אוויר רצועת עזה חווה בימים האחרונים ירידה ניכרת בקצב טיסות הכטב"מים הישראליים, המכונים מקומית 'זנאנות', מה שהעניק מרחב של שקט יחסי ללילות העקורים באוהלים. שינוי פתאומי זה ב'סימפוניית המוות' היומיומית נקלט מיד על ידי התושבים המותשים, והוא בא לידי ביטוי בפרטי חייהם הפשוטים, כמו שינה פחות מקוטעת וסחור שנעדר ממנו קולות הזמזום המטרידים.
למרות ששקט אווירי זה לא אומר שהתוקפנות פסקה לחלוטין, היעדר הזמזום המתמיד העניק למשפחות המתגוררות באוהלי בד וניילון הזדמנות לנשום לרווחה. מקורות בשטח מאשרים כי ההפגזות והירי נמשכים, במיוחד באזורים שהכיבוש מסווג כ'אזורים צהובים', הבולעים שטחים נרחבים מרצועת עזה.
תושבי עזה מקשרים שקט יחסי זה עם התלקחות החזיתות האזוריות בלבנון ובאיראן, ורואים בכך חלוקה מחדש של המשאבים האוויריים של הכיבוש לחזיתות אחרות. עם זאת, שוררת תחושת זהירות בקרב התושבים המבינים ששלווה זו עשויה להיות רק הפוגה חולפת במלחמה ארוכה שטרם הסתיימה.
פאטמה סאלח, עקורה בעיר עזה, מספרת כיצד השתנו לילות הרמדאן והפכו שקטים יותר לאחר ירידת קולות הכטב"מים שקטעו את שנת ילדיה. היא אומרת שהפחד שקדם לשינה פחת יחסית, שכן הילדים קישרו בין קול ה'זנאנה' לבין התרחשות קרובה של תקיפות אוויריות קטלניות.
מצדו, האזרח עיסאם אל-דאעור מתאר את השינוי כנוגע בפרטים יומיומיים ישירים, שכן הסחור הפך שקט יותר והלילות פחות מתישים מבחינה עצבית. אל-דאעור משווה את קול הכטב"ם לדבורה מזמזמת ישירות בתוך האוזן, מה שהופך את החיים תחת טיסתו המתמדת לסוג של עינוי פסיכולוגי מתמשך.
במחנות העקורים, אימהות הבחינו בשינוי בהתנהגות הילדים שהיו מתעוררים בצרחות מפחד בגלל הזמזום המתמיד. אינאס גבאיין מציינת שילדיה החלו לנוע בפחות אימה לכיוון המתקנים החיצוניים, לאחר שה'זנאנה' ליוותה את השמיים מסביב לשעון וזרעה אימה בנפשם.
אבתיסאם אל-הווארי, המתגוררת באוהל חסר בידוד אקוסטי, מאשרת שהרעש חדר דרך קירות הבד והתיש את העצבים מדי יום. היא מסבירה שהמשפחה חיה במצב של לחץ מתמיד שבו בני המשפחה לא שמעו זה את זה, אך הירידה הנוכחית העניקה להם רווחה נפשית שהיו חסרים להם במשך חודשים.
במישור האנליטי, העיתונאי עאסם אל-נביה רואה בירידת הטיסות חלוקה של היכולות הישראליות לחזיתות מרובות, מה שהפחית את הבלעדיות של עזה במשאבים האוויריים. הוא מציין שירידה זו, אף שהיא טכנית, חשפה את עומק ההשפעה הפסיכולוגית העמוקה שהטילים הללו משאירים על חיי האזרחים.
מבחינה רפואית, ד"ר אוסאמה עימאד, יועץ לבריאות הנפש, מסביר שקולות הכטב"מים מהווים צורה של חשיפה מתמדת לסכנה ואיום. הוא מדגיש שרעש זה יוצר תחושת חוסר אונים ואובדן שליטה, ומשאיר את האדם במצב של כוננות עצבית מתמדת המובילה להפרעות פיזיות ונפשיות חמורות.
עימאד מוסיף שהתסמינים הפיזיים הנלווים לרעש זה כוללים דפיקות לב, כאבי ראש כרוניים, הפרעות עיכול ואובדן תיאבון כתוצאה ממתח. באשר לילדים, ההשפעות חורגות מכך ומגיעות לסיוטי לילה, הרטבת לילה וקשיי דיבור וריכוז עקב מצב הציפייה המתמיד.
מומחים רואים בירידה זמנית זו 'הזדמנות להחלמה' והענקת מנוחה למערכת העצבים ממצב הכוננות המרבי. עם זאת, רופאים מזהירים שתסמינים פסיכולוגיים מושרשים דורשים התערבות רפואית ארוכת טווח, ואינם נעלמים עם היעדר הקול לזמן קצר, במיוחד עם האפשרות לחזרת הטיסות בכל רגע.
מבחינה משפטית, עורך הדין עלאא אל-סקאפי מתאר את השימוש בכטב"מים בצורה זו כהפרה קולקטיבית של כבוד וזכויות האזרחים ברצועת עזה. אל-סקאפי רואה בכטב"מים ככלי סיור שהפכו לכלי הרג ישיר והפחדה פסיכולוגית, מה שסותר באופן בוטה את עקרונות המשפט ההומניטרי הבינלאומי.
דוחות טכניים מצביעים על כך שהכיבוש הפך את רצועת עזה ל'מעבדה פתוחה' לבדיקת הדגמים העדכניים ביותר של כטב"מים הנתמכים בבינה מלאכותית. טכנולוגיות אלו נבדקות על גופם ועצביהם של אזרחים בעזה לפני שיווקן ברחבי העולם כמוצרים 'מוכחים קרבית', מה שמוסיף מימד מסחרי טרגי לסבל התושבים.
תושבי עזה, למרות שלווה זמנית זו, ממשיכים לצפות בשמיים בזהירות, מתוך הבנה שמטוסי הכיבוש שנעלמו לזמן קצר עשויים לחזור בכל רגע. הם מעריכים את השעות השקטות הללו, אך דורשים הפסקה מוחלטת של התוקפנות שתסיים את סיוט ה'זנאנות' אחת ולתמיד, כדי ששנתם תחזור להיות בטוחה באמת ולא רק הפוגה בין שתי תקיפות.
ה'זנאנה' חיה איתנו בתוך האוהל, שום דבר לא הפריד בינינו, אבל עכשיו אנחנו מרגישים הקלה גדולה ומקווים שזה יימשך.
شارك برأيك
שקט זהיר בשמי עזה: ירידת זמזום ה'זנאנות' מעניקה לעקורים סחור ללא רעש