ההסכם הלבנוני-ישראלי.. אזהרות מפני נפילה ל"מלכודת" הזמניות והפילוג

ד"ר אחמד רפיק עוואד: לא סביר שאיראן תקבל את הנוסח המוצע להסכם הלבנוני-ישראלי, מה שעלול לגרום להבנה זו להיות נידונה לכישלון מההתחלה. עריב רנטאווי: ההסכם הוא "פרס ניחומים" לישראל על חשבון הלבנונים, וסעיפיו משקפים עדיפות לפגיעה בחיזבאללה ובאיראן יותר מאשר לטיפול בסוגיית הכיבוש בדרום לבנון. ד"ר אמג'ד שהאב: פחד ממלחמת אזרחים עלול לדחוף כוחות לבנוניים שונים להפיל את ההסכם מתוך אמונה שעלות ההידרדרות לסכסוך פנימי תהיה גדולה בהרבה. פיראס יאגי: ההסכם עשוי להקים יחסים חדשים בין לבנון לישראל, הנושאים אלמנטים דומים להסכם אוסלו, המבוססים על תיאום ביטחוני וקישור כל נסיגה לפירוק נשק. ד"ר ראאד אל-דבעי: הטעות הבולטת בהסכם היא נפילה למלכודת הזמניות על ידי דחיית נושאים מהותיים וקישור הטיפול בהם לסוגיית פירוק נשק חיזבאללה על פי התפיסה האמריקאית-ישראלית. סאמר ענבתאווי: ההסכם מכין את הקרקע ליצירת פילוג פנימי בין זרם התומך במשא ומתן ישיר עם ישראל לבין זרם הדבק באופציית ההתנגדות וקישור התיק הלבנוני להקשר האזורי. רמאללה – מיוחד ל"אל-קודס" – גוברות האזהרות כי הסכם המסגרת הלבנוני-ישראלי, בחסות אמריקאית, עלול להוביל לשחזור מודל הסכם אוסלו בנוגע לסוגיה הפלסטינית, במסגרת הסכמים זמניים ארוכי טווח המעניקים לישראל רווחים ביטחוניים ופוליטיים, בתמורה לדחיית סוגיות מהותיות הקשורות לריבונות, נסיגה וגבולות. סופרים ואנליסטים פוליטיים מסכימים כי סעיפי ההסכם בין לבנון לישראל מעניקים לישראל עמדה מתקדמת בניהול השלב הבא, ומקשרים כל נסיגה מדרום לבנון לתיק פירוק נשק חיזבאללה, מה שמעלה ספקות רחבים לגבי אפשרות יישומו. הם רואים כי ההסכם חורג מהיותו הבנות ביטחוניות ומהווה חלק מסידור מחדש של הזירה האזורית, על ידי הפרדת התיק הלבנוני ממסלול ההבנות האמריקאיות-איראניות, והפחתת התפקיד האיראני בלבנון, תוך פתיחת הדלת להסדרים ביטחוניים ופוליטיים חדשים. הם מזהירים כי היעדר הסכמה פנימית לבנונית, והמשך המחלוקת סביב נשק חיזבאללה, עלולים להפוך את ההסכם למקור פילוג פנימי, ולהוביל להסלמה במתיחות הפוליטית והביטחונית, ואולי לפתוח את הדרך להתערבויות אזוריות רחבות יותר. בקריאתם את התרחישים האפשריים, הם מעריכים כי ההסכם יתמודד עם קשיים גדולים שימנעו את יישומו המלא, לאור התעקשות ישראל על סדרי העדיפויות הביטחוניים שלה וקישור הנסיגה לתנאים מורכבים, בנוסף לדחייה צפויה מחיזבאללה ואיראן, והמשך המחלוקות סביב תיקי הגבול והריבונות. הצטלבות ההסכם עם אוסלו הסופר והאנליסט הפוליטי ד"ר אחמד רפיק עוואד רואה כי הסכם המסגרת בין לבנון לישראל אינו מהווה חזרה על הסכם אוסלו מבחינת הנסיבות, היעדים או מנגנוני היישום והתוצאות, אך הוא מצטלב עמו במערכת של מאפיינים בסיסיים המעניקים לישראל עדיפות פוליטית וביטחונית, והופכים אותה לבעלת המילה האחרונה בהצלחת ההסכם או בשיבושו, ורואה בכך אחד ההיבטים המסוכנים ביותר של ההבנה המוצעת. עוואד מבהיר כי שני ההסכמים משתפים פעולה במתן חופש פעולה לישראל ובהכשרת מציאות הכיבוש באופן עקיף, בנוסף לביסוס ההכרה בישראל כיישות קיימת, ולא בהתחשב בגבולותיה הסופיים, מה שפותח את הדלת לחיזוק קבלתה האזורית והבינלאומית. יעדים פוליטיים החורגים מהעניין הלבנוני עוואד מדגיש כי ההסכם הלבנוני-ישראלי נושא יעדים פוליטיים החורגים מהעניין הלבנוני, שכן הוא שואף להפריד את מה שמכונה "אחדות הזירות", ולבסס את ההגמוניה וההשפעה הישראלית באזור, בנוסף לפתיחת הדרך למסלול נורמליזציה רחב יותר שעשוי לכלול את לבנון, ואולי את סוריה ומדינות אחרות. בקריאתו את עתיד ההסכם, עוואד מציג מספר תרחישים אפשריים, הראשון הוא האפשרות לעימות ישיר בין המדינה הלבנונית לחיזבאללה, מה שעלול להוביל לפרוץ מלחמת אזרחים בתוך לבנון, לאור הפילוג הפנימי סביב ההסכם ומנגנוני יישומו. עוואד מציין כי התרחיש השני הוא הרחבת היקף הסכסוך אם העימותים הפנימיים יתפתחו להתערבות של גורמים ערביים ואזוריים, בדומה למה שהתרחש בזירה הלבנונית בשנות השבעים של המאה הקודמת, ומציין כי ההסכם מעניק למדינה הלבנונית אפשרות לבקש סיוע מגורמים חיצוניים, מה שעלול לפתוח את הדלת להתערבויות אזוריות, כולל סוריה, מה שמבשר על התחדשות המצב באזור. עוואד מציין תרחיש שלישי המבוסס על הצלחת ארצות הברית והממשלה הלבנונית בהגבלת השפעת חיזבאללה באזורים מסוימים, או הרחקתו מאזורים מסוימים, ורואה כי אפשרות זו קיימת, אך היא מתמודדת עם אתגרים גדולים המפחיתים את סיכויי יישומה המלא. דחיית איראן את ההסכם התרחיש שעוואד מעדיף הוא דחיית איראן את ההסכם ופעולה לסיכולו, בהתבסס על קיומן של הבנות קודמות בין טהראן לוושינגטון בנוגע להפסקת אש בלבנון. הוא רואה כי לא סביר שאיראן תקבל את הנוסח המוצע להסכם הלבנוני-ישראלי, מה שעלול לגרום להבנה זו להיות נידונה לכישלון מההתחלה, ולהציב מכשולים רציניים בפני כניסתה לתוקף, לאור מורכבות הזירות הלבנונית והאזורית. רווחים פוליטיים וביטחוניים גדולים לישראל מנהל מרכז ירושלים למחקרים פוליטיים, עריב רנטאווי, רואה כי הסכם המסגרת בין לבנון לישראל העניק לתל אביב רווחים פוליטיים וביטחוניים גדולים, ופיצה על תחושת התסכול שפקדה אותה לאחר מזכר ההבנות האמריקאי-איראני, ומתאר את ההסכם כ"פרס ניחומים" לישראל שהגיע על חשבון הלבנונים, ומדגיש כי סעיפיו משקפים עדיפות לפגיעה בחיזבאללה ובאיראן יותר מאשר לטיפול בסוגיית הכיבוש הישראלי בדרום לבנון. רנטאווי מבהיר כי ההסכם אינו מוגבל לדמיון עם הסכם אוסלו, אלא הולך לנוסח גרוע יותר, ומציין כי ארבעה עשר סעיפיו לא כללו כל התייחסות מפורשת לנסיגה ישראלית משטחי לבנון, בעוד שהדיבור על פירוק נשק חזר חמש פעמים, מה שמשקף כי ההסכם מציב את חיזבאללה ואיראן בעמדת "האויב", ומעניק לישראל לגיטימציה להמשיך באזור הביטחון בדרום לבנון תחת שמות של אזורים ניסיוניים. המטרה העיקרית היא החלשת חיזבאללה וההשפעה האיראנית רנטאווי מדגיש כי ניסוח ההסכם וסדר העדיפויות וההתחייבויות שלו מאשרים כי המטרה העיקרית היא החלשת חיזבאללה וההשפעה האיראנית, ורואה כי לממשלה הלבנונית אין את היכולת הפוליטית או המעשית ליישם את ההתחייבויות הכלולות בו ללא הבנה עם חיזבאללה, מה שמגביל את סיכויי יישומו, ומזכיר את הסכם 17 במאי 1983 שלא שרד ובוטל מאוחר יותר. הוא מציין כי ההסכם נולד בנסיבות מהירות במסגרת מרוץ בין שני מסלולי משא ומתן, האחד בהובלת וושינגטון והשני קשור למסלול איסלמבאד-ז'נבה, ורואה כי החיפזון בהכרזה עליו נועד להראות התקדמות במסלול האמריקאי, למרות שרבות מהסוגיות המהותיות נותרו ללא הכרעה. רנטאווי מציין כי הנוסח המלא של ההסכם טרם פורסם, וכי המידע הקיים עד כה מבוסס על קריאות ישראליות ולבנוניות, מה שהופך את הערכתו הסופית למוקדמת מדי. תיקון תוצאות מזכר ההבנות עם איראן רנטאווי רואה כי ההסכם מגיע בהקשר של מהלכים אמריקאיים רחבים יותר לפרש מחדש או לתקן את תוצאות מזכר ההבנות עם איראן, ומצטט את פגישת מנאמה ותוצאותיה שהתמקדו בתיקי הטילים, הזרועות החמושות ופירוק הנשק, ורואה כי מה שהתרחש בוושינגטון מהווה הרחבה של מגמה זו. בנוגע לתרחישים הבאים, רנטאווי צופה הסלמה במתיחות בזירה הלבנונית ואולי ברמת העימות עם איראן, ומציין כי וושינגטון מבינה כי טהראן וחיזבאללה לא יקבלו את נוסח ההסכם הנוכחי, מה שעלול לדחוף את הממשל האמריקאי לחפש נוסח חדש שימנע את קריסת מזכר ההבנות הבסיסי. רנטאווי רואה כי ההסכם משקף קיומו של פער בתוך הממשל האמריקאי בין הזרם הקיצוני המיוצג על ידי שר החוץ מרקו רוביו, לבין גורמים אחרים השואפים לשמר את מסלול ההבנות עם איראן, ומעריך כי ההסכם יישאר התחלה שאולי לא תגיע לסיומה. דמיון לאוסלו במבנה הביטחוני ובמנגנוני היישום פרופסור למדע המדינה ומשפט ציבורי, ד"ר אמג'ד שהאב, רואה כי הסכם המסגרת הישראלי-לבנוני מבוסס במהותו על הסדרים ביטחוניים המעניקים לישראל רווחים אסטרטגיים ללא ויתורים אמיתיים, ומציין קיומו של דמיון רב בינו לבין הסכם אוסלו מבחינת המבנה הביטחוני, מנגנוני היישום והתוצאות הצפויות. הוא מציין פתגם יהודי האומר: "תן לאויבך רושם שוויתרת, בעוד שבמציאות לא ויתרת דבר", ורואה כי עיקרון זה משתקף בבירור בתוכן ההסכם. שהאב מבהיר כי ההסכם מעניק לישראל תפקיד ישיר בהסדרי הביטחון בתוך דרום לבנון, כולל פיקוח על בחירת החיילים שיתפרסו באזור, ורואה כי המטרה העיקרית היא העברת העימות עם חיזבאללה מישראל למדינה הלבנונית, ודחיפת הממשלה הלבנונית לשאת באחריות לפירוק נשק החיזבאללה, עם אפשרות להיעזר במדינות ערביות לביצוע משימה זו, מה שמהווה ניצחון פוליטי וביטחוני גדול לראש הממשלה הישראלי בנימין נתניהו. פירוק נשק חיזבאללה והתנאי הבלתי אפשרי שהאב מציין כי ישראל לא נתנה כל התחייבות ממשית לנסיגה מדרום לבנון, שכן היא קישרה זאת לפירוק נשק חיזבאללה בכל רחבי לבנון, תנאי כמעט בלתי אפשרי ליישום לאור המשקל העממי והפוליטי של חיזבאללה, מה שמעלה את הסבירות שחגורת הביטחון תישאר בשליטה ישראלית למשך זמן רב. שהאב מבהיר כי ישראל הרסה את הכפרים באזור זה במטרה לבסס את נוכחותה ולהפחית את אבדותיה האנושיות בכל מלחמת התשה עתידית. חיזוק הספקות ביישום כל נסיגה מדרום לבנון שהאב רואה כי ההסכם משחזר את חווית הסכם אוסלו, שכן הוא מבוסס על הכרה בריבונות ישראל בתמורה להבטחות עתידיות לנסיגה, ומצטט כי ישראל, למעלה משלושה עשורים לאחר חתימת אוסלו, לא נסוגה מהגדה המערבית, מה שמחזק את הספקות לגבי יישום כל נסיגה מדרום לבנון. שהאב צופה כי ההסכם יהפוך להבנה זמנית שקשה ליישמה בפועל, עם אפשרות להסלמה במתיחות הפנימית אם הממשלה הלבנונית תנסה ליישמו או אם חיזבאללה יצליח להפילה, ומציין כי הכרזת החיזבאללה על אי-מחויבותו להבנות אלו, בנוסף לתגובות העממיות, עלולה לעכב את יישומן. המשך ביצוע פעולות חיסול והפצצה שהאב מציין את האפשרות להמשך ביצוע פעולות חיסול והפצצה על ידי ישראל בהתבסס על סעיף "חופש הפעולה", ואולי גם ביצוע תקיפות חדשות נגד מנהיגי החיזבאללה. הוא רואה כי הפלת ההסכם נותרה אפשרות קיימת, בין אם מבחינה משפטית בהתבסס על החוקה הלבנונית הרואה בישראל מדינת אויב, ובין אם מבחינה מעשית בשל חוסר יכולת הממשלה ליישמו והיעדר הכיסוי הפוליטי הנדרש. שהאב מאמין כי פחד ממלחמת אזרחים, שעדיין נוכח בזיכרון הלבנוני, עלול לדחוף כוחות שונים להפיל את ההסכם, מתוך אמונה שעלות ההידרדרות לסכסוך פנימי תהיה גדולה בהרבה מהמשך המצב הקיים. ניסיון להפריד את התיק הלבנוני הסופר והאנליסט הפוליטי פיראס יאגי רואה כי הסכם המסגרת הישראלי-לבנוני בחסות שר החוץ האמריקאי מארק רוביו מהווה שינוי פוליטי וביטחוני התורם, ברובו, לטובת ישראל, ורואה בו ניסיון אמריקאי להפריד את התיק הלבנוני ממסלול המשא ומתן עם איראן, ובמקביל לתמוך בראש הממשלה הישראלי בנימין נתניהו פוליטית ולשקם את מעמדו הפנימי, לאור ההבנות האמריקאיות-איראניות המתמשכות. הכרה לבנונית רשמית בישראל יאגי מציין כי ההסכם, המורכב מ-14 סעיפים, מבסס את מושג הריבונות בין לבנון לישראל ללא הגדרת גבולות גיאוגרפיים על פי החלטות הלגיטימציה הבינלאומית, ורואה כי הדבר עולה לכדי הכרה לבנונית רשמית בישראל. יאגי מציין כי הנסיגה הישראלית הראשונית מוגבלת לשני אזורים מחוץ למה שהוא מכנה "אזור הביטחון", בעוד שהנסיגה המלאה מותנית בפירוק נשק חיזבאללה ושאר הקבוצות החמושות מכל שטחי לבנון, ולא רק מהדרום, בנוסף להסדרים ביטחוניים נוספים, מה שאומר שישראל אינה נותנת התחייבות סופית לנסיגה. אלמנטים דומים להסכם אוסלו יאגי מבהיר כי ההסכם מעניק לישראל חופש פעולה בתוך אזור הביטחון, וכולל סעיפים המדברים על הקמת קבוצות עבודה, קשר ושיתוף פעולה ביטחוני בין הצדדים, בנוסף לשיתוף פעולה ברדיפת קבוצות חמושות וייבוש מקורות מימונן, ורואה כי הדבר עשוי להקים יחסים חדשים בין לבנון לישראל הנושאים אלמנטים דומים להסכם אוסלו, המבוססים על תיאום ביטחוני וקישור כל נסיגה ישראלית לפירוק נשק. יאגי רואה כי ההסכם מסיים בפועל כל תפקיד איראני בתיק הפסקת האש והנסיגה הישראלית מדרום לבנון, ומעניק לארצות הברית מרחב תמרון רחב יותר במשא ומתן שלה עם טהראן. יאגי רואה כי ההסכם מאפשר לממשלה הלבנונית לבקש תמיכה ממדינות ערביות לחיסול חיזבאללה, מה שמתיישב עם הצהרות נשיא ארה"ב דונלד טראמפ בנוגע לתפקיד סורי עתידי בלבנון. יאגי מציין כי ההסכם כולל הגבלות על מהלכים לבנוניים במוסדות בינלאומיים, ומגביל את יכולתה של ביירות לנקוט עמדות פוליטיות או משפטיות נגד ישראל, כמו כן הוא מקשר את תיקי האסירים והשבויים לצעדי רצון טוב, ללא התחייבות ישראלית ברורה לשחרור כל האסירים. שלב חדש של פילוג פנימי לבנוני יאגי מציין כי ההסכם מכין את הקרקע לשלב חדש של פילוג פנימי לבנוני, ומזהיר כי הוא עלול לזרוע זרעי סכסוך ומלחמת אזרחים אם ייושם, לאור מה שהוא רואה כהתיישרות פוליטית בין נשיאות לבנון וראשות הממשלה מצד אחד, והצמד השיעי מצד שני. הוא מציג שלושה תרחישים אפשריים לשלב הבא, הראשון הוא הידרדרות לבנון לעימות פנימי או מלחמת אזרחים, השני הוא קריסת הפסקת האש וחזרה לעימות צבאי בין חיזבאללה לישראל, והשלישי הוא הישארות המצב הקיים כתוצאה מחוסר יכולת המדינה הלבנונית ליישם את סעיפי ההסכם, עם המשך משוואת "שקט תמורת שקט והסלמה תמורת הסלמה". יאגי רואה כי הסבירות המסוכנת ביותר היא הפיכת הסכסוך הפנימי הלבנוני לעימות אזורי רחב יותר באמצעות התערבות של גורמים חיצוניים, ומציין כי הסכם המסגרת עלול לא לצאת לפועל בשל אופי האיזונים הפוליטיים הפנימיים בלבנון. סכנות להגיע לתוצאות דומות לחווית אוסלו פרופסור למדע המדינה באוניברסיטת א-נג'אח הלאומית, ד"ר ראאד אל-דבעי, רואה כי ההסכם בין לבנון לישראל אינו מהווה גרסה חדשה של הסכם אוסלו מבחינה משפטית ופוליטית, אך הוא נושא סכנות להגיע לתוצאות דומות לחווית אוסלו, באמצעות יצירת הסכם זמני ארוך טווח המעניק לישראל רווחים ביטחוניים ודוחה הכרעה בסוגיות הריבונות הבסיסיות, ובראשן הכיבוש הישראלי של חלקים משטחי לבנון ותיקי הגבולות ומשאבי הטבע. אל-דבעי מבהיר כי קיימים הבדלים מהותיים בין המקרים, הבולט שבהם הוא שלבנון היא מדינה ריבונית על פי החוק הבינלאומי, בניגוד למצב של אש"ף בעת חתימת הסכם אוסלו, וכן שחיזבאללה מייצג שחקן מפלגתי וצבאי במסגרת ציר אזורי, ולא את הנציג היחיד של העם הלבנוני. אל-דבעי רואה כי אלמנטים של דמיון נשארים נוכחים, ובראשם חוסר איזון הכוחות לטובת ישראל מבחינה צבאית, ביטחונית וכלכלית, בנוסף ללחצים שחיזבאללה מתמודד איתם כתוצאה ממלחמת ההתשה והשינויים האזוריים שלאחר השבעה באוקטובר 2023, מה שמזכיר את הנסיבות שאפפו את הסוגיה הפלסטינית לאחר מלחמת המפרץ הראשונה. החסות האמריקאית להסכם הלבנוני משקפת את אותה גישה אל-דבעי מציין כי החסות האמריקאית להסכם הלבנוני משקפת את אותה גישה ששלטה בתהליך ההסדר הפלסטיני, כאשר וושינגטון נותרה הצד המשפיע ביותר בניהול המשא ומתן באופן התואם את סדרי העדיפויות הביטחוניים וההתפשטותיים הישראליים, למרות ניסיונות צרפת לשחק תפקיד תומך. אל-דבעי רואה כי הדיבור על השבת הריבונות הלבנונית מזכיר את הסיסמאות שליוו את ההבטחות להקמת מדינה פלסטינית, ללא הגעה לתוצאות מוחשיות. נפילה למלכודת הזמניות אל-דבעי רואה כי הטעות הבולטת בהסכם היא נפילה למלכודת הזמניות, על ידי דחיית נושאים מהותיים כמו חוות שבעא, הכפר ע'ג'ר, הגבולות היבשתיים, והפרות אוויריות, וקישור הטיפול בהם לסוגיית פירוק נשק חיזבאללה על פי התפיסה האמריקאית-ישראלית. אל-דבעי רואה כי ההסכם חוזר על ההיגיון של העדפת הביטחון על פני הפוליטיקה והזכויות, שכן כל נסיגה ישראלית מקושרת לסיום מה שישראל רואה כאיום המיוצג על ידי חיזבאללה, מה שמשחזר את משוואת עדיפות הביטחון על חשבון הסוגיות הפוליטיות והריבוניות. אל-דבעי מדגיש כי היעדר הסכמה פנימית מהווה גורם משותף נוסף עם חווית אוסלו, ומזהיר כי כל הסכם שאינו זוכה להבנה עם חיזבאללה וסביבתו הפוליטית עלול להפוך למקור משבר פנימי. המשך הרגיעה השברירית בנוגע לתרחישים הבאים, אל-דבעי מעריך את המשך רגיעה שברירית המבוססת על הסכם ביטחוני מוגבל המבסס הפסקת אש יחסית, כאשר תיקי נשק חיזבאללה, ההפרות הישראליות, וסוגיות הגבולות נותרים ללא פתרון, ורואה כי תרחיש זה הוא המציאותי ביותר. באשר לתרחיש קריסת ההסכם ומה שעלול להוביל אליו ממלחמת אזרחים, או הפיכתו להסכם כולל, אל-דבעי רואה אותו פחות סביר לאור היעדר הסביבה הפוליטית והרצון האמריקאי והישראלי הנדרשים להשגת זאת. השלכות מסוכנות יותר מהסכם אוסלו הסופר והאנליסט הפוליטי סאמר ענבתאווי רואה כי הסכם העקרונות שהוכרז בין לבנון לישראל הגיע בנסיבות דומות במידה רבה להסכם אוסלו, ואף עלול להיות מסוכן יותר מבחינת השלכותיו, לאור הבדלי מאזני הכוחות בתוך לבנון והמשך הנוכחות הישראלית בדרום. הוא מציין כי ההסכם מעניק לישראל רווחים אסטרטגיים ומגביל את העמדה הלבנונית בכל משא ומתן עתידי. ענבתאווי מבהיר כי הממשלה הלבנונית שאפה, באמצעות ההסכם, לאשר כי התיק הלבנוני כפוף לסמכות המדינה ולא לאיראן, ולהוכיח כי מדובר בתיק פנימי הנהנה מתמיכה ערבית, הרחק ממסלול המשא ומתן האמריקאי-איראני. ענבתאווי רואה כי מגמה זו הגיעה על חשבון עקרונות יסוד, לאחר שהעניקה לישראל לגיטימציה להמשיך בכיבוש דרום לבנון, בזמן שבו לחצים אזוריים, ובמיוחד איראניים, דחפו להפסקת אש כוללת וקישור הנסיגה הישראלית למשא ומתן המתנהל עם וושינגטון. ההסכם והחלשת קלפי הלחץ הלבנוניים ענבתאווי מציין כי ההסכם החליש את קלפי הלחץ הלבנוניים, לאחר שהפריד את התיק הלבנוני מהמשא ומתן האזורי, והעניק לישראל את תפקיד הצד המפקח והשופט ביישום סעיפיו, באמצעות אימוץ אזורים ניסיוניים הכפופים להערכתה, מה שמאפשר לה לדחות כל נסיגה בטענה של חוסר יכולת הממשלה הלבנונית לבסס את שליטתה או לפרק את נשק ההתנגדות, מה שעלול להאריך את שהות כוחותיה בדרום. ענבתאווי רואה כי ההסכם מכין את הקרקע ליצירת פילוג פנימי בלבנון בין זרם התומך במשא ומתן ישיר עם ישראל, לבין זרם הדבק באופציית ההתנגדות וקישור התיק הלבנוני להקשר האזורי, ומזהיר כי פילוג זה עלול להתפתח לסכסוך פנימי שהלבנונים ישלמו עליו מחיר, בעוד שישראל תרוויח ממנו לחיזוק יעדיה הפוליטיים והצבאיים. ניסיון להציג את נתניהו את ההסכם כניצחון פוליטי ענבתאווי מציין כי ראש הממשלה הישראלי בנימין נתניהו ניסה לנצל את ההסכם כדי להציגו כניצחון פוליטי המחזק את מעמדו הפנימי, בעוד שיעדי ארה"ב שונים, שכן וושינגטון שואפת להרגיע את הזירה הלבנונית כהכנה לטיפול בתיקים אזוריים רחבים יותר, בעוד שישראל ממשיכה לפעול להרחבת פעולותיה בגדה המערבית וברצועת עזה, תוך ניסיון לבסס את שליטתה בדרום לבנון, ואולי לחזור על אותו מודל בדרום סוריה. קשיים גדולים ביישום בנוגע לעתיד ההסכם, ענבתאווי מעריך כי הוא יתמודד עם קשיים גדולים ביישום, בשל דחיית כוחות ההתנגדות ואי-מחויבות ישראל לסעיפיו, וצופה המשך הפרות ישראליות וכישלון הנסיגה, בנוסף לאפשרות התעקשות איראן על קישור מחדש של התיק הלבנוני למשא ומתן האזורי. ענבתאווי לא שלל הסלמה בפעולות ההתנגדות או התרחשות עימות פנימי בין הממשלה הלבנונית להתנגדות, ורואה כי כל התרחישים נשארים פתוחים, לאור חיפזון הממשלה הלבנונית ואי-הפקת לקחים מניסיונות קודמים שהראו כי ישראל אינה מחויבת להסכמים כאשר הם מתנגשים עם האינטרסים שלה.