מכתב לחאלד משעל

נכתב על ידי ג'אסים מרזוק בודאי

שלום לפלסטין, העניין המרכזי של הערבים, העניין של העולם האנושי החופשי, ועילת האמת למי שרוצה ללכת בעקבותיו.

אנו חוצים את החודש התשיעי לשואה שביצעו הישראלים מול העולם, ופלסטין היא האוויר שאנו נושמים וכובש את חיי היומיום שלנו. אנו ישנים עם דמותו של ילד מעונה מרעב ומתעוררים עם דמותו של זקן מתחת להריסות ביתו עוברים ימינו עם העקורים שחוצים מצפון לדרום, והערבים שלנו מספרים על חוסר האונים שלנו. אנו מספרים לילדינו ולנכדינו סיפורים על איתנות וגבורה מול הכובש המלוכלך ביותר בהיסטוריה.

אחי חאלד משעל... אבו אל-וואליד

אני מדבר אליך מכווית, שם גדלתי, גדלתי ולמדתי. הזמן היה שונה ברוחו ובטוהר שלו. באותה תקופה ידענו רק שאתה הבן של כווית, בדיוק כפי שאנו בכיתה ראינו את עצמנו כבני פלסטין.

קראתי את ההצהרה האחרונה שלך שבה נאמר ש"עזה נחרבה לחלוטין, וזה המחיר של ההתנגדות, ועלויות ההתנגדות הן גדולות מאוד", ושכולם חייבים "להתעסק בלחימה, לא רק עזה", ו כי "סידור מחדש של הבית הפלסטיני הוא זכות בלתי נמנעת שאי אפשר להתחמק ממנה, ואסור לנו לחכות לסוף הקרב כדי לעשות סדר בבית".

אחי אבו אל-ואליד, אתה חבר לכיתה שלי בכווית ואני מכיר את המחויבות הגדולה שלך לסוגיית פלסטין הרשה לי, בתוך האפר המפוזר על המפות הגיאוגרפיות והפסיכולוגיות, להתייחס אלייך באופן הבא:

עזה נהרסה כליל, אבל השמדת אבן אין פירושה השמדת אנשים. איבדנו חיים רבים, אבל כל חיים שאבדו שווים לכל מבנה שנהרס. דם אינו שווה למלט, והבה נסכים שכל עוד יש לב פועם בעזה, עזה תישאר, וכל עוד יש רצון לשחרר, פלסטין תישאר.

השיקום הוא הדבר הכי קל בעניין כי הוא נתון למספרי הכסף, החישובים הפוליטיים והאינטרסים בין האזור והעולם באשר למספר השהידים, הפצועים, הנפגעים, הנעלמים והעצורים. הם החופרים בסלע הדממה ומכריעים את הדמעות ממנו. עקורי הגולים והאוהלים המדבריים ישובו לבתיהם לאחר שיקומם... די שמעמדם יתבסס היטב בכל לב שפועם בשם פלסטין.

אחי חאלד

הגענו לנקודה השנייה בהצהרתך, המתייחסת למחירים. אמנם זה שידו באש אינו זהה לזה שידו במים, ותושבי ארץ ישראל יודעים הכי טוב על השוניות שלו. אמרת הרבה הצהרות בתחילת הקרב שבהן אמרת שהכל מחושב ונלמד האם גודל המחיר היה מה שציפית או שהיה גדול יותר? האם חישובי הקרב התבססו על הערכות שגויות? האם הייתה אשליה בקרב חלקם לגבי מידת האכזריות הישראלית שעלתה על הנאציזם והתמיכה הבינלאומית בישות הגזלת הזו? בהקשר היסטורי, מנהיגות היא שיקול דעת ומנהיגות היא החלטה... והדבר החשוב ביותר בשיקול דעת ובהחלטה הוא האינטרס של המטרה ואנשיה.

לגבי הנקודה השלישית, שקוראת לכולם לעסוק במלחמה, לא רק לעזה, שזה טבעי והגיוני, אבל מתוך אהבה אנחנו שואלים: האם תיאמת קודם עם בן/בת הזוג שלך במולדת על פעולה גדולה כמו ה-7 באוקטובר. שיגרום למלחמת רצח עם כפי שאנו רואים אותה, או שאתה מבקש ממנו להשתתף ב-Ward off השלכות? האם נעשה תיאום עם החממה הערבית, שמעולם לא נטשה את פלסטין למרות כל הדיבורים שמקורותיהם ידועים, כדי ליצור קרע בין הערבים לבעלי העניין העיקריים בנושא? מה דעתך על ההצהרות של גורמים אזוריים לפיהם מה שקרה היה הכרחי כדי לעצור נתיבים מסוימים באזור ולבטל הבנות ערביות-בינלאומיות חדשות? אתם יודעים את הדברים האלה, ואנחנו יודעים שהם מערערים את כללי הקונצנזוס, מפזרים פרויקטים ודוחפים גורמי פחד וזהירות להתקדם מחשש לאג'נדות אחרות בנושא.

הנקודה הרביעית כאן קשורה קשר הדוק לנקודה השלישית בנאום שלך, שהיא ההכרח לעשות סדר בבית הפלסטיני עוד לפני תום הקרב בעזה, והנה, אחי אבו אל-וואליד, הרחיבו את לבכם. מעט עבור חלק מהמילים.

כל עוד החברה הישראלית, בעתות סכנה, מתאחדת סביב מטרה אחת, לא משנה כמה דעות יהיו, ישראל צוברת גורם נוסף של כוח, וכל עוד בעלי העניין והאדמה מפוזרים לכיוונים רבים, פלסטין מפסידה כל יום, גם בלי מלחמה, ואם זה יימשך, פלסטין לא תחזור.

אנחנו לא רוצים להיזכר בעבר בין חמאס לרשות הפלסטינית, לא לזכור את הפרת הטאבו עם העימותים העקובים מדם שהתרחשו, וגם לא לחזור לדימוי של השבעת שבועה בכעבה הקדושה, שהתנדפה לאחר 24 שעות.

אנחנו רוצים לומר שהרשות וחמאס הן שתי מפלגות עיקריות שנבדלות זו מזו מבחינה אינטלקטואלית ואידיאולוגית, אולי ב-99 אחוז, אבל נשארת לפחות נקודה אחת שיש עליה הסכמה שיתחיל לעבוד מנקודה זו ושיהיה רצון אמיתי , רחוק מרגשות וסיסמאות, לבנות על ההסכמות, סעיף אחר סעיף.

בואו נהיה יותר גלויים: לפלסטין קשה לחזור כשמצב הפילוג הפנימי והערבי מתפצל בצורה אופקית ואנכית במקום להתמקד בפרויקט הממלכתי, אנחנו מחולקים לצוות שתומך ברשות ומטיל עליך אחריות לטעויות. ומטיל ספק ביישום שלך של אג'נדות אזוריות, וצוות שתומך בך ומפנה כל ביקורת לרשות הפלסטינית ואף בוגד בה וחושב שהיא מסייעת לכובש. לכן, נושא הסדר בבית הפלסטיני, שהוזכר בהצהרתך, היה החשוב ביותר בהקשר זה, לא רק לפיוס עם השותף למדינה, אלא גם להסכמה על הפרויקט של המדינה הפלסטינית... ללא הסכם זה, אין פרויקט ואין מדינה.

יהי רצון שאלוהים יעניק לך הצלחה ויעניק ניצחון לפלסטין, לאנשיה ולאדמתה, ויכתוב תפילה עבורנו ויחד איתך בשני הקיבלה הראשונים והשלישי משני המסגדים הקדושים בעתיד הקרוב.