כוחות הכיבוש הישראלי הגבירו מאז שעות הבוקר המוקדמות של יום שלישי את תוקפנותם הצבאית על אדמות לבנון, כאשר פתחו בסדרת תקיפות אוויריות וארטילריות אלימות שפגעו ביותר מ-56 אזורים ויישובים במגזר הדרומי. גל הפגזות חדש זה הביא למותם של 8 "שהידים" ולפציעתם של לפחות 15 אזרחים בדרגות פציעה שונות, במניין ראשוני הצפוי לעלות עם המשך פעולות הסיוע.

על פי הנתונים העדכניים ביותר שפורסמו על ידי משרד הבריאות הלבנוני, מניין ההרוגים הכולל של התוקפנות הישראלית המתמשכת מאז ה-2 במרץ/אדר האחרון עלה ל-1530 "שהידים" ו-4812 פצועים. נתונים אלה מראים את היקף ההסלמה השיטתית שמפעיל הכיבוש נגד אזרחים ותשתיות במחוזות לבנון השונים, במיוחד בכפרים הסמוכים לגבול.

התקיפות האוויריות האלימות כללו רשימה ארוכה של יישובים בדרום, ביניהם עין בעאל, מעראכה, טיר דבא, ואל-סרירה, בנוסף לפגיעה ישירה בעיר נבטיה אל-פוקא, עין קאנא ועראבסאלים. ההפגזות הארטילריות הממוקדות פגעו גם ביישובים א-סמאעיה, דיר קאנון וראס אל-עין, תוך כדי טיסה אינטנסיבית של מטוסי קרב וסיור בכל שמי לבנון.

מקורות בשטח דיווחו כי העיירה אל-חיאם הותקפה בסדרת תקיפות אלימות מאוד, אחת מהן התמקדה באזור הוילות, וגרמה להרס עצום ברכוש. תקיפות אלו מגיעות במסגרת ניסיונות הכיבוש לכפות חגורת אש שתקל על פעולות חדירה קרקעיות, אליהן מתמודדים לוחמי חיזבאללה בעוז במספר צירים.

במישור המבצעי, משולש עין אתא - מארון א-ראס - בינת ג'ביל היה עד לפרוץ עימותים אלימים ביותר מסוגם, כאשר כוחות הכיבוש ניסו לחדור כדי לכתר את העיר בינת ג'ביל מכמה כיוונים. הכוחות הישראלים ניסו לאגף דרך העיירות כונין וא-טיירי לכיוון אזור סף אל-הווא כדי לכתר את העיר האסטרטגית, אך נתקלו בהתנגדות עזה.

חיזבאללה הודיע בהודעות צבאיות כי התמודד עם ניסיונות ההתקדמות הישראליים, וציין כי טנק מרכבה נפגע בקצה המזרחי של העיר בינת ג'ביל בטיל מונחה, מה שהביא להשמדתו. החיזבאללה גם אישר כי תקף ריכוזי חיילי כיבוש בסביבת מתחם מוסא עבאס ומשולש אל-תחריר, תוך שימוש בפגזי רקטות ובנשק מתאים.

בהתפתחות איכותית, לוחמי החיזבאללה השתמשו ברחפנים מתאבדים וטילים מונחים כדי לפגוע בכוח ישראלי שניסה להסתנן באזור רשאף ובית ליף, ואישרו כי היו פגיעות ישירות בקרב הכוח החודר. זאת במקביל לשיגור מטחי רקטות אינטנסיביים מהדרום לעבר ההתנחלויות הצפוניות והאתרים הצבאיים הישראליים.

אזעקות נשמעו באזורים נרחבים בתוך השטחים הכבושים, כולל קריית שמונה וסביבתה, מירון, צפת, מטולה, ועד זרעית בגליל המערבי. אזהרות אלו הגיעו כהיערכות לתקיפות של כטב"מים ורקטות המשוגרות על ידי החיזבאללה בתגובה לפגיעה המתמשכת בכפרים ובעיירות לבנון.

מבחינה פוליטית, בירת לבנון ביירות הייתה עדה לפעילות דיפלומטית בולטת, כאשר הארמון הרפובליקני, הסראיה הממשלתית ומטה נשיאות הפרלמנט אירחו מספר פקידים ומשלחות. הדיונים עם הנשיא ג'וזף עאון, ראש הממשלה נוואף סלאם ונביה ברי התמקדו בדרכים לעצור את התוקפנות ולמנוע מלבנון את השלכות ההסלמה האזורית הגוברת.

פעילות מדינית אינטנסיבית זו מגיעה שעות ספורות לפני תום המועד שקבע נשיא ארה"ב דונלד טראמפ בנוגע לתיק הגרעין האיראני והמשא ומתן הקשור אליו. שוררת ציפייה בקרב החוגים הלבנוניים לגבי האם הסכם אפשרי כלשהו יכלול הפסקת אש בלבנון, או שמא החזית הלבנונית תישאר נפרדת בהתאם לאיומים הישראליים האחרונים.

לבנון רואה עצמה מעורבת ישירות במה שקורה במשא ומתן האיראני-אמריקאי ובהשפעתו על חזית הדרום.

הגנרל עמית יגור, ראש אגף המודיעין לשעבר של חיל הים הישראלי, הדגיש כי קיים פער עצום בהיגיון ניהול המלחמה בין הציר המערבי לאיראן. הוא הסביר בניתוח שפורסם בעיתון 'מעריב' כי ארצות הברית וישראל מהמרות על הזירה הצבאית כמפתח לניצחון, בעוד טהראן ממקדת את מאמציה בזירת התודעה כדי להבטיח את הישרדותה הקיומית למרות ההפסדים בשטח.

יגור ציין כי איראן מבינה את חולשתה הצבאית וזנחה את השאיפה להביס את היריב בשטח, ובמקום זאת מתמקדת באסטרטגיית 'ההמשכיות' והבנייה מחדש. טהראן מסתמכת על יצירת משברי אנרגיה עולמיים ופגיעה בבעלות בריתה של וושינגטן במפרץ, הנחשבות לחוליה החלשה ביותר במערכת הבינלאומית, כדי ללחוץ להפסקת התקיפות נגדה.

המומחה הישראלי סבר כי הצלחת האסטרטגיה האיראנית תלויה לחלוטין בשמירה על תדמית פנימית חזקה בפני אזרחיה, והיא עושה זאת באמצעות חסימת האינטרנט ופריסת חמושים. הוא הוסיף כי המשטר האיראני סובל מחולשה במשמעת כוחות ה'בסיג'' (Basij), מה שאילץ אותו להביא מיליציות אפגניות וזרות כדי להבטיח שליטה ברחובות ולמנוע כל תנועה עממית.

יגור מתח ביקורת על הסיקור התקשורתי המערבי, אותו תיאר ככזה שמשרת את איראן שלא בכוונה, שכן הוא מתמקד בתמונות של פיצוצים ותקיפות אוויריות טכניות 'קרות'. לעומת זאת, איראן מצליחה לייצא תדמית של עמידה איתנה באמצעות משוואות תגובה טילים וציוצים מתמשכים המרמזים על קיומו של מנגנון פיקוד ובקרה יעיל שלא נפגע מהתקיפות.

כדי להשיג תבוסה ממשית של המשטר האיראני, הציע הגנרל לשעבר צעדים מעשיים המתחילים בהשתלטות על מצרי הורמוז, המהווים את ליבת האסטרטגיה האיראנית. הוא גם קרא ליצור קרע בתדמית המשטר בפני עמו באמצעות אספקת אלפי מכשירי 'סטארלינק' לפתיחת האינטרנט באופן מיידי ועקיפת הצנזורה הממשלתית המחמירה.

התוכנית המוצעת כללה השמדה פומבית ורחבה של מטה מערכת המשפט האיראנית, הנחשבת לזרוע המבצעת של משמרות המהפכה ולכלי הדיכוי העיקרי. יגור הדגיש את הצורך בהקמת פלטפורמות תקשורת דוברות פרסית שמטרתן להצית מחדש את מחאות העם ולהפנות את דעת הקהל נגד מדיניות המשטר השולט.

בהקשר של לחץ כלכלי, הניתוח קרא לביצוע מתקפות סייבר ופיזיות על בנקים איראניים כדי למנוע תשלום משכורות לעובדים ולאליטות, מה שייצור משבר אמון חמור. הוא גם הציע להציע הצעות פומביות למקלט מדיני ותגמולים כספיים למשפחות של פקידי שלטון כדי ליצור פילוגים פנימיים ולפרק את מבנה המשטר מבפנים.

יגור הסביר כי העבודה בזירה האזרחית לא צריכה להיות השלב האחרון במלחמה, אלא צריכה להתחיל כעת ובאינטנסיביות רבה יותר כדי לאלץ את טהראן לקבל תנאים בינלאומיים. הוא הדגיש כי פגיעה בתשתיות אזרחיות, כגון מפעלי פטרוכימיה וצינורות, תשבש את יכולת המשטר לספק את צרכי האליטה השלטת שלו ותעמיד אותו בפני איום קיומי אמיתי.

הניתוח הגיע למסקנה שישראל כבר הצליחה להרוס חלקים נרחבים משרשרת הייצור הצבאית האיראנית, מה שעיכב את יכולת המשטר לבנות מחדש את ארסנל הנשק שלו. עם זאת, הרמה האזרחית נותרה הפרצה היחידה שדרכה ניתן לאלץ את איראן 'לשתות את כוס התרעלה' ולהסכים להפסקת אש בתנאי הציר המערבי.

האיום הקיומי האמיתי והבלעדי על המשטר באיראן עובר דרך הרמה האזרחית, והתמקדות בו תאלץ את טהראן לסגת פנימה.

די קל להבין מה הישראלים חושבים על איראן ומדוע הם מצדיקים את המלחמה שישראל וארצות הברית פתחו נגדה. להלן כמה מן האמירות הפומביות העוינות והמטרידות ביותר של מנהיגה העליון המנוח של איראן, האייתוללה עלי ח׳אמנאי, על ישראל:״ישראל לא תתקיים בעוד 25 שנים״.״בעזרת השם, לא יישאר דבר מן הישות הציונית בתוך 25 שנים״.״אני תומך בהשמדת ישראל״.״הישות הציונית צועדת לעבר חורבן״.

ישראל ראתה במשך שנים רבות באיראן כוח אזורי עוין, שעלול בסופו של דבר להשיג נשק גרעיני, ואשר מאיים בגלוי על עצם קיומה. תפיסה זו נטועה עמוק במיוחד בחשיבה האסטרטגית הישראלית, לא רק בשל הרטוריקה העוינת החוזרת ונשנית של איראן כלפי ישראל, אלא גם בשל תמיכתה המתמשכת של איראן בחיזבאללה ובחמאס. פיתוח הטילים הנרחב של איראן, והקרבה של כוחות שלוחים לגבולות ישראל, הופכים את האיום האיראני למוחשי עוד יותר בעיני רוב הישראלים. בקיצור, תוכניותיה של איראן נתפסו כאיום אסטרטגי וקיומי ארוך טווח, שיש לבלום לפני שהפיכתה למדינה גרעינית תהפוך לבלתי הפיכה.

ההנהגה האידיאולוגית והצבאית של איראן הביאה רבים להאמין כי רק סנקציות ולחץ צבאי יכולים לבלום את שאיפותיה, מה שהפך את הדיפלומטיה לבלתי מציאותית לכאורה. אך בשנת 2015 הוכיחהתוכנית הפעולה המשותפת המקיפה (JCPOA)אחרת. ההסכם, שנחתם בין איראן לבין המעצמות הגדולות, הטיל מגבלות חמורות על תוכנית הגרעין האיראנית: צמצום מלאי האורניום, הגבלת רמות ההעשרה, צמצום מספר הצנטריפוגות ומתן אפשרות לפיקוח נרחב של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית. בתמורה, הוקלו הסנקציות הבינלאומיות, ואיראן קיבלה מחדש גישה לנכסיה המוקפאים ולשווקים העולמיים. למרות שאיראן עמדה בתנאי ההסכם, ראש הממשלה נתניהו התנגד לו בטענה שאיראן נותרה איום קיומי, וב־2018 שכנע את הנשיא טראמפ לפרוש מן ההסכם, והוא החל להתפורר בהדרגה. לאחר מכן העשירה איראן כ־450 קילוגרם של אורניום לרמות מסוכנות, שאפשרו לה ״פריצה״ לתוכנית נשק בתוך פרק זמן קצר מאוד. גם אם ההסכם לא היה מושלם, לאחר ביטולו איראן התקדמה במהירות לעבר פצצה — דבר שהיה ניתן למנוע אילו ההסכם נותר בתוקף.

לאחר הקמת מדינת ישראל, האיום הקיומי הגדול ביותר עליה היה מצרים.הרטוריקה של נשיא מצרים גמאל עבד אל־נאצר המחישה את מחויבותה של מצרים לחיסולה של ישראל. הנה כמה דוגמאות:״ישראל היא מדינה מלאכותית שחייבת להיעלם״.״אין שום טעם לדבר על שלום עם ישראל. אין אפילו המקום הקטן ביותר למשא ומתן בין הערבים לישראל״.״הקרב יהיה כללי, ומטרתנו הבסיסית תהיה להשמיד את ישראל״.״דרכנו לפלסטין לא תהיה מרוצפת בשטיח אדום… דרכנו לפלסטין תהיה מרוצפת בדם״.

לפני ביקורו של הנשיא סאדאת בירושלים בנובמבר 1977, רוב הישראלים לא באמת האמינו ששלום עם מצרים הוא אפשרי, גם אם רבים רצו בו. התחושה הדומיננטית הייתה ספקנות עמוקה יותר מאשר דחייה מוחלטת. במשך כמעט שלושים שנה הייתה מצרים במרכז העימות הצבאי הערבי עם ישראל. לכן, עבור רוב הישראלים, מצרים נתפסה כאויב הצבאי המרכזי של ישראל. ההיסטוריה הזו הפכה את השלום האמיתי לכמעט בלתי נתפס.

אך בחינה של ההיסטוריה עשויה להציע לנו תובנות לגבי האיומים הקיומיים הנוכחיים של ישראל. שלום עם מצרים נראה פעם בלתי אפשרי, והנה יש לנו הסכם שלום כבר כמעט חמישה עשורים. גם שלום עם ירדן נראה פעם בלתי אפשרי, אך בשנת 1994 חתמו ישראל וירדן על הסכם שלום. גרמניה וצרפת עברו ממלחמות חוזרות לשותפות, ואולי מרשים עוד יותר הוא שב־1965, עשרים שנה בלבד לאחר השואה, כוננו ישראל וגרמניה יחסים דיפלומטיים מלאים.

שלום מתחיל בדרך כלל לא מתוך אמון, אלא מתוך תשישות. כאשר שני הצדדים מגיעים למסקנה שהמלחמה אינה משרתת עוד את האינטרסים שלהם, הדיפלומטיה הופכת לאפשרית. גם ללא שינוי משטר כתוצאה מן המלחמה הנוכחית, מבט על הכלכלה האיראנית עשוי לספק תקווה מסוימת לשינוי.

הכלכלה האיראנית הייתה נתונה ללחץ חמור עוד לפני המלחמה, והמלחמה דחפה אותה למשבר עמוק בהרבה. בשנים האחרונות סבלה איראן מהתכווצות כלכלית חדה. מומחים מעריכים ירידה חמורה בתוצר, ויש הערכות שלפיהן הכלכלה עלולה להתכווץ בכ־10% בשנת 2026 בשל המלחמה, נוסף על הנזק שכבר נגרם מסנקציות ומחולשה מבנית. הדבר משקף הרס תשתיות, ירידה בתפוקה התעשייתית, שיבוש במסחר ובתחבורה, בריחת הון וירידה בהשקעות. האינפלציה הייתה כבר מעל 40% לפני פרוץ המלחמה, וכעת החריפה משמעותית, עם דיווחים על אינפלציית מזון של מעל 100%. לכך מתווספת קריסת המטבע, כאשר הריאל ממשיך להיחלש באופן דרמטי. הבנק המרכזי האיראני אף הנפיק את השטר הגדול ביותר בתולדותיו — 10 מיליון ריאל — כאשר האינפלציה והמלחמה מגבירות את הביקוש למזומן ומאיצות את הפיחות. המלחמה תמשיך לשבש את ענף הנפט והמסחר, נוסף על הנזק הישיר העצום שנגרם בתקיפות האחרונות על מפעלי הפלדה באספהאןובח׳וזסתאן ועל תשתיות החשמל ברחבי המדינה. השורה התחתונה היא שהמלחמה הפכה כלכלה שברירית ממילא למצב חירום כלכלי מלא.

הצמיחה הכלכלית של ישראל מאטה, אך אינה קורסת. ישראל עדיין מתפקדת ככלכלה מתקדמת ובעלת הכנסה גבוהה, אך המלחמה עם איראן הפחיתה בבירור את תחזיות הצמיחה. ההערכות האחרונות מצביעות על כך שתחזית הצמיחה ל־2026 תעודכן כלפי מטה בהשוואה לציפיות שלפני המלחמה. המשמעות היא שהכלכלה עדיין צומחת, אך הרבה מתחת לפוטנציאל שלה, כאשר מגזרים מרכזיים נמצאים תחת לחץ, כגון תיירות, צריכה פרטית, שירותים, תעופה ולוגיסטיקה. האתגר הכלכלי הגדול ביותר של ישראל הוא הגירעון התקציבי. התקציב החדש ל־2026 הוא עתיר הוצאות ביטחון, עם תוספת של 32 מיליארד שקלים לצרכים צבאיים, וסביר שזה אינו הסכום הסופי. יעד הגירעון עומד כעת על 4.9%–5.1% מהתוצר. זהו שיעור גבוה עבור ישראל, ומשמעותו יותר הלוואות, עלייה בעלויות שירות החוב, וככל הנראה גם העלאות מסים משמעותיות בהמשך השנה. החוב של ישראל צפוי לעלות לכ־70% מהתוצר. הסיכון האמיתי איננו מיתון מיידי, אלא עשור אבוד של צמיחה איטית, מסים גבוהים וחוב גובר אם ריבוי החזיתות יימשך.

נגיד בנק ישראל לשעבר, הכלכלן בעל השם העולמי, ד״ר סטנלי פישר ז״ל, ציין כי בתנאי שלום, כלכלת ישראל יכולה לצמוח ״אפילו ב־7 אחוזים״. פישר הרחיב מעבר לשיעורי צמיחה קצרי טווח ותיאר חזון רחב הרבה יותר:״בתוך עשור או שניים אנו עשויים למצוא את עצמנו חיים באחת הכלכלות המתקדמות בעולם״.פישר האמין שהשלום יאפשר לישראל להמיר את החוסן הצבאי שלה לשגשוג ארוך טווח. הוא לא דיבר על שלום בין ישראל לאיראן — אלא על שלום בין ישראל לפלסטין.

יש לזכור כי במרץ 2002 אימצה הליגה הערבית אתיוזמת השלום הערבית, שהציעה לישראל נורמליזציה מלאה בתמורה לנסיגה לקווי 1967 ולהקמת מדינה פלסטינית. איראן אינה חברה בליגה הערבית, ולכן לא הייתה חתומה ישירה. אך כמה חודשים לאחר מכן, ביוני 2002, ארגון הוועידה האסלאמית — שכלל גם את איראן — אימץ את היוזמה. משמעות הדבר היא שאיראן, כחברה בארגון, קיבלה אז לפחות פורמלית את המסגרת הדיפלומטית. אין כל ודאות שאם הממשלה הבאה בישראל תקבל את יוזמת השלום הערבית, איראן תשנה את עמדתה לגבי השמדת ישראל, אך היא תהיה מבודדת לחלוטין בעולם המוסלמי, שיקבל בברכה את שינוי עמדתה של ישראל ביחס להקמת מדינה פלסטינית לצד ישראל.

קיים ספק רציני אם ישראל וארצות הברית יצליחו להשיג את מטרות המלחמה שלהן כלפי איראן. ייתכן שלא יהיה שינוי משטר, ייתכן שלא יוצא האורניום המועשר ברמה גבוהה מאיראן, והמנהיגים האיראניםהחדשים עלולים להיות קיצוניים יותר מאלה שנהרגו במלחמה. גם ישראל וגם איראן סבלו מן המלחמה הזו, ועצם המחשבה על הצורך לעשות שוב את אותו הדבר בעתיד הלא רחוק צריכה להספיק כדי להתחיל לחפש חלופה לעוד מוות והרס. הדבר נמצא בידי העם בישראל והעם באיראן הרבה יותר מכפי שאנו מבינים. מלחמה צריכה תמיד להיות הברירה האחרונה האפשרית — ובמקרה שלנו היא איננה כך - ואת זה יש לשנות.

לפני הירייה הראשונה: חייבים לדעת את הסוף הפוליטימאתגרשון בסקין

במהלך שנים רבות של השתתפות בדיאלוגים בלתי רשמיים עם פלסטינים, ישראלים ושחקנים אזוריים, הגעתי למסקנה פשוטה אך קריטית שעל כולם להבין – במיוחד לאחר כל מה שעברנו בשנים האחרונות: לפני שמתחילים מלחמה, על מנהיגים אחראים לשאול את עצמם כיצד היא תסתיים. והתשובה חייבת בסופו של דבר להיות פוליטית ולהושג באמצעות דיפלומטיה.

קל להתחיל מלחמות. הרבה יותר קשה לסיים אותן.

ההיסטוריה מראה שוב ושוב שמערכות צבאיות המתחילות ללא יעד פוליטי ברור לסיומן כמעט שאינן מביאות ליציבות. במקום זאת הן מותירות הרס, טראומה וטענות לא פתורות, שבסופו של דבר כופות את אותן שיחות פוליטיות שיכלו להתקיים עוד לפני שהלחימה החלה. העימות הנוכחי בין ישראל לאיראן, יחד עם הסכסוך המתמשך עם חיזבאללה, מעלה בדיוק את השאלה הזו. פעולות צבאיות יכולות להשיג הצלחות טקטיות. ניתן ליירט טילים. ניתן להרוס תשתיות. ניתן לחסל מפקדים. אך אף אחת מן הפעולות הללו אינה עונה על השאלה האסטרטגית החשובה ביותר: איזו מציאות פוליטית תתקיים לאחר שהרובים ישתתקו? אם המצב הפוליטי לאחר המלחמה ייראה בדיוק כפי שנראה לפניה – או גרוע מכך – הרי שהאזור שילם מחיר עצום תמורת רווח אסטרטגי קטן מאוד.

לעיתים מלחמות יוצרות רגעים של שינוי אסטרטגי. כאשר האבק שוקע, הן עשויות לפתוח דלתות פוליטיות שנראו קודם לכן נעולות. האתגר של ישראל, ארצות הברית והעולם הערבי כיום הוא להכיר בכך שרגע כזה עשוי להתהוות כעת.

העימות עם איראן ורשת שלוחיה האזוריים האיץ שינוי משמעותי במזרח התיכון. מספר הולך וגדל של מדינות ערב רואות יותר ויותר את האינטרסים הביטחוניים שלהן מתיישרים עם אלה של ישראל בהתמודדות עם השאיפות האזוריות של איראן, יכולות הטילים שלה, וההשפעה המערערת של ארגונים חמושים הפועלים כשליחים כגון חיזבאללה, חמאס ומיליציות נוספות. מדינות כמו ערב הסעודית, איחוד האמירויות, בחריין, ירדן, מצרים ואחרות מתמודדות עם אותה מציאות אסטרטגית: האזור לא יוכל להשיג יציבות ארוכת טווח כל עוד איראן מקרינה כוח באמצעות שחקנים חמושים שאינם מדינתיים ובאמצעות יכולות צבאיות מערערות יציבות. הדאגה המשותפת הזו כבר הובילה לרמות חסרות תקדים של תיאום ביטחוני שקט ושיתוף פעולה מודיעיני. היא גם חיזקה את ההיגיון מאחורי ארכיטקטורה ביטחונית אזורית מתהווה המקשרת בין ישראל, מדינות ערב המתונות וארצות הברית במסגרת הגנה שיתופית.

אך שיתוף פעולה ביטחוני אזורי אינו יכול להיבנות על היגיון צבאי בלבד. עבור ממשלות ערב, נורמליזציה עם ישראל והשתתפות במסגרת ביטחונית אזורית אינן רק חישוב אסטרטגי; מדובר גם בסוגיה פוליטית הקשורה עמוקות לשאלה הפלסטינית. מנהיגים ערבים מבינים כי יכולתם להעמיק את היחסים עם ישראל באופן גלוי ויציב תלויה בהתקדמות אמינה לקראת פתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני. זו המציאות שעל מנהיגי ישראל להתמודד עמה.

במשך יותר מעשור פעל ראש הממשלה בנימין נתניהו באופן עקבי בדרכים שהחלישו את האפשרות לפתרון שתי המדינות. הרחבת ההתנחלויות, דחיקת ההנהגה הפלסטינית המתונה לשוליים, והיעדר כל יוזמה דיפלומטית רצינית – כל אלה תרמו לשחיקת האופק הפוליטי הדרוש לשלום. בכך ישראל ערערה לא רק את הסיכויים לפתרון הסכסוך אלא גם את יכולתה לבנות שותפויות אסטרטגיות רחבות יותר באזור.

המלחמות עם איראן וחיזבאללה יצרו עם זאת פתח אסטרטגי פוטנציאלי עבור ישראל שיכול לשנות באופן יסודי את מקומה במזרח התיכון. ישראל יכולה לעבור ממעמד של בידוד אזורי חלקי להשתלבות מלאה במערכת אזורית שיתופית של ביטחון וכלכלה. אך שינוי כזה לא יתרחש ללא התמודדות עם הסוגיה הפלסטינית.

עבור ישראלים רבים כיום, הרעיון של מדינה פלסטינית נראה רחוק או בלתי מציאותי. שנים של אלימות, משאים ומתנים כושלים וחוסר אמון עמוק שחקו את האמון בתהליך השלום. הטראומה של מתקפות 7 באוקטובר והמלחמה ההרסנית שבאה בעקבותיה בעזה הקשיחו עוד יותר את עמדות הציבור. אולם היעדר פתרון פוליטי אינו מייצר יציבות. האלטרנטיבה למסגרת פוליטית מוסכמת אינה היעלמות הסכסוך – אלא המשך קיומו. כל עוד מיליוני פלסטינים חיים ללא ריבונות פוליטית וללא זכות להגדרה עצמית לאומית, הסכסוך ימשיך לייצר מעגלים של אלימות, הקצנה וחוסר יציבות, אשר בסופו של דבר יערערו את ביטחונה ארוך הטווח של ישראל ואת מעמדה הבינלאומי. פתרון שתי המדינות נותר המסגרת היחידה המסוגלת ליישב בין הצורך הלגיטימי של ישראל בביטחון ובהגדרה עצמית לאומית לבין שאיפתם הלגיטימית של הפלסטינים לעצמאות ולכבוד.

גם בעיצומה של המלחמה הנוכחית נשמעים קולות מתוך האזור המזהירים מפני הסכנה שבהחלפת אסטרטגיה פוליטית בהסלמה צבאית. בהצהרה משותפת לאחרונה גינו פעילי שלום איראנים וישראלים את המלחמה והזהירו כי החרפת העימות הצבאי רק תעמיק את חוסר הביטחון באזור. הם הצביעו על העוינות האידיאולוגית של המשטר האיראני כלפי ישראל וארצות הברית כמניע מרכזי לעימות, אך גם מתחו ביקורת על החלטת מנהיגי ישראל וארצות הברית לפנות למלחמה מבלי למצות את האפשרויות הדיפלומטיות או להגדיר בבירור יעדים פוליטיים. המסר שלהם היה פשוט: מלחמות המוצדקות בטענה לאיומים מיידיים לעיתים קרובות מעמיקות את חוסר היציבות במקום לפתור אותה, ושינוי פוליטי בתוך איראן אינו יכול להיכפות מבחוץ אלא חייב לצמוח מתוך החברה האיראנית עצמה. קריאתם הייתה להפסקה מיידית של מעשי האיבה ולחידוש המחויבות לדיפלומטיה, למשפט הבינלאומי ולפתרונות פוליטיים.

לארצות הברית ולמדינות ערב המרכזיות יש מנופי השפעה משמעותיים בעיצוב הבחירות האסטרטגיות של ישראל. ערבויות ביטחוניות, אינטגרציה ביטחונית אזורית, הסכמי נורמליזציה ויוזמות רחבות לשיתוף פעולה כלכלי יכולים לשנות באופן דרמטי את מעמדה האזורי של ישראל. ישראל יכולה להפוך לעמוד תווך מרכזי בארכיטקטורה ביטחונית וכלכלית חדשה במזרח התיכון. אך התמריצים הללו לא יתממשו ללא מחויבות פוליטית אמינה באשר לעתיד פלסטין. זהו דבר שעל מפלגות האופוזיציה בישראל לשים אליו לב: ישראל אינה נדרשת להגיע מיד להסכם קבע. אך היא כן נדרשת להציב אופק פוליטי ברור – נתיב אמין הנתמך בינלאומית להקמת מדינה פלסטינית מפורזת החיה בשלום לצד ישראל. מסגרת כזו תדרוש הסדרי ביטחון חזקים, יישום מדורג וערבויות בינלאומיות. היא גם תדרוש רפורמות רציניות במוסדות הפוליטיים הפלסטיניים ומאמץ נחוש להבטיח שארגונים חמושים המחויבים לאלימות לא ישלטו בממשל הפלסטיני.

שום דבר מכל זה לא יהיה קל. אך האלטרנטיבה גרועה בהרבה.

המזרח התיכון ראה יותר מדי מלחמות שהחלו בלי מחשבה רצינית על הסדר הפוליטי שאמור לבוא אחריהן. מלחמת האזרחים בלבנון, מלחמת עיראק, האסון הסורי והמלחמות החוזרות בעזה כולן מדגימות את אותו לקח כואב: ניצחונות צבאיים ללא מסגרת פוליטית כמעט שאינם מייצרים יציבות מתמשכת.

העימות של ישראל עם איראן וחיזבאללה לא צריך ללכת בדרך הזו. במקום זאת הוא יכול להפוך לזרז לשינוי אזורי רחב יותר – כזה שיכלול שיתוף פעולה ביטחוני קולקטיבי, הרחבת הנורמליזציה בין ישראל למדינות ערב, ותהליך פוליטי אמיתי שיוביל לשלום ישראלי-פלסטיני.

במהלך העשורים שבהם ישבתי בחדרים שקטים עם פלסטינים, ישראלים ואחרים מהאזור ודנו כיצד ייתכן שהסכסוך הזה יסתיים סוף-סוף, ראיתי שגם אויבים מרים מבינים לעיתים קרובות את קווי המתאר של הפתרון הרבה לפני שמנהיגיהם מוכנים לפעול. הפרמטרים של שלום ישראלי-פלסטיני ידועים כבר שנים רבות. השאלה האמיתית מעולם לא הייתה כיצד נראה הפתרון. השאלה תמיד הייתה האם למנהיגים יש את האומץ להתקדם לעברו.

מלחמות לא צריכות להתחיל לעולם בלי חזון לשלום שאמור לבוא אחריהן.

והחזון הזה כבר מזמן מתבקש.

המהפך הפתאומי של הנשיא טראמפ מהאיום להשמיד את תשתיות האנרגיה של איראן אם מצר הורמוז לא ייפתח בתוך 48 שעות, אל נסיגה - לא היה אמור להפתיע איש. טראמפ הוא המנהיג הבלתי צפוי ביותר בעולם. דימויו העצמי כמי שמוביל עסקאות קשור קשר הדוק לכוח ולכסף. כאשר המלחמה באיראן החלה להשפיע על מחירי הנפט ולערער את וול סטריט, התברר כי להסלמה יש גבולות. טראמפ יכול תמיד להצדיק נסיגה באמצעות הצגתו כמנהל המשא ומתן האולטימטיבי. בעולמו, עסקאות הן תוצר של כוח. "שלום באמצעות כוח" איננו רק סיסמה – זהו אופן פעולתו.

האם ישראל מרוצה שארצות הברית מנהלת משא ומתן לסיום המלחמה עם איראן? ברור שלא. אך כאשר טראמפ מאותת על כוונותיו, לנתניהו כמעט ואין מרחב תמרון. גם בתנאים של עליונות צבאית ישראלית, הערוצים הדיפלומטיים האמריקאיים נותרים פתוחים – כפי שמעיד המטוס האיראני שהמריא לפקיסטן להמשך שיחות, מבלי שיורט.

יש לשאול כמה שאלות יסוד. האם זו הייתה מלחמת אין ברירה? איני סבור כך. האם איראן מהווה איום ממשי על ישראל והאזור? בהחלט. האם המשטר האיראני מסכן את עמו? אני סבורשכן. האם העולם היה יוצא נשכר מאיראן דמוקרטית? ללא ספק. אך האם המלחמה תוביל לשינוי המשטר בה? סביר להניח שלא.האם המלחמה יכולה להביא להוצאת מאגר האורניום המועשר מאיראן? ייתכן – אך רק אם ארצות הברית תמשיך להפעיל לחץ אפקטיבי על איראן. האם כוח צבאי בלבד יכול להבטיח מעבר בטוח של נפט במצר הורמוז? לא. הדבר מחייב הסכמה איראנית. בסופו של דבר, טראמפ הוא שיחליט מתי הושג היעד ויכריז על ניצחון.

"ניצחון" עשוי להיחשב בישראל בהוצאת האורניום המועשר מאיראן ובהגבלת הפיתוח והייצור של הטילים הבליסטיים באיראן. אך עדיין המשטר יישאר על כנו, ואולי אף יקצין. זה יהיה כישלון אסטרטגי בעיקר עבור ישראל, אך גם עבור ארצות הברית ועבור העם האיראני.

האם ישנה דרך דיפלומטית לסיום המלחמה? הייתה בוודאות דרך למנוע את המלחמה,ואילו היום סיומה באמצעים דיפלומטיים מורכב יותר אך עדיין חיוני. ייתכן שרק טראמפ מסוגל להשיג זאת. מה השפיע על שינוי עמדתו? שוקי הנפט, וול סטריט, ושחקנים אזוריים מרכזיים: סעודיה, איחוד האמירויות וקטאר – שהשפעתם עליו הביאה גם לסיום המלחמה שכפה עלינו בעזה.

המלחמה בחיזבאללה

ישנו מסלול דיפלומטי ברור לסיום המלחמה עם חיזבאללה, אך ממשלת ישראל נמנעה עד כה מללכת בו. מסלול זה מגולם ביוזמה הצרפתית, שאולי תתפתח בהדרגה לכדי יוזמה אמריקאית־צרפתית – ואולי אף תהפוך ל"יוזמת טראמפ".היוזמה מתחילה בהפסקת אש מיידית, מתוך הבנה שאין אפשרות להתקדם בתהליך מדיני תוך כדי לחימה. צרפת צודקת בטענתה כי לא ניתן לפרק את חיזבאללה מנשקו כל עוד לבנון נתונה תחת מתקפה צבאית.

היוזמה מציעה תהליך מדורג: משא ומתן בין ישראל ללבנון, בפריז או בארצות הברית, שיוביל להסכם אי־תוקפנות וליישום מחוזק של החלטת מועצת הביטחון 1701 משנת 2006. מרכיב מרכזי הוא פריסת צבא לבנון בדרום המדינה במקום חיזבאללה. כל זאת בתמיכת מאמץ בינלאומי בהובלת ארצות הברית לחיזוק ממשלת לבנוןוכלכלתה, בראשות הנשיא ג'וזף עאון וראש הממשלה נואף סלאם, המתנגדים לחיזבאללה. וכמו כן, נסיגה מלאה של ישראל מדרום לבנון.

לפי היוזמה, בתוך פרק זמן מוגבל, צפוי חיזבאללה לוותר על נשקו ככל שיתחזקו מוסדות המדינה הלבנונית – ובעיקר הצבא. היוזמה אף פותחת אפשרות ממשית לנורמליזציה עתידית בין ישראל ללבנון לאחר חתימה וביסוס של הסכם ביטחוני.

יוזמה זו היאמבחן מרכזי עבור טראמפ. אם יאמצה, הוא יוכל לכפות על ישראל לסיים את פעילותה הצבאית ולקבל הסדר גבול מוסכם. אך בפני היוזמה ניצבים מכשולים כבדים: התנגדות נתניהו וממשלת ישראל, סירוב חיזבאללה להתפרק מנשקו, וחולשת המדינה הלבנונית. למרות זאת, מדובר בחלופה סדורה למלחמה מתמשכת – והיא מדגישה אמת פשוטה: יציבות לאורך זמן תושג רק באמצעות הסכם מדיני.

נתניהו וגישת השלום של טראמפ

ממשלת נתניהו ממשיכה להאמין כי כוח צבאי יביא לניצחון מכריע על איראן, חיזבאללה וחמאס. תפיסה זו עיצבה את האסטרטגיה הישראלית בכל החזיתות. אולם אף לא אחד מיריביה נכנע. איראן, חיזבאללה וחמאס ספגו מכות קשות – אך הם ממשיכים להילחם.

יש גם קולות באזור הקוראים לטראמפ שלא להסתפק בתוצאות חלקיות. אנוורגרגש, יועץ בכיר לנשיא איחוד האמירויות, טען כי המלחמה חייבת להסתיים לא רק בהפסקת אש, אלא בבלימת תוכנית הגרעין האיראנית, ובביטול איום הטילים הבליסטיים וההשפעה האזורית של איראן. אם טראמפ ישיג זאת, הוא יזכה לתמיכה אזורית רחבה – אולי למעט נתניהו. אך בסופו של דבר, נתניהו אינו יכול להתנגד להחלטות טראמפ.

עזה

למרות הרושם שנוצר בצל המלחמות באיראן ובלבנון, עזה נותרת במרכז האסטרטגיה האמריקאית. וושינגטון מתכוונת להמשיך לשלב השני של תוכנית השלום שלה, הכולל הסדרי פירוק הנשק של חמאס. הצעה בנושא הוצגה באחרונה להנהגת חמאס בקהיר על ידי הנציב העליון של עזה,ניקולאי מלאדנוב. אף שהאמריקאים לא נפגשו ישירות עם חמאס, הם פעלו באמצעות מתווכים מקטאר, מצרים וטורקיה.

אך הזמן הולך ואוזל. עזה אינה יכולה להמתין עוד. חמאס מילא את חלל השליטה לאחר הפסקת האש למרות חוסר שביעות רצון ציבורי רחב בעזה. הנהגת החוץ של חמאס מאבדת רלוונטיות, בעוד מרכז קבלת ההחלטות עובר פנימה. על ארצות הברית לפעול ישירות מול הנהגת חמאס בתוך עזה – ולפי הידוע לי, היא מוכנה לכך.

אם המצב לא ישתפר במהרה בעזה, ישראל עלולה לשוב למלחמה רחבת היקף. ואם החזיתות באיראן ובלבנון יסתיימו בלחץ אמריקאי, ייתכן שישראל תקבל אור ירוק מטראמפ לפעולה צבאית מחודשת בעזה.מגבלות הכוח הצבאי

בשלוש הזירות – איראן, לבנון ועזה – מתבהרות מגבלותיו של הכוח הצבאי. כוח יכול להחליש אויבים, אך הוא אינו מחסל אותם ואינו פותר את שורשי הסכסוך. פתרונות מדיניים הם הדרך היחידה להשגת יציבות ארוכת טווח.גישתו של טראמפ, המבוססת על כוח ועסקאות, עשויה להניב תוצאות דיפלומטיות, בתלות ביכולתו לתרגם את הישגי העוצמה הצבאית להסכמים מדיניים בני־קיימא. האלטרנטיבה להשגת יציבות לאורך זמן היא ברורה: מעגלי לחימה מתמשכים ללא הכרעה.

טראמפ מבקש להיזכר כנשיא שלעשיית שלום – ויש בידו הכוח להפוך את העוצמה הצבאית האדירה של ארה״ב לדיפלומטיה אפקטיבית.

הרשויות השוויצריות הודיעו רשמית על השעיית כל רישיונות הייצוא של נשק וציוד צבאי המיועדים לארצות הברית, וזאת על רקע ההסלמה הצבאית המתמשכת וההתקפות ההדדיות עם איראן. הממשלה אישרה בהצהרה כי החלטה זו עולה בקנה אחד עם מדיניות הניטרליות ההיסטורית של המדינה, וציינה כי אין לאפשר אספקת נשק לצד המעורב בסכסוכים מזוינים בינלאומיים פעילים.

בהקשר קשור, נשיא סרי לנקה, אנורה קומארה דיסנאיאקה, חשף את עמדת ארצו הדוחה בקשה שהוגשה על ידי וושינגטון לפרוס מטוסי קרב בשטח סרי לנקה במהלך החודש הנוכחי. דיסנאיאקה הסביר בפני הפרלמנט כי קולומבו מבקשת להרחיק את עצמה מהמתחים הגוברים באזור המזרח התיכון, והדגיש כי שמירה על ריבונות וניטרליות היא עדיפות עליונה בהתמודדות עם הכוחות הבינלאומיים הנאבקים.

הפרטים הטכניים של הבקשה האמריקאית כללו את רצונה של וושינגטון להעביר שני מטוסי קרב המצוידים בשמונה טילי נגד ספינות מבסיסה בג'יבוטי לשדה התעופה הבינלאומי מטלה הממוקם בדרום סרי לנקה. תהליך זה היה אמור להתבצע בין ה-4 ל-8 במרץ הנוכחי, אך נשיאות סרי לנקה הכריעה בעמדתה בדחייה מוחלטת כדי למנוע הפיכת שטחה לבסיס לפעולות צבאיות.

במקביל למהלך האמריקאי, טהראן הגישה בקשה דומה לאפשר לשלוש ספינות מלחמה שלה לעגון בנמלי סרי לנקה בדרכן חזרה מתמרונים צבאיים בהודו. נשיא סרי לנקה אישר כי ארצו התייחסה לשני הצדדים באותה מידה, ודחתה את הבקשה האיראנית במקביל לדחייה האמריקאית, וזאת כדי למנוע הטיה לטובת צד כלשהו בסכסוך המתמשך כעת.

במישור ההומניטרי, מקורות רשמיים דיווחו כי סרי לנקה עדיין מארחת 32 מלחים איראנים שחולצו לאחר שספינתם נפגעה מול חופי סרי לנקה מוקדם יותר. תואם עם הצד האיראני להחזיר את גופותיהם של 84 אנשי צוות מהספינה הטרופה, בעוד הנשיא דיסנאיאקה הדגיש כי ארצו מבחינה בין התחייבויות הומניטריות לבין מעורבות בבריתות צבאיות.

בנוגע להשלכות התקריות הימיות הקשורות לסכסוך, דיווחים הצביעו על כך שספינה איראנית שנייה סבלה מתקלה טכנית בדרכה חזרה מהודו, כאשר סרי לנקה קיבלה את צוותה כדי לספק את הסיוע הנדרש. לעומת זאת, הרשויות ההודיות העניקו מקלט לצוות ספינה איראנית שלישית, בתוך מצב של ציפייה בינלאומית לגורל המלחים והמתחים הגוברים בנתיבי המים החיוניים באזור.

אין לאפשר ייצוא ציוד צבאי למדינות המעורבות בסכסוך מזוין בינלאומי עם איראן למשך כל תקופת הסכסוך.

הצבא הישראלי הגביר את תקיפותיו האוויריות והארטילריות על אזורים נרחבים בדרום לבנון ביום חמישי בערב, וגרם נזק כבד לתשתיות חיוניות. מקורות רשמיים דיווחו כי תקיפה אווירית כוונה ישירות לתחנת השנאה הראשית בעיירה א-סולטניה שבמחוז בנת ג'בייל, והרסה אותה לחלוטין והוציאה אותה מכלל פעולה, מה שגרם להפסקת חשמל בעיר ובעשרות כפרים ועיירות סמוכים.\n\nחברת החשמל הלבנונית מסרה בהצהרה כי ההפצצה פגעה בתאי יציאת החלוקה ובאחד משנאי הכוח, בנוסף לנזק חמור לחדר הבקרה וההגנה. החברה הדגישה כי תקיפה זו לא גרמה לנפגעים בקרב העובדים או הפועלים שהיו במקום, אך יציאת התחנה מכלל פעולה תחריף את המשבר הכלכלי באזורי ג'ויה, מחוז צור ובנת ג'בייל, התלויים באופן מהותי במתקן זה.\n\nבשטח, כוחות ישראליים ביצעו פיצוצים שפגעו בחמישה בתי מגורים בשכונה המזרחית של העיירה אל-חיאם במחוז נבטיה, בצעד המשקף את נחישות הכיבוש להרוס רכוש פרטי. פעולות אלו התרחשו במקביל לסדרת תקיפות אוויריות שכוונו לעיירות עין קאנא, קבריחא, שקרא, א-נאקורה ומג'דל זון, בעוד ששולי העיירה יאטר והכפר אל-קליעה הופגזו בארטילריה כבדה שפגעה בבתי אזרחים וביער עלי א-טאהר.\n\nבהקשר קשור, משרד הבריאות הלבנוני חשף מאזן דמים של התקיפות במהלך עשרים וארבע השעות האחרונות, כאשר 33 בני אדם נהרגו ו-152 נוספים נפצעו בדרגות פציעה שונות. עם נתון חדש זה, עולה המספר הכולל של קורבנות התוקפנות הישראלית המתמשכת מאז תחילת החודש ל-1001 הרוגים ולמעלה מ-2500 פצועים, על רקע אזהרות מפני קריסת מערכת הבריאות באזורים הממוקדים.\n\nבגזרה הפלסטינית, מקורות בשטח דיווחו על מותם של ארבעה אזרחים בתקיפות ישראליות נפרדות שכוונו לעיר עזה ביום חמישי בבוקר, בהפרה ברורה של הסכם הפסקת האש שנכנס לתוקף באוקטובר האחרון. מטוסי הכיבוש תקפו קבוצת אזרחים בכיכר א-שווא בשכונת תופאח, בעוד שמל"ט ביצע תקיפה נוספת בשכונת זייתון, מה שהוביל להרוגים ופצועים בקרב אזרחים המנסים לחזור לחייהם הרגילים.\n\nהתפתחויות אלו בשטח בעזה מתרחשות במקביל למשבר הומניטרי חמור, כאשר מספר משאיות הסיוע הנכנסות לרצועה ירד מאלף משאיות למאתיים משאיות ביום בלבד. למרות ההכרזה על פתיחה חלקית של מעבר רפיח היבשתי למעבר מספר מוגבל של פצועים וחולים, המצב הכלכלי ממשיך להידרדר כאשר שיעורי העוני עולים על 90% והאבטלה עומדת על 80% בקרב תושבי הרצועה הנצורה.\n\nמשקיפים רואים בהסלמה הישראלית המתואמת בלבנון וברצועת עזה ניסיון לערער את ההבנות הביטחוניות השבריריות ולהגביר את הלחץ על התמיכה העממית באמצעות פגיעה במתקני שירותים. מקורות בשטח ממשיכים לעקוב אחר התנועות הצבאיות בגבול, על רקע חששות מהתרחבות העימות והפיכתו לסכסוך אזורי כולל, לאור המשך התקיפות האוויריות וההפגזות הארטילריות שאינן מבחינות בין מטרות צבאיות לאזרחיות.\n\nהתקיפות הישראליות פגעו בתחנת השנאה הראשית בא-סולטניה, מה שהוביל להרס כל תאי יציאת החלוקה ולנזק לשנאי הכוח ולחדר הבקרה.

ההחלטה לסגור את כנסיית הקבר בעיר ירושלים הכבושה במהלך 'השבוע הקדוש' עוררה דאגה בינלאומית רחבה, לאור המעמד הרוחני וההיסטורי העצום של הכנסייה כאחד המקומות הקדושים ביותר לנצרות בעולם. צעד זה מגיע בתקופה רגישה ביותר, שבה נוצרים מציינים את סבלו ותחייתו של ישו, אירוע שבדרך כלל מושך אליו אלפי עולי רגל ומבקרים מכל קצוות תבל ללב העיר הקדושה.

מקורות יודעי דבר דיווחו כי מניעי הסגירה קשורים ישירות להסלמה הצבאית האחרונה ולמתיחות האזורית הגוברת בין איראן לרשויות הכיבוש. דיווחים הצביעו על כך שרסיסים מיירוט טילים בליסטיים נפלו בשכונות שונות בירושלים, חלקם קרוב מאוד לחומות הכנסייה, מה שגרם לגורמים האחראים על האתר לנקוט באמצעי זהירות מחמירים כדי להגן על המבקרים והמבנה ההיסטורי, למרות שלא נגרם נזק מבני ישיר.

סגירה זו נחשבת לצעד חסר תקדים בתולדות הכנסייה העתיקה, שכן המוסדות הדתיים הקפידו להשאיר את שעריה פתוחים בפני המתפללים גם בתנאי הביטחון הקשים ביותר ובמלחמות שעברו על האזור. עיתוי זה נושא השלכות דתיות עמוקות, שכן הוא קוטע שרשרת של מסורות שעברו מדור לדור ולא פסקו במשך מאות שנים, מה שמעמיד את מוסדות הכנסייה ואת עולי הרגל בפני מציאות ביטחונית מורכבת המאיימת על השלמת הטקסים הדתיים המקובלים בתקופה זו של השנה.

בנוגע לטקסים, ההחלטה הטילה צל כבד על טקסי 'שבת האור' או 'האור הקדוש', טקס שמצפים לו מיליוני מאמינים ברחבי העולם, במיוחד בכנסיות האורתודוקסיות. המסורות של העברת הלפיד הקדוש מירושלים לבירות עולמיות, כמו אתונה, עומדות בפני אתגרים לוגיסטיים וביטחוניים חמורים, מה שעלול למנוע מקהילות נוצריות רבות לקיים את טקסיהן השנתיים המקובלים בצל המשך מצב הכוננות הצבאית באזור.

צעד זה נחשב חסר תקדים יחסית בתולדות הכנסייה, ששמרה על שעריה פתוחים בפני עולי הרגל גם בתקופות הקשות ביותר של המלחמות הקודמות.

בליל עיד אל-פיטר השלישי שעובר על רצועת עזה תחת המלחמה המתמשכת, הילד יזן אבו שנב מוצא את עצמו יושב על מחצלת גסה על מדרכה קרה ליד מגורים זמניים שבנתה משפחתו מעצים ובדים בלויים באזור אל-מואסי בחאן יונס. המקום הזה, שחסר את מינימום תנאי המחיה, אינו דומה לאוהלים אמיתיים, אלא קרוב יותר לבקתה קטנה המנסה להסתיר את בני המשפחה שאיבדו הכל.

על המדרכה הזו, יזן ואחותו משחקים בקופסת פלסטיק ריקה שמצאו בין הפסולת, הופכים אותה בידיהם כאילו היא אוצר יקר ערך בהיעדר משחקים אמיתיים ואופניים שהיו רגילים אליהם בחגים קודמים. הילד צופה בעוברים ושבים ברחובות הצרים הצפופים בעקורים, בעודו חוזר ופותח וסוגר את קופסת הפלסטיק שלו במחזה המקצר את אובדן טקסי החג והפיכתם לזיכרונות רחוקים בלבד.

יזן אומר בנימה מלאה בשברון לב כי בעבר ציפה לחג כדי לקנות צעצועים חדשים, אך השנה משפחתו לא קנתה דבר בגלל אובדן מקור פרנסתו של אביו כתוצאה ממלחמת ההשמדה המתמשכת. הכסף הזמין בקושי מספיק כדי להבטיח את לחם חוקם ההכרחי, מה שהפך קניית בגדים או צעצועים לחלום רחוק בהתמוטטות הכלכלית הכוללת.

מציאות מרה זו אינה מוגבלת ליזן בלבד, אלא מתרחבת לאלפי ילדים שהחליפו את התשוקה לבחירת צעצועים מהשווקים בחיפוש אחר חלופות פרימיטיביות על המדרכות. עם התקרבות החג, עזה נראית כבדה משנים של מצור ורעב, כאשר מראות השמחה נעלמו ובמקומם הגיעו עצב עמוק ופיזור נפש השולטים על פני הקטנים והגדולים כאחד.

בסמטאות המחנות החוליים, הילדים מסתפקים במשחקי תנועה פשוטים לאחר שכדורים, אקדחי חרוזים ובובות נעלמו ממציאותם. איש כבר לא מדבר על 'העיידיה' (דמי חג) שייצגה את שיא אושרם, שכן העדיפות העליונה של המשפחות העקורות מתמקדת כעת בהשגת שתיית מים או כיכר לחם שתשביע את הקטנים.

מקורות מקומיים דיווחו כי הרעיון של קניית בגדים חדשים מסווג כעת כ'מותרות בלתי אפשריות' עבור משפחות רבות החיות מתחת לקו העוני הקיצוני. בילאל בדרייה, אב למשפחה עקורה, מסביר כי העלייה המטורפת במחירים הפכה קניית הירקות הפשוטים ביותר לנטל כבד, ותוהה בכאב כיצד ניתן לספק את צרכי החג לנוכח יוקר המחיה המופרז הזה.

הרחק מאוהלו של יזן, הילדה לינה אל-דחדוח עומדת בתור ארוך מול נקודת חלוקת מים, אוחזת בדלי קטן במקום שמלת החג שעליה חלמה. לינה צופה באביה ממלא את מיכלי הפלסטיק בסבלנות עייפה, מבינה שמשימותיה היומיומיות בעקירה גזלו ממנה את ילדותה ואת ברק הימים שקדמו לחג.

לינה זוכרת איך נהגה ללוות את אמה לשווקים ההומים כדי לבחור את בגדיה החדשים, ואילו היום כל עניינה מתמקד במילוי כדים מנקודות רחוקות והעברתם לאוהל. המלחמה כפתה מציאות שהפכה את הבטחת הצרכים הבסיסיים לקרב יומיומי המקדים כל רצון לחגוג או לשמוח.

הילד אדם אל-סאלמי, לעומת זאת, משוטט בין האוהלים עם תווי פנים מלאי ייאוש, ומאשר כי 'החג כבר לא קיים' לאחר שהנדנדות ומגרשי המשחקים שאליהם נהג ללכת נהרסו. אדם מצביע במרירות על מגרש ירמוק ואזורי הבילוי שהפכו להריסות, ומסביר כי היעדר שטחי משחק בטוחים הפך את הילדים לשבויים באוהלים ובאזורים ההרוסים.

בשווקים המעטים שעדיין פועלים, התנועה נראית עמומה וחסרה את קישוטי החג הרגילים, כאשר המכירות מתרכזות רק במוצרי מזון בסיסיים. סוחרים אישרו למקורותינו כי רוב האזרחים מסתפקים בשאלה על המחירים ואז עוזבים בעצב, שכן כוח הקנייה נעלם לחלוטין אצל הרוב המכריע של תושבי הרצועה.

אפילו המסורות הביתיות הפשוטות כמו הכנת עוגיות חג נעלמו מרוב הבתים והאוהלים, וזאת בגלל העלייה החדה במחירי הקמח, הסוכר והשמן. הריח שאפיין את סמטאות עזה לפני החג נעלם השנה, והותיר מקום לריחות עץ והרס, מה שהעמיק את תחושת האובדן והקיפוח אצל הילדים.

מצדו, אמג'ד אל-שווא, מנהל רשת הארגונים הלא-ממשלתיים, אישר כי חג זה הוא הקשה ביותר אי פעם, כאשר הילדים מתמודדים עם תנאים הומניטריים קשים חסרי תקדים. הוא ציין כי ההרס הנרחב שפגע בתשתיות ובכלכלה הפך את המשפחות לבלתי מסוגלות לחלוטין לצייר חיוך על פני ילדיהן באירוע דתי זה.

אל-שווא הדגיש כי הסבל אינו רק חומרי, אלא הוא אובדן הסביבה החברתית הבריאה, כאשר בתי הספר הפכו למרכזי מחסה צפופים והפארקים הציבוריים נעלמו. שינוי זה הפך את החג לתזכורת נוספת להיקף האבדות האנושיות והחומריות שספגו הפלסטינים במהלך חודשי המלחמה הארוכים.

ילדי עזה בחג זה נשארים תקועים בין זיכרונות יפים מחגים עברו למציאות כואבת הנכפית על ידי המצור והתוקפנות, ממתינים לזמן שבו חייהם יחזרו למסלולם. בנסיבות אלו, שמחת החג נשארת נדחית ברצועת עזה, בציפייה לשחר חדש שיסיים את טרגדיית העקירה ויחזיר לילדים את זכותם לשחק ולביטחון.

החג השנה לא יהיה דומה לקודמיו; הילדים בעזה לומדים מוקדם כיצד להחליף את משחקיהם בדברים קטנים שהם מוצאים במקרה על מדרכות העקירה.

חמש מדינות המפרץ – ערב הסעודית, קטאר, איחוד האמירויות, כווית ובחריין – הודיעו היום, חמישי, כי שטחן ומתקניהן החיוניים הותקפו בסדרת התקפות טילים ומל"טים ששוגרו משטח איראן. התפתחויות מהירות אלו בשטח מגיעות כאשר העימות הצבאי הישיר בין איראן מצד אחד, וארצות הברית וישראל מצד שני, נכנס ליומו העשרים, בתוך חששות בינלאומיים שהסכסוך יצא משליטה.

מצידו, משמרות המהפכה האיראניים פרסמו הודעה רשמית שבה אישרו את ביצוע מה שתואר כגל השישים ושלושה של מבצע 'ההבטחה האמיתית 4', וציינו כי ההתקפות כוונו למתקני נפט הקשורים לאינטרסים אמריקאיים באזור. משמרות המהפכה הצדיקו הסלמה זו כתגובה ישירה לתקיפת מתקני אנרגיה איראניים, וראו כי העימות נכנס לשלב חדש המחייב תקיפת תשתיות אנרגיה הקשורות למשקיעים אמריקאיים.

בפרטים מהשטח, משרד ההגנה הסעודי חשף כי מערכות ההגנה שלו הצליחו ליירט ולהשמיד 27 מל"טים מאז שעות הבוקר המוקדמות, שהתרכזו באזורי ריאד והמזרח. מקורות צבאיים סעודיים אישרו גם יירוט שני טילים בליסטיים ששוגרו לעבר האזור המזרחי, בעוד מנהלת ההגנה האזרחית פרסמה התרעות מוקדמות כדי להזהיר את התושבים באזור המזרחי ובמחוז ינבוע מפני סכנות אוויריות קרובות.

במדינת קטאר, חברת 'קטאר אנרג'י' הממשלתית הודיעה כי מספר מתקני גז טבעי נוזלי (LNG) הותקפו בטילים בשעות הבוקר המוקדמות של יום חמישי, מה שהוביל לפריצת שריפות ולנזקים חומריים כבדים באתרים המותקפים. משרד ההגנה הקטארי הבהיר כי טילים בליסטיים איראניים כוונו לעיר התעשייתית ראס לפאן, הנחשבת ללב הפועם של תעשיית הגז במדינה, מה שגרם למצב של כוננות ביטחונית.

משרד הפנים הקטארי אישר מאוחר יותר כי צוותי ההגנה האזרחית הצליחו להשתלט על השריפות שפרצו באזור ראס לפאן ללא נפגעים בנפש עד כה. צוותי חבלה של כוח הביטחון הפנימי ממשיכים בפעולות סריקה ואבטחה כדי לטפל בשאריות טילים או חלקים מסוכנים באתרים שנפגעו, תוך המשך פעולות קירור כדי למנוע התחדשות האש.

בכווית, תאגיד הנפט הממשלתי הודיע כי בתי הזיקוק 'מינאא אל-אחמדי' ו'מינאא עבדאללה' הותקפו על ידי מל"טים מתאבדים. ההודעה הרשמית ציינה כי יחידת תפעול אחת בבית הזיקוק אל-אחמדי הותקפה ישירות, מה שהוביל לפריצת שריפה מוגבלת, ואישרה כי נהלי הבטיחות המאושרים אפשרו לצוותים המומחים להשתלט על המצב ללא אובדן חיי אדם.

בהודעה שנייה של תאגיד הנפט הכוויתי, אושרה התקפה דומה שכוונה לבית הזיקוק מינאא עבדאללה, שם פרצה אש באחת היחידות לפני שהיא נבלמה. התאגיד הדגיש כי ננקטים כל אמצעי הזהירות כדי להבטיח את שלומם של העובדים ואת אבטחת מתקני הנפט החיוניים, לאור האיומים האוויריים המתמשכים באזור.

הצבא הכוויתי מצידו הודיע כי ההגנה האווירית התמודדה ביעילות עם התקפות טילים ומל"טים עוינים במרחב האווירי הכוויתי. הדובר הצבאי הבהיר כי קולות הפיצוצים שנשמעו באזורים שונים נבעו מפעולות יירוט מוצלחות, וקרא לאזרחים ולתושבים לציית באופן מלא להוראות הביטחון והבטיחות שפורסמו על ידי הרשויות הרשמיות.

באיחוד האמירויות הערביות, משרד ההגנה דיווח כי מערכות נגד מטוסים התמודדו עם התקפות טילים ומל"טים שהגיעו מכיוון איראן. המשרד אישר כי מערכות הגנה אווירית ומטוסי קרב השתתפו ביירוט טילים בליסטיים ומל"טים משוטטים, וציין כי הקולות שנשמעו באזורים שונים היו תוצאה של פעולות התמודדות מוצלחות עם מטרות עוינות אלו.

ממלכת בחריין חוותה גם היא מצב של כוננות, כאשר משרד הפנים הודיע על הפעלת צפירות אזעקה ברחבי המדינה. הרשויות הבחרייניות קראו לאזרחים ולתושבים לשמור על קור רוח ולגשת מיד למקומות בטוחים קרובים ביותר, תוך צורך לעקוב אחר עדכוני חדשות דרך הערוצים הרשמיים בלבד כדי למנוע שמועות בנסיבות חריגות אלו.

במישור הפוליטי והצבאי האיראני, טהראן חידשה את איומיה להשמיד את כל תשתיות ייצור הדלק באזור אם תקיפת מתקניה תימשך. 'מטה ח'אתם אל-אנביאא', המייצג את הפיקוד המבצעי של הצבא האיראני, הזהיר כי התגובה הנוכחית טרם הסתיימה, ותיאר את תקיפת מתקני האנרגיה האיראניים כטעות חמורה שתוביל לתגובות קשות יותר בשלבים הבאים.

סטטיסטיקות המבוססות על נתונים רשמיים מצביעות על כך שאיראן שיגרה לפחות 4192 טילים ומל"טים במהלך 18 הימים האחרונים, שכוונו לבסיסים ואינטרסים שונים באזור. איחוד האמירויות נחשבת למדינה שנפגעה ביותר מהתקפות אלו מבחינת עוצמה, ואחריה כווית, בחריין, קטאר וערב הסעודית, בעוד סולטנות עומאן רשמה את המספר הנמוך ביותר של תקיפות מאז תחילת ההסלמה.

מקורות יודעי דבר מאשרים כי ההתקפות האיראניות שהחלו ב-28 בפברואר האחרון, גרמו לנזקים חומריים משתנים ברכוש אזרחי ומתקנים כלכליים של מדינות המפרץ. בירות המפרץ גינו התקפות חוזרות ונשנות אלו, ודרשו מהקהילה הבינלאומית להתערב כדי לעצור את ההסלמה האיראנית המאיימת על ביטחון האנרגיה העולמי ויציבות השיט הבינלאומי באזור המפרץ.

בצל תמונה נפיצה זו, חוגים בינלאומיים ממתינים לאופי התגובה האמריקאית והישראלית לגל התקפות נרחב זה שפגע בבעלות בריתה של וושינגטון באזור. החששות גוברים מפני הידרדרות האזור למלחמה כוללת שעלולה להוביל להפסקת אספקת האנרגיה העולמית לחלוטין, במיוחד עם התעקשות כל הצדדים להמשיך בפעולות צבאיות נקמניות.

תקיפת תשתיות אנרגיה על ידי האויב הכניסה את העימות למעשה לשלב חדש, מה שהצריך תגובה באמצעות תקיפת מתקני אנרגיה הקשורים לאמריקה ולמשקיעים אמריקאיים.

השטחים הכבושים היו עדים להסלמה רחבת היקף לאחר שאזורים שונים הותקפו במתקפת טילים כפולה ומתואמת, שיוחסה הן לאיראן והן לחיזבאללה הלבנוני. מתקפה זו התרחשה במקביל לוועידת עיתונאים של ראש ממשלת הכיבוש, בנימין נתניהו, מה שהוביל לבלבול ביטחוני ולקטיעת השידור החי של הוועידה מיד עם הפעלת צפירות האזעקה.

מקורות דיווחו כי נתניהו דיבר מתוך מקלט מבוצר תת-קרקעי בעת שיגור מטחי הטילים, אך החשש מפגיעה ישירה באתר דחף את כוחות הביטחון לסיים את האירוע באופן מיידי. דיווחים ציינו כי צפירות האזעקה נשמעו באזורים נרחבים שכללו את ירושלים הכבושה, דרום הגדה המערבית ומרכז הארץ, והתריעו מפני הגעת טילים בליסטיים.

בגזרה הצפונית, חיזבאללה הודיע על ביצוע מתקפת טילים שכוונתה את ההתנחלות קריית שמונה בפעם השביעית, ואישר פגיעות מדויקות באתרים הממוקדים. מטחים אלו גרמו לפחות לפצוע קשה אחד כתוצאה מפגיעת טיל ישירה באחד המבנים, בעוד צוותי ההצלה המשיכו בעבודתם תחת קולות הפיצוצים.

מצדה, הטלוויזיה האיראנית אישרה כי טהראן שיגרה סבב חדש של טילים לעבר יעדים ישראליים, בתגובה להתפתחויות האחרונות באזור. מקורות בשטח ציינו כי ההגנה האווירית ניסתה ליירט את המתקפה, כאשר אחד הטילים נפל בשטח פתוח ואחר יורט מעל אזורים מאוכלסים.

המתקפה פגעה גם בעיר החוף חיפה, כאשר מקורות דיווחו על נזק חומרי כבד בבתי הזיקוק לנפט כתוצאה מפגיעה ישירה במטח טילים. עמודי עשן התמררו מהמתקן החיוני, בעוד פרטים מדויקים על היקף ההפסדים התפעוליים או כושר הייצור של בתי הזיקוק לאחר פגיעה זו טרם נמסרו.

הנזקים בחיפה לא הוגבלו למתקני הנפט, אלא התרחבו גם למגזר האנרגיה, כאשר רסיסי טילים מיירטים נפלו על תחנת כוח ראשית. אירוע זה הוביל להפסקת חשמל מיידית באזורים נרחבים בעיר, תוך ניסיונות של צוותים טכניים להעריך את הנזקים שנגרמו לתשתית התחנה.

פיקוד העורף של הכיבוש פרסם שורה של הנחיות מחמירות למתנחלים, ודרש מהם להישאר בקרבת מקלטים ואזורים מבוצרים לאור האיומים המתמשכים. האזהרות כללו את אזורי לכיש, כרמיאל וקריית שמונה, בנוסף ליישובים ביהודה ושומרון ובמרכז הארץ שנמצאים כעת בטווח האש האיראנית.

התפתחות איכותית זו משקפת את הרחבת היקף העימות הישיר, כאשר טילים פוגעים כעת בעומק האסטרטגי ובמתקנים הכלכליים הרגישים של הכיבוש. אירועים אלו מאשרים את כישלון אמצעי הביטחון באבטחת אפילו בכירים במהלך פגישותיהם המבוצרות, מה שמציב את ממשלת הכיבוש בפני לחצים גוברים בשטח ובפוליטיקה.

שיגור הטילים התרחש במקביל לוועידה במקלט מבוצר, מה שהוביל לנקיטת אמצעי זהירות מיידיים ולקטיעתה.

מטוסי הכיבוש הישראלי הגבירו את תקיפותיהם האוויריות לפנות בוקר יום שישי, כשהם מכוונים לשורה של עיירות וכפרים בדרום לבנון, כאשר ההפצצות התרכזו במחוזות צור ובינת ג'בייל. מקורות רשמיים דיווחו כי התקיפות פגעו בעיירות באפליה, חאנין וסולטניה, במקביל להפגזה ארטילרית כבדה שפגעה במגזרים המערבי והמרכזי, מה שהוביל למספר פצועים שהועברו למרכזים רפואיים בעיר צור.

מנגד, חיזבאללה הודיע על ביצוע שורה של פעולות צבאיות איכותיות נגד עמדות ופריסת צבא הכיבוש לאורך הגבול. ההתקפות כללו הפגזת רקטות אינטנסיבית שכוונה להתנחלויות מנרה, מרגליות, מלכיה ושלומי, בנוסף למיקוד תנועות צבאיות בסביבת העיירות מארון א-ראס, אל-עדיסה ופרויקט א-טייבה, תוך אישור פגיעות מדויקות בקרב הכוחות המתקדמים.

בנוגע לעימותים היבשתיים, חיזבאללה חשף פיצוץ מטעני חבלה שכוונו לדחפור צבאי ישראלי מסוג D9 באזור פרויקט א-טייבה, מה שהוביל לפגיעה בו. כמו כן, מטחי רקטות ופגזי ארטילריה כוונו להתקהלויות חיילי הכיבוש בח'רבת אל-כסיף, תל אל-מוחייסיבאת ובידר אל-פקעאני, במסגרת ההתמודדות עם ניסיונות החדירה המתמשכים מאז תחילת החודש הנוכחי.

התפתחויות אלה בשטח מגיעות על רקע מאזן דמים עגום שהוכרז על ידי משרד הבריאות הלבנוני, כאשר מספר ההרוגים עלה ל-1001 הרוגים ויותר מ-2500 פצועים מאז תחילת התוקפנות הרחבה ב-2 במרץ. האזור חווה הסלמה חסרת תקדים שכללה תקיפות על הדאחייה הדרומית של ביירות ואזורי הבקאע, במקביל לפעולות היבשתיות המוגבלות שהושקו על ידי צבא הכיבוש ב-3 באותו חודש.

בשטח, ההתנגדות המשיכה בלחציה הצבאיים בביצוע 26 התקפות מגוונות במהלך השעות האחרונות, שפגעו במתקנים השייכים לתעשיות הצבאיות הישראליות ובאתרים אסטרטגיים. העימותים האלימים נמשכים בכפרים הגבול, כאשר הכיבוש מנסה לבסס נקודות אחיזה תחת חיפוי אווירי וארטילרי כבד, בעוד שהקבוצות בשטח נוקטות בטקטיקות מארבים ומכות רקטיות כדי לעכב את ההתקדמות הישראלית.

מקורות בשטח אישרו פגיעות ישירות בקרב כוחות הכיבוש בעקבות תקיפת התקהלויותיהם בעיירה עיתרון ופרויקט א-טייבה בנשק מתאים.

נשיא צרפת עמנואל מקרון אישר כי ארצו אינה מאמצת כל תוכנית מדינית הכופה על לבנון להכיר בישראל, והכחיש באופן מוחלט דיווחים תקשורתיים שטענו לקיומה של הצעה צרפתית בנושא זה. מקרון הבהיר, בהצהרות לעיתונות לאחר הפסגה האירופית בבריסל, כי פריז פועלת רק כדי להקל על הדיאלוג ולתמוך במוסדות הרשמיים הלבנוניים כדי להגיע לפתרונות דיפלומטיים שיסיימו את ההסלמה הנוכחית.

הנשיא הצרפתי ציין כי תחילת המשא ומתן הישיר בין הצדדים הלבנוני והישראלי תלויה בעיקר במידת נכונותה של תל אביב וקבלתה לשבת לשולחן המשא ומתן. מקרון חשף כי נשיא לבנון ג'וזף עאון הראה גמישות ברורה ונכונות מלאה להשתלב במסלול מדיני זה, מה שמעביר כעת את הכדור למגרש הישראלי כדי לקבוע את מועד תחילת השיחות הללו, אשר הוא מקווה שיתחילו בשבועות הקרובים.

מקרון הדגיש כי התפקיד הצרפתי מתמקד במתן תמיכה טכנית ומדינית לממשלה ולנשיאות בלבנון כדי לסייע להן לגבש הצעה לאומית שתסלול את הדרך למשא ומתן. הוא הוסיף כי שר החוץ הצרפתי ז'אן נואל בארו ממשיך בסיוריו באזור, ועבר לישראל לאחר ביקור בביירות, בניסיון לקרב עמדות ולבסס את עמודי התווך של המסלול המדיני הנתמך על ידי הכוחות הבינלאומיים.

בנוגע למצב בשטח, הנשיא הצרפתי מתח ביקורת חריפה על הפעולות הצבאיות הקרקעיות וההפצצות האוויריות שמבצעים כוחות ישראליים, ותיאר אותן כצעדים בלתי הולמים המפרים במפורש את הוראות החוק הבינלאומי. הוא הדגיש כי המשך ההסלמה הצבאית לא יוביל לפתרונות ברי קיימא, אלא יגביר את מורכבות המצב ההומניטרי והמדיני באזור, וקרא להעדיף את שפת הדיפלומטיה על פני שפת הנשק.

מקרון התייחס גם לסוגיית נשק חיזבאללה, וראה בה עניין ריבוני פנימי לבנוני שאחריות הטיפול בו מוטלת על הכוחות המזוינים הלבנוניים בלבד. הנשיא הצרפתי דחה כל התערבות ישראלית בעניין זה באמצעות כוח צבאי, והדגיש כי חיזוק מוסדות המדינה הלבנונית, ובראשם הצבא, הוא הדרך היחידה להבטיח יציבות ולהחיל את סמכות המדינה על כל שטחה.

אין כל הצעה צרפתית הכוללת הכרה לבנונית בישראל, ותפקידנו הוא לתמוך ברשויות הלבנוניות בגיבוש מסלול מדיני לפתרון.

מתקנים חיוניים בממלכת בחריין ובמדינת כווית הותקפו בסדרת תקיפות אוויריות לפנות בוקר יום שישי, מה שהוביל לפריצת שריפות ולנזקים למתקנים כלכליים. משרד הפנים הבחרייני הבהיר כי שריפה פרצה במחסן השייך לאחת החברות הפרטיות כתוצאה מנפילת רסיסים שנגרמו מיירוט ההגנה האווירית של מתקפה שתוארה כ"תוקפנות איראנית", והדגיש כי צוותי הכיבוי השתלטו על המצב ללא נפגעים בנפש.

בכווית, תאגיד הנפט הלאומי הודיע על מספר שריפות בבית הזיקוק האסטרטגי בנמל אל-אחמדי, בעקבות פגיעה ישירה של מל"טים מתאבדים. מקורות רשמיים ציינו כי ההתקפות גרמו לנזקים חומריים בכמה יחידות ייצור, מה שאילץ את ההנהלה לסגור חלק מהן כאמצעי זהירות, בעוד צוותים טכניים ממשיכים להעריך את היקף הנזקים כדי להבטיח את המשך פעילות הנפט.

מצדו, צבא כווית אישר כי מערכות ההגנה האווירית יירטו שני גלים רצופים של התקפות טילים ומל"טים שהחלו משעות הבוקר המוקדמות. הרשויות הצבאיות הדגישו את מוכנות הכוחות המזוינים להתמודד עם כל איומים שיחדרו למרחב האווירי הלאומי, על רקע מצב הכוננות המרבי באזור עקב ההסלמה הצבאית המתמשכת.

בהקשר קשור, משרד ההגנה הסעודי הודיע כי כוחותיו הצליחו ליירט ולהשמיד 20 מל"טים ששוגרו לעבר שטחי הממלכה. המשרד הבהיר כי אחד המל"טים הופל מעל אזור אל-ג'וף בצפון, בעוד שאר המטרות העוינות טופלו והושמדו בשמי האזור המזרחי לפני שהגיעו ליעדיהן המשוערים.

באיחוד האמירויות הערביות, משרד התקשורת של ממשלת דובאי דיווח כי הקולות החזקים שנשמעו באזורים שונים של האמירות נבעו מפעולות יירוט אווירי מוצלחות. המקורות אישרו כי ההגנה האווירית הצליחה לנטרל את המטרות העוינות ביעילות גבוהה, וציינו את יציבות המצב הביטחוני והמשך החיים באופן רגיל בכל המתקנים החיוניים.

התפתחויות מהירות אלו בשטח מתרחשות בהקשר של הסלמה שהחלה ב-28 בפברואר האחרון, כאשר טהראן פותחת במתקפות נרחבות בטענה שהיא מכוונת לאינטרסים אמריקאים באזור. למרות הטענות האיראניות, העובדות בשטח מצביעות על נזקים למתקנים אזרחיים וכלכליים במפרץ, מה שעורר גל של גינויים בינלאומיים ודרישות להפסיק לאלתר את פעולות האיבה הללו.

סטטיסטיקות רשמיות מתועדות עד יום רביעי בערב האחרון מצביעות על כך שהיקף ההתקפות מצד איראן הגיע לרמות חסרות תקדים בתוך 18 ימים בלבד. נצפו שיגורים של לפחות 4192 רקטות ומל"טים, בנוסף למעורבות של מטוסי קרב בחלק מהמבצעים, מה שמציב את האזור בפני אתגרים ביטחוניים חמורים המאיימים על יציבות אספקת האנרגיה העולמית.

השריפה בבית הזיקוק באל-אחמדי נגרמה כתוצאה מהתקפות עוינות של מספר מל"טים, וננקטו אמצעי זהירות לסגירת חלק מהיחידות כדי להבטיח את הבטיחות.

משרד הבריאות הישראלי הודיע על עלייה במספר הפצועים בקרב הישראלים ל-4,099 בני אדם מאז פרוץ העימותים הצבאיים ב-28 בפברואר האחרון. גורמים רפואיים הבהירו כי ב-24 השעות האחרונות לבדן נרשמו 150 פגיעות חדשות שאושפזו לקבלת טיפול רפואי הכרחי.

על פי ההודעה הרפואית שפורסמה הבוקר יום שישי, בתי החולים עדיין מקבלים 80 מקרים, מתוכם פגיעה אחת במצב קריטי ביותר ושמונה מקרים שהוגדרו חמורים. הנתונים הצביעו גם על 11 מקרים בינוניים ו-60 פגיעות קלות, מה שמשקף את הלחץ הגדול על המערכת הרפואית הישראלית.

לגבי פרטי הפגיעות האחרונות, ציינו המקורות כי מבין 150 הפצועים שאושפזו מאז יום חמישי בבוקר, שני מקרים במצב רפואי קשה ושני מקרים בינוניים. בעוד שרוב הפגיעות היו קלות, עם 136 מקרים, בנוסף לרישום 10 מקרים שטופלו בגין הלם ובהלה כתוצאה מההפצצות.

מצד שני, דיווחים עיתונאיים עבריים חשפו כי 21 ישראלים נהרגו מאז תחילת המבצע שצבא כינה 'שאגת האריה'. המקורות אישרו כי מספר ההרוגים והפצועים צפוי לעלות לאור המשך מטחי הטילים המכוונים לעומק ישראל ולאתרים חיוניים באופן אינטנסיבי.

במישור המבצעי, גורמי תקשורת הודו בכישלון מערכות ההגנה האווירית ליירט 26 רקטות מצרר, כאשר ראשי הנפץ שלהן הצליחו לפגוע ב-150 אתרים שונים. כשל טכני זה הוביל להתרחבות היקף ההרס באזורים הממוקדים ולהגברת הבלבול בקרב הכוחות בשטח.

בהערכה ראשונית של היקף הנזק הפיזי, דיווחים כלכליים ציינו כי כ-9,000 מבני מגורים ומתקנים נפגעו בדרגות שונות כתוצאה מההפצצות האיראניות הממוקדות. הנזקים פגעו גם ביותר מ-3,000 מכוניות וכלי רכב, מה שמציב את ממשלת ישראל בפני חשבון פיצויים עצום למתנחלים ולנפגעים.

באשר לעלות הכספית של הפעולות הצבאיות, גורמים כלכליים מומחים העריכו כי המלחמה עלתה לקופת המדינה הישראלית כ-6.4 מיליארד דולר ב-19 הימים הראשונים בלבד. עלות זו נחשבת לאחת הגבוהות בהיסטוריה בהתחשב בפרק הזמן הקצר ובעוצמת השימוש הצבאי בנשק מתקדם.

הדיווחים הבהירו כי ההוצאה היומית על פעולות צבאיות עולה על מיליארד שקלים, שהם שווי ערך ל-322 מיליון דולר, וכוללת דלק למטוסים ותחמושת חכמה. בפעולות אלו משתתפים עשרות מטוסי קרב המבצעים תקיפות יומיות, בנוסף למטוסי תדלוק שסופקו על ידי ארצות הברית לתמיכה במאמץ המלחמתי.

ההערכות מצביעות על כך שהתקציב המוקצה לניהול מלחמה זו עומד על כ-12.5 מיליארד דולר, סכום שעשוי להיגמר במהירות אם העימות יימשך באותו קצב. מספרים אלו מתייחסים להוצאות צבאיות ישירות בלבד, ללא חישוב השיתוק שפקד את המגזרים היצרניים והירידה בתוצר המקומי הגולמי.

בצל ההפסדים ההולכים וגוברים הללו, צבא הכיבוש מטיל צנזורה צבאית קפדנית על כלי התקשורת כדי למנוע הפצת פרטים מדויקים על האתרים הממוקדים או היקף הפגיעות האמיתי. גורמי ביטחון מזהירים את האזרחים מפני פרסום סרטונים שעלולים לחשוף פרצות בהגנות האוויריות או להעלות את המורל של הצד השני.

אלו הן עלויות הגנה ישירות בלבד, ללא חישוב ההוצאות האזרחיות או ההפסד בתוצר המקומי הגולמי שנגרם על ידי המלחמה.

הרשויות הישראליות חשפו היום, יום שישי, פרשת ביטחון חמורה ביותר הנוגעת למעצרו של חייל מילואים המשרת בחיל האוויר, בחשד למעורבותו בפעילות ריגול למען המודיעין האיראני. מקורות דיווחו כי העצור עבד ביחידת הפעלת מערכת 'כיפת ברזל', שהיא אבן היסוד של ההגנה האווירית הישראלית, מה שאפשר לו גישה לנתונים ולאתרים צבאיים רגישים ביותר.

על פי הודעה משותפת שפרסמו המשטרה ושירות הביטחון הכללי 'השב"כ', העצור הוא ראז כהן, בן 26, תושב ירושלים. בהודעה הובהר כי המעצר הגיע לאחר חקירות סמויות אינטנסיביות שהוכיחו את מעורבותו בביצוע 'פשעי ביטחון' הפוגעים בריבונות המדינה ובביטחונה הלאומי באמצעות קשר ישיר עם גורמי מודיעין עוינים.

החקירות הראו כי כהן היה מודע לחלוטין לזהות הגורמים עמם עבד, והמשיך את קשריו עם המפעילים האיראנים במשך מספר חודשים רצופים. החייל קיבל הנחיות ספציפיות לביצוע משימות ביטחוניות מגוונות, שכללו איסוף והעברת מידע טכני ומבצעי שהשיג מתוקף תפקידו הצבאי, וזאת בתמורה לקבלת סכומי כסף שהועברו אליו בדרכים שונות.

בעקבות סיום החקירות הראשוניות, הוגש כתב אישום רשמי נגד החייל העצור, בעוד שהצנזורה הצבאית עדיין מטילה הגבלות חמורות על פרסום פרטי המידע שהודלף. קיים חשש בתוך המערכת הביטחונית מהיקף הנזקים הפוטנציאליים שעלולים להיגרם ליעילות מערכות ההגנה במקרה שפרטיהן הטכניים יגיעו לידי האויבים, במיוחד לאור המתיחות הנוכחית.

מקורות ציינו כי אירוע זה מקבל חשיבות יוצאת דופן בהשוואה לתיקי ריגול קודמים שנחשפו לאחרונה, לאור מיקומו הרגיש של החייל בתוך רשת ההגנה האווירית. המקורות הבהירו כי בחודשים האחרונים נרשמה עלייה בניסיונות איראן לגייס אזרחים ואנשי צבא בתוך ישראל, כאשר גורמי הביטחון זיהו מספר מקרים בהם נוצלו מניעים כספיים לביצוע פעולות מעקב ואיסוף מידע בשטח.

מצדם, השב"כ והמשטרה חידשו את אזהרותיהם לציבור הישראלי מפני הסיכונים שבהתקשרות עם גורמים בלתי ידועים באמצעות פלטפורמות המדיה החברתית, והדגישו כי המודיעין האיראני פעיל באופן אינטנסיבי במרחב הדיגיטלי לציד מטרות פוטנציאליות. גורמי הביטחון הדגישו כי ימשיכו לפעול בנחישות כדי לסכל כל ניסיון לפגוע בביטחון מתקנים חיוניים או לגייס גורמים אנושיים למען גורמים עוינים.

התפתחויות אלו מגיעות בתקופה שבה האזור חווה הסלמה צבאית חסרת תקדים מאז סוף פברואר האחרון, כאשר ישראל ואיראן מחליפות מהלומות טילים והתקפות מל"טים. עימותים ישירים אלו הובילו לנפגעים משני הצדדים, מה שהופך כל פריצת מודיעין במערכות ההגנה האווירית לאיום ישיר על האיזון הצבאי הקיים במצב המלחמה המתמשך.

פרשה זו נחשבת רגישה יותר בהשוואה למקרים קודמים, בשל קשריה למערכת הגנה אווירית מרכזית, מה שעשוי להעלות את רמת ההשלכות הביטחוניות הפוטנציאליות.

רצועת עזה חוותה אווירה יוצאת דופן עם בוא חג עיד אל-פיטר המבורך, כאשר אזרחים נהרו לכיכרות הציבוריות ולשרידי המסגדים ההרוסים כדי לקיים את התפילה. זו הפעם הראשונה שהאירוע הדתי הזה עובר ללא קולות פיצוצים או טיסות מטוסי קרב מזה כשלוש שנים. סרטונים שהופצו ברשתות החברתיות תיעדו סצנות מרגשות של פלסטינים המחליפים ברכות בתוך ערימות ההריסות שהותירו אחריהן המבצעים הצבאיים האחרונים.

בצפון רצועת עזה, ובמיוחד במחנה ג'באליה שספג הרס כמעט מוחלט, התעקשו התושבים לקיים את התפילה בכיכרות פתוחות כביטוי לדבקותם להישאר באדמתם. מקורות בשטח דיווחו כי התושבים התמודדו עם תנאים קשים ומחסור במרכיבי חיים בסיסיים, אך הדבר לא מנע מהם להחיות את טקסי החג ולאשר את עמידתם מול ניסיונות העקירה. התמונות שפורסמו שיקפו רצון עז בקרב תושבי הצפון שסירבו לעזוב את בתיהם ההרוסים.

במרכז הרצועה, התרכזו ביטויי החג במחנה נוסייראת, הנחשב לאחד האזורים שנפגעו ביותר כתוצאה מההפצצות האינטנסיביות. מאות עקורים ותושבים התאספו כדי לקיים את תפילת העיד מעל ההריסות, במראה המשלב עצב על מה שאבד ושמחה על שקט התותחים. סרטונים שהופצו הראו ילדים המנסים ליצור שמחה פשוטה בבגדיהם החדשים למרות האבק וההרס המקיפים אותם מכל עבר.

בעיר חאן יונס בדרום, הפכו הכיכרות הציבוריות וחורבות המסגדים הגדולים למקומות תפילה פתוחים שקיבלו אלפי עקורים שאיבדו את בתיהם במהלך חודשי ההשמדה. קולות התכביר נשמעו לראשונה מזה שנתיים ללא קולות פגזים, מה שהעניק גוון של רוגע זהיר על פני המתפללים. המשתתפים הביעו את תקוותם שחג זה יהיה תחילתו של עידן חדש של יציבות ושיקום הרחק מסבל העקירה החוזרת ונשנית.

הסצנות האנושיות היו נוכחות בעוצמה בלב העיר עזה, ובמיוחד בכיכר ארד אל-סראיה, שם תיעדו המצלמות אישה פלסטינית פורצת בבכי במהלך התכביר. האישה הזכירה בתפילתה את אחיה שעלו כשהידים במהלך המלחמה, במראה שסיכם את כאבם של אלפי משפחות עזתיות המתגעגעות ליקיריהן בחג זה. למרות כאב האובדן, שררה רוח של סולידריות בין המתפללים שדאגו לנחם את משפחות השהידים והפצועים ברגעים אלה.

במישור החברתי, בלוגרים מתוך הרצועה העבירו סיפורים מעוררי תקווה, כאשר אחד מהם סיפר על שמחת ילדו בבגדי העיד שקנה לו לאחר שנים של חסך ופחד. הבלוגר ציין כי ילדו ישן עם הבגדים לידו לראשונה מזה שלוש שנים מבלי שקול פיצוץ או צעקה יעיר אותו. סיפורים אישיים אלה משקפים מצב כללי של הקלה ציבורית מהפסקת התוקפנות, עם קריאות מתמשכות לשלום שישרור בכל רחבי השטחים הפלסטיניים.

לראשונה מזה למעלה משנתיים, נשמעים קולות תכביר העיד בעזה ללא קולות מלחמה.

משמרות המהפכה האיראניים הודיעו היום, שישי, על מותו של דוברם הרשמי, תת-אלוף עלי מוחמד נאיני, כתוצאה מתקיפות אוויריות שאותן תיארה טהראן ככאלה שבוצעו על ידי ארצות הברית וישראל. משמרות המהפכה הבהירו בהודעה רשמית שפורסמה בפלטפורמות האלקטרוניות שלהם כי נאיני נהרג לפנות בוקר של היום האחרון של חודש הרמדאן המבורך, ותיארו את הפעולה כמתקפת טרור בוגדנית שכוונה לאחד מבכירי אנשי התקשורת והצבא שלהם.

הטלוויזיה הממלכתית האיראנית אישרה את הידיעה על מותו של נאיני, וציינה כי בנוסף לתפקידו כדובר רשמי, הוא שימש גם כסגן ראש מחלקת יחסי הציבור במוסד הצבאי. ההודעה הרשמית לא חשפה את המיקום המדויק שהותקף או את הפרטים הטכניים של הפעולה, והסתפקה בציון עיתויה בשעות הבוקר המוקדמות.

תת-אלוף עלי מוחמד נאיני נחשב לאחד מהפרצופים התקשורתיים המשפיעים ביותר במשמרות המהפכה בשנתיים האחרונות, כאשר עמד בחזית הדיון בנושאי הסלמה אזורית ועימותים ישירים. הוא נודע בהופעותיו התכופות להצגת היכולות הרקטיות של איראן והסברת אפשרויות התגובה האסטרטגית לנוכח המתיחות הגוברת עם הכיבוש הישראלי והממשל האמריקאי.

המנוח נולד בעיר כאשאן, ובעל קריירה אקדמית וצבאית עשירה, כאשר קיבל תואר דוקטור בניהול אסטרטגי ותואר שני בניהול הגנה. בנוסף לתפקידיו הצבאיים, נאיני עבד כפרופסור באוניברסיטה ושימש כראש המכללה והמכון למדעי החברה והתרבות באוניברסיטת האימאם חוסיין השייכת למשמרות המהפכה, ולו חיבורים רבים בתחומי הניהול וההגנה.

דרכו של נאיני במשמרות המהפכה החלה לפני עשרות שנים, כאשר מילא תפקידי מנהיגות בתחומי התעמולה והתרבות במהלך מלחמת עיראק-איראן, ביניהם עוזר תעמולה בחזית ובפיקוד נג'ף. הוא התקדם בתפקידי תרבות ותקשורת מאוחר יותר כדי לכהן כיועץ תרבותי למפקד משמרות המהפכה, בנוסף לתפקידיו כעוזר תרבותי בכוחות הבסיג'.

ביולי 2024, התקבלה החלטה למנותו לסגן יחסי הציבור במשמרות המהפכה, תפקיד שסלל את דרכו להתבלט כדובר רשמי של המוסד. מאז, נאיני הפך לקול הבולט ביותר המגיב על מבצעים צבאיים גדולים, במיוחד סדרת מבצעי 'ההבטחה הכנה' שכוונו לעומק ישראל בתגובה להתנקשויות קודמות.

ימים ספורים לפני מותו, מסר תת-אלוף נאיני הצהרות לעיתונות שבהן הדגיש כי מערכת הנשק של משמרות המהפכה עדיין מוכנה במלואה ולא נפגעה מהתקפות האויב. הוא ציין אז כי איראן השתמשה רק בחלק קטן מארסנל הטילים המתקדם שלה, והזהיר כי כל חציית קווים אדומים תיתקל בתגובות חסרות תקדים.

משמרות המהפכה ספדו לדרכו של נאיני שנמשכה למעלה מארבעה עשורים, אותם בילה בהגנה על המהפכה ותיעוד מה שמכונה 'ההגנה הקדושה' והתמודדות עם המלחמה הרכה. ההודעה קבעה כי התפקיד שמילא במהלך מבצעי 'ההבטחה הכנה 2, 3 ו-4' יישאר חקוק בהיסטוריה של המוסד הצבאי כמודל להקרבה עצמית ולג'יהאד תקשורתי ושטחי.

פעולת ההתנקשות הזו מתרחשת בתקופה שבה האזור נמצא במצב כוננות עליון, כאשר הצדדים מחליפים איומים בביצוע תקיפות נקם נרחבות. מקורות דיווחו כי מותו של נאיני מהווה אובדן למערך התקשורת האסטרטגי במשמרות המהפכה, לאור ניסיונו הרב בניהול משברי תקשורת וניסוח השיח הצבאי האיראני בפורומים בינלאומיים.

תת-אלוף נאיני נהרג כשהוא 'שהיד' במהלך מתקפת הטרור הפלילית והבזויה שבוצעה על ידי המחנה הציוני-אמריקאי לפנות בוקר.

מקורות דיפלומטיים במשרד החוץ האיראני דיווחו כי הממשל האמריקאי שלח מסר אזהרה חדש לטהראן, השלישי מסוגו בימים האחרונים. המקורות הבהירו כי המסר, שהועבר באמצעות מתווך אזורי, כלל דרישה מפורשת להפסיק את הפעולות הצבאיות המתמשכות, וציינו כי וושינגטון העלתה הפעם את רף לחציה באמצעות איום בהרחבת מעגל ההתנקשויות המכוונות לבכירי המנהיגים האיראנים במקרה של המשך הסירוב.\n\nמנגד, טהראן אישרה את דבקותה בעמדתה הדוחה הפסקת אש ללא השגת תנאיה המוקדמים שהוכרזו על ידי ההנהגה המדינית. גורמים רשמיים איראנים הדגישו כי הלחצים האמריקאים והאיומים הביטחוניים לא ירתיעו את המדינה מדרכה, וראו כי כל רגיעה חייבת להבטיח את האינטרסים הלאומיים האיראניים באופן מלא וברור, הרחק ממדיניות ההכתבות והאיומים הישירים שנוקטת וושינגטון.\n\nמצידו, נשיא איראן מסעוד פזשקיאן הגדיר את קווי המתאר של העמדה הרשמית של ארצו, והדגיש כי סיום מצב הסכסוך שנגרם על ידי ארצות הברית וישראל דורש הכרה מלאה בזכויותיה הלגיטימיות של איראן. פזשקיאן הוסיף כי טהראן דורשת תשלום פיצויים כספיים על הנזקים שנגרמו מההתקפות, בנוסף לקבלת ערבויות בינלאומיות מחייבות שימנעו הישנות של כל תוקפנות עתידית נגד שטחי איראן או מנהיגיה.\n\nהתפתחויות אלו בשטח מתרחשות על רקע הסלמה צבאית חסרת תקדים שהחלה מסוף פברואר האחרון, כאשר הכוחות האמריקאים והישראלים פתחו בסדרת תקיפות ומבצעים שהובילו למותם של מאות. על פי הדיווחים, פעולות אלו כללו התנקשות בדמויות בכירות ובראשן המנהיג העליון עלי ח'אמנאי ומספר גורמי ביטחון בולטים, מה שהביא את האזור לסף עימות כולל ופתוח.\n\nבמישור המבצעי, טהראן ממשיכה בתגובתה הצבאית באמצעות שיגור מטחי טילים בליסטיים וכטב"מים לעבר מטרות ישראליות ואינטרסים אמריקאים באזור. התקפות אלו פגעו במתקנים חיוניים ובמטרות אזרחיות שכללו שדות תעופה ונמלים במספר מדינות ערביות, מה שעורר גל של גינויים בינלאומיים ומקומיים, על רקע חששות מיציאת הסכסוך משליטה והפיכתו למלחמה אזורית רחבת היקף.\n\nאין עצירה למלחמה לפני השגת יעדי טהראן המוצהרים, והדרך היחידה לפתרון היא הכרה בזכויותינו ומתן ערבויות בינלאומיות נגד כל תוקפנות עתידית.

אווירת ההכנות לחג עיד אל-פיטר בעיירה בית עווא, הממוקמת דרום-מערבית לעיר חברון, הפכה לטרגדיה לאומית כוללת לאחר שהמוות פגע בהתכנסות נשים באחד מסלוני היופי. בעוד הנשים התכוננו לקבל את החג ברוח מחודשת, רסיסי טיל יירוט חדרו את גג המתכת של הסלון, והפכו את המקום לזירת דם והרס.

מקורות רפואיים ועדי ראייה אישרו כי האירוע הוביל למותן של ארבע שהידות, ביניהן נשים בהריון, בנוסף לפציעתן של למעלה מעשר נשים בדרגות פציעה שונות. אבל עמוק ירד על כל בתי העיירה שהתכוננה לשמחה, ומצאה את עצמה לפתע בתהלוכת לוויה מפוארת המלווה את פרחי בנותיה.

הפצועה הדייל מסאלמה, בת 24, מספרת את פרטי הרגעים המפחידים שחוותה בתוך הסלון, שם עבדה עם שותפתה השהידה סאהרה מסאלמה. הדייל מספרת כי זרם החשמל נפסק לפתע והראות נעלמה, ורק מאוחר יותר גילתה ששותפתה סאהרה נפטרה מיד עם נפילת הרסיס על ה'קרוואן' ששימש כמקום עבודתן.

הטרגדיה לא נעצרה בסאהרה, אלא התרחבה ופגעה בצעירה אסיל מסאלמה, שעברה טיפול יופי בעת האירוע, ונהרגה כשהיא בהריון בחודש השני. הדייל, שנפצעה מרסיסים בפניה ובגופה, התעקשה לעזוב את בית החולים למרות פצעיה כדי להביט בפעם האחרונה על חברת דרכה וחלומותיה המקצועיים.

בבית אחר ממשפחת מסאלמה, האם חנאן ר'טאשה חווה את הלם אובדן בתה אמל בת ה-27, שחלמה להשלים את לימודיה הגבוהים בתחום ראיית החשבון. אמל, שהייתה גם היא בהריון, הלכה להתכונן לחג עם בתה הקטנה, אך רסיסי הכיבוש היו מהירים יותר מחלומותיה, והותירו אחריה ילדים ששואלים במרירות על היעדרות אמם.

חמותה של השהידה אמל מתארת את מצב השברון שחווה המשפחה, ומציינת כי בעלה של השהידה קנה לה בגדי חג שלעולם לא תלבש. היא הסבירה כי הפיצוצים נשמעו דקות ספורות לאחר שאמל יצאה מהבית, ולאחר מכן החל מסע החיפושים אחריה במרפאות ובבתי חולים לפני אישור הידיעה על מותה.

משפחת השהידה מייס מסאלמה חיכתה לשובה כדי לחגוג את יום הולדתה העשרים ושניים, כאשר מייס הבטיחה למשפחתה להכין עוגה לאירוע זה. במקום לחגוג, קיבלה המשפחה את גופת בתה שנהרגה באותו אירוע, והבטחות השמחה הסתיימו תחת הריסות הסלון ההרוס.

דיווחים מהשטח מצביעים על כך שהעיירה בית עווא חווה חרדה מתמדת בשל מיקומה הגיאוגרפי המוקף בהתנחלויות ישראליות כמו 'שקף' ו'אמציה'. העיירה, כמו כפרים פלסטיניים אחרים, חסרה כל תשתית הגנה או מקלטים, מה שהופך את התושבים חשופים לסכנות הטילים היירוטיים הנופלים מעל ראשיהם באופן מתמיד.

משרד הפנים הבהיר בהודעה כי חקירות ראשוניות הוכיחו כי ההרס והמוות נבעו מנפילה ישירה של רסיסי טיל יירוט שפגע בגג המתכת השביר של הסלון. נקודות מערכות כיפת ברזל פרוסות בצמוד ליישובים פלסטיניים, ללא התחשבות בביטחון האזרחים הפלסטינים במהלך פעולות היירוט האוויריות.

מנהל עיריית בית עווא, מוחמד מסאלמה, הדגיש כי האסון שפקד את העיירה הוא חמור וחסר תקדים, והדגיש את הסכנה שבחוסר מידע רשמי על מיקומי פלטפורמות היירוט. הוא הוסיף כי עמימות זו מונעת מהרשויות המקומיות לספק הנחיות מדויקות לאזרחים כדי להבטיח את ביטחונם לנוכח האיומים הצבאיים המתמשכים.

מצב של זעם שורר ברחוב הפלסטיני בצל האשמות כלפי הכיבוש על כוונה לכוון את מערכות היירוט כך שרסיסיהן יפלו מעל אזורים מאוכלסים. אירועי נפילת רסיסים חזרו על עצמם במספר עיירות כמו כפר קאסם וג'לג'וליה במהלך ארבעים ושמונה השעות האחרונות, מה שמצביע על דפוס מסוכן של זלזול בחיי אזרחים.

משקיפים רואים כי מערכות ההגנה הישראליות מתייחסות לכפרים ולעיירות הפלסטיניות כאל 'שטחים פתוחים' נטולי אוכלוסייה, מה שמאפשר פיצוץ טילים מעליהם. התייחסות זו היא פן חדש של אפליה גזעית, שבה ניתנת עדיפות להגנת ההתנחלויות על חשבון חיי הפלסטינים בגדה ובישראל.

המונים רבים במחוז חברון ליוו את גופות ארבע השהידות בהלוויה צבאית ועממית מפוארת שיצאה מבית החולים הממשלתי בדורא. המלווים הניפו סיסמאות המגנות את הפשעים המתמשכים נגד העם הפלסטיני, ודרשו לספק הגנה בינלאומית לאזרחים חסרי מגן שנהרגים בבתיהם ובמקומות עבודתם.

עם קבורת השהידות, סלון היופי בבית עווא נשאר עד עם עקבות דמו והרסו לטרגדיה שתישאר חרוטה בזיכרון העיירה. החג הפך לאבל פתוח, ובגדי החג החדשים נותרו תלויים בארונות, מזכירים ליתומים ולאמהות השכולות את יקיריהם שחטף המוות ברגע של בגידת טילים.

עבדנו וחלמנו לגדול ולהצליח יחד, אני לא מאמינה שהיא הלכה והשאירה אותי באמצע הדרך.

דיווחים עיתונאיים בינלאומיים חשפו כוונה בקרב שרי החוץ של האיחוד האירופי לדון בהרחבת היקף המשימה הימית הידועה בשם "אספידס" לכלול את מצר הורמוז האסטרטגי. מהלכים אלו מגיעים במסגרת המאמץ לחזק את הביטחון הימי באזור המפרץ ולהגן על נתיבי השיט הבינלאומיים מפני האיומים הגוברים העומדים בפני ספינות סחר.

מקורות יודעי דבר דיווחו כי קיימת סבירות הולכת וגוברת להקמת שיתוף פעולה ימי משותף בין הגוש האירופי לארגון האומות המאוחדות, שמטרתו העיקרית היא להבטיח את חופש המעבר במצר. צעד זה נתפס כהכרח דחוף לאבטחת שרשרות האספקה העולמיות העוברות באזור חיוני זה, במיוחד לאור המתיחויות הגיאופוליטיות הנוכחיות.

מצידה, אן ג'ודיצ'לי, אקדמאית המתמחה בביטחון גלובלי, הבהירה כי העמדה האירופית עדיין מאופיינת בזהירות מפני מעורבות ישירה בכל סכסוכים מזוינים. היא ציינה כי מספר מדינות אירופיות מעדיפות לשמור על המסלול הדיפלומטי וההגנתי במקום להיגרר לעימותים צבאיים פתוחים באזור.

באותו הקשר, נשיא צרפת עמנואל מקרון הדגיש בהתייעצויותיו עם מנהיגי אירופה את הצורך לדבוק באסטרטגיה הגנתית בלבד. מקורות אישרו כי הכיוון הכללי של האיחוד האירופי דוחה כל עמדה עוינת, תוך התמקדות בהגנה על אינטרסים כלכליים ונתיבי מים מבלי להיכנס למצב מלחמה.

יש לציין כי משימת "אספידס" הושקה רשמית בפברואר 2024, בתגובה להתקפות שכונו נגד ספינות במצר באב אל-מנדב ובים האדום. המשימה פועלת במסגרת חוקית בינלאומית קפדנית שמטרתה ללוות ספינות סחר ולספק להן את ההגנה הנדרשת באזורים המסווגים בסיכון גבוה.

היקף הפעילות הנוכחי של המשימה כולל שטחים נרחבים המשתרעים מהים האדום ומפרץ עדן ועד לים הערבי ומפרץ עומאן. הכוחות האירופיים המשתתפים מסתמכים על טכנולוגיות ניטור מתקדמות להערכת סיכונים ימיים, תוך הדגשה מתמדת כי הפעולות מוגבלות להיבט ההגנתי ואינן כוללות כל התערבות יבשתית.

מאז השקתה, תרמה פעולה זו לאבטחת מעבר אלפי ספינות סחר, ובכך חיזקה את יציבות תנועת הסחר הבינלאומי שהושפעה מסכסוכים אזוריים. המשימה מנוהלת תחת פיקוח ישיר של מועצת האיחוד האירופי, בהשתתפות צוותים צבאיים משותפים המייצגים מספר מדינות חברות בגוש כדי להבטיח תגובה יעילה לכל מצב חירום ימי.

הקמת משימה ימית משותפת בין האיחוד האירופי לאו"ם להבטחת מעבר בטוח במצר נראית כעת סבירה יותר.

מקורות תקשורת עבריים דיווחו היום, יום ראשון, כי המערכת הביטחונית בישראל מביעה דאגה הולכת וגוברת מיעילותם של הטילים מרובי ראשי הנפץ המשוגרים על ידי איראן. אהרון גודינר, מפקד לשעבר של רשות הכבאות וההצלה באזור רמת גן, הסביר כי טילים אלו גורמים נזק חומרי נרחב העולה על הציפיות הראשוניות.\n\nהמקורות ציינו כי הטכנולוגיה המשמשת בטילים אלו מבוססת על התפצלות באוויר בגבהים רמים, מה שמוביל לפיזור רסיסים ופצצות קטנות על פני שטחים גאוגרפיים נרחבים המגיעים למספר קילומטרים. התפשטות אקראית זו מגבירה את הקושי לשלוט בשריפות הנובעות מהן ומרחיבה את מעגל הפגיעה באזורים מיושבים.\n\nהערכות טכניות מצביעות על כך שמשקל פצצה בודדת בתוך הטיל נע בין שלושה לחמישה קילוגרמים, והיא מסוגלת לגרום הרס מוחלט במבנים בני קומה אחת. במגדלי מגורים ובניינים רבי קומות, היקף הנזק קשור ישירות לזווית הנפילה ולנקודת הפגיעה הראשונית של הפצצה.\n\nגודינר הזהיר כי רסיסי פצצות אלו, המתפוצצות במגע עם הקרקע, מתפזרים בעוצמה לגבהים משתנים, מה שמהווה סכנה קטלנית לעוברים ושבים. פיקוד העורף קרא לציבור להתרחק מכל עצם חשוד או שרידי יירוטים, וכן להודיע למשטרה מיד ולא לגעת בהם בשום אופן.\n\nבנוגע לבטיחות בדרכים, המומחה הישראלי הזהיר מפני הסכנה שבהתחבאות מתחת לגשרים בזמן אזעקות, והדגיש כי גשרים מסוימים בעלי מבנה חלש עלולים לקרוס כתוצאה מרעידות או פגיעות ישירות. הוא יעץ לנהגים לנטוש את מכוניותיהם ולחפש מחסה באזורים פתוחים או לשכב בצד הדרך כדי להפחית את הסבירות לפגיעה.\n\nכמו כן, דווח על תאונות דרכים שתוארו כחמורות כתוצאה מעצירה פתאומית של כלי רכב בנתיבים מהירים בעת הפעלת אזעקות. התנהגויות אלו גורמות לחסימת צירי אספקה והצלה, מה שמעכב את הגעת צוותי אמבולנס וכיבוי לאתרי נפילה שבהם פורצות שריפות לעיתים קרובות.\n\nמצד שני, דיווחים עיתונאיים חשפו כי איראן הגבירה את השימוש בסוג נשק זה, ושיגרה כ-250 טילים בליסטיים במטחים האחרונים. המקורות אישרו כי כמחצית מהטילים הללו נשאו ראשי נפץ מרובי ראשי נפץ, מה שמסביר את היקף ההרס הרב שנגרם לתשתיות ולכלי רכב במספר ערים.\n\nבזירה המבצעית בטהראן, נמשכות הפעולות הצבאיות שישראל וארצות הברית מבצעות מאז סוף פברואר האחרון, אשר גבו מחיר אנושי כבד. על פי הנתונים הסטטיסטיים האחרונים, נהרגו לפחות 1332 בני אדם, בעוד שמספר הפצועים עלה על 15 אלף, בתוך הרס עצום שנגרם למתקנים חיוניים.\n\nטילים מרובי ראשי נפץ מתפצלים באוויר בגבהים רמים, ונופלים בטווח המגיע לקילומטרים, וגורמים נזקים חמורים.

מקורות עבריים הודיעו כי משטרת הכיבוש מצאה ביום שישי את גופתה של שושנה סטרוק, בתה של שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות הקיצונית אורית סטרוק, בתוך ביתה. נסיבות המוות אפופות מסתורין, כאשר הערכות ראשוניות מצביעות על אפשרות של התאבדות, למרות היסטוריה עשירה של סכסוכים והאשמות חמורות שהעלתה הקורבן נגד משפחתה בשנים האחרונות.

שושנה עוררה סערה רחבה לפני כשנתיים כאשר הופיעה בסרטון וידאו בו חשפה פרטים מזעזעים הנוגעים לחשיפתה לטקסי תקיפה מינית ואונס שיטתי. הקורבן האשימה את הוריה, השרה ובעלה המכהן בתפקיד דתי כרב, במעורבות ישירה בפשעים אלו מאז שהייתה בגיל צעיר, וציינה כי הועברה לטקסים מיניים המכוונים לילדים.

עדותה של הבת המנוחה כללה האשמות נגד אביה שאילץ אותה לעסוק בזנות בתל אביב מאז הגיעה לגיל שלוש עשרה, במטרה להרוויח כסף ממנה. היא הבהירה בהצהרותיה הקודמות כי התקיפות נמשכו עד לאחרונה, כאשר אביה הביא אנשים אחרים כדי לאמן אותם כיצד לשלוט בה ולהכניע אותה גם לאחר מותו.

במסגרת מאמציה לצדק, הגישה שושנה תלונה רשמית לרשויות הכיבוש ודרשה לפתוח בחקירה מקיפה בטענות האונס והכפייה למין אליהן נחשפה. הקורבן עברה שימועים רשמיים בהם מסרה עדויות מפורטות על הפשעים שבוצעו נגדה בתוך סביבת משפחתה הנהנית מהשפעה פוליטית ודתית רחבה.

הבולט בפרשה הוא המכתב שהותירה שושנה לפני מספר חודשים, בו הדגישה כי אין לה כל נטיות אובדניות כלל. היא אישרה במכתבה בבירור כי אם תימצא מתה, ישנם גורמים ספציפיים שצריכים לשאת באחריות לכך, מה שמטיל ספק רב בהשערת ההתאבדות המקודמת על ידי החקירות הראשוניות.

אירוע זה מציב את שרת ההתיישבות אורית סטרוק, הידועה בעמדותיה הימניות הקיצוניות, בחזית ביקורת רחבה ושאלות לגבי התנהגות משפחתה הפרטית. בעוד המשטרה ממשיכה לבדוק את נסיבות המוות, הציבור הישראלי ממתין לתוצאות הנתיחה והחקירות הסופיות כדי לדעת אם המוות נבע מלחצים פסיכולוגיים או שהוא מסתיר פשע מתוכנן.

אם אמות, מישהו אחראי לכך, אין לי נטיות אובדניות.

מקורות רשמיים איראניים חשפו התפתחות מבצעית בולטת במהלך הפעולות הצבאיות המתמשכות, כאשר הטלוויזיה האיראנית הודיעה על תחילת הגל ה-54 של מבצע 'ההבטחה האמיתית 4'. שלב זה כלל הכנסת הטיל הבליסטי ארוך הטווח 'סג'יל' לשירות מבצעי בפעם הראשונה מאז תחילת העימותים, מה שמסמל שינוי בסוגי הנשק המשמשים בסכסוך.

הודעה שפרסמו משמרות המהפכה האיראניים אישרה את הצלחת ההתקפות שכוونو נגד מרכזי פיקוד המבצעים האוויריים הישראליים ואתרים חיוניים לקבלת החלטות צבאיות. ההודעה הבהירה כי ההפצצה פגעה גם בתשתיות בסיסיות במגזר התעשיות הביטחוניות, בנוסף לנקודות ריכוז כוחות צבאיים, והדגישה כי השימוש במערכת 'סג'יל' נועד להשיג דיוק הרסני גבוה בעומק.

הטיל 'סג'יל' מסווג כאחד המרכיבים הבולטים בארסנל הטילים האיראני, הנחשב לגדול ביותר במזרח התיכון מבחינת מגוון וכמות. הטיל מאופיין באורך של עד 17.57 מטרים ובמסה כוללת של 23 אלף קילוגרם, מה שהופך אותו לנשק אסטרטגי המסוגל לשאת ראשי נפץ במשקל של כ-500 קילוגרם של חומרי נפץ קונבנציונליים.

מבחינה טכנית, ה'סג'יל' מסתמך על מערכת הנעה כפולה מתקדמת, כאשר מנוע השלב הראשון פועל על דלק מוצק המעניק לו מהירות תגובה ויכולת שיגור מהירה, בעוד השלב השני פועל על דלק נוזלי. דוחות טכניים מאשרים כי הטיל מסוגל לטוס במהירות עצומה העולה על 17 אלף קילומטרים לשעה, עם טווח מבצעי הנע בין 2000 ל-2500 קילומטרים.

מקורות מצביעים על כך שטילים בליסטיים מסוג זה עוקבים אחר מסלול קשתי המתחיל בהנעה רקטית מונחית ומסתיים בנפילה חופשית לעבר המטרה במהירות גבוהה המקשה על מערכות ההגנה האווירית. יכולות אלו מעוררות דאגה בקרב המעצמות המערביות הרואות בפיתוח ארסנל זה על ידי טהראן איום על מאזני הכוחות הצבאיים הקיימים באזור, במיוחד עם יכולתו לשאת סוגים שונים של ראשי נפץ.

ההסלמה הזו מגיעה בתקופה רגישה של העימות, כאשר איראן שואפת להוכיח את יעילות מערכות ההגנה וההתקפה שלה המיוצרות מקומית. השימוש ב'סג'יל' מהווה מסר מבצעי ברור לגבי יכולתה של טהראן להגיע למטרות אסטרטגיות ארוכות טווח בדיוק גבוה, מה שמציב את האזור בפני שלב חדש של מאזן הרתעה רקטי.

השתמשנו בהצלחה בטילי סג'יל האסטרטגיים כדי לפגוע במרכזי פיקוד המבצעים האוויריים ובנקודות ריכוז הכוחות הצבאיים.

משרד הפנים ברצועת עזה הודיע על מותם של שמונה קציני ושוטרי המשטרה הפלסטינית בתקיפה אווירית שבוצעה על ידי מטוסי הכיבוש הישראלי במרכז הרצועה. המקורות הבהירו כי התקיפה כוונה ישירות לרכב משטרתי שנסע ברחוב סלאח א-דין החיוני, ובמיוחד בכניסה לעיירה א-זוואידה, מה שהוביל להשמדתו המוחלטת ולמותם של כל מי שהיה בו.

על פי הנתונים הרשמיים, בין ההרוגים נמצא קולונל איאד אבו יוסף, מנהל משטרת ההתערבות ושמירת הסדר במחוז המרכזי, וגופות שמונת ההרוגים הועברו לבתי החולים הסמוכים. מבצע זה מתרחש בזמן שכוחות הכיבוש ממשיכים להפר את הסכם הפסקת האש שנכנס לתוקף באוקטובר האחרון, כאשר מספר הקורבנות כתוצאה מהפרות אלו הגיע למאות הרוגים ופצועים.

בהקשר לפשעי הכיבוש ההולכים וגוברים, העיירה תמון מדרום לטובאס בגדה המערבית הייתה עדה לטבח נורא שבוצע על ידי כוח ישראלי מיוחד שנסע ברכב אזרחי. מקורות מקומיים דיווחו כי הכוח המיוחד ירה מטח יריות לעבר מכונית פלסטינית שבה נסעה משפחה בדרכה לקנות בגדי חג, מה שהוביל למותם של האב עלי חאלד בני עודה, אשתו ושני ילדיהם מוחמד ועוסמאן.

מקורות רפואיים ציינו כי שני ילדים נוספים מאותה משפחה, חאלד ומוסטפא, ניצלו בנס למרות פציעותיהם מרסיסי ירי, בעוד שכוחות הכיבוש מנעו מצוותי ההצלה להגיע לקורבנות ברגעים הראשונים של הפשע. משרד החוץ הפלסטיני תיאר את מה שאירע בתמון כהוצאה להורג מחוץ לחוק המשקפת את האכזריות של ההתנהגות הצבאית כלפי אזרחים.

בנוגע לתקיפות המתנחלים, הצעיר אמיר מועתסם עודה נהרג בעיירה קסרה מירי מתנחלים, מה שהעלה את מספר ההרוגים בגדה המערבית מאז אוקטובר 2023 ליותר מ-1132 הרוגים. התפתחויות אלו מתרחשות במקביל להמשך שליטת הכיבוש על שטחים נרחבים ברצועת עזה והרס התשתיות, בתוך קריאות פלסטיניות להסלמת העימות בתגובה לטבחים המתמשכים הללו.

מנהל משטרת ההתערבות ושמירת הסדר במחוז המרכזי, קולונל איאד אבו יוסף, נהרג יחד עם 7 קצינים ואנשי צוות כתוצאה מהפצצה שכוונה לרכבם.

משרד הפנים ברצועת עזה הודיע היום, יום ראשון, על מותם של שמונה קצינים ואנשי משטרה פלסטינים בתקיפה אווירית שבוצעה על ידי מטוסי הכיבוש הישראלי. ההפצצה כוונה לרכב השייך למנגנון בעת שנסע ברחוב סלאח א-דין, ספציפית ליד הכניסה לעיירה א-זוואידה הממוקמת באזור המרכזי של הרצועה.

המשרד אישר בהצהרה רשמית כי בין ההרוגים נמצא הקולונל איאד אבו יוסף, המכהן כמנהל משטרת ההתערבות ושמירת הסדר במחוז המרכזי. מקורות רפואיים הבהירו כי גופות שמונת ההרוגים הגיעו לבתי החולים לאחר התקיפה הישירה שפגעה ברכב באזור הנמצא מחוץ לשליטה המבצעית של צבא הכיבוש.

הנתונים בשטח מצביעים על כך שהכיבוש מכוון באופן שיטתי לכוחות המשטרה והביטחון מאז תחילת התוקפנות, במטרה לערער את הסדר הציבורי ולהפיץ כאוס בתוך החברה העזתית. על פי נתונים רשמיים, כוחות הכיבוש הרגו יותר מ-787 אנשי כוחות ביטחון ושוטרי אבטחת סיוע בעת מילוי תפקידם, כולל הגנרל מחמוד סלאח, המנהל הכללי של המנגנון.

בהקשר קשור, כוחות הכיבוש ממשיכים להפר את הסכם הפסקת האש שנכנס לתוקף ב-10 באוקטובר האחרון, כאשר הפרות יומיות אלו הובילו למותם של 663 פלסטינים ולפציעתם של כ-1762 נוספים. התפתחויות אלו מתרחשות על רקע המשך מלחמת ההשמדה שהותירה הרס שפגע ב-90% מהתשתיות ברצועה הנצורה.

בגדה המערבית, כוחות מיוחדים ישראלים ביצעו טבח בעיירה טמון, שהוביל למותה של משפחה שלמה המורכבת מהאזרח עלי בני עודה, אשתו ושני ילדיהם הקטנים. שני ילדים נוספים מהמשפחה, חאלד ומוסטפא, שרדו את הטבח, ונפצעו מרסיסי ירי במהלך ההתקפה הבוגדנית על ביתם.

כמו כן, העיירה קסרה הייתה עדה לתקיפה חדשה מצד מתנחלים, שהובילה למותו של הצעיר אמיר מועתזם עודה מירי ישיר. תקיפות מתמשכות אלו בערים ובכפרים השונים בגדה המערבית מעלות את המספר הכולל של ההרוגים שם מאז אוקטובר 2023 ליותר מ-1132 הרוגים, על רקע הסלמה בפשיטות ובפעולות הצבאיות.

פשעים אלו המתרחשים במקביל בעזה ובגדה המערבית משקפים את היקף ההסלמה הישראלית הכוללת נגד העם הפלסטיני ומוסדות השירות והביטחון שלו. בעוד שתקיפות אוויריות מכוונות לקציני משטרה בעזה, כוחות מיוחדים ומתנחלים ממשיכים לחסל אזרחים בגדה, מה שמעלה את מספר הקורבנות הכולל לרמות חסרות תקדים על רקע שתיקה בינלאומית מוחלטת.

מנהל משטרת ההתערבות ושמירת הסדר במחוז המרכזי, הקולונל איאד אבו יוסף, נהרג יחד עם 7 קצינים ואנשי צוות כתוצאה מהפצצה שפגעה ברכבם.

אוויר רצועת עזה חווה בימים האחרונים ירידה ניכרת בקצב טיסות הכטב"מים הישראליים, המכונים מקומית 'זנאנות', מה שהעניק מרחב של שקט יחסי ללילות העקורים באוהלים. שינוי פתאומי זה ב'סימפוניית המוות' היומיומית נקלט מיד על ידי התושבים המותשים, והוא בא לידי ביטוי בפרטי חייהם הפשוטים, כמו שינה פחות מקוטעת וסחור שנעדר ממנו קולות הזמזום המטרידים.

למרות ששקט אווירי זה לא אומר שהתוקפנות פסקה לחלוטין, היעדר הזמזום המתמיד העניק למשפחות המתגוררות באוהלי בד וניילון הזדמנות לנשום לרווחה. מקורות בשטח מאשרים כי ההפגזות והירי נמשכים, במיוחד באזורים שהכיבוש מסווג כ'אזורים צהובים', הבולעים שטחים נרחבים מרצועת עזה.

תושבי עזה מקשרים שקט יחסי זה עם התלקחות החזיתות האזוריות בלבנון ובאיראן, ורואים בכך חלוקה מחדש של המשאבים האוויריים של הכיבוש לחזיתות אחרות. עם זאת, שוררת תחושת זהירות בקרב התושבים המבינים ששלווה זו עשויה להיות רק הפוגה חולפת במלחמה ארוכה שטרם הסתיימה.

פאטמה סאלח, עקורה בעיר עזה, מספרת כיצד השתנו לילות הרמדאן והפכו שקטים יותר לאחר ירידת קולות הכטב"מים שקטעו את שנת ילדיה. היא אומרת שהפחד שקדם לשינה פחת יחסית, שכן הילדים קישרו בין קול ה'זנאנה' לבין התרחשות קרובה של תקיפות אוויריות קטלניות.

מצדו, האזרח עיסאם אל-דאעור מתאר את השינוי כנוגע בפרטים יומיומיים ישירים, שכן הסחור הפך שקט יותר והלילות פחות מתישים מבחינה עצבית. אל-דאעור משווה את קול הכטב"ם לדבורה מזמזמת ישירות בתוך האוזן, מה שהופך את החיים תחת טיסתו המתמדת לסוג של עינוי פסיכולוגי מתמשך.

במחנות העקורים, אימהות הבחינו בשינוי בהתנהגות הילדים שהיו מתעוררים בצרחות מפחד בגלל הזמזום המתמיד. אינאס גבאיין מציינת שילדיה החלו לנוע בפחות אימה לכיוון המתקנים החיצוניים, לאחר שה'זנאנה' ליוותה את השמיים מסביב לשעון וזרעה אימה בנפשם.

אבתיסאם אל-הווארי, המתגוררת באוהל חסר בידוד אקוסטי, מאשרת שהרעש חדר דרך קירות הבד והתיש את העצבים מדי יום. היא מסבירה שהמשפחה חיה במצב של לחץ מתמיד שבו בני המשפחה לא שמעו זה את זה, אך הירידה הנוכחית העניקה להם רווחה נפשית שהיו חסרים להם במשך חודשים.

במישור האנליטי, העיתונאי עאסם אל-נביה רואה בירידת הטיסות חלוקה של היכולות הישראליות לחזיתות מרובות, מה שהפחית את הבלעדיות של עזה במשאבים האוויריים. הוא מציין שירידה זו, אף שהיא טכנית, חשפה את עומק ההשפעה הפסיכולוגית העמוקה שהטילים הללו משאירים על חיי האזרחים.

מבחינה רפואית, ד"ר אוסאמה עימאד, יועץ לבריאות הנפש, מסביר שקולות הכטב"מים מהווים צורה של חשיפה מתמדת לסכנה ואיום. הוא מדגיש שרעש זה יוצר תחושת חוסר אונים ואובדן שליטה, ומשאיר את האדם במצב של כוננות עצבית מתמדת המובילה להפרעות פיזיות ונפשיות חמורות.

עימאד מוסיף שהתסמינים הפיזיים הנלווים לרעש זה כוללים דפיקות לב, כאבי ראש כרוניים, הפרעות עיכול ואובדן תיאבון כתוצאה ממתח. באשר לילדים, ההשפעות חורגות מכך ומגיעות לסיוטי לילה, הרטבת לילה וקשיי דיבור וריכוז עקב מצב הציפייה המתמיד.

מומחים רואים בירידה זמנית זו 'הזדמנות להחלמה' והענקת מנוחה למערכת העצבים ממצב הכוננות המרבי. עם זאת, רופאים מזהירים שתסמינים פסיכולוגיים מושרשים דורשים התערבות רפואית ארוכת טווח, ואינם נעלמים עם היעדר הקול לזמן קצר, במיוחד עם האפשרות לחזרת הטיסות בכל רגע.

מבחינה משפטית, עורך הדין עלאא אל-סקאפי מתאר את השימוש בכטב"מים בצורה זו כהפרה קולקטיבית של כבוד וזכויות האזרחים ברצועת עזה. אל-סקאפי רואה בכטב"מים ככלי סיור שהפכו לכלי הרג ישיר והפחדה פסיכולוגית, מה שסותר באופן בוטה את עקרונות המשפט ההומניטרי הבינלאומי.

דוחות טכניים מצביעים על כך שהכיבוש הפך את רצועת עזה ל'מעבדה פתוחה' לבדיקת הדגמים העדכניים ביותר של כטב"מים הנתמכים בבינה מלאכותית. טכנולוגיות אלו נבדקות על גופם ועצביהם של אזרחים בעזה לפני שיווקן ברחבי העולם כמוצרים 'מוכחים קרבית', מה שמוסיף מימד מסחרי טרגי לסבל התושבים.

תושבי עזה, למרות שלווה זמנית זו, ממשיכים לצפות בשמיים בזהירות, מתוך הבנה שמטוסי הכיבוש שנעלמו לזמן קצר עשויים לחזור בכל רגע. הם מעריכים את השעות השקטות הללו, אך דורשים הפסקה מוחלטת של התוקפנות שתסיים את סיוט ה'זנאנות' אחת ולתמיד, כדי ששנתם תחזור להיות בטוחה באמת ולא רק הפוגה בין שתי תקיפות.

ה'זנאנה' חיה איתנו בתוך האוהל, שום דבר לא הפריד בינינו, אבל עכשיו אנחנו מרגישים הקלה גדולה ומקווים שזה יימשך.

הסוגיה הפלסטינית כופה נוכחות דומיננטית במסדרונות האקדמיה לאמנויות ומדעי הקולנוע 'האוסקר' לשנת 2026, כאשר הרשימות הסופיות של המועמדים כוללות מספר רב של אמנים שהביעו בגלוי את עמדותיהם התומכות בזכויות הפלסטינים. תנופה זו מגיעה בתקופה שבה עולה העניין העולמי בפשעי רצח העם שמבצע הכיבוש ברצועת עזה, מה שהפך את במת האוסקר לזירה חדשה לביטוי פוליטי ואנושי.

בראש נוכחות זו בולטת מועמדותו של הסרט 'קולה של הינד רג'ב - The Voice Of Hind Rajab' בבימויה של הקולנוענית התוניסאית כות'ר בן הניה, להתחרות על פרס הסרט הדרמטי הבינלאומי הטוב ביותר. היצירה מתעדת את הטרגדיה האנושית של הילדה הינד שנהרגה מירי הכיבוש בעזה בשנת 2024, תוך הסתמכות על הקלטות קוליות אמיתיות של שיחותיה האחרונות עם צוותי ההצלה, מה שעורר תגובה בינלאומית רחבה מאז הקרנת הבכורה שלו בפסטיבל ונציה.

בתחום המשחק, בולט שמו של הכוכב האמריקאי מייקל בי. ג'ורדן, המועמד לפרס השחקן הטוב ביותר על תפקידו בסרט 'החוטאים - Sinners'. ג'ורדן משך תשומת לב בעמדותיו העקרוניות כאשר פרסם מחדש ציטוטים המאשרים כי סולידריות עם זכויות אדם היא בלתי נפרדת, והדגיש כי התעלמות מסבל הפלסטינים מהווה סתירה מוסרית בלתי מתקבלת על הדעת לנוכח הדרישות העולמיות לשוויון.

הכוכבת אמה סטון, המועמדת לפרס השחקנית הטובה ביותר על הסרט 'בוגוניה', נקטה צעד מעשי מתקדם בהתחייבותה המפורשת להחרים מוסדות קולנוע ישראליים המעורבים במדיניות האפרטהייד. סטון הצטרפה ליוזמת 'עובדי קולנוע למען פלסטין', והדגישה את סירובה לעבוד עם כל גורם התורם להצדקת הפשעים המבוצעים נגד העם הפלסטיני, עמדה שזכתה להערכה רחבה בחוגי התרבות.

מצידו, השחקן השוודי הוותיק סטלאן סקארסגארד נכנס למירוץ האוסקר כמועמד לשחקן המשנה הטוב ביותר על הסרט 'הערך הרגשי'. סקארסגארד לא היסס לבקר את הכיבוש בגלוי, וציין כי מדיניות הענישה הקולקטיבית והריסת הבתים היא פרקטיקה ישראלית שיטתית מאז 1948, והבהיר כי השתתפותו בהפגנות התומכות בעזה נובעת משכנוע מוסרי עמוק.

השחקנית האירית ג'סי באקלי משתתפת בתחרות על פרס השחקנית הטובה ביותר על הסרט 'האמנט', לאחר שמילאה תפקיד מרכזי בקידום הסרט 'קולה של הינד רג'ב'. באקלי תיארה את היצירה כ'חשובה ביותר' להעברת קולם של הקורבנות בעזה לעולם, וראתה בקולנוע מראה למציאות המזעזעת שבה חיים הפלסטינים תחת מצור והפצצות.

בהקשר קשור, בולט הכוכב הברזילאי ואגנר מורה, המועמד לפרס השחקן הטוב ביותר על הסרט 'הסוכן החשאי', כאחד הקולות החריפים ביותר בביקורת על הכיבוש. מורה הוביל תנועה קולנועית בברזיל בדרישה מהממשלה לנתק את היחסים הדיפלומטיים והמסחריים עם ישראל, ותיאר את המתרחש ברצועת עזה כאסון הומניטרי שלא ניתן לשתוק עליו או לחיות איתו.

כמו כן, הכוכב הפורטו-ריקני בניסיו דל טורו חוזר לאור הזרקורים עם מועמדותו לפרס שחקן המשנה הטוב ביותר על הסרט 'קרב אחר קרב'. לדל טורו היסטוריה של סולידריות בשטח, כאשר השתתף בעבר בעצרות מחאה שקטות על השטיח האדום בפסטיבל קאן, בגינוי הטבח שביצע צבא הכיבוש במפגינים השקטים ברצועת עזה.

דיווחים ממקורות יודעי דבר מצביעים על כך שארגון 'עובדי קולנוע למען פלסטין' כולל כעת יותר מ-3000 אנשי מקצוע בתעשיית הקולנוע, ביניהם במאים בינלאומיים כמו מארק רופאלו וג'ונתן גלייזר. ארגון זה מכוון למוסדות ישראליים המשתפים פעולה עם הממשלה, ומדגיש כי שתיקה כלפי רצח עם הופכת את מוסדות התרבות לשותפים לפשע.

המקורות מבהירים כי החרם הקולנועי אינו מכוון לאנשים על בסיס זהותם, אלא מתמקד בישויות המספקות כיסוי תרבותי למדיניות הכיבוש. הארגון ציין כי פסטיבלי הקולנוע הגדולים בישראל עדיין פועלים בתיאום מלא עם הרשויות, מה שדחף את הכוכבים המועמדים לאוסקר לנקוט עמדות נחרצות כדי להבטיח שאמנותם לא תנוצל לייפוי תדמית הכיבוש.

מועמדותו של הסרט 'קולה של הינד רג'ב' נחשבת לנקודת מפנה בקולנוע התיעודי הדרמטי, שכן הוא משלב בין המציאות הכואבת לבין סצנות משחק המשחזרות את השעות האחרונות של הילדה הנצורה. הסרט זכה לשבחי ביקורת נרחבים, ומבקרים ראו בו מסמך גינוי קולנועי בינלאומי המדגיש באופן ישיר את הפגיעה בילדים ובאזרחים בעזה.

הנוכחות הפלסטינית באוסקר 2026 חורגת מעבר למועמדויות בלבד, והיא הופכת לתנועה אינטלקטואלית בתוך הוליווד השוברת עשורים של שתיקה. משקיפים רואים בעמדותיהם של כוכבים כמו אמה סטון ומייקל בי. ג'ורדן שינוי דרמטי בדעת הקהל העולמית, כאשר הסוגיה הפלסטינית אינה עוד נושא שולי אלא ציר לדיון מוסרי בפורומים הבינלאומיים הגדולים ביותר.

השחקן הברזילאי ואגנר מורה, הידוע בתפקידו בסדרה 'נרקוס', ממשיך ללחוץ באמצעות מסרים רשמיים להטלת סנקציות על ישראל, ומדגיש כי אמנות אינה ניתנת להפרדה מהמציאות הפוליטית. מועמדותו השנה מהווה הזדמנות נוספת להדגיש את הדרישות לזכויות אדם שהוא מאמץ, הקוראות להפסקת מלחמה כוללת ומיידית ולהגנה על העם הפלסטיני.

לסיכום, חוגי הקולנוע מצפים לטקס חלוקת הפרסים בציפייה שבמה תהיה עדה לנאומים סולידריים חזקים עם עזה. עם מספר כה רב של מועמדים התומכים בפלסטין, נראה כי המחזור הבא של האוסקר יהיה הפוליטי ביותר והמבטא ביותר סוגיות הומניטריות צודקות בתולדות האקדמיה המודרנית.

אי אפשר לקרוא לשוויון גזעי וזכויות אדם ואז להתעלם מהעוול שנגרם לעם הפלסטיני; זו סתירה בוטה.

שקט עצוב שורר במסדרונות מסגד אל-אקצא המבורך בליל העשרים ושבעה לרמדאן, כאשר אוהלי המתבודדים וקולות המתפללים נעדרו בכפייה. מראה מזעזע זה נובע מהחלטת שלטונות הכיבוש להמשיך לסגור את המסגד מאז סוף פברואר האחרון, מה שקבר את תקוותיהם של אלפי פלסטינים להחיות את לילת אל-קדאר בתוכו הטהור.

שלטונות הכיבוש נימקו את החלטתם במצב החירום ובהגבלות על התקהלויות, בצעד שמקורות מקומיים ראו בו התערבות בוטה בסמכויות הווקף האסלאמי. סגירה זו לא הייתה רק הליך מנהלי, אלא הפכה לכאב השוכן בלבבות הירושלמים שהתרגלו לעלות לרגל ולהתבודד בעשרת הימים האחרונים של החודש הקדוש.

הצעירה הירושלמית שימאא עבד, שהתמידה בהתבודדות במשך חמש שנים, מתארת את רגשותיה במרירות כשהיא פונה למסגד מאחורי הדלתות הנעולות. שימאא אומרת שהיא מתגעגעת להשתחוות על אריחי החצרות ולחבק את עמודי השיש, ומדגישה כי אל-אקצא מהווה חלק בלתי נפרד מזהותה הרוחנית שלא ניתן לעקור.

שימאא נזכרת בפרטי מסעה עם ההתבודדות שהחלה בשנת 2021, כאשר קסמו לה אווירת תפילת התהג'וד והקמת האוהלים על המרפסות ההיסטוריות. לילות אלו איחדו מוסלמים מכל קצוות תבל, מירושלים, הגדה והפנים הפלסטיני, ואף מבקרים ממדינות אסלאמיות רחוקות כמו טורקיה ואינדונזיה.

מקורות מצביעים על כך שאווירת ההתבודדות עברה הידוקים הולכים וגוברים בשנתיים האחרונות, כולל מניעת חזרה למסגד לאחר תפילות התראוויח ופעולות חיפוש משפילות באוהלים. למרות אתגרים אלו, המתבודדים התעקשו להישאר, שואבים את כוחם מחוגי הלימוד וקריאות האימאמים הרעננות שמילאו את המקום בשלווה.

עם המשך הסגירה השנה, תחושות של תסכול וצער השתלטו על המתפללים שקיוו לפתיחת השערים ולו בימים האחרונים של רמדאן. שימאא הביעה את האובדן הזה בבכי בכל לילה, מתפללת לאל שיחזיר את הפלסטינים למסגדם וישחרר אותם מכבלי הכיבוש שמנעו מהם את מיטב לילות השנה.

מצדה, תימאא אבו לילא מספרת על ניסיונה הקשה עם הקיפוח, כאשר נמנעה ממנה בכפייה טקס שנתי בו השתתפה עם חברותיה. תימאא רואה את השינוי שחל במסגד מאז פרוץ המלחמה בסוף 2023 ככואב ביותר, כאשר חצרות התפילה הפכו למחנות צבאיים עמוסים בנשק ובמעקב.

תימאא מתארת את מראה לילת אל-קדאר בשנים עברו כ'גן עדן עלי אדמות', כאשר החצרות היו עמוסות ככוורת דבורים של מתפללים ומתנדבים. אוהלי ההתבודדות היו מסודרים זה לצד זה במראה מרשים ומחמם לב, המשקף את אחדות העם הפלסטיני וקשריו במקום הקדוש ביותר עלי אדמות עבורם.

בצל האיסור הנוכחי, תימאא נאלצת להחיות את לילת אל-קדאר במסגד מקומי בעיירה כפר עקב, אך היא מדגישה שאין תחליף שישווה לאל-אקצא. הצעירה חשה ניכור רוחני ותשישות פיזית כתוצאה מהריחוק הכפוי, ורואה במסגד אל-אקצא את ביתה ומנוחתה ממנה היא שואבת שלווה לאורך כל השנה.

אשר לירושלמי זוהדי עליאן, בן 62, הוא מתמודד השנה עם הפסקה של הרגל ששמר עליו במשך כשלושה עשורים. ביתו של עליאן בשכונת ראס אל-עמוד משקיף ישירות על כיפת הסלע המכובדת, אך נוף זה הפך למקור כאב במקום נחמה בשל חוסר יכולתו להגיע למסגד.

עליאן מתכנס עם קבוצת ירושלמים להתבודד במסגד מוחמד אל-פאתיח הסמוך, שם הם עומדים בחצר החיצונית ומביטים בעצב על חומת ירושלים. עליאן אומר שהם בוכים בצער על סגירת אל-אקצא, ורואה ברמדאן ללא תפילה בתוכו כמאבד רבות ממשמעויותיו הרוחניות והרגשיות.

עליאן מתאר את ההחלטה להאריך את הסגירה בטענת חירום כ'טרגדיה' השווה לאובדן אדם יקר, ומדגיש כי לקשר עם האל באל-אקצא יש טעם ייחודי. קשיש זה רואה בעמידה בצידי המסגד תחושה שהוא בשערי השמיים, תחושה שלא ניתן להחליף בשום מקום אחר על פני האדמה.

היעדרות המתבודדים השנה מותירה חלל גדול בזהות העיר הקדושה במהלך החודש הקדוש, כאשר החצרות נראות שוממות ללא המולת הילדים או לחישות הסחור. שקט כפוי זה משקף את גודל הסבל שחווים הירושלמים בצל מדיניות ההידוק השיטתית המכוונת נגד קיומם הדתי והלאומי.

למרות הדלתות הנעולות, הברית נשארת קיימת בלבבות המקופחים המרחפים ברוחם מעל צריחי אל-אקצא וחצרותיו. הירושלמים מסיימים את לילם בתפילה ובתקווה שחושך האומה יתפוגג והדלתות ייפתחו מחדש, ומדגישים כי הגוף אולי יימנע אך הלבבות יישארו תלויים בכל מחראב ופינה במסגד המבורך.

מי שידע, שאב, ומי ששאב, הודה, ומי שהודה, התמכר. אז מה אם נלקח ממך מה שהוא חלק ממך וחלק מזהותך כמוסלמית.

סביבת הבית הלבן בוושינגטון הבירה האמריקאית הייתה עדה לעצרת מחאה זועמת במקביל לצעדת יום ירושלים, כאשר המשתתפים הניפו סיסמאות המגנות את המדיניות האמריקאית התומכת בפעולות צבאיות המכוונות לאזרחים. המפגינים התמקדו בפעילותם בטבח בבית הספר האיראני 'מינאב', שהביא למותן של למעלה מ-165 נערות, וטענו כי הממשל האמריקאי שותף ישיר לשפיכות הדמים הזו באמצעות מימון טילים וציוד צבאי.

המפגינים השתמשו בשיטות ביטוי מרגשות כדי להמחיש את היקף הטרגדיה, והניחו תיקי בית ספר ופרחים על הקרקע לצד דגם המייצג גופת ילדה מוכתמת בדם כדי לדמות את זירת הפשע בבית הספר ההרוס. המשתתפים הדגישו בדבריהם כי משלמי המסים האמריקאים נושאים באחריות מוסרית לעצירת שפיכות הדמים הזו, וציינו כי הטילים ההורגים ילדים משולמים מקופת המדינה האמריקאית תחת מעטה של בריתות צבאיות.

בהקשר קשור, המנהל הכללי של ארגון הבריאות העולמי, טדרוס אדהנום גברייסוס, פרסם הצהרות חריפות בפלטפורמת 'X', בהן הדגיש כי פגיעה במתקני חינוך ורפואה אינה יכולה להיות מסווגת כשגיאות טכניות או חישוביות. גברייסוס הבהיר כי החוק הבינלאומי ברור בעניין זה, וכי הפצצת בית ספר או בית חולים מהווה פשע מלחמה מלא הדורש העמדה לדין של מבצעיו ללא עוררין.

מנהל ארגון הבריאות העולמי גם מתח ביקורת חריפה על מדיניות המשתמשת ברעב כאמצעי לחץ, והדגיש כי מניעת מזון מאזרחים אינה 'טקטיקת משא ומתן' אלא הפרה בוטה של ערכים הומניים. הוא הוסיף כי פגיעה בצוותים רפואיים במהלך מילוי תפקידם אינה יכולה להיחשב 'נזק בלתי מכוון', וקרא לקהילה הבינלאומית לקרוא לדברים בשמם האמיתי ולהכיר בקיומם של פשעי מלחמה שיטתיים.

תנועות עממיות ובינלאומיות אלו מגיעות בתקופה שבה הלחץ על וושינגטון גובר לבחון מחדש את תמיכתה הצבאית המוחלטת, במיוחד עם תיעוד טבחים נגד ילדים ונשים במוסדות חינוך. ההפגנה מול הבית הלבן משקפת את התרחבות היקף הדחייה הפנימית של מדיניות החוץ האמריקאית, ודרישות גוברות להפסיק את שיתוף הפעולה בפגיעה באזרחים חסרי הגנה באזור.

אלו פשעי מלחמה.. בואו נקרא לדברים בשמם; הפצצת בתי חולים ובתי ספר אינה רק טעות בחישובים.