הסצנה של עזה...וציור פלסטין!

זמן קצר אחרי שכל הגיהנום התפרץ בעזה, הפסקתי לצפות בזירות המלחמה. ואז הפסקתי לצפות בכל מיני טלוויזיה. ואז הרגשתי שאני אפילו לא אוכל להמשיך בעיתונאות.

סצנות הגיהנום הנורא היו רבות ומגוונות, אבל מסיבה אבסורדית שמלווה אדם במצבים כאלה של ייאוש, עצב ובושה, בין התמונות ליוותה אותי בכל רגע תמונה אחת שסירבה להסירה. לא תמונות של ילדים בתכריכי פלסטיק כחולים, לא תמונות של בתים שהפכו לימי הריסות. זו לא תמונה של הילד שחצה את קו האוכל, רץ לגרוף מעט מרק ורץ בחזרה לאמו.

הייתה סצנה אחת שחזרה על עצמה מולי ולא אחרת, כמו מחלות פסיכולוגיות: תמונות של נכסי בתים המופיעים מפוזרים על אדמותיהם לאחר כל פשיטה או הפצצה, או תמונות שלהם מובלים על גבה של מכונית שנמלטה ממנה. המקום שמצאתי בו מקלט אתמול. הוא תיאר את החיים בעזה באמצעות איכותם של כסאות, מזרונים, צלחות, כריות וכריות עשויות מעוני ומחסור. המעמד הבינוני או העני.

איך חיו תושבי עזה לפני מותם? מה ההוכחה לקשר שלהם עם החיים, מלבד בנייני אונר"א? האם גם מוסד ההשראה הגדול ההוא, עבד אל-מוחסין אל-קטן, שסבר שדרך השיבה מתחילה מעזה, לאו דווקא מירושלים, הושמד עד היסוד?

המראה של בתים עניים יותר ממחנות המשיך לרדוף אותי, ואז בלילה הוא נעקר ממקומם למראה ילדים חיים, לא מתים, וסצינות של ילדים המחפשים עזרה בתור לאמהותיהם. ואז יש סצנות של חולים על כיסאות גלגלים, אין תקרה אלא השמיים, ואין אדמה על פני האדמה הזו. פעם חשבתי שהסצנה הזו היא "גרניקה" עבור פלסטין, בדיוק כפי שזו הייתה "גרניקה" של פיקאסו למלחמת ספרד נגד הפשיסטים. אבל לא. הרוצח הסדרתי לא ישאיר לה את התהילה הזו. הסצינה מנוסייראת באה לכבוש את התמונה הראשונה. הפעם פוזרו נכסי העניים על רצפות הבתים בין הגופות. גופות שארונותיהן טרם נמצאו.

מושל לבנון הטורקי, ג'מאל פאשה, הוציא להורג 27 לוחמי חופש במרכז ביירות, ועל שמו נקרא ג'מאל פאשה המתנקש. מה יהפוך לכינוי של "תנין" זה לאחר טבח נוסייראת?

המראה של בתים עניים יותר ממחנות המשיך לרדוף אותי, ואז נעקר בלילות למראה ילדים חיים, לא מתים, וסצינות של ילדים המחפשים עזרה בתור לאמותיהם.