הוועידה ההמונית למען פלסטין באמריקה...אירוע היסטורי ברגע היסטורי

הוועידה ההמונית למען פלסטין, שהתקיימה בעיר דטרויט שבמדינת מישיגן שבארצות הברית בין התאריכים 24-26 במאי, הייתה אירוע היסטורי ברגע היסטורי. התיאור הזה שאנו נותנים לו אינו שרירותי או סוג של רטוריקה פופוליסטית רעבה שאינה נתמכת בפעילות שטח שתומכת בו.

איש אינו חולק על תיאור מצב ההידרדרות שחוותה הפעולה הלאומית הפלסטינית באמריקה במשך עשרות שנים, במיוחד לאחר החתימה על הסכם אוסלו הרות האסון, עם המכה שגרם לפעולה הלאומית, פוליטית וארגונית, ולהרחבות העממיות שלה. ופעילויות שונות. אמריקה, שהייתה עדה לפעילות לאומית המונית פעילה של הקהילה הפלסטינית שם בשנות השבעים, השמונים ותחילת התשעים, שהתלכדה סביב המהפכה הפלסטינית ופלגיה, ירדה בחדות עד לפני מספר חודשים.

הירידה הופיעה בעיקר ברמת המבנים הארגוניים המדגימים את הפעילות, והתגלמה בפירוק ופיזור המאמצים, ובהיעדר עבודה מאוחדת בין השלוחות השונות הפזורות גיאוגרפית שנותרה אפקטיבית. אפשר היה לחוש גם את ההשפעות של העדר חממה ארגונית, היעדר פעולה מאוחדת והיעדר אחדות של מטרות, סיסמאות וכיוונים.

למרות זאת, לא חסרה פעילות עממית של הקהילה ושל ידידיה האמריקאים, בעיקר של קבוצות נוער, הוקמו איגודים רבים, קבוצות ומוסדות שכללו חלוץ נוער נלהב, כנה בהשתייכותו, רדיקלי בעמדתו הלאומית. והטיה ללא היסוס לאופציה של התנגדות זה היה כאילו בא לפצות על מצב הדעיכה, להיות עד לתחילתה של התגבשות של תנועה למען הקהילה הפלסטינית, שתהיה הרחבה, לא הפסקה מהמאבקים. שקדמה לו בעשורים הקודמים, ויועשר באנרגיות נוער מוטות בתקיפות למען המטרה הלאומית, ומיומנויות ארגוניות, תקשורתיות וניהוליות, ועל בסיס צבירה וקפיצה איכותית.

הכנס אורגנה על ידי תנועת הנוער הפלסטינית ובשיתוף עם יותר מ-14 ארגונים, איגודים ומוסדות פלסטינים, ערבים ושמאלנים אמריקאים, ובעיקר ארגון "סטודנטים למען צדק בפלסטין" המטרה המוצהרת של הוועידה המארגנים הודיעו לי כאשר כיבדו אותי בכך שהזמינו אותי לנאום באחד מהמושבים שלה, היה מצד אחד לאחד מאמצים ופעילויות לתמיכה בעמנו, איתנותם והתנגדותם מול רצח עם, מצד אחד. , ומצד שני, יצירת מנגנון תיאום המאחד כיוונים, סיסמאות ומטרות ככל הניתן, למרות השונות הפוליטית והאינטלקטואלית של מארגני הכנס מארגונים, מוסדות ואיגודים שונים.

לכן אמרנו שאין זה שרירותי לתאר את הוועידה כאירוע היסטורי, לאחר שנים של פעילות של מסגרות שונות אלו, במיוחד לאחר ה-7 באוקטובר, כאשר הן מילאו תפקיד פעיל בחשיפת מלחמת רצח העם בעמנו, גם כן. כחשיפת התפקיד האימפריאליסטי האמריקני המשתתף ברצח העם, ואת ההשפעה של מסגרות אלה, במיוחד תנועת הנוער הפלסטיני והסטודנטים למען הצדק בפלסטין במרד הסטודנטים באוניברסיטאות אחרי כל זה, היה צורך לחפש מנגנון תיאום זה מאחד את כל המאמצים, ומאחד את כל הסיסמאות והכיוונים להובלת פעילויות עתידיות לפי מטרה כפולה ספציפית: הרחבת מסע התמיכה והסולידריות בזירה האמריקאית עם עמנו והתנגדותם ולחשוף את העמדה האימפריאליסטית האמריקנית הכרוכה בהשמדה של העם שלנו.

מה שבלט בכנס הוא שהוא הגיע לשיאו של מרד הסטודנטים באוניברסיטאות האמריקאיות, שכן השתתפו בו פעילים מרבות מהאוניברסיטאות שהשתתפו במרד, בעוד מספר המשתתפים בו, לפי הגמר הודעה שהוציאה, הגיעה ליותר מ-3,500 חברים שהשתתפו ממדינות שונות בצפון אמריקה, הם הופצו כמשתתפים במפגשים השונים במהלך שלושת הימים, ועשרות אלפים עקבו אחריו דרך ערוצי מדיה חברתית ואינטרנט. , בעוד שנוכחותם של צנעא סלמה, אשתו של השהיד ואליד דקה, ובתם מילאד, והנאומה שלה בוועידה, הטילו את הדומיננטיות המכריעה שלה על רגשותיהם ותחושותיהם של המשתתפים, שלא התאפקו בקריאות למען ההתנגדות, למען וליד השהיד ונגד ישראל והאימפריאליזם האמריקאי.

לכן, לא הפתיע את המארגנים והנוכחים שמסע ההסתה הגזעני, הפשיסטי הציוני והאמריקאי נגד הוועידה, החל מפרסום מאמרים נלהבים נגד הוועידה ודובריה ועד לסירוב להעניק אשרות כניסה לארצות הברית לכמה משתתפים, בנוסף להגבלת חלק מהמשתתפים והדוברים בשדות תעופה והעמדתם לחקירה. "כל זה לא הרתיע אותנו", כפי שנאמר בהצהרה הסופית של הכנס, ורוח הנחישות, האתגר וההתמדה התגלמה על ידי המשתתפים ומארגני הכנס, לא רק במספר המשתתפים האיכותי המתואר, אלא גם ב. היכולת "לאסוף יותר מ-200 אלף דולר כדי לבנות מחדש את עזה ולתמוך באנשינו שם", על פי ההצהרה הסופית.

זה עניין של שמחה וגאווה לראות מאות בני נוער פלסטינים, ערבים ושמאלנים אמריקאים פותחים כל מפגש, ולפעמים מפריעים לדוברים, בקריאות פטריוטיות המשקפות תחושת התלהבות ושייכות.

איחוד מגמות, סיסמאות ומטרות ויצירת מנגנון תיאום בין פעילויות השמאל הפלסטיני, הערבי והאמריקאי השונות, זה מה שהועידה השיגה, וקיומו כאירוע שיאו של מרד הסטודנטים באוניברסיטאות מביא אותנו לתאר אותו כ"אירוע היסטורי ברגע היסטורי", שהוא הרגע של מבול אל-אקצא.

מה שהדהים בכנס היה שזה הגיע לשיא של מרד הסטודנטים באוניברסיטאות האמריקאיות, שכן השתתפו בו פעילים מרבות מהאוניברסיטאות שהשתתפו במרד, ומספר המשתתפים, לפי ההודעה הסופית שפורסמה. על ידי זה, הגיע ליותר מ-3,500 חברים שהשתתפו ממדינות שונות בצפון אמריקה.