החוגים הפוליטיים והצבאיים במדינת הכיבוש עומדים בפני תסכול הולך וגובר עקב חוסר היכולת להכריע את העימות עם חיזבאללה בלבנון, למרות עוצמת האש והפעולות הקרקעיות המתמשכות. גוברת ההכרה בקרב אנליסטים ישראלים כי ההפצצות החוזרות ונשנות על הדאחייה הדרומית והנוכחות הצבאית בדרום לבנון לא השיגו את המטרה המבוקשת של חיסול היכולות הארגוניות של החיזבאללה.
בהקשר זה, העורך הכלכלי של העיתון 'ידיעות אחרונות', סבר בלוצקר, ציין כי ישראל סובלת מכישלון חרוץ בניהול תיק מורכב זה מזה עשורים. הוא הסביר כי המדינה העברית לא הצליחה לשבור את רצון החיזבאללה או להביא אותו לכניעה, למרות רצף המלחמות והמבצעים הצבאיים שכוונו ישירות למנהיגיו ולתשתיותיו.
בלוצקר ציטט הצהרות של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, שבהן טען כי ישראל חסרה את החזון הנכון בהתמודדות עם האיום הצפוני. למרות הביקורת שהופנתה כלפי טראמפ בתיקים אחרים, האנליסט הישראלי סבר כי תיאורו את חוסר יכולתה של תל אביב להביס את חיזבאללה היה מדויק וקולע במידה רבה.
קריאות אנליטיות מצביעות על כך שחיזבאללה הוכיח יכולת יוצאת דופן להתאושש ולהתרומם לאחר כל סבב לחימה, תהא עוצמת המכות שספג אשר תהא. בעוד שההנהגה הצבאית הישראלית מכריזה על הנחתת 'מכה ניצחת', החיזבאללה חוזר לסדר את שורותיו ולעמוד על רגליו מחדש, מה שמרוקן את הניצחונות הטקטיים מתוכנם האסטרטגי.
שכונת הדאחייה בביירות, הכוללת את המפקדות הראשיות של החיזבאללה, עברה הרס נרחב ושיטתי במהלך מלחמת לבנון השנייה והמלחמה הנוכחית המתמשכת. עם זאת, העובדות בשטח מאשרות כי תקיפות אלימות אלו לא הצליחו למחוץ את הארגון או להוציא אותו ממעגל ההשפעה הצבאית והפוליטית באזור.
משקיפים סבורים כי האסטרטגיה הישראלית המבוססת על עקרון 'הנקמה הסדרתית' הוכיחה את עקרותה וכישלונה בהשגת ביטחון בר קיימא ליישובי הצפון. חוסר יכולת זה מעורר תמיהה בקרב אנליסטים, במיוחד לאור העובדה שהחיזבאללה מציג את עצמו כמגן הריבונות הלבנונית, מה שמעניק לו חממה ויכולת להמשיך למרות הלחצים הבינלאומיים והמקומיים לפירוקו מנשקו.
באופק בולטים ניגודים חריפים בעמדות הבינלאומיות, במיוחד בכל הנוגע לאזהרות האמריקאיות לנתניהו לנקוט זהירות בביירות. טראמפ דרש לא להרוס בניינים שלמים כדי לחסל חמוש אחד, מה שחלק ראו כ'מוסר סלקטיבי' בהתחשב בהיקף ההרס העצום שנגרם לרצועת עזה ללא התנגדויות דומות.
ההשוואה בין המתרחש בעזה לבין המתרחש בביירות חושפת כפל סטנדרטים אצל הממשל האמריקאי והכיבוש כאחד. בעוד שמתעלמים ממחיקת שכונות שלמות ברצועה הפלסטינית, מופיעות קריאות לזהירות בלבנון, למרות שהתוצאות בשטח בשתי החזיתות לא השיגו ביטחון מוחלט לישראלים.
במשך שנים ארוכות, הגבול הצפוני ידע תקופות של שקט יחסי ושגשוג כלכלי ותיירותי, אך תמיד היה זה שקט שלפני הסערה. הרחוב הישראלי שואל על הסיבות שתמיד מביאות לקריסת יציבות זו ולחזרת רוח הרפאים של המלחמה כדי לערער את תחושת הביטחון בכל פעם.
הנתונים הפיננסיים חושפים פער עצום בתקציבי הכוחות, כאשר התקציב השנתי של חיזבאללה אינו עולה על 1% עד 3% מתקציב הביטחון הישראלי העצום. עם זאת, פער עצום זה ביכולות לא מנע מהחיזבאללה לגרור את ישראל למלחמת התשה ארוכת טווח שנמשכה אלפי ימים.
הדימום האנושי והחומרי המתמשך בשורות צה"ל מאשר כי כוח צבאי ברוטלי אינו מספיק כדי לפתור את כל הבעיות הביטחוניות. המבוי הסתום הנוכחי בצפון מוכיח כי כיבוש מגזרים ביטחוניים או הרס ערים אינו מבטיח חיסול סופי של האויב, במיוחד אם הוא בעל תפיסה קרבית איתנה.
אנליסטים מסיקים כי ההסתמכות הבלעדית על פתרונות צבאיים היא טענה לא מציאותית שהניסיון הוכיח את טעותה במשך 44 שנות סכסוך. לכן, עולה הצורך הדחוף להפעיל מסלולים פוליטיים ודיפלומטיים כחלופה למלחמות שאינן נגמרות, ואשר אינן מותירות אלא עוד הרוגים ופצועים ללא אופק לפתרון.
כבר ברור כי חיזבאללה ניחן בגמישות ארגונית המאפשרת לו להתגבר על מבצעי חיסול המכוונים לבכיריו לאורך זמן. בכל פעם שישראל חושבת שכרתה את ראש הפירמידה, מופיעים מנהיגים חדשים הממשיכים את הדרך באותו קצב, מה שהופך את מדיניות החיסולים למשככי כאבים זמניים בלבד שאינם מטפלים בשורש הבעיה.
בסופו של דבר, הכיבוש מוצא את עצמו מול מציאות מרה לפיה העליונות הטכנולוגית והאווירית לא הכריעה את הקרב לטובתו בלבנון. השאלות נותרות פתוחות לגבי הכדאיות של המשך עימותים עקובים מדם אלה אם התוצאה הבלתי נמנעת היא תמיד חזרה לנקודת ההתחלה, עם התחזקות כוחו וניסיונו הקרבי של היריב.
ישראל לא יודעת איך להתמודד עם חיזבאללה; במשך 44 שנים אנו מתמודדים איתו ולא הצלחנו להביס אותו, והוא שרד מבצע חיסול אחר מבצע חיסול ולא הרים דגל לבן.
شارك برأيك
הודאות ישראליות: 44 שנות עימות לא שברו את חיזבאללה והאסטרטגיה הצבאית הגיעה למבוי סתום