קריאה מהאג: צדק בינלאומי קורא לעולם להציל את פלסטין

בצעד היסטורי חסר תקדים, בית הדין הבינלאומי לצדק הוציא החודש חוות דעת מייעצת על ההשלכות המשפטיות הנובעות ממדיניותה ומנהגיה של ישראל בשטחים הפלסטיניים הכבושים, כולל מזרח ירושלים. חוות דעת זו התבססה על בקשה שהגישה עצרת האומות המאוחדות ב-30 בדצמבר 2022. 12 שופטים הצביעו בעד ההחלטה, בעוד 3 שופטים התנגדו לה.

בית המשפט ערך דיונים פומביים בין ה-19 ל-26 בפברואר, בהם השתתפו 52 מדינות ו-3 ארגונים בינלאומיים. למרות היעדרותה של ישראל מהישיבות הללו, היא הגישה תזכיר כתוב בו קראה לבית המשפט לסרב לתת חוות דעת בתיק.

זכויות אדם וחוגים משפטיים תיארו את דעתו של בית הדין הבינלאומי לצדק כהיסטורית מכמה סיבות:

אחדות השטחים הפלסטיניים הכבושים: בית המשפט אישר כי כל השטחים הפלסטיניים שנכבשו מאז 1967 מהווים יחידה אחת בלתי ניתנת לחלוקה ונמצאים בריבונות פלסטינית, בניגוד למה שטוענת ישראל לגבי פריסתה מחדש מעזה ב-2005, או סיפוחה הבלתי חוקי של ירושלים.

מעמדה המשפטי של רצועת עזה: בית המשפט סבר כי רצועת עזה היא חלק בלתי נפרד מהשטחים הפלסטיניים הכבושים, וכי היא נותרה תחת כיבוש ישראלי בשל שליטתה האפקטיבית של ישראל בה בהתאם לכללי האג משנת 1907, הכופה על מחויבויות משפטיות של ישראל כמעצמה כובשת כלפי עזה ותושביה.

חובות ישראל: ישראל חייבת לכבד אמנות זכויות אדם בשטחים שנכבשו מאז 1967, שכן חלים עליה כל ההסכמים הבינלאומיים, לרבות שתי האמנות הבינלאומיות משנת 1966, למרות טענתה שהן אינן חלות מחוץ לשטחה.

פיצוי על נזקים: ישראל חייבת לתת פיצוי על הנזקים שנגרמו כתוצאה מהכיבוש שלה בשטחים פלסטיניים.

רציפות הכיבוש: בפסיקה צוין כי הכיבוש הישראלי, הנמשך כבר 57 שנים, הוא זמני ואסור להימשך, וכי אין בהמשכיות הכיבוש כדי לשנות את מעמדם המשפטי של השטחים הכבושים.

הערכת נוהלי כיבוש: בית המשפט יעריך את הפרקטיקות והמדיניות ארוכת הטווח של הכיבוש הישראלי, לרבות התיישבות ושליטה בלתי חוקיים באדמות ובמשאבי טבע פלסטיניים.

הפרה של זכויות פלסטינים: זה כולל את השימוש של ישראל במשאבי הטבע הפלסטינים והפרה של הזכות הפלסטינית להגדרה עצמית, בנוסף למדיניות של השתלטות על אדמות פלסטיניות, ואפליה ואפרטהייד בשטחים הכבושים.

פשעי מתנחלים: אלה כוללים החרמת אדמות, הקצאתן להתיישבות, העברת מתנחלים והגליית פלסטינים, תוך הפרה של ההסכם הרביעי משנת 1949, בנוסף לפשעי המתנחלים וכישלונה של ישראל לתת להם דין וחשבון.

השלכות משפטיות של מדיניות ישראל: כולל הערכה של שיטות הכיבוש הישראלי והשפעתם על המעמד המשפטי של השטחים הכבושים, ומדיניות שמטרתה לשנות את ההרכב הדמוגרפי של העיר ירושלים.

אי חוקיות של סיפוח: בית המשפט סבר שסיפוח ישראל על השטחים הפלסטיניים הכבושים והמשך השליטה בו אינם עולים בקנה אחד עם החוק הבינלאומי.

ההתחייבויות הבינלאומיות של ישראל: בית המשפט חייב את ישראל לסיים את הכיבוש, להפסיק את ההתנחלויות והאפליה, להחזיר את המצב למה שהיה לפני 1967, לפרק את ההתנחלויות ואת החומה ולהחזיר את העקורים מאז 1967.

אחריות הקהילה הבינלאומית: בית המשפט אישר את אחריותן של מועצת הביטחון, העצרת הכללית והקהילה הבינלאומית לאפשר לפלסטינים להגיע להגדרה עצמית, ולא להכיר בפעולות הישראליות מאז 1967, והדגיש את הצורך של ישראל לדבוק בה. אמנת ז'נבה הרביעית.

חשיבות חוות הדעת המייעצת של בית המשפט 
המשמעות של ממצאי בית המשפט בחוות דעתו המייעצת חורגת מגדר המקרה הנדון. בית המשפט קובע את החוק בתחום שרבים עדיין מסרבים להחיל את פסיקתו, למרות קיומם של הסכמים משפטיים המוכרים בעולם. למרות שבית המשפט אינו יכול לחוקק חוקים חדשים, הוא יכול להבהיר את כללי המשפט ההומניטרי הבינלאומי בהתאם לנסיבות העכשוויות, ולהפנות את תשומת הלב לחסרונותיו של חוק זה.

יש הסבורים שהעצרת הכללית של האו"ם יכולה לבקש את חוות הדעת המשפטית של בית הדין הבינלאומי לצדק כדי להחליט על מעמדם המשפטי של השטחים הפלסטיניים הכבושים. החלטה זו יכולה לשמש ראיה לאסיפה הכללית, אך היא אינה כלי ליישוב הסכסוך, שכן בית הדין הבינלאומי לצדק ציין בעבר כי לא ייתן חוות דעת בנסיבות שבהן החלטה זו עשויה להיות שווה ערך ליישוב סכסוך. בין מדינות.

בקשה משפטית, לא פוליטית 
האסיפה הכללית החליטה, בהתבסס על סעיף 96 של מגילת האומות המאוחדות וסעיף 65 של אמנת בית המשפט, לבקש מבית הדין הבינלאומי לצדק לתת חוות דעת מייעצת בשתי השאלות הבאות:

מהן ההשלכות המשפטיות הנובעות מההפרה המתמשכת של ישראל בזכות העם הפלסטיני להגדרה עצמית, מהכיבוש ארוכי הטווח שלו, התיישבותו וסיפוחו של השטח הפלסטיני שנכבש מאז 1967, לרבות צעדים שמטרתם לשנות את ההרכב הדמוגרפי, אופיו ומעמדה של העיר ירושלים, ומאימוץ חקיקה ואמצעים מפלים בעניין זה?

כיצד משפיעות שיטות ישראל המוזכרות בשאלה הראשונה על מעמדו המשפטי של הכיבוש, ומהן ההשלכות המשפטיות של מעמד זה על כל המדינות והאו"ם?

הכוונה בסמכות שיפוט מייעצת היא "יכולתו של בית המשפט להביע דעה משפטית לגבי כל בעיה משפטית בה הוא מתבקש להביע דעה". בית המשפט כאן אינו מכריע במחלוקת כפי שקורה בסמכותו השיפוטית, אלא מביע דעה לגבי סוגיה שיש בה דעות רבות ושונות. התמחות זו היא לב ליבה של עבודת הארגון. כי בקשת הפתווה נעשית בשל חילוקי דעות בבעיה נשוא הפתווה, מה שגורם לעניין דומה מאוד לקיומה של מחלוקת לגביה.

יודגש כי הפתווה שמוציא בית המשפט יכולה להיות רק ביחס לסוגיות משפטיות, ועל כן חל איסור על בית המשפט להוציא פטוואות הנוגעות לנושאים בעלי אופי פוליטי. בית הדין הבינלאומי אישר עניין זה, וקבע בחוות דעתו המייעצת שניתנה ב-13 ביולי 1954, כי "אם העניין אינו חוקי, אין לבית המשפט שיקול דעת בעניין זה, ועליו לסרב לתת את חוות הדעת המבוקשת של זה."

סוגיה זו עלתה בעת הצגת סוגיית החומה לבית המשפט, כאשר ישראל וארה"ב, ואחריהן כמה מדינות אירופה, ערערו על סמכותו של בית הדין הבינלאומי להכריע בסוגיית חומת ההפרדה, בהתחשב ב נושא פוליטי ולא משפטי. המשמעות היא שאם סוגיית חומת ההפרדה היא סוגיה פוליטית, אין לבית המשפט זכות לחוות דעת מייעצת.

רווחים משפטיים 
להחלטה זו אין מעמד מחייב של חוות דעת מייעצת, אולם יש לה השפעה משמעותית ברמה הבינלאומית, שכן היא מחזקת עמדות משפטיות ופוליטיות נגד הכיבוש הישראלי, ומגבירה את הלחץ על ישראל להפסיק את כיבושה. אין לראות את הרווחים המשפטיים שנוצרו מהחלטת בית המשפט רק מנקודת מבט משפטית, אלא ככלי לפעולה מדינית ודיפלומטית להבטחת יישום החוק.

כדי לתמוך בקמפיין הדיפלומטי והפוליטי הזה, יש להפעיל את התקשורת הפלסטינית והערבית. לחשוף את הפעולות התוקפניות של ישראל ופשעי רצח העם נגד העם הפלסטיני ורכושו. כמו כן, כדאי להגיש תביעות נגד ישראל על ידי בעלי קרקעות שנתפסו על ידי החומה, דחפורות או הרוסות, לרבות אזרחים שנרצחו כתוצאה מהפצצות וניסיונות התנקשות כטרור ממלכתי מאורגן".