הזירה הפלסטינית עדה לאחרונה לתנועה פנימית שהתבטאה בבחירות של שתי התנועות המרכזיות, פתח וחמאס, כאשר תומכי שני הצדדים חגגו תוצאות שנחשבו כדרך לחידוש המבנה הארגוני. עם זאת, הקריאות לגבי תוצאות אלו היו שונות בין אלה שרואים בהן צעד בריא לבין אלה המבקרים את יכולתן לחולל שינוי אמיתי בביצועים הפוליטיים הכלליים.
הנתונים הנוכחיים מצביעים על כך שהסיכויים להופעת זרם שלישי שישבור את חומרת הקיטוב המסורתי נראים קלושים מאוד, לפחות בארבע השנים הקרובות. בתודעה הקולקטיבית מתקבע כי המשיכה בין שני הקטבים הגדולים תישאר המניע העיקרי של החיים הפוליטיים הפלסטיניים, למרות כל הביקורות המופנות כלפיהם.
מצב פוליטי זה מתרחש במקביל לאיומים מואצים, שהבולט בהם הוא הופעת מגמות בדלניות ברצועת עזה, הניזונות מהכיבוש ומהתנאים ההומניטריים הקשים. שחיקה זו במערכת הפוליטית המאוחדת פותחת את הדלת לתרחישים מורכבים המאיימים על אחדות הייצוג הלאומי הפלסטיני בפורומים הבינלאומיים.
ברמה העממית, ניכרת אדישות ציבורית ברורה כלפי מעורבות בפעילות פוליטית מאורגנת, כתוצאה מעלות ההשתייכות הגבוהה וקיפאון המבנים הארגוניים. התנערות זו הובילה לירידה ביכולת הפלגים לשכנע את הרחוב בכדאיות ההשתתפות בהיעדר תוצאות מוחשיות בשטח.
בצל בלבול מוסדי זה, החלו מבנים שבטיים ומגזרים אינטרסנטיים לעלות כחלופות המספקות הגנה ותמיכה לאזרחים. שינוי זה משקף מצב של אובדן אמון במוסדות הפוליטיים הרשמיים וחיפוש אחר מסגרות מסורתיות המסוגלות יותר לענות על הצרכים המיידיים.
התנועה הפוליטית הפלסטינית סובלת מחוסר יכולת ברור בניסוח תוכנית לאומית מאוחדת שתגיב למורכבות השלב הנוכחי ולאתגריו הגדולים. ריק תוכניתי זה מקל על כוחות בינלאומיים לכפות מסלולים חד-צדדיים העוקפים את המסגרות הייצוגיות הקיימות.
האינדיקטורים מתרבים לכך שארצות הברית וישראל שואפות לבחון תצורות פוליטיות חדשות חלופיות למוסדות הפלסטיניים הנוכחיים. ניסיונות אלו נועדו ליצור מציאות פוליטית חדשה שתואמת את החזונות הביטחוניים והפוליטיים של הכוחות החיצוניים, הרחק מהקבועים הלאומיים.
השאלה המהותית נותרה בעינה לגבי מידת יכולתן של הבחירות הפנימיות לחולל שינוי איכותי בשיח ובפרקטיקה הפוליטית. עד כה, האינדיקטורים עדיין מרמזים על שחזור אותם דפוסים ישנים ששלטו בעבודה הארגונית בשנים האחרונות ללא שינוי מהותי.
הפרויקט הלאומי הפלסטיני בשלב עדין זה זקוק להשבת האמון הקהילתי באמצעות בניית מבנה ייצוגי משכנע. מבנה זה חייב לשקף את הכוחות בעלי המשקל העממי האמיתי, הרחק מהחלוקה הצרה שהכבידה על המצב הלאומי.
ניסוח תוכנית עבודה מעשית הנוגעת לדאגות היומיומיות של האנשים ומקלה על פצעיהם הכלכליים והחברתיים הפך לצורך עליון. האזרח הפלסטיני בגדה ובעזה זקוק לחזון פוליטי המצטלב עם צרכיו הקיומיים ומספק לו את מרכיבי העמידה על אדמתו.
יש לגבש חזון פוליטי שלבי לחמש השנים הבאות, שיתמקד בעיקר בעצירת מלחמת ההשמדה ובהתמודדות עם ההתפשטות ההתנחלותית. חזון זה חייב להציב את חיזוק עמידת הפלסטינים מול מדיניות העקירה הכפויה בראש סדר העדיפויות הלאומיות.
חיוני לעצור את הדימום בתודעה הלאומית באמצעות הגנה על זכויות משפחות השהידים, האסירים והפצועים, בשל הסמליות המוסרית שהם מייצגים. כל פגיעה בתיקים אלו מחלישה את החזית הפנימית ומשפיעה לרעה על המורל של העם הפלסטיני מול האתגרים.
השלב דורש ארגון מחדש מקיף של מוסדות הרשות לחיזוק היעילות במגזרים חיוניים כמו בריאות, חינוך וביטחון פנים. מנגנוני הבחירה והגיוס חייבים להתבסס על קריטריונים של יעילות ומקצועיות כדי להבטיח מתן השירותים הטובים ביותר לאזרחים והגנה על זכויות העובדים.
לסיכום, האיזון בין פעילות דיפלומטית ענפה לבין עמידה עממית בשטח הוא הדרך היחידה להתמודד עם פרויקטי השליטה הישראליים. המציאות מחייבת את הכוחות הפוליטיים להגיע למינימום של עבודה משותפת כדי להתגבר על מעגל הקיפאון הממושך.
המעבר ממצב של המתנה למצב של פעולה אינו מותרות פוליטית, אלא חובה היסטורית ולאומית הנכפית על ידי מורכבות השלב הנוכחי.
שתף את דעתך
עתיד הפרויקט הלאומי הפלסטיני בצל בחירות שתי התנועות והקיטוב הפוליטי