ישראל מאבדת את חסינותה בפני החוק הבינלאומי

למרות הרשלנות שהפגין בית הדין הבינלאומי באי קריאה להפסקת אש מיידית ברצועת עזה, ולמרות הפגם שנכלל בדיבור על שחרור אסירים ישראלים מבלי להזכיר את ההכרח בשחרור אסירים פלסטינים, לרבות ילדים קטינים, ואלה נחטף באלפים ברצועה, פסיקת בית המשפט לצדק בקבלת התביעה שהגישה דרום אפריקה נגד ישראל, המואשמת בפשע של רצח עם, הוועד הבינלאומי מייצג מהפך היסטורי שהפשיט את ישראל, לראשונה ב-75 שנים, של חסינותה בפני החוק הבינלאומי, וההתחמקות הקבועה שלה מאחריות, בתמיכת ארצות הברית ומדינות המערב. ישראל איבדה את החסינות שהפכה אותה מעל החוק הבינלאומי למתן דין וחשבון, גם לאחר שניתן פסק דין מייעץ סופי בנוגע לאי הלגיטימיות של חומת האפרטהייד שבנתה, חוסר הלגיטימיות של היישוב הקולוניאלי שלה, ואי הלגיטימיות של צעדי הסיפוח והייהוד שהיא נוקטת. בירושלים הכבושה.

האירוניה כאן היא שאמנת רצח העם, שנקבעה בעיקר בגלל הפשעים שהיו נתונים להם בשואה בידי גרמניה הנאצית, היא אותה אמנת שעל בסיסה נשפטת ישראל באשמת ביצוע רצח עם. נגד הפלסטינים ברצועת עזה.

סעיף 2 לאמנת רצח העם מגדיר את המעשים הגורמים לרצח עם כ: הרג של חברי הקבוצה המיועדת (העם הפלסטיני). גרימת נזק פיזי או נפשי מסוכנת לקבוצה. הטלת תנאי חיים על הקבוצה במטרה להשמדה פיזית מלאה או חלקית שלה. הטלת צעדים שמטרתם מניעת לידות בתוך הקבוצה.

בית המשפט העליון דחה את בקשתה של ישראל למחוק את התביעה והתיק בטענה של חוסר סמכות, או היעדר מחלוקת בין ישראל לדרום אפריקה, והחליט כי קיימים התנאים על פי חוקה למילוי צעדי ביניים תלויים ועומדים. החלטתה הסופית להגן על הזכויות הנטענות על ידי דרום אפריקה, שבית המשפט מצא שהן סבירות.ויש לו הסמכות לנקוט באמצעים אלה.

בית המשפט אישר: ראשית, על ישראל, בהתאם להתחייבויותיה על פי אמנת רצח העם, ביחס לפלסטינים ברצועת עזה, לנקוט בכל האמצעים בגבולות סמכותה כדי למנוע את ביצוע כל המעשים הנופלים בגדר סעיף 2 הנזכר לעיל, וכי על ישראל להבטיח שכוחותיה הצבאיים לא יעשו זאת על ידי ביצוע כל אחד מהמעשים הנ"ל. שנית, על מדינת ישראל לוודא בתוקף מיידי שכוחותיה המזוינים לא יבצעו אף אחד מהמעשים האמורים. שלישית, שישראל תנקוט בכל האמצעים שבסמכותה כדי למנוע ולהעניש הסתה פומבית לביצוע רצח עם בפלסטינים ברצועת עזה. רביעית, על ישראל לנקוט בצעדים מיידיים ויעילים כדי לאפשר מתן שירותים בסיסיים וסיוע הומניטרי, הנחוצים בדחיפות כדי להתמודד עם תנאי החיים השליליים איתם מתמודדים הפלסטינים ברצועת עזה. חמישית, שישראל תנקוט באמצעים יעילים למניעת השמדת ראיות הנוגעות להאשמות על מעשי רצח עם נגד פלסטינים. שישית, שישראל תגיש דיווח לבית המשפט על כל האמצעים שנקטה ליישום צו זה תוך חודש מיום תאריך זה.

חשוב שכל שופטי בית המשפט, למעט אחד, השופט מאוגנדה, הצביעו בעד שש ההחלטות, ואילו השופט שנקבע מישראל התנגד לארבע מההחלטות ואישר את השלישית והרביעית. אוגנדה מיהרה להתנער מכל אחריות להצבעה של השופטת אוגנדה, הידועה באקסצנטריות שלה והייתה מוטה כלפי ישראל יותר מהשופט הישראלי עצמו.

אם נשקול את תוכנה של החלטת בית הדין הבינלאומי ומסמכיה, שאני ממליץ למעוניינים לקרוא אותה במלואה, ולא להסתמך על הערות חולפות, חלקן בורות, כי החלטת בית המשפט פותחת פתח ל הרשעת ישראל בביצוע החטא הגדול ביותר במנהג אנושי בן זמננו, שהוא פשע רצח עם, ומשום שמסקנתו מביאה ל... לא יתכן שישראל תממש את שש החלטות בית המשפט ללא הפסקת אש מקיפה, מלאה וקבועה. כיצד יכול צבא הכיבוש להפסיק להרוג אזרחים ולא לפגוע בהם פיזית ונפשית ללא הפסקת אש, וכיצד ניתן לאפשר לתושבים לחזור לבתיהם, ולהחזירם למתן שירותים בסיסיים וסיוע הומניטרי, ולהתייחס לתנאי החיים השליליים של הצבא. תושבי רצועת עזה, ללא הפסקת אש... אז למרות שבית המשפט לא הכריע החלטת הפסקת אש, שכן יישום כל החלטותיו מותנה בהפסקת האש, מה גם שישראל מחויבת תוך חודש להגיש דוח על כל מה שהיא עשתה כדי ליישם את החלטות בית המשפט.

הצעד הטבעי הבא להחלטת בית המשפט הוא מה שאלג'יריה יכולה לעשות, כחברה במועצת הביטחון, על ידי הצגת החלטה הקוראת להפסקת אש מקיפה וקבועה כתנאי הכרחי ליישום החלטות בית המשפט. אם ארצות הברית תחליט להשתמש שוב בכוח הווטו שלה כדי לשבש את ההחלטה, היא בעצמה תואשמה בהקלה על ביצוע הפשע של רצח עם, וטו זה לא ימנע מאלג'יריה ומדינות ידידותיות ללכת שוב לאסיפה הכללית כדי לקחת החלטה חדשה על הפסקת אש. מאידך, מה שנפסק על ידי בית הדין הבינלאומי, ומה שנבע ממנו, כי ישראל מואשמת בביצוע עבירת רצח עם, מייצג את נקודת המוצא להסלמה חסרת תקדים בחרם, הטלת סנקציות ומסע השקעות. נגד ישראל, עד שתסיים את הכיבוש שלה, את המשטר הגזעני שלה ואת מערכת הקולוניאליזם המתנחלים שהיא יצרה.

אין ספק שההתמקדות של בית המשפט בנחיצות של מתן שירותים בסיסיים וסיוע הומניטרי לתושבי רצועת עזה, ומחייבת את ישראל לעשות כן, היא הזדמנות ומבחן לרצונם של חמישים ושבעה הערבים והאסלאמים. מדינות שנפגשו בריאד וקיבלו החלטה לשבור את המצור על רצועת עזה, אך לא הפכו אותו לפעולה. אם הרצון קיים, היא יכולה ליישם את מה שהצענו בעבר, כלומר להקים שיירה הומניטרית הכוללת נציגים של כולם מדינותיה נושאות את דגליהן, וקוראת למוסדות הומניטריים בינלאומיים להשתתף בשבירת המצור הבלתי חוקי שהטילה ישראל על מעבר רפיח, שלישראל אין זכות לשלוט בו. רק במדד כזה ניתן להציל את חייהם של מאות אלפי פלסטינים שמתים מדי יום בשל ההפצצות הישראליות והמחלות שהחלו להרוס אותם, היעדר צורכי חיים בסיסיים וחשיפתם למחלות חדשות בשל טביעת האוהלים הדלים, בגדיהם וגופותיהם במי גשמים וברשתות ביוב שעולות על גדותיהם.

הדבר הגרוע ביותר בעקבות החלטת בית הדין הבינלאומי היה הפעולה המבישה, שכנראה הייתה מתוכננת מראש, להסיט את תשומת הלב מהחלטת בית המשפט ולהסלים את המתקפה על הפלסטינים, מארה"ב ועשר מדינות מערביות נוספות. על ידי עצירת הסיוע לסוכנות הסיוע הבינלאומית, שהיא הגוף העיקרי המבטיח את הגעת הסיוע המועט לרצועת עזה, באמתלה של האשמות ישראליות מפוקפקות נגד חלק מעובדי אונר"א, שטרם נחקרו. גם אם זה היה נכון, זה לא מצדיק ביצוע פשע של ענישה קולקטיבית נגד כל המוסדות והשירותים של אונר"א, ונגד העם הפלסטיני ברצועת עזה ובמדינות אחרות. בידיעה שמדינות מערביות אלו לא נקטו ולו פעולה אחת נגד ישראל על הרג האכזרי שלה של לפחות 150 עובדי אונר"א בזמן שהם סיפקו שירותים הומניטריים.

המעשה המכוער של הפסקת המימון לאונר"א היווה חשיפה נוספת של ההטיה המערבית הרחבה כלפי ישראל, ללא קשר לנתעבות הפשעים שהיא מבצעת, ולמעשה מייצג השתתפות בפשע של "הטלת תנאי חיים על קבוצות של אוכלוסייה עם המטרה להרוס אותם כולם או חלקם", וזה מה שאמנת הג'נוסייד רואה כסוג של נוהג של רצח עם, ובמקרה זה לגיטימי לחשוב שהלחצים החדשים על סוכנות הסיוע הבינלאומית מבטאים את הכוונה המסוכנת והישנה. לחסל את זכויות הפליטים הפלסטינים, וסוכנות הסיוע, שהיווה את הבסיס לטיפול בהם עד שובם, על פי החלטה 194 של העצרת הכללית של האו"ם.

מחצית ממה שקרה נכון לגבי הפסוק הידוע "המדכאים הלכו רחוק מדי", אבל לא חוסר הצדק שלהם ולא חוסר המעש שלהם, ולא הטיה הגזענית שלהם כלפי ישראל והגנתם על תוקפנותה, לא יכולים לשבור את רצונו של הפלסטיני. אנשים, נחישותם ומאבקם לחירות, גם אם הוא הפיג לנצח את האשליות ששלטו בתודעתם של רבים. בנוגע לאימוץ של אותן מדינות את ערכי המשפט הבינלאומי, זכויות האדם והדמוקרטיה, שהן אשליות שיש בהן התאדה לנצח על חולות רצועת עזה, שהתנגדה בגבורה לפשע ההומניטרי הנתעב ביותר של העידן המודרני שלנו.