התנועה הפוליטית והמשפטית לחייב את ישראל באחריות לפשעיה בעזה

הימים והשבועות האחרונים של יוני האחרון היו עדים להתפתחויות חשובות מאוד בנוגע למאבק המדיני-שיפוטי בזירות השיפוט הבינלאומיות, להטיל על ישראל דין וחשבון על פשעיה בעזה ובפלסטין בכלל.

זה התחיל עם 93 מדינות שפרסמו הצהרת תמיכה בבית הדין הפלילי הבינלאומי, ותמיכה בתובע קארים חאן ובחקירותיו על פשעי ישראל בעזה - פשעי מלחמה ואחרים נגד האנושות - כולל שיקול של הוצאת צווי מעצר נגד ראש ממשלת ישראל בנימין בנימין נתניהו ושר ההגנה שלו יואב גלנט באשמת ביצוע פשעי מלחמה ואחרים נגד האנושות נגד אזרחים פלסטינים בעזה.

בין 93 המדינות שחתמו על ההצהרה, היו מעצמות מרכזיות וחשובות באירופה ובעולם, כגון: צרפת, גרמניה, איטליה, ספרד, קנדה ואוסטרליה, אשר תמיד הביעו את נכונותן לשתף פעולה עם בית המשפט ולתמוך בחקירותיו. החלטות, לרבות ביצוע צווי מעצר אפשריים נגד נתניהו וגלנט.

بعد ذلك، دخلت بريطانيا على الخط ضمن نظام صديق أو أصدقاء المحكمة، ولكن بشكل سلبي، وطلبت وقف التحقيقات والنظر بمذكرات الاعتقال بحق المسؤولين الإسرائيليين، بادعاء عدم أحقية المحكمة في التحقيق واعتقال ومحاكمة المسؤولين والمواطنين الإسرائيليي، كون اتفاق أوسلو نفسه (1993) الذي ينظم العلاقات بين الجانبين -للأسف لا يزال معمولا به حتى الآن-، لا يعطي هذا الحق (الاعتقال والمحاكمة) للسلطة، ومن ثم وبالتبعية لا يعطيها للدولة الفلسطينية -غير كاملة العضوية بالأمم المتحدة-، حتى بعد توقيعها على نظام روما الأساسي والانضمام رسميا للمحكمة قبل 10 أعوام כמעט.

עוד יש לזכור כי חמאס הודיע מוקדם מאוד על נכונותו ופתיחותו לטפל בחיוב עם בית המשפט וחקירותיו מאז ימי המלחמה הראשונים, ולציין כי מבצע שיטפון אל-אקצא, על בסיס הזכות הטבועה. של העם הפלסטיני להתנגד, בעיקר כוונו לבסיסים הצבאיים של הכיבוש המצורים על רצועת עזה.


בית המשפט הפלילי קיבל את ההתערבות הבריטית בסוף יוני, ונתן ללונדון עד 12 ביולי הבא להציג את טיעוניה והגנותיה המשפטיות, כאשר בית המשפט פתוח לקבל התערבויות דומות ממדינות אחרות, מה שמצד שני מחייב את בעלי ברית, חברים ותומכי הנרטיב והעניין הפלסטיני הצודקים, בצעו גם התערבות חיובית ויעילה.

באותו הקשר פורסם כי משרד החוץ הישראלי מתקשר עם 25 מדינות זרות איתן הוא נהנה מיחסים טובים, רובן מערביות ואמריקאיות, כדי לעודד אותן לעשות דבר דומה, ולהתערב עם בית המשפט. בדרך הבריטית, ולו רק לשם סחבת לכל הפחות, וכדי לשבש את הליכי בית המשפט ולהטיל בהם ספק לעכב את מתן צווי המעצר לפרק הזמן הארוך ביותר האפשרי, במקרה של אי ביטול. ולמנוע אותם לחלוטין.

במהלך אותה תקופה (סוף יוני) דנה ישראל בהצעת חוק שעליה עבדה מפלגת השלטון בראשות בנימין נתניהו. עצורים ישראלים. עניין זה (הטלת עונשים על פושעים) נעשה על ידי בית הנבחרים של ארה"ב, אך עם מכשולים פוליטיים ומשפטיים, כאשר הבית הלבן ומשרד החוץ מתנערים מההנחיות והכוונות הגסות והבלתי סבירות של המועצה.

כאן יש לזכור כי תל אביב ריגלה במשך שנים את בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג ופקידיו, ואף איימה וסחטה אותם ואת משפחותיהם להפסיק לרדוף אחרי המדינה העברית ופקידיה, מה שגרם לממשלת הולנד - משרד החוץ - לפני מספר ימים לזמן גם את שגריר ישראל אליו ולנזוף בו על הפעולה הזו.

כמו כן, יש לציין כי התקשורת העברית מדברת על הטרור האמיתי שחווה נתניהו ועל עמודי התווך של ממשלתו, וכי הם קיימו ישיבות רצופות של המוסדות הרלוונטיים (המועצה לביטחון לאומי ומשרד החוץ) לשקול. כיצד להתמודד עם צווי המעצר הפלילי הקרובים וכל ההליך המשפטי הבינלאומי נגד המדינה העברית, מתוך מודעות תקשורתית ומשפטית לחומרת העניין, ולהשלכותיו הפוליטיות, הביטחוניות, הכלכליות ואפילו האסטרטגיות העצומות. מבחינת הגבלת תנועת הפקידים גם במדינות המערב בעלות הברית, וגם להכניס רוח למפרשי החרם והבידוד של המדינה העברית בעולם.

הימים והשעות האחרונים של יוני היו עדים להתפתחות שיפוטית חשובה ביותר, המיוצגת על ידי הצטרפותה של ספרד - כמדינה המרכזית הראשונה באיחוד האירופי שעשתה זאת, וקדמו לה מדינות לטיניות - לתביעה של דרום אפריקה בפני בית הדין הבינלאומי. , המאשימה את ישראל בביצוע פשיעה של רצח עם נגד העם הפלסטיני בעזה, ומציינת כי בית המשפט מוסמך לשפוט ולחייב מדינות וישויות באחריות, בעוד שבית המשפט הפלילי מוסמך לשפוט יחידים ופקידים בנפרד על פשעים דומים.

בינתיים, היינו עדים לעמדה יוצאת דופן של תנועת ההתנגדות האסלאמית (חמאס) כלפי תנועת בית המשפט הפלילי, עם הגישה והשלטון הפוליטיים האומרים; אין שוויון בין הכיבוש להתנגדות וזכותו הלגיטימית להתעמת מולו בכל האמצעים העומדים לרשותו, אך ללא ניתוק מוחלט וסופי מבית המשפט עצמו, ונכונות לשלוח תזכיר מקצועי הכולל כתבי טענות וטיעונים משפטיים חשובים. להבהיר את עמדת התנועה, תוך ציון כי הבאת ישראל לזירות בתי המשפט הבינלאומיים הייתה דרישה פלסטינית היסטורית, והסצנה כולה היא בהחלט אינטרס של הנרטיב והעניין הפלסטיני בכלל, במונחים של שמירה על ישראל. להטיל עליה סטיגמה, לבודד אותה, להטיל עליה דין וחשבון ולהחרים אותה, ולהתייחס להחלטות בתי המשפט הבינלאומיים כנשק רב עוצמה ויעיל בקרב רב-הפנים והרב-ממדיים מול דעת הקהל העולמית, שכבר מוטה ומקובלת. של הדיכוי הפלסטיני וצדקת העניין, מול הזוועה והאימה שבה.

עוד יש לזכור כי חמאס הודיע מוקדם מאוד על נכונותו ופתיחותו לטפל בחיוב עם בית המשפט וחקירותיו מאז ימי המלחמה הראשונים, ולציין כי מבצע שיטפון אל-אקצא, על בסיס הזכות הטבועה. של העם הפלסטיני להתנגד, כוונו בעיקר לבסיסים הצבאיים של הכיבוש המצורים על רצועת עזה, בעוד שהפרות התרחשו לא תוכננו ולא נלקחו בחשבון.

יש צורך, אפילו בלתי נמנע, להקים הנהגה פלסטינית מאוחדת - ממשלת קונצנזוס לאומי וארגון שחרור שונה, מחודש, צעיר ודמוקרטי - שלא רק יפקח על הסרת המצור, הקלות לעם, שיקום עזה, ולסיים את החלוקה ולאחד אותה עם הגדה המערבית, אך יעסוק בסכסוך בכל החזיתות, ובמיוחד בהמשך התנועה הפוליטית פורה ואפקטיבי של הליכים משפטיים בפני בתי משפט בינלאומיים.

ככלל, ובאופן שאינו נפרד מהתנועה המדינית-שיפוטית, המלחמה הצבאית הסתיימה או כמעט הסתיימה, כפי שהכרנו אותה בעזה בתשעת החודשים האחרונים, כשהכיבוש הכריז רשמית על המעבר הממשמש ובא לשלישי. שלב התוקפנות, שבו הלחימה פחות אינטנסיבית, עם פשיטות ספציפיות ופשיטות מקומיות גם כן, עם אי ודאות מהמעבר שלה צפונה, "החזית הלבנונית", שתושפע לטובה מכל שביתת נשק או שביתת נשק בדרום. חזית בעזה.

אבל אין זה אומר בהכרח עצירת המלחמה בחזית המשפטית והקרב על דעת הקהל העולמית בכלל, וההכרח להמשיך במאבק לבידוד ישראל ולהטיל עליה דין וחשבון לפשעים הבלתי ניתנים להכחשה שתוארו בעזה, במיוחד עם נוכחותם של ישראל. חברים ובני ברית רבים למען מטרתנו הצודקת, ולא לוותר או להתפשר על המטרה של בידוד ישראל ולאלץ אותה לוויתור ולנסיגה, מה שיוביל לדה-לגיטימציה.

הנקודה האחרונה מחזירה אותנו, או מעבירה אותנו, כרגיל, אל ההכרח או הבלתי נמנע של הקמת הנהגה פלסטינית מאוחדת - ממשלת קונצנזוס לאומי וארגון שחרור שונה, מחודש, צעיר ודמוקרטי - שלא רק יפקח על הסרת המצור. , מתן סיוע לעם, בנייה מחדש של עזה, סיום הפילוג ואיחודה עם הגדה המערבית, אך גם יעסקו ב... המאבק הוא בכל החזיתות, ובמיוחד המשך התנועה הפוליטית-שיפוטית הפורה והשימושית לפני בתי משפט בינלאומיים.