וושינגטון-סעיד עריקאת-19/6/2026
ניתוח חדשותי
בסצנה שנשאה משמעויות פוליטיות והיסטוריות בולטות, חתם נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, ביום רביעי, בארמון ורסאי בצרפת, על מזכר הבנות עם איראן לסיום מעשי האיבה בין שתי המדינות. צעד זה נראה בעיני רבים מהמשקיפים כהכרה עקיפה בכישלון המלחמה האמריקאית-ישראלית בהשגת יעדיה המוצהרים או ביצירת השינויים האסטרטגיים שאליהם שאפו וושינגטון ותל אביב עם תחילת העימות.
החתימה התרחשה בארמון ורסאי, שבו נחתם לפני יותר ממאה שנה הסכם השלום שסיים את מלחמת העולם הראשונה, בבחירה סמלית המשקפת את רצון הצדדים להעניק לאירוע אופי היסטורי. צילומים הראו את טראמפ חותם על המסמך בנוכחות נשיא צרפת עמנואל מקרון ומזכיר המדינה האמריקאי מרקו רוביו. הנשיא האמריקאי הכריז לאחר החתימה כי מחירי הנפט יורדים וכי השווקים הפיננסיים רושמים רווחים, וראה בכך הוכחה להצלחת מדיניותו.
אולם, החגיגה הרשמית של ההסכם לא הסתירה את גל הביקורת הגובר מצד מומחים ומשקיפים שראו כי המלחמה הסתיימה בתוצאות הסותרות את היעדים שהוצבו בתחילתה. הממשל האמריקאי הציג את העימות כאמצעי לעיצוב מחדש של המזרח התיכון, צמצום השפעתה האזורית של איראן ואילוצה להציע ויתורים מהותיים, אך ההסכם החדש מצביע על חזרתה של וושינגטון לשולחן המשא ומתן מבלי להשיג יעדים אלה באופן ברור.
על פי הנתונים הזמינים, נציגים מארצות הברית ואיראן חתמו על מזכר ההבנות באופן אלקטרוני לפני טקס החתימה הרשמי, כדי להתחיל שלב משא ומתן חדש שיימשך שישים יום, ובו אמורים להידון עתיד תוכנית הגרעין האיראנית, סוגיות הביטחון האזורי והיחסים הבילטרליים בין שתי המדינות.
מבקרי המלחמה מציינים כי תוצאותיה בפועל היו רחוקות מהציפיות שליוו את תחילתה. איראן לא חוותה קריסה פוליטית או צבאית, והפעולות הצבאיות לא הצליחו לפרק את רשת בריתותיה האזוריות או לערער את יכולתה להשפיע על סוגיות האזור. יתרה מכך, טהראן הצליחה לעמוד איתנה במהלך חודשי הלחימה, לפני שחזרה למשא ומתן כשהיא עדיין שחקן מפתח במשוואות המזרח התיכון.
מנגד, המלחמה הותירה השלכות כלכליות רחבות היקף. שוקי האנרגיה העולמיים חוו תנודות חדות, עלויות התחבורה, הביטוח והשילוח עלו, וכן נפגעו שרשרות האספקה הבינלאומיות וירדו תחזיות הצמיחה הכלכלית במספר כלכלות גדולות. למרות דיבורי הממשל האמריקאי על שיפור השווקים לאחר ההסכם, השפעות המשבר עדיין ניכרות בכלכלה העולמית.
העלות האנושית נחשבת לאחד ההיבטים השנויים ביותר במחלוקת במלחמה. הערכות מצביעות על אלפי הרוגים ופצועים באיראן, בנוסף לנזקים נרחבים שנגרמו לתשתיות אזרחיות, כולל בתי ספר, רשתות מים ומתקני שירות. השלכות המלחמה התפשטו גם למדינות אחרות באזור, במיוחד לבנון, שם פעולות צבאיות ישראליות הובילו לאלפי קורבנות ולעקירה של מספר רב של תושבים.
אחת התוצאות הפוליטיות הבולטות של המלחמה, שמשקיפים רואים בה ירידה בתפקיד הישראלי בשלב הסופי של המשא ומתן. ממשלת ישראל, שדחפה במרץ לעימות עם איראן, מצאה את עצמה בסופו של דבר מול הסכם שלא הייתה צד מרכזי בניסוחו, בעוד שהמטרה של החלשת איראן או חיסול השפעת בעלות בריתה האזוריות לא הושגה.
למרות חשיבותו של מזכר ההבנות, הסוגיה הרגישה ביותר עדיין לא נפתרה, והיא תיק הגרעין האיראני. המסמך מציב מסגרת כללית למשא ומתן עתידי, אך אינו כולל פרטים מכריעים לגבי עתיד ההעשרה, מנגנוני הפיקוח או הערבויות ההדדיות. מסיבה זו, מומחים סבורים כי הדרך להסדר כולל עדיין ארוכה ומורכבת.
ישנם אנליסטים הסבורים כי הפרדוקס העיקרי הוא שהמלחמה הסתיימה בהחזרת הצדדים למסלול הדיפלומטי שהיה קיים לפני פרוץ המלחמה. לאחר חודשים של עימות צבאי, הסלמה הדדית ואבדות אנושיות וכלכליות עצומות, חזרו וושינגטון וטהראן למשא ומתן על אותן סוגיות שהיו על הפרק לפני המלחמה, מה שמעלה שאלות מהותיות לגבי התועלת בסכסוך שניתן היה למנוע באמצעות המסלול הפוליטי מלכתחילה.
כישלון פרויקט שינוי המשטר
המשמעות החשובה ביותר של ההסכם טמונה בכישלון המטרה שהונפה דגלה מימיה הראשונים של המלחמה, והיא שינוי המשטר האיראני. נשיא ארה"ב דונלד טראמפ דיבר יותר מפעם אחת על האפשרות לחולל שינוי פוליטי רדיקלי בטהראן, ואימץ חזון שראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו קידם במשך זמן רב. אולם, מטרה זו התנגשה עם עובדות ההיסטוריה, הגיאוגרפיה והפוליטיקה, שכן רבים מיועציו הבכירים של טראמפ ומומחי הביטחון הלאומי הזהירו כי הפלת המשטר האיראני בכוח עלולה להוביל לכאוס אזורי נרחב ולקריסת מוסדות המדינה. לאחר חודשים של מלחמה והרס, הפרויקט כולו הסתיים במשא ומתן ישיר עם אותו משטר שאותו היה אמור להפיל, מה שהופך את המלחמה להוכחה לכישלון תיאוריית שינוי משטרים בכוח צבאי.
נתניהו שכנע את וושינגטון למלחמה ללא אופק
תוצאות המלחמה חושפות את מידת ההשפעה שהפעיל נתניהו בדחיפת הממשל האמריקאי לעבר אופציה צבאית שלא זכתה לקונצנזוס בתוך הממסד האמריקאי. הטיעון הישראלי התבסס על ההנחה כי תקיפות צבאיות יובילו לקריסת המשטר האיראני או להתקוממות פנימית שתפיל אותו, הנחה שלא התבססה על ראיות עובדתיות אלא על הימורים פוליטיים ומשאלות לב אידיאולוגיות. דיווחים רבים העלו כי היו הסתייגויות בתוך המעגלים הביטחוניים והצבאיים האמריקאים לגבי גישה זו, אך טראמפ אימץ בסופו של דבר את החזון הישראלי. כיום, לאחר שהושג הסכם עם טהראן, נראה כי תיאוריה זו קרובה יותר לאשליה פוליטית מאשר לאסטרטגיה מחושבת, בעוד שהאזור והעולם נושאים בעלות אנושית וכלכלית עצומה כתוצאה מהימור כושל זה.
חזרה לדיפלומטיה לאחר מלחמה מיותרת
הפרדוקס הגדול הוא שוושינגטון חזרה בסופו של דבר לנקודה שאליה קראו דיפלומטים ומומחים רבים לפני פרוץ המלחמה. במקום להפיל את המשטר האיראני או לכפות עליו כניעה, הממשל האמריקאי מצא את עצמו מנהל משא ומתן עם ההנהגה האיראנית על אותם תיקים שהיו על הפרק לפני העימות. זה מחזק את הרושם שהמלחמה לא הייתה הכרח אסטרטגי אלא תגובה לחזון שאומץ על ידי נתניהו ושכנע בו את טראמפ למרות ההסתייגויות שהביעו מספר מיועציו הבכירים. מזווית זו, ניתן לראות בהסכם הכרה מאוחרת בכך שהדיפלומטיה הייתה האפשרות ההגיונית ביותר מלכתחילה, וכי המלחמה לא השיגה אלא עיכוב בהסדר והעלתה את עלותה האנושית, הכלכלית והפוליטית לכל הצדדים.
شارك برأيك
הסכם וושינגטון-טהראן חושף את כישלון המלחמה האמריקאית-ישראלית בשינוי מאזני הכוחות באזור