מספר הנושאים הראויים לטיפול, הסבר והבהרה בסוגיה והשלכותיו של הסכסוך הפלסטיני-ישראלי כמעט בלתי ניתן להערכה. אבל נצמצם את הדיון רק לשלושה מהנושאים הללו. אני מאמין שהם הראויים ביותר לתשומת לב בשלב הנפיץ הזה, מלא בדם, הרס וסבל, מצד אחד, ועל ידי פתיחת הדלת לשינוי חיובי. הסדר העולמי, החל מפלסטין, ומעזה בפרט, מאידך.
שלושת המקרים הללו הם: (1) הסתערותם של שרי ממשלת ישראל, חברי כנסת וחיילים רעולי פנים מהצבא הישראלי למחנה/בית המעצר "שדה תמן" (שדה תימן) בנגב ול"בית". מחנה ליד" ליד נתניה, (2) השלכות שליחת אמריקה (ומדינות מערביות אחרות) שלחו לאזור כלי שיט וקבוצות של מטוסים וחיילים בגיוס צבאי מסיבי וחסר תקדים, (3) נושא בחירת יחיא סינוואר לעמוד בראשו. הלשכה המדינית של תנועת חמאס, לרשת את השהיד איסמעיל הנייה בתפקיד זה.
סערת מחנות "צד טימן" ו"בית ליד".
נפתח בנושא הראשון, נושא הסתערותם של שני מחנות צבא ישראלים על ידי שרים ומספר רב של המון אחרים. לאירוע חסר התקדים הזה מימדים רבים, הראשון שבהם חשוב ביותר, שהוא חשיפת עומקו ורוחב הפיצול של הרחוב היהודי בישראל, והשני, שחשוב יותר, לא זכה להתייחסות מצד הישראלים. התקשורת הבינלאומית עם תשומת הלב הראויה, והעיתונות הערבית לא התייחסה לזה לפי מה ששמתי לב (למרות המעקב וההתלהבות שלי לבדוק זאת).
נכון ששרים, חברי כנסת והמון אחר, כולל חיילים רעולי פנים נושאי נשק בודד, הסתערו על מה שהישראלים מחשיבים כ"קודש הקודשים", שהוא הצבא הישראלי, שבן גוריון תיאר ביום שבו הכריז עליו. היווצרות ופירוק כל הארגונים והכנופיות הציוניות, כ"כור היתוך" שאחראי להמסת מהגרים יהודים לארץ ישראל מורכב ממדינות, חברות, ציוויליזציות, מסורות ושפות שונות, כדי ליצור "עם אחד מאוחד".
אירוע זה גילה כי "כור ההיתוך" נעצר ולא הצליח להשיג את מטרתו, וכי השסעים האנכיים והאופקיים בקהילה היהודית בישראל, הציונית והלא ציונית, (החרדים, האורתודוכסים, כן לא מאמצים רעיונות ותורות ציוניות גזעניות, אבל הם מרוויחים ומנצלים את הישגי התנועה הציונית). בנוסף לכך ההבדלים הברורים, עד כדי בגידה, בין כמה מנהיגים פוליטיים, ראשי הצבא ושירותי הביטחון על כל שמותיהם, וההבדלים העצומים בין יהודי אשכנז מערביים ליהודי מזרח ספרדים, וכן כל שאר ההבדלים ואי ההסכמות האפשריים. אבל יש נקודה אחת שבה מסכימים כל המנהיגים הפוליטיים המיוצגים בכנסת (הפרלמנט הישראלי), והיא העוינות הפתולוגית כלפי העם הפלסטיני. הביטוי האחרון לעוינות זו היה ההצבעה בכנסת על מה שאני מכנה "זכותה של ישראל". להגדרה עצמית של העם הפלסטיני", שדיבר על סירובה של ישראל להקים מדינה פלסטינית "בכל חלק ממערב לנהר הירדן", "חקיקה" שרק חברי הכנסת במפלגות הערביות התנגדו.
אנשים רבים עסקו באירוע של הסתערות של אזרחים ומנהיגי ימין פוליטיים גזעניים על שני מחנות צבא ישראלים. אבל מה שלא זכה לתשומת לב היא המשמעות החשובה ביותר של האירוע הזה. הדבר מעיד על כך שהמטרה האמיתית של מתן החלטה של התובע הצבאי לעצור תשעה חיילי צבא ישראלים, המשרתים במחנה/מחנה המעצר "שדה תמן", לחקור אותם באשמת ביצוע הפרות ופשעים מתועבים ביותר, בחוסר מוסר ובלתי אנושי. חקירה ועינויים, עם עצורים פלסטינים באותו מתקן מעצר זה מופנה בעיקר, ורק, לשופטים בבית הדין הפלילי הבינלאומי, ואומר להם, כוזב, כי מערכת המשפט בישראל חוקרת ומענישה את מי שמבצע פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות. המשמעות היא שאין הצדקה לאותו בית משפט להתערב ולהיענות לבקשתו של התובע הציבורי בבית הדין הפלילי הבינלאומי, לעצור ולהביא את ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, ושר הביטחון , יואב גלנט, לחקירה ולמשפט, שכן זכותו להתערב מוגבלת (על פי הבסיס שעליו הוקמה) לטיפול בפשעי המלחמה והפשעים הנעשים נגד האנושות, במדינות הסובלות מה היעדרות או חולשה של גופים שיפוטיים.
ההצטברות של מערב אמריקה באזור
כאן אנו מגיעים להשלכות שחשפה גיוס הכוחות הצבאיים של אמריקה, מכל הסוגים והסוגים, ברחבי ישראל.
ההתגייסות הצבאית המאסיבית הזו חושפת גם ראיות ברורות, חשובות מאוד, ועוד ראיה, חשובה עוד יותר. העדות הברורה היא שאמריקה (יחד עם מדינות המערב) להוטה לישראל, ולעולם לא מאפשרת להביס אותה, מה שעלול להוביל לפטירתה בצורתה ובצורתה הנוכחית. אבל האינדיקציה החשובה ביותר היא שישראל אינה מסוגלת להגן על עצמה. אנחנו יכולים לומר ולחזור בביטחון מלא: מה שישראל איבדה כתוצאה מרעידת האדמה ב-7 באוקטובר לא ניתן לשחזר, לא משנה מה היא עושה, לא משנה אילו מעשי טבח ופשעים היא מבצעת.
אז אנחנו מגיעים סוף סוף להשלכות הרבות של בחירת יחיא סינוואר כראש הלשכה המדינית של תנועת חמאס, במקומו של השהיד איסמעיל הנייה. יש גם הרבה קונוטציות, אבל הבולטות הן שתיים: האחת חשובה ביותר, והשנייה חשובה עוד יותר.
ראשית, המדיניות הישראלית של חיסולים של מנהיגים פוליטיים או צבאיים היא מדיניות חסרת תוחלת, עקרה וחסרת תוחלת, שכן פחות משבוע לאחר רצח הנייה הסכימו מוסדות חמאס בסמכות למלא את החלל שהותיר היעדרותו של איסמעיל הנייה. , על ידי בחירת יחיא לראש המשרד הפוליטי שלה.
האינדיקציה החשובה ביותר לבחירתו של יחיא אל-סינואר בתפקיד הפוליטי העליון בהיררכיה הארגונית של תנועת חמאס היא כפולה: החלק הראשון הוא שתנועת חמאס, במיוחד לאור רעידת האדמה ב-7 באוקטובר והשלכותיה, מכירה בכך. שהנהגת השדה של התנועה, על אדמת פלסטין, ברצועת עזה, היא הציר הראוי והמסוגל ביותר להוביל את העבודה.
אבל החלק השני של משמעות בחירתו של יחיא סינוואר להוביל את חמאס חשוב לא פחות ואולי אף יותר, שבאמצעותו מעביר חמאס מסר לעם הפלסטיני, ולעמי ומדינות העולם הערבי. שהיא אומרת מה זה אומר: תנועת חמאס היא תנועה לאומית פלסטינית נאבקת היא נותנת עדיפות לזהות הלאומית הפלסטינית שלה על פני כל הזהויות הלאומיות, הדתיות והאחרות שלה היא משתלבת עם זהויות אלו, שייכת להן ומשתפת פעולה זה מתחיל מבסיס התחלתי: הזהות הלאומית.
הערה אחרונה, שיש לרשום, למרות שאין לה קשר ישיר לכל האמור לעיל: מעצר הכיבוש הישראלי והרשויות הקולוניאליות של האח ג'יבריל רג'וב, המנהיג הפלסטיני הבולט והכריזמה הידועה, מזכיר תנועת הפתח. , ונשיא הוועד האולימפי של פלסטין, בדרך לחזרתו מירדן לפלסטין לאחרונה, לאחר השתתפותו ונוכחותו במשחקים האולימפיים בצרפת, נושאת משמעויות ואינדיקטורים רבים, המצביעים על הסלמה ישראלית המכוונת לכל העובדים במדינה. תחום פוליטי לאומי ציבורי, הדורש תגובה פלסטינית כללית, שעשויה להגיע, אך אמורה להגיע עד כדי הקמת "ממשלה פלסטינית בגלות" שתוביל את הפעולה הלאומית, הרחק מהיכולת של שירותי הביטחון הישראליים לשלוט בתנועותיה. .
לא ניתן לשחזר את מה שישראל הפסידה עקב רעידת האדמה ב-7 באוקטובר, לא משנה מה היא עושה, לא משנה אילו מעשי טבח ופשעים היא מבצעת.
