איך ביידן יכול להקשות על נתניהו

מאת ג'ונה בלנק

לאורך רוב חייו הפוליטיים של נשיא ארה"ב ג'ו ביידן, החוכמה המקובלת קבעה שאין שום תועלת - וסיכון עצום - להחמיר עם ישראל. אבל זה כבר לא כל כך פשוט. אחרי יותר מחמישה חודשים של מלחמה הרסנית ברצועת עזה, יש גם סיכון גדול בלא להתקשות. האמריקנים ראו ברובם המוחלט את מתקפת הטרור של חמאס ב-7 באוקטובר כאיומה, אך רבים רואים כעת בתגובה הצבאית של ישראל - אם להשתמש במילותיו של ביידן - "מעל הגג". בסוף ינואר, מחצית מהאמריקאים חשבו שהמערכה הצבאית של ישראל "הלכה רחוק מדי", על פי סקר מ-Associated Press-NORC Center for Public Affairs Research. תמיכתו של הנשיא בפלישה של ישראל לעזה הרחיקה חלק גדול מבסיס הבחירות שלו, כולל צעירים, פרוגרסיבים, ערבים אמריקאים, מוסלמים ואלה שאכפת להם מאוד מזכויות אדם.

ביידן עדיין לא הוכיח שהוא מוכן לאתגר את ישראל בצורה משמעותית, אבל יש סימנים לכך שהוא הולך ונהיה מתוסכל יותר ויותר מראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו. בפברואר, מקורביו של הנשיא אמרו לחדשות NBC שנתניהו "נותן לו גיהנום". ב-10 במרץ אמר ביידן שהאסטרטגיה הצבאית של נתניהו "פוגעת בישראל יותר מאשר עוזרת לישראל". נתניהו התעמר בקריאות הפומביות ההולכות וגדלות של ביידן לאיפוק, סירב לבקשותיו החוזרות ונשנות של הנשיא לזרם פתוח של סיוע הומניטרי, ודחה על הסף את הקריאות לתמוך אפילו בדרך מעורפלת לקראת פתרון שתי המדינות בסופו של דבר.

לבידן יש סיבות אישיות ופוליטיות כאחד להמשיך לקבל את הדחיות הללו. ברמה האישית, ניתן לייחס את תמיכתו החזקה של ביידן בישראל לעשורים הראשונים של הקמת המדינה והיכרותו עם מנהיגי ישראל חזרה לראש הממשלה גולדה מאיר. ברמה הפוליטית, ביידן ראה נבחרי ציבור בארה"ב, כולל הנציגים הדמוקרטיים דונה אדוארדס ואילהאן עומר, סובלים מהחזר כואב על קבלתם על ממשלת ישראל, שנגרמו על ידי קבוצות כולל הוועדה האמריקאית לענייני ציבור, ארגון לובי. אבל אם הנשיא רוצה להתקשות עם נתניהו, יש לו מגוון אפשרויות, החל ממניעת סיוע צבאי ועד הכרה במדינה פלסטינית. מהלכים כאלה אולי לא קלים מבחינה פוליטית, אבל הם עלולים להפוך למעשיים יותר ככל שמספר ההרוגים במלחמה יעלה והרעב יתפשט בעזה.

שם ובושה

מאז פברואר, ביידן גובר יותר ויותר בוטה בביקורת שלו על הקמפיין של נתניהו בעזה, וקורא לישראל להגביר את הסיוע ההומניטרי, להגביל את היקף הפעולות הצבאיות שלה ולנקוט צעדים נוספים לצמצום האבדות האזרחיות. אבל כדי לתת לדרישות האלה תוקף רב יותר, ביידן יכול לפרוש עם נתניהו מהחדר הסגלגל בנאום בטלוויזיה בפריים טיים. אם יעשה זאת, עליו להבהיר כי תוכחתו מכוונת לממשלת הימין הקיצוני של ישראל, לא לאנשיה. הדבר עשוי להגביר את הלחץ על נתניהו בתוך ישראל למתן את עמדותיו. חשוב יותר, נאום כזה יניח בסיס לאמריקאים להבין את המהלכים הבאים של ביידן. להיות קשוח עם ישראל אולי רעיל מבחינה פוליטית, אבל להקשות עם נתניהו זה לא.

צעד נוסף יהיה עבור ביידן להחזיר את התמיכה הדיפלומטית של ארה"ב לישראל באו"ם. ארה"ב השתמשה בכוחה הדיפלומטי - במיוחד בכוח הווטו שלה במועצת הביטחון של האו"ם - כדי לחסום כמעט כל ביקורת בינלאומית משמעותית על ישראל, מכל סיבה שהיא. בפברואר, למשל, החלטת מועצת הביטחון שדרשה הפסקת אש בעזה זכתה בקולותיהם של כמעט כל החברות, כולל בעלות ברית של ארה"ב כמו צרפת, יפן ודרום קוריאה, אך היא הובסה על ידי הווטו של ארצות הברית. ביידן יכול לשנות נוהג זה ללא התחייבות מדיניות ספציפית. הוא רק יצטרך ליישם את אותם סטנדרטים על ישראל שארצות הברית מיישמת על שותפים אחרים. וושינגטון אינה מטילה וטו אוטומטית וללא תנאי על החלטות המבקרות כל בעל ברית אחר. היא לא צריכה לעשות זאת בכל רחבי ישראל. כדי לציין ציר כזה, ביידן יוכל לתמוך בהחלטת מועצת הביטחון הקוראת להפסקת אש בעזה ולישראל לאפשר זרימה חופשית של סיוע הומניטרי דרך מעבר הגבול ברפיח. מהלך כזה ימנע מאלפי עזתים נוספים ליפול קורבן הן לפצצות והן למחסור במזון, מים ותרופות.

וושינגטון יכולה גם להפסיק להציע תמריצים כדי לפתות הסכם נורמליזציה בין ישראל לסעודיה. ביידן ביקש, הן לפני פיגועי 7 באוקטובר והן לאחר מכן, להרחיב את הסכמי אברהם כך שיכללו את ערב הסעודית. הסכמים אלו היו סדרה של עסקאות דו-צדדיות שנחתמו תחת ממשל טראמפ, שנורמלו את היחסים בין ישראל לבחריין, מרוקו, סודן ואיחוד האמירויות הערביות ללא ויתורים משמעותיים לקידום הריבונות הפלסטינית. ארצות הברית פיתתה את מדינות ערב לעסקאות אלה בתגמולים מפוארים - וושינגטון מכרה את מטוסי הקרב החדישים של איחוד האמירויות הערביות והכירה בריבונות מרוקו על פני 100,000 מייל רבועים של שטח שנוי במחלוקת בסהרה המערבית. אבל היוזמה הזו מעולם לא הייתה הגיונית. אם מדינות אלה באמת חולקות אינטרסים משותפים, אין צורך לשחד אותן לשם הכרה הדדית. חשוב יותר, הוצאת הפלסטינים מהמשוואה הבטיחה אסון: בעבר, הסיכוי לנורמליזציה בסופו של דבר עם מדינות ערביות ומוסלמיות תמיד העניק לישראל תמריץ חזק להתרחק מסיפוח דה פקטו של השטחים הפלסטיניים. הסכמי אברהם נתנו את קלף המיקוח הזה בכך שאפשרו לישראל ליצור יחסים תקינים עם כמה ממשלות ערביות מבלי לשנות את מציאות הכיבוש הישראלי.

בהתחשב במלחמה בעזה, עסקה דומה בתיווך ארה"ב בין ישראל וסעודיה תהיה מכירה קשה לקהל הבוחרים האמריקאי. לפי ה"ניו יורק טיימס", ארצות הברית הציעה הסכם הגנה הדדי בתמורה להכרה הסעודית בישראל. הסדר כזה עלול לסכן את חיילי ארה"ב כדי להגן על אחת האוטוקרטיות האכזריות בעולם. כפי שהודה סגן היועץ לביטחון לאומי של ביידן, "נצטרך לעשות דברים למען ערב הסעודית שיהיו מאוד לא פופולריים במדינה הזו ובקונגרס שלנו".

מצמידים את מיתרי הארנק

לביידן יש את היכולת, ללא כל חוק, לשלול למעשה סיוע משלים לישראל. ב-13 בפברואר, הסנאט אישר עסקת מתוקה ענקית לישראל: 14.1 מיליארד דולר בסיוע צבאי משלים - בנוסף וכמעט פי ארבעה מסכום הסכום השנתי שאושר לפני הפיגוע ב-7 באוקטובר. בית הנבחרים לא העמיד את המדד להצבעה מכיוון שהמפלגה הרפובליקנית חלוקה עמוקה באשר לחבילת הסיוע הגדולה הרבה יותר לאוקראינה הקשורה לכסף לישראל. לאחר פתרון סוגיית המימון של אוקראינה, ביידן יכול לאיים להטיל וטו על כל סיוע נוסף נוסף לישראל, אלא אם כן נתניהו יחתום על סדר היום המלא של ממשלו, כולל, כפי שתיאר מזכיר המדינה האמריקני אנטוני בלינקן בפברואר, "פרקטיקה, קצובה בזמן, דרך בלתי הפיכה למדינה פלסטינית שחיה זה לצד זה בשלום עם ישראל". בהיעדר תמיכה ישראלית בתוכנית כזו, ביידן עשוי לאיים במפורש להטיל וטו על כל כספים לשיקום וביטחון לאחר סכסוך בעזה - פרויקט הרבה מעבר לאמצעי ישראל בלבד.

הדרישה העיקשת ביותר שמבקרים אמריקאים של המלחמה בעזה הציעו כלפי ביידן - להפסיק את הסיוע הצבאי שכבר הקצה הקונגרס - היא מסובכת יותר. ארצות הברית סיפקה היסטורית הרבה יותר סיוע צבאי לישראל מאשר לכל מדינה אחרת, וושינגטון אמורה לספק 3.8 מיליארד דולר יותר מדי שנה עד 2028. נשיא לא יכול פשוט לכבות את שקע הכספים שהוקצבו על ידי הקונגרס כרצונו . אבל לנשיא יש מרחב פעולה ניכר לעכב, להאיץ או אפילו להכחיש העברות צבאיות ספציפיות. עד כה, ביידן השתמש בחדר התנועות שכזה כדי להכיל את מלחמתו של נתניהו, אבל הוא לא חייב.

אפשר להוכיח כי ביידן נדרש על פי חוק להפסיק לממן את המלחמה של ישראל.

ואכן, על פי כמה חוקים, ניתן היה להוכיח כי ביידן נדרש על פי חוק להפסיק לממן את המלחמה של ישראל. במרץ, שבעה סנאטורים אמריקאים דחקו ביידן ליישם את הוראות חוק פרוזדור הסיוע ההומניטרי, האוסר על ארה"ב לשלוח סיוע לכל מדינה ש"אוסרת או מגבילה הובלה או מסירה של סיוע הומניטרי של ארה"ב. יתרה מכך, מדיניות העברת הנשק הקונבנציונלי מונעת העברת נשק אמריקאי אם הנשק עשוי לשמש לביצוע "הפרות חמורות של המשפט ההומניטארי הבינלאומי". ויש את תיקון ליהי לחוק הסיוע החוץ, האוסר על הנשיא לשלוח סיוע לכל יחידה צבאית ש"ביצעה הפרה בוטה של זכויות אדם". על פי ההערכות, יותר ילדים נהרגו בעזה במהלך שלושת השבועות הראשונים של הלחימה בלבד מאשר שנהרגו בכל אחת משלוש השנים הקודמות בכל שאר הסכסוכים העולמיים גם יחד.

צעד נוסף שיכול ביידן לנקוט יהיה להכיר במדינה פלסטינית. ב-29 בינואר, דיוויד קמרון, שר החוץ הבריטי, הציע שבריטניה עשויה להכיר באופן חד-צדדי במדינה פלסטינית. שבועיים לאחר מכן, נשיא צרפת עמנואל מקרון אמר באופן דומה, "הכרה במדינה פלסטינית אינה טאבו עבור צרפת". לביידן יש את הכוח להכיר במדינה פלסטינית ריבונית באמצעות פעולה ביצועית. ואכן, נשיא ארה"ב הארי טרומן הפעיל את הכוח הזה כאשר הכיר באופן חד צדדי במדינת ישראל עצמה בשנת 1948. תמיכה בפתרון שתי המדינות הייתה העמדה הרשמית של ממשלת ארה"ב, תחת הדמוקרטים והרפובליקנים כאחד, במשך עשרות שנים. הכרה במדינה פלסטינית רק תמציא את מה שהיה שאיפה דו-מפלגתית.

לכל אחת מהאפשרויות של ביידן יש סיכונים. אפילו הקלה ביותר עבורו לממש מבחינה פוליטית - משיכת הצעות להסכם הגנה הדדי לסעודיה בתמורה להכרה בישראל - תחייב את ביידן לוותר על תקוותיו לפריצת דרך דיפלומטית אזורית בדומה לקמפ דייוויד או להסכמי אוסלו. . האחרים יעוררו תגובת נגד מצד התומכים האמריקאים של ישראל. להיות קשה עם ישראל, אם זה היה קורה אי פעם, יהיה רחוק מחוץ לאזור הנוחות של ביידן. אבל סיוע לישראל במלחמה שהורגת כל כך הרבה אזרחים פלסטינים הוא גם יותר ויותר בלתי בר-קיימא.