למרות המרחקים הארוכים והגבולות הסגורים, הפלסטינים בחו"ל לעולם לא שוכחים את המתרחש בעזה. הם חווים את המלחמה מרחוק, על כל כאבה ופרטיה, מחכים בקוצר רוח לחדשות, ליבם מחובר לכל תמונה, לכל שם ולכל הפצצה שמטלטלת את העיר.
מטורקיה ועד ירדן, מאירופה ועד למפרץ, פלסטינים בתפוצות עוקבים אחר התפתחויות המלחמה מסביב לשעון. הם הולכים לישון עם הטלפונים ביד ומתעוררים להודעות מקרובי משפחה, לפעמים לחדשות על אובדן בית או אדם אהוב.
"אני מרגישה מוגבלת", אומרת נסרין, סטודנטית פלסטינית המתגוררת בגרמניה. "הלב שלי שם והמשפחה שלי שם, אבל אני לא יכולה לעשות כלום. אני מתקשרת למשפחה שלי מספר פעמים ביום, וכשאף אחד לא עונה, הלב שלי מתחיל להישבר". היא מוסיפה שאיבדה קרוב משפחה בהפצצה על צפון עזה ואפילו לא הצליחה להיפרד ממנו.
אחרים מנסים לתמוך כלכלית במשפחותיהם או להעביר את קולה של עזה דרך הרשתות החברתיות ופלטפורמות המדיה. עם זאת, הם חשים חסרי אונים ולפעמים אשמים על כך שהם נמצאים במקום בטוח בזמן שיקיריהם מתמודדים עם המוות מדי יום.
מחמוד, פלסטיני המתגורר בקטאר, אומר: "אנחנו אוכלים, שותים וחיים, אבל שום דבר לא טעים. אנחנו שם איתם, ברגשות שלנו ובפרטים של היום שלנו. אני מרגיש כאילו המלחמה קורעת אותנו מבפנים, למרות שאנחנו רחוקים."
תחושות של חרדה, פחד וקשר עמוק למולדתם גרמו לתפוצות הפלסטיניות לחוות את המלחמה כאילו התרחשה בבתיהם. עבורם, מולדת אינה רק אדמה, אלא משפחה, זיכרונות ושורשים שלא ניתן לעקור.
למרות המרחק, הם נשארים חלק מהמרקם הפלסטיני, מעבירים את הקול, מתעדים את הכאב ומתפללים לשלום, נושאים את עזה בליבם, על כל רחובותיה, קולותיה ודמעותיה.
شارك برأيك
ליבם בעזה: פלסטינים בחו"ל חווים את פרטי המלחמה מרחוק