עזה מול תרחישי החזרה למלחמה: אסטרטגיית ה'ביטחון' הישראלית ועמדת ממשל טראמפ

רצועת עזה נכנסת לשלב קריטי של אי-ודאות פוליטית ושטחית לאחר למעלה ממאתיים ימים מאז כניסתו לתוקף של הסכם הפסקת האש, כאשר האיומים הישראליים לחזור לאופציה צבאית כוללת מתגברים. התפתחויות אלו מגיעות בזמן שבו הצדדים מחליפים האשמות בנוגע לשיבוש סעיפי הרגיעה, על רקע הסלמה בתקיפות האוויריות ופעולות ההתנקשות השיטתיות שמבצע צבא הכיבוש.\n\nמשקיפים רואים באיום הישראלי לחדש את המלחמה לא רק תמרון פוליטי, אלא משקף אסטרטגיה שמטרתה להפוך את הנוכחות הצבאית הזמנית למציאות קבועה באמצעות מה שמכונה 'ביטחון' הרצועה. תוכנית זו כוללת בניית בסיסים צבאיים קבועים באזורים שבהם חדר הצבא, והפיכת קווי ההגנה לגבולות חדשים המבתרים שטחים נרחבים מאדמות הפלסטינים.\n\nנתוני השטח מצביעים על כך שרשויות הכיבוש הזיזו את מה שמכונה 'הקו הצהוב' בשיעור של עד 9% לעומק הרצועה, מה שהוביל לשליטה בפועל של הצבא על למעלה מ-60% משטחה הכולל של עזה. הרחבה גאוגרפית זו נועדה ליצור אזור חיץ שיבטיח לכיבוש חופש תנועה צבאי וימנע כל איומים עתידיים מצד פלגי ההתנגדות.\n\nבהקשר של החישובים הפוליטיים הפנימיים, בולטת שאיפתו של בנימין נתניהו לממש את הבטחות הבחירות שלו הקשורות לפירוק מוחלט של חמאס מנשקו, מה שהוא רואה כתנאי הכרחי להישארות בשלטון. מומחים רואים בשיבוש הגעת הוועדה הלאומית לניהול עזה מטרה לשמר את הריק המנהלי, מה שמצדיק את המשך הפעולות הצבאיות בתירוץ של היעדר שותף ביטחוני אמין.\n\nמצדה, וושינגטון מציבה את 'קשר פירוק הנשק' כמכשול עיקרי בפני כל התקדמות במסלול המדיני, כאשר מקורות מצביעים על כך שסירוב חמאס להתחייב להחלטת האו"ם 2803 משבש את תוכניות הייצוב הבינלאומיות. מקורות אלו מדגישים כי מדינות אזוריות ובינלאומיות מסרבות לשלוח כוחות שמירת שלום לפני הבטחת פירוק הפלגים מנשקם והבטחת תנועה חופשית לחלוטין של הכוחות.\n\nבמישור ההומניטרי, מקורות פלסטיניים מאשרים כי הכיבוש לא עמד באף אחת מההתחייבויות הקשורות להכנסת סיוע, כאשר היקף זרימת הסיוע עדיין נמוך בהרבה מהרמות המוסכמות. בעוד שההסכם קבע כניסת 600 משאיות ביום, בפועל לא מגיעות יותר מאלף משאיות בשבוע, מה שמחריף את המשבר ההומניטרי החמור שבו חיים התושבים.\n\nהכוחות הלאומיים הפלסטיניים מאשימים את הצד הישראלי בפגיעה ישירה בכוחות המשטרה והאזרחים כדי לסכל כל ניסיון להשגת יציבות פנימית. למרות שהפלגים מסרו התחייבויות כתובות למתווכים למסור את משימות השלטון לוועדה לאומית עצמאית, הווטו הישראלי עדיין מונע מוועדה זו למלא את תפקידיה בניהול ענייני הרצועה.\n\nעם חזרתו של דונלד טראמפ לבית הלבן, הניתוחים חלוקים לגבי אופי האור הירוק שהוא עשוי להעניק לנתניהו, כאשר יש הרואים כי טראמפ עשוי להעדיף מסלולים דיפלומטיים אזוריים. אולם, הצהרותיו האחרונות שקראו להתמקד ב'מלחמה' במקום בנושאים שוליים, נחשבו על ידי אחדים כתמיכה מרומזת בהשלמת היעדים הצבאיים הישראליים בעזה.\n\nהערכות פוליטיות מצביעות על כך שתיק עזה נדחק למקום השני בסדר העדיפויות האמריקאי והישראלי לטובת התמקדות בתיק האיראני ובחזית הלבנונית. ירידה זו בסדר העדיפויות עשויה להעניק לישראל מרווח תמרון רחב יותר לשימוש בכוח צבאי ככלי לחץ מתמשך מבלי להיות נתונה ללחצים בינלאומיים אמיתיים להפסקת ההסלמה.\n\nאפשרות חידוש המלחמה נשארת קיימת בעוצמה אלא אם כן הקהילה הבינלאומית תתערב כדי לכפות מעבר אמיתי מההיגיון הביטחוני שמכתיב הכיבוש להיגיון פוליטי אזרחי. היעדר הרצון הבינלאומי לחייב את ישראל בסעיפי השלב הראשון של ההסכם פותח את הדלת לסיבוב חדש של סכסוך שעלול להיות קטלני יותר מקודמיו.\n\nיצוין כי המלחמה שפרצה ב-7 באוקטובר 2023 הותירה הרס עצום שפגע בכ-90% מהתשתיות והמתקנים האזרחיים ברצועת עזה. הפעולות הצבאיות המתמשכות גרמו למותם של למעלה מ-72 אלף פלסטינים ולפציעתם של למעלה מ-172 אלף נוספים, באחד מהאסונות ההומניטריים הגדולים בעידן המודרני.\n\nבצל נתונים אלו, הרחוב הפלסטיני ממתין בזהירות לתוצאות המהלכים הדיפלומטיים בשבועות הקרובים, במיוחד עם תום המועדים שקבע הכיבוש למסירת הנשק. עזה נשארת 'זירה נשכחת' בתוך סכסוכים אזוריים גדולים, בהמתנה להחלטה פוליטית שתשים קץ לסבלם של מיליוני נצורים תחת עול האש והרעב.\n\nישראל זקוקה לראש ממשלה שמתמקד במלחמה ולא בעניינים טפלים.