אבקש לפתוח בברכה לכל קוראיי המוסלמים:أضحى مبارك، أعاده الله عليكم وعلى عائلتكم بالخير والصحة والسلام"חג מבורך. מי ייתן ואלוהים ישיב אותו עליכם ועל משפחותיכם בטוב, בבריאות ובשלום."

אתמול בבוקר שוחחתי עם קבוצה של צעירים יהודים אמריקאים, השוהים בישראל במסגרת תוכנית חינוכית בשם "כיוונים", שבאמצעותה הם מנסים להבין את ישראל ואת זהותם היהודית. אני זוכר שגם אני עברתי חוויה דומה במסגרת התוכנית השנתית של תנועת "יהודה הצעיר" בשנים 1974–1975. כבר בזמן אמת, כצעיר בן 18, הבנתי שזו תהיה אחת השנים המשמעותיות ביותר בחיי.

בשנת 1970הצטרפתי לתנועת הנוער הציונית "יהודה הצעיר", לאחר שמשפחתי עברה מעיירה יהודית מאוד בלונג איילנד לעיירה כמעט לא־יהודית. בבית הספר החדש שלי, שבו היהודים היו רק כ־3% מכלל התלמידים, הזמין אותי חבר יהודי לכיתה, שבילה את הקיץ בישראל עם משפחתו, להקים יחד איתו סניף חדש של "יהודה הצעיר" בעיירה שלנו. למען האמת, לא ממש ידעתי על מה הוא מדבר, אבל חשבתי שזה יכול להיות מקום טוב לפגוש בנות יהודיות. הצטרפתי, ומהר מאוד הפכתי לפעיל מוביל, מפני שהדבר נראה לי מאתגר מבחינה אינטלקטואלית,ולא רק מועדון חברתי כפי שהיו חלק מן הארגונים היהודיים האחרים.

בשנה שלאחר מכן נבחרתי למזכירות האזורית, ובכיתה י״ב כבר הייתי מזכירהתנועה בלונג איילנד - אחד המחוזות הגדולים והמוצלחים ביותר של התנועה בארצות הברית.

השקפת העולם הפוליטית שלי החלה להתעצב כבר בשנת1968 בזמן הבחירות הכלליות בארצות הברית. כנער צעיר צעדתי בהפגנות נגד המלחמה בווייטנאם ובהפגנות למען זכויות האזרח. זכיתי לפגוש את חבר הקונגרס של אזור מגוריי, אלרדלוונשטיין (AlerdLowestein). הוא נודע במיוחד כמצפן מוסרי ופוליטי של השמאל הליברלי האמריקאי בשנות ה-70-50 של המאה הקודמת. במרכז עשייתו עמדו מאבקים למען זכויות אדם ואזרח,והתנגדות לאפרטהייד ולמלחמת וייטנאם.

לוונשטייןהיה דמות מרכזית בתנועת,"Dump Johnson"התנועה שעודדה דמוקרטים אשר התנגדו למלחמת וייטנאםלקרוא תיגר עלהנשיא לינדון ג’ונסון. מאמציהתנועה סייעוליצירת האקלים הפוליטי שבו התמודד הסנאטור יוג’ין מקארתי מול ג’ונסוןבשנת 1968, ובסופו של דבר פרש ג’ונסון מהמרוץ. היה לי גם הכבוד לפגוש את הסנאטור יוג’ין מקארתי - הייתי אז בן 12.

בקיץ 1972, בעת שהשתתפתי בתוכנית להכשרת מנהיגות של "יהודה הצעיר" במחנה הקיץ ״תל יהודה״, קיימנו תרגיל משחק תפקידים שנועד לעזור לנו להבין את הפוליטיקה הישראלית. הוטל עליי התפקיד לייצג את מה שכונה אז "השמאל החדש" - קבוצה של פעילים אינטלקטואלים, סטודנטים ועיתונאים, שקראה תיגר על הממסד הישראלי,בייחוד על השמאל הציוני־הסוציאליסטי הוותיק ובעיקר לאחר מלחמת ששת הימים.

השמאל החדש התנגדלכיבוש לאחר 1967, וטען ששליטה על הפלסטינים בגדה המערבית ובעזה תשחית את הדמוקרטיה הישראלית ותעמיק את הסכסוך בין העמים. הוא קרא לנסיגה מן השטחים הכבושים ולהכרה בזכויות הלאומיות של הפלסטינים, בתקופה שבה עמדות כאלה נחשבו רדיקליות (וכנראה גם היום הן נחשבות ככאלה). זה היה אחד ההבדלים המרכזיים בין השמאל החדש לבין השמאל הציוני המרכזי. רבים במפלגת העבודה דיברו אז על "שטחים", על "גבולות ביטחון" או על "האופציה הירדנית". השמאל החדש, לעומת זאת, דיבר יותר ויותר על זכותם של הפלסטינים להגדרה עצמית.

השמאל החדש הקדיש תשומת לב רבה יותר גם לאזרחים הפלסטינים של ישראל, להפקעות קרקעות, למורשת הממשל הצבאי, לאפליה ולפער שבין אזרחות פורמלית לבין שוויון אמיתי. שנות ה-70 ראו גם את עלייתם של ״הפנתרים השחורים״- יהודים מזרחים שמחו נגד העוני והאפליה שלהם במדינת ישראל. הם לא היו חלק מהשמאל החדש האשכנזי והאינטלקטואלי, אך היובין קוראי התיגר האנטי־ממסדייםכלפי הציונות של תנועת העבודה.

מצאתי את עצמי מסכים עם כל העמדות של אותו חלק קטן של השמאל החדש בתרבות הפוליטית הישראלית. מאוחר יותר זכיתי לפגוש את לובה אליאב, שהיה לפני כן מזכ״ל מפלגת העבודה ולאחר מכן בין מקימיי מפלגת שלי (שלום ישראל). ספרו ״ארץ הצבי״הפך לתנ״ך הפוליטי שלי, והחליף אתאסופת המאמרים״הרעיון הציוני״ כמקור ההשראה שלי. בגיל 16 כבר ידעתי שישראל תהיה ביתי, אף שמצאתי את עצמי נכנס יותר ויותר לוויכוחים פוליטיים כמעט עם כל ישראלי שפגשתיבארצות הברית.

ישראלים אלו, שחיו בארצות הברית, התעמתו איתי וטענו שאני אמריקאי נאיבי וחסר ידע בסיסי, שאינו מסוגל להבין את המציאות הישראלית משום שלא שירתי בצבא הישראלי. וכפי שרבים מהם אמרו לי: ״אתה לא מכיר אותם״בכוונם לערבים. אילו הייתי אז בעל ידע רב יותר ובטוח יותר בדעותיי, הייתי שואל אותם כיצד הם עצמם מכירים ״אותם״. הייתי מגלה שהם כלל לא הכירו אותם.

כאשר עליתי לישראל לאחר שסיימתי תואר ראשון בפוליטיקה ובהיסטוריה של המזרח התיכון, ידעתי שעליי לעשות משהו משמעותי מאוד כדי להפריך את הטענה שאינני מכיר ״אותם״. שקלתי ללמוד לתואר שני באוניברסיטה האמריקאית בביירות, אך מלחמת האזרחים בלבנון הפכה את השהייה שם למסוכנת מדי עבורי. אז שמעתי על רב רפורמי אמריקאי, הרב ברוס כהן (ז״ל), שחיפש בוגרי אוניברסיטאות יהודים אמריקאים שיבואו לישראל ויחיו במשך שנתיים בכפרים ערביים בישראל, כדי לעסוק בפרויקטים שמטרתם לשפר את היחסים בין קהילות יהודיות וערביות החיות בארץ בסמיכות זו לזו. כך הצטרפתי לארגון Interns for Peaceניצני שלום,וכך הגעתי לחיות בכפר קרע בשנים 1981-1979.

השתלבותי בחברה ובתרבות הישראליות התבססה עלההבנה העמוקה שישראל אינה יכולה להיות מדינת הלאום הדמוקרטית של העם היהודי אם היא שולטת בעם אחר ושוללת ממנו את חירותו, ואם לא כל אזרחי ישראל שווים באמת בעיני המדינה.אנחנו משקרים לעצמנו זמן רב מדי כשאנחנו אומרים שישראל היא הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. ישראל לעולם לא תהיה דמוקרטיה אמיתית אם החברה שלנו לא תהיה מבוססת על שוויון בין כל אזרחיה, והאזרחים הערבים של ישראל לעולם לא יזכו ליחס של אזרחים שווים כל עוד הסכסוך הישראלי־הפלסטיני אינו מגיע אל פתרונו. יישוב של שני ההיבטים האלה של החיים בישראל חיונילנו לא רק כדי שנוכל להגדיר את עצמנו כדמוקרטיה,אלא הוא גם הדרך היחידה שבה נוכללהגדיר את ישראל כמדינה המבוססת על מוסר, כזו השואפת להשגת מרב הצדק האפשרי בתוכנו ובינינו לבין שכנינו. דבר זה חייב לעמוד בליבת עצם קיומנו.

מדינה שהיא בלתי מוסרית במהותה, בשל אי־השוויון בין אזרחיה על בסיס זהות לאומית־דתית, הדוחה את השאיפה לחתור למרב הצדק האפשרי — אינה יכולה לשרוד לנצח.

כל חיי הבוגרים בישראל הוקדשו לאמונה הפשוטה הזאת: אין ביטחון לישראל בלי חירות לפלסטינים, אין דמוקרטיה בלי שוויון, ואין עתיד בלי צדק. ה-7 באוקטובר היה אסון נורא, אך הוא גם חייב להיות סוף האשליה שאפשר לנהל את הסכסוך לנצח. אי אפשר. חייבים לפתור אותו.

מדינת ישראל תיבחן לא רק בכוחה הצבאי, אלא באומץ המוסרי שלה. האם יהיה לנו האומץ להעניק שוויון אמיתי לכל אזרחינו? האם יהיה לנו האומץ להכיר בזכותו של העם הפלסטיני לחירות? האם יהיה לנו האומץ להבין שהצדק שלהם והביטחון שלנו אינם אויבים זה לזה, אלא תלויים זה בזה?

זו הבחירה העומדת בפנינו עכשיו. והיא תקבע אם ישראל תהיה רק מדינה חזקה - או גם מדינה צודקת, מוסרית ובת־קיימא.

נשיא ארה"ב דונלד טראמפ סיים פגישה רמת דרג בחדר המבצעים של הבית הלבן, שהוקדשה לקבלת החלטה סופית בנוגע לטיוטת הבנה עם איראן שמטרתה לסיים את הסכסוך הצבאי הקיים. מקורות יודעי דבר דיווחו כי הפגישה, שנמשכה כשעתיים, לא הניבה החלטה מיידית, למרות הציפיות הקודמות לסגירת התיק במהלך יום שישי.

מקורות בממשל האמריקאי אישרו כי הנשיא טראמפ בוחן כעת את כל האפשרויות המוצעות, וציינו כי ההתמהמהות בקבלת ההחלטה נובעת מרצונה של וושינגטון להבטיח יישום מלא של התנאים הקשורים לתוכנית הגרעין ולשיט הימי. מהלכים אלו מתרחשים על רקע לחצים בינלאומיים גוברים לסיום המשבר שפגע בשוקי האנרגיה העולמיים.

טראמפ הגדיר מוקדם יותר את קווי המתאר של ההסכם המבוקש, והדגיש את הצורך לכלול בו הארכה של הפסקת האש ופתיחה מלאה של מצר הורמוז לשיט בינלאומי ללא כל הגבלות או דמי מעבר. הנשיא האמריקאי הבהיר כי ארצו לא תקבל פחות מפירוק מקיף של יכולתה של טהראן לייצר נשק גרעיני, וראה בכך תנאי יסודי לכל רגיעה.

בהצהרות בפלטפורמת 'Truth Social', טראמפ ציין כי ארצות הברית תפעל להוצאת חומרים גרעיניים מאיראן ולהסרת מוקשים ימיים מהמצר החיוני. הוא הוסיף כי הספינות התקועות באזור יחלו לחזור לארצן בקרוב, ושלח מסרי הרגעה למשפחות הימאים והנווטים העצורים או התקועים באזורי הסכסוך.

בנוגע להיבט הפיננסי של ההסכם, טראמפ חסם את הדרך בפני ספקולציות לגבי אפשרות תשלום פיצויים, והדגיש כי לא יוחלפו כספים או ישוחררו נכסים איראניים מוקפאים בחו"ל עד להודעה חדשה. עמדה זו משקפת את רצונה של וושינגטון להשתמש בקלף הכלכלי ככלי לחץ כדי להבטיח את עמידת טהראן בסעיפי המזכר המוצע.

מצדה, טהראן נקטה זהירות ביחסה לחדשות המגיעות מוושינגטון, כאשר משרד החוץ האיראני הצהיר כי אין הסכם סופי עד לרגע זה. דובר משרד החוץ, אסמאעיל בקאיי, הבהיר כי חילופי המסרים באמצעות מתווכים עדיין נמשכים, אך הדברים טרם הגיעו לשלב החתימה הרשמית.

מקורות איראניים יודעי דבר דיווחו כי ההנהגה בטהראן רואה בהצהרותיו האחרונות של טראמפ תערובת של עובדות ותמרונים פוליטיים. מקורות אלו ציינו כי מזכר ההבנות עדיין נמצא בשלבי בדיקה סופית בתוך המוסדות הריבוניים האיראניים, וטרם ניתן אור ירוק סופי לאישורו.

בהקשר קשור, המשא ומתן האיראני הבכיר, מוחמד באקר קאליבאף, הביע ספקנות ברורה בכוונות האמריקאיות, והדגיש כי ארצו אינה בוטחת בהבטחות בעל פה או בערבויות כתובות. קאליבאף הדגיש כי 'מעשים הם הקריטריון היחיד' להערכה, והזהיר כי הצד המוכשר ביותר למלחמה הוא זה שיצא מנצח מכל הסכם.

במישור הטכני, רפאל גרוסי, מנכ"ל הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, חשף הסדרים בינלאומיים להעברת מלאי האורניום המועשר של איראן. גרוסי הבהיר כי קזחסטן הביעה נכונות לקלוט חומרים אלו, שרמות העשרתם מתקרבות לדרגה צבאית, במקרה שיושג הסכם סופי ומקיף.

קזחסטן ממלאת תפקיד מרכזי בתיק זה באמצעות אירוח בנק האורניום המועשר ברמה נמוכה הנמצא תחת פיקוח בינלאומי. הצעה זו נועדה לנטרל את איראן ממלאי הרגיש שלה תוך הבטחת אספקת הדלק הדרוש לתחנות הכוח האזרחיות שלה תחת פיקוח בינלאומי קפדני כדי להבטיח אי סטייה למטרות צבאיות.

סגן נשיא ארה"ב, ג'יי.די. ואנס, אישר מוקדם יותר קיומה של טיוטת הסכם עקרוני, אך השאיר את הדלת פתוחה לאפשרות של דחייתו על ידי הנשיא. שוני זה בהצהרות משקף את הציפייה העצומה במסדרונות השלטון בוושינגטון, כאשר האגף הניצי שואף להבטיח את מירב הוויתורים האיראניים.

התפתחויות אלו מתרחשות בעיתוי רגיש ביותר, כאשר הפסקת האש השברירית מתמודדת עם אתגרים משמעותיים בשטח המאיימים בקריסתה בכל רגע. המלחמה שפרצה בפברואר האחרון גרמה לאבדות אנוש כבדות, במיוחד באיראן ובלבנון, והובילה לשיתוק כמעט מוחלט באספקת האנרגיה העולמית.

חדשות הפגישה וההסכם האפשרי השתקפו מיד בשווקים הפיננסיים, כאשר מחירי חוזי הנפט העתידיים רשמו ירידה ניכרת מיד עם הדלפת החדשות על פריצת דרך קרובה. לעומת זאת, שוקי המניות חוו התאוששות מונעת על ידי תקוות לסיום המלחמה ופתיחת מצר הורמוז, הנחשב לעורק החיים הראשי של סחר הנפט העולמי.

בירות העולם עוקבות מקרוב אחר מה שיניבו השעות הקרובות, כאשר צפוי שהבית הלבן יפרסם הודעה רשמית שתבהיר את המסלול שבו ינקוט הממשל האמריקאי. השאלה נותרה פתוחה לגבי מידת יכולתם של שני הצדדים להתגבר על פער האמון העמוק ולהפוך את 'מזכר ההבנות' למציאות שתסיים את אחד המשברים הצבאיים המסוכנים ביותר בעידן המודרני.

איראן חייבת לקבל שהיא לעולם לא תחזיק בנשק גרעיני, ויש לפתוח את מצר הורמוז מיד לתנועת שיט בלתי מוגבלת.

מטוסי קרב ישראליים ביצעו סדרת מעשי טבח עקובים מדם באזורים שונים בדרום לבנון, שהביאו למספר רב של הרוגים ופצועים ולהרס רחב היקף ברכוש. מקורות מקומיים דיווחו על מותם של שמונה אזרחים סורים כתוצאה מתקיפה שפגעה באזור אל-חארתיה בפאתי העיירה עדלון, בעוד צוותי החילוץ ממשיכים בחיפושים מתחת להריסות.

גם בעיירה עדלון, צוותי ההגנה האזרחית הצליחו לחלץ גופות של ארבעה הרוגים, כולל ילדים, מתחת להריסות בית שנפגע בהפצצה אווירית ישירה. התקפות אלו מתרחשות במקביל להמשך התקיפות האלימות שפגעו בעיירות בורג' א-שמאלי, אל-ביסאריה, א-זרריה, עריד דבין, בנוסף לפאתי העיירה א-סרירה וזפתא בהסלמה חסרת תקדים.

בנוגע לפעולות בשטח, חיזבאללה הודיע על ביצוע שמונה פעולות צבאיות איכותיות נגד ריכוזי ורכבי צבא הכיבוש באזורי הגבול. הארגון אישר בהודעותיו כי תקף שישה טנקי מרכבה, וגרם להם לפגיעות ישירות שהובילו להתלקחות אש בחלקם ולהשמדתם המלאה או החלקית.

הארגון הסביר כי לוחמיו פוצצו מטען חבלה ברכב צבאי ישראלי בעיירה יחמר א-שקיף, שם נראתה אש פורצת מהרכב לאחר הפיצוץ. חיזבאללה השתמש גם במל"טים מתאבדים מסוג 'אבאביל' כדי לפגוע בשלושה טנקי מרכבה באותה עיירה, מה שמשקף התפתחות בטקטיקות ההתקפיות המשמשות נגד הכוחות הפולשים.

מצדו, ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו טען כי כוחותיו השיגו התקדמות אסטרטגית בכך שהגיעו לעמדות הממוקמות מצפון לנהר הליטני בעומק דרום לבנון. נתניהו טען במהלך ביקור פיקוח בגבול הצפון כי הצבא 'חצה את הנהר' וכבר שולט בנקודות מתקדמות שנחשבו לקווים אדומים בעימותים קודמים.

נתניהו ציין בסרטון שפרסם משרדו כי הפעולות הצבאיות הנוכחיות אינן מוגבלות לקצה הגבול, אלא מתרחבות וכוללות תקיפות בביירות, בבקאע ובכל החזיתות הלבנוניות. הוא סבר כי מהלכים אלו נועדו להנחית מכות ישירות וכואבות על התשתית הצבאית של חיזבאללה כדי לאלץ אותו לסגת.

דיווחים צבאיים מצביעים על כך שצבא הכיבוש הרחיב את היקף פעולותיו הקרקעיות מחוץ לאזור הביטחון שניסה לבסס מאז אפריל האחרון. הרחבה זו מגיעה על רקע הגברת ההפגזות הארטילריות והאוויריות המכשירות את הדרך לכוחות הקרקע, בתוך התנגדות עזה מצד הלוחמים בכפרים ובעיירות הגבול.

בהקשר קשור, שלטונות הכיבוש הטילו צווי פינוי כפויים על אלפי תושבים בכפרים בדרום לבנון, מה שהוביל לגלות חדשים של עקורים לכיוון האזורים הצפוניים. ישראל משתמשת במדיניות אדמה חרוכה על ידי הרס מוחלט של מתחמי מגורים באזורים אליהם היא מנסה להתקדם, מה שמכפיל את סבלם של האזרחים.

במישור המדיני, משרד ההגנה האמריקאי (הפנטגון) אירח פגישה שכללה גורמים ממשרד ההגנה הלבנוני וממשרד הביטחון הישראלי כדי לדון בהצעות להרגעת המצב. תיווך אמריקאי זה נועד לנסות לנטרל את פתיל ההתפוצצות הכוללת ולהגיע לנוסחה ביטחונית שתבטיח את יציבות הגבולות ופירוק הנשק באזורים שבמחלוקת.

גורם אמריקאי הצהיר כי השיחות המתנהלות בוושינגטון מתקדמות כמתוכנן, וסבר כי משא ומתן ישיר הוא הדרך היחידה להגיע לשלום קבוע. שני הצדדים הסכימו לחלק את הדיונים לשני מסלולים נפרדים, אחד ביטחוני טכני והשני דיפלומטי פוליטי שיתחיל בשבוע הבא.

משרד החוץ האמריקאי צפוי לארח סבבים חדשים של פגישות דיפלומטיות כדי לדון בפרטי ההסכם המוצע, בזמן שמשקיפים רואים כי הפער עדיין גדול. ישראל מתעקשת על תנאי ביטחון מחמירים, בעוד לבנון דבקה בריבונותה המלאה ובהפסקת התוקפנות המתמשכת על אדמותיה ועמה.

צבא ישראל חצה את נהר הליטני והשתלט על עמדות מתקדמות, והפעולות מתרחבות לביירות, לבקאע ולכל החזית הלבנונית.

הטרגדיה של הילדות ברצועת עזה מתגלמת בצורותיה הקשות ביותר במחנות העקורים, שם עובר עיד אל-אדחא על אלפי יתומים, עמוס בכאבי אובדן וזיכרונות של משפחות שהתפזרו. ילדים אלה, שהתמודדו עם מציאות העולה על יכולתם לשאת, מוצאים את עצמם היום ללא אבות שישתפו אותם בשמחת החג או יקנו להם בגדים חדשים, לאחר שהמלחמה הרסה את כל סימני החיים היציבים שהכירו בעבר.

במחנה 'דאר אל-רג'אא' במרכז הרצועה, מספרת הילדה יומנה אבו רחמה, בת אחת עשרה, כיצד השתנו חייה לאחר מות אביה, כאשר נעלמה שמחת הקורבן שמשפחתה נהגה להגיש ולחלק לעניים. יומנה, השומרת סרטון קצר של אביה כדי לשמוע את קולו בכל פעם שהגעגועים גוברים עליה, מדגישה שהחיים איבדו את טעמם, וכי מתקני שעשועים או משחקים אינם משמעותיים עבורה עוד, לאור היעדרות זו.

הילדה סנא אל-ג'חג'וח משקפת בסיפורה את גודל האסון שפקד את המשפחות הפלסטיניות, שכן היא איבדה לא רק את אביה, אלא גם את דודיה מצד אביה ומצד אמה, שהיוו עבורה תמיכה באירועים. סנא מתארת את הפער העצום בין חדרה שהיה מעוצב לפני המלחמה, לבין מציאות האוהלים הצפופים והכאוטיים החסרים את מינימום הפרטיות, בנוסף לסכנת ההפצצות המתמשכת הרודפת אותם גם במקומות עקירתם.

בהקשר דומה, הנער מוחמד בדואן (בן 13) מתמודד עם אחריות העולה בהרבה על גילו, שכן הוא הפך מילד שחולם להיות כדורגלן מקצועי לנער צעיר המוטל עליו לדאוג לפרנסת משפחתו. מוחמד מבלה את יומו בתורים של 'התקיה' כדי להביא אוכל ולהעביר מים ממרחקים, בעוד אמו מונעת ממנו לצאת לשחק מחשש שייפגע, ונשאר כלוא במחנה ותוהה על חטאו בחסך משאר ילדי העולם.

נתונים סטטיסטיים שפורסמו על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הפלסטינית מצביעים על כך שמספר היתומים ברצועת עזה הגיע לכ-58 אלף יתומים שאיבדו הורה אחד או את שניהם עד אפריל האחרון. מספרים מזעזעים אלה מגיעים על רקע מלחמת השמדה שנמשכה שנתיים, והותירה יותר מ-72 אלף הרוגים, בהם 21 אלף ילדים, והרס שפגע בכ-90% מהתשתיות והמתקנים האזרחיים ברצועה הנצורה.

למרות ההריסות הללו, כמה יוזמות מקומיות מנסות לחלץ שמחה מלב הסבל, כאשר התקיימה פעילות בידורית במחנה אל-שאטי תחת הכותרת 'חגנו עמידות... וניצחוננו מועד'. הפעילות, שאורגנה בבית ספר המאכלס עקורים, הגיעה שעות ספורות לאחר הפצצה עזה שפגעה ברובע המגורים הסמוך, בניסיון להקל על הלחץ הפסיכולוגי והאימה שחווים הילדים כתוצאה מהתקיפות המתמשכות.

פעילויות אלה כללו מופעי ליצנים ומשחקים עממיים פשוטים, בהם השתתפה הילדה סאלי אל-אדהם ששרה למולדת ולחיים, למרות שהדגישה את היעדר האושר האמיתי מזה חודשים ארוכים. הפעילות כללה גם הקראת שירים על ידי ילדים מוכשרים, שבאמצעותם העבירו מסרים לעולם האסלאמי על עמידות מול רעב, מצור ודם, והדגישו כי רצון החיים עדיין פועם בעורקיהם.

המשך הפגיעה במרכזי מחסה ובאוהלים מציב את היתומים הללו במעגל סכנה תמידי, שכן אין מקום בטוח בעזה שיגן עליהם מפני מכונת המלחמה. בעוד ילדי העולם עסוקים בחגיגות החג, ילדי עזה ממשיכים לחפש את הביטחון האבוד ואת התשובות לשאלות הכאב שהותירה המלחמה, ומייחלים בכל רגע שההפצצות ייפסקו כדי שיוכלו לחזור לשאריות חלומותיהם הקבורים תחת ההריסות.

החיים קשים מאוד ללא אב, אין לנו עוד בגדים לחג או קורבנות, וכל מה שאני מייחל לו הוא שהזמן יחזור לאחור כדי שאוכל לשמוע את קול אבי שוב.

דיווחים עיתונאיים בינלאומיים ציינו כי ההכרזה האחרונה של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו על מתן פקודות לצבא להשתלט על 70% משטח רצועת עזה, מהווה הסלמה מסוכנת המאיימת למוטט כל סיכוי לרגיעה. המקורות הבהירו כי מהלך צבאי נרחב זה מציב מכשולים בפני המאמצים השבריריים להפסקת אש, ומחזיר את הסכסוך למצבים מורכבים ואלימים יותר.

מומחים ומשקיפים הזהירו כי מדיניות ישראלית חדשה זו עלולה להוביל לערעור מוחלט של התוכניות שהציג נשיא ארה"ב דונלד טראמפ בנוגע לעתיד רצועת עזה וההסדרים האזוריים הקשורים אליה. הם ציינו כי ההתנהלות הישראלית החד-צדדית של כפיית מציאות שטח חדשה עומדת בניגוד לחזון האמריקאי השואף למצוא פתרונות מדיניים למשבר הנמשך מזה חודשים.

במישור ההומניטרי, הדיווחים התריעו כי הידוק השליטה הצבאית על שטח עצום זה של הרצועה ההרוסה מבשר אסון חסר תקדים שעלול להיחשב כ'גזר דין מוות' למאות אלפי תושבים. צעדים אלה יובילו להידוק המצור על אזרחים ולמניעת הגעת סיוע חיוני, מה שיחריף את הרעב והמחלות באזורים הצפופים.

מצד שני, מקורות תקשורתיים ציטטו אנליסטים ישראלים שאמרו כי נתניהו שואף באמצעות הסלמה צבאית זו להסיט את תשומת הלב מהמשברים הפוליטיים והמשפטיים הרודפים אותו מבית. הם סבורים כי הבריחה להרחבת הפעולות הצבאיות משרתת את האג'נדה האלקטורלית של נתניהו, בזמן שבו גוברים הלחצים הציבוריים וההתנגדות נגדו ונגד מדיניות ממשלתו הימנית.

בהקשר קשור, צה"ל מתמודד עם אתגרים מבצעיים גוברים בחזית הצפונית עם לבנון, כאשר התקפות כטב"מים של חיזבאללה גרמו לשיבוש מערכות ההגנה. אתגרים אלה מתרחשים במקביל לחששות עמוקים בתוך הממסד הביטחוני הישראלי מפני האפשרות שוושינגטון וטהראן יגיעו להסכם גרעין חדש שאינו עונה על השאיפות הביטחוניות של תל אביב.

בנוגע לתיק האיראני, גורמים אמריקאים לשעבר הטילו ספק ברצינותה של טהראן להגיע להסדר סופי שיבטיח צמצום משמעותי של תוכנית הגרעין שלה. המקורות הדגישו כי היעדר אמון הדדי ומנגנוני קבלת ההחלטות המורכבים בתוך איראן הופכים את אפשרות הסנקציות הבינלאומיות לסבירה יותר, לאור הבלבול השורר בבירות המערביות בנוגע למהירות התפתחות היכולות הגרעיניות האיראניות.

ביבשת אפריקה, משבר מסוג אחר צץ ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו, שם עובדי בריאות מתמודדים עם גל של חוסר אמון תוך כדי מאבק במגפת האבולה. תיאוריות קונספירציה נפוצות הטוענות כי המחלה היא רק תרמית להשגת רווחים כספיים או לשליטה על משאבי טבע, מה שהוביל לעלייה באלימות נגד צוותי סיוע וסיבך את המאמצים לשלוט בנגיף.

הכרזת נתניהו על השתלטות על 70% מרצועת עזה מהווה איום ישיר על כל הפסקת אש שברירית ומבשרת על תנאים הומניטריים קטסטרופליים.

אזרח פלסטיני נהרג ולפחות תשעה נוספים נפצעו בדרגות פציעה שונות, מאז שעות הבוקר המוקדמות של יום שישי, בעקבות סדרת תקיפות ישראליות שפגעו באזורים שונים ברצועת עזה. תקיפות אלו מגיעות במסגרת ההפרות היומיומיות המתמשכות של הסכם הפסקת האש שנכנס לתוקף ב-10 באוקטובר 2025, כאשר מקורות רפואיים ומקומיים דיווחו כי ההסלמה כללה תקיפות אוויריות והפגזות ארטילריות אינטנסיביות.

בעיר עזה, מטוסי הכיבוש תקפו התקהלות אזרחים בכיכר א-שווא במזרח העיר, מה שהוביל למות קדוש ולמספר פצועים. בתי החולים קיבלו גם שבעה פצועים שמצבם תואר כבינוני עד קשה כתוצאה מתקיפה אווירית שפגעה בשעות הבוקר המוקדמות באזור מגורים צפוף, בתוך מצב של בהלה בקרב התושבים המתמודדים עם תקיפות חוזרות ונשנות.

במרכז העיר אירעה תקיפה ייחודית, כאשר מסוק ישראלי הפגיז מחסנים מסחריים הממוקמים מתחת לבניין 'חרז' ליד אצטדיון אל-ירמוכ, מה שגרם לשריפה ענקית במקום. צוותי ההגנה האזרחית עשו מאמצים אדירים כדי להשתלט על האש ולכבותה, בצל המשך הטיסות האינטנסיביות של מטוסי קרב וכטב"מים בשמי הרצועה.

בזירה המבצעית במרכז הרצועה, אישה פלסטינית נפצעה מירי כוחות הכיבוש ליד הכניסה למחנה אל-בורייג', והועברה לבית החולים במצב קריטי. כמו כן, כלי רכב צבאיים שחדרו לאזור רחוב צלאח א-דין ירו ממקלעיהם לעבר אזרחים ליד גשר ואדי עזה, מה שהוביל לפציעת צעיר פלסטיני בדרגות פציעה שונות, על פי עדי ראייה.

בהקשר קשור, הארטילריה הישראלית תקפה חצר בית באזור 'בלוק 9' בתוך מחנה אל-בורייג', במקביל להפגזה ארטילרית שפגעה בשכונת אל-תופאח במזרח העיר עזה. התקיפות לא הוגבלו ליבשה, אלא כללו גם את הים, כאשר ספינות מלחמה ירו פגזים וירי מקלעים לעבר סירות דייגים וחוף העיר, בניסיון להטיל מצור ימי חונק.

מצד שני, צבא הכיבוש הישראלי טען כי ביצע פעולת חיסול שפגעה בבכיר בגדודי עז א-דין אל-קסאם, עימאד חסן חוסיין אסלים, המכהן כסגן מפקד חטיבת העיר עזה ומפקד גדוד זייתון. בהודעה של צבא הכיבוש נטען כי הפעולה בוצעה ביום רביעי שעבר בשיתוף פעולה עם שירות הביטחון הכללי (שב"כ), והואשם אסלים באחריות לפעולות צבאיות גדולות.

ההודעה הישראלית הוסיפה כי הפעולה כוונה גם לבכיר נוסף בתנועת חמאס, וציינה כי התוצאות עדיין בבדיקה. בעוד שלא פורסמה תגובה רשמית מיידית מתנועת חמאס או מהזרוע הצבאית שלה לגבי טענות אלו, מקורות מקומיים אישרו את הלווייתו של השהיד אסלים בעיר עזה לאחר תקיפתו.

מבחינה פוליטית, ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו עורר גל של זעם ואזהרות בינלאומיות לאחר שהודיע על כוונת ממשלתו להרחיב את השטח הכבוש על ידי הצבא ברצועת עזה ל-70%. נתניהו אישר קודם לכן כי כוחותיו שולטים בכ-60% משטח הרצועה, והדגיש את נחישותו להמשיך ולנגוס בעוד שטחים פלסטיניים.

תנועת חמאס הגיבה להצהרות אלו בתיאורן כ'תוכנית טיהור אתני' שמטרתה עקירה כפויה של פלסטינים והטלת מציאות כיבוש חדשה. אסמאעיל אל-ת'וואבתה, מנהל משרד התקשורת הממשלתי, הדגיש כי כל ניסיון לשנות את גאוגרפיית הרצועה או להטיל שליטה צבאית קבועה הם צעדים בטלים ובלתי חוקיים שלא יתקבלו על ידי העם הפלסטיני.

ברמה הבינלאומית, נציבת האיחוד האירופי לניהול משברים, חאג'ה לחביב, הזהירה מפני ההשלכות ההומניטריות הקטסטרופליות של הרחבת הכיבוש בעזה. לחביב אמרה כי מדיניות זו חונקת את המשפחות הפלסטיניות הנצורות ממילא, ומפריעה ישירות להגעת סיוע הומניטרי חיוני, והדגישה את הצורך של ישראל לציית לחוק הבינלאומי.

הבכירה האירופית ציינה כי המשפחות בעזה חיות כעת בין 'גבולות נעים' המשתנים ללא אזהרה מוקדמת, מה שהופך את משימת צוותי הסיוע לבלתי אפשרית. היא חזרה על קריאתה לקהילה הבינלאומית ללחוץ על רשויות הכיבוש כדי להבטיח את הגנת האזרחים ופתיחת מעברים הומניטריים באופן קבוע וללא תנאי.

הסטטיסטיקה הרשמית מצביעה על כך שמספר הפרות הפסקת האש מאז אוקטובר האחרון הגיע ל-922 הרוגים ולמעלה מ-2700 פצועים, מה שמציב את ההסכם במצב של קריסה בפועל. הפרות אלו נמשכות בזמן שהרצועה סובלת מהרס עצום בתשתיות ובמערכת הבריאות כתוצאה מהתוקפנות המתמשכת.

בסך הכל מזעזע, מספר קורבנות מלחמת ההשמדה שמנהל הכיבוש מאז אוקטובר 2023 עבר את רף 72 אלף הרוגים ו-172 אלף פצועים ונעדרים. מספרים אלו משקפים את היקף הטרגדיה ההומניטרית שחווים תושבי הרצועה בצל המשך הפעולות הצבאיות והתוכניות ההתרחבותיות שמכריזה ממשלת ישראל.

המצב ברצועת עזה נותר מועמד להסלמה נוספת בצל התעקשות ממשלת נתניהו להרחיב את הפעולות הקרקעיות ולהטיל שליטה צבאית ארוכת טווח. החששות גוברים כי צעדים אלו יובילו לערעור כל סיכויים עתידיים להרגעה או יציבות, בתוך עמידה איתנה עממית והתנגדות המסרבת להיכנע לתוכניות העקירה והכיבוש.

כל ניסיון להטיל מציאות חדשה בעזה יהיה בטל ובלתי חוקי, והצהרות נתניהו מהוות הסלמה מסוכנת.

ביום השלישי של עיד אל-אדחא המבורך, הפך מחנה הפליטים אל-שאטי, ממערב לעיר עזה, לזירת אתגר והתעקשות על החיים. בעוד עמודי העשן עדיין התמררו מהריסות גושי המגורים שנפגעו לאחרונה בהפצצה ישראלית, התקיימה פעילות בידור פשוטה תחת הכותרת 'החג שלנו הוא עמידה איתנה.. והניצחון שלנו הוא הבטחה'.

בתוך אחד מבתי הספר שהפכו למרכזי מחסה צפופים בעקורים, התאספו מאות ילדים סביב קבוצת ליצנים שניסו להעלות חיוך על פנים מותשות מפחד. הפעילות כללה משחקים צנועים ושירים עממיים, במראה שנראה כניסיון קולקטיבי לחטוף רגעים של שמחה מלב הטרגדיה המתמשכת.

מקורות בשטח דיווחו כי הילדים שהשתתפו בפעילות לבשו בגדי חג פשוטים ששרדו את ההפצצות והעקירה החוזרת ונשנית. המקורות הדגישו כי יוזמה זו הגיעה בתקופה שבה הרצועה חווה את אחד השלבים הקשים ביותר של המלחמה, כאשר המארגנים שואפים להבטיח שהקטנים לא יתמודדו עם זוועות התוקפנות לבדם ללא תמיכה מורלית.

מארגני הפעילות הסבירו כי המסר העיקרי שלהם טמון בהדגשת עמידותו של כל פינה בעזה, וציינו כי הכנסת שמחה ללבבות הקטנים הפכה לחובה מוסרית ולאומית. הם הוסיפו כי ילדי עזה נושאים משאות העולים על גילם, שכן ילדותם לא ידעה אלא קולות פיצוצים ומניעת הזכויות האנושיות הבסיסיות ביותר.

מצדם, הליצנים המשתתפים הביעו את קושי המשימה, והדגישו כי הילדים עדיין לא יצאו ממעגל התוקפנות הפסיכולוגית, שכן הם חיים את החג תחת איום מתמיד. הם הדגישו כי מה שחסר לילדים אלה חורג ממשחקים, הם זקוקים נואשות לביטחון, חינוך וסביבה טבעית שנשללו מהם על ידי הכיבוש במשך שנים רבות.

בפינות החגיגה, בלטו סיפורים אנושיים מרגשים, כאשר ילד קטן עמד וצפה בהופעות בעיניים עייפות, וכשנשאל על משאלתו, לא ביקש אלא הפסקת ההפצצות. גם הילדה סאלי אל-אדהם השתתפה בשירה, והביעה כי חג זה שונה מקודמיו במרירות האובדן, אך הפעילות החזירה להם חלק מהאושר הנעדר.

הפעילות כללה קטע שירה שהוצג על ידי ילדה מוכשרת, כאשר מילותיה חרגו מגילם הצעיר כדי לדבר על דם, דיכוי ומצור. הילדה הפנתה בשירה שאלות עצובות לעולם האסלאמי על שתיקתו כלפי סבל עזה, מה שעורר גל של השפעה שקטה בקרב המבוגרים שסבלם סוכם בשיר.

למרות פשטות האמצעים, פעילות זו במחנה אל-שאטי הפכה לצורה של התנגדות פסיכולוגית והתעקשות על הזכות לצחוק. זהו מסר ברור מעזה שילדיה, למרות האוהלים והזיכרונות הכואבים, עדיין מסוגלים לרוץ ולשיר בציפייה ליום שבו החג יחזור להיות כפי שהיה, נקי מקולות מטוסים ופיצוצים.

אני רק מקווה שההפצצות ייפסקו; אנחנו כבר לא מבקשים צעצועים או בגדים חדשים, אלא רק ביטחון.

דרום לבנון הייתה עדה לגל חדש של הסלמה צבאית ישראלית קטלנית, כאשר שישה אזרחים נהרגו בתקיפות שונות שפגעו בעיירות וכפרים בגבול. מקורות מקומיים דיווחו כי ההפצצות התרכזו באזור דיר קאנון אל-נהר וצומת אל-עבאסיה, מה שהוביל למותם של חמישה קדושים בתוצאה ראשונית של תקיפות אלו.

בהקשר קשור, צבא הכיבוש הישראלי הרחיב את מעגל איומיו, והוציא אזהרות לפינוי מיידי לתושבי שבע עיירות דרומיות בטענה לפעולה נגד תשתית השייכת לחיזבאללה. איומים אלה גרמו לגל עקירה המוני של תושבים לכיוון אזורים מצפון לנהר א-זהרני, בנסיבות הומניטריות קשות.

עובדי ציבור לא נמלטו מהתקיפות, כאשר עיריית עבא ספדה לשוטר מוחמד נעמה תרחיני שנהרג כתוצאה מהפגזה ארטילרית ישירה שפגעה בעיירה. התקיפות פגעו גם באופנוע בכביש אל-עבאסיה-צור, מה שגרם לפציעות שונות בקרב אזרחים שעברו באזור.

מצדה, ארגון יוניסף חשף נתונים מזעזעים לגבי קורבנות התוקפנות בקרב ילדים, ותיאר את המצב כ'נורא'. הארגון אישר כי 15 ילדים נהרגו ו-62 נוספים נפצעו בשבוע האחרון בלבד, מה שמשקף זלזול ברור בחיי אזרחים ובחוק הבינלאומי.

דובר יוניסף, ריקרדו פרס, הסביר כי שיעור הפציעות בקרב ילדים הגיע ל-11 ילדים כל 24 שעות, נתון המשקף את היקף האלימות המופעלת. הוא ציין כי יום אחד בלבד היה עד למותם של שבעה ילדים, מה שהעלה את המספר הכולל של הקורבנות הצעירים מאז אמצע אפריל האחרון ל-55 קדושים.

בשטח, ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו הודיע כי כוחותיו חצו את נהר הליטני והתמקמו במה שתיאר כ'עמדות אסטרטגיות'. נתניהו הדגיש כי הפעולות הצבאיות לא ייפסקו, אלא יימשכו בביירות, בבקאע ולאורך קו העימות כדי להבטיח השגת יעדי הביטחון הישראליים.

בהקשר זה, מקורות תקשורתיים ציטטו את העיתון העברי 'הארץ' כי חיל האוויר הישראלי מבצע כיום כמאה תקיפות ביום על אדמת לבנון. הסלמה אווירית זו מלווה בחדירות קרקעיות חדשות החורגות מהנקודות אליהן הגיעו הכוחות הישראליים בשלבים קודמים של העימות.

במקביל להסלמה זו בשטח, החל במטה משרד ההגנה האמריקאי (הפנטגון) הסבב השני של המשא ומתן הצבאי הישיר בין לבנון לישראל. פגישה זו, בחסות וושינגטון, נועדה לדון בהסדרים הטכניים לביסוס הפסקת אש ומניעת הידרדרות לעימות רחב יותר.

המשלחת הלבנונית המנהלת משא ומתן כוללת חמישה קצינים בכירים מפיקוד הצבא, בנוסף לנספח הצבאי בוושינגטון, הנושאים עמם תיקים המתעדים את ההפרות. התיק הלבנוני כולל מפות מדויקות של השטחים שנכבשו על ידי צבא הכיבוש, ומסמכים המוכיחים את ביצוע התחייבויות הביטחון של צבא לבנון בשיעור של 80%.

ביירות שואפת באמצעות משא ומתן זה להשיג לוח זמנים ברור לנסיגה ישראלית מכל הכפרים והעיירות שנכבשו לאחרונה. המשלחת הלבנונית מדגישה את הצורך להפסיק את כל פעולות האיבה הפוגעות באזרחים, בצוותים רפואיים ובעיתונאים לפני כניסה לפרטי ההסדרים הביטחוניים המורכבים.

מצד שני, הממשל האמריקאי בסבב זה מתמקד בפירוק נשק חיזבאללה באזורים שמדרום לנהר הליטני. וושינגטון רואה בטיפול ב'חששות הישראליים' לגבי התשתית הצבאית של הארגון את המפתח העיקרי לקיימות כל הסכם הפסקת אש בעתיד.

דיווחים המגיעים מוושינגטון מצביעים על אפשרות של פגישה דיפלומטית ברמה גבוהה בשבוע הבא להשלמת מה שנדון בפנטגון. הפגישה הצפויה תתמקד במנגנונים הטכניים שיאמץ צבא לבנון בטיפול במתקני חיזבאללה ובמנהרות המשוערות באזור הגבול.

משקיפים פוליטיים מקשרים את גורל המשא ומתן הצבאי הזה למסלול הדיפלומטי הרחב יותר בין ארצות הברית לאיראן, על רקע הדלפות על הבנות הכוללות את הזירה הלבנונית. נראה כי ההסלמה הנוכחית בשטח נועדה לשפר את תנאי המשא ומתן עבור שני הצדדים לפני הגעה לנוסחה סופית לפתרון.

בצל הסכסוך המתלהט הזה, הכפרים הדרומיים של לבנון נשארים נתונים לחסדי התקיפות האינטנסיביות שפגעו באזורי אל-גנדוריה, פרון, א-צרפנד וח'רבת סלם. צוותי ההצלה ממשיכים בניסיונותיהם לחלץ קורבנות מתחת להריסות, בזמן שהכיבוש מתעקש להמשיך בלחץ הצבאי שלו להשגת רווחים פוליטיים.

התוצאה מזעזעת; 15 ילדים נהרגו ו-62 נוספים נפצעו בלבנון בשבוע אחד בלבד, בממוצע של 11 ילדים ביום.

התמונות שהגיעו מהמתחם הרפואי נאצר בעיר חאן יונס, דרום רצועת עזה, ציירו תמונה טרגית של המציאות ההומניטרית במהלך ימי עיד אל-אדחא המבורך. מאות פצועים נאלצים לבלות את החג על מיטות בתי החולים, סובלים מכאבי פצעים וממחסור חמור בתרופות בסיסיות ובציוד רפואי מתכלה חיוני להצלת חייהם.

מקורות בשטח דיווחו כי זהו החג השלישי שעובר על תושבי הרצועה מאז תחילת מלחמת ההשמדה, כאשר ברכות וביקורים חברתיים מצטמצמים לחדרי ניתוח ולמסדרונות צפופים. המקורות ציינו כי הצפיפות במחלקות הכירורגיות הגיעה לרמות חסרות תקדים, עד כדי כך שחדר אחד מאכלס יותר מפצוע אחד בו זמנית.

פצועים ומלווים סיפרו סיפורים מזעזעים על סבלם היומיומי, כאשר אחד החולים דיבר על רגע פגיעת ירי הכיבוש בו בזמן שישב עם משפחתו בתוך אוהל העקורים. התקיפה הביאה למות אשת אחיו ולפציעת תינוק שלא עבר את גיל ארבעים יום בקטיעת רגלו, מה שהוביל מאוחר יותר למצב של הרעלת דם חמורה.

בצל המצור ההדוק, הנהלת בית החולים מיישמת מערכת 'קיצוב' קפדנית בחלוקת תחבושות ותרופות זמינות, מה שמציב את החולים בפני אפשרויות קשות. רבים מבני משפחות הפצועים נאלצים לחפש תרופות וציוד משלים בבתי מרקחת חיצוניים, עניין שהולך ונעשה קשה יותר עם המשך סגירת המעברים ומחסור באספקה.

בין המקרים שזוהו על ידי המקורות, סיפורו של הפצוע וסים אבו תילח, שהמתין כחמישה חודשים לניתוח שני שתוכנן לו. עקב המחסור החמור בכלי ניתוח, ההתערבות הרפואית נדחתה, מה שגרם לסיבוכים בריאותיים ונפיחויות שהשפיעו באופן משמעותי על מצבו הנפשי והפיזי ועל יכולתו לנהל את חייו היומיומיים.

השפעות המלחמה לא הצטמצמו רק להיבט הפיזי, אלא התרחבו ופגעו במסלול החינוכי של הדורות הצעירים בעזה, כאשר משפחות חיות בתנאים קשים בתוך אוהלי העקורים. אמו של אחד התלמידים המצטיינים הסבירה כי בנה, ששאף לציונים מושלמים בבחינות הבגרות, נאבק כיום כדי להמשיך ללמוד בסביבה חסרת תנאי חיים בסיסיים.

משפחת אבו תילח מגלמת את הטרגדיה של המשפחה הפלסטינית, כאשר האם עצמה סובלת מחמישה רסיסים בגופה, אחד מהם התמקם באזור הכליה וגורם לה כאבים מתמשכים. המשפחה מאשרת כי ימי החג הפכו למספרים בלבד בלוח השנה של המלחמה, כאשר הם מבלים את זמנם בין מסדרונות בתי החולים בחיפוש אחר טיפול או ביקור פצוע.

הסטטיסטיקה הרשמית מצביעה על כך שהתוקפנות המתמשכת מאז אוקטובר 2023 הותירה למעלה מ-72 אלף הרוגים ויותר מ-172 אלף פצועים, בצל הרס עצום שפגע ב-90% מהתשתיות. למרות הדיבורים על הסכמי הפסקת אש, המציאות בשטח בעזה עדיין עדה לפגיעות מתמשכות המגדילות את מחיר הדם והסבל האנושי.

החג עבר עלינו קשה יותר מהימים הרגילים, וקרובינו באו לברך אותנו בתוך מסדרונות בית החולים כי לא מצאו אותנו באוהלי העקורים.

צבא הכיבוש הישראלי הודיע היום, שישי, על חיסולו של עמאד חסן חוסיין אסלים, המכהן כסגן מפקד חטיבת העיר עזה ומפקד גדוד א-זיתון השייך לגדודי עז א-דין אל-קסאם. בהודעה הצבאית הובהר כי המבצע בוצע ביום רביעי שעבר בשיתוף עם שירות הביטחון הכללי (השב"כ), וכי הוא כוון לאחד המנהיגים הבולטים בשטח בזרוע הצבאית של תנועת חמאס.

בהודעת הכיבוש נטען כי השהיד אסלים היה אחראי על הובלת פעולות הפריצה שבוצעו על ידי לוחמי הגדוד בתוך ההתנחלויות במהלך מתקפת השבעה באוקטובר 2023. הצבא טען גם כי המנהיג הממוקד פיקח על עשרות תוכניות צבאיות שכוונו לכוחות הישראליים שחדרו לרצועת עזה בחודשים האחרונים, ותיאר אותו כ'איום מיידי'.

צבא הכיבוש ציין כי התקיפה האווירית שכוונה לאסלים פגעה גם במפקד שטח נוסף בתנועת חמאס, אך התוצאות הנוגעות לדמות השנייה עדיין בבדיקה ואימות. מנגד, לא פורסמה כל תגובה רשמית מתנועת חמאס או מזרועה הצבאית בנוגע לפרטי המבצע עד לרגע הכנת הידיעה.

בעיר עזה, מאות פלסטינים ליוו את גופת השהיד עמאד אסלים בתוך מצב של זעם וגינוי לפשעי הכיבוש המתמשכים. המלווים הניפו סיסמאות המדגישות את המשך ההתנגדות, וראו בפעולות החיסול ככאלה שלא יחלישו את העם הפלסטיני או יסיימו את קיומן של היחידות הצבאיות ברצועה.

בשטח, תשעה פלסטינים נפצעו מאז שעות הבוקר המוקדמות של יום שישי כתוצאה מסדרת תקיפות ישראליות שונות שכוונו לאזורים שונים ברצועת עזה. מקורות רפואיים דיווחו על הגעת הפצועים לבתי החולים, כאשר פציעותיהם נעו בין בינוניות לקשות כתוצאה מהפצצות וירי ישיר מצד כוחות הכיבוש.

בפרטי התקיפות, אישה פלסטינית נפצעה מירי כוחות הכיבוש ליד הכניסה למחנה הפליטים אל-בורייג' במרכז הרצועה. מקורות מקומיים אישרו גם פציעתו של אזרח נוסף מירי צלפים של הכיבוש המוצבים ליד גשר ואדי עזה, על רקע תנועות צבאיות חשודות של כלי רכב ישראליים באזור זה.

ברחוב צלאח א-דין במרכז רצועת עזה, נרשמה חדירה מוגבלת של כלי רכב של צבא הכיבוש שירו אש מקלעים כבדה לעבר אזרחים ובתיהם. חדירה זו התרחשה במקביל להפגזה ארטילרית שכוונה לחצר אחד הבתים באזור 'בלוק 9' במחנה אל-בורייג', מה שגרם למצב של בהלה ללא נפגעים אנושיים באתר זה.

מוקדם יותר היום, מסוק ישראלי כוון למחסנים מסחריים הממוקמים מתחת לבניין המגורים 'חרז' ליד אצטדיון אל-ירמוכ בלב העיר עזה. התקיפה גרמה לפציעתם של שבעה אזרחים בדרגות פציעה שונות, והם הועברו למתחם הרפואי שיפא לקבלת טיפול רפואי נחוץ כתוצאה מרסיסים ופסולת מעופפת.

מצדה, הודיעה מנהלת ההגנה האזרחית בעזה כי צוותיה מיהרו למקום התקיפה בסביבת אצטדיון אל-ירמוכ כדי להשתלט על שריפה ענקית שפרצה במחסנים הממוקדים. הצוותים הצליחו לכבות את האש ולמנוע את התפשטותה לדירות המגורים הסמוכות בבניין שנפגע חלקית כתוצאה מההפצצה האווירית.

בים, סירות מלחמה ישראליות המשיכו בהפרותיהן על ידי ירי פגזים ואש לעבר סירות דייגים מול חופי העיר עזה. מקורות מקומיים ציינו כי הירי כוון לדחוף את הדייגים לסגת לעבר החוף ולמנוע מהם לעסוק בעבודתם, מה שמחמיר את המצוקה הכלכלית של תושבי הרצועה.

במישור היבשתי, הארטילריה הישראלית הפגיזה באופן אינטנסיבי את האזורים המזרחיים של שכונת א-תופאח ממזרח לעיר עזה. ההפגזה הארטילרית לוותה בירי כבד מכלי רכב צבאיים המוצבים מאחורי גדר הביטחון, מה שגרם לנזקים חומריים לרכוש האזרחים ללא רישום נפגעים חדשים באזור זה.

התפתחויות אלו בשטח מתרחשות בהקשר של הפרות ישראליות חוזרות ונשנות של הסכם הפסקת האש שנכנס לתוקפו בעשרה באוקטובר 2025. על פי נתוני משרד הבריאות, הפרות אלו מאז חתימת ההסכם ועד אתמול הובילו למותם של 922 פלסטינים ולפציעתם של למעלה מ-2700 נוספים.

יצוין כי הסכם הפסקת האש הגיע לאחר תקופה ארוכה של תוקפנות כוללת ומלחמת השמדה שישראל פתחה בה בתמיכה אמריקאית מאז אוקטובר 2023. מלחמה זו הותירה הרס עצום שפגע בכ-90% מהתשתיות ברצועה, והפכה אותה לאזור שאינו ראוי למגורים על רקע מחסור חמור במשאבים בסיסיים.

הסטטיסטיקה הרשמית מצביעה על כך שמספר הקורבנות הכולל של התוקפנות הישראלית מאז תחילתה עבר את 72 אלף הרוגים ולמעלה מ-172 אלף פצועים. למרות ההגעה להסכמי רגיעה, המציאות בשטח מצביעה על המשך הפגיעות השיטתיות בכוחות צבאיים ואזרחיים פלסטינים במחוזות השונים של רצועת עזה.

הכיבוש טוען כי השהיד עמאד אסלים הוביל פעולות פריצה בשבעה באוקטובר והיווה איום מיידי על כוחותיו באמצעות תוכניות צבאיות אינטנסיביות.

מקורות רשמיים דיווחו כי כוחות הכיבוש הישראלי ביצעו פינוי כפוי רחב היקף בתוך מערת המכפלה הקדושה בעיר חברון, שכלל גירוש שומרים, סדנים ועובדים השייכים למשרד ההקדשים, בנוסף להוצאת כל המתפללים מהחצרות ומהמתחמים תחת איומי נשק, לפני שהכריזו על סגירה מוחלטת של המסגד.

משרד ההקדשים והדתות הפלסטיני אישר כי צעד צבאי זה הגיע ללא אזהרה מוקדמת או הצדקות ביטחוניות ברורות, וציין כי הכיבוש לא קבע לוח זמנים לפתיחה מחדש של המסגד, מה שמונע מהאזרחים לקיים את פולחנם הדתי ועוצר את קריאת האד'אן במתחם, בתוך חששות מניסיונות לכפות מציאות יהודית חדשה בתוך המסגד.

מצדן, הרשויות הפלסטיניות הרשמיות גינו את ההתקפה הבוטה הזו על המקומות הקדושים לאסלאם, וקראו לארגונים בינלאומיים וארגוני זכויות אדם להתערב בדחיפות כדי לרסן את מעשי הכיבוש ולהבטיח את חופש הפולחן. בינתיים, שוררת מתיחות רבה בסמטאות העיר העתיקה בחברון לאחר גירוש העובדים הרשמיים, בתוך אזהרות מפני הסלמה של המתיחות העממית בתגובה להמשך השליטה הצבאית על בתי התפילה.

הכיבוש מפנה את מערת המכפלה בכוח צבאי וסוגר אותה לחלוטין עד להודעה חדשה.

כוחות הכיבוש הישראלי המשיכו להסלים את פעולותיהם הצבאיות ברצועת עזה, כאשר פתחו בסדרת תקיפות אוויריות והפגזות ארטילריות כבדות שכוונות לאזורים שונים. מקורות בשטח דיווחו כי אזרח פלסטיני נפצע מירי הכיבוש בעיירה אל-זוואידה שבמרכז הרצועה הבוקר יום שישי, במסגרת הפגיעה הישירה באזרחים.

באירוע נוסף, כלי רכב צבאיים ישראליים ירו אש מקלעים לעבר אזרחים ברחוב סלאח א-דין החיוני, ובמיוחד ליד גשר ואדי עזה. ירי זה הוביל לפציעה שנייה בקרב הפלסטינים, מה שמשקף את מצב המתיחות הביטחונית החמור שהכיבוש כופה על צירי התנועה הראשיים.

בזירה הדרומית של הרצועה, מקורות דיווחו כי ארטילריית הכיבוש הפגיזה במספר פגזים את האזורים המזרחיים של העיר חאן יונס, מה שעורר בהלה בקרב התושבים. הפגזה זו התרחשה במקביל לטיסה אינטנסיבית וממושכת של כלי טיס בלתי מאוישים ישראליים שלא עזבו את שמי הרצועה, מה שמבשר על התקפות נוספות קרובות.

העיר עזה חוותה לילה קשה, כאשר מטוסי הכיבוש ביצעו תקיפות אלימות שכוונות למחנה שאטי במערב העיר, מה שהוביל להרס מוחלט של מתחם מגורים והשוואתו לקרקע. התקיפות האוויריות פגעו גם בבתי מגורים בעיר דיר אל-בלח, וגרמו להרס עצום בתשתיות וברכוש הפרטי של האזרחים.

גם אוהלי העקורים באזורים הדרומיים לא נמלטו ממכונת המלחמה הישראלית, כאשר מטוסים פתחו בתקיפה שכוונת למתחמי אוהלים הצפופים באלפי משפחות עקורות. תקיפה זו גרמה להרס חלקים נרחבים ממרכזי המקלט הזמניים, מה שהחמיר את סבלם של העקורים שנותרו ללא קורת גג שתגן עליהם מתנודות תנאי מזג האוויר.

הפרות מתמשכות אלו והתקפות הלילה הובילו לגלות חדשים וכפויים של פלסטינים המנסים לברוח מהמוות המרחף. המשפחות העקורות מתמודדות עם קשיים עצומים במציאת מקומות בטוחים, בהיעדר אוהלים חלופיים או מרכזי מקלט שיכולים להכיל את המספרים הגדלים של העקורים.

הכיבוש מטיל הגבלות גיאוגרפיות חמורות באמצעות הרחבת מה שמכונה 'הקו הצהוב', מה שהוביל למעשה להחרמת למעלה מ-60% משטח רצועת עזה הכולל. צמצום מרחבי זה דוחק למעלה משני מיליון בני אדם לשטחים צפופים מאוד החסרים את התנאים המינימליים לחיים בכבוד ומלאים בפסולת והריסות.

התפתחויות אלו מתרחשות על רקע מציאות הומניטרית קטסטרופלית שבה חיים תושבי הרצועה, כאשר הכיבוש ממשיך להרוס את תנאי החיים הבסיסיים באמצעות פגיעה שיטתית בבתים ובאוהלים. האפשרויות העומדות בפני האזרחים נותרות מוגבלות מאוד עם המשך המצור וסגירת כל המעברים שיכולים לספק להם הגנה או סיוע דחוף.

הכיבוש הישראלי החרים למעלה מ-60% משטח רצועת עזה, שבה חיים למעלה משני מיליון פלסטינים, על רקע הצטברות הריסות ופסולת.

מערכת התקשורת הבינלאומית מתמודדת עם ביקורת חריפה בשל אימוץ שפה עריכתית הנמנעת במפורש משימוש במונחים בעלי משמעות משפטית ומוסרית בתיאור ההפרות הישראליות בפלסטין. מוסדות עיתונאיים גדולים נוקטים בהחלפת מושגים כמו 'כיבוש' ו'פשעי מלחמה' בביטויים מעורפלים המטעים את דעת הקהל העולמית ומפחיתים מחומרת הסבל האנושי.

קריאות אנליטיות של שיח אמצעי תקשורת אלה מצביעות על שימוש מכוון במילים כמו 'מבצע צבאי' ו'פעולות ביטחוניות' במקום 'תוקפנות' או 'פלישה', מה שמשקף גישה המנוגדת למציאות ההיסטורית והמשפטית. סגנון זה תורם ל'הלבנת' תדמית הכיבוש המתמשך מאז 1948, והופך את הסוגיה מסכסוך שחרור ל'משבר' או 'סכסוך' גבולות בלבד.

במעקב עדכני אחר מגמות התקשורת האמריקאית, מקורות תקשורתיים תיארו את הסלמת ההתקפות על רצועת עזה כ'הרחבת פעולות צבאיות', בעוד שהעקירה הכפויה של האוכלוסייה תוארה כ'צווי פינוי'. מניפולציה מילולית זו שואפת לרוקן את המעשה הפלילי מהקשרו הכפוי ולתאר אותו כהליך ארגוני במסגרת מלחמתית לגיטימית.

דוחות פנימיים חשפו כי הנהלת ה'ניו יורק טיימס' הטילה צנזורה קפדנית על עיתונאיה כדי למנוע שימוש במונחים 'רצח עם' ו'טיהור אתני'. הנחיה עריכתית זו נועדה להגן על הנרטיב הישראלי ולמנוע הגעה של תיאורים משפטיים מדויקים שאומצו על ידי ארגוני זכויות אדם בינלאומיים לקורא המערבי.

מצידה, רשת ה'בי.בי.סי' המשיכה להשתמש בביטויים כמו 'השטחים שבשליטת ישראל' במקום 'השטחים הכבושים', מה שמהווה עקיפה של החוק הבינלאומי. בסיקוריה על גניבת אדמות בגדה המערבית, הרשת השתמשה במונחים כמו 'רכישה' ו'השתלטות', מה שמפחית מחומרת הפשע ומתאר אותו כסכסוך נדל"ן.

גם סוכנות הידיעות 'אסושיאייטד פרס' לא הייתה רחוקה מגישה זו, כאשר תיארה את פעולות הכיבוש לחיזוק שליטתו בגדה המערבית כ'פעולות שליטה' בלבד. ניסוחים אלה תורמים לנרמול קיומו של הכיבוש והפיכתו למציאות מנהלית מקובלת, הרחק מלהיות הפרה בוטה של הריבונות והזכויות הלאומיות הפלסטיניות.

מחקרים סטטיסטיים מדגישים פער עצום בשימוש במונח 'תגובה הדדית', כאשר הוא מועסק בכ-80% מהמקרים בשיח על התקפות ישראליות בתקשורת האמריקאית והבריטית. לעומת זאת, שיעור זה יורד לפחות מ-10% בטיפול בפעולות פלסטיניות, מה שמחזק את הרושם שישראל נמצאת במצב של הגנה עצמית מתמדת.

כמו כן, אמצעי התקשורת המערביים מאמצים אסטרטגיה של 'שוויון בין הקורבן לתליין' באמצעות חזרה על הביטוי 'שני הצדדים' בסיקוריהם החדשותיים. שיח זה מרמז על קיומו של איזון כוחות ולגיטימיות, ומתעלם מהמציאות המבנית של קיומו של כוח כיבוש צבאי חמוש היטב מול עם חסר הגנה הדורש את חירותו.

בנוגע למלחמת ההשמדה המתמשכת בעזה, המונח 'מלחמת ישראל וחמאס' מקודם באופן אינטנסיבי כדי לצמצם את הסכסוך לפלג פוליטי אחד. תיאור זה נועד לבודד את עזה מהקשרה הלאומי הפלסטיני הכולל, ומצדיק פגיעה באזרחים בתירוץ של לחימה בארגון ספציפי, תוך התעלמות מפגיעה בקיום הפלסטיני כולו.

הצגת תנועות ההתנגדות הפלסטיניות כצדדים מקבילים למדינה העברית בכוח ובאחריות מהווה הטעיה מכוונת של ההקשר ההיסטורי. ההתנגדות היא תוצר טבעי של הכיבוש על פי החוקים הבינלאומיים, אך התקשורת המערבית מתעקשת לתאר אותה כצד ב'מלחמה שווה' כדי להסתיר את מציאות הדיכוי השיטתי שמפעיל הכיבוש.

אמצעי תקשורת אלה ממשיכים לתאר את ישראל כ'דמוקרטיה היחידה' באזור, בעוד שהם מתארים את צבאה כ'כוח הגנה', תוך התעלמות משיא ההפרות שלה. שיח תעמולתי זה סותר את דוחות מומחי המשפט הבינלאומי המתארים את המעשים הישראליים כ'אפרטהייד' ו'טיהור אתני' מלאים.

סיקור מוטה זה עורר גלי זעם נרחבים, שהגיעו עד כדי צביעת חזיתות מטה תקשורת עולמיים בצבע אדום כסמל לדמם של הקורבנות שהשיח העיתונאי מתעלם מהם. מחאות אלה משקפות מודעות גוברת בקרב הציבור העולמי למידת מעורבותה של מכונת התקשורת בהעלמת עובדות ובזיוף התודעה הקולקטיבית.

התעלמות ממונחים כמו 'טבח', 'מצור' ו'השמדה' אינה רק כשל מקצועי, אלא החלטה עריכתית מחושבת שמטרתה להגן על אינטרסים פוליטיים. לדברי מקורות זכויות אדם, התנהגות תקשורתית זו הופכת את המוסדות הללו לשותפים בטיוח פשעים באמצעות מניעת זכותם של הקורבנות לשם הנכון לסבלם.

לסיכום, 'מלחמת המונחים' נשארת חלק בלתי נפרד מהמאבק הכולל על אדמת פלסטין, כאשר הנרטיב הציוני הנתמך על ידי המערב שואף למחוק את הזהות הלאומית. נראה כי שבירת המצור התקשורתי הזה דורשת מאמץ נגדי לכפות את המונחים המשפטיים וההיסטוריים הנכונים בזירות הבינלאומיות ובפלטפורמות הדיגיטליות החלופיות.

השימוש במונח 'תגובה הדדית' ב-79% מהסיקורים המערביים של פעולות ישראל נועד לרמוז כי תוקפנותה היא תגובה לגיטימית והכרחית.

לראשונה מזה שנים רבות, אני מאמין שהשלום בין ישראלים לפלסטינים עשוי להיות קרוב הרבה יותר מכפי שרוב האנשים מדמיינים. לא משום שחמאס השתנה, לא משום שהכיבוש הסתיים, אלא משום שהמציאות האסטרטגית במזרח התיכון השתנתה באופן עמוק ויסודי.

ייתכן שישראל נמצאת במרחק של מערכת בחירות אחת בלבד מן השלום.

לאחר ה־7 באוקטובר, פרשת החטופים, המלחמה בעזה, הבנייה הנרחבת בהתנחלויות בגדה המערבית והטיהור האתני המתרחש בה– האמירה הזאת נראית אבסורדית בעיני ישראלים ופלסטינים רבים. רוב הישראלים אינם מאמינים שהפלסטינים עשויים להיות שותפים אמיתיים לשלום, ורוב הפלסטינים אינם מאמינים עוד שישראל מתכוונת לסיים את הכיבוש או לאפשר עצמאות פלסטינית אמיתית. ואף על פי כן, מתחת לטראומה ולייאוש, היסודות להסדר מדיני אזורי מגובשים כיום יותר מאי־פעם מאז ימי אוסלו.

קווי המתאר של השלום ידועים כבר שנים רבות: שתי מדינות על בסיס קווי 1967 וחילופי שטחים מוסכמים; הסדרי ביטחון שיבטיחו את ביטחון ישראל ואת הריבונות הפלסטינית; ירושלים כבירת שתי המדינות; וערבויות אזוריות לשמירה על ההסכמים שייחתמו. איננו סובלים ממחסור בידע דיפלומטי, אלא מהיעדר אומץ פוליטי.

המזרח התיכון של שנת 2026 אינו המזרח התיכון של העבר. לסעודיה, למדינות המפרץ האחרות, למצרים, לירדן, ללבנון, לסוריה ולמרוקו יש אינטרסים אסטרטגיים ברורים באינטגרציה אזורית, בפיתוח כלכלי ובשיתוף פעולה ביטחוני. גוברת גם ההכרה כי שיקום עזה וייצוב האזור כולו לא יוכלו להתממש ללא אופק מדיני לפלסטינים.

כוח צבאי לבדו אינו יכול לפתור את הסכסוך. ישראל יכולה להשמיד את התשתיות הצבאיות של חמאס ואף לכבוש את כל רצועת עזה. אך היא אינה יכולה להשמיד את התנועה הלאומית הפלסטינית ואת שאיפתו של עם שלם לחירות - בדיוק כפי שהפלסטינים לא הצליחו להשמיד את ישראל באמצעות טרור ואלימות. כל מלחמה חדשה הסתיימה באותן שאלות פוליטיות בלתי פתורות.

לכן הבחירות הבאות בישראל חשובות כל כך.

תחת ממשלה ישראלית אחרת, דברים שנראים כיום בלתי אפשריים עשויים להפוך לפתע לאפשריים מבחינה פוליטית: יוזמה אזורית מקיפה ומגובשת בהובלת סעודיה, תמיכה בינלאומית בשיקום עזה, חידוש המשא ומתן הישראלי־הפלסטיני, ונורמליזציה מלאה בין ישראל לבין העולם הערבי כולו.

ובמרכז האפשרות הזאת ניצב הנשיא דונלד טראמפ.

רבים עשויים להיות מופתעים למקרא דברים אלו, במיוחד כשהם נאמרים מפי מי שתמך במשך עשרות שנים בפתרון שתי המדינות באמצעות משא ומתן. אך ייתכן שטראמפ נמצא בעמדה ייחודית להשיג את מה שנשיאים אמריקאים קודמים לא הצליחו להשיג.

כל נשיאי אמריקה מאז ג'ימי קרטר ראו את השלום הישראלי־הפלסטיני בעיקר כתהליך דיפלומטי,ואילו טראמפ רואה אותו כעסקה אסטרטגית אזורית. בניגוד לנשיאים הקודמים, לטראמפ יש אמינות בקרב הימין הישראלי. שום ראש ממשלה ישראלי לא יוכל להציג את טראמפכאנטי־ישראלי או כחלש בענייני ביטחון.

טראמפ גם מבין שהסכסוך אינו יכול להיפתר במנותק מהמזרח התיכון הרחב. סעודיה, מדינות המפרץ האחרות, מצרים, ירדן ומרוקו אינן רק משקיפות מן הצד; הן שותפות חיוניות לשיקום האזור, להסדרי ביטחון אזוריים ולהשתלבותה של ישראל במסגרת אזורית רחבה.

פתרון אזורי מקיף ומהותי כזה אינו אוסלו בגרסה מחודשת.

תהליך אוסלו ניסה לבנות שלום באמצעות יצירת אמון הדרגתית בין ישראלים לפלסטינים בלבד. אך הסכם אוסלו נכשל לא משום שהשלום היה בלתי אפשרי, אלא משום שמתנגדיו משני הצדדים פעלו באופן שיטתי כדי לסכלו.

מן הצד הפלסטיני ביצעו חמאס וארגונים מתנגדים אחרים פיגועי התאבדות מתוך כוונהמפורשת להרוס את התמיכה בישראל בתהליך השלום. מן הצד הישראלי פעלו בנימין נתניהו וחלקים גדולים מן הימין הישראלי בעקביות להחלשת ההסכם כבר מראשיתו. נתניהו בנה חלק גדול מהקריירה הפוליטית שלו על התנגדות להסכמים ועל שכנוע הישראלים שכל פשרה טריטוריאלית היא מסוכנת ותוביל בהכרח לפיגועי טרור.

לאחר רצח יצחק רבין, הפכו טרור חמאס והתנגדות הימין הישראלי לכוחות המזינים זה את זה. כל פיגוע של חמאס חיזק פוליטית את הימין הישראלי, וכל הרחבת התנחלויות חיזקה את המחנה הפלסטיני הדוחה את הפשרה. הקיצונים משני הצדדים היו לשותפים בהרס האמון.

הטרגדיה היא שהסכם אוסלו דווקא הוכיח שישראלים ופלסטינים מסוגלים לנהל משא ומתן ישיר, להכיר זה בזה, לקיים תיאום ביטחוני ולהתחיל לבנות מסגרות של דו־קיום. מה שהיה חסר בו לא היה פוטנציאל, אלא הנהגה המסוגלת להגן על התהליך מפני אויביו.

מה שעשוי להיווצר כיום הוא כמעט ההפך מהסכם אוסלו, כלומר מסגרת אזורית מלמעלה למטה, המוּנעת בידי אינטרסים אסטרטגיים משותפים של ארצות הברית, מדינות ערב, ישראל ופלסטינים פרגמטיים. במסגרת זו, הנורמליזציה עם סעודיה, שיקום עזה, ערבויות ביטחוניות והקמת מדינה פלסטינית יהפכו לחלקים של הסכם אזורי כולל אחד.

אך דבר מכל זה לא יקרה, אם פוליטיקאים ישראלים לא יתחילו להכין את הציבור הישראלי לשלום כבר במערכת הבחירות הקרובה.

במשך שנים רבות שלטו בפוליטיקה הישראלית פחד והאשליה שכוח צבאי לבדו יכול להבטיח את עתידנו. פוליטיקאים התחרו ביניהם מי יישמע קשוח יותר ומי יצליח לשכנע את הישראלים ש״אין פרטנר״ ולכן אין חלופה מלבד סכסוך נצחי.

הנהגה אחראית חייבת להתחיל לומר לישראלים את האמת: ישראל אינה יכולה להישאר לעד מדינה יהודית, דמוקרטית, בטוחה ומשגשגת - תוך שליטה קבועה במיליוני פלסטינים נטולי זכויות לאומיות.

ובה בעת למנהיגות הפלסטינית יש אחריות היסטורית לא פחותה.

הפלסטינים בגדה המערבית ובעזה חייבים להבהיר לציבור הישראלי שהם מוכנים לסיים את המאבק המזוין ולפעול להסדר מדיני יציב עם ישראל. הישראלים צריכים לשמוע מנהיגים פלסטינים אומרים בבירור שלא יהיו מיליציות חמושות קבועות בתוך המדינה הפלסטינית שתקום, שלא יימשכו הקריאות להשמדת ישראל, ושלא תהיה עוד האדרה של טרוריסטים.

הדבר חשוב במיוחד לאחר ה־7 באוקטובר. שום ממשלה ישראלית לא תוכל להתקדם לעבר שלום, אם הישראלים לא ישתכנעו שגם הפלסטינים מוכנים לפנות לעבר דו־קיום.

גם לעולם הערבי יש תפקיד חיוני, חסר תקדים בחשיבותו.

במשך עשורים לימדו את הישראלים ששלום עם הפלסטינים יביא רק חוסר ביטחון ובידוד לישראל. כיום מדינות ערב יכולות להוכיח את ההפך: שפתרון הסכסוך יפתח את הדלת להשתלבות מלאה של ישראל במזרח התיכון.

סעודיה ממלאת תפקיד מרכזי בשינוי הזה.

אם סעודיה תתחייב בגלוי לנורמליזציה עם ישראל במסגרת תהליך מדיני עמוק שיוביל למדינה פלסטינית, רוב הישראלים יבינו מיד ששלום אינו רק סיום הסכסוך עם הפלסטינים, אלא הפיכתה של ישראל לשותפה לגיטימית ומקובלת ברחבי העולם הערבי והמוסלמי.

דמיינו את ישראל משתלבת כלכלית ודיפלומטית עם סעודיה, מדינות המפרץ, מצרים, ירדן, סוריה, לבנון ומרוקו. דמיינו פרויקטים אזוריים של תשתיות, שותפויות אנרגיה, תיירות, שיתוף פעולה טכנולוגי והסדרי ביטחון משותפים מול גורמים קיצוניים ואיראן.

מדינות ערב יכולות לסייע לישראלים להבין ששלום איננו ויתור המוביל לחולשה, אלא הוא עשוי להיות שער ללגיטימציה אזורית, לשגשוג, לביטחון ולנורמליזציה בהיקף שישראל מעולם לא חוותה.

אין ערובה להצלחת התהליך: חמאס עדיין קיים, קיצונים ישראלים עדיין מתנגדים למדינה פלסטינית, והפוליטיקה הפלסטינית עדיין מפולגת. אך למרות הכול, אין פתרון צבאי לסכסוך הזה - ומעולם לא היה.

אם איננו רוצים לחיות במלחמה אינסופית, יש רק עתיד אחד בארץ הזאת: שתי מדינות החיות זו לצד זו בהכרה הדדית, בשיתוף פעולה, בתיאום ביטחוני ובשותפות כלכלית.

ישראלים ופלסטינים כבר מכירים את קווי המתאר של השלום. אך האם הישראלים יבחרו מנהיגים המוכנים להוביל אליו? האם המנהיגים הפלסטינים יכינו את עמם לדו־קיום? והאם העולם הערבי וארצות הברית יסייעו להפוך את העתיד הזה לאפשרי מבחינה פוליטית?

ייתכן שהמרחק בין מלחמה לשלום במזרח התיכון אינו נמדד בשנים - אלא במערכת בחירות אחת בלבד.

הזירה הפלסטינית עדה לאחרונה לתנועה פנימית שהתבטאה בבחירות של שתי התנועות המרכזיות, פתח וחמאס, כאשר תומכי שני הצדדים חגגו תוצאות שנחשבו כדרך לחידוש המבנה הארגוני. עם זאת, הקריאות לגבי תוצאות אלו היו שונות בין אלה שרואים בהן צעד בריא לבין אלה המבקרים את יכולתן לחולל שינוי אמיתי בביצועים הפוליטיים הכלליים.

הנתונים הנוכחיים מצביעים על כך שהסיכויים להופעת זרם שלישי שישבור את חומרת הקיטוב המסורתי נראים קלושים מאוד, לפחות בארבע השנים הקרובות. בתודעה הקולקטיבית מתקבע כי המשיכה בין שני הקטבים הגדולים תישאר המניע העיקרי של החיים הפוליטיים הפלסטיניים, למרות כל הביקורות המופנות כלפיהם.

מצב פוליטי זה מתרחש במקביל לאיומים מואצים, שהבולט בהם הוא הופעת מגמות בדלניות ברצועת עזה, הניזונות מהכיבוש ומהתנאים ההומניטריים הקשים. שחיקה זו במערכת הפוליטית המאוחדת פותחת את הדלת לתרחישים מורכבים המאיימים על אחדות הייצוג הלאומי הפלסטיני בפורומים הבינלאומיים.

ברמה העממית, ניכרת אדישות ציבורית ברורה כלפי מעורבות בפעילות פוליטית מאורגנת, כתוצאה מעלות ההשתייכות הגבוהה וקיפאון המבנים הארגוניים. התנערות זו הובילה לירידה ביכולת הפלגים לשכנע את הרחוב בכדאיות ההשתתפות בהיעדר תוצאות מוחשיות בשטח.

בצל בלבול מוסדי זה, החלו מבנים שבטיים ומגזרים אינטרסנטיים לעלות כחלופות המספקות הגנה ותמיכה לאזרחים. שינוי זה משקף מצב של אובדן אמון במוסדות הפוליטיים הרשמיים וחיפוש אחר מסגרות מסורתיות המסוגלות יותר לענות על הצרכים המיידיים.

התנועה הפוליטית הפלסטינית סובלת מחוסר יכולת ברור בניסוח תוכנית לאומית מאוחדת שתגיב למורכבות השלב הנוכחי ולאתגריו הגדולים. ריק תוכניתי זה מקל על כוחות בינלאומיים לכפות מסלולים חד-צדדיים העוקפים את המסגרות הייצוגיות הקיימות.

האינדיקטורים מתרבים לכך שארצות הברית וישראל שואפות לבחון תצורות פוליטיות חדשות חלופיות למוסדות הפלסטיניים הנוכחיים. ניסיונות אלו נועדו ליצור מציאות פוליטית חדשה שתואמת את החזונות הביטחוניים והפוליטיים של הכוחות החיצוניים, הרחק מהקבועים הלאומיים.

השאלה המהותית נותרה בעינה לגבי מידת יכולתן של הבחירות הפנימיות לחולל שינוי איכותי בשיח ובפרקטיקה הפוליטית. עד כה, האינדיקטורים עדיין מרמזים על שחזור אותם דפוסים ישנים ששלטו בעבודה הארגונית בשנים האחרונות ללא שינוי מהותי.

הפרויקט הלאומי הפלסטיני בשלב עדין זה זקוק להשבת האמון הקהילתי באמצעות בניית מבנה ייצוגי משכנע. מבנה זה חייב לשקף את הכוחות בעלי המשקל העממי האמיתי, הרחק מהחלוקה הצרה שהכבידה על המצב הלאומי.

ניסוח תוכנית עבודה מעשית הנוגעת לדאגות היומיומיות של האנשים ומקלה על פצעיהם הכלכליים והחברתיים הפך לצורך עליון. האזרח הפלסטיני בגדה ובעזה זקוק לחזון פוליטי המצטלב עם צרכיו הקיומיים ומספק לו את מרכיבי העמידה על אדמתו.

יש לגבש חזון פוליטי שלבי לחמש השנים הבאות, שיתמקד בעיקר בעצירת מלחמת ההשמדה ובהתמודדות עם ההתפשטות ההתנחלותית. חזון זה חייב להציב את חיזוק עמידת הפלסטינים מול מדיניות העקירה הכפויה בראש סדר העדיפויות הלאומיות.

חיוני לעצור את הדימום בתודעה הלאומית באמצעות הגנה על זכויות משפחות השהידים, האסירים והפצועים, בשל הסמליות המוסרית שהם מייצגים. כל פגיעה בתיקים אלו מחלישה את החזית הפנימית ומשפיעה לרעה על המורל של העם הפלסטיני מול האתגרים.

השלב דורש ארגון מחדש מקיף של מוסדות הרשות לחיזוק היעילות במגזרים חיוניים כמו בריאות, חינוך וביטחון פנים. מנגנוני הבחירה והגיוס חייבים להתבסס על קריטריונים של יעילות ומקצועיות כדי להבטיח מתן השירותים הטובים ביותר לאזרחים והגנה על זכויות העובדים.

לסיכום, האיזון בין פעילות דיפלומטית ענפה לבין עמידה עממית בשטח הוא הדרך היחידה להתמודד עם פרויקטי השליטה הישראליים. המציאות מחייבת את הכוחות הפוליטיים להגיע למינימום של עבודה משותפת כדי להתגבר על מעגל הקיפאון הממושך.

המעבר ממצב של המתנה למצב של פעולה אינו מותרות פוליטית, אלא חובה היסטורית ולאומית הנכפית על ידי מורכבות השלב הנוכחי.

מקורות תקשורת עבריים חשפו התפתחות משפטית בינלאומית בולטת, כאשר בית הדין הפלילי הבינלאומי הוציא צווי מעצר חשאיים נגד חמישה בכירים ישראלים. צעד זה מגיע במסגרת החקירות המתמשכות שמנהל בית הדין בנוגע לפשעי מלחמה ורצח עם שבוצעו ברצועת עזה, בנוסף לתיקי ההתפשטות ההתנחלותית בגדה המערבית הכבושה.

דיווחים ציטטו מקורות דיפלומטיים לפיהם רשימת המבוקשים החדשה כוללת אישים פוליטיים בכירים לצד שני מפקדים צבאיים בכירים בצבא הכיבוש. למרות אישור הוצאת צווי מעצר אלה, התזמון המדויק של הוצאתם עדיין נשמר בסוד, ושמותיהם לא נחשפו רשמית כדי להבטיח את יעילות הרדיפה המשפטית.

צווי מעצר חשאיים אלה הם הרחבה של ההליכים המשפטיים שבית הדין החל בנובמבר 2024, כאשר הוציא צווי מעצר פומביים נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון לשעבר יואב גלנט. הרחבה זו ברשימת המבוקשים מצביעה על נחישות התביעה הכללית הבינלאומית לרדוף את ההנהגה האחראית למבצעים הצבאיים ולמדיניות ההתנחלות.

בהקשר קשור, דיווחים קודמים ציינו כי משרד התובע הכללי של בית הדין שוקל ברצינות לרדוף שרים קיצוניים בממשלת ישראל, ובראשם שר האוצר בצלאל סמוטריץ' והשר לביטחון לאומי איתמר בן גביר. רדיפות אלה קשורות למדיניות ההסתה ולפעולות בשטח שתרמו להחמרת המצב ההומניטרי בעזה ולהסלמת ההתנחלויות.

הוצאת צווי מעצר אלה מטילה התחייבויות משפטיות מחמירות על המדינות החברות באמנת רומא, שכן מדינות אלה מחויבות לעצור את הבכירים הכלולים בצווי המעצר ולהסגירם לבית הדין אם ייכנסו לשטחן. מהלך זה מטיל בידוד בינלאומי נוסף על ההנהגה הישראלית, ומצמצם את מרחב התמרון של בכיריה בזירה הבינלאומית.

בית הדין הוציא צווי מעצר נגד חמישה בכירים ישראלים, כולל אישים פוליטיים ושני בכירים צבאיים.

ד"ר אחמד מג'דלאני, המזכיר הכללי של חזית המאבק העממי הפלסטיני, בשמו ובשם חברי הלשכה המדינית והוועד המרכזי של החזית, הגיש את ברכותיו הכנות והלבביות ביותר לנשיא מחמוד עבאס (אבו מאזן), לרגל בחירתו מחדש לראשות תנועת (פתח) במהלך עבודות הוועידה הכללית השמינית שלה, וכן לבחירת חברי הוועד המרכזי והמועצה המהפכנית.ד"ר מג'דלאני שיבח את החיוניות הארגונית והתפקיד הלאומי המתחדש שהוצגו בוועידה, והדגיש כי היא היוותה נקודת מפנה במסלול התנועה, ושיקפה את מעמדה ההיסטורי בהובלת הפרויקט הלאומי הפלסטיני, בשמירה על ההחלטה הלאומית העצמאית, ובהגנה על זכויות העם הפלסטיני מול הכיבוש ותוכניותיו.מג'דלאני הוסיף כי כינוס הוועידה מתקיים בנסיבות פלסטיניות מורכבות ביותר, כתוצאה מהמשך התוקפנות וההתנחלויות וניסיונות חיסול הסוגיה הפלסטינית, מה שמחייב חיזוק האחדות הלאומית, וביסוס השותפות הפוליטית במסגרת ארגון השחרור הפלסטיני כנציג הלגיטימי והיחיד של העם הפלסטיני.המזכיר הכללי של חזית המאבק העממי הפלסטיני קרא לפיתוח ועדכון המערכת הפוליטית הפלסטינית באופן שיחזק את עמידת העם הפלסטיני ואת יכולתו להתמודד עם האתגרים הנוכחיים, והדגיש את חשיבות איחוד כל המאמצים הלאומיים להגנה על הפרויקט הלאומי, ולהגנה על זכויות העם לחירות, שיבה והגדרה עצמית, ולהקמת מדינה פלסטינית עצמאית בריבונות מלאה שבירתה ירושלים.ד"ר מג'דלאני סיים את ברכתו בהדגשה על ביטחונו כי השלב הבא דורש יותר סולידריות לאומית, ואיחל לנשיא עבאס בריאות טובה ומתמשכת, לוועידת תנועת (פתח) הצלחה והתקדמות, ולעם הפלסטיני עמידה איתנה עד להשגת זכויותיו הלאומיות הלגיטימיות.

רצועת עזה מתמודדת עם הסלמה מתמשכת בשטח מזה מספר ימים, כאשר הכוחות הישראליים הגבירו את ההפצצות האוויריות והארטילריות שלהם על אזורים מאוכלסים. התקיפות החוזרות ונשנות הללו החמירו את חוסר היציבות והגבירו את סבלם ההומניטרי של תושבי הרצועה בתנאים קשים.

מניין ההרוגים עלה בשעות האחרונות ל-13 הרוגים לפחות, שמונה מהם נהרגו בתקיפה אווירית שכוונה לעז א-דין אל-חדאד, מנהיג בגדודי עז א-דין אל-קסאם. התפתחויות אלו בשטח מתרחשות בזמן שצירי הלחימה עדים להתנגשויות לסירוגין וירי כבד באזורים חיוניים.

בפירוט ההתפתחויות בשטח ביום ראשון, חמישה פלסטינים נהרגו ואחרים נפצעו כתוצאה מתקיפות שכוונו לאתרים שונים. ההפצצה התרחשה במקביל לירי כבד מכלי רכב צבאיים באזורים שמדרום לחאן יונס ובשכונת תופאח, הממוקמת ממזרח לעיר עזה, מה שהוביל לשיבוש תנועת האזרחים.

מקורות רפואיים בבית החולים שהידי אל-אקצא דיווחו על הגעת גופותיהם של שלושה הרוגים ומספר פצועים בעקבות תקיפה שבוצעה על ידי כטב"ם ישראלי בעיר דיר אל-בלח. כמו כן, המרכז הרפואי נאצר אישר את מותו של פלסטיני נוסף בהפצצה דומה שכוונה למרכז העיר חאן יונס בדרום הרצועה, תוך כדי המשך טיסה אינטנסיבית של כלי טיס.

בצפון הרצועה, התקיפות לא פסקו, כאשר כטב"ם ביצע תקיפה על מחנה ג'באליה לפנות בוקר יום ראשון, שהביאה למותו של פלסטיני ולפציעתם של אחרים בדרגות שונות. הפעולות הצבאיות מתרכזות כעת באזורים הדרומיים, עם תיעוד של הפרות בשטח יומיומיות הכוללות הפצצות ארטילריות וירי מספינות מלחמה.

במישור ההומניטרי, נתוני משרד הבריאות מצביעים על עלייה מתמדת במספר הקורבנות מאז תחילת המלחמה באוקטובר 2023, כאשר המספר הגיע לעשרות אלפים. צוותי ההגנה האזרחית עדיין מתמודדים עם קשיים עצומים בחילוץ הנעדרים מתחת להריסות עקב מחסור בציוד והרס נרחב בתשתיות.

בתי החולים הנותרים בשירות סובלים מלחצים עצומים העולים על יכולת הקיבולת שלהם כתוצאה ממחסור חמור בתרופות ובדלק הדרוש להפעלת גנרטורים. מצב קטסטרופלי זה מאיים על המשך מתן שירותי בריאות מצילים חיים, במיוחד במחלקות טיפול נמרץ וחדרי מיון הגדושים בפצועים.

בנוגע לסיוע הומניטרי, משרד התקשורת הממשלתי חשף כי אחוז המשאיות שאושרו להיכנס מאז העשירי באוקטובר האחרון לא עלה על 38% מהצורך האמיתי. אספקה זו כפופה למגבלות חמורות המונעות כניסת פריטים חיוניים, מה שהוביל לעלייה מטורפת במחירים ולמחסור חמור במזון.

מאות אלפי עקורים חיים באוהלים ובמרכזי מחסה צפופים החסרים את התנאים המינימליים לחיים בכבוד, במיוחד באזורים הדרומיים. עם המשך הפסקות המים והחשמל, המשבר ההומניטרי מעמיק והופך למורכב יותר בהיעדר כל אופק פוליטי קרוב להפסקת אש קבועה.

מספר משאיות הסיוע שנכנסו לרצועה מאז תחילת הפסקת האש לא עלה על 38% מהסך הכולל המשוער.

שמונים ושמונה שנים חלפו מאז הקמת מה שמכונה מדינת הכיבוש, עשורים שבהם התנועה הציונית אימצה אסטרטגיה של רצח עם ועקירה בכפייה כדי לכפות מציאות של יהוד וחילוף. קיום הישות הזו התבסס על ביצוע טבח שיטתי כדי לגרש את הרוב המכריע של הפלסטינים מבתיהם ההיסטוריים ולשדוד את משאביהם.

רישומים היסטוריים מצביעים על כך שכנופיות ציוניות ביצעו לפחות 44 מעשי טבח בשנת 1948 לבדה, תחת תמיכה מוחלטת של שלטונות המנדט הבריטי. שיתוף פעולה זה הוביל לעקירת כ-850 אלף פלסטינים מאדמתם לפני אמצע מאי באותה שנה, במסגרת תוכנית טיהור אתני מחושבת היטב.

מנגד, המכונה הציונית פעלה למשוך מאות אלפי מתיישבים יהודים שיחליפו את בעלי האדמה, כאשר הכיבוש השתלט על 78% משטח פלסטין ההיסטורית. רכוש הפליטים ומשאבי הטבע של המולדת הפכו מאז למרכיבי ייצור חיוניים לחיזוק המבנה הכלכלי והכוח הצבאי של הכיבוש.

מלחמת הטיהור האתני החלה למעשה בנובמבר 1947, לאחר פרסום החלטת החלוקה של האו"ם, ונמשכה בעוצמה עד סוף המנדט הבריטי. למרות שהיהודים שלטו בפחות מ-6% מהאדמות עם עזיבת בריטניה, התמיכה הצבאית והלוגיסטית אפשרה להם התרחבות מהירה.

מקורות היסטוריים חשפו כי כנופיות ציוניות הצליחו לרכוש ציוד צבאי עצום מהצבא הבריטי הנסוג, שכלל מטוסי קרב בעסקאות שהגיעו למיליוני לירות שטרלינג. יכולות אלו יצרו פער עצום במאזן הכוחות בין המורדים הפלסטינים שהחזיקו בנשק פשוט לבין הכוחות הציוניים המאורגנים.

עד תחילת 1948, הסוכנות היהודית ניהלה את ענייני השטחים הכבושים צבאית ומנהלית באמצעות צבא ה'הגנה' ויחידות הקומנדו של ה'פלמ"ח'. כוח זה מנה כ-45 אלף לוחמים חמושים היטב, מול כמה אלפי מתנדבים ערבים ומורדים מקומיים שחסרו ציוד מודרני.

מדיניות היהוד לא נעצרה בגבולות הגיאוגרפיה, אלא התרחבה לכלול 'יהוד זמן ומקום' באמצעות משיכת יהודי העולם ושינוי מאפייניה התרבותיים של פלסטין. נתונים עדכניים לשנת 2026 מראים כי מספר המתיישבים היהודים בפלסטין הכבושה הגיע ל-7.2 מיליון נפש, המחולקים בין מוצא מערבי למזרחי.

מנגד, הטרגדיה של הפליטים הפלסטינים התעצמה וכיום היא כוללת יותר משבעה מיליון פליטים החיים בתפוצות ובמחנות. אלה מייצגים את צאצאי הדור שנעקר בנכבה הראשונה, אשר היוו אז יותר מ-60% מכלל העם הפלסטיני שמנה אז 1.4 מיליון נפש.

הפליטים הפלסטינים התפזרו לאחר הנכבה של 1948 בעיקר בגדה המערבית וברצועת עזה, בעוד שמספרים גדולים נאלצו לעקור למדינות שכנות כמו ירדן, סוריה ולבנון. תנאים כלכליים ופוליטיים קשים דחפו רבים להגר לאירופה, אמריקה ומדינות המפרץ הערבי בחיפוש אחר חיים בכבוד.

תמונת העקירה חזרה על עצמה בשנת 1967, כאשר צבא הכיבוש גירש כ-460 אלף פלסטינים בעקבות כיבוש יתרת האדמה הפלסטינית. 'עקורים' חדשים אלה הצטרפו לשיירות הפליטים, ומספרם הכולל כיום עולה על שני מיליון נפש, בנוסף למיליוני הפליטים הקודמים.

למרות שחלפו קרוב לשמונה עשורים מאז הנכבה, מחצית מהעם הפלסטיני עדיין עומד איתן בגבולות פלסטין ההיסטורית, מתריס נגד כל מדיניות העקירה הדמוגרפית. הסטטיסטיקה מצביעה על כך ש-50% מהפלסטינים חיים בפנים, בעוד שהמחצית השנייה מפוזרת בגלויות קרובות ורחוקות ברחבי העולם.

המספרים מאשרים כי כ-80% מכלל העם הפלסטיני עדיין מתגוררים בפלסטין או במדינות ערב הסובבות אותה, מה שמכשיל את הימור הכיבוש על השכחה. עמידה זו מתרחשת למרות מחיר ההקרבה היקר שכלל את מותם של מאות אלפים ומאסרם של יותר ממיליון וחצי פלסטינים.

האסירים הפלסטינים בבתי הכלא של הכיבוש סבלו מהצורות הנוראיות ביותר של עינויים, הרעבה והזנחה רפואית מכוונת, מה שהוביל למותם של מאות מהם מאחורי הסורגים. סבל מתמשך זה רק הגביר את נחישותו של העם הפלסטיני לדבוק בזכויותיו הלאומיות הלגיטימיות והבלתי ניתנות לערעור.

עיני הפלסטינים נשואות למולדתם היחידה, למרות דרך הייסורים הארוכה שהחלה בשנת 1948 ופרקיה טרם הסתיימו. מדיניות ההרג והעקירה שאומצה על ידי 'מדינת ההשמדה' לא הצליחה לשבור את רצון השיבה, אלא העמיקה את הקשר לאדמה ולזהות בתודעת הדורות הבאים.

עד 15 במאי 1948, לכל לוחם פלסטיני או ערבי עם נשקו הפשוט היו שישה ציונים מצוידים בכל כלי הנשק המודרניים היבשתיים והאוויריים.

ממשלת ישראל אישרה רשמית תוכנית התנחלות חדשה שמטרתה להשתלט על קבוצת נכסים וחנויות בבעלות פלסטינים בדרך באב א-סלסלה ההיסטורית בתוך העיר העתיקה בירושלים הכבושה. החלטה זו מגיעה כהפעלה של צו שנחתם על ידי שר המורשת הישראלי לפני כעשרה חודשים, מה שסולל את הדרך לפינוי תושבים וסוחרים מאחד האזורים הרגישים והצמודים ביותר למסגד אל-אקצא המבורך.

מקורות מקומיים במחוז ירושלים דיווחו כי רשויות הכיבוש שואפות באמצעות תוכנית זו להפוך את האזור למה שמכונה 'רחוב הסכסוך', כהכנה לסיפוחו המלא ל'רובע היהודי'. צעד זה נועד לשנות את האופי הדמוגרפי והגיאוגרפי של האזור, הנמצא במרחק צעדים ספורים מהמוסלה הקבלי וכיפת הסלע, מה שמעורר חששות רציניים לגבי עתיד הנוכחות הפלסטינית שם.

מצדה, מחוז ירושלים הזהיר בהצהרה רשמית מפני השלכות ההסלמה הקולוניאלית הזו, וראה בה שלב חדש של עקירה כפויה והידוק השליטה על נכסים היסטוריים. המחוז הדגיש כי פגיעה בשכונת באב א-סלסלה מהווה ניסיון לכפות מציאות יהודית חדשה ולרוקן את המעברים החיוניים הסובבים את אל-אקצא מתושביהם המקוריים לטובת המתנחלים.

ההערכות מצביעות על כך שההחלטה כוללת בין 15 ל-20 נכסים וחנויות בבעלות משפחות ירושלמיות ותיקות שגרו באזור במשך מאות שנים. משפחות אלו חיות במצב של חרדה עמוקה מאז פרסום הידיעות על הפיכת ההחרמה לעובדה מוגמרת, במיוחד בהיעדר מסלולים משפטיים יעילים להתמודדות עם החלטות ממשלת הכיבוש הקיצונית.

מקורות תקשורתיים הבהירו כי ממשלת ישראל מצדיקה את ההחרמות הללו כחלק מתוכנית לחיזוק הריבונות בלב העיר העתיקה בירושלים, והרחבת השפעתה של 'החברה לפיתוח הרובע היהודי'. חברה זו נחשבת לגוף המבצע המופקד על ניהול הנכסים המוחרמים והפיכתם למאחזים התנחלותיים או מתקנים המשרתים את תיירות ההתנחלויות באזור.

בקריאה היסטורית של ההחלטה, מומחים לענייני התנחלויות אישרו כי הבסיס המשפטי שעליו הסתמך הכיבוש מתייחס לשנת 1968, אז הוחרמו 116 דונם בעיר העתיקה בטענה של 'אינטרס ציבורי'. מאז, רשויות הכיבוש ממשיכות לנגוס בנכסים הפלסטיניים הנותרים בתוך שטח זה כדי להרחיב את שטח ההתנחלות שהוכפל עשרות מונים.

נתונים היסטוריים מצביעים על כך ש'חארת אל-יהוד' (הרובע היהודי) לא עלה על 5 דונם לפני 1948, אך הוא התרחב והגיע כיום ל-130 דונם על חשבון נכסים ערביים פרטיים. הבעלות על אדמות אלו הועברה בהדרגה מנכסים פרטיים ל'אדמות מדינה' ולאחר מכן ניתנה לעמותות התנחלות ולמתנחלים שמספרם עולה כיום על 4500 איש.

האזור הממוקד כולל ציוני דרך אסלאמיים והיסטוריים יקרי ערך, המתוארכים לתקופות האיובית, הממלוכית והעות'מאנית, ומהבולטים שבהם 'מדרסת אל-טשטמריה' שהוקמה על ידי האמיר הממלוכי טשטמר אל-עליי. מדרסה זו כוללת מקדש היסטורי ומתקנים ששימשו ללימוד מדעי הדת ושינון הקוראן, והיא כיום מאוימת ליפול תחת שליטה מלאה של המתנחלים.

באותו מתחם נמצא גם מטה ההיאה האסלאמית העליונה בראשות השייח' עכרמה צברי, בנוסף לשווקים היסטוריים כמו 'שוק אל-שוואיין' ו'שוק אל-מביאדין'. ציוני דרך אלו נחשבים לחלק בלתי נפרד מהזיכרון הקולקטיבי של הירושלמים, שכן הם היוו את עמוד השדרה של החיים החברתיים, הכלכליים והדתיים המובילים לרחבות מסגד אל-אקצא.

חוקרים בתולדות ירושלים סבורים כי הכיבוש בחר בתזמון זה לביצוע ההחרמות מכיוון שהתנאים הפוליטיים הנוכחיים מספקים לו כיסוי להעברת פרויקטים שנדחו במשך עשורים. למרות שחלפו 58 שנים מאז החלטת ההחרמה הראשונה, הביצוע בפועל של פינוי נכסים רגישים אלו נתקל בקשיים עד לעליית הממשלה הימנית הנוכחית לשלטון.

צפוי כי יישום החלטה זו יוביל להגבלת תנועת המתפללים הפלסטינים המגיעים למסגד אל-אקצא דרך באב א-סלסלה, לאור הליכי הביטחון המחמירים שילוו את הנוכחות ההתנחלותית החדשה. הכיבוש שואף בכך ליצור מרחב קולוניאלי סגור שיקל על פריצות מתנחלים ויפחית את החיכוך עם התושבים המקוריים באמצעות גירושם.

שמות של משפחות ירושלמיות כמו אל-נמרי, גאנם, אל-בשיתי ואל-ג'אעוני בולטים כנפגעות ביותר מהחלטה זו, שכן בתיהן וחנויותיהן ממוקמים בקווי החזית של האזור הממוקד. משפחות אלו מדגישות את דבקותן בזכויותיהן ההיסטוריות למרות הלחצים והרדיפות שמפעילים משטרת הכיבוש וגופיה השונים כדי לדחוף אותן לעזיבה מרצון או בכפייה.

דרך באב א-סלסלה אינה רק מעבר גיאוגרפי, אלא היא עדות לעמידתם של המוראביטון שהתמודדו עם הפריצות החוזרות ונשנות לאורך השנים האחרונות. קירות סמטה היסטורית זו היו עדים לעימותים אלימים שבהם נשפך דמם של פלסטינים בהגנה על זהות העיר הקדושה ומקומותיה הקדושים האסלאמיים והנוצריים.

לסיכום, תוכנית זו נכללת בחזון ישראלי כולל שמטרתו 'יהוד חזותי' וריבוני של העיר העתיקה בירושלים, באמצעות מחיקת הנוכחות הפלסטינית החומרית והרוחנית. רשויות הכיבוש ממשיכות לנצל חוקים גזעניים כדי לשנות את מאפייני העיר, בתוך אזהרות בינלאומיות ופלסטיניות כי צעדים אלו עלולים להוביל לפיצוץ המצב באזור כולו.

שכונת באב א-סלסלה נחשבת לאחד המעברים ההיסטוריים החשובים ביותר המובילים למסגד אל-אקצא, ופגיעה בה נושאת ממדים פוליטיים ודתיים החורגים מהממד הנדל"ני.

משרד הבריאות ברצועת עזה הודיע על מותם של חמישה חללים פלסטינים כתוצאה מסדרת תקיפות ישראליות שפגעו באזורים שונים ברצועה בשעות האחרונות. האלימות הקשה ביותר התרכזה בעיר דיר אל-בלח, שם פגעה תקיפה אווירית בסביבת בית החולים שהידי אל-אקצא, וגרמה לפציעות קשות ולמקרי מוות מיידיים.

מקורות רפואיים אישרו את הגעתם של שלושה חללים ומספר פצועים לבית החולים כתוצאה מההפצצה שפגעה באזור החיוני המקיף את המתקן הרפואי היחיד הפועל באזור המרכז. תקיפות אלו מתרחשות תחת לחץ עצום על הצוות הרפואי המנסה להתמודד עם זרם הפצועים באמצעים פרימיטיביים ומוגבלים ביותר.

מקורות בשטח דיווחו כי הכרזה על מקרי המוות מתבצעת בהדרגה עקב חומרת הפציעות המגיעות לחדרי הניתוח, כאשר רבים מאבדים את חייהם כתוצאה ממחסור באמצעים. הדרגתיות זו בהכרזה על הקורבנות משקפת את שבריריות המצב הבריאותי הנוכחי ואת חוסר יכולתם של הרופאים להציל פצועים הסובלים מפציעות מורכבות.

מערכת הבריאות בעזה עומדת בפני קריסה מוחלטת, כאשר יותר מ-40 בתי חולים ומרכזים רפואיים יצאו מכלל שימוש באופן מלא או חלקי כתוצאה מהפצצות ישירות או מחוסר דלק. דוחות רשמיים מדברים על מחסור חמור בציוד רפואי בסיסי ובתרופות מצילות חיים, מה שהופך את בתי החולים למרכזים לשיכוך כאבים בלבד.

משרד הבריאות ציין כי הכיבוש ממשיך למנוע הכנסת ציוד רפואי חיוני, מה שגרם למותם של פצועים רבים שיכלו להינצל בנסיבות רגילות. המצור הרפואי ההדוק הזה מחמיר את מספר הקורבנות מדי יום, והופך את מתן הטיפול הרפואי למשימה כמעט בלתי אפשרית תחת ההרס הנרחב.

בנוסף, רצועת עזה עומדת בפני אסון סביבתי חסר תקדים המאיים על חיי התושבים לשנים רבות קדימה כתוצאה מהרס שיטתי של התשתיות. ערימות של הריסות ופסולת מוצקה מתפשטות ברחובות הצפופים בעקורים, מה שהפך את אזורי המגורים למוקדי זיהום, מחלות ומגפות פתוחים.

החקלאי יוסף שלדאן תיאר את מה שקרה לאדמות החקלאיות ברצועה כנכבה סביבתית, והדגיש כי הכיבוש התכוון לשנות לחלוטין את פני האזור ולגרוף את הקרקע הפורייה. הוא הסביר כי השטחים שסיפקו מזון לתושבים הפכו לאדמות צחיחות או לאתרים להקמת אוהלי עקורים חסרי תנאי היגיינה מינימליים.

באותו הקשר, המומחה לענייני סביבה, מוחמד אל-עשי, הזהיר מפני הידרדרות חמורה שפגעה בכל מרכיבי הסביבה – מים, אדמה ואוויר – בכל אזורי הרצועה. אל-עשי הדגיש כי זיהום מי שפכים וערבובם עם מקורות מים תת-קרקעיים מהווים פצצת זמן מתקתקת שהשפעותיה הבריאותיות יתפוצצו בטווח הקצר והארוך.

דוחות זכויות אדם עדכניים מצביעים על כך שהיקף ההרס הסביבתי בעזה חיסל כל תקווה קרובה להתאוששות, כאשר רשתות הביוב ותחנות הטיפול נהרסו לחלוטין. מציאות זו כופה על התושבים לחיות בתוך הצפות של מי שפכים הממלאים את הסמטאות וגורמים להתפשטות מחלות עור ונשימה מסוכנות.

מצדו, ראש הפעולות במרכז האירו-ים תיכוני לזכויות אדם, אנס אל-ג'רג'אווי, הדגיש כי מה שישראל עושה בעזה נכנס תחת ההגדרה 'רצח עם סביבתי'. אל-ג'רג'אווי הסביר כי הרס מקורות המים והאדמות החקלאיות הוא מעשה מכוון שמטרתו להפוך את עזה למקום בלתי ראוי לחיי אדם.

המרכז לזכויות אדם הדגיש כי אסטרטגיה זו נמצאת בלב תוכנית רצח העם, כאשר הסביבה משמשת כנשק לכפיית תנאי חיים המובילים להשמדה בפועל. פגיעה ביסודות הקיום הבסיסיים משקפת רצון לחסל את הקיום הפלסטיני באמצעות הרס העמודים שעליהם נשענים חיי היומיום.

האסון הסביבתי הפך למציאות מוחשית הרודפת את תושבי עזה בכל פרטי חייהם, כאשר הם נאלצים לנשום אוויר מזוהם באבק הריסות ובחומרים כימיים הנובעים מחומרי נפץ. כמו כן, היעדר פתרונות לסילוק טונות הפסולת המצטברת מגביר את מורכבות התמונה ההומניטרית הטרגית שבה חיים יותר משני מיליון בני אדם.

הדוחות סיכמו כי מלחמת ההשמדה לא הסתפקה בפגיעה בחיים, אלא התרחבה ופגעה באדמה, במים ובכל מה שקשור לסביבה הטבעית בעזה. הרס מקיף זה דורש התערבות בינלאומית דחופה כדי לעצור את הדימום האנושי והסביבתי, ולשקם את מה שניתן להציל לפני שיהיה מאוחר מדי ועתיד הדורות הבאים יאבד.

ישראל ביצעה רצח עם סביבתי ברצועת עזה באמצעות הרס אדמות חקלאיות ומקורות מים כדי לכפות תנאי חיים בלתי אפשריים.

דיווחים עיתונאיים אמריקאיים עדכניים חשפו התפתחויות מסוכנות בשטח הנוגעות לפעילות צבאית ישראלית בתוך שטחי עיראק, כאשר הניו יורק טיימס אישר, בציטוט גורמים יודעי דבר, כי ישראל לא הסתפקה באתר אחד אלא הקימה שני אתרים צבאיים חשאיים באזור המדבר המערבי. מהלכים אלו מגיעים במסגרת אסטרטגיה רחבה יותר שמטרתה לחזק את היכולות הלוגיסטיות של חיל האוויר הישראלי הרחק ממעקב מסורתי.

על פי המידע שהודלף, הכוחות הישראליים החלו בפעולות בנייה והצטיידות באתרים זמניים אלו בסוף שנת 2024, תוך ניצול האופי הגיאוגרפי הקשה והמרוחק של המדבר העיראקי. מתקנים אלו נועדו בעיקר לספק נקודות תמיכה מתקדמות למטוסי קרב, ובכך לצמצם את המרחקים הלוגיסטיים הנדרשים לביצוע משימות אוויריות בעומק איראן.

המקורות ציינו כי אחד משני האתרים הללו הוקצה במלואו לשרת פעולות אוויריות, ומשמש כמרכז אספקה והכוונה המקל על מעבר מטוסי קרב לעבר יעדיהם. נתונים אלו מאשרים את מה שפורסם בעבר בוול סטריט ג'ורנל לגבי קיומו של תיאום מרומז או ידיעה מוקדמת מצד הממשל האמריקאי בנוגע למהלכים צבאיים אלו מעל שטחי עיראק.

בפרטים מזעזעים מהשטח, הדו"ח ציין כי הצד הישראלי לא היסס להשתמש בכוח צבאי ישיר כדי להגן על סודיות האתרים הללו, כאשר מטוסי הקרב שלו ביצעו תקיפות אוויריות שכוונו ליחידות של הכוחות העיראקיים. תקיפות אלו אירעו כאשר כוחות אלו עמדו להגיע לקואורדינטות של האתרים הסודיים ולגלות את אופי הפעילות המתנהלת שם.

אמצעי הביטחון הישראליים לא הוגבלו לתקיפות אוויריות, אלא כללו גם פריסת יחידות של כוחות מיוחדים בתוך מרכזים לוגיסטיים אלו כדי להבטיח את אבטחתם בשטח. יחידות עילית אלו פועלות לניהול הפעילות היומיומית ולהבטחת מוכנות המסלולים והציוד הטכני הנדרש לקבלת מטוסים ומסוקים בכל עת.

הדיווחים דיברו על אירוע טרגי שבו נהרג רועה צאן מקומי באזור, לאחר שדיווח על תנועות צבאיות חריגות וצפה במסוקים נוחתים באזורים לא מיושבים. דיווחי התושבים המקומיים הובילו לתנועת הצבא העיראקי כדי לבדוק את העניין, אך ההתערבות האווירית הישראלית מנעה מכוחות הלאום להגיע ללב האתרים החשודים.

מצדה, ממשלת עיראק חווה מצב של מבוכה פוליטית וביטחונית לנוכח ההדלפות המתמשכות הללו, שכן היא אישרה בעבר את קיומו של 'מסלול נחיתה' השייך לכוח זר שלא נקבה בשמו. למרות טענת הרשויות בבגדאד כי האתר פונה במלואו, הדיווחים האמריקאיים החדשים מעמידים את הגרסה הרשמית תחת זכוכית מגדלת של ספק.

מקורות תקשורת מהבירה בגדאד דיווחו כי הממשלה עדיין מסרבת להכיר בקיומו של בסיס שני או בכל פעילות ישראלית מתמשכת עד לרגע זה. החוגים הרשמיים מתעקשים כי הריבונות העיראקית מוגנת, וכי החקירות בשטח שנערכו לאחרונה לא העלו כל ממצא של נוכחות צבאית זרה בלתי חוקית באזורים אלו.

בניסיון להכיל את הזעם העממי והפוליטי, הכוחות העיראקיים פתחו במבצע צבאי נרחב תחת השם 'אכיפת ריבונות', שכיוון לסרוק שטחים נרחבים מהמדבר המערבי. מהלך זה נועד לחפש כל ראיות חומריות או מתקנים שאולי שימשו כוחות חיצוניים, אך התוצאות המפורסמות עד כה שוללות קיומם של אינדיקטורים חשודים כלשהם.

הסתירה נשארת אדון המצב בין מה שמפרסמת העיתונות העולמית המתועדת לבין מה שמצהירים הגורמים הרשמיים בעיראק, מה שפותח את הדלת לשאלות לגבי מידת יכולתה של המדינה לשלוט במרחב האווירי ובגבולותיה היבשתיים. המדבר המערבי נשאר אזור סכסוך מודיעיני פתוח, על רקע המתיחות האזורית הגוברת בין ישראל לאיראן.

ישראל הקימה אתר צבאי חשאי במדבר העיראקי במטרה לתמוך בתקיפותיה נגד איראן, וביצעה תקיפות נגד מי שניסה לגלות אותו.

ממשלת ישראל אישרה היום, יום ראשון, תוכנית להפיכת מתחם סוכנות הסעד והתעסוקה לפליטים פלסטינים (אונר"א) בשכונת שייח' ג'ראח בירושלים הכבושה למשרדים רשמיים וצבאיים. ההחלטה כוללת הקמת משרד מיוחד לשר הביטחון ישראל כץ, בנוסף למוזיאון של צבא הכיבוש ולשכת גיוס חדשה, וזאת לאחר חודשים של השתלטות על האתר והרס חלקים נרחבים ממנו.

הודעה זו פורסמה בהצהרה משותפת של משרד הביטחון ועיריית ירושלים הכפופה לרשויות הכיבוש, בה אישרו שני הצדדים כי ימשיכו ביישום הפרויקט על חורבות המתקן הבינלאומי. צעד זה בא כהשלמה להחלטת ההפקעה שבוצעה ב-20 בינואר האחרון, כאשר כוחות ישראליים פרצו למטה והחלו בפעולות הריסה והשחתה בתוכו כהכנה לשינוי מוחלט של מאפייניו.

על פי התוכנית החדשה, יוקצה שטח של עד 36 דונם לטובת משרד הביטחון הישראלי, במטרה להקים מוזיאון צבאי מתקדם שינציח את מורשת הצבא, לצד מרכז גיוס מודרני שישרת את המערכת הביטחונית. הרחבה עירונית צבאית זו נועדה לבסס את הנוכחות הישראלית בלב השכונות הפלסטיניות במזרח ירושלים, ובמיוחד באזור בית הספר לשוטרים הסמוך לתל התחמושת.

מצידו, שר הביטחון ישראל כץ ראה בהחלטה זו ביטוי למה שתיאר כריבונות, ציונות וביטחון בעיר ירושלים. כץ ציין בהצהרותיו כי בחירת אתר זה במיוחד נושאת משמעויות סמליות רבות, שכן היא מסיימת את קיומה של הסוכנות הבינלאומית באזור ומחליפה אותה במוסדות צבאיים הכפופים לכיבוש, וראה בכך מסר של עוצמה המופנה למי שכינה אויבים.

בהקשר קשור, שר הבינוי והשיכון חיים כץ תקף את סוכנות אונר"א, ותיאר אותה כגוף בינלאומי עוין שיש לסיים את השפעתו בעיר הקודש. השר טען כי הפיכת שטח זה ממטה הומניטרי למתקן צבאי היא צעד הכרחי לשמירה על מה שכינה המורשת הישראלית, ולשיפור התנאים הלוגיסטיים למגויסים החדשים לשורות הצבא.

סוכנות אונר"א נאלצה לפנות את מטהה ההיסטורי בשייח' ג'ראח בתחילת השנה הנוכחית, לאחר עשרות שנים של עבודה מתמשכת בו מאז שנות החמישים של המאה הקודמת. פינוי כפוי זה בא כתוצאה מסדרת חוקים שאושרו על ידי הכנסת הישראלית, אשר קבעו איסור על פעילויות הסוכנות האו"ם בתוך ירושלים הכבושה וצמצום סמכויותיה באזורים אחרים.

אונר"א מתמודדת עם קמפיין ישראלי אגרסיבי שמטרתו לחסל את קיומה, כאשר רשויות הכיבוש מאשימות אותה במעורבות עובדיה באירועי השבעה באוקטובר, טענות שהסוכנות הכחישה שוב ושוב. למרות אישורי האו"ם על ניטרליות הארגון ומחויבותו לסטנדרטים בינלאומיים, ישראל ממשיכה בפעולותיה החד-צדדיות לערעור עבודתה של הארגון ההומניטרי הגדול ביותר המספק שירותים לפליטים פלסטינים.

משקיפים רואים בהפיכת המטה האו"מי לבסיס צבאי ולמשרדי ממשלה חלק ממדיניות כפיית עובדות בשטח ושינוי הזהות הדמוגרפית והמוסדית של מזרח ירושלים. מהלכים אלה מתרחשים במקביל להסלמה בקצב ההתנחלויות והריסת בתים פלסטיניים בשכונת שייח' ג'ראח, מה שמסבך עוד יותר את המצב ההומניטרי והמשפטי בעיר הכבושה.

יצוין כי הצורך בשירותי אונר"א גדל באופן חסר תקדים לאור המשך המלחמה והמצור המוטל על העם הפלסטיני, כאשר הסוכנות נחשבת לעורק החיים העיקרי עבור מיליוני פליטים. גורמים בינלאומיים מזהירים כי פגיעה במטות הסוכנות והפיכתם למטרות צבאיות מהווה הפרה בוטה של אמנות בינלאומיות וחסינויות דיפלומטיות שצריכות להיות למתקני האו"ם.

אין דבר סמלי יותר מהקמת לשכת הגיוס על חורבות מתחם אונר"א, וזוהי מסר ברור לכל אויבינו שאנו ממשיכים לבנות את ירושלים.

צבא הכיבוש הודיע היום, שבת, כי ביצע תקיפה אווירית שכוונה נגד בכיר במטה המבצעים של תנועת חמאס, בהאא בארוד, באזורים ברצועת עזה. מקורות צבאיים טענו כי המבצע בוצע בהתבסס על מידע מודיעיני מדויק שעקב אחר תנועותיו של הבכיר הממוקד בשעות האחרונות. תקיפה זו מגיעה על רקע המשך המתיחות בשטח, למרות הדיבורים על הסדרי הפסקת אש קיימים.

בהצהרה שפרסם צבא הכיבוש נטען כי בארוד מילא תפקיד מרכזי בתכנון פעולות צבאיות שכוונו נגד הכוחות הפולשים וההתנחלויות הסובבות את הרצועה. ההצהרה ציינה כי פעילותו הצבאית התעצמה באופן ניכר בשבועות האחרונים, כאשר הכיבוש האשים אותו בהובלה והכוונה של תאים בשטח לביצוע פיגועים איכותיים. הפיקוד הצבאי הישראלי ראה בחיסול בארוד צעד שמטרתו להחליש את היכולות המבצעיות של תנועת חמאס בשטח.

בפרטי המבצע, מקורות טענו כי מטוסי קרב השתמשו בתחמושת מונחית כדי להבטיח פגיעה מדויקת במטרה ולצמצם את מה שתואר כ'נזק אגבי' בקרב אזרחים. הכיבוש טען כי לתקיפה קדמו פעולות מעקב אווירי אינטנסיביות אחר האתר כדי להבטיח שהמטרה נמצאת לבדה או בסביבה המאפשרת ביצוע התקיפה. טענות אלו מגיעות בהקשר של ניסיונות הכיבוש להצדיק את המשך פעולותיו האוויריות בתוך הרצועה.

מנגד, צבא הכיבוש אישר כי כוחותיו הפועלים במסגרת 'פיקוד הדרום' עדיין נמצאים בכוננות ופריסה רחבה, בהתאם להבנות הפסקת האש שהוכרזו. ההצהרה הדגישה כי המערכת הביטחונית תמשיך לרדוף אחר מי שהיא מגדירה כאיום על ביטחונה, והדגישה כי לא תהסס לפעול צבאית כדי להתמודד עם כל איום מיידי. הצהרות אלו משקפות את שבריריות המצב הביטחוני בשטח על רקע ההפרות המתמשכות.

עד כה לא פורסמה כל תגובה רשמית מתנועת חמאס או מהזרועות הצבאיות ברצועת עזה לאישור או הכחשת מותו של הבכיר בהאא בארוד. התפתחויות אלו מתרחשות במקביל לדיווחים רפואיים שציינו כי מספר אזרחים נהרגו בתקיפות שונות שכוונו לאזורים שונים ברצועה בשעות האחרונות. המצב בעזה נותר מועד להסלמה נוספת אם יאושרו פרטי מבצע החיסול והשלכותיו בשטח.

הבכיר הממוקד היווה איום ישיר ומיידי על כוחותינו בשטח, מה שהצריך את תקיפתו במכה אווירית מדויקת.

מדינת קטאר ביצעה מהלכים דיפלומטיים רחבי היקף שכללו מגעים ברמה גבוהה עם איראן, פקיסטן ואיחוד האמירויות הערביות, במטרה לסקור את מאמצי התיווך ולהפחית את ההסלמה הגוברת באזור. מקורות רשמיים דיווחו כי דיונים אלה התמקדו בדרכים להשגת שלום ויציבות מתמשכים, לאור הנסיבות העדינות העוברות על האזור כעת.

בהקשר זה, ראש ממשלת פקיסטן, מוחמד שאהבז שריף, קיבל שיחת טלפון מראש הממשלה ושר החוץ הקטארי, השייח' מוחמד בן עבד אל-רחמן אל-ת'אני, כאשר השיחה התמקדה במאמצי התיווך שמנהלת איסלאמאבאד בין ארצות הברית לאיראן. מהלך דיפלומטי זה נועד לקרב עמדות ולחזק את הביטחון והיציבות באזור באמצעות ערוצי דיאלוג שלווים.

במהלך השיחה, סקרו שני הצדדים את יחסי שיתוף הפעולה הדו-צדדיים בין דוחא לאיסלאמאבאד ואת הדרכים לחיזוקם בתחומים שונים, בנוסף לדיון בהתפתחויות האחרונות בשטח ובפוליטיקה. קטאר הביעה את הערכתה העמוקה לתפקיד שממלאת פקיסטן וכל הגורמים הבינלאומיים השואפים להגיע להבנות שיבטיחו הפסקת אש בין וושינגטון לטהראן.

השייח' מוחמד בן עבד אל-רחמן אל-ת'אני הדגיש את תמיכתה המלאה והמתמשכת של מדינת קטאר במאמצים הפקיסטניים שמטרתם לסיים את המשבר הנוכחי בדרכים דיפלומטיות. הוא הדגיש את חשיבות היענותם של כל הצדדים המעורבים למאמצים אלה כדי ליצור את האקלים המתאים להתקדמות במשא ומתן, עד להשגת הסכם מקיף שיסיים את מצב המתיחות המתמיד באזור.

בנושא קשור, ראש ממשלת קטאר דן עם שר החוץ האיראני, עבאס עראקצ'י, במאמצים להשגת שלום וחיזוק הביטחון האזורי. הוא שב והדגיש את עמדתה העקבית של קטאר בדבר הצורך להגיע להסכם מקיף שיסיים את המשברים התלויים ועומדים, וציין כי היענות חיובית מכל הצדדים היא הדרך היחידה להשגת היציבות המבוקשת.

השיחה עם הצד האיראני נגעה לנושא ביטחון המעברים הימיים, כאשר ראש ממשלת קטאר הדגיש כי חופש השיט הבינלאומי מהווה עקרון משפטי ומדיני איתן שאינו ניתן למיקוח. הוא הזהיר כי כל ניסיונות לסגור את מצר הורמוז או להשתמש בו ככלי ללחץ פוליטי יובילו להחמרת המשברים ולסיכון האינטרסים החיוניים של מדינות האזור.

הצד הקטארי קרא גם לצורך בציות קפדני לכללי המשפט הבינלאומי ולעקרונות יחסי שכנות טובים בין מדינות האזור. הוא ציין כי העלאת האינטרס של העמים דורשת הכרעה של שפת ההיגיון ותמיכה במאמצי הרגעה, באופן שיסייע בהגנה על הביטחון והשלום הבינלאומיים וימנע הידרדרות האזור לעימותים צבאיים בלתי מחושבים.

במסגרת הסולידריות האזורית, ראש ממשלת קטאר יצר קשר עם שר החוץ של איחוד האמירויות, השייח' עבדאללה בן זאיד אל-נהיאן, ודן בהתפתחויות המצב הביטחוני. דוחא שבה וגינתה בחריפות את המתקפה שפגעה באיחוד האמירויות באמצעות שלושה כלי טיס בלתי מאוישים, והדגישה את סולידריותה המלאה עם אבו דאבי בהגנה על ריבונותה ומתקניה החיוניים.

קטאר הביעה דאגה עמוקה מפני הפגיעה בתחנת הכוח הגרעינית בבראכה באזור אל-ד'פרה, וראתה בכך הסלמה מסוכנת המאיימת על ביטחון האזור כולו. השייח' מוחמד בן עבד אל-רחמן הדגיש את הצורך במעורבות כולם במאמצי התיווך לטיפול בשורשי המשברים באמצעות דיאלוג, באופן שימנע הישנות של תקיפות כאלה הפוגעות בסיכויי השלום.

מצד שני, המהלכים הקטארים כללו קשר עם שר החוץ של פורטוגל, פאולו רנגל, כאשר נסקרו יחסי שיתוף הפעולה הדו-צדדיים ונדונו ההתפתחויות האזוריות. הדיונים התמקדו בנושא הפסקת האש בין ארצות הברית לאיראן, ובמאמצים הבינלאומיים למנוע קריסה של ההבנות הראשוניות שהושגו בעבר.

מהלכים קטארים אינטנסיביים אלה מגיעים בתקופה שבה גוברים החששות הבינלאומיים מפני חזרה של הסלמה צבאית בין וושינגטון לטהראן, במיוחד עם כניסת גורמים אזוריים נוספים לקו העימות. דוחא שואפת, באמצעות תפקידה כמתווכת אמינה, למנוע כשלון במשא ומתן ולהבטיח את המשך פתיחות הערוצים הדיפלומטיים בין כל הצדדים.

הדיונים הקטארים הגיעו למסקנה בדבר הצורך בשיתוף פעולה בינלאומי ואזורי למניעת התפוצצות המצב, תוך הדגשה כי פתרונות צבאיים יובילו רק להרס נוסף. דוחא ממשיכה במגעיה עם בירות פעילות שונות כדי להבטיח הגעה להסכם בר קיימא שישמור על זכויות כל הצדדים ויבטיח את עתיד האזור הרחק מצל המלחמות.

חופש השיט הוא עיקרון איתן שאינו ניתן למיקוח, וסגירת מצר הורמוז או השימוש בו כקלף מיקוח רק מעמיקים את המשבר.

דיווחים תקשורתיים עבריים חשפו העלאת כוננות בתוך הממסד הביטחוני הישראלי, לקראת התמודדות עם הגעת צי הסולידריות הכולל כ-50 ספינות. מקורות הבהירו כי ההערכות מצביעות על התקרבות הצי למים הטריטוריאליים בתוך יומיים עד שלושה ימים, לאחר שיצא מחופי טורקיה בשבוע שעבר בניסיון לשבור את המצור הימי המוטל על רצועת עזה.

מקורות יודעי דבר ציטטו גורמים ישראלים המביעים כוונה להשתלטות מלאה על הספינות המשתתפות מיד עם הגעתן, עם תוכנית להעברת הפעילים הבינלאומיים למה שתואר כ'כלא צף'. שלטונות הכיבוש טוענים כי המשתתפים במסע זה עלולים להפגין התנגדות חריפה יותר מהפעמים הקודמות, ומציינים אפשרות לשימוש באמצעי הגנה ידניים מול כוחות חיל הים במהלך פעולת ההשתלטות.

הערכות מודיעיניות ישראליות מצביעות על נוכחות פעילים בולטים על סיפון הצי, ביניהם טיאגו אבילה וסייף אבו כשכ, שישראל עצרה בעבר ושחררה ב-10 במאי הנוכחי. מקורות הדגישו כי הטיפול בפעילים אלה יהיה שונה הפעם, כאשר הרשויות מאיימות שלא לשחררם במהירות כפי שקרה בפעמים הקודמות, בניסיון להרתיע את התנועה הבינלאומית התומכת בעזה.

ספינות צי הסולידריות העולמי החלו את מסען מנמלים צרפתיים וספרדיים באמצע אפריל האחרון, לפני שהתכנסו בנמלים טורקיים ויצאו למשימתן ההומניטרית. מהלך בינלאומי רחב זה נועד להאיר את המשבר ההומניטרי המחמיר ברצועה, ולנסות להעביר סיוע חירום דחוף לתושבים הסובלים מאימי המלחמה המתמשכת וההרס הנרחב.

יצוין כי ניסיון זה מגיע שבועות ספורים לאחר תקיפה שביצע צבא ישראל במים בינלאומיים מול האי כרתים ביוון, במהלכה תקף ספינות השייכות לצי שנשאו מאות משתתפים מ-39 מדינות. תקיפה זו הובילה למעצר של 21 סירות וכ-175 פעילים, בעוד שאר הספינות התעקשו להמשיך בדרכן למרות האיומים והסיכונים הביטחוניים שמטיל חיל הים הישראלי.

יוזמה זו נכללת במסגרת מאמצים בינלאומיים מתמשכים לשבור את המצור הישראלי המוטל על רצועת עזה מאז 2007, שהפך את הרצועה לכלא גדול חסר את התנאים הבסיסיים ביותר לחיים. סבלם של הפלסטינים הוכפל באופן חסר תקדים מאז תחילת מלחמת ההשמדה ב-7 באוקטובר האחרון, שהובילה לעקירה של למעלה ממיליון וחצי בני אדם ולהרס רוב התשתיות והמבנים למגורים.

בצל ההכנות הצבאיות הללו, הקהילה הבינלאומית ממתינה לתוצאות העימות הקרוב בלב ים, בתוך אזהרות זכויות אדם מפני הישנות תרחישי אלימות נגד תומכים שלווים. הגורמים המארגנים של הצי מדגישים כי מסרם יישאר הומניטרי טהור שמטרתו לשבור את השתיקה הבינלאומית כלפי המתרחש בעזה, למרות האיומים הישראליים בשימוש בכוח מופרז ובמעצר בבתי כלא צפים.

נשתלט על ספינות הצי ונעביר את המשתתפים לכלא צף, ואנו מצפים שהם יהיו אלימים יותר הפעם.

כוחות הכיבוש הישראלי המשיכו היום, יום ראשון, בפעולותיהם הצבאיות האינטנסיביות באזורים שונים ברצועת עזה, כאשר ההפגזות הארטילריות וירי כבד התרכזו בצירים המזרחיים והדרומיים. מקורות רפואיים אישרו את מותו של שהיד כתוצאה מפגיעה ישירה באזור מוסך רפיח הממוקם במרכז העיר חאן יונס, במקביל להפגזה ארטילרית עזה שפגעה בשכונות המגורים בעיר.\n\nבמרכז הרצועה, דיווחו מקורות מהשטח כי ארטילריית הכיבוש הפגיזה באופן אינטנסיבי את האזורים המזרחיים של מחנה אל-בורייג', מה שהוביל למצב של בהלה בקרב התושבים והעקורים. הפגזה זו התרחשה במקביל לרעש פיצוצים מתמשכים כתוצאה מפעולות צבאיות היוצאות מעמדות הכיבוש מאחורי גדר הביטחון לכיוון עומק האזורים המאוכלסים.\n\nבעיר עזה נערכה הלוויה לשלושה שהידים, כאשר שניים מהם נהרגו בתקיפה שכוונה לרכב בשכונת אל-נצר, ואילו השהיד השלישי נהרג ליד בית הספר שער אבו חוסיין במחנה ג'באליה שבצפון הרצועה. התפתחויות אלו מגיעות על רקע מתיחות גוברת בשטח בעקבות פעולות חיסול שכוונו למנהיגי שטח, שהבולט שבהם היה חיסול עז א-דין אל-חדאד.\n\nבגזרה הימית, סירות מלחמה ישראליות פתחו באש מקלעים לעבר חוף העיר עזה, מה שהפריע לתנועת הדייגים והגביר את המתיחות בשטח. התקיפות לא הסתכמו בהפגזות ישירות בלבד, אלא כללו גם פעולות סריקה נרחבות בנשק כבד באזורי הגבול, מה שהוביל לנזקים חומריים כבדים בתשתיות.\n\nבשכונת תופאח שבמזרח העיר עזה, כלי טיס בלתי מאוישים כיוונו אש כבדה לעבר בתי אזרחים, מה שגרם לכליאת מספר משפחות בתוך בתיהם. מקורות מקומיים ציינו כי כלי רכב של הכיבוש המוצבים מדרום לחאן יונס ירו לעבר מבני מגורים, מה שהוביל להרס חלקי במספר מתקנים חיוניים באזור.\n\nצוותים רפואיים וצוותי הגנה אזרחית מתמודדים עם קשיים עצומים בהגעה לאתרי הפגיעה כתוצאה מהמשך ההפגזות האוויריות והיבשתיות ופעולות הסריקה המתמשכות. גורמי סיוע הזהירו כי המשך סגירת המעברים וההגבלות על תנועת הסיוע מאיימים על הפסקת השירותים הרפואיים הנותרים על רקע העלייה במספר הפצועים והשהידים.\n\nמבחינה הומניטרית, למעלה ממיליון עקורים פלסטינים חיים בתנאים קטסטרופליים בתוך אוהלים החסרים את התנאים הבסיסיים ביותר לחיים בכבוד, במיוחד עם העלייה החדה בטמפרטורות. סבלם של התושבים מוכפל כתוצאה ממחסור חמור במי שתייה והתפשטות מחלות, בהיעדר כל אופק להפוגה קרובה שתסיים את הפעולות הצבאיות המתמשכות.\n\nהדרישות הבינלאומיות נמשכות לגבי הצורך בפתיחת מעברים בטוחים כדי להבטיח הגעה דחופה של סיוע הומניטרי ורפואי לכל אזורי הרצועה. עם זאת, כוחות הכיבוש עדיין מטילים מצור הדוק המונע יציאת פצועים לקבלת טיפול רפואי בחו"ל, מה שמבשר על אסון בריאותי וסביבתי המחמיר עם כל שעה שחולפת תחת עול ההפגזות.\n\nההסלמה בשטח וחיסול פעילים משתקפים ישירות על המצב בשטח, על רקע חשש מהידרדרות המצב לעימות רחב יותר.

נשיא ארה"ב דונלד טראמפ הפנה אזהרה חריפה להנהגה האיראנית, והדגיש כי הזמן העומד לרשות טהראן לקבל החלטות מכריעות הולך ואוזל במהירות. טראמפ הבהיר באמצעות פלטפורמת 'Truth Social' כי אי-פעולה מהירה תחשוף את המדינה לתוצאות קטסטרופליות שעלולות להוביל להיעלמות כל רכושה, והדגיש כי גורם הזמן הפך למניע העיקרי של המהלכים האמריקאים הבאים.

מנגד, מקורות תקשורת איראניים חשפו כי התגובות האמריקאיות האחרונות לא כללו ויתורים מוחשיים שניתן לבנות עליהם במסלול הדיפלומטי. סוכנות הידיעות 'מֶהְר' ציינה כי וושינגטון מתעקשת להטיל הגבלות קפדניות וארוכות טווח על המגזר הגרעיני, תוך קישור כל רגיעה כוללת בחזיתות השונות לתחילת משא ומתן ישיר שיענה על התנאים האמריקאים.

בנוגע לתיאום בשטח, מקורות יודעי דבר דיווחו כי הנשיא טראמפ קיים שיחת טלפון עם ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו כדי לדון בהתפתחויות הקשורות לתיק האיראני. תקשורת זו מגיעה במסגרת תיאום עמדות בין בעלות הברית, על רקע אינדיקציות להסכמה בראייה לגבי הצורך בנחישות בהתמודדות עם האיומים הגרעיניים והאזוריים של טהראן.

צפוי כי ביום שלישי הקרוב יתקיים בבית הלבן מפגש רם דרג בחדר המצב, שם ייפגש טראמפ עם צוות הביטחון הלאומי כדי לדון באפשרויות פעולה צבאית בפירוט. דיונים אלה נועדו להשלים את התסריטים האפשריים להתערבות במקרה של המשך הקיפאון הפוליטי הנוכחי וכישלון המאמצים הדיפלומטיים.

מקורות תקשורת בוושינגטון דיווחו כי הדלפות מתוך הממשל האמריקאי, כולל משרד ההגנה והבית הלבן, מצביעות על התקרבות שעת האפס לקבלת החלטה צבאית. מקורות אלה אישרו כי נשיא ארה"ב נוטה יותר להפעיל את האופציה הקשה כדי לסיים את הקיפאון השולט בתיק האיראני מזה זמן רב.

דיפלומטים ערבים ציטטו דוחות מודיעיניים לפיהם פעולה צבאית עשויה להתחיל בימים הקרובים, ואולי כבר בתחילת השבוע הנוכחי. הדוחות ציינו כי טראמפ כבר עיין בטיוטת אפשרויות צבאיות משולבות שהוכנו על ידי משרד ההגנה, הכוללות יעדים אסטרטגיים ספציפיים בעומק איראן כדי להבטיח שיתוק יכולותיה ההתקפיות.

התרחישים המוצעים על שולחן ההחלטות כוללים הפצצות אוויריות אינטנסיביות המכוונות לתשתיות אנרגיה ומתקנים צבאיים חיוניים במחוזות שונים באיראן. כמו כן, בולטת האפשרות להשתמש בכוחות קומנדו יבשתיים במבצעים איכותיים שמטרתם להשתלט ישירות על מחסני אורניום מועשר, כדי למנוע מטהראן להגיע לסף הגרעיני.

בנוסף לכך, חוגים צבאיים בוושינגטון בוחנים את האפשרות לנוע לעבר חופי דרום איראן ולהשתלט על מצר הורמוז וכמה איים אסטרטגיים. תוכניות אלה הן חלק מאסטרטגיה ישנה שעודכנה כדי להתאים לנתונים הנוכחיים, במטרה לאבטח נתיבי שיט בינלאומיים ולנתק את קווי האספקה הימיים האיראניים.

מצדם, בכירים צבאיים בפנטגון, כולל שר ההגנה וראש המטות המשולבים, אישרו את מוכנותו המלאה של צבא ארה"ב לבצע כל פקודה שתצא מהמפקד העליון. הבכירים הבהירו בדיונים פרלמנטריים כי הכוחות האמריקאים נמצאים בכוננות עליונה, תוך שמירה על גמישות מספקת לחזור למסלול הפחתת ההסלמה אם תתרחש פריצת דרך פוליטית פתאומית.

הערכות הפיקוד המרכזי האמריקאי מצביעות על כך שמבצעים קודמים הצליחו להשמיד כ-90% מיכולות איראן בתחומי המל"טים, הטילים הבליסטיים והכוח הימי. הממשל האמריקאי סבור כי מה שנותר מיכולות איראן אינו מהווה איום קיומי, מה שמחזק את סיכויי ההצלחה של כל פעולה צבאית מהירה שמטרתה להשלים את המשימה ולפרק את מה שנותר מארסנל טהראן.

למרות המוכנות הצבאית המתבטאת בנוכחות של למעלה מ-65 אלף חיילים ושתי נושאות מטוסים באזור, קיימת היסוס מסוים בתוך הבית הלבן. חששות אלה נובעים מחששו של טראמפ מהעלויות האנושיות והפוליטיות של כל סכסוך רחב היקף, במיוחד בהיעדר הישגים דיפלומטיים גדולים בתיקים בינלאומיים אחרים כמו היחסים עם סין.

הזמן אוזל לאיראן ועליהם לפעול במהירות, אחרת לא יישאר להם כלום. הזמן הוא גורם מכריע!

שני פלסטינים נהרגו ומספר אזרחים נפצעו בדרגות חומרה שונות, הבוקר (ראשון), כתוצאה מסדרת תקיפות אוויריות שביצעו מטוסי הכיבוש הבלתי מאוישים על אזורים שונים ברצועת עזה. הפגזה זו התרחשה במקביל להסלמה משמעותית בשטח, שהתבטאה בירי כבד מכלי רכב צבאיים המוצבים מדרום לעיר חאן יונס ובאזורים המזרחיים של שכונת אל-תופאח, מה שהוביל למצב של בהלה בקרב התושבים.\n\nבפרטי התקיפות, הודיע המרכז הרפואי נאסר על הגעת גופת הרוג ומספר פצועים לאחר שמטוס סיור ישראלי תקף קבוצת אזרחים במרכז העיר חאן יונס שבדרום הרצועה. כמו כן, אישרו מקורות באמבולנס ובשירותי החירום כי אזרח נוסף נהרג ומספר אנשים נפצעו בתקיפה דומה שכוונה למחנה ג'באליה שבצפון הרצועה לפנות בוקר, כאשר הקורבנות הועברו לבתי החולים הסמוכים בתנאי שטח קשים.\n\nבהקשר קשור, חשפו מקורות רפואיים בבתי החולים בעזה מאזן דמים של התקיפות המתמשכות על העיר עזה ומחוז הצפון מאז מוצאי שבת, כאשר מספר ההרוגים הגיע ל-11 אזרחים, בעוד שמספר הפצועים עלה על 60 בני אדם. המקורות הבהירו כי הפציעות נעות בין בינוניות לחמורות, מה שמטיל לחץ נוסף על מערכת הבריאות המדולדלת ממילא עקב המצור והתקיפות המתמשכות.\n\nבשטח, אזורים בדרום העיר חאן יונס היו עדים להפגזות ארטילריות כבדות משעות הבוקר המוקדמות, כאשר פגזי הכיבוש כיוונו ישירות לבנייני מגורים. ההפגזה לוותה בפעולות סריקה נרחבות וירי ממל"טים שחגו בשמי שכונת אל-תופאח, כשהם מכוונים לבתי אזרחים ורכושם בניסיון להטיל אימה על אזרחים ולמנוע מהם לנוע באזורים אלה.\n\nשעות הערב המאוחרות של אתמול היו עדות לפשע נוסף, כאשר מל"ט של הכיבוש תקף רכב אזרחי שנסע ליד 'מגדל אל-וחדה' ברחוב אל-שיפאא' במערב העיר עזה. תקיפה ישירה זו הביאה למותם של שני פלסטינים ולפציעתם של שלושה נוספים באורח קשה, על פי אישור צוותי ההגנה האזרחית שהגיעו למקום כדי לחלץ את הקורבנות ולכבות את השריפה ברכב.\n\nהמרכז הרפואי נאסר אישר את מותו של הרוג ופציעתם של אחרים כתוצאה מתקיפה שבוצעה על ידי מל"ט ישראלי במרכז העיר חאן יונס שבדרום הרצועה.

דיווחים בתקשורת העברית אישרו את התגברות התופעה של מעורבות חיילי צבא הכיבוש הישראלי בפעולות תקיפה שיטתיות נגד אזרחים פלסטינים בגדה המערבית הכבושה. מקורות עיתונאיים דיווחו כי הממסד הצבאי החל לאבד שליטה על אנשיו, כאשר חיילים סדירים משתתפים במדיהם הרשמיים וברכביהם הצבאיים בביצוע מה שתואר כ'טרור יהודי' יחד עם קבוצות מתנחלים קיצוניות.

בפרטי אחד האירועים האחרונים, שישה פעילי ימין קיצוני, ביניהם חייל המשרת ב'חטיבת בנימין', פרצו לכפר הפלסטיני א-שהבא ביום שישי בערב. התוקפים הציתו מספר כלי רכב של אזרחים פלסטינים, מה שגרם לנזק חומרי כבד, לפני שרשויות הכיבוש הודיעו על מעצרם של מספר חשודים, כולל החייל המעורב, והעברתם לחקירה במשטרה באזור הגדה המערבית.

המקורות ציינו כי מעורבותם של אנשי אוגדת הגדה המערבית בפשעים בעלי אופי לאומני אינה אירוע מבודד או חדש, אלא התנהגות שחזרה על עצמה באופן בולט במהלך השנה וחצי האחרונות. הדיווחים מאשרים כי רבים מחיילים אלה נצפו מבצעים מעשי אלימות מופרזים נגד אזרחים פלסטינים, תוך ניצול החסינות שמספקים להם המדים הצבאיים והכלים הצבאיים בתנועותיהם התוקפניות.

שורשי המשבר הזה נעוצים בלחצים פוליטיים שהופעלו על הנהגת צבא הכיבוש לשלב גורמי ימין קיצוני ביחידות המטה הכללי, בתירוץ של הגנה על ההתנחלויות בגדה המערבית. נראה שקבוצות אלו ניצלו את עמדותיהן הצבאיות לביצוע אג'נדות אידיאולוגיות קיצוניות, מה שהקשה על מפקדי השטח לרסן את התנהגותם החורגת מהפקודות הצבאיות הרשמיות והופכת לתקיפות ישירות.

הודאות אלו משקפות מצב של כאוס ביטחוני בקרב כוחות הכיבוש הפועלים בשטחים הכבושים, כאשר הגבולות בין תפקיד החייל הסדיר לפעילות המתנחל הקיצוני מיטשטשים. משקיפים מזהירים כי המשך גישה זו ומתן כיסוי פוליטי לחיילים אלו יוביל להסלמה בקצב ההתקפות נגד כפרים ועיירות פלסטיניות, בהיעדר אחריות אמיתית והתפשטות החשיבה הקיצונית בתוך היחידות הלוחמות.

חיילים לובשי מדים, נכנסים לרכבים צבאיים ומשתתפים בטרור יהודי נגד פלסטינים.