דקות ושעות בעופר הן כמו אלף שנים

- עינויים, הרעבה, הלם, והכרח לשתות שתן

- דקה ב"עופר" חלפה כמו אלף שנים

- 15 אסירים הכניסו אותנו לתא

הם הכו את ידינו עד שנשברו והתייחסו אלינו כאל חיות

- תנו לכלבים שפגעו בגופנו לברוח מאיתנו

"אחד האסירים ביקש לשתות מים, אז החייל השתין בבקבוק והכריח אותו לשתות אותו", כך סיפר האסיר הצעיר, מוחמד אבו סייף (בן 18), את פרטי מסע המוות הוא ושאר האסירים התגוררו בין כותלי כלא "עופר".

Abu Saif told “ے” and “Al-Quds”.com: “This is not a prison, but rather hell. We have seen death in all its forms, and every minute that passed us inside it was like a thousand years.”

מסע הייסורים של אבו סייף החל כאשר כוחות הכיבוש הישראלי עצרו אותו במחסום צבאי ברצועת עזה, בליווי מספר אזרחים.

הוא המשיך: "החיילים הכו אותי ועינו אותי, ובדרך לכלא קראו לי במילים מגונות ומגונות, עד שהגעתי לכלא שאני לא יודע את שמו, אבל זה היה צריף". רציתי לישון בתוכו."

לא זו בלבד, אלא שהחיילים קשרו את ידיו ורגליו של מוחמד, וכיסו את עיניו, במדיניות תגמול שנוקט הכיבוש הישראלי נגד כל עצורי עזה.

הוא הוסיף: "הכריחו אותנו לשבת על הברכיים, לא לזוז, ולהסתכל ימינה ושמאלה. ישנו רק מ-12 בלילה עד 4 בבוקר, ואז חזרנו לעינויי ההתעללות. , עלבונות ומכות".

מוחמד בילה שנים עשר ימים בתוך הצריף, ואז החיילים לקחו אותו באמצעות טנקיסט.

לכלא עופר הועבר מוחמד והתחילו עבורו פרשיות הסבל והטרגדיה, הן פיזית והן פסיכולוגית. הוא אומר: "כלא עופר היה רע מאוד, חסר את צרכי החיים המינימליים, והיינו 15 אסירים בתוך התא, רובם. מאיתנו נאלץ לישון על הרצפה."

מפי דלת התא נאלץ החייל הישראלי מוחמד לשים את ידיו מחוץ לה. בפרטים יש מוות נוסף שחוו האסירים בתוך כלא "עופר" הוא מספר: "החייל הכריח אותנו לקחת הידיים שלנו יצאו מהפה, ואז הכו אותם עד שהם נשברו."

לא רק זה, אלא שהחייל משחרר כלבי משטרה כדי לפרוץ אליהם לתא. אותנו לענות אותנו."

מה לגבי המצבים הקשים ביותר שחווה מוחמד בתוך הכלא? הוא אומר: "כשחייל יורק בפיו של אסיר רק בגלל שביקש אוכל", הוא אומר: "ביליתי 41 ימים בבתי הכלא של הכיבוש, והם היו באמת גיהנום".

מוות נוסף שהאסיר אחמד אל-וודיה חווה בכלא של אופי. מכה בגוף שלי עם מכות חשמל".

הוא מתאר את הרגע בו התחשמל: "זה אחד הרגעים ההרסניים ביותר שלא תיארתי לעצמי שאשאר בחיים זה טירוף ונקמה שעשו החיילים נגדנו".

אחמד נעצר מתוך ביתו בשכונת שוג'עייה, מזרחית לעיר עזה, כאשר הכיבוש הישראלי הפתיע את השכונה בהפצצתה באוויר וביבשה ופתח במבצע צבאי שנמשך שבועיים.

הוא מספר: "היינו לכודים בתוך הבית במשך עשרה ימים. למחרת הסתערו החיילים על הבית והכריחו את הנשים לצאת למערב. אחר כך הכריחו אותנו לפשוט את הבגדים וחקרו אותנו במשך שלושה ימים. "

החיילים העבירו את אחמד לכלא סופה, שם עונה, התעלל והושפל בשיטות העינויים הקשות ביותר. הוא מספר: "ביליתי 15 ימים בכלא סופה, וכל יום היה עינוי חדש וחמור יותר מזה. לִפנֵי."

מכלא סופה ועד לכלא עופר, היו ביניהם סוגים שונים של מוות. הוא המשיך: "החיילים היו מונעים מאיתנו אוכל ושתייה, ונותנים לנו אותם רק פעם ביום הבריאות שלנו ירדה וירדנו חצי ממשקלנו. כל זה השפיע על בריאותנו פיזית ופסיכולוגית".

"כשנכנסתי לכלא ידעתי למה מתכוון האסיר", כך החל האסיר אדהם בהר את דבריו על סבלו בתוך כלא עופר.

He told “ے” and “Al-Quds”.com: “They tortured us with the most severe methods of torture, and when we got sick, the soldiers refused to take us to be examined by a doctor, deliberately neglecting our health until מָוֶת."

הוא הוסיף: "כשאסיר יוצא עם קצף לבן מהפה, רק אז לוקחים אותו לבית החולים. אחרת משאירים אותו מיוסר מכאביו".

הוא שואל בחוסר אונים ובחוסר אונים: "מה המשמעות של רפואה בכלא עופר?"

הוא ממשיך: "הם הכו אותי והעליבו אותי. הם לא התייחסו אלי כאל בן אדם או כאל בן אדם. אלא התייחסו אליי רק כאל חיה אנושית ותו לא".

אדהם שהה עשרים יום בכלא ברצועת עזה, לאחר מכן העבירו אותו החיילים לכלא עופר. הוא מתאר את הכלא באומרו: "זה גיהנום. זה כלוב ברזל, שבו אסור לאכול ולשתות, שלא לדבר על לזוז, או אפילו אם תשכח ותפנה ימינה, אתה תהיה נתון לעינויים ו הִתעַלְלוּת."

הוא ממשיך: "פעם אחת כלבי משטרה פרצו לתא ונשכו אותי, שלא לדבר על רוח הרפאים שלי בידיים מורמות, ואז החייל חישמל אותי".