כיצד לסיים את המלחמה בעזה ולהחזיר את החטופים

להלן כמה הנחות יסוד:     

• המלחמה לא תסתיים עד שכל החטופים ישוחררו.
• המלחמה לא תסתיים כל עוד חמאס הוא השליט בעזה.
• חמאס הביע נכונות לוותר על השלטון האזרחי בעזה לממשל מקצועי טכנוקרטי, אבל כנראה לא יוותר על נשקו.   
• המלחמה לא תסתיים בלי שחרור משמעותי של אסירים פלסטינים, כולל רוצחי ישראלים.
• חמאס רוצה שהמלחמה תסתיים ושתהיה נסיגה מלאה של ישראל מעזה, אבל חמאס לא יסכים לסיים את המלחמה עד שישראל לא תחליט לסיימה ולסגת מהרצועה.
• מדינות ערב הסוניות באזור רוצות לראות ממשלה פלסטינית מאוחדת השולטת בגדה המערבית וברצועת עזה, אך לא בהנהגת הנשיא מחמוד עבאס ולא בהנהגת חמאס.
• ראש הממשלה נתניהו לא רוצה לסיים את המלחמה.   

מאז ה-7 באוקטובר אני בקשר עם מנהלי המשא ומתן ועם מקבלי החלטות בישראל, במצרים, בקטר, בארה״ב, ובחמאס. יש לי 18 שנות ניסיון של ניהול משא ומתן מול חמאס, ולמיטב ידיעתי אין אזרח ישראלי שיש לו יותר שעות שיחות עם אנשי חמאס משצברתי אני (אולי חוץ מלאנשי שב״ס ושב״כ, אשר אופי ה''שיחות'' שלהם עם אנשי חמאס שונה לחלוטין מזה של שיחותיי איתם). משיחותיי עם מנהיגים בחמאס בחודשיים האחרונים אני למד כי המטרה המרכזית של הארגון היום היא לסיים את המלחמה ולהביא לנסיגה מלאה של ישראל מעזה. חמאס גם דורש שחרור משמעותי של אסירים פלסטינים מבתי הכלא בישראל, בייחוד של אלו המרצים מאסרי עולם על רצח ישראלים. חמאס הביע נכונות להעביר את השלטון בעזה לממשל פלסטיני מקצועי, טכנוקרטי – שהוא עצמו לא יהיה חלק ממנו ולא יהיו בו נציגים פוליטיים מכל פלג פלסטיני שהוא, כולל חמאס ופת״ח. חמאס מוכן להעביר את כל הסמכויות של הממשל והמינהל בעזה לידי הממשל הטכנוקרטי החדש, כולל האחריות על הביטחון ועל ניהול המעברים. עם זאת, כמה מסוכנויות הביון הערביות אומרות שחמאס לא יעביר את נשקו לממשל החדש. 

בהנחה שחמאס אכן מוכן להקמת ממשל פלסטיני חדש, לא חמאסי, רוב מדינות ערב וגם ארה״ב, של שלהי שלטון ביידן, מעוניינות לראות איחוד מחדש של הממשל הפלסטיני שינהל גם את הגדה וגם את עזה. כולן אינן רואות את הרשות הפלסטינית הנוכחית, שבראשה עומד מחמוד עבאס, ואת ראש הממשלה הפלסטיני החדש מטעמו של עבאס, מוחמד מוסטפא, כבעלי לגיטימיות ברחוב הפלסטיני, לא בגדה ולא בעזה, ולכן הן מבינות שאין הרשות הפלסטינית במתכונתה הנוכחית מסוגלת למשול בעזה הלכה למעשה. רוב מדינות ערב וגם ארה״ב היו רוצות לראות מינוי של ראש ממשלה חדש לרשות הפלסטינית, שיקבל סמכויות שלטוניות כדי למשול בגדה ובעזה ותהיה לו עצמאות רבה יותר מזו שניתנה למר מוסטפא. מחמוד עבאס יכול להישאר נשיא ובידיו סמכויות סמליות, ולא כמו היום שבידיו הכוח על זרועות הביצוע, החקיקה והשפיטה, והשליטה בכסף ובמנגנוני הביטחון. ראש הממשלה החדש, אשר ימונה על ידי עבאס צריך להיות עצמאי, והוא צריך להיות זה שימנה את בעלי התפקידים בממשל החדש של עזה, אם לא של כל הרשות הפלסטינית. אם עבאס יסרב למנות ראש ממשלה חדש עצמאי באמת לרשות הפלסטינית, או לפחות ראש למועצת השלטון של עזה, אזי מדינות ערב, ארה״ב ומדינות האיחוד האירופי חייבות להפעיל עליו לחץ יעיל למנות את מי שיעמוד בראש מועצת שלטון לעזה שתהיה גוף עצמאי טכנוקרטי, שהתוקף החוקי שלו יינתן לו מהרשות הפלסטינית אך הוא לא יהיה חלק ממנה ולא יהיה כפוף לסמכותו של הנשיא עבאס. לפי אמירות של אנשים המעורבים במשא ומתן בין ישראל לבין חמאס, אין לראש הממשלה נתניהו כל תוכנית עבור עזה בעידן שאחרי חמאס, ועד כה הוא הביע התנגדות לכל הצעה שהמתווכות הניחו על השולחן, כולל אלו של ארה״ב.

חמאס הביע הסכמה לסיים את המלחמה בתנאי של נסיגה מלאה של ישראל מעזה ובתמורה חמאס מוכן לשחרר את כל החטופים. חמאס אומר שהוא זקוק ל-5-3 ימים של הפסקת אש מוחלטת ובלי טיסות מעל עזה כדי לאסוף את כל המידע באשר לחטופים – מיקומם ומצבם. חמאס טוען כי המידע הזה אינו בידיו עכשיו מכיוון שלאנשיו אין יכולת של תנועה חופשית בשטח. שרשרת הפיקוד של חמאס התפרקה, אין לה שליטה בכל רחבי הרצועה, ייתכן שחלק מהחטופים מוחזקים בידי גורמים שאינם חמאס, כמו הג׳יהאד האסלאמי או החזית העממית, או בידי אזרחים מהשורה. חייבים להביא בחשבון שיכול להיות שגופות של חטופים קבורות מתחת להריסות של בניינים שהופגזו בידי ישראל ושאולי לעולם לא נדע מה גורלם כמו של אלפי פלסטינים עזתים שמוגדרים היום כנעדרים. אולי אי-אפשר להחזיר את כל 101 החטופים. כאשר יושלם הסכם בין ישראל לבין חמאס המבחן הראשון של ההסכם הזה יהיה הגשת רשימה של כל החטופים בפירוט מצבם מידי חמאס למתווכות. אני מניח שחמאס לא ישקר למתווכות בעניין זה, ושהרשימה שהן יעבירו לישראל תהיה אמינה. 

לישראל דאגות ביטחוניות אמיתיות הנוגעות לעתיד בעזה. גם אם יוקם הממשל הפלסטיני העצמאי הלא חמאסי בעזה, חמאס, כפי ששמעתי מקטר ומצרים, לא יעביר את נשקו לממשל החדש. פירוז הרצועה מנשק ייארך זמן. ראשית, על ישראל (ומצרים) להסכים לאפשר לכל איש חמאס אזרחי או צבאי, המעוניין לצאת מעזה למדינה שלישית, מעבר בטוח לעזיבת השטח, כמובן בלי נשק. על הממשל החדש בעזה להקים כוח ביטחון מקצועי חדש, שיהיה מוכן לקלוט לשורותיו אנשי חמאס וג׳יהאד המוכנים להיות נאמנים לממשל החדש. הממשל החדש צריך לשלם להם משכורות גדולות במידה ניכרת מהשכר שקיבלו מחמאס ומהג'יהאד. הממשל החדש הזה יצטרך להתחייב למדיניות של אי-תוקפנות כלפי ישראל, שאם לא כן הוא לא יקבל כל תמיכה או מימון ממדינות ערב, כמו מצרים, ירדן, איחוד האמירויות, קטר, סעודיה, מרוקו ואולי אחרות, וגם לא מארה״ב, מהאיחוד האירופי או ממדינות תורמות אחרות. אבל, גם אם רוב כוחות חמאס יעזבו את עזה או יצטרפו לממשל החדש, עדיין יישארו בשטח כוחות חמושים קיצוניים שירצו ויכוונו לזנב בחיילי צה״ל ולהרוג אותם או להמשיך בירי רקטות נגד ישראל. עניין זה יהיה אתגר עבור ישראל, עבור הממשל הפלסטיני החדש ועבור הכוח הרב לאומי בהובלת מדינות ערב בעזה, אך הוא אינו יכול להיות סיבה סבירה להישארות ישראל בעזה. אדרבה, ככל שיישארו כוחות ישראליים בעזה תימשך המלחמה, ופגיעה בחיילי צה״ל תזכה לעידוד מהאוכלוסייה העזתית, אשר רובו הגדול רוצה מאוד שהמלחמה תסתיים כבר. נודה באמת, אחרי נסיגת ישראל מעזה ישראל, לא תעמוד מול צבא רוסיה... הכוחות המזוינים שיישארו בעזה יהיו חסרי גישה לנשק חדש, חסרי אמצעי ייצור נשק וכל הפיקוד והשליטה שלהם ייוותרו די הרוסים. ישראל צריכה לפרוס את הכוחות שלה על גבול ישראל-עזה כדי להבטיח ש-7 באוקטובר לעולם לא יקרה שוב. מצרים חייבת להבטיח כי לא יהיו הברחות ממעבר רפיח או מתחת לציר פילדלפי, והכוח הרב לאומי בעזה חייב לפקח בצד העזתי של הגבול נגד הברחות. 

המצור הכלכלי על עזה חייב להגיע לסופו ותושבי עזה חייבים להיות משולבים שוב בעולם הרחב ובעלי זכות תנועה, כמו כל עם אחר בעולם. אי-אפשר להצדיק את המשך המצור הכלכלי על עזה, וחייבים להיות הסדרי ביטחון נאותים כדי להבטיח תנועה חופשית של סחורות ואנשים אל עזה ומעזה החוצה. 

ישראל תהיה חייבת לשחרר אסירים פלסטינים כדי שחמאס יסכים לשחרר את כל החטופים. אין מנוס מזה. לפני ה-7 באוקטובר, היו 559 אסירים פלסטינים המרצים מאסרי עולם על רצח ישראלים. חלקם אפילו מרצים מאסרי עולם מצטברים. כמה מהאסירים הללו נחשבים לסמלי הטרור הפלסטיני, ולישראל יהיה קשה מאוד לשחררם, ולכן אלו יהיו האסירים שחמאס יהיה הכי מעוניין לשחררם. לישראל כנראה לא תהיה ברירה אלא לשחררם כי חמאס דוחה על הסף זכות וטו לישראל על שמות האסירים. פתרון אחד יכול להיות הסכמה של ישראל ושל חמאס לגרש את האסירים הכי "כבדים" לחו״ל לצמיתות – כך נעשה בעסקת שליט ב-2011. העצה שלי היא להסכים לשחרר את אסירי הגדה המערבית לביתם בגדה המערבית כי שם אפשר לפקח עליהם. כל אסיר משוחרר יידרש לחתום על התחייבות שלא יחזור לפעילות עוינת נגד ישראל. אין לנייר הזה משמעות רבה אך הוא עשוי לשמש עילה למעצר מחדש אם יידרש כפי שנעשה ב-2014 כאשר ישראל עצרה 68 פלסטינים מבין משוחררי עסקת שליט. 

סיום המלחמה בעזה חייב להיות תחילתו של תהליך שלום אזורי אמיתי, שבו יתאפשר לעם הפלסטיני להקים את מדינתו לצד מדינת ישראל בשטחים שישראל כבשה ב-1967 (עם חילופי שטחים וכד׳). לא אכנס כאן לכל היבטיו של מתווה השלום הזה, רק אומר שמלחמת עזה חייבת להיות המלחמה הישראלית-פלסטינית האחרונה. אך אם יימשך הכיבוש, היא לא תהיה המלחמה האחרונה. 

ראש הממשלה נתניהו מתנגד לכמעט כל מה שכתוב כאן למעלה. שמעתי ממקורות בכירים בקטר, מצרים, האיחוד האירופי וארה״ב שהמכשול העיקרי לסיום המלחמה הוא ראש הממשלה נתניהו. למען האמת, גם ארה״ב מתנגדת לסיום המלחמה כל עוד חמאס שולט בעזה. אך יש דרך מוצא. מה ששמעתי מקטר, מצרים וארה״ב הוא שהתנגדותו של נתניהו לכל תסריט של היום שאחרי המלחמה גורמת למתווכות להיות תקועות והן אינן יודעות כיצד להתקדם. אותי המצב הזה מזעזע. הקמת ממשל פלסטיני מקצועי-טכנוקרטי לא חמאסי היא עניין פלסטיני, ולישראל לא צריכה להיות בו שום זכות וטו. בעניין זה לא צריכים לשאול את ישראל ואף לא להתייעץ בה. גם למצרים וגם לקטר יש יכולת לעבוד עם חמאס, הרשות הפלסטינית ודמויות פלסטיניות עצמאיות כדי להמציא פתרון שיאפשר הקמת ממשל פלסטיני לגיטימי שמסוגל לקחת את עזה קדימה לעידן של שיקום, וגם בעניין זה לא צריכה להיות לישראל זכות החלטה בכלל. מצרים וקטר מעוניינות שהממשל החדש בעזה לא יהיה בשליטת חמאס ולא ייזום התקפות חדשות נגד ישראל, לפיכך הן צריכות לתמוך בממשל החדש הזה ולעודד את הקהילה הבינלאומית לתמוך בו ולעזור במימון השיקום של עזה. 

הנשיא ביידן וגם הנשיא הנבחר טראמפ אמרו שהמלחמה חייבת להסתיים. בכירים בממשל ביידן אמרו שהנשיא רוצה שהמלחמה תסתיים לפני צאתו מהבית הלבן ב-20 בינואר 2025. בימים שנותרו עד השבעת הנשיא החדש יש לנצל את מנופי הלחץ העצומים של ארה״ב על ישראל – זה בהנחה שחמאס אכן באמת רוצה לסיים את המלחמה ומוכן להעביר את השלטון ולשחרר את כל החטופים. לארה״ב של ביידן ושל טראמפ יש מנופי לחץ רבים וחזקים על ישראל ואיני מתכוון ל''נשק יום הדין'' כלפיה בדמות מניעת חימושים מישראל. ישנם סוגי לחץ שמופעלים מאחורי דלתות סגורות, ולחץ אפקטיבי אף יותר הוא זה המוכרז בפומבי. ארה״ב חייבת להפעיל מספיק לחץ כדי לאלץ את ראש הממשלה לסיים את המלחמה ולהחזיר את החטופים. 

הציבור בישראל מחולק באשר לסוגיית סיום המלחמה. החלוקה הזאת קיימת משום שחלק ניכר מהציבור בישראל אינו מאמין שחמאס ישחרר את כל החטופים וגם שיעבירמידיו  את השליטה על עזה. הדעות הללו הן חלק מהנדסת הנרטיב המומצא של ממשלת ישראל, נרטיב שחדר עמוק מאוד אל הציבור הישראלי. אך אם יתברר שחמאס אכן מוכן לשחרר את כל החטופים וגם מוכן להעביר את השלטון בעזה, הרי שבמצב זה יהיה רוב מוחץ של הציבור בישראל בעד סיום המלחמה והחזרת כל החטופים. זה מה שחייב לקרות – סיום המלחמה, החזרת החטופים, שחרור אסירים פלסטינים, ואפשרות למיליוני פלסטינים בעזה להתחיל להשתקם בעידן חדש לקראת סיום הסכסוך הישראלי-פלסטיני.