מניהול עזה ועד הנדסה מחדש של האזור.. הקרב על הפרויקט הלאומי הפלסטיני מול הסדרי שלאחר המלחמה

הקריאות שהופצו למה שנקרא "תנועת 26 ביוני" ברצועת עזה עוררו ויכוח נרחב בקרב הציבור הפלסטיני, בין אלה שראו בהן ביטוי למצב התסכול העממי העמוק לאחר יותר מעשרים חודשי מלחמת השמדה והרס ולאחר שנים של כפיית שלטון עובדות מוגמרות, לבין אלה שראו בהן ניסיון לנצל את הטרגדיה האנושית בהקשר של פרויקטים פוליטיים הקשורים לתפיסות "היום שאחרי" המוצעות אזורית ובינלאומית. ובלי קשר לגורם העומד מאחורי קריאות אלו או להיקף ההיענות להן, העיסוק בוויכוח סביבן אסור שיסתיר את השאלה המהותית המתמצה באופי השלב הפלסטיני הבא. והאם רוצים לצמצם את הסכסוך לשאלת מי מנהל את רצועת עזה, בעוד שבאותו זמן נמשכים מבצעי השלמת הפרויקט ההתיישבותי בגדה המערבית ובירושלים, ומעמיקות מדיניות ההשמדה, הרעב והעקירה ברצועת עזה ובמחנות הגדה על פי תוכניות הכיבוש המוצהרות? העדיפות הלאומית כיום נשארת ברורה והיא מתבטאת בעצירת התוקפנות, סיום הכיבוש הישראלי של רצועת עזה, וסיכול ניסיונות לבסס שליטה ישראלית או לכפות הסדרים ביטחוניים ופוליטיים הפוגעים בזכויות הלאומיות הפלסטיניות. אולם עדיפות זו אינה אומרת התעלמות מהמשבר הפנימי הפלסטיני, וגם לא קבלה של המשך הפילוג או ביסוס שלטון עובדות מוגמרות שהחליש את המערכת הפוליטית ואפשר התערבות חיצונית רחבה בעניין הפלסטיני. ברור כעת שישראל, בהנהגת ממשלת נתניהו, אינה מסתפקת בניהול המלחמה, אלא פועלת לנצל את תוצאותיה לעיצוב מחדש של המציאות הפלסטינית באופן המשרת את הפרויקט ההתיישבותי הקולוניאליסטי שלה, תוך ניצול הפילוג הפנימי, וניסיונות לכפות נוסחאות פוליטיות חדשות תחת כותרות שונות, בין אם נקראו "היום שאחרי" או "ניהול עזה" או "מועצת השלום", וכולן מוצעות מחוץ לרצון הלאומי הפלסטיני. בהקשר זה, לא ניתן להפריד את המתרחש בפלסטין מהשינויים המהירים באזור. בלבנון, בלטו עמדות של כוחות לאומיים לבנוניים שדחו הסכמים או הסדרים שנתפסו כתגובה ללחצים חיצוניים ותכתיבים פוליטיים, מה שמשקף את היקף הלחץ הגובר על ההחלטה הלאומית ביותר מזירה ערבית אחת, וניסיון לאפס אותה מחדש במסגרת מאזני כוחות אזוריים ובינלאומיים מורכבים. לעומת זאת, מה שמוצע בפלסטין לגבי הסדרים שלאחר המלחמה או לניהול עזה אינו יוצא מאותו הקשר, שכן רוצים לייצר מחדש יציבות על פי תנאים שאינם משקפים את הרצון הלאומי החופשי, אלא מנסים לכפות מאזני כוחות פוליטיים שלא הושגו במהלך המלחמה. וכאן מתבהרת סכנת השלב, שכן התמונה אינה עוד סכסוך מקומי מסורתי, אלא קרובה יותר לחלוקה מחדש של אזורי השפעה וכיול מחדש של ההחלטה הריבונית ביותר מזירה אחת, מעזה ועד הגדה, ומביירות ועד עמאן ודמשק, במסגרת גישה אזורית אחת הנמצאת בתהליך התגבשות, שבה משתלבים תיקים פוליטיים, ביטחוניים וכלכליים. מכאן, ההתמודדות עם פרויקטים אלה אינה רק בדחייה, אלא בהצגת חלופה לאומית פלסטינית ברורה, המתחילה בדיאלוג לאומי מקיף ואחראי שמטרתו לסיים את הפילוג ולהחזיר את אחדות המערכת הפוליטית, ולהחזיר את כבודה של אש"ף כנציג הלגיטימי והיחיד של העם הפלסטיני ובעל הסמכות הפוליטית והגיאוגרפית, על בסיס אחדות האדמה והעם, תוך פיתוח מוסדותיה על יסודות דמוקרטיים ושותפים. בהקשר זה, עולה הצורך בהקמת ממשלת הצלה לאומית זמנית שתנהל את ענייני הגדה המערבית ורצועת עזה, תאחד את המוסדות האזרחיים והמנהליים, תפקח על הסיוע והשיקום, ותכין לבחירות לנשיאות ולפרלמנט, וכן לבחירות למועצה הלאומית ברגע שיתקיימו התנאים שיבטיחו את הגינותן והשתתפות פלסטינית מקיפה במולדת ובתפוצות. הסוגיה כיום אינה רק הסדרים מנהליים לניהול עזה, אלא הגדרה מחדש של הפרויקט הלאומי הפלסטיני כולו. הקרב האמיתי אינו עוד על מי שולט באדמה, אלא על הגנה על ההחלטה הלאומית העצמאית, ומניעת הפיכת הסוגיה הפלסטינית לתיק הומניטרי או ביטחוני המנוהל על פי שיקולים חיצוניים. כמו כן, השינויים במערכת הבינלאומית, למרות מורכבותם, פותחים מרווח שניתן לנצל אם יהיה רצון וחזון לאומי מאוחד, ומדיניות חוץ מאוזנת ופתוחה יותר, שתנצל את ריבוי מרכזי הכוח הבינלאומיים ואת תנועת העמים, כולל בתוך ארצות הברית המתקיימת כיום, כדי להפוך לגורמי תמיכה במאבק עמנו הפלסטיני, במקום לחכות לפתרונות כפויים מבחוץ. הקרב שלנו אינו על מי מנהל את עזה, אלא על אופי השלב הפלסטיני הבא כולו, זהו קרב על בנייה מחדש של האחדות הלאומית, חידוש הלגיטימיות של המערכת הפוליטית, ועיצוב מחדש של הפרויקט הלאומי המשחרר באופן התואם את השינויים האזוריים והבינלאומיים, ומחזק את ההחלטה הפלסטינית מפני חסויות ותכתיבים חיצוניים. אם אנחנו הפלסטינים לא ניזום את עיצוב הפרויקט שלנו בעצמנו, אחרים ימשיכו לעצב אותו עבורנו. וזהו הקרב האמיתי כיום המתבטא בקרב על הזהות הלאומית וההחלטה העצמאית והחזרת היוזמה הפוליטית לחיזוק העמידה העממית ופתיחת הדרך לחירות ועצמאות לאומית וצדק. * חבר המועצה המייעצת של תנועת "פתח".