כדי להבין את ישראל... מה עם אילוף הצבא והמדינה העמוק של נתניהו?

לא ניתן להבין את ההשלכות של המלחמה הנוכחית ללא הבנה מעמיקה של התמורות בישראל, כי רבים מהניתוחים התייחסו למלחמת ההשמדה המתנהלת בימים אלה ברצועת עזה ולהתשה העקובה מדם בגדה המערבית. לפעמים יוצאות מתוך תחזיות שיש בהן סוג של שטיחות, ואולי השטוחה שבהן היא הסטריאוטיפיזציה של התשובה שחלק מהיעדר החלטתה של ישראל לסיים את המלחמה קשור לחשש של ראש הממשלה בנימין נתניהו להיעצר ולהישפט. באישומי שחיתות אולי ההומוריסטים שבהם הוא שנתניהו כבול באזיקים לשני שרים קיצוניים, בן גביר וסמוטריץ'.

חלוקה כרונית

אי אפשר, כמובן, להכחיש את ההבדלים והבדלי העמדות בתוך מפלגה אחת, הנושאת אידיאולוגיה אחת, אז מה דעתך על קואליציה המורכבת ממפלגות ותכניות מגוונות ושיש לה מחויבויות לבסיסי הבחירות שלה, אבל מה שרואים בניסיונות לכתוב את הפרק האחרון של המלחמה הזו לא ניתן להפריד מהקונפליקט המתמשך בין "ישראל הראשונה" ו"ישראל השנייה" היא חלוקה כרונית שעברה את שלב ההכרעה.

אם נניח שהמלחמה בעזה הסתיימה וממשלת נתניהו הנוכחית נופלת והחברה הישראלית תלך לבחירות מוקדמות, הבחירות הללו לא יפתרו את בעיית החברה הזו, ויהוו רק הרחבה של ארבע בחירות קודמות שהתקיימו כדי לפתור את הבעיה. חלוקה זו, אך התוצאות של כולם חיזקו חלוקה זו, ולכן האיזונים המדיניות הנוכחית קיימת ללא הגבלת זמן.

"ישראל הראשונה" מייצגת את מדינת העומק, שהיא הצבא, הביטחון, בית המשפט העליון וכמה מנגנונים ביורוקרטיים כמו הפרקליטות, בעוד ש"ישראל השנייה" מורכבת מהימין הפוליטי והדתי בראשותו של נתניהו כרעיון, וכן התגלמותו הפיזית על ידי הימין האידיאולוגי.

לאלף את המצב העמוק

המצב בישראל נחשב למורכב מאוד מבחינת הסכסוך בין שני הצדדים, ולאחר ה-7 באוקטובר הצליחה תנועת "ישראל הראשונה" לשלוט במצב ולהחליש את חזית הימין הפוליטית, אך הימין האידיאולוגי התאושש במהירות, ועם בחלוף הזמן היא החלה לתת מהלומות קשות לתנועת "ישראל הראשונה", או למדינה העמוקה.

נתניהו והתנועה שהוא מייצג פעלו להנדסה מחדש של החברה הישראלית בשני העשורים האחרונים, תוך הסתננות ושליטה במוסדות מדינת העמוק נתניהו הצטיין בהחלשת מוסד הצבא בישראל, בשינוי נאמנויותיו ובהפחתת כוחו. השפעה במהלך החיים הפוליטיים, כמו גם החלשת הנאמנים לצבא במסגרת שירותי הביטחון האחרים. כאן ראוי לציין שישראל היא מדינה המבוססת על צבא. בטוח שאחרי תום המלחמה הזו, סוגיית ההתנהלות של הימין מול הצבא תהיה אחת מבעיות הדיון הקשות בישראל.

התנועה הציונית הדתית, הרואה במתיישבי הגדה המערבית וירושלים את המאגר האנושי שלהן, פעלה גם היא להסתננות למוסד הצבאי בשני העשורים האחרונים, ופעלה ופועלת בהדרגה לנטרול ההנהגה החילונית המסורתית של הצבא. . המהפך בתוך הצבא החל לאחר שנת 2000; בתקופת אינתיפאדת אלאקצא שפרצה בשנת 2000, השליטה בצבא הייתה של האליטה הישנה לאחר מכן החלה המהפך הרדיקלי של "הקיבוץ" ללאומיות דתית, והסתיימה התרבות "הקיבוץ" שעליה הוקמה. לאחר שאבדה השליטה על השינוי הזה.

בעניין זה די לציין כי מפקד אזור המרכז בצבא הכיבוש הוא כיום מתנחל מהגדה המערבית, ומתוך שש אוגדות הנלחמות כיום ברצועת עזה, מנהיגי חמש מהן מגיעים מ. התנועה הדתית בהתנחלויות, וכולם בוגרי בית הספר הדתי "אלי", הנחשבים לסמל הקיצוניות בישראל, נקראים בית הספר "הרעל" בשל חומרת הקיצוניות שלהם. .

המשמעות היא שאחרי תום המלחמה בעזה, ועם חלוף הזמן ובהיררכיה הצבאית, מנהיגים אלו יהיו במטה הכללי על חשבון ההנהגה החילונית המסורתית של הצבא.

לפיכך, במסגרת התמורות הללו בתוך הצבא והמערכת הביטחונית בישראל לטובת הימין האידיאולוגי, ניתן להבין את ההתקפות והדלפות העיתונות המתמשכות מסביבתו של נתניהו, ובעקיפין מנתניהו באופן אישי, וממנהיגי הדתיים. נכון יותר בוטה נגד הצבא והביטחון, והאשמתם המתמשכת באחריות לכישלון ב-7. מאז אוקטובר, הם גם אחראים לכישלון בניהול המלחמה בעזה, כאילו הקרב על הסדר עם הצבא. , שירותי הביטחון והימין ממשיך גם בשיא המלחמה.

ביצוע מאכזב

בהקשר זה ניתן להבין גם את הוויכוח האחרון עם שירותי ביטחון נוספים, כגון: השב"כ (המודיעין הפנימי), המוסד (החיצוני) והמשטרה, שכן הימין הדתי הצליח יותר. בהסתננות למנגנון המשטרה מאשר בחדירת השב"כ והמוסד, שנותרו מלוכדים במדינה הנאמנות שלהם למדינה העמוקה ב"ישראל הראשונה" היא יותר משאר שירותי הביטחון.

זה יספק חומר להבנת המתקפה המתמשכת, למשל, של בן גביר בשב"כ והאשמתו בניסיון להרחיקו, ואת המחלוקת בסוגיית בתי הסוהר, שהובילה לכך שבן גביר האשים את השב"כ בכך שביקשו לעשות זאת. להתנקש בחייו פוליטית, לא הכוונה כמובן להתנקשות פיזית.

ודאי לציין כי מלחמת המילים הזו של בן גביר, ומה שהוא עושה גם נגד הרמטכ"ל, מתבצעת בהוראתו הישירה של בנימין נתניהו מתחת לשולחן, בדיוק כפי שהוא עושה עם הרמטכ"ל. כיוון מירי רגב במתקפה המתמשכת על הרמטכ"ל.

יצוין כאן כי תדמיתו של הצבא הישראלי התנפצה מאוד לאחר ה-7 באוקטובר בתוך החברה הישראלית, וכן כתוצאה מתפקודו המאכזב במלחמה בעזה ואי יכולתו להשיג ניצחון ברור מנקודת מבטו. מהקהל שלה, והיא זוכה כעת לא רק משתי חזיתות עזה ולבנון, שהראו אותו כחסר אונים ואבוד וחשפו את יכולותיו, שהגזים במשך עשרות שנים, אלא שהוא גם ספג מהלומות פנימיות מהדתיים. ימין.

זה נחשב לאבן דרך בקריאת עתידה של ישראל כמדינה שהלגיטימיות וההישרדות שלה מבוססות על תדמית של צבא בלתי מנוצח. זו תמונה שכבר אי אפשר לשחזר.

החברה הישראלית נכנסה לקונפליקט שהבחירות כבר לא מסוגלות לפתור. והפך לקשר הדוק עם הדתיים המסורתיים המכונים "חרדים", והפך לטרנד החדש הזה בישראל שנקרא "הרדם".

יצוין כאן כי "החרדים" הדתיים המסורתיים מסרבים להצטרף לצבא מאז קום מדינת ישראל, ורואים עצמם "שומרי התורה" המסורים לפולחן, ואילו המדינה העמוקה, במיוחד לאחר האבדות המסיביות. היא סבלה כתוצאה מהתשישות המלחמה, מבקשת לכפות גיוס על קבוצה זו, שהיא הייתה מיעוט בעת הקמת ישראל, והיא הפכה לפלח גדול היום. ואילו עיניה של תנועת "החרדלים" ההולכת וגדלה נשואות לשליטה בצבא וטיהורו מההנהגה החילונית.

בנימין נתניהו לא רק השלים עם תנועה ימנית דתית זו, אלא הוא חלק בלתי נפרד מהנהגתה, והוא תואם את האוריינטציות האסטרטגיות שלהם, כלומר ייצור הקיצוניות הוא מצרך שלו לפני שנכפה עליו על ידי מסוימים בריתות. כי הנושא הוא הרבה יותר עמוק מסתם ברית ממשלתית.

יודעי דבר בישראל אומרים שאם רוצים לדעת מה חושב בנימין נתניהו, כדאי להקשיב למה מאיר בן שבת, ראש המכון לאסטרטגיה ציונית וביטחון לאומי, יועץ לביטחון לאומי ולשעבר ראש המל"ל. בישראל, אומר.

שר האוצר הישראלי, יזאלאל סמוטריץ', ראש המפלגה הדתית "הציונות הדתית", נחשב במשוואה זו לא יותר מקצה הקרח של התנועה הזו, ונער צעיר, בהשוואה לבן שבת ולמעצבים. כיווני התנועה הזו במכון משגב, פורום קהלת והרבנות הדתית שעומדת מאחוריה.

מאמץ קבוצתי מאורגן

לא ניתן גם להפריד את צמיחתה של "ישראל השנייה", המיוצגת על ידי תנועה זו ובתוך עיניה ועיניה של "ישראל הראשונה" מבלי לקשור אותן ישירות להרחבות בארצות הברית של אמריקה, שכן תנועות אלו הן הרחבה של התנועות הנוצריות הציוניות בתוך ארה"ב, הן בתוך הדמוקרטים והן הן הקרובות ביותר ל"ישראל המדינה הראשונה, העמוקה, ואחרת בתוך הרפובליקנים קשורות לימין הדתי, המייצג את "השני". בין זה לזה יש מגמות ושדולות כלכליות, דתיות ופוליטיות חופפות, וחוזקה של כל מפלגה בחברה האמריקאית בא לידי ביטוי ישירות בחוזקה של המפלגה היריבה בישראל.

מדובר במאמץ קולקטיבי מאורגן המיוצג על ידי נתניהו, בעל מוח אסטרטגי, וכדי להבין את האוריינטציות שלו, בעיקר כלפי הפלסטינים והאזור הערבי, יש לקרוא בעיון את התיאורטיקנים שלו, כולל מאיר בן שבת.

המשך חדירתו של הימין הדתי על כל זרועותיו למנגנון הממלכתי בישראל, ואם שליטה זו תסלים, היא עלולה להוביל עם הזמן לניקוז מוחות והון בישראל, שכן רבים מהם "אשכנזים" חילוניים (מערביים). יהודים, רובם אזרחים כפולים) המתגוררים באזור תל אביב והמרכז.

הגירה נגדית זו החלה להתגבר לאחר ה-7 באוקטובר, והקהל הגדול ביותר שלה היה חילונים. אירוני כאן שהתוכניות להנדס את החברה בקרב הפלסטינים על ידי חוגים ציוניים ולהטיל חלק מהם בכוח במטרה להכניע, תנועות דומות מתרחשות בחברה הישראלית, אך מבלי להתעסק בידיים חיצוניות.

אפשר גם להבין כמה מגמות חלקיות לנושאים הקשורים למלחמה מנקודת מבט זו. כך למשל, כישלון תנועת הימין הדתי לתת חשיבות לנושא האסירים ברצועת עזה נובע מכך שמבחינת מעמד חברתי. רוב האסירים הם תושבי קיבוצים וכפרים בדרום הסמוכים לרצועת עזה, והם אינם נמצאים ברובם בני הציונות הדתית, שבסיסה בעיקר בגדה המערבית ובירושלים, כלומר אם האסירים הישראלים. בעזה היו מתנחלים בגדה המערבית או באזור המרכז, היחס היה שונה ברצונה של התנועה הזו להשלים את העסקה. נדגיש כי זהו גורם אחד מיני רבים ואינו מכריע, אך לא ניתן להתעלם ממנו.

פתרון מוחלט של הסכסוך

המשמעות היא שנגמר הזמן שבו הישראלים מרגישים שישראל מיועדת לכל אזרחיה, וקבוצות רבות בה צריכות להתקיים יחד עם היררכיות ומבנים חברתיים חדשים וצומחים המעורבים בצורות שונות של קיצוניות דתית וגזענות פנימית לפני שהיא נעשית עמוק יותר. בגזענות כלפי האחר הלא יהודי.

באשר ליחסים עם הפלסטינים; אחרי כל ההסבר הזה, תנועת הימין הדתית שמובילה את הממשלה הנוכחית כבר לא בראש סדר העדיפויות שלה היא שלום עם הערבים או אפילו נורמליזציה, שאותה היא קידמה באמצעות הצלחתה לפני ה-7 באוקטובר להתגבר על זכויות הפלסטינים. תנאי לנורמליזציה עם הערבים זה הפך בראש סדר העדיפויות שלו אחרי ה-7. רק מאוקטובר ניצחון ודומיננטיות צבאית מוחלטת היא דרך לחיזוק ההרתעה, וזה מה שעלה בוועידותיהם האחרונות.

תנועה זו מאמינה בעיצוב מחדש של ישראל מבחינה דמוגרפית, ומבקשת לשרטט את המפה לשינוי זה בכוח. מבטא זאת בצורה מאוד ברורה. אבל מדינות העולם לא רוצות לשמוע את זה ומתעלמות מזה. כדי שלא יעמדו בפניה זכויות המטילות עליה חובות שאינה רוצה.

בעוד שהעדיפות של מדינת העומק היא למנוע מישראל להפוך למדינה דו-לאומית, וסיווגה של הקהילה הבינלאומית שלה לאורך זמן כמדינת אפרטהייד ומעורבותה בהשלכות ה"אפרטהייד", תנועת הימין הדתית סבורה כי הפתרון לכך הוא פשוט, והוא לעקור את הפלסטינים מאדמותיהם.

בתנועת דיפ סטייט מאמינים שהתנהגותה של תנועת הימין הדתית (ישראל השנייה) תערב את ישראל ותהפוך אותה למדינת אפרטהייד, מה שיהפוך את קריסת ישראל וסילוקה מהקיומה למהיר יותר, ותיפול בפח של זכויות שוות לכל לאורך זמן. כי ארצות הברית של אמריקה, לא משנה כמה תמיכתה בישראל, לקיצוניות יש גבולות, והגזמה שלה תקשה עליה את משימת ההגנה על ישראל, במיוחד בענייני אפרטהייד.

זהו חלק חשוב מחזון הסכסוך של שני הצדדים, למרות שהם מסכימים לא להעניק לפלסטינים מדינה. הדברים הסתבכו גם לאחר ה-7 באוקטובר וההשלכות של הכישלון במלחמה בעזה והשלכותיו על הישות.

תנועת "ישראל הראשונה", נציגת המדינה העמוקה, תואמת את הנחיות הממשל האמריקני להפריד את גורלה של עזה מהגדה המערבית ולעצב מחדש את המפה הדמוגרפית הפלסטינית עם מובלעות מבודדות, אך יש לה מסגרת מדינית מוכרת בעולם. לצאת ממבוי סתום האפרטהייד, בעוד התנועה השנייה מחפשת פתרון מוחלט של הסכסוך באמצעות... עקירה.

אודות: אל ג'זירה.