רוברט מאלי, השליח האמריקאי לשעבר, וההיסטוריון סטיבן וורטהיים, אישרו כי האסטרטגיה הצבאית שנקט הנשיא דונלד טראמפ נגד איראן, שנודעה כ'מבצע זעם אפי', הפכה לנטל פוליטי ואסטרטגי כבד. הכותבים הבהירו במאמר שפורסם ב'ניו יורק טיימס' כי הניסיון להפיל את המשטר האיראני או להחלישו באופן דרסטי באמצעות ברית עם ישראל לא השיג את יעדיו המיוחלים.
המאמר ציין כי טראמפ בסופו של דבר נאלץ לקבל הבנות ותנאים שנחשבים גרועים בהרבה ממה שיכול היה להיות מושג באמצעות ערוצים דיפלומטיים מסורתיים. החוקרים ראו בסיום סותר זה סיום טיפוסי למדיניות טראמפית שמתחילה בהסלמה חדה ומסתיימת בוויתורים כפויים תחת לחץ המציאות בשטח והפוליטית.
הניתוח הצביע על כך שהנצים בוושינגטון שתמכו באופציה הצבאית מאוכזבים עמוקות מההחלטה לסיים את הסכסוך ללא השגת ניצחון מכריע. לעומת זאת, מתנגדי המלחמה עדיין מטילים על הממשל את האחריות להצתת סכסוך שהוביל לערעור היציבות באזור ללא הצדקות חוקיות או צורך אסטרטגי ברור.
הכותבים סברו כי התוצאה הכללית של עימות זה נראית מוכרת בהיסטוריה האמריקאית העכשווית, כאשר וושינגטון ממהרת לשנות משטרים במזרח התיכון ואז נתקלת בכישלון. אולם, ההבדל בניסיון זה היה המהירות שבה התפוגגו האשליות לגבי היכולת לפתור את הסוגיה האיראנית באמצעות כוח צבאי בלבד.
המאמר הדגיש כי טראמפ, שייצג את התקווה האחרונה של הזרם הקיצוני השואף לעימות כולל, מיצה את כל האפשרויות הזמינות ללא הצלחה. כישלון זה עשוי להותיר השפעה ארוכת טווח על גיבוש המדיניות האמריקאית העתידית כלפי טהראן, מה שדוחף להערכה מחודשת של כדאיות ההתערבויות הצבאיות הישירות.
מאלי וורטהיים סברו כי המלחמה גרמה נזקים כבדים לכלכלה העולמית ועוררה את זעמם של מגזרים רחבים בציבור האמריקאי שמתנגד כעת לסכסוכים פתוחים. עם זאת, תוצאות אלו עשויות לפתוח פתח להזדמנות היסטורית להחליף את גישת הכוח בדיפלומטיה רצינית ומציאותית יותר שתתייחס לאיראן ככוח אזורי קיים.
המאמר הצביע על אירוניה פוליטית בכך שטראמפ, שביטל את הסכם הגרעין שחתם ברק אובמה, הפך כיום לאדם המסוגל ביותר לחתום על הסדר חדש. לאחר כישלון האופציה הצבאית, הקולות המתנגדים למלחמה כבר אינם מתנגדים להפסקת אש, מה שמעניק לו מרחב תמרון פוליטי הרחק מלחצי הנצים.
בהקשר קשור, הזרם התומך בעימות צבאי מוצא את עצמו במבוי סתום אמיתי לאחר שהימר באופן מלא על יכולתו של טראמפ לפתור את הסכסוך. לזרם זה לא נותר אלא לנסות להכשיל כל הסכמים עתידיים, בניסיון נואש לשמר את אופציית המלחמה למרות העלות הגבוהה ששילם הצבא האמריקאי.
הכותבים הזהירו מפני התנודתיות המתמדת של טראמפ, וציינו כי הפיכת מזכרי ההבנות הנוכחיים להסכם כולל תיתקל במורכבויות טכניות ופוליטיות גדולות. כמו כן, המשך האיומים האמריקאיים בחידוש ההפצצות משקף מצב של חוסר יציבות בחזון האסטרטגי לגבי אופן הטיפול בהתנהגות האיראנית העתידית.
הניתוח הבהיר כי המלחמה כבר אינה אופציה מפתה עבור טראמפ לאחר שהפכה לחוויה יקרה ולא פופולרית ששחקה את יתרתו הפוליטית. המעגלים הצבאיים הבינו את היקף השחיקה בתחמושת המתקדמת שארה"ב זקוקה לה כדי להתמודד עם אתגרים גדולים יותר בזירות אחרות כמו אירופה ומזרח אסיה.
כמו כן, העימות הוכיח את כישלון המאמצים הצבאיים בחיסול יכולות הטילים האיראניות או בצמצום תוכנית המל"טים שהוכיחה יעילות בשטח. הכותבים הגיעו למסקנה כי עתיד תוכנית הגרעין האיראנית אינו יכול להיפתר בכוח, אלא באמצעות משא ומתן עם משטר שיצא מהמלחמה מגובש ובטוח יותר.
המאמר הדגיש את המתיחות הגוברת ביחסים בין וושינגטון לתל אביב, כאשר טראמפ מתח ביקורת פומבית על נתניהו והאשים אותו בסיכון האינטרסים האמריקאיים. ביקורת זו משקפת פער הולך וגדל בין האג'נדה ההסלמתית הישראלית לבין החישובים האמריקאיים השואפים להימנע מהידרדרות למלחמות אזוריות כוללות.
הכותבים הצביעו על שינוי מהותי בדעת הקהל האמריקאית, כאשר שיעור התפיסה השלילית כלפי ישראל עלה ל-60%, מה שמייצר לחץ נוסף על מקבלי ההחלטות. שינוי זה משקף את ההכרה הגוברת בקרב החברה האמריקאית כי המדיניות הישראלית לא תמיד עולה בקנה אחד עם האינטרסים הלאומיים של ארצות הברית.
לסיכום, המאמר סבר כי הבסיסים הצבאיים האמריקאיים במפרץ הפכו ממרכזי כוח לנקודות תורפה שניתן לתקוף בקלות. מציאות זו דחפה את מדינות האזור לחפש הסדרים ביטחוניים עצמאיים יותר, לאחר שהבינו כי המטריה האמריקאית עשויה שלא לספק הגנה מספקת מול השלכות של סכסוך ישיר עם איראן.
המלחמה הייתה מיותרת, בלתי מוצדקת ובלתי חוקית, והובילה לערעור היציבות באזור ולנזקים לכלכלה העולמית.
شارك برأيك
ניתוח בניו יורק טיימס: מלחמת טראמפ באיראן נכשלה בשינוי המשטר והסתיימה בתנאים קשים עבור וושינגטון