בעל המלאכה שזלי אלמגראוי עומד בבית המלאכה שלו בבירת תוניסיה , בין כדים וסירים מסודרים פה ושם, ומחכה ללקוחות שמביאים כבר שנים כלי בישול מנחושת שיצפו אותם בשכבת פח ויבריחו אותם לשימוש. בהכנת אוכל במהלך חודש הרמדאן.
אל-מגראווי, בן 69, הוא בין כמה בעלי מלאכה המתמחים בליטוש והברקת כלי נחושת, הוא נאמן כבר עשרות שנים לבית המלאכה שלו, שהוקם ב-1977 בשכונת באב אלח'דרה ליד העיר העתיקה של בירת תוניסיה. בעוד הברק של מלאכה זו כבר לא מושך צעירים תוניסאים שנטשו את העסק.
מדי שנה לפני חודש הרמדאן, תוניסאים מעוניינים לשאת את כל כלי הנחושת לבתי מלאכה מיוחדים כדי לנקותם ולצבוע אותם מחדש, כדי שיהיו מוכנים להכין מאכלים שונים במהלך חודש זה.
לקוחות רבים, רובם נשים, העומדות בכניסה לסדנה, מבקשות שוב ושוב להזדרז להכין את המנות לפני הימים הראשונים של הרמדאן.
"זה לא יתאפשר. יש לנו בקשות אחרות, וכפי שאתה יכול לראות אני עובד לבד", משיב מגראוי, כשהוא נוטה לאש התנור שלו.
הוא ממיס חתיכת פח בין אצבעותיו, ואז צובע מיכל בנוזל שלו כדי לגרד אותו מאוחר יותר, ואז מטביע אותו בדלי גדול של מים.
התוניסאים קוראים לתהליך זה "צביעה" והוא מורכב מכיסוי הכלים בשכבת פח מותך כדי להגן על המזון ולשמור עליו מפני חמצון הנגרם על ידי מתכת הנחושת.
האפקט של זה הופך ל"קוסקוס" (קערה להכנת קוסקוס) או ל"קרוואנה" (קערה להכנת מרק), יפה בצורתו ומבריקה מאוד.
מגראוי מסביר שמסורת זו "קיימת כבר מאות שנים והיא תמיד חיה".
אמהות תוניסאיות מחזיקות במטבח שלהן כלי נחושת, שאותם הן יורשות ומעבירות לנכדותיהן, כדי להיות בין הצרכים הבסיסיים להכנת בתיהם לפני הנישואין.
"אני מרגישה תחושה יפה כשאני משתמשת ב'דוזאן' (בקבוק נחושת) והוא זורח לאורך כל חודש הרמדאן", אמרה בגאווה צנעא בוכריס, בת 49, לסוכנות הידיעות הצרפתית.
"המסורת הזו מזכירה לי את התקופה היפה ואת ההכנה של אמי לחודש הקדוש", הוסיפה בוכרייס, המתמחה בראיית חשבון ונשואה 28 שנים, "הכלים הללו שקיבלו בירושה מאמי מכילים ברכות".
דלילה בובאקר, בת 53, עקרת בית, הצליחה ללטש רק שני חלקים השנה, בעוד משפחות תוניסאיות אחרות נאבקו בחיפוש אחר משהו לבשל על רקע משבר כלכלי וחברתי חריף שהמדינה עוברת.
"המחירים הפכו גבוהים מאוד", היא מעירה.
עלות תהליך "קסדרה" נעה בין 20 ל-200 דינר (בין 6 ל-60 יורו), והמחירים משתנים בהתאם לגודל הכלי.
האומנות של כלי המטבח בירידה עקב עליית מחירי הנחושת בעולם, אך מנגד, עדיין יש ביקוש הולך וגובר לליטוש כלים ישנים בתוניסיה, לדברי בעלי מלאכה רבים.
האומן עבד אל-ג'ליל אל-איארי, בן 60, ממתין מדי שנה לתקופה זו שלפני חודש הרמדאן, לאורך חמישים השנים שבהן בילה במקצועו בבית המלאכה שלו בעיר העתיקה.
הוא מציין כי "הלקוחות רוצים שהכלים שלהם יהיו מוכנים לפני תחילת הרמדאן, והאישה שמחה כי המטבח שלה מעוטר בכלים נקיים".
"אף אחד לא רוצה ללמוד את המלאכה הזאת היום. הם מסרבים לעבוד בבית מלאכה שכולו שחור, והם מפחדים להתלכלך".
"לא נוכל לקבל יותר הזמנות", אומר מברוק רמדאן, בן 82, בעל מלאכה בעל שלוש חנויות ב"שוק נחאס" בעיר העתיקה.
בעיצומו של השוק המפורסם הזה בבירה, כחמישים חנויות מציגות ציוד למטבח המיוצר על ידי אומנים במראה ועיצוב חדש. עם חודש הרמדאן המתקרב, תוניסאים קונים כלי בישול, הכנת קפה, קנקני תה, כוסות וסירים קטנים.
הרמדאן מציג גם כלים ישנים למכירה. "זה כמו תכשיט לחלק מהלקוחות", אומר בעל המלאכה, שמקונן על אדישותם של בניו לחשיבות המקצוע הזה.
יש שברון לב לאל-מגראווי, שרכש בעצמו את בית המלאכה שלו לפני עשרים שנה מיורשיהם של בעליו, שכבר לא היה להם עניין בו. "בכל פעם שאנחנו מאבדים עמית למלאכה, זה הפסד למקצוע הזה וצעד לקראת הכחדתו", הוא אומר.
הוא חושף את ידיו המושחרות והחבולות בחריצים עמוקים, ומסכם ש"הדור החדש מחפש עבודה קלה ולא אוהב לראות את זה".
