מהרשות לענייני אסירים ואסירים לשעבר נמסר כי הנהלת כלא מגידו פועלת להתנקש בחיי ילדותם של אסירים קטינים, בייחודם ונוהגת נגדם מדיניות ענישה ותגמול שנאה, המבוססת על מכות, עינויים והתעללות יומיומית.

הנציבות הוסיפה, על פי ביקור עורך דינה, כי האסירים הצעירים חיים במציאות קשה ומורכבת, שכן הם עצורים בסעיף 3, שהוא מדור מיוחד לאסירים צעירים מתחת לגיל 18, ומספרם הוא כ-130 ילדים קטינים, בהם 18 צעירים מרצועת עזה, המתגוררים בחדרים בצפיפות רבה מספר הילדים בחדר אחד נע בין (12-18) ילדים הסובלים מהתפשטות מחלת "סקפיוס". הופיע בהרחבה כתוצאה מחוסר רחצה, מחסור בבגדים, ויש להם רק את הבגדים שהם לובשים על גופם ואינם מורשים להחזיק סבון, שמפו, חומרי ניקוי וסטריליזטורים ללא תרופות וטיפול.

היא ציינה כי כתוצאה ממדיניות הקיפוח האמורה, הופיעו תסמיני המחלה בגופם, ורובם המכריע אינם יכולים לישון, עקב כאבים, כאבים, גרד חזק, התפשטות פצעים וכיבים, וכן החמרה וחומרת המחלה לאור הטמפרטורות הגבוהות, והילד הפונה לטיפול נתון למכות, השפלה ובידוד מלפני הסוהרים ללא כל התחשבות בחוקים ובאמנות הבינלאומיות שנקבעו.

הוועדה הביעה את דאגתה ממה שנחשפים אסירים צעירים וכל האסירים בבתי הכלא, ופנתה למוסדות בינלאומיים העוסקים בזכויות ילדים בבקשה לשים קץ למדיניות הבלעדיות השיטתית המבוססת על יסודות נקמניים וגזעניים.

מצבא ישראל נמסר כי בשבוע הבא הוא יתחיל בגיוס חברי היהודים הדתיים (חרדים) לשרת בשורותיו, למרות המשבר שגרמה ההחלטה בישראל, לאור האבדות המתוארות כגרועות ביותר מזה עשרות שנים מבין שורות הצבא הישראלי. צבא הכיבוש, שממשיך במלחמתו ברצועת עזה.

בהצהרה אתמול, שלישי, הסביר צבא הכיבוש כי החל מיום ראשון הבא הוא יתחיל "להוציא צווי זימון למנה הראשונה", לפני מחזור הגיוס הבא בסוף יולי הקרוב, לפי מה שדיווחה רויטרס.

בתורו, בעיתון "ישראל היום" נמסר כי יו"ר ועדת החוץ והביטחון של הפרלמנט (הכנסת), יולי אדלשטיין, קרא היום לישיבת חירום כדי לדרוש הבהרות מהצבא בנוגע להכרזתו על זימון החרדים לצבא. שֵׁרוּת.

סוגיה זו מעוררת רגישות ומחלוקת נרחבת בישראל על רקע המלחמה המתמשכת בעזה, העימותים של צבא הכיבוש במספר אזורים ברצועה והאבידות שהוא סופג בחיילים ובכלי רכב מידי פלגי ההתנגדות הפלסטינית בעזה.

אתמול פרצו עימותים בין משטרת ישראל לעשרות חרדים שהפגינו בתל אביב במחאה על החוק המחייב אותם לגיוס חובה.

ב-25 ביוני האחרון החליט בית המשפט העליון לחייב את החרדים להתגייס לצבא, ולשלול סיוע כספי ממוסדות דתיים שתלמידיהם מסרבים לשירות צבאי.

החוק גם מחייב כל גבר וישראלי מעל גיל 18 לשרת בצבא, והדרת החרדים משירות תמיד עוררה מחלוקת בעשורים האחרונים.

שר הביטחון יואב גלנט אישר - ב-9 לחודש - כי הצבא יתחיל בגיוס חרדים החל מאוגוסט הבא בשל מה שהוא הגדיר כ"צרכים מבצעיים".

עיתון "ידיעות אחרונות" ציטט את גלנט שאמר כי הצבא סיכם עם החרדים להגדיל את מספר אנשי הצבא ב-5% מדי שנה, כדי להגיע ל-50% תוך 5 שנים.

גם מפלגות הדת והימין, בעלות ברית עם ראש הממשלה בנימין נתניהו, איימו בעבר להפיל את ממשלתו אם ימשיכו בגיוס החרדים, במיוחד לאחר החלטת בית המשפט העליון להטיל את גיוסם לצבא.

נושא זה עורר מחאות מצד יהודים קיצוניים דתיים, המהווים 13% מהישראלים ומונה 10 מיליון איש, ואחוזם צפוי להגיע ל-19% עד 2035, לפי רויטרס.

ביום רביעי בבוקר הרסו דחפורי הכיבוש הישראלי בניין מגורים בשכונת ואדי אל-ג'וז בירושלים.

לפי מקורות מקומיים, הבניין, המורכב משלוש דירות מגורים, שייך לאזרח נאדר ג'אבר ונבנה בשנות ה-90.

היא ציינה כי דחפורי הכיבוש הקיפו את המבנה והחלו להרוס אותו לאחר שהאזרח ג'אבר סירב להרוס אותו בכוח, והוא גם שילם קנס כבד המוערך בכמיליון שקלים במהלך השנים האחרונות.

היא ציינה כי הבניין שייך לילדים ולנכדיו של האזרח ג'אבר, ואחת הדירות הללו נבנתה לפני כיבוש ירושלים.

ביום רביעי בבוקר שחררו רשויות הכיבוש הישראלי 16 אסירים, בהם אישה מרצועת עזה.

צוותי הסהר האדום טיפלו ב-16 עצורים ששוחררו מהכיבוש במחסום כיסופים, והם הועברו לבית החולים חללי אל-אקצא בדיר אל-בלח במרכז רצועת עזה.

כוחות הכיבוש עצרו עשרות אזרחים במהלך פלישתם הקרקעית לאזורים שונים ברצועת עזה.

רופאים ללא גבולות אמרו כי "בתי החולים ברצועת עזה חסרים היסודות הבסיסיים ביותר, מה שיוביל למותם של אזרחים נוספים בכל שנייה שהמלחמה נמשכת".

היא הוסיפה בהצהרה, היום, רביעי, כי במשך 9 חודשים, רצועת עזה עדה למוות וטראומה פסיכולוגית כמעט מתמשכת, ושום מקום לא נחסך משפיכות דמים.

הארגון ציין כי צוותי רפואה בעזה חשופים ללחץ בלתי נסבל בכל תקיפה על רקע מערכת הבריאות המדולדלת.

היא המשיכה: הצוותים שלנו פועלים ברחבי רצועת עזה כדי לספק טיפול בסיסי ומציל חיים לנפגעים בתקיפות ישראליות אכזריות, והם גם נאלצים לברוח על נפשם.

ארגון הבריאות העולמי אמר בדו"ח החודש כי תחום הבריאות בעזה זקוק ל-80,000 ליטר דלק ביום, וכי האספקה האחרונה שהגיעה לרצועה בסוף החודש שעבר הייתה בין 195,000 ל-200,000 ליטר.

היא אישרה שבתי החולים עומדים בפני מחסור בדלק המאיים בהפרעה של שירותים חיוניים ובמוות של פצועים עקב עיכוב של אמבולנסים.

הארגון גם הזהיר מהסלמה במשבר שירותי הרפואה ברצועת עזה, במיוחד לאור פקודות הפינוי הישראליות בעיר עזה, המעכבות את הטיפול בפצועים.

היא ציינה כי מתוך 36 בתי חולים בעזה, רק 13 פועלים ורק חלקית, ובסך הכל ישנם 11 בתי חולים שדה ברצועה, מתוכם 3 נאלצו להפסיק זמנית, ו-4 פועלים חלקית.

סוכנות הסעד והעבודות של האו"ם לפליטים פלסטיניים (אונר"א) הזהירה מפני ההשלכות של הפסקת עבודתם של מתקני התפלת מים ברצועת עזה עקב המחסור בדלק, המסבך את מלאכת האזרחים להשיג מספיק מים, מה שהופך את הנושא של הישרדות האתגר הגדול ביותר.

אזרחי צפון עזה בפרט ומרבית חלקי רצועת עזה בכלל מתלוננים על מחסור במים ראויים לשתייה, שכן הם סובלים מהמחסור בהם ומה שמגיע לשכונות ולרחובות שלהם מועט ואינו מספק בשל התוקפנות הישראלית שהרסה את התשתיות. של רשתות מים ובארות.

המסע לחיפוש מים כרוך בסבל רב, שכן ילדים צעירים נאלצים לנסוע מרחקים ארוכים ברגל כדי למלא ליטרים של מים ממפעלי התפלה אחת לשלושה ימים, והעם קורא לעולם לעמוד לצד תושבי עזה. ולספק להם את צרכי החיים, במיוחד את הסולר הדרוש להפעלת מתקני ההתפלה..

המחסור בדלק הדרוש להפעלת מתקני התפלה מהווה סבל נוסף, המתווסף לשורה של סבל חמור, ובראשם הרעב והצמא, המאיימים להשפיע על תושבי צפון רצועת עזה, במיוחד בשל הכמויות הכוללות. מהמים הזמינים ברצועה עומדים כיום על בין 10-20 מיליון אחוזים מכלל המים שהיו זמינים לפני התוקפנות, שכן נתח המים הפלסטיני לנפש ירד ביותר מ-96 אחוז.

העלייה בטמפרטורות משפיעה כיום על צריכת המים היומית, וזה מה שגופות אזרחי רצועת עזה דורשות מחשש לבצורת ומחלות נמשכים הסבל והמכשולים, בשל המחסור בדלק להפעלת מתקני התפלה. ולפעמים פניה לשוק השחור, שם המחיר עולה בכפי 15, ולעתים הדלק שלו מעורבב בשמנים שגורמים... נזק למכשירי התפלה..

סבלם של האזרחים גובר מיום ליום עקב משבר המים וההשלכות של המצור המתהדק, כאשר מספר רב של אנשים נאלצים לקצוב את השימוש במים מחשש לניתוקם אתגר לחיי האזרחים ההישרדות בעזה כבר אינה תלויה רק בפגזים ובטילים של הכיבוש, אלא גם בצמא, ברעב ובמחלות, הסיבות למוות ולמות קדושים, וזה מסביר את המספרים הרעים. של שהידים, בתוך השתיקה הנוראה בעולם בנוגע למתקפה האכזרית הזו, שישראל יוצאת נגד העם הפלסטיני כדי למנוע מהם לחיות ולנתק להם את כל חלונות החמצן, להרוג אותם בצורה שיטתית ומתוכנתת, בזמן שהם עדים ל מוות שהוא תוקף אותו ללא רחמים.

איש לא ציפה שהמלחמה התוקפנית הזו ברצועת עזה תימשך כל עשרת החודשים הללו, בעוד המצב הצבאי נשאר כפי שהוא, עם הרג והרס שיטתי ומדיניות של מצור והרעבה.

מי שהאזין לנאומים האחרונים של נתניהו לא מאמין למה שהם אומרים על פתרון עניינים במשא ומתן.

הוא איש הטרור שמוביל את ישראל כשסביבו קבוצת פושעי מלחמה ומצתים, כמו בן גביר וסמוטריץ', המסרבים למשא ומתן או עוסקים בו כאמצעי להארכת המלחמה, ומתן יד חופשית לצבא הכיבוש. לדכא ולהתעלל בפלסטינים ולהרוס את היבולים, בעלי החיים וכל צרכי החיים ברצועת עזה.

לאור המשחקים הפוליטיים הללו שישראל מתרגלת, מדברים רבות על איך ייראה "היום הבא", שייצא בעקבות הפסקת מלחמת רצח העם ברצועת עזה, והסידורים מחדש של הפלסטינים. ביתי, מבחינה ביטחונית, מדינית ומנהלית.

תרחישים דומים ושונים רבים מדברים על ידי פוליטיקאים, אנליסטים פוליטיים וצבאיים מישראל ואחרים שעוקבים אחר הנושא הפלסטיני.

תרחישים למחרת 

בהקשר של האלגוריתמים הפוליטיים הללו, המלאים במורכבויות וחידות, אפשר לעקוב אחר עשרה תרחישים או יותר שהמוח של מנתח פוליטי יכול ללכת אליהם, מבחינת היתרונות והחסרונות שלהם.

ברמה האישית, יש הזדמנויות לתרחיש שיכול להתקבל על ידי הפלסטינים, אבל בהתחשב בנתניהו והמנטליות הימנית הקיצונית שלו כפושע מלחמה, הוא חושב רק על "ניצחון מוחלט", על ידי חיסול מוחלט של חמאס ושחרור בני ערובה באמצעות פעולה צבאית.

הימור זה הוא על מאוזן (למחרת), המאיץ את החזרת רצועת עזה לפלסטינים לצורך ניהולה ושיקומה, ואת השלמת המאבקים השלווים (הלא אלימים) שלהם באמצעות הארגון לשחרור פלסטין, במיוחד לאחר ישראל. נחשפו ותוכניותיה לפעול לעקירת הפלסטינים מהגדה המערבית ומרצועת עזה מארצם נחשפו עניין היסטורי לטובת הפרויקט הציוני-קולוניאלי.

במחזה המלחמה ברצועת עזה, ישנם עשרה תרחישים שניתן לחשוב עליהם כבסיס לאותו יום למחרת, למרות שכמות העמימות סביב כל תרחיש אינה מאפשרת להרחיק לכת ולהעדיף אף אחד מהם על פני אַחֵר. כי נתניהו - עד עכשיו - הוא זה שעדיין יש לו את היוזמה, והוא זה שקובע את התוצאה של העתיד והגורל הזה.

כאן, אציג את התרחישים הללו כ"לוגריתמים", ולאחרים יש את הזכות להפעיל את ההיגיון ולחשוב עליהם, ואנסה - מצידי - להרחיב את הניתוח של מה שאני רואה כהשערה החזקה ביותר לחקר מעמקי החשיבה האסטרטגית הישראלית עם הרקע הדתי המקראי שלה או מה שהציונות החילונית מייצגת במונחים של תפיסה קולוניאלית של השתלטות על אדמת פלסטין היסטורית, בהתאם לחוויות קולוניאליות קודמות ביבשת אמריקה ואוסטרליה.

יש גם מרחב נוסף לתמרן ולנוע עם מה שחמאס יכול לחשוב עליו, גם אם יכולותיו בשלב זה אינן נותנות לו הרבה, לכפות את תנאיו ולתחום את המאפיינים של (למחרת) המשמרת את המשך נוכחותו במדינה. זירת ממשל ופוליטיקה.

לא נעבור על כל התרחישים הללו על ידי קריאתם וניתוחם, אך נתייחס לחלקם משיקולי ריאליזם פוליטי וחוסר האיזון הקיים במאזן הכוחות, המקנה לישראלים יתרון להטיל וטו, בשל כיבוש, פער הכוחות ושותפות בינלאומית.

10 תרחישים אפשריים

בהתאם לכך, תרחישים אלה הפתוחים לראש לחשוב עליהם מופיעים כדלקמן:

1- מצב כיבוש דומה במנגנוני הפעולה שלו למה שקרה לאחר התבוסה של 1967.

2- תנועת חמאס תמשיך למלא תפקיד של אפוטרופוס, לאחר שכנפיה נקצצו ונשבר כוחה הצבאי.

3- תפקיד למצרים בניהול רצועת עזה, כפי שהיה לפני 1967.

4- חזרתו של דחלאן, עם הפלג הפלסטיני שהוא מייצג שיש לו יחסי ערב נרחבים עם מצרים ומדינות המפרץ, כמו גם ההיסטוריה הפוליטית שלו כמנהל משא ומתן, והצלחתו ליצור יחסים לאומיים עם רוב "כל הפלסטינים". כולל תנועת חמאס; יריבו העיקש וההיסטורי.

5- מינהל צבאי ישראלי עם פיתוח מה שנקרא אגודות כפריות.

6- עקירה בכפייה על פני הים אם ההתנגדות המזוינת תמשיך להוכיח את נוכחותה בשטח. זוהי אופציה שישראל הכינה על ידי דחיסת יותר ממיליון וחצי לאורך החוף מנוסייראת לרפיח בסבל קשה ביותר, והמתנה. למי שנפרד על ידי הים לרכוב על גליו לעבר הצד השני של החופים, ואפילו הזדמנויות להגיע לקנדה ואוסטרליה, כולל חופי אמריקה

7- עקירה מרצון, עם תמריצים מעודדים ומסגרת זמן פתוחה, על פני היבשה והים לעבר מדינות העולם האחר. למרבה הצער, אפשרות זו היא מאוד לא סבירה; כי הדור הצעיר איבד את עתידו ברצועת עזה, ומצפה לעתיד אחר בו הוא חוקר מרחבי חיים הגונים בגבולות מדינות המערב.

8- הרחבת המלחמה אזורית ואולי בינלאומית (חזית לבנון וחזיתות נוספות). אני סבור שאופציה זו קשורה להמשך המלחמה ולהסלמה הישראלית, בעוד שהמדדים הקיימים והפוליטיים מצביעים על כך שהמלחמה עומדת להסתיים.

9- נוכחות של כוחות בינלאומיים עם ממשל טכנוקרטי מקומי. אפשרות זו עשויה להידחות על ידי הפלגים, לרבות תנועת חמאס, למרות שמצב הרוח העממי לאחר אסון הנכבה השני עשוי לקבל אותה, ולא יגלה התנגדות אם לא תיענה בהתנגדות רשמית של הרשות הפלסטינית ואש"ף.

10- החזרת השלטון לפני בחירות 2006 בפני אפשרות זו עומדת בפני התנגדות של נתניהו והימין הקיצוני בישראל, ואם ישתפר מצבם של הפלסטינים כפלגים ומפלגות בהקשר של קונצנזוס דמוקרטי תחת מטריית אש"ף. , האפשרות להשיג זאת בתמיכה ערבית הופכת לעניין של זמן.

כיום, בהתבסס על ההצהרות הרבות של כל הצדדים, מה שישראל רוצה הוא בראש ובראשונה לפרק את ההתנגדות מנשקה, לשבור את כוחו של חמאס וליצור רשות פלסטינית לנהל את ענייני הפלסטינים ללא חלומות לאומיים ובעלי יכולת לחיות. כאזרחים סוג ב' או ג' או כאזרחים סוג ב'. מצב שתואר על ידי הנשיא מחמוד עבאס כתיאור הרהוט ביותר של מחזה החיים תחת "צמיג הכיבוש".

כמובן, ומהצד השני של מהלך העניינים, תנועת חמאס מקווה שישראל תיסוג מרצועת עזה, ותחזור עם הזדמנויות השפעה שיאפשרו לה נוכחות ונוכחות פוליטית, בתוך מבנה המנוהל על ידי אש"ף, ובהקשר של קונצנזוס לאומי או דמוקרטיה בהסכמה.

לסיכום, הבעיה של (למחרת) והקושי לחזות אותו הם אלגוריתמים מורכבים ביותר, שבסודותיהם שולט נתניהו וברית הימין הדתי הקיצוני עמו, בהיעדר כל תפקיד לפלסטין. ארגון השחרור, שנותן לישראל את העליונה בקביעת אופיו של היום הזה לאחר הצלחתה לעשות דמוניזציה של חמאס ולכלום אותו באל-זאוויה, לאור נתונים פנימיים, אזוריים ובינלאומיים, עמדותיו קרובות יותר ל"קנוניה". עמדה של אוהד ותומך.

במחזה המלחמה ברצועת עזה, ישנם עשרה תרחישים שניתן לחשוב עליהם כבסיס לאותו יום למחרת, למרות שכמות העמימות סביב כל תרחיש אינה מאפשרת להרחיק לכת ולהעדיף אף אחד מהם על פני אַחֵר. כי נתניהו - עד עכשיו - הוא זה שעדיין יש לו את היוזמה, והוא זה שקובע את התוצאה של העתיד והגורל הזה.

לא ניתן להבין את ההשלכות של המלחמה הנוכחית ללא הבנה מעמיקה של התמורות בישראל, כי רבים מהניתוחים התייחסו למלחמת ההשמדה המתנהלת בימים אלה ברצועת עזה ולהתשה העקובה מדם בגדה המערבית. לפעמים יוצאות מתוך תחזיות שיש בהן סוג של שטיחות, ואולי השטוחה שבהן היא הסטריאוטיפיזציה של התשובה שחלק מהיעדר החלטתה של ישראל לסיים את המלחמה קשור לחשש של ראש הממשלה בנימין נתניהו להיעצר ולהישפט. באישומי שחיתות אולי ההומוריסטים שבהם הוא שנתניהו כבול באזיקים לשני שרים קיצוניים, בן גביר וסמוטריץ'.

חלוקה כרונית

אי אפשר, כמובן, להכחיש את ההבדלים והבדלי העמדות בתוך מפלגה אחת, הנושאת אידיאולוגיה אחת, אז מה דעתך על קואליציה המורכבת ממפלגות ותכניות מגוונות ושיש לה מחויבויות לבסיסי הבחירות שלה, אבל מה שרואים בניסיונות לכתוב את הפרק האחרון של המלחמה הזו לא ניתן להפריד מהקונפליקט המתמשך בין "ישראל הראשונה" ו"ישראל השנייה" היא חלוקה כרונית שעברה את שלב ההכרעה.

אם נניח שהמלחמה בעזה הסתיימה וממשלת נתניהו הנוכחית נופלת והחברה הישראלית תלך לבחירות מוקדמות, הבחירות הללו לא יפתרו את בעיית החברה הזו, ויהוו רק הרחבה של ארבע בחירות קודמות שהתקיימו כדי לפתור את הבעיה. חלוקה זו, אך התוצאות של כולם חיזקו חלוקה זו, ולכן האיזונים המדיניות הנוכחית קיימת ללא הגבלת זמן.

"ישראל הראשונה" מייצגת את מדינת העומק, שהיא הצבא, הביטחון, בית המשפט העליון וכמה מנגנונים ביורוקרטיים כמו הפרקליטות, בעוד ש"ישראל השנייה" מורכבת מהימין הפוליטי והדתי בראשותו של נתניהו כרעיון, וכן התגלמותו הפיזית על ידי הימין האידיאולוגי.

לאלף את המצב העמוק

המצב בישראל נחשב למורכב מאוד מבחינת הסכסוך בין שני הצדדים, ולאחר ה-7 באוקטובר הצליחה תנועת "ישראל הראשונה" לשלוט במצב ולהחליש את חזית הימין הפוליטית, אך הימין האידיאולוגי התאושש במהירות, ועם בחלוף הזמן היא החלה לתת מהלומות קשות לתנועת "ישראל הראשונה", או למדינה העמוקה.

נתניהו והתנועה שהוא מייצג פעלו להנדסה מחדש של החברה הישראלית בשני העשורים האחרונים, תוך הסתננות ושליטה במוסדות מדינת העמוק נתניהו הצטיין בהחלשת מוסד הצבא בישראל, בשינוי נאמנויותיו ובהפחתת כוחו. השפעה במהלך החיים הפוליטיים, כמו גם החלשת הנאמנים לצבא במסגרת שירותי הביטחון האחרים. כאן ראוי לציין שישראל היא מדינה המבוססת על צבא. בטוח שאחרי תום המלחמה הזו, סוגיית ההתנהלות של הימין מול הצבא תהיה אחת מבעיות הדיון הקשות בישראל.

התנועה הציונית הדתית, הרואה במתיישבי הגדה המערבית וירושלים את המאגר האנושי שלהן, פעלה גם היא להסתננות למוסד הצבאי בשני העשורים האחרונים, ופעלה ופועלת בהדרגה לנטרול ההנהגה החילונית המסורתית של הצבא. . המהפך בתוך הצבא החל לאחר שנת 2000; בתקופת אינתיפאדת אלאקצא שפרצה בשנת 2000, השליטה בצבא הייתה של האליטה הישנה לאחר מכן החלה המהפך הרדיקלי של "הקיבוץ" ללאומיות דתית, והסתיימה התרבות "הקיבוץ" שעליה הוקמה. לאחר שאבדה השליטה על השינוי הזה.

בעניין זה די לציין כי מפקד אזור המרכז בצבא הכיבוש הוא כיום מתנחל מהגדה המערבית, ומתוך שש אוגדות הנלחמות כיום ברצועת עזה, מנהיגי חמש מהן מגיעים מ. התנועה הדתית בהתנחלויות, וכולם בוגרי בית הספר הדתי "אלי", הנחשבים לסמל הקיצוניות בישראל, נקראים בית הספר "הרעל" בשל חומרת הקיצוניות שלהם. .

המשמעות היא שאחרי תום המלחמה בעזה, ועם חלוף הזמן ובהיררכיה הצבאית, מנהיגים אלו יהיו במטה הכללי על חשבון ההנהגה החילונית המסורתית של הצבא.

לפיכך, במסגרת התמורות הללו בתוך הצבא והמערכת הביטחונית בישראל לטובת הימין האידיאולוגי, ניתן להבין את ההתקפות והדלפות העיתונות המתמשכות מסביבתו של נתניהו, ובעקיפין מנתניהו באופן אישי, וממנהיגי הדתיים. נכון יותר בוטה נגד הצבא והביטחון, והאשמתם המתמשכת באחריות לכישלון ב-7. מאז אוקטובר, הם גם אחראים לכישלון בניהול המלחמה בעזה, כאילו הקרב על הסדר עם הצבא. , שירותי הביטחון והימין ממשיך גם בשיא המלחמה.

ביצוע מאכזב

בהקשר זה ניתן להבין גם את הוויכוח האחרון עם שירותי ביטחון נוספים, כגון: השב"כ (המודיעין הפנימי), המוסד (החיצוני) והמשטרה, שכן הימין הדתי הצליח יותר. בהסתננות למנגנון המשטרה מאשר בחדירת השב"כ והמוסד, שנותרו מלוכדים במדינה הנאמנות שלהם למדינה העמוקה ב"ישראל הראשונה" היא יותר משאר שירותי הביטחון.

זה יספק חומר להבנת המתקפה המתמשכת, למשל, של בן גביר בשב"כ והאשמתו בניסיון להרחיקו, ואת המחלוקת בסוגיית בתי הסוהר, שהובילה לכך שבן גביר האשים את השב"כ בכך שביקשו לעשות זאת. להתנקש בחייו פוליטית, לא הכוונה כמובן להתנקשות פיזית.

ודאי לציין כי מלחמת המילים הזו של בן גביר, ומה שהוא עושה גם נגד הרמטכ"ל, מתבצעת בהוראתו הישירה של בנימין נתניהו מתחת לשולחן, בדיוק כפי שהוא עושה עם הרמטכ"ל. כיוון מירי רגב במתקפה המתמשכת על הרמטכ"ל.

יצוין כאן כי תדמיתו של הצבא הישראלי התנפצה מאוד לאחר ה-7 באוקטובר בתוך החברה הישראלית, וכן כתוצאה מתפקודו המאכזב במלחמה בעזה ואי יכולתו להשיג ניצחון ברור מנקודת מבטו. מהקהל שלה, והיא זוכה כעת לא רק משתי חזיתות עזה ולבנון, שהראו אותו כחסר אונים ואבוד וחשפו את יכולותיו, שהגזים במשך עשרות שנים, אלא שהוא גם ספג מהלומות פנימיות מהדתיים. ימין.

זה נחשב לאבן דרך בקריאת עתידה של ישראל כמדינה שהלגיטימיות וההישרדות שלה מבוססות על תדמית של צבא בלתי מנוצח. זו תמונה שכבר אי אפשר לשחזר.

החברה הישראלית נכנסה לקונפליקט שהבחירות כבר לא מסוגלות לפתור. והפך לקשר הדוק עם הדתיים המסורתיים המכונים "חרדים", והפך לטרנד החדש הזה בישראל שנקרא "הרדם".

יצוין כאן כי "החרדים" הדתיים המסורתיים מסרבים להצטרף לצבא מאז קום מדינת ישראל, ורואים עצמם "שומרי התורה" המסורים לפולחן, ואילו המדינה העמוקה, במיוחד לאחר האבדות המסיביות. היא סבלה כתוצאה מהתשישות המלחמה, מבקשת לכפות גיוס על קבוצה זו, שהיא הייתה מיעוט בעת הקמת ישראל, והיא הפכה לפלח גדול היום. ואילו עיניה של תנועת "החרדלים" ההולכת וגדלה נשואות לשליטה בצבא וטיהורו מההנהגה החילונית.

בנימין נתניהו לא רק השלים עם תנועה ימנית דתית זו, אלא הוא חלק בלתי נפרד מהנהגתה, והוא תואם את האוריינטציות האסטרטגיות שלהם, כלומר ייצור הקיצוניות הוא מצרך שלו לפני שנכפה עליו על ידי מסוימים בריתות. כי הנושא הוא הרבה יותר עמוק מסתם ברית ממשלתית.

יודעי דבר בישראל אומרים שאם רוצים לדעת מה חושב בנימין נתניהו, כדאי להקשיב למה מאיר בן שבת, ראש המכון לאסטרטגיה ציונית וביטחון לאומי, יועץ לביטחון לאומי ולשעבר ראש המל"ל. בישראל, אומר.

שר האוצר הישראלי, יזאלאל סמוטריץ', ראש המפלגה הדתית "הציונות הדתית", נחשב במשוואה זו לא יותר מקצה הקרח של התנועה הזו, ונער צעיר, בהשוואה לבן שבת ולמעצבים. כיווני התנועה הזו במכון משגב, פורום קהלת והרבנות הדתית שעומדת מאחוריה.

מאמץ קבוצתי מאורגן

לא ניתן גם להפריד את צמיחתה של "ישראל השנייה", המיוצגת על ידי תנועה זו ובתוך עיניה ועיניה של "ישראל הראשונה" מבלי לקשור אותן ישירות להרחבות בארצות הברית של אמריקה, שכן תנועות אלו הן הרחבה של התנועות הנוצריות הציוניות בתוך ארה"ב, הן בתוך הדמוקרטים והן הן הקרובות ביותר ל"ישראל המדינה הראשונה, העמוקה, ואחרת בתוך הרפובליקנים קשורות לימין הדתי, המייצג את "השני". בין זה לזה יש מגמות ושדולות כלכליות, דתיות ופוליטיות חופפות, וחוזקה של כל מפלגה בחברה האמריקאית בא לידי ביטוי ישירות בחוזקה של המפלגה היריבה בישראל.

מדובר במאמץ קולקטיבי מאורגן המיוצג על ידי נתניהו, בעל מוח אסטרטגי, וכדי להבין את האוריינטציות שלו, בעיקר כלפי הפלסטינים והאזור הערבי, יש לקרוא בעיון את התיאורטיקנים שלו, כולל מאיר בן שבת.

המשך חדירתו של הימין הדתי על כל זרועותיו למנגנון הממלכתי בישראל, ואם שליטה זו תסלים, היא עלולה להוביל עם הזמן לניקוז מוחות והון בישראל, שכן רבים מהם "אשכנזים" חילוניים (מערביים). יהודים, רובם אזרחים כפולים) המתגוררים באזור תל אביב והמרכז.

הגירה נגדית זו החלה להתגבר לאחר ה-7 באוקטובר, והקהל הגדול ביותר שלה היה חילונים. אירוני כאן שהתוכניות להנדס את החברה בקרב הפלסטינים על ידי חוגים ציוניים ולהטיל חלק מהם בכוח במטרה להכניע, תנועות דומות מתרחשות בחברה הישראלית, אך מבלי להתעסק בידיים חיצוניות.

אפשר גם להבין כמה מגמות חלקיות לנושאים הקשורים למלחמה מנקודת מבט זו. כך למשל, כישלון תנועת הימין הדתי לתת חשיבות לנושא האסירים ברצועת עזה נובע מכך שמבחינת מעמד חברתי. רוב האסירים הם תושבי קיבוצים וכפרים בדרום הסמוכים לרצועת עזה, והם אינם נמצאים ברובם בני הציונות הדתית, שבסיסה בעיקר בגדה המערבית ובירושלים, כלומר אם האסירים הישראלים. בעזה היו מתנחלים בגדה המערבית או באזור המרכז, היחס היה שונה ברצונה של התנועה הזו להשלים את העסקה. נדגיש כי זהו גורם אחד מיני רבים ואינו מכריע, אך לא ניתן להתעלם ממנו.

פתרון מוחלט של הסכסוך

המשמעות היא שנגמר הזמן שבו הישראלים מרגישים שישראל מיועדת לכל אזרחיה, וקבוצות רבות בה צריכות להתקיים יחד עם היררכיות ומבנים חברתיים חדשים וצומחים המעורבים בצורות שונות של קיצוניות דתית וגזענות פנימית לפני שהיא נעשית עמוק יותר. בגזענות כלפי האחר הלא יהודי.

באשר ליחסים עם הפלסטינים; אחרי כל ההסבר הזה, תנועת הימין הדתית שמובילה את הממשלה הנוכחית כבר לא בראש סדר העדיפויות שלה היא שלום עם הערבים או אפילו נורמליזציה, שאותה היא קידמה באמצעות הצלחתה לפני ה-7 באוקטובר להתגבר על זכויות הפלסטינים. תנאי לנורמליזציה עם הערבים זה הפך בראש סדר העדיפויות שלו אחרי ה-7. רק מאוקטובר ניצחון ודומיננטיות צבאית מוחלטת היא דרך לחיזוק ההרתעה, וזה מה שעלה בוועידותיהם האחרונות.

תנועה זו מאמינה בעיצוב מחדש של ישראל מבחינה דמוגרפית, ומבקשת לשרטט את המפה לשינוי זה בכוח. מבטא זאת בצורה מאוד ברורה. אבל מדינות העולם לא רוצות לשמוע את זה ומתעלמות מזה. כדי שלא יעמדו בפניה זכויות המטילות עליה חובות שאינה רוצה.

בעוד שהעדיפות של מדינת העומק היא למנוע מישראל להפוך למדינה דו-לאומית, וסיווגה של הקהילה הבינלאומית שלה לאורך זמן כמדינת אפרטהייד ומעורבותה בהשלכות ה"אפרטהייד", תנועת הימין הדתית סבורה כי הפתרון לכך הוא פשוט, והוא לעקור את הפלסטינים מאדמותיהם.

בתנועת דיפ סטייט מאמינים שהתנהגותה של תנועת הימין הדתית (ישראל השנייה) תערב את ישראל ותהפוך אותה למדינת אפרטהייד, מה שיהפוך את קריסת ישראל וסילוקה מהקיומה למהיר יותר, ותיפול בפח של זכויות שוות לכל לאורך זמן. כי ארצות הברית של אמריקה, לא משנה כמה תמיכתה בישראל, לקיצוניות יש גבולות, והגזמה שלה תקשה עליה את משימת ההגנה על ישראל, במיוחד בענייני אפרטהייד.

זהו חלק חשוב מחזון הסכסוך של שני הצדדים, למרות שהם מסכימים לא להעניק לפלסטינים מדינה. הדברים הסתבכו גם לאחר ה-7 באוקטובר וההשלכות של הכישלון במלחמה בעזה והשלכותיו על הישות.

תנועת "ישראל הראשונה", נציגת המדינה העמוקה, תואמת את הנחיות הממשל האמריקני להפריד את גורלה של עזה מהגדה המערבית ולעצב מחדש את המפה הדמוגרפית הפלסטינית עם מובלעות מבודדות, אך יש לה מסגרת מדינית מוכרת בעולם. לצאת ממבוי סתום האפרטהייד, בעוד התנועה השנייה מחפשת פתרון מוחלט של הסכסוך באמצעות... עקירה.

אודות: אל ג'זירה.

במשחקי אליפות אירופה בכדורגל שהסתיימו לפני מספר ימים, שרבים מאיתנו עקבו אחריהם, כמו בטורנירים קודמים ובליגות אירופיות רבות, אולי בניסיון לא אמיתי לברוח ממסכי החדשות של גיהינום הטרגדיות היומיומיות של עמנו כ תוצאה של מלחמת ההשמדה שביצע הכיבוש.

שחקנים ממוצא אפריקאי ממלאים תפקידים מכריעים בהשגת ניצחונות עבור קבוצות מועדונים ובחירות אירופיות. תופעה זו של נוכחותם ותפקידם של אפריקאים באירופה אינה מוגבלת לכדורגל בלבד, אלא משתרעת על תחומים נוספים כגון השתתפות בבחירות לפרלמנט ובבחירות המוניציפליות באירופה, בהן משתתפים באופן פעיל ומוצלח אנשים ממוצא אפריקאי ואף ערבי, ומספר הם מגיעים לעמדות מנהיגות ונציגות, בניסיון להוכיח את מעמדם ותפקידם כעמים שהיו נתונים לרדיפות אירופיות ולקולוניאליזם בקרב עמי מדינות שנרדפו לאורך ההיסטוריה.

רבים מבני עמים אפריקאים אלה הפכו היום למרכיב חיוני בהצלחות החברות של כמה מדינות אירופיות, שבהן הם עדיין סובלים ממכת הגזענות הלבנה האירופית מצד קיצונים פוליטיים וחברתיים ימנים המעלות סיסמאות עוינות לאפריקאים. ומיעוטים אתניים שמצאו מקלט באירופה בשל גורמים שונים, כולל מלחמות, עוני ואבטלה בניסיון לחפש חיים טובים יותר, כפי שעשו צעירים רבים בעזה בעשור האחרון, במסעות מוות מעבר לים. מוצאים מקלט בדרום אירופה.

ההקשר ההיסטורי בין קולוניאליזם להגירה 

הקולוניזציה האירופית הנוראה של אפריקה, שהגיעה לשיאה בסוף המאה התשע עשרה ותחילת המאה העשרים, גרמה לתסיסה חברתית, כלכלית ופוליטית גדולה בחברות אפריקאיות. מדינות כמו צרפת, בריטניה, בלגיה, פורטוגל והולנד הקימו מושבות, תוך ניצול המשאבים והמקורות בהן כדי לתפוס אותן על ידי הטלת ממשלות שיתופיות ונאמנות שביצעו את הפשעים הנתעבים ביותר נגד העמים עצמם שם, ופעלו לפי שיטות ההפיכות. ומלחמות שבטיות שזכו לפופולריות של המדינות הקולוניאליות בעבר. מורשת זו של הקולוניאליזם הותירה עקבות בלתי ניתנות לתיקון. עד עכשיו.

לאחר מלחמת העולם השנייה, אירופה הייתה עדה לגלי הגירה מאפריקה, שכן רבים חיפשו חיים טובים יותר ביבשת אירופה, אשר האירופים פעלו לרושש בהקשר של מדיניות השליטה של הצפון על הדרום נדידות אלו תרמו להיווצרות של קהילות מלוכדות של פרטים ממוצא אפריקאי במדינות אירופה, וחברי קהילות אלו החלו להשתלב ולהשתתף בתחומים שונים, כולל ספורט, פוליטיקה וכלכלה.

כדורגל, הספורט הפופולרי ביותר בעולם, הפך לפלטפורמה חשובה עבור חברי קהילות אפריקאיות להפגין את כישוריהם ולהשפיע באופן משמעותי. שחקנים ממוצא אפריקאי, כמו קיליאן מבאפה בצרפת, רומלו לוקאקו בבלגיה, ראחים סטרלינג באנגליה ורבים אחרים, הפכו לכוכבים עולמיים שממלאים תפקיד מרכזי בהצלחות של קבוצות או מועדונים אירופיים.

ההצלחות הללו מגיעות בהקשר היסטורי שבו מדינות אירופה שלטו באדמות אפריקה וניצלו את משאביהן. כיום, אנו רואים פרדוקס מעניין, שכן הבנים של העמים הללו שהושבו בעבר תורמים רבות להשגת ניצחונות ואליפויות למדינות אלו, ומספר מהן יושבים על כס האליפויות ומשתלטים בהצלחה בביצועי כדורגל.

פטריס לומומבה והתנגדות אנטי-קולוניאלית 

כאן לא ניתן לדבר על המעבר מקולוניאליזם לשחרור, אינטגרציה ושיתוף פעולה יחסי מבלי להזכיר דמויות היסטוריות כמו פטריס לומומבה, מנהיג קונגו שהוביל את ארצו לקראת עצמאות מבלגיה. לומומבה היה סמל להתנגדות אפריקאית נגד הקולוניאליזם האירופי, שכן הוא קרא לעצמאות מוחלטת ולדחיית השליטה הקולוניאלית, מה שהפך אותו לסמל של המאבק הדמוקרטי הלאומי לחופש, כבוד ועצמאות.

השקפתו הייתה ברורה לגבי הצורך בעצמאותה של ארצו ובחופשה מניצול ושליטה אירופית, אך הוא שילם על כך מחיר כבד שכן נרצח ב-1961 במעורבות ה-CIA. למרות סופו הטרגי, החזון והדוגמה שלו נותרו מקור השראה לדורות האפריקאים ולכוחות השחרור ברחבי העולם, כולל התנועה הלאומית הפלסטינית שלנו.

חווית המאבק של מפלגת הקונגרס הלאומי בדרום אפריקה, בראשות נלסון מנדלה וחבריו, נגד האפרטהייד והצלחתם להשיג את הפלתו ולשחרר את עמם למען הצדק עדיין נוכחת, בתקופה שבה המדינה הכובשת נמצאת חוזר שוב על החוויה של אפליה גזעית נגד עמנו.

ההצלחות של שחקנים ממוצא אפריקאי עיצבו את הזהות הלאומית במדינות אירופה בדרכים חדשות. שחקנים אלה הפכו לסמלים של פלורליזם ואינטגרציה, והם שינו את השקפתם של אנשים רבים כלפי מהגרים וחברי קהילות אפריקאיות. ההישגים שהושגו על ידי שחקנים אלו משקפים את ערכי שיתוף הפעולה וההכלה, ומחזקים את הקשרים בין עמים שונים.

אתגרים והעתיד 

למרות ההצלחות הגדולות, עדיין עומדים בפני שחקנים ואזרחים ממוצא אפריקאי שם, כולל אפליה גזעית והטיות חברתיות מצד תומכי הימין הקיצוני האירופי ונגד ההגירה, הפופוליזם האנטי פלורליסטי ואנטי מיעוטים. בנוסף, למרות ההצלחות הללו, עדיין ישנה ראייה נצלנית של אפריקה כלפי אפריקה. המעבר מקולוניאליזם מסורתי לצורות חדשות של קולוניאליזם דרך שליטה כלכלית ופוליטית מופיע ברבות מהמדיניות והפרקטיקות שמדינות אירופה נוקטות כלפי מדינות אפריקה. ניצול כלכלי של משאבי טבע, לרבות זהב ויהלומים, תנאי סחר לא שווים והתערבויות פוליטיות מייצגים כולם היבטים חדשים של מערכת היחסים הקולוניאלית הישנה.

לכן, למרות שתושבי אפריקה תורמים רבות לבנייה ולהצלחתן של חברות אירופיות, הדרך להשגת שיתוף פעולה ואינטגרציה אמיתיים ומאוזנים עוד ארוכה. היא מחייבת להיפטר מרעיונות האפליה הגזעית שאומצו על ידי מפלגות הימין הקיצוני והפופוליסטיות באירופה, שהיום מתקדמות ביבשת אירופה שלוקחת אותן אל הלא נודע של הסכסוך ופיצול אחדותן, והכרה בלגיטימיות. זכויותיהן של מדינות אפריקה וההכרח בהשגת צדק כלכלי ופוליטי.

לסיכום, הסיפור של שחקנים ממוצא אפריקאי שמביאים ניצחונות למדינות אירופה הוא סמל לשינוי ואתגר. הוא משקף מסע ארוך מקולוניאליזם לאינטגרציה לקראת הצלחת רעיונות השחרור, שיתוף הפעולה וההכרה באחרים, ומדגיש את חשיבות הפלורליזם והשילוב בבניית חברות מתקדמות חזקות ומאוחדות יותר.

בסופו של דבר, ההצלחות הללו תורמות להבנה ולהערכה ההדדית שעל עמי אירופה הילידים להבין ולממש, וסוללות את הדרך לעתיד מזהיר יותר לכולם ולעתיד צודק יותר בין הצפון והדרום הגלובלי. עם זאת, על אירופה לשקול מחדש את יחסיה עם אפריקה, לא רק ברמת הכדורגל, אלא בכל ההיבטים כדי להשיג שיתוף פעולה אמיתי ובר קיימא המבוסס על כבוד הדדי, וזכויות העמים לשוויון, צדק והגדרה עצמית.

ההצלחות של שחקנים ממוצא אפריקאי עיצבו את הזהות הלאומית במדינות אירופה בדרכים חדשות. שחקנים אלה הפכו לסמלים של פלורליזם ואינטגרציה, והם שינו את השקפתם של אנשים רבים כלפי מהגרים וחברי קהילות אפריקאיות.

מי אמר לך להיות עזה וצריך לשלם את סוגי הייסורים שאתה משלם עכשיו, ולפעמים המוות קל לה, או שאתה רוצה למות עם ילדיך ובני משפחתך, אבל אתה לא משיג את זה ולא מקבל זה, ואז אתה נכנע לגורל ולגורל הזה, מחכה לרגע שיבוא, כדי שתצטרף אליהם מאוחר יותר, שכן נראה שעת ההרג פתוחה, למרות השטח המצומצם, והקבר שנהג להכיל מת אחד עכשיו יכולים להכיל שניים, עשרה ועשרים, מה שנקרא בלשון מעשי טבח, קברי אחים וקבורה הפכו לא רק בבתי קברות, אלא ברחובות ובחצרות, בבתי חולים, בבתי ספר למקלט, בשווקים ואפילו בתים.

התיאבון של הרוצח, תודה לאל, פתוח, וזה עשוי לבשר טובות. מחכים שהטוב הזה יגיע דרך טיל אמריקאי כבד חדש המתאים לשימוש אנושי על אוהל עקירה, קל למטרות וחדירה, במקום בית מכוסה בטון ובטון מזוין.

אבל האם זה לא מחייב שאמצא אוכל ומים שיעזרו לי לחכות? לא צריך לחכות ברעב ובצמא קצת חום בחורף הקשה, קצת שלל בקיץ הלוהט, קצת ניקיון אחרי הפסולת שיוצאת מהאדם, וכמה מילים שיקלו על עול הייסורים האלה, במיוחד מאחינו. מי אמר פעם שאנחנו עם אחד, אם הוא מתלונן כולל איבר שגורם לשאר הגוף לסבול מחוסר שינה וחום? הדם שלי הפך למים בעיניו אפילו המילה "שהיד" היא יותר מדי עבורנו. אשר לאחינו מאותם אנשים, חלקם התמסרו לעריכת חגיגות חתונתם תוך רעש, חגיגה, ריקודים ושירה, חגיגות המעוררות יותר עצב, בעוד שחלקם נפגעו פוליטית על ידי ההתנגדות והמתנגדים, ו הם לא הכירו אפילו בפעולת התנגדות אחת, וגם לא בהתנגדות אחת במהלך עשרה חודשים, עד שהם עזבו, עלינו לשאת באחריות למעשי הטבח של הכיבוש, שהיום מבקשים את ראשו על ידי בתי המשפט הבינלאומיים, על ההתנגדות הזו. באמתלה שהוא זה שמספק לכיבוש הזה באמתלות לבצע מעשי טבח.

מי אמר לי להיות פולש? אני אישית לא יודע, אבל אני מכיר את הציונות, שאמרה לי, לאבי, ולסבא שלי לפני, ולילדים שלי אחרי, והיא נשמעה שוב ושוב היום, את האחרונה שבהן אמר א. מנהיג חדש בשם סמוטריץ': כדי שאוכל לקבל את זה שאתה כאן, יש לך שלוש אפשרויות: או שאתה המשרת הכפוי שלי בלי שום זכויות או שאיפות, או שאתה עוזב ותהפוך לירדני, מצרי או אוסטרלי, או שאתה הולך; לקברך לאחר שחפרת אותו במו ידיך. כלא הוא לא אופציה אחרי שהפכו אותו לסוג אחר של קבר.

אבל אתה יודע מי אמר לך להיות ציוני. אתה זה שאמרת את זה לעצמך, ואתה נושא בתוצאות ההחלטה שלך, בנטל כל הדם הזה על הידיים שלך, ובכל מעשי הטבח האלה שהורסים את בני האדם והחיות כאחד, שלאחריהם אתה נאלץ להתעמת עם העולם כולו , על כל הצבעים, הגוונים והשפות שלו.

הדם שלי הפך למים בעיניו אפילו המילה "שהיד" היא יותר מדי עבורנו.

סמוטריץ' הכריע את עמדתו בפומבי, ואמר לפני ועידת מפלגת "הציונות הדתית" שלו: "לא אסכים לשחרור אסירים פלסטינים", ו"אני אתנגד לזה, ולא אתנגד, גם אם הקריירה הפוליטית שלי תסתיים. "אם זה יקרה, זה יהיה "אירוע נורא ואיום", והוא לא יסכים, כמו שהוא אמר.

כך נוכל להבין את עמדתו המטעה של נתניהו, שכן הוא אינו יכול לקבל עסקה המבוססת על: 1- הפסקת אש ברצועת עזה, והמשך המלחמה עד להשגת "ניצחון מוחלט", 2- חילופי ה-120. אסירים ישראלים בתמורה לשחרור אסירים פלסטינים "שידיהם מוכתמות בדם יהודי", כפי שהם מתארים את לוחמי העם הפלסטיני הנלחם למען חופש, כבוד ועצמאות.

תנועת חמאס מבינה את התחבולות של נתניהו, ולכן היא מקבלת החלטות פרוצדורליות כדי להקל על העברת הסכם הפסקת האש וחילופי שבויים, כי היא מבינה שנתניהו הוא שבוי בעמדות ובאוריינטציות של בעלי בריתו מהמפלגות הפוליטיות הקיצוניות. המפלגות הדתיות היהודיות הקיצוניות, בנוסף לכך, עמדות אלו משרתות את מדיניותו, רצונותיו ותשוקתו של נתניהו לקיים את קואליציית המפלגה, במסגרת המשך מלחמתו בעם הפלסטיני, עשויות להגיע להישג. אלטרנטיבה לכישלון ולכישלון שחווה, מאז המבצע ב-7 באוקטובר ועד כה, ולכן הוא יגיע לתבוסה אם ייכנע לעסקה שתוביל אותו לכפייתו להפסקת אש וחילופי שבויים, שהיא הסמל של התבוסה שלו עם ממשלתו הקואליציונית.

תנועת חמאס מקלה מבחינה פרוצדורלית עד שהיא מגיעה לעסקה שמובילה להפסקת אש קבועה, חילופי שבויים, נסיגה מוחלטת של כוחות הכיבוש מרצועת עזה, שיקום הרצועה ומתן סיוע לפלסטינים הרעבים. , שילדיו מתו תחת משקל הרעב וההפצצות, חוסר הטיפול והיעדר הצרכים החיוניים.

סמוטריץ' סבר ש"העסקה הזו היא תבוסה לישראל - המושבה, וניצחון של סינוואר - ההתנגדות", ולכן פנה לנתניהו באומרו: "זה לא ניצחון מוחלט, זה כישלון מוחלט, ו לא נהיה חלק מהעסקה להיכנע לחמאס".

לכן תיארתי את המצב השורר כ"איתנות פלסטינית שעדיין לא הושלמה עם ניצחון", ו"כישלון ישראלי שעדיין לא הגיע לתבוסה הקרב נמשך, קרבי ועימות, עם התנגשויות פוליטיות-טקטיות המשקפות". הקונפליקט בין העמדות והשאיפות של המושבה הישראלית, מול האינטרסים והרצונות של ההתנגדות.

הפלסטינים זקוקים למנופים נוספים, למרות אומץ ליבו, ההטיה וההתעקשות של חיזבאללה שהחזית הצפונית עם הכוחות הקולוניאליים תישאר בוערת, ולמרות הרפתקאותיו של אנצאר אללה התימני, בנוסף לתפקיד התומך העיראקי, הם צריכים פוליטי, מדיני, מנופים פרלמנטריים ומפלגיים מכל המדינות הערביות, האסלאמיות והידידותיות בעולם, להפעיל לחץ רציני זה מכניס את המושבה למצוקה, במצור ובתשלום המחיר.

נתניהו עדיין ממשיך להטיל מכשולים ולהגביר מכשולים כי הוא לא רוצה להגיע להסכם הפסקת אש, והוא לא רוצה לשלם את המחיר של חילופי שבויים בשחרור אסירים פלסטינים, ושדה הקרב והמשך העימות הם הקריטריונים , והתוצאה שלהם היא: ניצחון או תבוסה.

סמוטריץ' סבר ש"העסקה הזו היא תבוסה לישראל - המושבה, וניצחון של סינוואר - ההתנגדות", ולכן פנה לנתניהו באומרו: "זה לא ניצחון מוחלט, זה כישלון מוחלט, ו לא נהיה חלק מהעסקה להיכנע לחמאס".

ללא הפסקה, ללא עצירה או בלימה כלשהי לריסון, ובתחושת יוהרה משתפכת, נמשכת ברצועת עזה, בוקר וערב, סדרת מעשי הטבח היומיומיים האכזריים, כאשר קורבנותיהם מונים מאות, חללים ופצועים, רובם ככולם. נשים וילדים שתפסו מחסה במקלטים, שם היו צפופים, ונאמר להם שזה בטוח, כדי שיוכלו למצוא את זה מלכודות שהוכנו אליהן, כדי להטיל אימה עליהם ולשפוך את דמם.

אולי הדבר המסוכן ביותר במלחמה המטורפת הזו הוא הרמת מסך האנושות מהקורבנות, עם פתוות דתיות המאפשרות שפיכת דם של ילדים, נשים, קשישים ונוער, שכן הם בני העמלק. זוהי דוקטרינה הניזונה ממאגר אינטלקטואלי גזעני שנותן לגיטימציה להרוג לשם הרג, או כדי להעביר את הזמן, ליהנות ולהדוף דיכאון.

רדיפה אחרי חפים מפשע בהפגזות ארטילריות ופשיטות במרכזי מחסה הן הודעות של אש והרס למארח העקורים, שעבר דמוניזציה מההתחלה וקיבל את התווית של טרור, האומר כי זה לא מקלט למי שמחפש ביטחון או הישרדות, ומסר נוסף שמטרתו להטיל אימה על העקורים ולדחוף אותם לעזוב.

זה רצח עם שמתבצע על ידי פושעים רצחניים ככת.

כוחות הכיבוש הישראלי עצרו, עם עלות השחר וביום רביעי בבוקר, 6 אזרחים בגדה המערבית.

בג'נין כיתרו כוחות מיוחדים ישראלים את ביתו של האזרח עזיז אל-שליבי, בשכונה המזרחית של העיר בתלת אל-דבוס, לאחר שחדרו למשאית שעליה לוחית רישום פלסטינית, ועצרו את הצעיר חליל אבו ג'מהור.

בחברון עצרו כוחות הכיבוש את הצעיר מעאן נאסר אלג'ולאני מהעיירה סוריף, צפונית-מערבית לחברון, עיסא פואד מוחמד עאבד וישראא חאדר ג'ונאימאת, עצור לשעבר, ולקחו אותם לאחר חיפוש בבתיהם והתעסקו בהם. התוכן שלהם ליעד לא ידוע.

בקלקיליה, כוחות הכיבוש עצרו אזרח כדי ללחוץ על בנה, עבדול לטיף אל-ריאשי, להסגיר את עצמו. הם פשטו גם על ביתו של האזרח פאדל חווארי.

הכיבוש הסתער גם על בתיהם של משפחות עלי בכר וג'מאל אבו הנייה בעיר קלקיליה, וערך מדידות של שני הבתים לקראת הריסתם.

צבא הכיבוש הישראלי המשיך בירי ארטילרי וטילים ובירי על מספר אזורים ברצועת עזה, ביום ה-285 לתוקפנות.

במחנה נוסייראת במרכז רצועת עזה נרצחו 7 אזרחים ועוד מספר נפצעו כתוצאה מהפצצת הכיבוש על ביתו של האזרח ראאד דיאב בסביבת מסגד סונה מדרום למחנה נוסייראת גם נרצחו ו-15 נוספים נפצעו בהפצצת הכיבוש על מסגד עבדאללה עזאם מצפון למחנה.

באותו אזור ספג גם הפגזה ארטילרית, ולפחות אזרח אחד נהרג ואחרים נפצעו, כתוצאה מהפצצת בניין מגורים השייך למשפחת אל-עיסאווי, המאכלס עקורים באזור נוסייראת. בקרבת מחנה 1, ליד מסגד אל-איחסאן.

בעיר עזה תקפו ארטילריה של כיבוש בתי אזרחים בשכונת טל אל-הווא, דרומית-מערבית לעיר, בעוד מטוסי כיבוש פתחו בפשיטה על בית השייך למשפחת אל-פראבי באזור אבו איסקנדר בשכונת שייח' רדואן. מצפון לעזה.

באשר לערים ח'אן יונס ורפיח, ארטילריה של הכיבוש ירה פגזים לעבר אזורי המזרח של העיר ח'אן יונס, בעוד מטוסי הקרב הישראליים פתחו בשתי פשיטות על האזור הדרום-מערבי של העיר רפיח על רקע הפגזה ארטילרית על המקום. .

כוחות הכיבוש הישראליים המשיכו בתוקפנותם נגד רצועת עזה, ביבשה, בים ובאוויר, מאז 7 באוקטובר 2023, והביאו למות קדושים של יותר מ-38,713 אזרחים, רובם נשים וילדים, ולפציעתם של יותר מ-38,713 אזרחים. מ-89,166 אחרים, באגרה אינסופית, שכן האגרה עדיין לא מלאה מתחת להריסות.

האזרחית ראדה אל-סעדי לא מאחרת להשתתף בפעילות ישיבה וסולידריות עם אסירים בעיר ג'נין ביניהם אחיה הכלוא, נהר אחמד עבדאללה אל-סעדי, שעצור כבר 14 שנים, ומשרת. מאסר עולם 4 פעמים בכלא בנוסף ל-20 שנה.

למרות זאת, אל-סעדי אמר ל-Al-Quds.com, "יש לי תקווה גדולה לחירותו ולהגשמת משאלתי היחידה: לחבק אותו ולשמוח בחתונתו, בהגשמת משאלתה של אמי, שנפטרה הרחק לפני שהיא הספיקה להינשא לו כחתן."

קירות בית משפחת אל-סעדי בעיר ג'נין מעוטרים בתמונות של בנה, השהיד סאמר, מפקד גדודי חללי אל-אקצא, ואל-אסיר נהר, מנהיג "גדודי ירושלים". שמספרים את סיפורי הגבורה שלהם מול הכיבוש וההקרבה שלהם למען החופש אומר: "בשיא נעוריהם, הם הצטרפו לאינתיפאדה, הם השתתפו בהתנגדות לכיבוש, וסאמר נרדף וממוקד. הוא נשוי עם ילדים), כיוון שסירב להיכנע, להיכנע ולהסגיר את עצמו".

היא הוסיפה: "משפחתי, במיוחד אמי, אמנה דיב אלסעדי, עברה ימים קשים וקשים בזמן שהכיבוש רדף את סאמר ואיים להתנקש בחייו, אך הוא השלים את המסע והשיג גבורה גדולה בהתמודדות עם הכיבוש במהלך האל. -אינתיפאדת אקצא".

היא ממשיכה: "ב-7 בספטמבר 2003 ארבו כוחות הכיבוש את סאמר בג'נין, אבל הוא גילה אותם, התנגש איתם ונרצח תוך כדי עימות עם היחידות המיוחדות. הוא סירב להיכנע ולהתנגד עד שנרצח".

באותה עת החלו כוחות הכיבוש במרדף אחר בנה השני של המשפחה, נהר אל-סעדי, שהצטרף לזרוע הצבאית של תנועת הג'יהאד האיסלאמי.

ע'דה אלסעדי מספר: "לאחר מות סאמר, סיים נהר את מסעו והמשיך להתנגד לכיבוש, שהאשים אותו במעורבות במספר פעולות גרילה, והוא יכול היה להיעצר מאוחר יותר, שם עבר עינויים. ”

היא הוסיפה: "לאחר סבל רב הוא נידון למאסר עולם באשמת אחריות לפעולת הקומנדו שביצע השהיד הבה דראחמה בעיר עפולה ונתבעה על ידי תנועת הג'יהאד האיסלאמי. הוא נתון לחקירה ולמעצר נוראי. תנאים, ולאחר עונשו המשיך הכיבוש לפגוע בו".

היא ממשיכה: "בשלב הראשון לאחר החקירה הוא סבל מכאבי גב, שיניים ובטן, ולאחר שמצבו הבריאותי הידרדר, גילה שיש לו אבנים בכליות, העיסוק עיכב את הטיפול בו , מה שהשפיע על מצבו הבריאותי, שהחמיר לאחר הבידוד".

שנים לאחר מעצרו החליט השב"כ הישראלי לפטר את נהר לאחר שהאשימו אותו בתכנון מתוך שבי לחטוף חיילים ישראלים ולהחליף אותם באסירים פלסטינים.

אל-סעדי אומר: "בתירוץ זה המשיך להיות מוטל עליו עונש הבידוד, בתואנה שהוא נחשב לאדם מסוכן לביטחון ישראל, בנוסף לעונש הגדול יותר, שהוא מאסר עולם, לאור זאת. על ההזנחה והסירוב לטפל בו, ובכל פעם שהסתיימה תקופת הבידוד, דחה בית המשפט את בקשת עורך הדין להפסיק את ההליכים נגדו”.

היא הוסיפה, "בכל פעם טענו ששחרורו מהבידוד מהווה איום על ביטחונו וביטחונו של הציבור הישראלי, אבל אלו טענות שווא וחלק ממדיניות נקמה נגד אחי. איזו סכנה הוא יכול להוות בזמן שהוא נמצא. לכוד בכלא בתנאי מעצר קשים וקשים?"

היא ממשיכה: "מול המציאות הלא צודקת הזו, הוא פתח בשביתת רעב גלויה עד שהצליח לבטל את הסנקציות נגדו, בעיקר הבידוד אבל העונש הכי גדול עבורנו היה מצבה של אמי, שבריאותה החיים הושפעו מהסנקציות נגד נהר ומניעת ביקורה, בנוסף לעונש האיסור הביטחוני שנמשך תקופה ארוכה, מצבה הבריאותי הידרדר והיא מרותקת למיטה, איבדה את היכולת ללכת, ופיתח מחלת אלצהיימר.

הדמעות של גאדה זולגות כשהיא מדברת על פטירתה של אמה (אמו של סאמר) והיא מספרת: "סבלתי והייתי סבלנית וחיכיתי לאמא שלי הרבה, והיא בילתה את ימי הרמדאן והחגים בבכי וכואבת ומתפללת. ליד המקדש של סאמר, כדי שריבונו של עולם יכבד אותה בכך שתהיה סבלני עם הפרידה שלו וימלא את רצונה להיות חופשייה יום אחד." אני שמחה כשהחיים שלו מבוזבזים מאחורי סורג ובריח", והיא מקווה שהמשפחה שלנו תתאחד פעם אחת בחג".

היא ממשיכה: "אמי נפטרה והותירה כאב בליבנו. אחי עדיין עצוב על אובדנה. אנו מקווים שכל הסבל הזה יסתיים במהרה, סרגלי הכלא ישברו, וכל האסירים שלנו ישוחררו. "

גאדה מחבקת תמונה של אחיה, שאותו לא ביקרה כבר 9 חודשים, ואומרת: "הכאב שלנו גדול בגלל מעשי הטבח והפשעים שביצע הכיבוש בעזה, ומה שהאסירים שלנו נחשפים אליו, שאין להם חדשות מהם אנחנו לא מקבלים שום מידע על אחי, ואנו מתפללים לריבונו של עולם שישמח את כל ליבנו עם הניצחון של ארץ ישראל והאסירים שלנו.

אנו מבקשים לפתור את הסכסוך ולעצור את הטרגדיה הנוראה של אזרחים בעזה
 -ההצהרות השמועות סותרות את מה שהושג במהלך המשא ומתן

הדובר הרשמי של מחלקת המדינה האמריקנית, מתיו מילר, אישר כי ממשלו של נשיא ארה"ב ג'ו ביידן מקיים תקווה גדולה שתוצאת המשא ומתן הנוכחי להפסקת אש בעזה תהיה תוצאה פורייה.

מילר אמר בתגובתו לשאלת הכתב Al-Quds.com בנוגע לעניין זה ולמצב הנוכחי של המשא ומתן, "בוודאי התקדמנו, פתרנו מספר בעיות שהיו כמה חילוקי דעות בין השניים פתרנו כמה מהם, וכפי שאמר הנשיא, "המצאנו מסגרת".

מילר הוסיף: "אנחנו מאמינים שהנושאים הנותרים הם נושאים שניתן לפתור, ואנו מאמינים שיש דרכים מעשיות לפתור אותם, ואנחנו מעלים את הרעיונות האלה ומנסים להגיע לפתרון אבל כמו תמיד, זה לא אומר שאנחנו בהכרח נגיע למטרה הזו. זה דורש הסכמה של הצדדים".

לגבי השאלה האם היא סבורה שמה שעושה ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו במונחים של מעשי טבח יומיומיים בעזה, ובחזרה בויתור גדול שעשה, נועד בעצם לסכל את המשא ומתן? מילר מסר בתגובה: "אחזור על מה ששמענו ישירות משני יועציו הבכירים של ראש הממשלה נתניהו (במשרד החוץ), והוא שישראל נשארת מחויבת להגיע להפסקת אש ושישראל רוצה להגיע להפסקת אש".

מילר המשיך ואמר: "ברור שהם רוצים להגן על האינטרסים שלהם, אנחנו מבינים שכחלק מתהליך המשא ומתן הם רוצים להגיע להפסקת אש והם מחויבים למשא ומתן הזה נקודות דביקות, ואנחנו פועלים כדי לנסות לפתור אותן, ואנו מחויבים לנסות לעשות זאת".

"הם (הישראלים) מחויבים להצעה שהעלו ושהנשיא תיאר בפומבי ב-31 במאי האחרון הם אמרו את זה בפומבי, הם אישרו לנו את זה באופן פרטי, והם התחייבו לנסות לפעול לקראת הפסקת אש ולהתגבר; ההבדלים הנותרים נמשכים כאן בתוך הבניין שלנו.

"אז אנחנו רואים לעתים קרובות דיווחים מחוץ למשא ומתן שהם יומרניים", אמר מילר, "הדיווחים שאנו רואים מגורמים המעורבים במשא ומתן לעיתים קרובות שונים מזה. לפעמים אתה רואה אנשים שמנסים לנצל את היתרונות שלהם השפעה במשא ומתן, או למטרות אישיות".

"אנחנו עדיין שומעים ישירות מישראל שהם רוצים להגיע להפסקת אש ושהם מחויבים להצעה שהעלו עכשיו, האם זה אומר שהם יסכימו לכל מה שהצד השני מציע כמובן חל על כל משא ומתן, ובגלל זה מו"מ הוא ניסיון לפתור מחלוקות, זה מה שאנחנו מנסים לעשות".

מילר הוסיף: "אני אגיד בשם ארה"ב שאנחנו ממשיכים לדחוף חזק להפסקת אש כי אנחנו רואים את הטרגדיה האנושית הנוראה שמתרחשת בתוך עזה אנחנו רואים את האזרחים שעדיין גוססים, ואנחנו רוצים לפתור את זה סכסוך בהקדם האפשרי אנחנו רוצים להגיע לפתרון הפסקת אש, ואנחנו רוצים להפוך את הפסקת האש לשקט קבוע, ואנחנו רוצים להפוך את השקט הקבוע הזה לסיום המלחמה ולשלום וליציבות קבועים".

הוא סיים את תגובתו באומרו, "לכן, אני חוזר על כך שיש הבדלים שעלינו להתגבר עליהם במהלך הימים והשבועות הקרובים, ואנו מקווים שנוכל לעשות זאת בהקדם האפשרי כדי להגיע להפסקת אש, ואנו מחויבים לעשות זאת. אז כצעד ראשון ולנסות לפתור את הסכסוך הזה אחת ולתמיד".

הפיגוע ב-7 באוקטובר הרס את שאיפות ממשלת נתניהו והחזיר את מרכזיותה לסוגיה הפלסטינית

היא ביטלה את הניסיונות לבנות מערכת ביטחון אזורית שישראל ביקשה להוביל

- מה שקרה ב-7 באוקטובר, התגובה והמדיניות של ישראל מאז 1948 אחראים

- גישות פוליטיות, מיליטנטיות וארגוניות המסדירות את היחסים בין פתח לחמאס

לאור כישלונם של מקבלי ההחלטות האזרחים בכלל, ובעלי ההשפעה בפרט, לשתף את התפיסות, החזונות וההצעות שלהם לפתרון, ארגן אתמול, שלישי, המרכז הערבי למחקר ופיתוח (AWRAAD) את הסדנה הראשונה. של יוזמה שכותרתה "לקראת מחר: למען מטרה ועם עמיד ומוכן יותר", שבה אירח אמין את סוד הוועד המרכזי של תנועת הפתח, ג'יבריל רג'וב, ובניהולו של ד"ר. נאדר סעיד, מנהל אוורד.

הסדנה שמה לה למטרה לספק ניתוח של המציאות וחזון לעתיד של הפרויקט הפוליטי הפלסטיני, להציג חזון זה לחברה הפלסטינית, ולהניע את כל הצדדים והישויות להתחיל בדיון שיטתי ומדעי לקביעת מאפייני השלב הבא, בין אם בגדה המערבית ובין אם ברצועת עזה.

הפתח מסוגל להביע בצורה הטובה ביותר את שאיפותיו של העם הפלסטיני

רג'וב פתח את נאומו באומרו: "המערכת הפוליטית הפלסטינית, למרות כל התצפיות שלנו עליה, עלינו לראות בה הישג שאנו מבקשים לשמר, ולפעול לרפורמה באמצעות פרקטיקות דמוקרטיות, מוסריות וערכיות הקשורות המורשת שלנו והאינטרס שלנו".

הוא הוסיף: מה שאנחנו הכי גאים וגאים בו בתנועת הפתח הוא שהיא נהנית מרמה גבוהה של הבנה דמוקרטית והפצת חיים דמוקרטיים, ושהיא רואה בדמוקרטיה את הדרך לממשל, הדרך לפתרון, הבדלים, סתירות ומתחים בזירה הלאומית שלנו.

הוא המשיך: "אנחנו בשלב הביקורת, אבל זה יכול היה להיות על סדר היום של הכנס השמיני של תנועת הפת"ח, שהיה צריך להתקיים בדצמבר האחרון, אבל מסיבות הקשורות לתוקפנות בעזה, זה נדחה, בעוד מצב הרוח של הפתח הפך הגנרל מאמין שאחת הטעויות שביצעה התנועה היא לא לשמור על מעמדה משמאל לרשות הלאומית הפלסטינית, בידיעה שכולם השתתפו ברשות, וכל אחד קיבל את חלקו וחסותו עם מערכת ו פרספקטיבה קשורה למולדת ולעם האחד, אבל למרבה הצער שילמנו את החשבון על כך שלא הבדלנו את עצמנו מהרשות.

הוא הוסיף: הפת"ח, כרעיון במובן הלאומי, על אמונתו הלאומית, מנהגיו ומורשתו, הוא עדיין המסוגל ביותר לבטא את השאיפות והשאיפות של העם הפלסטיני.

תחילת היווצרותה של מערכת פוליטית פלסטינית חדשה

באשר לקיומו של פגם אסטרטגי במערכת הפוליטית הפלסטינית, הדגיש רג'וב כי "ניתן לתקן את הפגם הרחק מההקשר של הפלת המשטר הפוליטי הקיים באמצעות הפיכה לפי כל מודל ערבי, ולא כדי שהתנועה והפעילות שלנו יהיו. הרחבה של כל סדר יום חיצוני מלבד שני הנושאים הללו, אנו מעודדים את כולם לדבר ולהביע את דעתם, ולאנשים לבצע תנועות מתורבתות אקספרסיביות, הרחק מהנאומים הפוגעניים והמתוחים, שהשלכותיהם משפיעות על כל הפלסטינים. אֲנָשִׁים."

מזכיר הוועד המרכזי הדגיש, "יש שני נושאים שמהם עלינו להתחיל אם ברצוננו לתרום לגיבוש המערכת הפוליטית הלאומית הפלסטינית שהחלה להתגבש. ראשית, שהפלסטינים ירכיבו את המערכת הזו בכוחם. , ולעצב את הקצב הקשור לסצנה הפוליטית של השלב הבא, או שאנו מקבלים שהשיטה תיכפה עלינו, במיוחד לאור הרשת המורכבת של שיקולים ואינטרסים אסטרטגיים ברמה הלאומית, האזורית והבינלאומית.

הוא הוסיף: "הגורם הראשון שיש לדון בו באחריות מחוץ לסכסוכים בינינו הוא ממשלתו השישית של בנימין נתניהו, שהוקמה ב-2022, ואשר פעלה בשני כיוונים, הראשון שבהם היה חיסול הסוגיה הפלסטינית כסוגיה מדינית. כולל עבודה להשגת נורמליזציה שתוביל להשתלבות של ישראל באזור ללא פתרון לסוגיה הפלסטינית.

פיגוע ב-7 באוקטובר

לגבי הפיגוע ב-7 באוקטובר אמר: ה-7 באוקטובר הגיע והרס את שאיפות ממשלת נתניהו, אישר את מרכזיותה של ההנהגה הפלסטינית וסיכל כל ניסיון לשלב את ישראל באזור או לנרמל את היחסים עמו מלבד פתרון הסוגיה הפלסטינית. היא גם הרסה את שאיפותיה לבנות מערכת ביטחון אזורית בראשות ישראל. 7 באוקטובר חשף שישראל היא שקר, ועם היכולות הצבאיות והמודיעיניות הללו, היא פחות מסוגלת לספק הגנה לקהילת המתנחלים שחיה בשטחים הכבושים.

רג'וב הדגיש שהאחריות העיקרית למה שקרה ב-7 באוקטובר היא מדיניותה של ישראל מ-1948 ועד היום. מה שקרה הוא תגובה, והוא חלק ממלחמת הגנה שמנהל העם הפלסטיני בכל תחומי החיכוך, בין אם מפעולות הרג, ישראליזציה. , התנחלות, החרמת קרקעות וחנק עבור הפלסטינים בכל מקום בו הם נמצאים, וכי התגובה הישראלית לפיגוע היא הרחבה של אותה מדיניות שישראל נקטה כדי לחסל את העניין הפלסטיני ולהרוג כל הזדמנות להקים מדינה פלסטינית.

חבר הוועד המרכזי הצביע על השאלה החשובה ביותר בשלב זה, שהיא מה יכול להוות צעד התנגדות ומאמץ המסוגל להכיל את התוקפנות הישראלית הזו, ובמקביל לנצל את ההתפתחויות.

הוא אמר: "אחרי 7 באוקטובר ראינו את הדרישה להכרה במדינה הפלסטינית, ואת השינוי האסטרטגי בהבנת התפיסה של אנשים לגבי תקפות הנרטיב שלנו וצדקת המטרה שלנו. אני מאמין שעל ההישגים החשובים הללו יש לבנות לפני שלא נענים להם".

רג'וב מאמין שהבנייה על הישגים אלה חייבת להתבסס על:

- האחריות הלאומית המחייבת אותנו לשמר את אחד המרכיבים החשובים ביותר של כוח מתמיד בעניינו ובמאבקנו בכיבוש, שהוא הגורם הדמוגרפי.

- האחדות הלאומית הפלסטינית, כפי שהיא תמיד הייתה המגינה של עמנו, רחוקה ממתחים אזוריים ומאג'נדות פלסטין מעולם לא הייתה עם ציר אחד מול ציר אחר באזור זה , אחדות ההנהגה הפלסטינית, אחדות ההחלטה הפלסטינית ואחדות השטחים הפלסטיניים.

- בניית גשרים עם הקהילה הבינלאומית כדי לשמר את החיוניות והצדק של המטרה שלנו כגורם למדינה וכעילה לעצמאות.

דיאלוג פתחאווי של חמאס

לדברי רג'וב, בשלב זה חייבת להיות מפת דרכים שמתחילה בדיאלוג פתח-חמאס המשיג שלוש גישות עיקריות:

- גישה פוליטית הקשורה בהתייחסות להחלטות הרלוונטיות של האו"ם לפתרון הסכסוך המוביל למדינה פלסטינית בגבולות 1967, לפתרון סוגיית הפליטים לפי החלטה 194 ולהפיכת ירושלים לבירת מדינה זו. מדובר בקונצנזוס אפשרי בין פתח לחמאס בשלב זה.

- גישה לוחמנית שבה יש הסכמה לאומית על מושג ההתנגשות עם הכיבוש, בתנאי שההתנגשות היא בחירה אסטרטגית לכולם. החלטות האומות המאוחדות מתירות מאבק על כל צורותיו, אך עלינו להחליט פה אחד על צורת המאבק הזה.

מכמה סיבות, רג'וב מאמין שהתנגדות עממית מקיפה, הכוללת ממד גיאוגרפי, ממד חברתי וממד פוליטי, ואשר מוסדות בינלאומיים הם חלק ממנו, יכולה להצליח.

- גישה ארגונית הקשורה לארגון המצב הפנים-פלסטיני בארגון לשחרור פלסטין, שהיא מטריה שכולם חייבים להיכנס אליה, אך הכניסה לארגון חייבת להיות כדי לשמר אותו כנציג הלגיטימי הבלעדי של העם הפלסטיני, ולקבל את התחייבויות שהיא עשתה ברמה הלאומית, האזורית והבינלאומית, מבלי להיות נתונה לשום דיון.

הוא אמר: אם הגישות הללו יושגו, יהיה מקום לקונצנזוס הרחק מכל אג'נדה או תכתיב של כל אחד. מכאן שתקום ממשלה שתהווה את המפתח העיקרי לאחדות השטחים הפלסטיניים, שתפסיק את התוקפנות הישראלית החד-צדדית במזרח ירושלים, עזה וגדה המערבית, ובו בזמן תספק אופק מדיני ו"מרשל". תוכנית" לשיקום עזה.

"תוכנית מרשל" הפכה למונח המשמש כמטאפורה לנושא שיקום באזורים או מדינות שנהרסו על ידי סכסוכים או מלחמות אזרחים, עם הצורך שיהיה רצון בינלאומי שיקבל את העקרונות הללו, כהנחת יסוד לסיום הכיבוש והקמת המדינה הפלסטינית.

רג'וב הוסיף: "אם הקונצנזוס הזה בין תנועות פתח וחמאס יצליח, אני מניח שחמאס לא צריך להיות נוכח בממשלה הזו, אבל עליהם להסכים על ארבעה מרכיבים, החל במשימה של הממשלה, שחייבת לפעול להשגת אחדות השטחים. ומוסדות, ושירותים וטיפול לכל תושבי המדינה.” עם קריטריון אחד, לאחר מכן מגבלת הזמן לממשלה, ולאחר מכן הקריטריונים לפיהם נבחרים השרים מכאן מתחיל המקיף דיאלוג לאומי, שאני מאמין שכדי שהוא יצליח, הוא חייב להתקיים ברפובליקה הערבית של מצרים, ולקבל את התמיכה של כל מדינות ערב והעולם כדי לעודד אותנו להגיע לקונצנזוס הזה".

מזכיר הוועד המרכזי של פתח הדגיש כי הדיאלוג חייב להתבסס על 4 מרכיבים בסיסיים: (התוכנית המדינית, פרויקט המדינה והחלטות האו"ם בהתאם לאחדות התפיסה, בנוסף לאחדות התפיסה של צורת התנגדות בשלב הבא, ואחדות תפיסה של צורת המדינה שאנו רוצים להקים האם אנו רוצים את מודל הטליבאן, או מדינה תחת שלטון החוק הנהנית מסמכות אחת, פלורליזם פוליטי, חופש של. דעה, וחירויות אחרות, ולבסוף בניית שותפות בכל דבר דרך הקלפי?

הוא הדגיש, "השגת מטרה זו תערער על פרויקט נתניהו, הימין הישראלי הפשיסטי, ועל הפרויקט לחיסול מטרתנו, אך הדבר החשוב ביותר הוא שנעמוד ברמת ההקרבה והאיתנות של עמנו, בין אם הם נמצאים בעזה או בגדה המערבית, כולל ירושלים".

אנחנו נהיה פושעים אם לא נתגבר על חילוקי דעות

לגבי החזרת חמאס לאש"ף אמר רג'וב: אני מקווה שהאחים בתנועת חמאס יראו באש"ף הישג לאומי שיש לשמר. אנחנו לא רוצים ארגון מקביל, ולא רוצים להרוס את הארגון, אבל צריך להדגיש שהארגון לא במיטבו, והוא צריך רפורמה, ומי שיש לו זכות לעשות בו רפורמה זה הארגון. עצמו.

רג'וב קרא ל"כינוס חירום של המועצה המרכזית, שיש לה מנדט מהמועצה הלאומית, לאור תנועה הומניטרית ומוסרית עממית ככוח לוחץ, שבאמצעותו נוכל לבנות מערכת של יישור קו במובן העממי, וכן מערכת של יישור קו ליצירת מאזני כוחות בתוך המועצה הלאומית המבטאים את שאיפותיה לתוצאות שיגנו על ההישגים שלנו." בין אם זה הגנה על הארגון, או הגנה על הרשות הלאומית הפלסטינית, שגם היא נחשבת להישג, או הגנה על ההתגלמות של המדינה, שהפכה היום להכרח ולאינטרס שנהנה מקונצנזוס של העולם כולו, או מגן על עצמנו".

אך הוא הטיל ספק ביכולתם של הכוחות הפוליטיים המנהלים את המשא ומתן להתחייב ארגונית לכל הסכם עליהם חתמו, ובנכונותם של הכוחות הפלסטינים להתעמת עם כל ניסיון פנים פלסטיני לחבל בכל הסכם לטובת סדר יום חיצוני, בנוסף ליכולת. של פתח וחמאס לשכוח ולהתגבר על ההבדלים הכואבים ביניהם.

על חמאס לשקול את ה-7 באוקטובר

סיום יחסיו עם האחים המוסלמים

בסיום נאומו קרא רג'וב למנהיגי חמאס "לשקול את הפיגוע ב-7 באוקטובר כהחלטה לאומית פלסטינית על מנת לסיים את מערכת היחסים של התנועה עם האחים המוסלמים", ולשחות במרחב הלאומי הפלסטיני הרחב, שסדר היום שלו. נחשב לאומי והאידיאולוגיה שלו היא לאומית, וכלי המדידה קשור לדוקטרינה הלאומית, וזה לטובת כולנו.

הוא אמר: "אני בטוח שההחלטה לתקוף ב-7 באוקטובר היא לא החלטה של תנועת האחים המוסלמים ולא תהיה", בתקווה שלישיבה זו יהיו "תוצאות שמעוררות סערות של דיונים חיוביים כדי לצאת מהדרך האסטרטגית. שיתוק מול המערכת הפוליטית הפלסטינית".

ערוץ 13 הישראלי דיווח שלשום, בצטט מקור ביטחוני, כי ראש ממשלת הכיבוש, בנימין נתניהו, מציב תנאים חדשים למשא ומתן שחמאס לא יקבל.

בערוץ הישראלי הוסיפו כי נתניהו האשים את רמת הביטחון בכך שכופה עליו את הצעתו של נשיא ארה"ב ג'ו ביידן.

באותו הקשר דווח בערוץ 12 הישראלי כי הרמטכ"ל, הרצי הלוי, תקף את נתניהו, במהלך שיחות ביטחוניות סגורות, לאחר שהאחרון האשים את הצבא במסיבת עיתונאים באי הפעלת לחץ צבאי מספיק.

הלוי אמר: "נתניהו אמר אמירות מסוכנות, ואני מבקש שיחזור בו ויתנצל".

בהקשר של המשא ומתן המתמשך לדיון בהפסקת אש ברצועת עזה ושחרור עצורים ישראלים, על רקע הנקודות השנויות במחלוקת, ציטט ה"ניו יורק טיימס" גורמים ישראלים ודיפלומט מערבי בכיר שאמרו כי ישראל ומצרים דנו בנסיגת צבא ישראל מציר פילדלפיה על הגבול עם רצועת עזה.

העיתון האמריקני הבטיח את המהפך הזה, שעשוי להסיר את אחד המכשולים העיקריים להשגת הסכם הפסקת אש עם חמאס.

היא ציינה כי הדיונים בין ישראל למצרים הם חלק משורה של מהלכים דיפלומטיים שמטרתם להגיע להפוגה ולהעלות את הרצועה לנתיב שלאחר המלחמה "למחרת".

נקודות שנויות במחלוקת

נראה כי המשא ומתן על שביתת נשק תפס תאוצה בימים האחרונים, אך נותרו נקודות מחלוקת רבות.

אחת מהנקודות הללו מתייחסת למשך הפסקת האש, שכן חמאס דורש שהפסקת האש תהיה קבועה, בעוד שישראל רוצה הפסקת אש זמנית.

חמאס דורש גם נסיגה ישראלית מאזורים הכוללים את הגבול בין מצרים לעזה כתנאי בסיסי להפסקת אש.

ה"ניו יורק טיימס" אמר כי כיבוש מעבר רפיח הוביל למתיחות ביחסים בין ישראל למצרים, שהזהיר כי צעד זה יגרום לנזק רב ועלול לאיים על הביטחון הלאומי המצרי.

ממשלת הכיבוש מגלה חוסר רצון לסגת, ואמרה כי הדבר יקל על חמאס לחמש מחדש את הארסנל שלו ולהטיל מחדש את סמכותו על עזה.

נתניהו אמר ביום שישי כי הוא "מתעקש שישראל תישאר במסדרון פילדלפיה".

עם זאת, שר צבא הכיבוש, יואב גלנט, הציע בהצהרה נפרדת בתחילת השבוע כי ישראל עשויה לסגת בנסיבות מסוימות.

בהצהרה נכתב כי "יש צורך בפתרון שיפסיק את ניסיונות ההברחה, מנתק אספקה פוטנציאלית לחמאס ומאפשר נסיגת כוחות הצבא הישראלי מהמסדרון, כחלק ממסגרת לשחרור עצורים".

חבר הלשכה המדינית של חמאס, חוסאם בדראן, הודיע היום, שלישי, כי התנועה והפלגים הפלסטיניים קיבלו הזמנה מסין לקיים ישיבת סיעות מורחבת ב-21 וב-22 ביולי.

בדראן אמר בהצהרה: "התנועה טיפלה בקריאה זו ברוח חיובית ובאחריות לאומית, להוטה להשיג אחדות לאומית הראויה לעמנו הפלסטיני ובהתאם לקורבנותיו וגבורתו, במיוחד לאור קרב המבול באל-אקצא. ”

בדראן הוסיף כי הפגישה הקרובה בסין היא "פגישה לאומית מקיפה הכוללת פלגים פלסטיניים שונים", וציין כי אין "הסדרים לפגישות דו-צדדיות".

בנוגע למה שיידון במהלך הפגישה, אמר בדראן: "אנו מאמינים שניתן להתבסס על תוצאות הפגישה הקודמת שהתקיימה בבייג'ין באפריל האחרון, ואנו מקווים שאחרים לא יחזרו מהן".

היום, שלישי, צבעו מתנחלים את דגל מדינת הכיבוש הישראלי על מסלול המים של מעיין אל-עוג'ה, מצפון לעיר יריחו.

המפקח הכללי של ארגון אלביידר להגנה על זכויות הבדואים, חסן מליחת, דיווח כי מתנחלים הסתערו על מסלול המים של מעיין אל-עוג'ה, מצפון ליריחו, וצבעו את דגל המדינה הכובשת על התעלה שדרכה המים. שהגיעו מזרימות המעיין הראשיות, ועוררה אזרחים שבאו לספק מים לעצמם ולמשק החי שלהם.

הוא הוסיף כי המתנחלים מבקשים, באמצעות פלישות חוזרות ונשנות למעיין עוג'ה, לכפות בהדרגה שליטה על המים, מה שמוביל למניעת רווחתם של האזרחים מהם, וכן כאמצעי לחץ להעברת יישובים בדואים בכוח על ידי מניעת מים. .

היום, שלישי, תפסו רשויות הכיבוש הישראלי 441 דונם של אדמות אזרחים בכפרים שבתין, דיר עמאר ודיר קאדיס, ממערב לרמאללה.

ועדת ההתנגדות לחומה ולהתנחלויות מסרה בהצהרה כי תהליך התפיסה תחת השם "אדמות מדינה" נועד להדק את השליטה על כל הקרקעות המקיפות את ההתנחלויות "נילי" ו"נעלי", הבנויות על אזרחים. אדמות.

היא הוסיפה כי השטח הממוקד מהווה קבוצת מגרשים המקיפים את שני ההתנחלויות הנ"ל, והוא משלים את מה שתפסה המדינה הכובשת בשנים האחרונות.

הוועדה הצהירה כי המתקפה התזזיתית שהובילה המדינה הכובשת לתפיסת קרקע פלסטינית חושפת כוונות אמיתיות שהתבררו לעולם כולו בנוגע להתעסקות בגיאוגרפיה הפלסטינית וביתורה, על מנת לבטל את האפשרות לתקשורת בין כפרים וערים פלסטיניות. ולבטל את האפשרות להקים מדינה פלסטינית.

הוועדה אישרה כי תגביר, יחד עם כל השותפים, את מאמציה המשפטיים על מנת לסכל את תוכניות הכיבוש לשלוט בקרקעות פלסטיניות, העוקפות את כל החוקים וכל הוכחות לזכאות ובעלותו של האזרח הפלסטיני על קרקע זו.

היום, שלישי, עצרו כוחות הכיבוש הישראלי צעיר מהכפר אל-מיניה, דרומית מזרחית לבית לחם.

ראש מועצת הכפר אל-מיניה, זאיד קוואזבה, אמר כי כוחות הכיבוש שהוצבו במחסום צבאי בכניסה לנביא יונוס בעיירה חלחול, צפונית לחברון, עצרו את בנו ערב (בן 19), לאחר הם הכו אותו קשות.

הכיבוש ממשיך בהפצצות על אזורים שונים ברצועת עזה, כאשר 284 ימים חלפו מאז תחילת התוקפנות הישראלית ב-7 באוקטובר האחרון, לאחר מבצע שיטפון אל-אקצא שביצעו פלגי ההתנגדות הפלסטינית על ההתנחלויות הסובבות. את רצועת עזה.

מעשי הטבח שביצע הכיבוש באזרחים פלסטינים מגיעים בתקופה שבה המשפחות הפלסטיניות השכולות תולים תקוות להסכם בין חמאס לכיבוש, שעשוי להוביל להפסקת אש.

3 מעשי טבח בפחות משעה

דובר ההגנה האזרחית של עזה, רס"ן מחמוד בזאל, הודיע כי הכיבוש ביצע שלושה מעשי טבח תוך פחות משעה נגד העקורים באזור אלאטר, מערבית לחאן יונס, בית הספר אלראזי במחנה נוסייראת והתכנסות. של אזרחים סביב כיכר שייח' זייד, מצפון לרצועה.

בזאל ציין כי יותר מ-44 פלסטינים נהרגו, בנוסף לעשרות פצועים, חלקם במצב קשה.

טבח מאוואסי חאן יונס

ההתפתחויות בחאן יונס עדיין זהות, מבחינת המספר ההולך וגדל של חללים ופצועים כתוצאה מהפשיטות המתמשכות על אוהלי עקורים ובתי אזרחים.

גורם מקומי הוסיף: "היום אנחנו מדברים על 3 פשיטות קטלניות משעות עלות השחר ועד לרגע זה הפשיטה האחרונה הייתה מכוונת לבית של משפחת אבו עקר בשכונה ההולנדית באזור הצפון-מערבי של העיר חאן יונס, במיוחד. באזור שממערב לשכונת אל-עמל, שהוא אחד האזורים הנחשבים בין אזור אל-מוואסי או האזורים הבטוחים אליהם חזרו האזרחים".

הוא המשיך, "למרות הטענה הישראלית הזו, כוחות הכיבוש הפציצו את הבית נגד דייריו, וכתוצאה מכך שלושה קדושים, גבר בשנות החמישים לחייו ושתיים מנכדותיו, בנוסף לאובדן של ילד רביעי, בעוד צוותי רפואה נמצאים חיפושים עובדים ומתעצמים אחר גופתו של הילד הזה".

הוא ציין כי מספר אזרחים נוספים נפצעו, כולל פציעות חמורות וקשות כתוצאה מקטיעת גפיים תחתונות ועליונות.

הוא הסביר, "הפשיטה הזו הגיעה דקות ספורות לאחר הפשיטה הנוראה והפשיעה שביצעו מל"טי הכיבוש, לאחר שכיוונה מכונית באזור אל-עטאר, ממערב לעיר חאן יונס, באזור אל-מוואסי הפצצות ישראליות הובילו למותם של 17 פלסטינים, רובם ילדים, נשים ועקורים, ולפציעתם של יותר מ-26 אחרים, כולל פציעות חמורות וקשות".

הוא הדגיש כי "המצב במערב חאן יונס מידרדר מאוד אנו מדברים על פחות מ-72 שעות, שבמהלכן ביצעו כוחות הכיבוש 4 מעשי טבח באזור המערבי של חאן יונס, במיוחד באל-מוואסי. אֵזוֹר."

הוא ציין כי "כל הפשיטות התרחשו בכיכר צרה הממוקמת בפאתי המערביים של חאן יונס, שהוא האזור הצפוף ביותר ברצועת עזה, שכן באזור הגיאוגרפי הקטן הזה חיים יותר מ-700,000 אזרחים. מלא לגמרי בעקורים ובעשרות אלפי אוהלים שלהם".

המשך הסלמה

מוקדם יותר, היום, שלישי, אמר עד ראייה כי הכיבוש לא עצר את ההסלמה בעיר, למרות סיום המבצע הצבאי בה לפני 5 חודשים.

הוא ציין כי מטוסי הכיבוש פתחו בתקיפות אוויריות במספר אזורים, כאשר פשיטה ישראלית, עם עלות השחר היום, כוונה לבית של משפחת עזמי אבו תאיר בעיירה עבסאן, בחאן יונס, וכתוצאה מכך מות האב. אמא, וילדים.

כמו כן, הוא ציין הגעת 5 חללים למתחם הרפואי נאצר כתוצאה מהפצצות ישראליות על אזור ח'רבת אלעדס, ברפיח, מדרום לרצועת עזה.

טבח נוסייראת

בנוסייראת הפציצו מטוסי הכיבוש בניין ובו מספר עקורים, בסביבת בית הספר אל-ראזי המזוהה עם סוכנות הסעד והעבודות של האו"ם לפליטים פלסטינים (אונר"א) במחנה נוסייראת, במרכז העיר. רצועת עזה, במהלך אירוע בידור לילדים דיווחה רויטרס כי גורמים במגזר הבריאות אמרו כי הפשיטה הביאה למותם של 16 בני אדם ורבים אחרים נפצעו.

משרד הבריאות בעזה הסביר כי הפשיטה כוונה לבית ספר שנוהל על ידי האו"ם ושיכון משפחות עקורים.

זה בא כאשר אונר"א אמרה שהכיבוש תקף את חמישה מבתי הספר שלה במהלך עשרת הימים האחרונים, וקרא לצורך להגן על כל מתקני האו"ם.

בדיר אל-בלח דיווח מקור מקומי כי הפגזה ארטילרית עדיין נמשכת במזרח העיר, השוכנת במרכז רצועת עזה, ובצפון מחנה נוסייראת, במיוחד באזורי אל-מוגראקה. , ואדי עזה ומדינת אלזהרה.

הוא הסביר כי "נראה שצבא הכיבוש פועל באותם אזורים להרחבת אזור החיץ בציר נצרים כדי למנוע נפילת פצצות מרגמה על כוחותיו באותו אזור".

כמו כן, מסוקי כיבוש פתחו באש בסביבת מגדלי האסירים, מצפון-מערב למחנה נוסייראת, במרכז רצועת עזה.

סדרת מעשי הטבח נמשכת

דובר בית החולים לחללי אל-אקצא, ד"ר חליל אל-דקראן, מצדו אמר כי סדרת מעשי הטבח המתמשכת בכל המחוזות מגדילה את מספר הקדושים והפצועים מדי יום, ובתי החולים במגזר אינם יכולים לספוג את המספרים הללו עקב כך. למחסור הגדול בכל האספקה הבסיסית והדלק.

אל-דקראן הוסיף בהצהרות למחר: "מספר הקדושים מאתמול הגיע ל-33 חללים ולמעלה מ-100 פצועים, רובם ילדים וקשישים, ובית החולים לחלידי אל-אקצא לא יכול להכיל מספרים אלו בשל מניעת הגעת סיוע וציוד רפואי".

הוא הדגיש כי בית החולים סובל ממחסור בתרופות, ומקבל מקרים בדלת הקבלה בשל חוסר מקום וקיים מחסור משמעותי במספר המיטות.

עדי ראייה סיפרו פרטים על הפצצת בתיהם במחנות נוסייראת ואל-מגאזי, במרכז עזה.

אחד מהם אמר: "הילדים ישנים בשלווה בבתיהם, בטוחים, אנו מופתעים שבשעה 02:20 בערך הטיל יורד עליהם וחותך אותם כך", ושאל: "איזה חטא הם עשו, ומה. חטאנו עשינו?" "גם אנחנו לא לוחמי התנגדות וגם לא חמושים אנחנו, אנשים, שלווים".

אחר אמר כי טיל באורך 4 או 5 מטרים הפציץ את ביתו, וציין כי גופות החללים נחרכו ונשרפו.

עזה עומדת בפני השמדה

הכיבוש ממשיך בהפצצת אזורים שונים ברצועת עזה, זה היום ה-284, ומותיר מאות חללים ופצועים.

משרד הבריאות בעזה הודיע שלשום כי מניין ההרוגים מהתוקפנות הישראלית ברצועה מאז 7 באוקטובר עלה ל-38,713 חללים, רובם נשים וילדים, ו-89,166 פצועים.

בהודעת המשרד נמסר כי במהלך 24 השעות האחרונות ביצע הכיבוש שני מעשי טבח במשפחות שלמות ברצועת עזה, והותיר 49 חללים ו-69 פצועים.

במשרד הוסיפו כי יש עדיין מספר נפגעים מתחת להריסות ובכבישים, והכיבוש מונע מצוותי אמבולנס והגנה אזרחית להגיע אליהם.

בהקשר של המשא ומתן המתמשך לדיון בהפסקת אש ברצועת עזה ושחרור עצורים ישראלים, על רקע הנקודות השנויות במחלוקת, ציטט ה"ניו יורק טיימס" גורמים ישראלים ודיפלומט מערבי בכיר שאמרו כי ישראל ומצרים דנו בנסיגת צבא ישראל מציר פילדלפיה על הגבול עם רצועת עזה.

העיתון האמריקני הבטיח את המהפך הזה, שעשוי להסיר את אחד המכשולים העיקריים להשגת הסכם הפסקת אש עם חמאס.

היא ציינה כי הדיונים בין ישראל למצרים הם חלק משורה של מהלכים דיפלומטיים שמטרתם להגיע להפוגה ולהעלות את הרצועה לנתיב שלאחר המלחמה "למחרת".

העיתון ציטט ביום שני גורמים בחמאס, שאמרו כי סין תארח בשבוע הבא פגישות של התנועה עם פתח בניסיון לגשר על הפערים בתוך הפלסטינים.

בינתיים, היועץ הישראלי לביטחון לאומי צחי הנגבי מבקר השבוע בוושינגטון כדי לקיים פגישות בבית הלבן.

נקודות שנויות במחלוקת

נראה כי המשא ומתן על שביתת נשק תפס תאוצה בימים האחרונים, אך נותרו נקודות מחלוקת רבות. אחת מהנקודות הללו מתייחסת למשך הפסקת האש, שכן חמאס דורש שהפסקת האש תהיה קבועה, בעוד שישראל רוצה הפסקת אש זמנית.

חמאס דורש גם נסיגה ישראלית מאזורים הכוללים את הגבול בין מצרים לעזה כתנאי בסיסי להפסקת אש.

ה"ניו יורק טיימס" אמר כי הכיבוש הישראלי במעבר רפיח הוביל למתיחות ביחסים בין ישראל למצרים, שהזהיר כי צעד זה יגרום לנזק רב ועלול לאיים על הביטחון הלאומי המצרי.

ממשלת ישראל מהססת לסגת, ואומרת כי הדבר יקל על חמאס לחמש מחדש את הארסנל שלו ולהטיל מחדש את סמכותו על עזה.

ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו אמר ביום שישי כי הוא "מתעקש שישראל תישאר במסדרון פילדלפיה".

עם זאת, בדיונים פרטיים בשבוע שעבר עם גורמים מצריים, שליחים ישראלים בכירים ציינו כי ישראל עשויה להיות מוכנה לסגת אם מצרים תסכים לצעדים שימנעו הברחות נשק לאורך הגבול, אמרו שלושת הגורמים לעיתון.

עם זאת, שר צבא הכיבוש, יואב גלנט, הציע בהצהרה נפרדת בתחילת השבוע כי ישראל עשויה לסגת בנסיבות מסוימות.

בהצהרה נאמר: "יש צורך בפתרון שיפסיק את ניסיונות ההברחה, מנתק אספקה פוטנציאלית לחמאס ומאפשר נסיגה של כוחות הצבא הישראלי מהמסדרון, כחלק ממסגרת לשחרור עצורים".

מקור: אל-ג'אד

דובר בית החולים לחללי אל-אקצא בדיר אל-בלח במרכז רצועת עזה, ד"ר חליל אל-דקראן, אמר כי סדרת מעשי הטבח הישראליים נגד אזרחים נמשכת כחלק מרצח העם ברצועת עזה.

הוא ציין כי לבית החולים הגיעו עשרות קדושים ופצועים, רובם נשים, ילדים וקשישים, כתוצאה מהטבח הישראלי שכוון לבית ספר שיגור עקורים במחנה נוסייראת במרכז רצועת עזה.

הוא הוסיף כי הכיבוש ביצע טבח נוסף ברחוב אל-עטאר, חאן יונס, בדרום רצועת עזה, שגבה עד כה 17 חללים ויותר מ-26 פצועים.

הוא הדגיש כי לבתי החולים ברצועת עזה חסרים תרופות, ציוד רפואי ודלק, במיוחד לאור שהכיבוש מחמיר את שליטתו במעברים ומונע כניסת סיוע לרצועה.

אל-דקראן הוסיף כי בית החולים לחללי אל-אקצא הוא היחיד המסוגל לאכלס את הקורבנות במרכז רצועת עזה, והוא מספק שירותים לכמיליון בני אדם בנפה המרכזית.

לדבריו, "בית החולים מתמודד עם קושי להתמודד עם הפציעות הגדולות הללו", וציין כי ניתנה עזרה ראשונה לנפגעים על רצפת מחלקת הקבלה מכיוון שלא היו מקומות או מיטות.

הוא ציין כי מספר הנדבקים והחולים גדול פי ארבעה ממספר המיטות, ולכן מקרים חדשים מוצבים במסדרונות, בכבישים ובכיכרות חיצוניות.

אל-דקראן הדגיש כי צוותים רפואיים עובדים מסביב לשעון כל יום בתנאים קשים וקשים, ואינם חוסכים במאמצים במתן סיוע, אך אין זה מספיק כדי להתמודד עם המספר הרב הזה של חולים ופצועים.

הוא הוסיף: "הצוותים הרפואיים מותשים עקב מספר הזיהומים והחולים המגיעים לבתי החולים לאור הכוונה של הכיבוש לכל הצוות הרפואי יותר מ-500 עובדי מגזר הבריאות נרצחו ויותר מ-1,500 אחרים נפצעו, בנוסף ל-. מעצר של יותר מ-310, ואפילו אמבולנסים נמצאים במטרה".

הוא ציין כי מרבית הפציעות מגיעות לבית החולים עם כוויות מוחלטות בגוף, וחלקן מגיעות עם גופות "מותכות", מה שמעיד על שימוש בנשק בינלאומי אסור.

הוא הדגיש כי אין יחידת כוויות בבית החולים חללי אל-אקצא, והמשיך: "למרבה הצער, החולה נשאר 72 שעות ואז מת, ואין משחות או אנטיביוטיקה להתמודד עם פציעות כאלה".

מקור: אל-ג'אד

ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו אמר כי צבא ישראל יגביר את הלחץ על תנועת חמאס, בעוד שר הביטחון הישראלי, יואב גלנט, הדגיש את בשלות התנאים שיאפשרו להגיע להסדר עם חמאס באמצעות משא ומתן מתמשך באמצעות מתווכים, לצורך החלפה של אסירים והפסקת אש ברצועת עזה.

ההצהרות של נתניהו ושל שר הביטחון שלו הגיעו במהלך השתתפותם בטקסים לציון מלחמת עזה 2014, ביום שלישי בערב.

נתניהו הצהיר: "היום, יותר מתמיד, אנו נמצאים בעיצומה של (מלחמה) ענקית על קיומנו מצד אחד, המשטר הקנאי באיראן מאיים להשמיד אותנו, כצעד לקראת השתלטות על המזרח התיכון. איפה זה יכול לאיים על העולם כולו, ומצד שני "יש ישראל דמוקרטית וחופשית", כפי שתיאר זאת.

הוא הוסיף: "אין לנו כוונה להפסיד את העימות הזה, ונמשיך להדוף את הניסיונות לפגוע בנו מצד איראן, ונמשיך לפגוע באלה בכוח בלתי פוסק, ונטיל אחריות על כל מבצעי הפיגוע עד האחרון שבהם."

הוא המשיך: "נפיל את שלטון חמאס, נסכל כל איום עתידי מעזה על מדינת ישראל, ונחזיר את כל בני הערובה למולדת".

לדבריו, "חמאס נמצא בלחץ, והוא בלחץ הולך וגובר כי אנחנו פוגעים בו, מחסלים את מנהיגיו הבכירים ומחסלים אלפי חבלנים. הוא בלחץ כי אנחנו איתנים בדרישות הצודקות שלנו, למרות כל הלחץ. "

נתניהו הבטיח כי "זה בדיוק הזמן להגביר את הלחץ, להחזיר את כל החטופים, החיים והמתים כאחד, ולהשיג את כל מטרות המלחמה", והוסיף: "נגביר את הלחץ על חמאס, ונחזיר את כולם. האנשים החטופים ב-7 באוקטובר".

בתורו, אמר גלנט, "לצבא הישראלי ולשאר שירותי הביטחון יש את היכולת והחופש המלא לעבוד כדי לחזור לפעולה צבאית חזקה, לאחר כל עסקה, בכל מקום ובכל זמן שצריך".

הוא הוסיף, "לחץ צבאי משפיע, והתנאים מוכנים להגיע להסכמה להחזרת החטופים (העצורים הישראלים בעזה). חובתנו להתמודד עם האתגרים הנובעים מכל החלטה".

גלנט הדגיש אתמול, יום שני, כי השגת הסכם עם חמאס "קרוב יותר מאי פעם".

גלנט הדגיש כי שירותי הביטחון הישראלים תומכים בהצעה המוצעת והצביע על קונצנזוס מוחלט בין הצבא, השב"כ והמוסד כי "אין שום מכשול ביטחוני המונע את השלמת העסקה שלא ניתן להתגבר עליה עבור ישראל".

האתר האמריקני "אקסיוס" דיווח ביום שני כי נשיא ארה"ב ג'ו ביידן יקבל את ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו בבית הלבן ביום שני הבא, 22 ביולי, יומיים לפני שנתניהו ישא נאום לפני מושב משותף של הקונגרס האמריקני, גם נציגים וגם סנאטורים.

זו תהיה פגישתם הראשונה בבית הלבן מאז כניסת נתניהו לשלטון בדצמבר 2022, שכן ביידן סירב במשך יותר מ-10 חודשים לקבל את נתניהו בבית הלבן בשל "הרפורמות השיפוטיות" שנתניהו דחף בישראל. ביידן החזיק ונפגש עם נתניהו בשולי העצרת הכללית בספטמבר 2023, ושוב, כשהנשיא ביידן ביקר בישראל בעקבות מתקפת הפתע של חמאס על אזור עוטף עזה באוקטובר 2023.

ביידן ונתניהו גם קיימו שיחות טלפון תכופות מאז 7 באוקטובר כדי לדון בפעולות הצבאיות הישראליות בעזה. דיווחים בתקשורת הציגו את מערכת היחסים בין שני המנהיגים כלא יציבה, אך ביידן סיפק תמיכה צבאית ופוליטית חזקה במלחמת רצח העם של נתניהו.

תמיכה זו נמשכת גם כשנתניהו מחבל בסיכויים להגיע להסכם הפסקת אש עם חמאס. גורמים ישראלים אמרו לתקשורת שנתניהו לא רוצה להגיע להסכמה לפני נאומו בקונגרס מכיוון שהוא רואה בכך הזדמנות לזכות בתמיכה אמריקאית נוספת, מה שהוא מקווה שתגביר את תמיכתו המקומית.

לנתניהו יש היסטוריה של נאומים שנויים במחלוקת בפני הקונגרס, כולל ב-2015, כאשר נשא נאום נגד הסכם הגרעין עם איראן, המכונה תוכנית הפעולה המקיפה המשותפת (JCPOA). הוא גם שיחק תפקיד מרכזי בלחץ על ממשל טראמפ לקרוע את ההסכם, שהחזיק את תוכנית הגרעין האזרחית של איראן בהגבלות קפדניות.

בשנת 2002, נתניהו העיד בפני הקונגרס כשהוא מפציר בארצות הברית לפלוש לעיראק, תוך קידום הנרטיב השקרי שלפיו סדאם חוסיין מחזיק בנשק להשמדה המונית. נתניהו אמר: "אין ספק שסדאם מחפש, פועל ומתקדם לפיתוח נשק גרעיני".

הוא גם טען ששינוי המשטר בעיראק יעורר מהפכה באיראן. הוא אמר: "אם תפיל את סדאם, משטרו של סדאם, אני מבטיח לך שיהיו לזה השלכות חיוביות אדירות על האזור".

היום, שלישי, תפסו כוחות הכיבוש הישראלי הקלטות מצלמות במהלך הסתערותם על הכפר בזריה, מצפון-מערב לשכם.

ראש מועצת הכפר בזריה, טייסר ספאריני, אמר כי כוחות הכיבוש הסתערו על הכפר ופשטו על מספר בתים וחנויות בכביש שבין בזריה לענבטה ותפסו הקלטות מצלמות.

הוא הוסיף כי כוחות הכיבוש מונעים מכלי רכב לנוע בכביש לכיוון העיר טול כרם, ומסתערים על הכפר יותר מפעם אחת מאז שעות הבוקר.

היום, שלישי, שחררו רשויות הכיבוש הישראלי עצור מטובאס, לאחר תום עונשו.

מנהל מועדון האסירים בטובאס, כמאל בני עודה, אמר כי הכיבוש שיחרר את העצור, לאפי רפי דראחמה, מכלא מדבר הנגב, לאחר תום שבע שנות מאסר.

בהקשר זה סיפרה משפחתו של האסיר דראג'מה כי בנם יצא מהכלא כשהיא מאבד כמעט מחצית ממשקלו, בשל ההליכים השרירותיים של שירות בתי הסוהר של הכיבוש נגד עצורים.

אלו הנקראים מנהיגים, מהקואליציה ומהאופוזיציה בישראל, רוצים שנבין כי עלינו לחיות על החרב לעד. זוהי למעשה תמצית האסטרטגיה הישראלית הכושלת אל מול הפלסטינים זה 76 שנה, ועל בסיסה מדינת ישראל מתבצרת היום בעזה בכוונה להישאר שם לזמן בלתי מוגבל. שלושים ושמונה שנות התיישבות ישראלית בעזה כנראה לא הספיקו ללמד אותנו לקח שאין לנו מה לחפש שם. ההתנתקות החד-צדדית של ישראל מעזה – אחרי שראש הממשלה אריאל שרון סירב לתאם את היציאה ממנה עם מחמוד עבאס, ראש הרשות הפלסטינית, וסירב גם לנהל משא ומתן עם הפלסטינים על הקמת המדינה הפלסטינית בשני שלבים, ראשית בעזה ואחר כך בגדה – הביאה להחלשת אלו בישראל שהאמינו בפתרון מדיני וחיזקה את המתנגדים הפלסטינים לשלום עם ישראל, בעיקר את חמאס. כל פלסטיני וכל ערבי יספרו כי חמאס הוא שאילץ את ישראל בכוח הזרוע לברוח מעזה. זהו עוד כישלון תהומי של מדיניות ישראלית. הנרטיב של המאבק המזוין ניצח את הנרטיב של משא ומתן ופתרון מדיני. ב-2008 היה ניסיון קצר מועד שלא הבשיל – הניסיון המהותי והמשמעותי ביותר של ראש הממשלה ישראלי, אהוד אולמרט, להגיע במשא ומתן ישיר עם מחמוד עבאס להסכם שלום – ולא הושלם בשל פרישתו של אולמרט מראשות הממשלה. ב-2009 חזר נתניהו לשלטון אחרי אולמרט, ומאז הוא הגורם הדומיננטי בפוליטיקה ישראלית, והדוקטרינה שלו מנחה את המדיניות של ישראל כלפי הפלסטינים. אנחנו כבר יודעים שעל פי דוקטרינה זו הרשות הפלסטינית הוחלשה וחמאס הועצם – נתניהו דאג לערעור שיטתי של סמכותו של מחמוד עבאס ושל מעמדה של הרשות הפלסטינית, ובה בעת לשמירת חמאס בשלטון בעזה. במעשיו אלו הצליח נתניהו לשכנע את העם בישראל ואת העולם כולו שאין לישראל פרטנר לשלום, שמחמוד עבאס חלש ואין מנהיג פלסטיני שיכול לייצג את כל העם הפלסטיני, ואילו חמאס הוא ארגון טרור ששואף לחסל את מדינות ישראל. כך העלים נתניהו את פתרון שתי המדינות ומחק את הסיכוי לפתרון מדיני לסכסוך. לפי נתניהו הסכסוך הישראלי-הפלסטיני לא היה כל כך חשוב ובוודאי לא קיומי, וככזה היה "בר ניהול". כאשר הועלם פתרון שתי המדינות, התאדה הלחץ הפנימי והבין-לאומי על ממשלת ישראל ליישוב הסכסוך, וישראל המשיכה להעמיק את הכיבוש ולהרחיב באופן דרמטי את ההתנחלויות ואת השליטה הישראלית הישירה על התשתיות ועל הקרקעות בגדה המערבית. 

בשנת 2000 נסוגה ישראל מלבנון באופן חד-צדדי אחרי שהות של 18 שנים בה ומאות חיילי צה''ל הרוגים. מאז התחזק חיזבאללה לכוח לוחם כבד משקלוהמשיך להתעצם. בשנת 2006 הסתיימה מלחמת לבנון השנייה בהחלטת מועצת הביטחון 1701, אשר קבעה מסגרת לסיום מדיני של המלחמה, אך במשך השנים הלך והידלדל מימוש ההחלטה גם משום שהמנדט של כוח יוניפיללא היה מספיק ברור ומחייב. כעת ה(אין)אסטרטגיה הישראלית אל מול חיזבאללה היא להגיב לכל טיל ולכל כתב"ם של חיזבאללה בטילים ובכתב"מיםישראליים וכמובן בסיכולים ממוקדים נגד מפקדי חיזבאללה. התגובות ההדדיות הן תמיד הפגזות חזקות יותר ופוגעות יותר, וכך צפון ישראל ודרום לבנון בוערות. אומנם ישנה כעת הרתעה הדדית בין ישראל לבין חיזבאללה, אך כמעט מאה אלף ישראלים הפכו לפליטים בארצם, ואין מחשבה אסטרטגית בפעולות של ישראל מול לבנון – הכול טקטי ובלא שום תכלית. המצב של אין אסטרטגיה בולט נוכח האמירה הברורה של חיזבאללה כי כאשר תיפסק המלחמה בעזה ייפסק גם הירי של חיזבאללה על ישראל, וזה אכן קרה בעת הפסקת האש הקצרה מדי שהייתה בעזה בנובמבר 2023.  

במשך 76 שנה האסטרטגיה הישראלית מבוססת על תפיסת "קיר הברזל"שטבע ז׳בוטינסקי במאמרו משנת 1923. המדיניות הישראלית מעולם לא הכירה בזכות הלגיטימית של הקיום הלאומי הפלסטיני ובזכותו של העם הפלסטיני להגדרה עצמית. יש האומרים כי בתחילת תהליך אוסלו הייתה הכרה הדדית כזאת, אך בעצם גם בחילופי מכתבי ההכרה בין רבין לבין ערפאת לא הייתה הכרה הדדית אמיתית. במכתב של ערפאת לרבין נכתב: "אש"פ מכיר בזכות של מדינת ישראל להתקיים בשלום ובביטחון", ובמכתב של רבין לערפאת כתוב: "ממשלת ישראל החליטה להכיר באש"פ כמייצג של העם הפלסטיני". באלו אין ממש הקבלה ולא הכרה הדדית. לאורך זמן אפילו אמירה ישראלית זו איבדה מכוחה ומדיניות ישראל נשארה לנהל את הסכסוך ולא ליישב אותו. דוקטרינת נתניהו הבטיחה שישראל תהיה בסכסוך תמידי עם הפלסטינים ומדי כמה שנים מלחמה קטנה – סוג של "כיסוח דשא".

האסטרטגיה היחידה שמעולם לא ניסו אותה בישראל היא של הכרה אמיתית בעם הפלסטיני ובזכותו לחיות כעם חופשי במדינתו העצמאית לצד מדינת ישראל. יש קיצונים פלסטינים שמתנגדים לרעיון של מדינה פלסטינית על 22% של המולדת, ויש קיצונים ישראלים שמתנגדים לרעיון של מדינת ישראל על 78% משטחי המולדת. אבל יש רוב פוטנציאלי של למעלה מ-70% בקרב כל אחד משני העמים, אשר היו מקבלים את הנוסחה הזאת אילו האמינו שבצד השני אכן מתכוונים לחיות בשלום אמיתי.

מן ההכרח שאסטרטגיה חדשה תיפתח בהצהרות של שני הצדדים בנכונות להכיר בצד השני באופן מלא ובזכותו להגדרת עצמית בארץ ישראל/ארץ פלסטין. שני הצדדים צריכים לקבל את פתרון שתי המדינות, ומתוך למידת לקחים מהכישלונות של העבר יש להתקדם הלאה בסיוע יצירת ברית הגנה אזורית בגיבוי אמריקאי ואירופי. המשא ומתן המדיני הישראלי-הפלסטיני צריך להתקיים במסגרת אזורית ובהקמת מסגרות אזוריות לביטחון, ליציבות, לפיתוח כלכלי, ולשיתוף פעולה חוצה גבולות. זו הדרך להגיע לנורמליזציה עם ערב הסעודית ולהסכם שלום איתה ועם כל מדינות ערב והאסלאם על בסיס מימושו של פתרון שתי המדינות. זו גם הדרך ליישב את הסכסוך עם לבנון, כי אין בעצם סכסוך בין שתי המדינות, חוץ מכמה נקודות גבול במחלוקת שלא קשה ליישבן. זו גם הדרך להגיע לפירוז של רצועת עזה ולהקמת מדינת פלסטינית ללא צבא, אשר תשלוט על הגדה המערבית, עזה ומזרח ירושלים. 

כאשר הראש הישראלי יהיה ממוקד באסטרטגיה של עשיית שלום עם כל השכנים ולא בהקמת עוד קירות ברזל (אשר ניתנים לפריצה כפי שראינו ב-7 באוקטובר), נפתח סוף סוף את הדרך ליישוב הסכסוך הישראלי-הערבי כולו,שהלב והרוח שלו תמיד היה הסכסוך הישראלי-הפלסטיני. הפלסטינים ורוב הערבים אף פעם לא האמינו שישראל מוכנה לקיים שלום אמת איתם, וכך עד עצם היום הזה. נכון גם שאין ערבות שהעם הפלסטיני יהיה מוכן לקיים שלום אמת בר קיימה עם ישראל, אך אם נודה על האמת – אף אחד אף פעם לא אתגר אותם באפשרות הזאת. אחרי החתימה של הסכם אוסלו יצאו ממחנות הפליטיםצעירים פלסטינים, שרק יום קודם לכן זרקו אבנים על חיילי צה"ל, עם פרחים בידיהם וחילקו להם אותם. זמן קצר אחרי חתימת ההסכם הזה שוחררו מבתי הסוהר בישראל מאות אסירים פלסטינים אשר נכלאו בשל מעשי אלימות נגד ישראל, ועתה הפכו לפקידים בכירים ברשות הפלסטינית ולקצינים בשירותי הביטחון שלה שמקיימים תיאום ביטחוני עם ישראל עד ימינו. רבים מאותם אנשים מקיימים גם קשרי ידידות עם ישראלים עד היום.

חבר טוב שלי, סמיר סיקסיק ז"ל, היה הקצין הפלסטיני הראשון מאש"ף שנכנס לעזה בשנת 1994 לפני בואו של ערפאת אליה. סמיר היה אמור להגיע לעזה מסיני מלווה בכמה נגמ"שים. כאשר הוא נכנס לעזה שאלו אותו הקצינים הישראלים היכן הנגמ"שים. סמיר הסביר שהם ישנים ושהתקלקלו בדרך בתוך סיני. הקצינים הישראלים ביקשו מסמיר את המיקום המדויק של הנגמ"שים המקולקלים. סמיר, שהיה תת-אלוף בצבא שחרור פלסטין ומעולם לא פגש ישראלי, חשב שהישראלים מתכוונים להחרים אותם ולהשתמש בהם נגד הפלסטינים. כעבור שבועות מספר, התקשרו לסמיר הקצינים הישראלים וביקשו ממנו להגיע למוסך של צה"ל בעזה, ושם נמסרו לידיו הנגמ"שים במצב כמו חדש. סמיר תהה: מי האנשים האלו? הם אלו שניסינו להרוג במשך שנים? סמיר הפך להיות אחד הפלסטינים הכי תומכי שלום שהכרתי. במשך השנים הוא ביקר אצלי בביתי ואני בביתו בעזה ובבית משפחתו בעמאן. לצערי הואנפטר מסרטן.

אופציית השלום תהיה אמיתית, ואני מקווה שלא ירחק מאוד היום, כי אנחנו לא יכולים להמשיך בהרג ההדדי הזה יותר והמלחמה הזאת חייבת להיות המלחמה האחרונה בינינו. האזור מוכן היום לסייע לנו להגיע לשלום. עלינו להתקדם בזהירות, כי עשינו יותר מדי טעיות בעבר. אנחנו חייבים להגיע להסכמים חכמים ולא נאיביים; חייבים להבטיח מימוש התחייבויות; חייבים לוודא שהצד השני מילא את התחייבויותיו לפני שנוטלים סיכונים; חייבים להבין שאף אחד לא יסכים לחיות בכלוב, לכן הגבולות צריכים להיות פתוחים אם כי מפוקחים. שלום חייב להשתלם לאזרחים בשני הצדדים, והם צריכים לראות את יתרונותיו די בהתחלה. לא ייתכן שלום אלא אם כן נשנה את השיח הציבורי בשני הצדדים, לפיכך אנחנו ומנהיגינו חייבים לדבר שלום. אנחנו חייבים לתקן את מערכות החינוך שלנו – אם לא נחנך לשלום, לא יהיה שלום, וזה צריך להתחיל כבר בראשיתו של התהליך, לא בסופו. אנשי דת משלוש הדתות חייבים לדבר שלום בבתי התפילה שלהם. כך יהיה השלום אמיתי. 

כל זה אפשרי, ונראה שהמפתח לשם הוא בעליית דור חדש של מנהיגים ישראלים ופלסטינים. עד שהם יקומו, אנחנו האזרחים משני הצדדים חייבים לדבר שלום בתוך בני עמינו שלנו ואל בני העם השני. 

גרשון בסקין הוא יזם פוליטי וחברתי, העוסק כמעט יובל שנים בחיפושדרכים לשלום בין ישראל לשכנותיה. כיום מנהל סניף המזרח התיכון שלארגון הקהילות הבינלאומיות (ICO - International Communities Organization) וחבר מייסד של מפלגת "כל אזרחיה" (كل مواطنيها כֻּלמֻוָואטָנִיהָא) בישראל.