בין ביידן לטראמפ: הבחירות האמריקאיות והשפעתן על המזרח התיכון....האם טראמפ הוא גורבצ'וב אמריקאי?

חלוקה חברתית
הפרמטר הראשון הוא גיל שני המועמדים; בארצות הברית, אף אחד שהגיע לגיל 81 או 78 מעולם לא השתתף כמועמד במירוץ לנשיאות הגיל הממוצע של הנשיאים הקודמים כשנכנסו לנשיאות היה בדרך כלל בין 52 ל-65 שנים. הדבר השני הוא שאמריקה חווה את המדינה החלשה ביותר שלה כמעצמת-על שנוצרה לאחר מלחמת העולם השנייה, שכן היא סובלת מפיצול חברתי חסר תקדים, משבר חובות לאומי שממשיך להתרחב מדי יום ומשבר פוליטי המיוצג על ידי הופעת דור של פופוליסטים שאינו מאמין ברעיון המדינה ומוסדותיה, ויש לו אמונה כי ההחלטה הפוליטית והכלכלית נחטפת לטובת קבוצה ספציפית הפועלת נגדה.

לפיכך, שני העניינים הללו קשורים ישירות ליכולתה של ארצות הברית למלא את התפקיד שיועד לה כמעצמה גדולה בשנים הקרובות.

בין מצב החסימה באופק המדיני המבוסס על נוכחותם של שני מועמדים מבוגרים שאין להם יכולת להתמודד עם העתיד וסוגיותיו, ובין שאיפותיו של דור חדש המאמין בחופש לבין שאיפותיו של עולם אשר מצפה מאמריקה למלא תפקיד חיובי בתמיכה בביטחון וביציבות, נזכר ג'ון ל. אוסאליבן, שכתב את חיבורו המפורסם "The Great Nation of Futurity" שפורסם ב-1839 במגזין האמריקאי "Democratic Review" בו אמר: "הלידה הלאומית שלנו הייתה תחילתה של היסטוריה חדשה, והיווצרות והתקדמות של מערכת פוליטית". ללא ניסיון, היא מפרידה בינינו לבין העבר ומחברת אותנו רק לעתיד... אנו יכולים להניח בביטחון שהמדינה שלנו מיועדת להיות האומה הגדולה של העתיד".

בין המאמר ההוא שפורסם במאה התשע עשרה, המצייר תמונה חלומית של מולדת דמוקרטית המבוססת על מערכת פוליטית שונה משאר המערכות בעולם מבחינת הדמוקרטיה והמחויבות שלה לזכויות אדם, וחדותם של התיאורטיקנים והמנהיגים שלה. להתייחס לעתיד ולסוגיותיו בצורה הוגנת שתטיב עם האזרח האמריקאי ושאר אוכלוסיית העולם, ובין התוצאות הדיון הנשיאותי האחרון הוא הבדל גדול המחייב את כולם לשים לב ולשקול מחדש את יכולתה של ארצות הברית להוביל את העולם למרחב של חופש וכבוד לערכים אנושיים בסיסיים, לרבות כבוד לבחירותיהם של עמים אחרים, במקביל לאתגרים פנימיים חסרי תקדים.

אתגרים
באשר לגורם השני, ארצות הברית, בהתקרבה לבחירות הכלליות, מתמודדת עם מספר אתגרים כלכליים, חברתיים ופוליטיים שימלאו תפקיד מכריע, בין היתר, בקביעת זהות הנשיא הבא, מפלגה שתשלוט בקונגרס עם שני הלשכות שלו: (הסנאט והנציגים), ואפילו זה יחרוג מהפנים האמריקני כדי לכלול את אופי מדיניות החוץ הצפויה של המדינה ואת ההשלכות שלה על שאר העולם.

במישור הכלכלי והחברתי, האינפלציה עדיין נמשכת והפער המתרחב בין העניים לעשירים הפך לעניין של דאגה לכלכלנים ופוליטיקאים רבים כאחד, בשל תפקידה בקביעת מידת היציבות החברתית, האפשרות של התפשטות האלימות ושיעור הפשיעה הגבוה.

זה מלווה בעלייה של החוב הלאומי, שעולה כעת על 34 טריליון דולר. על פי "Investopedia" (אתר מדיה פיננסית עולמית שבסיסו בעיר ניו יורק, שנוסד בשנת 1999 ונחשב לאחד האתרים האמינים לסטטיסטיקה שלו), סך החוב הממשלתי הגיע ל-34.83 טריליון דולר נכון לאפריל 2024, ו- מדינות זרות שהסכום הגדול ביותר של החוב של ארה"ב מוטל על ידי: יפן, סין, בריטניה, לוקסמבורג וקנדה.

יפן מחזיקה ב-1.15 טריליון דולר מסך החוב של ארה"ב כנושה הגדול ביותר, ואחריה סין במקום השני בשווי של 770.7 מיליארד דולר, לאחר מכן בריטניה בשווי של 710.2 מיליארד דולר, ואחריה לוקסמבורג עם סכום כולל של 384.4 דולר. מיליארד, במקום החמישי כמדינה קנדה עם סכום כולל של 338.2 מיליארד דולר. סוגיית החוב הזר היא תהליך מורכב ורב פנים שיש לו השלכות גדולות על עתידה הכלכלי של ארצות הברית של אמריקה, ובכך על תנועתה הגיאופוליטית כמעצמת על.

המציאות הכלכלית המשברית
אי אפשר להתעלם מהמציאות הכלכלית המשברית הזו, שהעמיקה את הפער בין העשירים שהתעשרו לעניים יותר, מהשפעותיה על תהליך הבחירות מצד אחד, ומיכולתו של כל אחד מהדיונים, ביידן או טראמפ, אם ינצח, להוביל מדינה העונה על הצרכים של 37.9 מיליון אזרחים החיים בעוני על פי הלשכה האמריקאית למפקד האוכלוסין - 2022 - זה שווה ערך ל-11% מכלל האוכלוסייה, המייצגת בחירות חשובות מאוד. גוּשׁ.

לא ניתן להשיג את יכולתו של המנצח בבחירות הקרובות לספק שירותי בריאות וחינוך איכותיים, ואפילו דיור בטוח ויציבות כלכלית, ללא הצגת תכניות ומדיניות ברורות להתגברות על המשבר הזה, והדבר לא הופיע כלל בדיון כי הפגיש את המועמדים, מה שגורם לאתגר להישאר.

אתגר פוליטי
האתגר הפוליטי העומד בפני אמריקה בעונת הבחירות שלה הוא היעדר מכנה משותף בין שתי המפלגות העיקריות: הדמוקרטית והרפובליקנית על יסודות השיטה הדמוקרטית ומנגנוני הניהול שלה.

למתבונן אולי נראה מובן שיש הבדל בין התפיסות של שתי המפלגות לגבי סוגיות פוליטיות, כלכליות וחברתיות מחד, לבין השוני בהשקפותיהן בנושאי מדיניות חוץ מאידך גיסא וההבדל במנגנונים ליישום תפיסות אלו הוא מה שנותן מרחב סביר לבוחר להבדיל בין המתחרים, אך המשבר הפך לקיומי ברמת היסודות והנכסים שעליהם מבוססת המערכת האמריקאית כולה.

אלו שהצביעו לטראמפ בבחירות לנשיאות 2020 הגיעו ל-74 מיליון מצביעים, המהווים 47% מסך המצביעים, שכן תומכיו סבורים שהבחירות לא היו הוגנות, ולכן הנשיא ביידן הוא נשיא לא לגיטימי, למרות שאלו שהצביעו עבורו הסתכם ב-81 מיליון מצביעים שתרמו להגעתו לבית הנשיא.

בהתבסס על אמונה זו, תומכיו של טראמפ מאמינים שהמוסדות הקיימים אינם לגיטימיים ואינם מייצגים אותם, והם תקפו את מטה הקונגרס ב-6 בינואר 2020. למנוע את אימוץ תוצאות הבחירות הכלליות.

חשיבה זו גדלה מיום ליום בתודעתם של תומכי הנשיא לשעבר עד לרגע זה. אנו עומדים על סף הבחירות הכלליות הבאות שיתקיימו בנובמבר השנה, והם מאמינים בצורך ליצור מוסדות חלופיים. עם לגיטימציה שונה לייצג אותם.

אולי האיום הגדול ביותר על המערכת הפוליטית האמריקאית ויכולתה לשמור על אחדות המדינה הוא צמיחת התחושה העוינת הזו כלפי המוסדות הפדרליים, שבה תמך טראמפ לאחר שעזב את הבית הלבן ב-2020 עד לרגע כניסתו לאולם הדיונים, וכן הוא לא שאף בשום צורה עם תומכיו ליצור סביבה המתאימה לפעולה פוליטית רציונלית המבוססת על העברת השלטון בדרכי שלום והכרה בתוצאות הבחירות.

טראמפ הוסיף לכך בעיה נוספת, שהייתה הספק שלו ביושרה של מערכת המשפט המופיעה כעת בפניו בתיקים אזרחיים ופליליים גדולים, שעלולים להוביל אותו לכלא, והצגתה כמערכת משפט לא הוגנת שעברה פוליטיזציה לעסוק בפוליטיקה. יריבים. האשמות אלו יצרו תשוקה בקרב תומכיו, ובכך נטייה לעסוק במלחמה נגד מוסדות המדינה בטענה שאינם מייצגים אותם.

פרויקט 2025
הנתונים השלישיים הם פרויקט 2025, שנוצר כתוצאה מתהליך הערכה מעמיק שבוצע על ידי מאה ארגוני ימין שמרניים בעלי נטיות קיצוניות מאוד, בחסות ובפיקוח הקרן למורשת. תהליך זה הגיע למסקנה שהנשיאה הקודמת של דונלד טראמפ לא הצליחה לשנות את פניה של אמריקה להיות שמרנית וקיצונית יותר. כי יש להם כוח ללא תוכנית ברורה ויחידים נאמנים מספיק ליישם אותה. הפרויקט ביקש לטפל בחסרונות הללו באמצעות ארבעה אלמנטים עיקריים:

אג'נדה פוליטית מוגדרת בבירור המשמשת כתכנית.
עובדים נאמנים מספיק כדי ליישם את התוכנית.
קיומה של אקדמיה נשיאותית להכשרת עובדים אלה כדי להבטיח את הצלחת יישום התוכנית.
קיום ספר מפורט של אג'נדה מאוד ספציפית שייושם במהלך 180 הימים הראשונים של ממשל טראמפ הבא.
הפרויקט האולטרה-שמרני הזה מוגן על ידי מערכת משפט של שופטים ימניים שמרנים בפיקוח החברה הפדרליסטית, הכוללת לפחות מאה אלף עורכי דין ומשפטנים. בין ההישגים הבולטים שלה הוא שחמישה שופטי בית המשפט העליון עזבו אותה: ברט קוואנו, ניל גורסוץ', איימי קוני בארט, קלרנס תומאס וסמואל אליטו. טראמפ מינה את שלושת הראשונים שבהם במהלך כהונתו הראשונה.

ההערה הראויה לתשומת לב כאן היא שהפרויקט הזה מעוניין מאוד בשינוי כל מבנה המדינה ומוסדותיה, שיהיו השלכות חמורות על הפנים והחוץ האמריקאים בכלל ועל אזור המזרח התיכון בפרט. הרעיונות המלאים לפרויקט זה כלולים בספר גדול בן 922 עמודים בשם מנדט למנהיגות: ההבטחה השמרנית.

תרחישים
השאלה כאן היא: מהן ההשלכות של זכייה של כל אחד מהמועמדים בנשיאות ארצות הברית הן במישור הפנימי והן במישור החיצוני? כדי לענות על שאלה זו, ישנם שני תרחישים:

תרחיש ראשון:
טראמפ מנצח, מוביל את ביידן בכל הסקרים. במקרה זה, לטראמפ תהיה הזדמנות ליישם באופן מלא את תוכנית הימין הקיצוני Project 2025. להערכתי האישית, אם זה יקרה, טראמפ יהיה כמו גורבצ'וב אמריקאי, שמשימתו תהיה מוגבלת לפירוק הממשל הפדרלי ולדחיק לחלוטין את תפקידו לשוליים.

זה יהיה צעד מתקדם לקראת פירוק ארצות הברית. פירוק במקרה זה אינו בהכרח קריסת האיחוד הפדרלי הכולל חמישים מדינות, אך הסלמה של העצמאות והמרד במערכת המרכזית עשויה להוביל בעתיד לפירוק מוחלט או חזרה למערכת הקונפדרלית כפי שהיה במדינה. עבר.

במישור החיצוני, אמריקה תהיה יותר מבט פנימה, למעט חזית סין, שעשויה להיות עדה ליותר עימותים במישור המסחרי, ואולי עימות צבאי בשלב מסוים, עם היעדרות כמעט מוחלטת מהמזרח התיכון.

תרחיש שני
הניצחון של הנשיא ביידן. במקרה זה, ועל רקע האתגר הפוליטי הנ"ל, הוא יתמודד עם קושי רב בזיהוי תוצאות הבחירות, והדבר עלול להוביל לסוג של עימות אלים שעלול להוביל למלחמת אזרחים אם האליטה השלטת בשלוש מדינות. סוכנויות - במיוחד חברי הקונגרס הרפובליקנים - אינן עולות לרמה של אחריות וכבוד לחוקה.

אם ביידן יוכר כנשיא לכהונה שנייה, כהונתו תעמוד בסימן סכסוך פוליטי עם שמרנים שלא יחסכו כל מאמץ בשימוש בארסנל השיפוטי שבנו כדי לחסום את כל הפרויקטים של ביידן. במישור החיצוני, תשומת הלב תתמקד בסין ובניסיון לפתור את המלחמה באוקראינה לטובת המחנה המערבי, אם כי מעורבות כבדה במלחמה זו עשויה לשאת איתה איום ביטחוני הולך וגובר על אירופה אם פוטין ירגיש איום קיומי על ארצו.

המזרח התיכון והמירוץ האלקטורלי
ישנו גורם רביעי: הדילמה הביטחונית של מדינות המזרח התיכון. הדילמה הזו תישאר אם מי מהצדדים ינצח, שכן העדיפות תהיה לסין כמתחרה אסטרטגית אמיתית. כל מי שמסתכל על תקציב הביטחון של ארה"ב לשנת 2024 רואה חלק ניכר ממנו מוקצה למטרה זו, ובכך גיוון הבריתות האסטרטגיות של מדינות אזור המזרח התיכון נותר עניין דחוף מאוד. למדינות האזור יש יכולת תמרון אם הן משתמשות ביכולות ובאמצעי הלחץ העומדים לרשותן.

בהקשר אחר, למרות שארצות הברית מוציאה יותר על ביטחון מכל מדינה אחרת, משרד התקציבים של הקונגרס צופה שהוצאות הביטחון כחלק מהתמ"ג ירדו במהלך השנים הקרובות - מ-2.9% מהתמ"ג ב-2024 ל-2.5% ב-2034 .

לכן, הסתמכות על וושינגטון מבחינה ביטחונית נותרה חסרת תועלת בשנים הקרובות.

לגבי האי