מאת נעמי קליין
בפסח הזה אנחנו לא צריכים ולא רוצים את אליל השקר של הציונות. אנחנו רוצים חופש מהפרויקט שמבצע רצח עם בשמנו
חשבתי על משה, ועל הזעם שלו כשירד מההר ומצא את בני ישראל סוגדים לעגל זהב.
האקופמיניסטית שבי תמיד הייתה לא רגועה מהסיפור הזה: איזה מין אלוהים מקנא בחיות? איזה מין אלוהים רוצה לאגור לעצמו את כל קדושת כדור הארץ?
אבל יש דרך פחות מילולית להבין את הסיפור הזה. זה על אלילי שווא. על הנטייה האנושית לסגוד לחול ולנוצץ, להסתכל אל הקטן והחומרי ולא אל הגדול והטרנסצנדנטי.
מה שאני רוצה לומר לכם הערב בסדר המהפכני וההיסטורי הזה ברחובות הוא שיותר מדי מבני עמנו סוגדים לאליל שקר פעם נוספת. הם מוקסמים מזה. שיכור על זה. מושחת על ידי זה.
לאליל השקר הזה קוראים ציונות.
"הציונות היא אליל שקר שלקח את רעיון הארץ המובטחת והפך אותה לשטר מכר עבור אתנוסטט מיליטריסטי"
זהו אליל שקר שלוקח את הסיפורים התנ"כיים העמוקים ביותר שלנו על צדק ושחרור מעבדות - סיפור חג הפסח עצמו - והופך אותם לנשק ברוטליסטי של גניבת קרקע קולוניאלית, מפות דרכים לטיהור אתני ורצח עם.
זהו אליל כוזב שלקח את הרעיון הטרנסצנדנטי של הארץ המובטחת - מטפורה לשחרור אנושי שנסע על פני אמונות מרובות לכל פינה בכדור הארץ הזה - והעז להפוך אותו לשטר מכירה עבור אתנוסטט מיליטריסטי.
הגרסה של הציונות המדינית לשחרור היא כשלעצמה חולנית. מלכתחילה נדרש גירוש המוני של פלסטינים מבתיהם ומאדמות אבותיהם בנכבה.
מההתחלה היא הייתה במלחמה עם חלומות על שחרור. ב"סדר" כדאי לזכור שזה כולל את חלומות השחרור וההגדרה העצמית של העם המצרי. אליל שווא זה של הציונות משווה את הביטחון הישראלי לדיקטטורה המצרית ולמדינות לקוחות.
מלכתחילה היא יצרה סוג מכוער של חופש שראתה בילדים פלסטינים לא כבני אדם אלא כאיומים דמוגרפיים - בדיוק כפי שהפרעה בספר שמות חשש מהאוכלוסייה ההולכת וגדלה של בני ישראל, ובכך הורה למות בניהם.
הציונות הביאה אותנו לרגע האסון הנוכחי שלנו, והגיע הזמן שנאמר בצורה ברורה: היא תמיד הובילה אותנו לכאן.
זהו אליל שקר שהוביל יותר מדי מבני עמנו לדרך בלתי מוסרית עמוקה, שעכשיו הם מצדיקים את גריסה של מצוות הליבה: לא תרצח. לא תגנוב. לא תחמוד.
"אנחנו, ברחובות האלה חודשים על גבי חודשים, הם היציאה. היציאה מהציונות
זהו אליל שווא המשווה בין חירות יהודית לבין פצצות מצרר שהורגות ילדים פלסטינים ופוגעות בהם.
הציונות היא אליל שקר שבגד בכל ערך יהודי, כולל הערך שאנו מייחסים לתשאול - מנהג המוטבע בסדר על ארבע שאלותיו שנשאל על ידי הילד הצעיר.
כולל האהבה שיש לנו כעם לטקסט ולחינוך.
כיום, אליל השקר הזה מצדיק את הפצצת כל אוניברסיטה בעזה; הרס של אינספור בתי ספר, של ארכיונים, של בתי דפוס; הרג של מאות אנשי אקדמיה, של עיתונאים, של משוררים - זה מה שהפלסטינים מכנים רצח סכולסטי, הרג של אמצעי חינוך.
בינתיים, בעיר הזו, האוניברסיטאות מתקשרות למשטרת ניו יורק ומתבצרות נגד האיום החמור שמציבים הסטודנטים שלהן שמעיזים לשאול אותם שאלות בסיסיות, כמו: איך אתה יכול לטעון שאתה מאמין במשהו בכלל, לפחות מכולנו, בזמן שאתה מאפשר, משקיע ומשתף פעולה עם רצח העם הזה?
אליל השקר של הציונות הורשה לצמוח ללא מעצורים במשך זמן רב מדי.
אז הלילה אנחנו אומרים: זה נגמר כאן.
לא ניתן להכיל את היהדות שלנו על ידי אתנוסטט, כי היהדות שלנו היא בינלאומית מטבעה.
לא ניתן להגן על היהדות שלנו על ידי הצבא המשתולל של אותה מדינה, כי כל מה שהצבא עושה הוא לזרוע צער ולקצור שנאה - כולל נגדנו כיהודים.
היהדות שלנו אינה מאוימת על ידי אנשים שמרימים את קולם בסולידריות עם פלסטין על פני קווי גזע, מוצא אתני, יכולת פיזית, זהות מגדרית ודורות.
היהדות שלנו היא אחד מהקולות האלה ויודעת שבמקהלה הזאת טמון גם הביטחון שלנו וגם השחרור הקולקטיבי שלנו.
היהדות שלנו היא יהדות סדר פסח: ההתכנסות בטקס לחלוק אוכל ויין עם אהובים וזרים כאחד, הטקס שהוא מטבעו נייד, קל מספיק כדי לשאת על הגב שלנו, לא צריך כלום מלבד זה: לא חומות, לא מקדש, לא רב, תפקיד לכולם, אפילו - במיוחד - לילד הקטן ביותר. הסדר הוא טכנולוגיה פזורה אם הייתה כזו, שנועדה לאבל קולקטיבי, להתבוננות, לתשאל, לזכור ולהחיות את הרוח המהפכנית.
אז תסתכל מסביב. זו, הנה, היהדות שלנו. כשהמים עולים והיערות בוערים ושום דבר לא בטוח, אנו מתפללים על מזבח הסולידריות והעזרה ההדדית, לא משנה מה המחיר.
אנחנו לא צריכים או רוצים את אליל השקר של הציונות. אנחנו רוצים חופש מהפרויקט שמבצע רצח עם בשמנו. חופש מאידיאולוגיה שאין לה תוכנית לשלום מלבד התמודדות עם פטרוסטטים תיאוקרטיים רצחניים בסמוך, תוך מכירת הטכנולוגיות של התנקשויות רובו לעולם.
אנו מבקשים לשחרר את היהדות מאתנוסטט שרוצה שיהודים יפחדו כל הזמן, שרוצה שילדינו יפחדו, שרוצה שנאמין שהעולם נגדנו כדי שנלך לרוץ אל מבצרו ומתחת לכיפת הברזל שלו, או בשעה לפחות לשמור על זרימת הנשק והתרומות.
זה אליל השקר.
וזה לא רק נתניהו, זה העולם שהוא עשה וזה עשה אותו - זו הציונות.
מה אנחנו? אנחנו, ברחובות האלה חודשים על גבי חודשים, הם היציאה. היציאה מהציונות.
ולצ'אק שומרים של העולם הזה, אנחנו לא אומרים: "תנו לעם שלנו ללכת."
אנחנו אומרים: "כבר הלכנו. והילדים שלך? הם איתנו עכשיו".
شارك برأيك
אנחנו צריכים יציאה מהציונות