עונש מוות לא יפחיד אף אחד!

מה שמכונה השר לביטחון פנים בגוף, בהודעה שפרסמה במוצאי שבת שעברה, קרא לכל חברי הכנסת, ללא קשר לכיווניהם ולשייכותם, לתמוך בהצעת חוק התומכת בהטלת עונש מוות על פלסטינים. אשר "בכוונה, ברשלנות או באדישות גורמים או גורמים למותו של אזרח ישראלי במטרה של גזעני או שנאה לפגוע בישראל". פרויקט זה התקבל על ידי הגוף הכללי של הפרלמנט הישראלי במרץ האחרון השנה.
הגזען הימני הזה, אובססיבי לפנטזיה חולה על איך להעניש את הפלסטינים ולהעמיד מכשולים בחייהם, בדיור ובמשפחותיהם, מציע משהו שלדעתו, בתמימות או בטיפשות, יפחיד את העם הפלסטיני ואנשיו, יגביל את להיאבק, ולגרום להם לרעוד בפחד וביראה ולגרום להם לתת לו אלף חשבונות, ושהוא עשה מה שלא עשו הראשונים. לכן, הוא הפך את עניין הדמים הזה בין העניינים הכלולים בהסכם הקואליציוני שלו לכניסה לממשלה זו. והנה הוא מיישם את מה שהבטיח לעצמו לבוחריו בהצגת הפרויקט המשפטי הזה.
הבור הזה שקוע עמוק בדמו של העם הפלסטיני, למען הצבעה לכאן או לכאן, בן טיפוחיו של מאירכאנה, שתמונותיו תלויות בביתו, התלמיד המושבע של רעיונותיו הגזעניים המדממים, וזה ש שיבח את מבצע הפשע במסגד איברהימי, ברוך גולדשטיין, שכח שנושא עונש המוות נגד הפלסטינים, ובמיוחד אנשי ההתנגדות שביניהם, נדונה. הדיון היה מלא לאחר מלחמת 1967, והרבה מודיעין ומודיעין בדיון השתתפו באותה תקופה גופים פסיכולוגיים, היסטוריונים, אנשי צבא, פקידים, שליטים, שופטים ומומחים. הפרטים של כל אלה, והטיעונים התומכים ודוחים את החלת הענישה על לוחמי ההתנגדות בגדה המערבית וברצועת עזה, נרשמו בספרו של המתאם הראשון של הממשל הצבאי בגדה המערבית, שלמה גזית. הגזר והמקל". מה הייתה המסקנה בסירוב לחוקק וליישם את עונש המוות על פלסטינים בגדה המערבית וברצועת עזה?
הרשויות הישראליות הללו החליטו מלכתחילה שעונש המוות מזיק לביטחון הישראלי יותר מאשר מזיק להרתעה הפלסטינית, והן העלו טיעונים לכך. אין טעם לדון כאן בחוקיות, בצדק ובאנושיות של הענישה ובאידיאולוגיה שמאמינה בענישה קולקטיבית, עינויים, הריסת בתים ומעצירת ילדים. אבל הדיון יהיה על הצהרות אנשי המודיעין הישראלי והמומחים שהם מבקשים סיוע בכל הרמות.
לדבריהם, עונש מוות אינו מרתיע את חברי תנועות ההתנגדות המחתרתית, אלא התברר להם שנוכחותו מביאה להקשחתם ולאכזריות ההתנגדות באותה תקופה, ובכך מאבדים כל סיכוי, אפילו קטן האחד, של כניעתם.ושהעונש הזה מונע נטילת מידע מהם במהלך החקירה. הם גם אמרו שיישום עונש המוות יהפוך אותם לקדושים ואנוסים, סמל של מאבק ומאבק. עונש המוות יעורר ארגוני זכויות אדם פנימיים וחיצוניים ודעת הקהל, ישפיע על תדמית הישות כולה ויחשוף אותה ללחצים גלובליים ומקומיים. הדבר המסוכן ביותר הוא שעונש המוות ישפיע על אסירים ישראלים שעלולים ליפול בעתיד לידי תנועות התנגדות, ולחשוף אותם לפעולות תגמול. הדיון הסוער שהתקיים בכנסת ישראל, בין משפחות האסירים, בנוגע לבקשתם להקפיא את חוק הגיוס הזה, לבין קומץ סגנים לשר איתמר בן גביר, תומך בכך.
אפילו היועצת המשפטית של ממשלת ישראל, גלי בהרבי מירה, מתנגדת לחקיקת חוק זה, ורואה בו חסר תועלת לחלוטין והציגה חוות דעת המתנגדת לחקיקתו. אדרבא, דובר משפחות האסירים בעזה הלך בוכה לכנסת, והתחנן שהנושא לא יעלה להצבעה, שכן זה לא הזמן לעניינים כאלה. הוא היה הרבה יותר חכם משר בגזעני, ממשלת ימין קיצוני.
בהתבסס על האמור לעיל, אי-החלת עונש מוות למרות קיומו החוקי לפי טקסט המחייב קונצנזוס של שופטים, וכישלון התביעה הצבאית והאזרחית הישראלית לדרוש זאת, למעט במשפטו של אייכמן הנאצי. שנחטף מארגנטינה, אינו מבוסס על מוסר או מודעות למצפון, אלא הוא עניין בלב האינטרס הישראלי. עד היום, כישלונה של ישראל לנקוט בעונש מוות בבתי משפט ישראליים נגד פלסטינים אינו רחמים על הפלסטינים ולא רחמים עליהם, אלא רחמים על האסירים שלהם ושוט תעמולה עבורם המעמיד פני רחמים.
מדהים ומוזר שלשר הזה, שקוע עמוק בגזענות, ושהציג את הצעת החוק להטלת עונש מוות על הפלסטיני, יש רקע משפטי והוא רשום בלשכת עורכי הדין הישראלית. אבל הוא שכח. או שכח את מה שהוא למד בבית הספר למשפטים, כלומר שעונש המוות נדחה על פי חוק זכויות האדם הבינלאומי והאמנות שלו. וכי הישות שלו אישרה את מגילת הזכויות האזרחיות והפוליטיות משנת 1966, ושסעיף 6 שלה מגביל את עונש המוות ונמנע מיישום. הוא לא טרח לדרוש החלת עונש מוות על פשעים חמורים מאוד שביצעו יהודים ואחרים, כמו רצח ואונס, אבל הסתפק בהענשת הפלסטיני בלבד. בורות מוחלטת וגזענות מתועבת היא שמנסה לשחרר. הרעלים שלה נגד כל מה שהוא פלסטיני והדיכוי בדמו.
הוא שכח, הזניח או לא היה מרוצה מכל הקורבנות הפלסטינים שסבלו מחיסול פיזי במשך עשרות השנים. עשרות מנהיגים פוליטיים מכל הפלגים הוצאו להורג באמצעות חיסול פיזי במהלך חמשת העשורים האחרונים בזמן ששהו בבתיהם, במשרדיהם או במסגדיהם. זוהי רשימה ארוכה אם מוזכרת בפירוט. אבל זו פשוט רשימה של הוצאות להורג ללא פסיקת בית משפט, ללא החלטה שיפוטית, ללא עורכי דין, ללא הליכים שיפוטיים, ללא דיונים, עדים, ראיות או משפט פומבי. גזר דין המוות ניתן בחשאי על ידי קצין צבאי ובוצע ללא כל צורה של ערעור, ללא סיבה או הסבר, וללא שמיעת נקודת מבטו של החוסל, כמתחייב בהליכים השיפוטיים, אלא באישור ראש הממשלה. שר, כלומר השופט הוא התליין עצמו.
האם אין לכל בן אנוש, מבחינה דתית, מוסרית, אנושית וטבעי, ביקום הזה הזכות לחיים, והאם יש לו את הזכות לביטחון גופו, נפשו ואיבריו, ללא הבדל דתו, גזעו, צבעו, שפה, מוצא, עושר, מוצא, מגדר, שפע, עוני ומחשבה? אם זה המצב וזה כך, אז זריקת פצצות גז מדמיע בשכונת מגורים ופציעת ילדים, קשישים או אנשים הסובלים משבר בחזה, גזר דין מוות עבורם? האם פיזור הפגנות פלסטינים באמצעות כדורים חיים, כדורי פלסטיק או כדורי גומי מהווה הפרה של זכותו של הפלסטיני לחיים והחלת עונש מוות ללא פסיקת בית משפט וללא החלטה שיפוטית? אין טעם לדבר על הוצאה להורג מוסרית כל עוד מתרחשת ביצוע פיזי.
אחרי זה וזה, ההפצצה האווירית האלימה הזו ברצועת עזה, ורצח הקדושים של אלפי אזרחים פלסטינים עזתים חפים מפשע, בין אם הם ילדים, קשישים, נשים או אפילו צעירים, האם ההפצצה הזו אינה יישום של גזר דין מוות בעיקרו של דבר נגדם, גם אם זה מתבטא בצורה של רצח עם או של גזע אנושי?אם רצח שמפר את הזכות לחיים אינו נחשב כיישום של עונש מוות, אז איך נקרא לזה? אחרי כל זה, האם נידונה טיוטת חוק תיאורטית להטלת עונש מוות על הפלסטינים, תוך שהיא מיושמת בצורה הגרועה ביותר בוקר וערב מבחינה מעשית, ללא טקסטים תיאורטיים ודיון סופי ומתפרסם בעיתון הרשמי. ?
אף קבוצה של העם הפלסטיני לא נחסך מעונש המוות הישראלי, במשך עשרות שנים, בדרכים ובצורות מרובות, והיא לא הסתירה או הרתיעה איש ממעשה ההתנגדות, בין אם הוטל עונש זה ובין אם לאו, ולמרות העובדה. שעונש זה לא הוטל תיאורטית על ידי אף גוף שיפוטי, ולמרות זמינות... הנוסח המשפטי מטיל אותו. כיום, למטרות אלקטורליות גרידא ורצונות אישיים נפלים, הרעיון מועלה שוב ונדון ומאושר כאילו הוא נושא מזור לפתרון. שכחו שאמהות הקדושים נהגו להתפלפל במסעות הלוויה ובמזמורים. , "חסוך דמעות לשמחה."