ללא הפסקה, ללא עצירה או בלימה כלשהי לריסון, ובתחושת יוהרה משתפכת, נמשכת ברצועת עזה, בוקר וערב, סדרת מעשי הטבח היומיומיים האכזריים, כאשר קורבנותיהם מונים מאות, חללים ופצועים, רובם ככולם. נשים וילדים שתפסו מחסה במקלטים, שם היו צפופים, ונאמר להם שזה בטוח, כדי שיוכלו למצוא את זה מלכודות שהוכנו אליהן, כדי להטיל אימה עליהם ולשפוך את דמם.

אולי הדבר המסוכן ביותר במלחמה המטורפת הזו הוא הרמת מסך האנושות מהקורבנות, עם פתוות דתיות המאפשרות שפיכת דם של ילדים, נשים, קשישים ונוער, שכן הם בני העמלק. זוהי דוקטרינה הניזונה ממאגר אינטלקטואלי גזעני שנותן לגיטימציה להרוג לשם הרג, או כדי להעביר את הזמן, ליהנות ולהדוף דיכאון.

רדיפה אחרי חפים מפשע בהפגזות ארטילריות ופשיטות במרכזי מחסה הן הודעות של אש והרס למארח העקורים, שעבר דמוניזציה מההתחלה וקיבל את התווית של טרור, האומר כי זה לא מקלט למי שמחפש ביטחון או הישרדות, ומסר נוסף שמטרתו להטיל אימה על העקורים ולדחוף אותם לעזוב.

זה רצח עם שמתבצע על ידי פושעים רצחניים ככת.