השפעת העדה החרדית

השפעתם של הכוחות הדתיים החרדיים החלה להופיע באמצע שנות השבעים, כשהיא קשורה למעשה להופעתה של תנועת גוש אמונים ולניצחון מפלגת הליכוד לראשונה בבחירות והרכבת הממשלה. מה שנחשב בזמנו למהפך גדול במגמות החברה הכוחות החרדיים אימצו מדיניות ימין גזענית, אשר באה לידי ביטוי על ידי מנהיגי גוש אמונים, רובם דמויות משפיעות בתנועה הדתית הם קראו לקשר בין החיים הציבוריים והמדיניות הישראלים לבין ההלכה היהודית, במיוחד לגבי הגויים הפלסטינים, תוך יישום תרבות גוש אמונים, שבה החלה ההתקרבות בין החוגים הדתיים הלאומניים והחרדים האחרים, התומכים בהתיישבות, אשר יצרה לאומיות יהדות חדשה, המבוססת על התביעה לארץ ישראל השלמה על פי ההלכה היהודית, מורכבת מהחרדים, האשכנזים והספרדים.

בשני העשורים האחרונים גבר נושא הדתיות בקרב בני החברה והתחזקות השיח הדתי בתוכה, וביטוייו ניכרים בהשפעתו הגוברת של המחנה החרדי על תהליך קבלת ההחלטות הפוליטיות בפרלמנט ובכנסת. הממשלה למרות שהקהילה החרדית מייצגת כ-13% מהאוכלוסייה, היא נהנית בהשפעה ברורה, היא נובעת מההערכה הכללית שהזכות נותנת לעבר היהודי, ומשכנעה שליהודים יש זכות היסטורית על ישראל , הצליחו החרדים לעבור משולי החברה למרכזה, וההשתתפות בעבודה גדלה, במיוחד עם הריבוי הטבעי של החרדים, והגידול המדהים במספר תלמידי הישיבות עם התרחבות זו, המתח והסתירות הפנימיות ביניהן הציבור החרדי ושאר חלקי החברה גדלו, במיוחד לאחר שההבדלים בין המחנה החרדי למחנה הדתי-לאומי פחתו, כך ששיעור הדתיים באוכלוסייה עלה לכ-22%.

הדתיים והחרדים צידדו במחנה הימין וסירבו להגיע לשלום עם הפלסטינים, במסגרתו תעשה ישראל ויתורים על הקרקע סקר דעת קהל שערך מרכז תמי לחקר השלום ב-1997 הצביע על כך ש-100% מהחרדים. מסווגים את עצמם כקמניסטים, בעוד ש-80% מתומכי הציבור הדתי לאומי תיארו את עצמם ככאלה, ו-9% מהחרדים הביעו את תמיכתם בתהליך אוסלו, לעומת 24% מהדתיים לאומיים ההבדל בין החרדים ל הדתי לאומי הוא שהחרדים מביעים את עמדותיהם הקיצוניות בפומבי ומצהירים על תמיכתם המלאה בעמדות הפוליטיות של הימין, בצורה קיצונית ואנטי-פלסטינית, בעוד שהדתיים לאומנים, למרות עמדותיהם הקיצוניות ביותר, מתמודדים עם העיקרון. של רשמיות וכיבוד החוק, וזה בתורו מפחית את מידת החריפות והאלימות בפעילותם הפוליטית הציבורית.

התפקיד ההולך וגדל של הדתיים נובע מהקונפליקט החריף בין דת למדינה. הפילוג הדתי הוא אחת הסיבות להתחזקות הפונדמנטליזם היהודי, בנוסף לתפקידם של תכנים דתיים המשפיעים על הופעת הימין, שהיה. התחזק לאחר הכניסה למשא ומתן, שכן רוב המפגינים נגד אוסלו היו דתיים, להגביל מה שהוביל להריגתו של ראש הממשלה לשעבר יצחק רבין, ולירידה בהשפעת כוחות השמאל, במיוחד עם המשא ומתן המקרטע וההתפרצות של האינתיפאדה השנייה, חולשתם של השמאל והכוחות החילוניים לא הייתה קשורה רק לסיבות האמורות שיח דתי, כדי להצדיק את פרויקט הלאומיות, נוצרה תרבות פוליטית בקרב הימין הלאומני והחילוני הקנאי, שהתעלתה מעל כל ההבדלים האתניים והמעמדיים. הדבר תרם לקלות החדירה של אנשים דתיים למוסדות רשמיים, וסייע לאנשי הדת לשלוט. מפרקים חשובים רבים, ואיפשרה להם את הסמכות להחליט ולשקול נושאים מכריעים. היא גם תרמה להפצת תופעת הנצרות הדתית והגדילה את ההשפעה העצומה של המתיישבים, שכן הם לבדם נושאים את האמת הקדושה.

הקהילה החרדית מילאה תפקיד מרכזי בהדלקת השנאה לערבים, תוך ניצול המורשת הדתית והפרשנויות שלה דחתה את יישום הסכם הפריסה מחדש השני, והחלה במסע הסתה בתוך הצבא להימנע מביצוע כל פינוי קרקעות בגדה המערבית.

חלק מהאנליסטים מייחסים את תפקידם ההולך וגובר של הכוחות הדתיים החרדיים לפעילות חברתית ותרבותית ולהפצת עיתוני התנועה הדתית. הדבר מעיד על כך שהקהילה החרדית קיבלה כעת זהות פוליטית חדשה לאחר שהייתה חברה סגורה, ועברה לפתיחות. המדינה ולחדור לחברה, וחיזק את תופעת האמונה, ישראלים רבים פנו לדת, והוא ניצל במיומנות את היהדות כדת לאומית, שבה שזורים זה אתני ודתי, ואין הבחנה בין דתי לפוליטי העמימות של מושג החילוניות לאור הקשר ההדוק בין אזרחות לדת.

החברה הישראלית עדיין סובלת מהסתירות והדילמות שליוו אותה מאז ההכרזה על הקמת ישראל, בשל אופייה, הרכבה ונסיבותיה, אולם דילמות אלו הפכו חמורות ודחופות יותר מכפי שהיו תקופה ארוכה של לחץ חיצוני, והתפתחויות ותמורות עמוקות חלו בחברה בתקופה זו נטיות אלו היו תוצאה של שינוי בערכים החברתיים ונסיגה מתפיסות קודמות של העצמי, כחלק מהקבוצה. בהשפעת עומסים ומשימות קולקטיביות הם מחייבים אותו לפתור דילמות בסיסיות שניתן לצמצם לדילמה יסודית אחת, כלומר דילמת הזהות, שכן הגדרת הזהות קובעת את אופי המדינה.

ישראל ראתה את התבוללותם של יהודי העולם, במיוחד אמריקה, בחברותיהם כשואה שנייה, וכך נאמר בישיבת הממשלה ב-7 ביולי 2019, שם עולה מהצהרותיהם של רבים ממנהיגי הכיבוש, בראשות נתניהו. דאגה ייחודית לישראל לגבי ההתפתחויות החברתיות הטבעיות בעולם, שהיא רואה בה נטמעות בחוסר יכולתה לחולל שינוי במגמה הדמוגרפית, והיקף ההתבוללות בעולם, שישה מיליון יהודים, רואים עצמם יהודים מההיסטוריה וההתבוללות. נקודת מבט תרבותית, ולא מבחינה דתית, לפי הצהרות מנהיגי ישראל.

בן-גוריון הבין כבר בשלב מוקדם שלמהגרים יהודים ממדינות ערב והאסלאם משמעותם היא העברת אורחות חיים תרבותיים וחברתיים שונים לחלוטין מהדפוסים המערביים שבהם תכננה התנועה הציונית להחדיר את חיי המדינה המתהווה כדברי א פגישה פרטית בעקבות הגעתם של מהגרים יהודים ממדינות ערב "אנחנו לא רוצים שהישראלי יהפוך לערבי". אז הוא גיבש את מה שהיה ידוע כאסטרטגיית כור ההיתוך, שמטרתה להמיס את כל התרבויות שהביאו איתם היהודים לכור אחד.

למרות שתושבי המזרח היוו יותר ממחצית המתיישבים, הם קיבלו יותר דפוסים תרבותיים מערביים, שכן הרוב המכריע רצה להזדהות עם החברה החדשה שהם הפכו לחלק ממנה ועם הערכים השוררים בה לא קיבלו את מה שעשתה התנועה הציונית לא נעה להתעמת עם תוכניות האליטה החילונית המערבית, שכן הם חשו נחותים בגלל מודעותם לגודל התפקיד שמילאו החילונים המערביים בהקמת המדינה ובקידום הציונות. פרויקט, בנוסף לתפקידם בהבאת יהודי המזרח עצמם מהתחקות אחר גילויי יישום אסטרטגיית כור ההיתוך היא קבעה את הגבולות האתניים בין מרכיבי החברה בישראל, שבה השתתפו נציגי המזרחים במוסדותיהן של המפלגות הללו, ואף שהיהודים המזרחים היוו יותר ממחצית האוכלוסייה עד אמצע שנות השמונים, היו להם פחות מרבע מהמושבים בפרלמנט, והשתתפותם בממשלות הייתה מוגבלת מאוד.

המפלגות הדתיות מבקשות לעסוק יותר בחיים הפוליטיים על מנת לתת תוכן דתי למדינה ולשמור על מצוות הדת היהודית וקדושת השבת, וכן לנכות מה שביכולתם ממניות ותקציבים מהממשלה על מנת לשרת. הקהל והתוכניות שלהם. בעיצומה של מעורבות זו בעבודה פוליטית, החלו מפלגות ותנועות אלו להפוך לציונות עם הזמן, לאחר שהיו עוינות לציונות ונמשכו מאחורי השיח הציוני החילוני ומדיניותה של ישראל בכל הרמות.

החילונים רואים בצמיחת התנועה הדתית רק נטל על המדינה, שכן הם אינם משרתים בצבא, אינם תורמים לתהליך הייצור, ובעיקר מקבלים תקציבים גדולים על חשבון הציבור החילוני. הם אמנם מאשימים את החילונים שהם רחוקים מהדת היהודית, ומהווים איום על היהדות. המוסד הדתי האורתודוקסי, בעל מונופול על הגדרת מיהו יהודי, העלה מתחים קשים עם המדינה ומוסדותיה לאור הסתייגותו מהענקת מעמד יהודי לעשרות ואולי מאות אלפי עולים, בעיקר עולים מרוסיה ואתיופיה.

יש לציין כי פרופסור למדעי המדינה באוניברסיטה העברית, יונתן פרימן, אמר כי מפלגות דתיות מהוות נטל על החברה הישראלית מסיבות הקשורות לסירובן לשרת בצבא לשם התמסרות ללימודי דת. הרב הראשי של יהודי ספרד, יצחק יוסף, הכריז כי אין לגייס את הלומדים תורה "בשום פנים ואופן", וכי אם יגוייסו תלמידי ישיבה בכפייה, החרדים "יצאו לחו"ל".

עוד מאשר הרב אליהו קאופמן כי כל התנועות והרבנים ה"חרדים" תמימי דעים מאז הנכבה בהתנגדותם וסירובם להתגייס לצבא, דבר שלדעתם משחית את המוסר החברתי ומאיים על מוסדות הדת, ערכי ותורת הדת. התורה והגיוס משקפים את הפנים האמיתיות של הסכסוך בין חילונים לדתיים על זהות המדינה. ‬‬‬

באותו עניין, בית המשפט העליון הישראלי החליט ב-25 ביוני 2024 כי גיוס יהודים דתיים הוא חובה. שר ישראל מאיר ברוש מהמפלגות הדתיות הגיב ואמר: "אין כוח בעולם שמאלץ תלמידים חרדים להתגייס ולהיכנס לשורות הצבא".

הוא הוסיף כי החלטת בית המשפט הזו עשויה להוביל לחלוקת העם היהודי לשתי מדינות. גם הרב הראשי של ש"ס משה מאיה הגדיר את פסיקת בית המשפט העליון כמנוגדת להלכה, האומרת כי אסור לבן ישיבה להתגייס לצבא.

בעקבות החלטה זו הודעת היועץ המשפטי לממשלה המחייבת את כל המשרדים הרלוונטיים, בראשות משרדי האוצר והמלחמה, לגייס כ-4,000 חרדים כצעד ראשון כל מי שיסרב לעשות כן, ייענש בדרכים רבות, כולל ביטול הקצאות שהוא מקבל כיחיד או כמוסד חינוכי.

מובן מאליו שנתניהו כולל שותפים חרדים בקואליציה הממשלתית, המיוצגים על ידי מפלגת ש"ש, בעלת 11 מנדטים בכנסת, ויהדות התורה, בעלת 7 מנדטים. לסיכום, החרדים ימרדו בחוק הגיוס, מה שיביא להחרפת הסכסוך בין הפלגים בישראל.