האם ישראל נכשלה במלחמתה המתמשכת?

מאז המתקפה ב-7 באוקטובר 2023, כמויות של מאמרים, כתבים ושיחות טלוויזיה ורדיו ירדו על האוזניים והעיניים שלנו, שאם היו נקרעות, היו מגיעות לעננים. זה נורמלי, בהתחשב בחומרת מה שקרה באותו היום, ובמה שקרה אחריו. ראוי לציין שרבים מהכתבים הללו מתמקדים באמירה שסוף מדינת ישראל החל, וכי הכחדת המדינה הציונית ממש מעבר לפינה. בתחום זה הועלו אמירות, אמרות ואמירות בעלות אופי תחיית המתים בנוגע לשחרורה הקרוב של ירושלים, בנוסף לחילוץ סיפורים נסתרים במקומות קבורתנו המאובקים ובספרי הפיתויים והאפוסים כמו ג'פר, סימני מראה. , סימני השעה ועוד כתבים עתיקים. כתבים אלו אינם חדשים כלל, אלא מתחדשים מעת לעת בהתאם למהלך הנסיבות. בשנת 1999 חזה השייח' אחמד יאסין ז"ל את פטירתה של ישראל בשנת 2027, כלומר 40 שנה לאחר פרוץ האינתיפאדה הפלסטינית הראשונה ב-1987 (אינתיפאדת האבן). אנחנו צריכים רק ארבע שנים כדי לבדוק את התחזית הזו.

אבל ה"אקדמיה" הפלסטיני יוסף אל-אסטל חזה ב-2005 שהכיבוש הישראלי ייעלם לחלוטין מהגדה המערבית ב-2010, ומכל פלסטין ב-2017 (ראה: ראיון עם יוסף אל-אסטל, הוצאת אלקודס, מגזין "אל-אמן" הלבנוני ב-9/2/2005 ועיתון "דעת הציבור" בכווית ב-9/8/2005), שהוכח כשקרי. העיר ירושלים לא נחסכה מכתבים מסוג זה ששיתקו את התודעה והפריעו לחשיבה מדעית. קראנו פה ושם שירושלים נבנתה ברצון שמים, וה' בחר בה להיות ארץ ליקוט ותקומה, והיא ארץ מסע הלילה וההתרוממות שנכבשה על ידי עומר בן אלח'טאב ושוחררה על ידי צלאח א-דין. אבל מי שאוהב ביטויי לשון הרע אלה שוכח להוסיף לכך שיגיל ידין כבש את חלקו המערבי ב-1948, את חלקו המזרחי כבשו יצחק רבין ומרדכי גור ב-1967, ומשה דיין סיפח אותו לישראל באותה שנה. והיא הפכה לבירת ישראל ב-1980.

בכל מקרה, סוג זה של נאום גיוס מספק אנשים רגילים שמחפשים סוג של תקווה בעיצומם של ימי הפינוק שלהם. אבל הסכנות של הדרשות הללו טמונות בהפיכתן למעין חשיבה "פטליסטית", ושהכל נקבע מראש ונשמר כמו לוחות הגורל. במובן זה, האסכולה הפטליסטית אינה נחשבת כלל בניתוח עתידי, משום שהיא רואה במציאות רק סדרה של ניצחונות מובטחים. כמה רציתי שהצלחתי לשלב את ה"תרבות" הזו בכלים האנליטיים שלי, ובגלל זה אני לא יכול להסיק מהקרבות שהתחוללו בעזה במשך תשעה חודשים שישראל הובסה לחלוטין, ושזכינו בניצחון מכריע. מסקנה זו היא מסקנה נחרצת שאינה מותרת כלל בכתבים אחראיים, כי אין הם רואים את המציאות כפי שהיא, אלא רואים רק היבטים חלקיים ממנה. כאן אני נזכר ב"ניסיון" של אבו חייאן אל-תווידי על האמת (המציאות) כשסיפר לנו על אנשים רציונליים שבחרו בקבוצה של עיוורים. הם הביאו להם פיל והשאירו אותם לגעת בו בידיים.

אחר כך ביקשו מכל אחד מהם לתאר את הפיל. מי שהחזיק את החדק תיאר את הפיל בצורה שונה מזו שהחזיקה בזנב. מי שמרגיש בבטן של פיל מתאר אותה בצורה שונה ממי שמרגיש את רגליו. לכן, אבו חייאן אמר: "לא כל האנשים צודקים בכל היבטיו, וגם אינם טועים בכל היבטיו, אלא כולם צודקים בהיבט אחד". יש דוגמה לדג זהב שהונח בקערה קעורה; הוא רואה מציאות אחרת ממה שאנו רואים, למרות שהיא אחת, אבל הוא נתון למספר זוויות ראייה. לכן אתפוס את מקומו של אבו חייאן אל-תוחידי כשאני מסתכל על המלחמה הברברית המתרחשת ברצועת עזה, במיוחד לאחר טבח מאוסי בחאן יונס ב-13 ביולי.

חישובים של ניצחון ותבוסה 

כמה אנליסטים ואנשי תקשורת זוכרים את ההצהרות הישראליות הראשונות לאחר המבצע ב-7 באוקטובר, שקבעו החלמת אסירים, השמדת סמכות תנועת חמאס ברצועת עזה, הרג מנהיגיה והקמת גוף לנהל את ענייני עזה כך שהרצועה לא תישאר עוד מקור איום על ישראל, דבר שישראל מעולם לא השיגה. המשמעות היא, לטענתם, שהיא לא הצליחה להשיג את מטרותיה, כלומר היא הובסה. חישוב Murabaha זה חסר ידע מדעי, והוא דומה לחישובי "Dekanji". אם ישראל הייתה מודיעה בהצהרותיה הראשונות שהיא רק רוצה לכבוש את רצועת עזה, להרוס את עריה ולהרוג כמה שיותר אנשים (וזה מה שהושג בפועל), האם אז היא הייתה מנצחת? הנושא אינו לשוני או מיומן בניסוח נתונים. חישובים כאלה נראים שטויות לפי אמות המידה של המדע, כי אי השגת כל המטרות אינו מהווה תבוסה מוחלטת.

הפגנות התפשטו ברחבי העולם והן עדות למספר הולך וגדל של יהודים שמתנתקים מישראל ופונים לתמיכה בפלסטינים
כן, ישנם כשלים ישראליים שונים, אשר ניכרו בעובדה שהאסירים עדיין בידי תנועת חמאס, ושההתנגדות לא הובסה, למרות אבדותיה הגדולות מאוד, ולא נמצא פתרון לסילוק חיזבאללה מהמושבות הישראליות בצפון פלסטין הכבושה, ועשרות אלפי ישראלים הם עדיין עקורים פה ושם. בדרך זו, ישראל לא השיגה את כל מה שהיא רצתה, אבל היא השיגה הרבה ממה שהיא רצתה, בעקבות השיטות הבזויות, הברבריות והנקמניות ביותר שהיו עדות בעידן הקולוניאלי. היא כבשה מחדש את רצועת עזה, הרסה את כל מה שהיה בה, והרגה מספר בלתי מוגבל של לוחמים ותושבים (אנחנו מונים חמישים אלף חללים, כולל נעדרים, ותשעים אלף פצועים, כולל עשרות אלפי נכים שגפיים נקטעו), וכן היא מבקשת, בתמיכתה של ארצות הברית, לקבוע את גורלה של רצועת עזה מבודד מרצון תושביה, כאשר כפתורי השליטה בענייני רצועת עזה נמצאים בידי שירותי הביטחון שלה.

כוונותיה המוצהרות של ישראל 

מלכתחילה, ישראל לא הסתירה את כוונותיה ומטרותיה נתניהו הודיעה ב-16/12/2023 שישראל לא תמסור את רצועת עזה לשום גורם, וממש לא רצתה שהרשות הפלסטינית תהיה נוכחת בה. שר הביטחון יואב גלנט הלך בעקבותיו והכריז כי ישראל תשלוט ברצועת עזה מבחינה צבאית. כיום, נראה בבירור שהמשא ומתן המתמשך בין קהיר, דוחא, וושינגטון ותל אביב מצביע על מאפיינים עתידיים (אולי מאפיינים אלו יתפתחו למשהו הדומה להסכם דה פקטו); הסכם הקובע כי לרשות הפלסטינית לא יהיה כל תפקיד בהכרעה על עתידה של עזה, וכי עזה תהיה אזור המנוהל על ידי אחרים שאינם ישראלים, אלא שהישראלים יפעלו בה בחופשיות, ביטחונית וצבאית.

ישראל תקועה 

ישראל ללא ספק תקועה במלחמה שאת תוצאותיה היא לא הצליחה לפתור כבר תשעה חודשים. מקבלי ההחלטות, כלומר נתניהו וקבוצתו, מבולבלים מאוד: האם כדאי להפסיק את המלחמה בשלב זה? או שהם ממשיכים עם זה בדרכים שונות? מקור הבלבול הוא שישראל דוחה בתוקף, עד כה, כל נוכחות של חמאס בעזה, ואינה רוצה כל נוכחות של הרשות הפלסטינית במקביל. היא לא הצליחה למצוא קבוצה מקומית שתשתף איתה פעולה בניהול ענייני היומיום של תושבי רצועת עזה לאחר הפסקת הקרבות, ולא הצליחה לקבל את אישור מצרים, ירדן, סעודיה ואיחוד האמירויות להקים בכוח צבאי מעורב להטיל סדר על רצועת עזה, בתקופה שלא רצתה להישאר בכל חלקיה, ולא יכלה לסגת ממנה בטרם הגיעה להסכמה בעניין זה.

ישראל כיום היא מדינת פאריה היא נשפטת בפני בתי הדין הבינלאומיים לצדק ובתי המשפט הפליליים, ההכרה במדינה הפלסטינית מגיעה אפילו ממדינות ידידותיות לישראל, החרם הכלכלי והאקדמי על ישראל מתרחב, וההפגנות מתפשטות מסביב. העולם ועדים למספר הולך וגדל של יהודים שמתנתקים מישראל ופונים לתמיכה בפלסטינים. למרות זאת, ישראל אבודה בשגיאה; כל עוד ארה"ב תומכת בשורותיה ומגינה על גבה, היא לא פונה לאיש. יתרה מכך, היא מוכנה להמשיך במלחמה זו חודשים נוספים בתואנה כי מדובר במלחמת קיום, וכי גורלה של ישראל יוכרע בסיום מלחמה זו. כדי לתקן את הבלבול הזה, כמה מהם הציעו לנתניהו את מה שהציעו לו יועציו של נשיא ארצות הברית לינדון ג'ונסון בשיא מלחמת וייטנאם: צא מווייטנאם והכריז על ניצחון. אבל נתניהו לא יכול, גם לאחר טבח מאוסי בחאן יונס, להכריז על ניצחון, להפסיק את הלחימה ולעזוב את רצועת עזה. במקרה הזה, תבוסה באמת הייתה נופלת לו אם היינו לוקחים בחשבון את הקריטריון של תוצאות שהושגו, שכלל לא נראה באופק.

האסונות של עזה הם אינספור 

מספר האסונות בעזה הוא אינסופי, והמחיר הוא מאוד מאוד מאוד גבוה, ואי אפשר להעריך את השלכותיו בצורה מקיפה איך הילד שאיבד את אביו, אמו, אחיו, אחיותיו, אבא דודים, ודודים מתמודדים עם גורלו אחר כך? אישה שבעלה וילדיה מתו בידיה, ושאיבדה את אביה, אמה, אחיה, ביתה וכל מה שיכלה לסמוך עליו, איך תחיה את שארית חייה? היא עלולה להשתגע או להתאבד. והילדה שחלומותיה להשיג השכלה, אהבה או לחיות עם משפחתה נהרסו, איך היא תתמודד עם ימיה הקרובים, ללא כל תמיכה? כאן, בתחום הזה, יש דיבורים עממיים שמתעבים אנשים, אנושיותם וחייהם, שתוכנם הוא שהאלג'יראים הציעו מיליון קדושים כמחיר לחופש ארצם, ומספר דומה שילמו הוייטנאמים. גם כן. מדובר בדיבורים רופפים, ומי שחוזר על כך מוכיח שהוא אדם מאוכזב שמכר את הגרוע ממנו (שכלו). לא ניתן למדוד דם באותה מידה, וחמישים אלף הקדושים בעזה שווים, בפרופורציה ובפרופורציה, לשישה מיליון אמריקאים, שלושים מיליון בהודו, ואותו דבר בסין. אלו חישובים לא הולמים.

איך יהיו תנאי האנשים ברצועת עזה לאחר המלחמה? 

מהיום אין צורך לחשוב על גורלם של אנשים ועל החברה שמתפוררת לאחר הפסקת הרובים והטילים. מי ישלם משכורות מיידיות למשפחות הקדושים והפצועים? מי ישלם את הסיוע השוטף כדי להבטיח את חיי התושבים ולתמוך בהישרדותם על אדמתם? עזה זקוקה, לפי הערכות מקובלות, לחמישים מיליארד דולר לשיקום שלה. אבל אף תורם לא ישלם אגורה אחת כל עוד הצדדים הנוגעים בדבר לא יסכימו להקים גוף שינהל את ענייני רצועת עזה ויפקח על השיקום, ולתנועת חמאס, כפי שניכר בפוליטיקה העולמית, לא תהיה כל סמכות. , אפילו עקיף, על קרנות שיקום. כמובן, חמאס יישאר חלק מהחיים הפוליטיים הפלסטינים, בין אם בממשלות עתידיות, במועצות מחוקקות נבחרות ובין אם בתוך קפלי החברה. אז אתה תהיה חלק מהרשות הפלסטינית, ואין מנוס מזה. באשר לדיבור היומיומי הרעיל על כך שהרשות הפלסטינית היא מאבטח לישראל, אין לה ערך למי ששולט בה, שכן הרשות הייתה בחירתם של הפלסטינים לאחר הסכם אוסלו לנהל את ענייניהם. אפילו חמאס קיבל את המערכת הפוליטית הפלסטינית והתמודד בבחירות למחוקקים ב-2006 על סמך זה אסמעיל הנייה הקים את הממשלה באותה תקופה, ומנהיג חמאס עזיז דוויק קיבל את נשיאות המועצה המחוקקת, לפני שבית המשפט לחוקה פיזר אותה.

אין מוצא לכולם (חמאס, פתח, הארגון לשחרור פלסטין והרשות הלאומית) מהמבוי הסתום המדיני והצבאי אלא על ידי עיסוק במוסדות הארגון העתידי לאחר הפעלתם, חיזוקם, גירוים ובנייתם מחדש, וזהו. משימה לאומית דחופה. אחרת, ואם זה לא יקרה, נחזור עם עבדול כרים אל-כרמי (אבו סלמה):
(בכל פעם שאני אומר, השחר מופיע ונעלם. אתה חושב שפלסטין הופכת לתעתוע?)

ישראל אבודה בשגיאה כל עוד ארה"ב תומכת בשורותיה ומגינה על גבה, היא לא שמה לב לאיש. זאת ועוד, היא מוכנה להמשיך במלחמה זו חודשים נוספים, בתואנה שמדובר במלחמת קיום, וגורלה של ישראל יוכרע בסיום מלחמה זו.