טראמפ מתרברב בעליונותו על היטלר וסטלין ב'השפעה עולמית'

נשיא ארה"ב דונלד טראמפ עורר גל של מחלוקת לאחר שהביע התלהבות בולטת מהשוואת מעמדו לדמויות היסטוריות שנקשרו לדיקטטורה וכוח. על פי דיווחים עיתונאיים, טראמפ הסכים לניתוח שקובע כי ההבדל המהותי בינו לבין מנהיגים כמו היטלר, סטלין ומאו דזה-דונג טמון בכך שהוא מחזיק בכוח והשפעה העולים על מה שהם השיגו בתקופתם.

הסיפור החל כאשר טראמפ פרסם מחדש טקסט קצר המשבח את יכולות המנהיגות שלו, בו קבע הכותב כי ההיסטוריה הכירה גברים חזקים שהצטיינו בכיבוש ובהפחדה, אך חסרו את ההשפעה הגלובלית המקיפה שטראמפ נהנה ממנה כיום. הנשיא האמריקאי הגיב על טענה זו באומרו: 'נשמע לי טוב', באיתות ברור לקבלתו את ההשוואה ההיסטורית הנועזת הזו.

טראמפ הציג את כותב הניתוח הזה, אדם בשם דייב קינג, כ'היסטוריון נשיאותי', אך תחקירים עיתונאיים חשפו את זהותו האמיתית של האיש. התברר שקינג אינו היסטוריון כלל, אלא איש עסקים ממוצא סקוטי המתגורר בדרום אפריקה, ובעבר כיהן כנשיא מועדון הכדורגל ריינג'רס, מה שמעלה סימני שאלה לגבי דיוק סיווגיו של טראמפ למקורותיו.

הפגישה הראשונה בין טראמפ לקינג התרחשה בהקשר ספורטיבי הרחק ממרכזי מחקר היסטוריים, ובאופן ספציפי במהלך משחק גולף בפלורידה. נראה שקינג ניצל את ההזדמנות כדי להעביר את חזונו לגבי 'גדולתו' של טראמפ בהשוואה לכובשים קדומים כמו אטילה ההוני, ג'ינגיס חאן ונפוליאון, מה שזכה לאישור מיידי מצד הנשיא השואף לחזור לבית הלבן.

פרטים אלה נכללו בספר חדש בשם 'שינוי משטר', שנכתב על ידי העיתונאים מגי האברמן וג'ונתן סוואן, ואשר צפוי לצאת לאור בשבוע הבא. הספר מתאר את מאחורי הקלעים של החודשים הראשונים של שאיפותיו של טראמפ לקדנציה שנייה, ומבוסס על מאות ראיונות שנערכו עם עוזריו והמעגל הקרוב אליו במשך שלוש שנים רצופות.

מקורות עיתונאיים דיווחו כי טראמפ התרברב בהשוואות אלה בפני כתבי 'הניו יורק טיימס' במהלך ראיון שנערך במרץ האחרון. כשנשאל על מקומו בהיסטוריה, הוא ביקש מעוזריו להביא מסמך בן שני עמודים שקיבל מה'היסטוריון' המדובר, והחל להקריא שמות של מנהיגים היסטוריים, תוך שהוא מסביר כיצד כוחם לא השתווה לכוחו של נשיא ארצות הברית.

במהלך אותו ראיון, טראמפ טען כי מנהיגים היסטוריים שמרו על השפעתם באמצעות זריעת פחד בלב עמיהם, ותהה בבוז מי יעז לעשות זאת בעידן המודרני. עם זאת, התפעלותו מהמסמך שיקפה רצון עמוק שייראו בו דמות מרכזית העולה בכוחה על גבולות הדמוקרטיה המסורתית המקובלת.

הספר החדש אינו עוצר בהשוואות היסטוריות, אלא חושף גם מאחורי הקלעים פוליטיים הקשורים לממשל הפוטנציאלי של טראמפ ולחשיבתו לגבי מינויים גדולים. בין ההפתעות שציינו המחברים היא שטראמפ שקל ברצינות למנות את יריבו הרפובליקני ומושל פלורידה, רון דה-סנטיס, לתפקיד שר ההגנה, למרות היריבות הפומבית ביניהם.

בנוגע למדיניות החוץ, הספר ציטט הצהרות מזעזעות של טראמפ על המשבר האוקראיני, בהן הביע חוסר חיבה למדינה האוקראינית כישות פוליטית. טראמפ הסתפק בשבחים לנשים האוקראיניות, תוך שהוא מציין בסגנונו הרגיל את הצלחתן החוזרת בתחרויות מיס יוניברס, שאת זכויותיהן החזיק בעבר.

הספר גם שופך אור על ההיבטים האישיים וההתנהגותיים של טראמפ בתוך החדר הסגלגל, ומתאר סצנות יוצאות דופן של נשיא המעצמה. באחד הסיפורים, נראה טראמפ מנסה להדביק ידנית קישוטים מוזהבים על מדף אח משיש באמצעות 'דבק על', בסצנה המשקפת את התעניינותו המופרזת בפרטים אסתטיים ובהנאה ויזואלית.

הערותיו של טראמפ על ניצחונותיו התמידיים ותלונותיו על הסיקור העיתונאי היו נוכחות גם בראיונות שהוקלטו עבור הספר, בהם אמר: 'בעצם ניצחתי בכל פעם, ונמאס לי לנצח ולקבל עיתונות רעה'. הצהרות אלה מחזקות את התדמית הנרקיסיסטית שיריביו הפוליטיים מנסים לבסס עליו בקמפיינים הבחירות.

משקיפים רואים כי שביעות רצונו של טראמפ מהשוואה לשליטים אוטוריטריים אינה דבר חדש, אלא הרחבה של שנים של הצהרות בהן הביע הערצה למנהיגים כמו ולדימיר פוטין וקים ג'ונג-און. נטייה זו ל'איש החזק' מעוררת דאגה בקרב החוגים הדמוקרטיים בארצות הברית לגבי צורתה של קדנציה שנייה אפשרית של טראמפ.

הספר, שהתבסס על למעלה מ-1000 ראיונות, מצייר תמונה מורכבת של נשיא הרואה את עצמו במאבק מתמיד עם 'המדינה העמוקה' והתקשורת, בעודו מחפש לגיטימציה היסטורית שתציב אותו מעל כולם. הדלפות אלה מגיעות בתזמון רגיש עם התקרבות המרוץ לנשיאות הסוער, מה שמגביר את חדות הקיטוב הפוליטי ברחוב האמריקאי.

לסיכום, סיפורים אלה נשארים חומר עשיר לדיון על הפסיכולוגיה של המנהיגות אצל טראמפ, וכיצד הוא רואה את עצמו כתופעה ייחודית בהיסטוריה האנושית. בעוד שתומכיו רואים בהם הוכחה לביטחון וכוח, מתנגדיו רואים בהם אינדיקציה מסוכנת לנטייה אוטוריטרית שעלולה לאיים על המוסדות החוקתיים האמריקאיים במקרה של חזרתו לשלטון.

ההבדל העצום בין מנהיגים היסטוריים אלה לבין הנשיא טראמפ הוא חוסר ההשפעה העולמית שהם נהנו ממנה.