סדק חסר תקדים בבסיס התמיכה הרפובליקני בישראל… האם וושינגטון החלה לצייר מחדש את יחסיה עם תל אביב?

מסר מוושינגטון

וושינגטון – סעיד עריקאת – 29/6/2026

אתר "אקסיוס" האמריקאי חשף בדו"ח אנליטי כי ישראל עומדת בפני שינוי פוליטי חסר תקדים בתוך המפלגה הרפובליקנית, בעלת בריתה המסורתית והיציבה ביותר בארצות הברית, עם עלייה בסימני ירידה בפופולריות של ישראל בקרב הרפובליקנים, ובמיוחד בקרב הדורות הצעירים, לאחר המלחמה ההרסנית ברצועת עזה, ולאחר מכן המחלוקות שפרצו בין ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו לנשיא ארה"ב דונלד טראמפ במהלך המשבר עם איראן.

הדו"ח מציין כי נתניהו, שבילה כחמש עשרה שנים בפיצוי על אובדן התמיכה המתמשך שלו בתוך המפלגה הדמוקרטית באמצעות הידוק בריתו עם הרפובליקנים, מוצא את עצמו כיום בפני אתגר חדש של שחיקת אותו נכס בתוך המחנה שבו האמין זמן רב שהוא מהווה את ערובה הפוליטית שלו בוושינגטון.

נראה שהמשבר חרג מגבולות סקרי דעת הקהל והגיע לפסגת ההנהגה הרפובליקנית. על פי מה שצוין בספר "שינוי משטר" של העיתונאים מגי האברמן וג'ונתן סוואן, טראמפ הפעיל לחץ ישיר על נתניהו במהלך המשא ומתן להפסקת המלחמה בעזה, והזהיר אותו כי המשך סירובו לפשרה יוביל ל"גירושין" בין ארצות הברית לישראל, בביטוי המשקף את היקף המתח שהחל לחלחל ליחסים האישיים והפוליטיים בין שני האישים.

אתר "אקסיוס" דיווח גם כי טראמפ תיאר את נתניהו באחת משיחותיו הפרטיות כ"משוגע", וטען כי מדיניותו תורמת להגברת בידודה הבינלאומי של ישראל, לפני שחזר מאוחר יותר לאשר כי יחסיו עם ראש ממשלת ישראל "טובים", אך הוסיף בנימה בולטת: "עלינו לשמור עליו מאוזן קצת."

הביקורת לא הוגבלה לטראמפ בלבד, שכן סגן הנשיא ג'יי.די. ואנס מתח ביקורת פומבית על גורמים ישראלים שתקפו את ההבנה האמריקאית עם איראן, באומרו כי אין ממשלה ישראלית צריכה לתקוף את "בעלת בריתה החזקה היחידה שנותרה לה בעולם", במסר שנחשב כסטייה מהשיח המסורתי שתמיד העניק לישראל תמיכה בלתי מותנית.

במקביל, עלתה השפעת הזרם "אמריקה תחילה" המתנגד להתערבויות חיצוניות בתוך המפלגה הרפובליקנית, כאשר אישי תקשורת ופוליטיקה בולטים, כמו טאקר קרלסון, מייגן קלי ומרג'ורי טיילור גרין, הובילו קמפיין ביקורת חריף נגד ישראל, בטענה כי האינטרסים האמריקאים הפכו לבני ערובה לסדרי העדיפויות של ממשלת ישראל.

קרלסון אף האשים את נתניהו בהונאת טראמפ ודחיפתו למלחמה עם איראן, ותיאר את נשיא ארה"ב כמי שהפך ל"שבוי" של ראש ממשלת ישראל, בעוד שפופולריותו של איש התקשורת השמרן בן שפירו ירדה בקרב קהל הימין בשל דבקותו בהגנה המסורתית על ישראל, בזמן שחלק הולך וגדל מהבסיס הרפובליקני נוטה לשיח ספקני יותר לגבי כדאיות התמיכה האמריקאית בתל אביב.

הדו"ח מציין כי ישראל הפכה למדד חדש למאבק הפנימי בתוך הימין האמריקאי, כאשר אישי ימין עולים מאשימים את מנהיגי המפלגה הרפובליקנית המסורתיים בכך שהם מעניקים לישראל עדיפות על חשבון האינטרסים הלאומיים האמריקאים, שיח שעד לאחרונה היה מוגבל לשוליים הפוליטיים, אך החל לצבור נוכחות הולכת וגוברת בתוך הפלטפורמות השמרניות ובקרב הבוחרים הצעירים.

סקרי דעת הקהל משקפים שינוי זה בבירור. סקר של מרכז "פיו" הראה כי ארבעה מכל עשרה רפובליקנים מחזיקים בגישה שלילית כלפי ישראל, בעוד שהשיעור עולה ל-57% בקרב רפובליקנים מתחת לגיל חמישים. סקר של אוניברסיטת קוויניפיאק חשף גם כי אחד מכל חמישה רפובליקנים סבור שארצות הברית מספקת תמיכה מוגזמת לישראל, מספר שהוכפל פי כמה בהשוואה למה שהיה לאחר אירועי השבעה באוקטובר 2023.

סקרי אוניברסיטת מרילנד הראו גם כי פחות ממחצית מהרפובליקנים רואים בפעולות הצבאיות הישראליות בעזה מוצדקות, בעוד שרק 22% מהרפובליקנים בגילאי 18 עד 34 תמכו בהן, אינדיקציה לפער הגדל בין הדורות בתוך המפלגה.

למרות אינדיקציות אלו, הזרם הרפובליקני המסורתי עדיין שומר על עמדה תומכת בישראל, שכן סקר של מכון גאלופ הראה כי 70% מהרפובליקנים מזדהים עם הישראלים יותר מאשר עם הפלסטינים, אם כי שיעור זה ירד בעשר נקודות בהשוואה לשנת 2024, מה שמשקף תחילתו של שינוי הדרגתי יותר מאשר מהפך מלא במצב הרוח הפוליטי.

הדו"ח סבור כי השאלה החשובה ביותר אינה נוגעת רק לירידה בפופולריות של נתניהו, אלא האם תדמיתה של ישראל עצמה החלה להשתנות בתוך המפלגה הרפובליקנית, במיוחד עם התקרבות הבחירות הישראליות הבאות, והאם שינוי זה יישאר קשור לאישיותו של נתניהו, או שיהפוך לבחינה עמוקה יותר של אופי הברית האמריקאית-ישראלית שנותרה במשך עשורים אחד מעמודי התווך של מדיניות החוץ האמריקאית.

אינדיקציות אלו חושפות כי השינוי המתחולל בתוך המפלגה הרפובליקנית אינו רק מחלוקת אישית עם נתניהו, אלא משקף עלייה של חזון חדש הרואה כי מדיניות החוץ צריכה להימדד אך ורק במידת שירותה לאינטרס האמריקאי הישיר. עם התחזקות השפעת הזרם "אמריקה תחילה", ישראל נתונה לראשונה למבחן התועלת הפוליטית והאסטרטגית, לאחר שבמשך עשורים הייתה מוגנת מכל דיון בקרב החוגים השמרניים. שינוי זה, אם יימשך, עשוי לעצב מחדש את אופי היחסים בין וושינגטון לתל אביב בעשור הקרוב.

הנתונים הנוגעים לרפובליקנים הצעירים נושאים משמעויות החורגות מתוצאות הסקרים עצמן, מכיוון שהם משקפים שינוי תרבותי ותקשורתי במקורות עיצוב דעת הקהל השמרנית. הדורות החדשים אינם מסתמכים עוד על השיח המפלגתי המסורתי או על המוסדות האוונגליסטים בלבד, אלא מקבלים את המידע שלהם באמצעות פלטפורמות תקשורת ומדיה דיגיטלית, שם מתפשטות תמונות ההרס בעזה ודיונים ביקורתיים על התמיכה האמריקאית בישראל. מכאן, שינוי זה עשוי להפוך לגורם ארוך טווח שיהיה קשה להנהגה הרפובליקנית המסורתית להכיל.

למרות שהמוסדות הרפובליקנים הגדולים עדיין מחויבים להגנה על ישראל, המשך המלחמה בעזה, והחיכוכים החוזרים ונשנים בין נתניהו לממשל האמריקאי, עשויים לדחוף פוליטיקאים רפובליקנים נוספים למקם את עצמם מחדש כדי למנוע אובדן בוחרים צעירים. זה לא אומר בהכרח קריסה של הברית האמריקאית-ישראלית, אך זה עשוי לסמן את סופה של תקופת התמיכה המוחלטת הבלתי מותנית, ותחילתה של תקופה שבה תמיכה זו תהיה קשורה לחישובים אלקטורליים ואסטרטגיים מורכבים יותר, וליכולתן של ממשלות ישראל להימנע מהתנגשויות חוזרות ונשנות עם וושינגטון.