אפריקאים... מקולוניאליזם ועד ניסיונות אינטגרציה והתמודדות עם גזענות

במשחקי אליפות אירופה בכדורגל שהסתיימו לפני מספר ימים, שרבים מאיתנו עקבו אחריהם, כמו בטורנירים קודמים ובליגות אירופיות רבות, אולי בניסיון לא אמיתי לברוח ממסכי החדשות של גיהינום הטרגדיות היומיומיות של עמנו כ תוצאה של מלחמת ההשמדה שביצע הכיבוש.

שחקנים ממוצא אפריקאי ממלאים תפקידים מכריעים בהשגת ניצחונות עבור קבוצות מועדונים ובחירות אירופיות. תופעה זו של נוכחותם ותפקידם של אפריקאים באירופה אינה מוגבלת לכדורגל בלבד, אלא משתרעת על תחומים נוספים כגון השתתפות בבחירות לפרלמנט ובבחירות המוניציפליות באירופה, בהן משתתפים באופן פעיל ומוצלח אנשים ממוצא אפריקאי ואף ערבי, ומספר הם מגיעים לעמדות מנהיגות ונציגות, בניסיון להוכיח את מעמדם ותפקידם כעמים שהיו נתונים לרדיפות אירופיות ולקולוניאליזם בקרב עמי מדינות שנרדפו לאורך ההיסטוריה.

רבים מבני עמים אפריקאים אלה הפכו היום למרכיב חיוני בהצלחות החברות של כמה מדינות אירופיות, שבהן הם עדיין סובלים ממכת הגזענות הלבנה האירופית מצד קיצונים פוליטיים וחברתיים ימנים המעלות סיסמאות עוינות לאפריקאים. ומיעוטים אתניים שמצאו מקלט באירופה בשל גורמים שונים, כולל מלחמות, עוני ואבטלה בניסיון לחפש חיים טובים יותר, כפי שעשו צעירים רבים בעזה בעשור האחרון, במסעות מוות מעבר לים. מוצאים מקלט בדרום אירופה.

ההקשר ההיסטורי בין קולוניאליזם להגירה 

הקולוניזציה האירופית הנוראה של אפריקה, שהגיעה לשיאה בסוף המאה התשע עשרה ותחילת המאה העשרים, גרמה לתסיסה חברתית, כלכלית ופוליטית גדולה בחברות אפריקאיות. מדינות כמו צרפת, בריטניה, בלגיה, פורטוגל והולנד הקימו מושבות, תוך ניצול המשאבים והמקורות בהן כדי לתפוס אותן על ידי הטלת ממשלות שיתופיות ונאמנות שביצעו את הפשעים הנתעבים ביותר נגד העמים עצמם שם, ופעלו לפי שיטות ההפיכות. ומלחמות שבטיות שזכו לפופולריות של המדינות הקולוניאליות בעבר. מורשת זו של הקולוניאליזם הותירה עקבות בלתי ניתנות לתיקון. עד עכשיו.

לאחר מלחמת העולם השנייה, אירופה הייתה עדה לגלי הגירה מאפריקה, שכן רבים חיפשו חיים טובים יותר ביבשת אירופה, אשר האירופים פעלו לרושש בהקשר של מדיניות השליטה של הצפון על הדרום נדידות אלו תרמו להיווצרות של קהילות מלוכדות של פרטים ממוצא אפריקאי במדינות אירופה, וחברי קהילות אלו החלו להשתלב ולהשתתף בתחומים שונים, כולל ספורט, פוליטיקה וכלכלה.

כדורגל, הספורט הפופולרי ביותר בעולם, הפך לפלטפורמה חשובה עבור חברי קהילות אפריקאיות להפגין את כישוריהם ולהשפיע באופן משמעותי. שחקנים ממוצא אפריקאי, כמו קיליאן מבאפה בצרפת, רומלו לוקאקו בבלגיה, ראחים סטרלינג באנגליה ורבים אחרים, הפכו לכוכבים עולמיים שממלאים תפקיד מרכזי בהצלחות של קבוצות או מועדונים אירופיים.

ההצלחות הללו מגיעות בהקשר היסטורי שבו מדינות אירופה שלטו באדמות אפריקה וניצלו את משאביהן. כיום, אנו רואים פרדוקס מעניין, שכן הבנים של העמים הללו שהושבו בעבר תורמים רבות להשגת ניצחונות ואליפויות למדינות אלו, ומספר מהן יושבים על כס האליפויות ומשתלטים בהצלחה בביצועי כדורגל.

פטריס לומומבה והתנגדות אנטי-קולוניאלית 

כאן לא ניתן לדבר על המעבר מקולוניאליזם לשחרור, אינטגרציה ושיתוף פעולה יחסי מבלי להזכיר דמויות היסטוריות כמו פטריס לומומבה, מנהיג קונגו שהוביל את ארצו לקראת עצמאות מבלגיה. לומומבה היה סמל להתנגדות אפריקאית נגד הקולוניאליזם האירופי, שכן הוא קרא לעצמאות מוחלטת ולדחיית השליטה הקולוניאלית, מה שהפך אותו לסמל של המאבק הדמוקרטי הלאומי לחופש, כבוד ועצמאות.

השקפתו הייתה ברורה לגבי הצורך בעצמאותה של ארצו ובחופשה מניצול ושליטה אירופית, אך הוא שילם על כך מחיר כבד שכן נרצח ב-1961 במעורבות ה-CIA. למרות סופו הטרגי, החזון והדוגמה שלו נותרו מקור השראה לדורות האפריקאים ולכוחות השחרור ברחבי העולם, כולל התנועה הלאומית הפלסטינית שלנו.

חווית המאבק של מפלגת הקונגרס הלאומי בדרום אפריקה, בראשות נלסון מנדלה וחבריו, נגד האפרטהייד והצלחתם להשיג את הפלתו ולשחרר את עמם למען הצדק עדיין נוכחת, בתקופה שבה המדינה הכובשת נמצאת חוזר שוב על החוויה של אפליה גזעית נגד עמנו.

ההצלחות של שחקנים ממוצא אפריקאי עיצבו את הזהות הלאומית במדינות אירופה בדרכים חדשות. שחקנים אלה הפכו לסמלים של פלורליזם ואינטגרציה, והם שינו את השקפתם של אנשים רבים כלפי מהגרים וחברי קהילות אפריקאיות. ההישגים שהושגו על ידי שחקנים אלו משקפים את ערכי שיתוף הפעולה וההכלה, ומחזקים את הקשרים בין עמים שונים.

אתגרים והעתיד 

למרות ההצלחות הגדולות, עדיין עומדים בפני שחקנים ואזרחים ממוצא אפריקאי שם, כולל אפליה גזעית והטיות חברתיות מצד תומכי הימין הקיצוני האירופי ונגד ההגירה, הפופוליזם האנטי פלורליסטי ואנטי מיעוטים. בנוסף, למרות ההצלחות הללו, עדיין ישנה ראייה נצלנית של אפריקה כלפי אפריקה. המעבר מקולוניאליזם מסורתי לצורות חדשות של קולוניאליזם דרך שליטה כלכלית ופוליטית מופיע ברבות מהמדיניות והפרקטיקות שמדינות אירופה נוקטות כלפי מדינות אפריקה. ניצול כלכלי של משאבי טבע, לרבות זהב ויהלומים, תנאי סחר לא שווים והתערבויות פוליטיות מייצגים כולם היבטים חדשים של מערכת היחסים הקולוניאלית הישנה.

לכן, למרות שתושבי אפריקה תורמים רבות לבנייה ולהצלחתן של חברות אירופיות, הדרך להשגת שיתוף פעולה ואינטגרציה אמיתיים ומאוזנים עוד ארוכה. היא מחייבת להיפטר מרעיונות האפליה הגזעית שאומצו על ידי מפלגות הימין הקיצוני והפופוליסטיות באירופה, שהיום מתקדמות ביבשת אירופה שלוקחת אותן אל הלא נודע של הסכסוך ופיצול אחדותן, והכרה בלגיטימיות. זכויותיהן של מדינות אפריקה וההכרח בהשגת צדק כלכלי ופוליטי.

לסיכום, הסיפור של שחקנים ממוצא אפריקאי שמביאים ניצחונות למדינות אירופה הוא סמל לשינוי ואתגר. הוא משקף מסע ארוך מקולוניאליזם לאינטגרציה לקראת הצלחת רעיונות השחרור, שיתוף הפעולה וההכרה באחרים, ומדגיש את חשיבות הפלורליזם והשילוב בבניית חברות מתקדמות חזקות ומאוחדות יותר.

בסופו של דבר, ההצלחות הללו תורמות להבנה ולהערכה ההדדית שעל עמי אירופה הילידים להבין ולממש, וסוללות את הדרך לעתיד מזהיר יותר לכולם ולעתיד צודק יותר בין הצפון והדרום הגלובלי. עם זאת, על אירופה לשקול מחדש את יחסיה עם אפריקה, לא רק ברמת הכדורגל, אלא בכל ההיבטים כדי להשיג שיתוף פעולה אמיתי ובר קיימא המבוסס על כבוד הדדי, וזכויות העמים לשוויון, צדק והגדרה עצמית.

ההצלחות של שחקנים ממוצא אפריקאי עיצבו את הזהות הלאומית במדינות אירופה בדרכים חדשות. שחקנים אלה הפכו לסמלים של פלורליזם ואינטגרציה, והם שינו את השקפתם של אנשים רבים כלפי מהגרים וחברי קהילות אפריקאיות.