משבר מחסור במים...וניהול יעיל שלו

עם החלטת חברות המים הישראליות להפחית את כמות המים הנמסרת או הנמכרת לנפות בית לחם וחברון בכ-35% מהכמות הנוכחית, ולהפחית את כמות המים לנפת רמאללה בכ-50%, מתוך ידיעה כי כמות המים הנוכחית, בין אם במחוזות אלה ובין אם בכל השטחים הפלסטיניים, היא הכמויות כבר מוגבלות ואינן עונות על הצרכים הבסיסיים של האזרחים. אנו זקוקים לניהול יעיל של המים העומדים לרשותנו, והכי חשוב, רציונליזציה של השימוש בצורה רציונלית ובר קיימא.

יש לציין כי תעריף המים המינימלי המקובל בעולם לאדם הוא 100 ליטר ליום, בעוד שכמות זו לאזרח הפלסטיני נעה בין כ-80 ליטר בגדה המערבית, בעוד שהיא פחות מ-5 ליטר בימים אלו לאזרח הפלסטיני. ברצועת עזה, אם היא באיכות טובה נדרשת, בעוד שכמות זו נעה בין 300-500 למתנחל בשטחים הפלסטיניים.

בארצנו רוב מקורות המים הם מי תהום, ועל פי הודעת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, כ-80% ממקורות המים המשמשים בארצנו הם מי תהום, וחלקו של האזרח הפלסטיני במים הוא כ-84 ליטר. ליום, שהוא פחות מהאחוז המומלץ על ידי הארגון ארגון הבריאות העולמי לנפש הוא 100 ליטר ליום, תוך ציון כי הכיבוש הישראלי שולט בכ-85% ממקורות המים הפלסטינים, כולל נהר הירדן, הנחשב למקור מים עיליים העומדים לרשות הפלסטינים.

המחסור במים גובר בעולם ובארצנו לאור ההשפעות המתגברות של שינויי האקלים העולמיים, במיוחד השפעתו על כמות, איכות, איכות או זיהום המים. במציאות הפלסטינית מצב זה נראה ברור וחמור יותר, בשל המשך גניבת הכיבוש של מים פלסטינים ושימוש בהם לטובת ההתנחלויות, בעיקר בתחום החקלאות, כפי שניכר באזור בקעת הירדן הפלסטינית, שם היכולת לגדל יבולים שהתרגלנו אליהם בשנים האחרונות אבדה, בגלל מחסור במים או בגלל מליחות מוגברת.

שינויי האקלים בעולם, הנובעים בעיקר ממה שמכונה תופעת ההתחממות הגלובלית, או תופעת החממה, שנוצרת עקב פליטת גזים ממפעלים, מעבדות, כלי רכב ותחנות כוח, והנלוות לכך. ירידה בקצב המשקעים, ובכך לא ממלאים את אגני מי התהום ובכך מליחות גבוהה ופוטנציאל זיהום מוגבר. מליחות קרקע גבוהה, מחסור במים וטמפרטורות גבוהות עלולים להוביל להגברת המדבור ולאחר מכן לירידה בתפוקות החקלאות, וחוסר יכולת לגדל חלק מהיבולים שהיו רגילים לגידול.

לנושא המים יש חשיבות מיוחדת, משום שתהליך הבנייה והפיתוח הכלכלי בר-קיימא, ובכך יצירת הזדמנויות תעסוקה לאלפי מובטלים, מצריך מים בכמות ובאיכות הנדרשת, וחשיבות זו גוברת עקב מיעוט מקורות המים. , הזיהום שלו, או ההידרדרות באיכותם, במיוחד ברצועת עזה, מה שמצביע על כך שבמקום ובעולם, יותר מ-95% מהמים ברצועת עזה אינם ראויים לצריכה אנושית, וסוגיית המים עדיין נחשבת כזו. של נושאי המשא ומתן הסופי שהוקפא במשך שנים רבות בין הפלסטינים לישראלים.

זיהום המים ברצועת עזה, למשל, נובע מהיעדר סילוק נאות של מי שפכים, כשהם מוצאים את דרכם למי התהום, וכן כתוצאה משימוש אינטנסיבי בחומרי הדברה ודשנים כימיים, כמו באמצעות מי גשמים או השקיה, כימיקלים. מחלחלים דרך האדמה החולית ומגיעים בסופו של דבר למי התהום, כמו גם אפשרות לדליפת מים מלוחים מהים אליהם, בנוסף לזיהום הנובע מהשלכת מאות אלפי טונות של כימיקלים נפיצים ברצועה. המלחמה האחרונה, כאשר חומרים אלו מושקעים באדמה ועם הזמן, דרך חלקיקי אדמה קלים, הם מוצאים את דרכם אל מאגרי מי התהום.

בעיצומו של מה שהגיע למצב המים הנוכחי בפלסטין, במיוחד ברצועת עזה, ולאחר תום המלחמה, עלינו לחפש במהירות פתרונות קיצוניים וברי קיימא, כלומר פתרונות ארוכי טווח לדילמה של איכות וזמינות המים, לרבות אולי מפעלי התפלת מי ים, ולאחר מכן להחזיר את מה שמופק ממלחים לים העצום, במיוחד מאחר שבגלל ההתפתחות הטכנולוגית של מתקני התפלת מי ים, יעילותם עלתה, וכך גם עלויות המים שהוקצו למאכל אדם ירדו.

נושא ניהול המים מקבל חשיבות רבה יותר, לאור העלייה המתמשכת בטמפרטורות, מיעוט הגשמים והידלדלות מקורות מי התהום שלנו, וכן לאור השליטה המתמשכת של הצד הישראלי במקורות מי התהום, והגבלת קידוחים חדשים. לכן, נשקל ניהול תקין של המים הזמינים מבחינת שימור הכמות והאיכות... זה עניין חשוב, ומשמעותו ביצוע בדיקות לקביעת איכותם והתאמתם, וכן להצביע על היקף המים. איכות, ואם היא מתאימה ולא מזוהמת לשימוש, ואם היא מתאימה לכל שימוש, לחקלאות, תעשייה או שתייה, וזה אומר גם להרוויח ממי הגשמים שיורדים עלינו בחינם מבחינת יצירת ברמה לאומית פרויקטים לאיסוף מי גשמים במיכלים או בארות גדולות.

נושא ניהול המים משמעו גם שיתוף פעולה ותיאום בין ריבוי המוסדות, המועצות והגופים הפעילים הרשמיים והבלתי פורמליים בתחום המים מזוויות שונות, ומשמעות הדבר היא גם ניהול ושימוש נכון בשפכים. בנוסף, אנו זקוקים למודעות לגבי רציונליזציה של השימוש במים, מבחינת אופי השימוש ורציונליזציה של הצריכה, כדי שהאזרח הפלסטיני ירגיש את חשיבותם של המים הסחורה, שאת ערכם אנו יודעים לכאורה רק כאשר חסר לנו. זה או להרגיש את המחסור שלו או באיכות ירודה. ברור שהצורך במים בטוחים יגדל ככל שאנשים יגדלו ופעילותם תגבר, ובמקביל שמקורותיהם וכמותם יישארו מוגבלים כפי שהם כעת, ממשיך הכיבוש הישראלי לשלוט בו, וההתיישבות מתרחבת ובכך מתכלה. יותר מקורות מים פלסטינים.

כמות המים המינימלית המקובלת הבינלאומית לאדם היא 100 ליטר ליום, בעוד שכמות זו לאזרח פלסטיני נעה בין כ-80 ליטר בגדה המערבית, בעוד שהיא פחות מ-5 ליטר בימים אלה לאזרח פלסטיני ברצועת עזה. .