עזה מעצבת מחדש את העולם מבחינה מוסרית

אין זה חכם לכתוב על נושא מרגש כמו המלחמה המתחוללת היום בעזה, שכן מאירועי השטח נובעים בהכרח מסקנות ומסקנות רבות. אבל אם זה קורה משיקולים מסוימים, חשוב מאוד שהכותב לא ייכנע לרצון הציבור, שדורש לא פעם להפוך ל"נביא" שמספר לו את תוצאות המלחמה, ופוטר אותו מה שאלה מדאיגה שמטרידה אותו כל הזמן. עליו להתייחס גם לאותם מימדים והיבטים שהתבררו, ושהמשך המלחמה לא ישתנה אלא בהבהרה, החלה על התבוסה המוסרית המוחלטת של ישראל ושל המשטר המערבי בכלל.
אין ספק שהמימד האסטרטגי של כל מלחמה הוא החשוב והמשפיע ביותר. עם זאת, עדיין מוקדם להתעמק בו בכל הנוגע למלחמה בעזה, למרות שרבים ממאפייניה התבררו. הוא מצריך המתנה לתוצאות הסופיות של האינטראקציות בשטח. באשר למימד המוסרי והאתי של המלחמה הזו, היא גם זוכה לחשיבות קיצונית ויוצאת דופן, בהתחשב בכך שהשלכותיה חורגות מעבר לסכסוך המתרחש כעת בעזה וב"עוטפות", כדי להגיע לשאלות המרכזיות הקשורות, ללא שמץ הגזמה, לאופיו של הגלובלי המיוחל. הסדר, ולמציאות ההווה והעתיד של האנושות בכלל.
עזה מעוררת בנו כעת לא רק את הרצון, אלא את ההכרח לשקול מחדש את כל מה שקשור למערב ולציוויליזציה שלו, מסוגיית ה"רנסנס" ועד לעולם ה"חדש", מלחמות קולוניאליות, עבדות ותפיסות הזכות, הצדק. , מוסר, אנושיות ואפילו שלום.
מבחינה מוסרית, עזה הראתה את "העולם החופשי" כפי שאמה ילדה אותו, חשפה את המשבר שלה והדגישה את הסכנות לאנושות בציוויליזציה שלה. "מובן" שהמערב תומך בישראל מבחינה פוליטית, אבל ההצדקה שלו לכל הפשעים האלה שביצע בעזה נגד אלפי ילדים, נשים וזקנים, ואפילו עידוד רצח עם וטיהור אתני נגד הפלסטינים, עולה על כל היגיון. תמיכתו של המערב בישראל ביטלה את יכולתו להסוות ולייצג, וגרמה לה לאבד את "להיטותו" לביים את הסצנות באופן שהוכיח את "עליונותו" המוסרית.
מנהיגי המערב רצו לגרום ל-7 באוקטובר להיראות כאילו הוא יום מחוץ להיסטוריה, שום דבר לא קרה לפניו ושום דבר לא קרה אחריו. הם נהרו לישראל, מהבכור, ביידן, ועד הצעיר ביותר (קשה לזהות) כדי להראות את הזדהותם איתה, ולאשר את זכותה ל"הגנה עצמית" (השמדת הפלסטינים), ולהיפגש עם משפחות של "חטופים" כדי להראות סולידריות ולזכות בברכה, כאילו מיליון פלסטינים נכנסו לבתי מעצר ישראלים מאז 1967, (אין צורך להזכיר עכשיו את מה שקרה לפני כן), כששת אלפים מהם עדיין ישבו בכלא השביעי באוקטובר, ונוספו להם יותר משלושת אלפים לאחר מכן, והם אינם בני אדם.
האמירה שהמערכת המערבית חסרת מוסר אינה מייצגת את כל האמת, הבעיה היא שבנוסף לכך היא סלקטיבית, גזענית ו"שימושית" בעמדותיה ה"מוסריות". באוקראינה, למשל, הוא טען שהמוסר שלו רק מאפשר לו לעמוד לצד אוקראינה, הנתונה ל"תוקפנות" רוסית. בית הדין הפלילי הבינלאומי, כאחד הכלים של המשטר המערבי, הוציא החלטה לעצור את הנשיא פוטין באשמת גירוש בלתי חוקי של האוכלוסייה והילדים האוקראינית, בעוד שבית המשפט לא רואה גירוש של האוכלוסייה. בעזה, אפילו לא ציטוט מהם, או אולי אתה מחשיב שגירוש בדרך האוויר, היבשה והים "שטיח "הפצצות והשמדתם נופלים בגדר החוק.
ברור שהמשטר המערבי, שהגזענות והבריונות ה"מוסרית" שלו הגיעו לכדי להוט "להימנע" מביצוע פשעים משלו, למעט כאשר יש צורך מוחלט, החל לייצר את הכלים ה"פליליים" שלו מהעמים המדוכאים. עצמם, או מאלה שזה לא אכפת לגורלם, כל עוד זה האינטרס האולטימטיבי שלו. זה חל על השימוש שלו בדאע"ש ובחברות אבטחה, כמו גם השימוש שלו במערכות קשורות, כפי שקורה באוקראינה ובמדינות מזרח רבות. הוא מצא שעניינים מצריכים התערבות "אישית" וישירה בכל הנוגע לישראל, ולכן שלו ספינות קרב וכוחות הגיעו עוד לפני תחילת הקרבות.
כדי שהתדמית הנוראית הזו של המערכת המערבית לא תרחיק אותנו מהתדמית החיובית הנהדרת של מיליוני אנשים במערב, מספר גדל והולך של אותם אנשים, במיוחד בני הנוער, מגלים את אמיתות המערכות שלהם ואת האמת של ישראל, ודבקים בעמדתם ההומניטרית בתמיכה בהצלת הפלסטינים מ"סיוט" זה שייצג את תפקיד הקורבן לרוב.לפני מאה שנה, האירועים האחרונים בעזה באו להראות זאת במלוא הבהירות שאינה מותירה מקום לכל ספק. הסולידריות הזו, שבוצעה על ידי יחידים בעבר (רייצ'ל קורי, למשל), מתבצעת על ידי מיליונים באמריקה, באירופה ובמדינות שונות בעולם בימים אלה.

ישראל...נפילה מוסרית
ברגע שהתרחשו אירועי ה-7 באוקטובר, איבדו הישראלים את עשתונותיהם. הם כבר לא מתלהבים "לייפות" את התגובות שלהם ואת הדרך שבה הם מגיעים לעולם. הם חשפו את האני האמיתי שלהם, וזה קרה להם רק במקרים נדירים, שהבולט שבהם היה ה-7 באוקטובר. הפעמים הנדירות הללו הוכיחו שישראל המבועתת היא ישראל האמיתית.
באותו יום חזרו הישראלים לשורשים: ישות גזענית קולוניאלית המבוססת על היפטרות מהעם הפלסטיני באמצעות עקירה או השמדה, ורואה בנוכחות הפלסטיני שלילה של קיומה.
מיד לאחר אותו יום הכריז נתניהו כי אלו בעזה אינם בני אדם, ושר הביטחון הישראלי גלנט תיאר אותם כמפלצות אנושיות. הוא אמר שינתק מהם מים, מזון וחשמל, וכך עשה. שר המורשת הישראלי. גם איים לפגוע בעזה באמצעות פצצות גרעיניות.
זה ברמת ההצהרות, אבל ברמת הנהלים ישראל שוללת את חופש הביטוי, שכן היא מעוניינת זה מכבר להקרין את דמותה כנציגת "העולם החופשי" באזור. היא הרגה עשרות עיתונאים תוך ימים, סגרה את משרד ערוץ אל-מיאדין, איימה על אל-ג'זירה והחלה לשבש את הרשתות החברתיות, לפקח עליהן ולהגביל את יעילותן. חיילים החלו לשאול על טלפונים של פלסטינים במחסומים לפני שביקשו את תעודות הזהות שלהם כדי ישראלים רבים נענשו, כולל שני חברי פרלמנט שהם אהדו את קורבנות התוקפנות בעזה, וקיזזו את משכורותיהם, בדיוק כפי שעושות הרשויות של חלק ממדינות העולם השלישי, שאינן מבדילות בין המדינה למדינה. משטר, או בין אזרחות לעמדה פוליטית.
מבחינה צבאית, ישראל תקפה את עזה על כל מתקניה מול המצלמות וללא שמץ של עמימות. מגדלי מגורים, בתים, בתי חולים, אוניברסיטאות, בתי ספר שרובם שייכים לאונר"א, התשתיות והכל... לא נותר בעזה כלום או מקום מקודש, ואלפי קורבנות נפלו, ילדים, נשים וזקנים, בסצנות שאף בן אדם, קשה לב ככל שיהיה, לא יכול היה לשאת.
זה מה שהמשטר הישראלי עושה כעת בעזה, "עליונותו" בהרג גוברת בחומרה וב"יעילות" בכל פעם שהוא נכשל במאבק. ממה שאנו רואים, נראה שישראל רימתה אותנו בכך ששכנעה אותנו שהצבא שלה נלחם, שכן ההיסטוריה שלה אינה חורגת מעבר להרג וביצוע פשעים. המשטר הזה רוצה שכולם ישתכנעו בסיפורו ובעליונותו, ומי שלא יעשה זאת יהיה נתון ל"דמוניזציה" מצד ישראל, המערב ו"המיניונים" שלהם.
מה שמעמיק את נושא הדקדנס המוסרי בישראל, ואולי מה שמייחד את מדינות העולם, הוא שהדבר אינו חל על המערכת הפוליטית בלבד, אלא כולל רבות מהאליטות ורוב החברה, לאור המצב המיוחד. בה נוצרת החברה. אולי העדות הבולטת לכך, בנוסף לפשעי המתנחלים בגדה המערבית, היא העצומה שעליה חתמו אלף רופאים ישראלים בדרישה לתקוף בתי חולים בעזה באמתלה של שימוש על ידי "מחבלים".
עם פעולות אלו, ישראל מהווה נטל על הפלסטינים, הערבים והאנושות כולה, כולל היהודים עצמם. זה יוצר משבר עבור היהודים, שעליהם להתמודד ע"י סירוב גלוי וברור לייצג אותו בפניהם, ובהתנערות מכל הפשעים שהוא מבצע. אי הכרה של היהודים בסכנת ישראל ובפעולותיה כלפיהם עשוי לסלול את הדרך לתגובות שייתכן ויהיו קורבנות להן בעתיד.
די בסקירה מהירה של תולדות הסכסוך הערבי-ישראלי כדי להראות שישראל אינה "מוותרת" על שום דבר אלא בכוח. זה מה שקרה כשהיא נסוגה מהאדמות שכבשה במצרים, סוריה ולבנון, וזה מה שקרה כשהיא נסוגה מהאדמות שכבשה במצרים, סוריה ולבנון. זה מה שהופיע בכל המקרים של חילופי שבויים. זה מסביר מדוע היא שחררה אלפי אסירים כאשר לצד שכנגד היו אמצעי כוח ללחוץ עליה, בעוד שהיא לא שחררה אפילו אסיר אחד מסיבות הומניטריות, או כפרס ל"חבריו" בצד השני.
מדינה שנרתעת רק בכוח, ואינה לוקחת לקחים מרגעי חולשתה כשהיא בשיא כוחה, כמו ישראל, פירושה שהיא מדינה ללא מוסר וללא מצפון, ומשמעותה היא שהיא. נטל על העולם.לא קל לחזות אילו פשעים עלולים לנבוע ממנו, והסכנה לכך גוברת כאשר אנו יודעים שזו מדינה גרעינית, והיא חשה תמיכה מוחלטת מצד המעצמות המערביות הגדולות.

פלסטין... קיצור דרך למוסר
לעומת זאת, המטרה של פלסטין מגלמת את כל זכויות האדם, כמו גם את המושג האמיתי של מוסר. למרות כל מה שהציונות ביצעה נגדם, הפלסטינים מעולם לא פעלו כנוקמים. כשהייתה להם הזדמנות להילחם, הם עשו זאת בצורה אתית. הם מעולם לא היו רוצחים כמו אויביהם, אלא הם היו לוחמים אמיתיים, וכאשר נלכדו על ידי אויביהם, הם התמודדו איתם בצורה אתית. אפילו לשבי עצמו לא הייתה מטרה בפני עצמה, אלא לשחרר את שבויים.
אם יש ביקורת כלשהי על הממד המוסרי של הפלסטינים בדרכם לשחרור, הרי זו מידת ה"נאיביות" שאליהם מגיעים כשהם מהמרים על המוסר של אויבם. מי שיחשוב היטב על תהליך אוסלו, למשל, שהיה הצעד הגדול ביותר עבור הפלסטינים לקראת מציאת פתרון כלשהו לבעיה שלהם, יגלה שהבעיה הגדולה ביותר הייתה בהנחה שהתנהגותם בתום לב מניחה שהאויב שלהם יפעל גם כן. , מזה שהפלסטינים סבלו וממנו עדיין סובלים.

פלסטין והסדר המוסרי החדש
סדר העולם העתידי חייב להיות סביר ומקובל... זה אומר שהוא חייב להיות מוסרי. פלסטין, עם עליונותה המוסרית שהתבררה כל כך לאחרונה, בדיוק כפי שעשתה הבהירות הבלתי מוסרית של אויביה, הנחילה מכה הרסנית ל"עליונות" המוסרית של המערב. הכוונה היא לא רק לתפקידה של פלסטין בעיצוב מחדש של המזרח "מוסרית", אלא גם לתפקידה בעיצוב העולם מחדש.
הנושא הפלסטיני הוכיח שצדק הוא הבסיס לשלום. הצדק הוא מה שמבטל את העוול, לא את השלום המופשט. הדיבור של המערב וישראל על שלום מבלי להסיר את העוול שנכפה על עמים, במיוחד על העם הפלסטיני, אינו אלא קידוש של סדר עולמי בלתי הגיוני.
גם עמי העולם הפגינו, באמצעות סולידריותם עם עזה ופלסטין, את רצונם בסדר עולמי שבו מוסר גובר. כך הוכיחו ההפגנות של בריטניה, ספרד, אינדונזיה, וושינגטון וסטודנטים בהרווארד ובאוניברסיטאות אחרות.