האם היה צורך שכוחות הצבא הישראלי יפתחו במלחמה אכזרית נגד כל אדם ועץ חי ברצועת עזה בצפון, בדרום ובמזרחה, ויהרגו אלפי ילדים, נשים, קשישים ואזרחים, יהרוס בתי ספר, מסגדים וכנסיות , להרוס ולהסיר מעל פני האדמה את כל אותם בתים ודירות, ולהרוס את התשתיות? הרחובות רחבי הידיים של רצועת עזה, או שזה יצר הנקמה ותאוות הדם הפלסטיני שנשפך? אנחנו מגלים שכל המסכות נפלו אחד אחרי השני.
החודשיים הללו חשפו את כל השקר, עדות השקר וההשמצות שבהם שקענו עד אוזנינו במשך למעלה משבעה עשורים. במקום זאת, שכנענו את עצמנו, ושכנענו אחרים, בתוקף כל השקר הזה. אדרבא, אימצנו אותו. והגן עליה, וראה בה גישה שלא נוכל לסטות ממנה, ודרישה אליה רתמנו את כל יכולותינו הנפשיות, ותקפנו את כל מי שנלחם בשקר הזה. כעת, לאחר שכל השקר הזה נחשף והמסכות נפלו, התמונה נראית ברורה וטהורה יותר, למרות שחלקם עדיין משתמשים בתמונה הישנה ובזיוף העבר למטרות שונות.
בילינו תקופה ארוכה של זמן, והשקענו זמן, מאמץ וכסף, במחוא כפיים לארגון כמו האו"ם, האמנה שלו, מועצת הביטחון שלו, העצרת הכללית שלו, הארגונים שיצאו ממנו, ובית הדין הבינלאומי לצדק. פסיקותיו המעטות. נכתבו עליו ותפקידו ספרים, ופרסמנו את כל החלטותיו, אינדקסנו, סיווגנו והכנסנו אותם בהקשר של תוכניות הלימודים האוניברסיטאיות שלנו, הקדשנו להם קורסים, ואפילו הסברנו כל מילה שהופיעה בהם, אפילו ההגדרה לא חמקה מהניתוחים שלנו. לפי איזה פרק ניתנה ההחלטה השישית או השביעית? התחלנו לנתח, להשוות ולהזכיר את ההבדל בין המדינה. החבר והמדינה שמעמדם החוקי כמשקיף ספרנו כמה קולות השגנו, כמה קולות מתנגדים וכמה קולות נמנעו, וניתחנו ולמדנו את כל זה, ונכנסנו לכל השטויות חסרות התועלת האלה שלא קידמה את המטרה הפלסטינית אפילו סנטימטר אחד, אלא ראינו את זה כדבר גדול. ניצחון לעניין הפלסטיני. ואם כל הביוגרפיות והספרים הללו, לאחר אירועי ה-7 באוקטובר 2023, אינם אלא פטפוטים מעל הנילוס על פי הרומן של נגיב מחפוז, או תרועה ללא טחינה על פי מחזהו של ויליאם שייקספיר, או פחות, אין זה אלא תעתועים מתעתע. בצמא של להבות המדבר.
אימצנו ושיבחנו את מה שנקרא חוק המלחמה, שתומכיו כינו בנימוס את המשפט ההומניטארי הבינלאומי או את חוק הסכסוך המזוין. הוא התמוטט לנוכח ההתנסות המעשית הראשונה שלו אחרי ה-7 באוקטובר. אמרנו במלוא עצמנו שכדור התותח לא צריך להשתיק את החוק, אלא, הוא לא צריך להשתיק את החוק. אחר כך הוא סבל משיתוק ותסמונת חוסר תנועה. אלפי אנוסים, כולל ילדים, נשים וזקנים, ולא מאות, לא הצליחו לעורר את חיבתה של אחת מ-193 המדינות שאישרו את אמנת המלחמה, למרות שפע הטקסטים המשפטיים המעניקים להם את הזכות הזו כדי לעצור את הנשפך דם של אזרחים, להבחין בין אזרחים לאנשי צבא, ולנקוט באמצעים מעשיים. אחת מהציניות המערבית אליה הפכנו אסירים היא שחלקנו התחלנו לקיים סמינרים ולהבהיר ולפרש טקסטים, במקום לנקוט בפעולות ובנהלים.
מה שהחמיר את המצב היה שהמפלגה שהופקדה על אכיפת חוק המלחמה הייתה מיטיבה עם התוקפן בכל תנועותיה. אמרנו את זה מראש וגינו פעולות בלתי חוקיות כאלה, אבל הדחיפה הרשמית והרגולטורית הייתה, בצורת אחת עשויה מבצק והשנייה עשויה מחימר. בעבר התלוננו על כך שהצלב האדום שתק על ביקור נציגיו בהתנחלות גילה. התלוננו על האופן שבו נציגי הצלב קיימו התייעצויות משותפות עם נציגי צבא ישראל, בסימפוזיון השנתי בהרצליה על ביטחון ישראל, במיוחד בכל הקשור ללוחמה עירונית, באמתלה של צמצום האבדות בין שני הצדדים הלוחמים. התלוננו על האופן שבו הצלב האדום יקבל את העברת בתי הכלא בתוך הקו הירוק במקום להשאירם בשטחים הכבושים, כפי שקובע המשפט ההומניטארי הבינלאומי, ומדוע הוא מכביד על משפחות האסירים ואינו מוחה על פעולות ישראל. התלוננו על ההצהרות הפוליטיות לפייסות הכיבוש הישראלי מצד ראש משלחת הצלב האדום הבינלאומית. וכאן הוא נמנע מלמלא את תפקידו ההומניטרי בהתאם לאמנתו לאחר מעשיו והחלטותיו של בן גביר בבתי הכלא בישראל. והנה הוא משמיע הצהרות מעורפלות ומעורפלות באמצעות הבוס שלו ברצועת עזה, שמבקר אותו בפעם הראשונה, אבל הצבועים והנהנים עדיין מוצאים לו תירוצים, למרות שמה שהוא עושה זה לא חסד או צדקה , אלא זו חובתו בהתאם לאמנה שלו, אבל המוסר הכפול והצבעים המגוונים הגיעו לזירתו והמסכה נפלה מזה.הישות ופועלה.
כואב היה לראות את קארים חאן, התובע של בית הדין הפלילי הבינלאומי, בינינו בשטחים הכבושים, חוקר את פשעי חמאס בנוגע לדיווחים מפוברקים על אונס נשים ועריפת ראשים של ילדים. הייתי בטוח שאם כרים חאן היה מבקש לבקר בשטחים הכבושים בהזדמנות אחרת, השלטונות הישראליים לא היו מאפשרים לו לדרוך בשטחים הכבושים, כמו קודמיו, השופט היהודי וחבר חבר הנאמנים של השטחים הכבושים. האוניברסיטה העברית, ריצ'רד גולדסטון, ונציגי מועצת זכויות האדם והוועדה הקבועה לזכויות העם הפלסטיני. כואב ומאכזב לראות את נציג בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג בינינו, שיחקור אותנו ולא עם פושעי מלחמה, פושעי רצח עם ופושעים נגד האנושות. עצוב שבית המשפט הזה חשף את מסכתו האפלה למרות התקוות הרבות והגבוהות שתלה בו העם הפלסטיני, ורבים הרימו את עיניהם ונאבקו להצטרף לאמנה ולאמנה שלו, עד שלא שום הצהרה מדינית או הודעה לעיתונות מאף מנהיג פלסטיני או הגוף הפלסטיני נטול שבחים ושבחים בבית המשפט. העצה המקובלת והרווחת ממי שמבין את תפקידו של בית משפט זה או מי שאינו יודע את טיבו הייתה הגשת תלונה לבית הדין הפלילי הבינלאומי, כך שהפנייה אליה הפכה לעניין המעורר חשד וללעג. אך אירועי ה-7 באוקטובר חשפו את המסכה, כאילו התגשמה הנבואה שבית משפט זה מוקדש לתביעת תושבי הדרום, בעוד הלבנים בצפון חסינים מחצרם. אין שום ראיה לכך מלבד הכישלון בהעמדה לדין של טוני בלייר, בוש הבן, או כל הצוות הניאו-שמרני על פשעי המלחמה שהם ביצעו נגד האנושות ונגד האויב בעיראק ובאפגניסטן.
נראה שכל הארגונים הממשלתיים הבינלאומיים שקמו לאחר מלחמת העולם השנייה, בין אם האומות המאוחדות, קרן בינלאומית, בנק עולמי, אונסק"ו או בית דין בינלאומי לצדק, וקודמו על ידי התקשורת המערבית החזקה ושטפו את המוח של האנשים של הדרום בפרט, שימש בדרך זו או אחרת לשרת את מדינות המערב בראשות ארה"ב. ארה"ב, מדיניותה ועקרונותיה. אחרת, איך כל מדינות הדרום למשל סובלות מכל החובות האלה שהם לא יכולים לשלם רק את הריבית ולא את ליבת החוב עצמו? אחרת, איך העולם וכלכלתו יכולים להיות מנוהלים על ידי מאה חברות, ואיך יכול להיות בהון של אדם אחד כמו מאסק יותר מארבע מאות מיליארד דולר, מספר שווה ערך לתקציבים של עשרות מדינות.
נראה גם שהמשטרים הערביים המלאכותיים שקמו בעידן המודרני, בין אם לאחר הסכם סייקס-פיקו, ובין אם לאחר מלחמת העולם השנייה, ומספרם הצטבר עד לעשרים ושלוש מדינות, הולכים ונעלמים, והם מסובכים עמוקות ביחסים. עם הישות הישראלית, חוץ מרחמי אדוני. במקום זאת, היא אינה מכירה את האינטרס של אנשיה ומזוהה עם השטן הגדול האמריקאי. היא בורה ומתעלמת מהלאומיות הערבית והאחווה האסלאמית, וקושרת קשר נגד האינטרס הלאומי של העולם הערבי. כך, כל מסכות של סולידריות, הצהרות, דוחות וסיוע נפלו.
לאחר ה-7 באוקטובר 2023, המסכות נפלו על הרבה מהשקריות וההצהרות שנהגנו לקבל, על אמנות בינלאומיות, על בתי משפט בינלאומיים, על משטרים ערביים שטוענים לערביות ולאסלאם, על גופים בינלאומיים, ערבים ואיסלאמיים, על ערבים. ופסגות אסלאמיות, ועל אמנות ערביות כמו אוסלו, ואדי עראבה וקמפ דייוויד, ועל החוקים הבינלאומיים והמשפט הבינלאומי הציבורי עצמו, שנולד ללא טפרים וללא יכולת יישום, ועל מנגנוניו וסנקציותיו. לא לסמוך יותר מדי על המכשירים הללו והפרשותיהם, אלא עלינו לחשוב על עניינים אחרים, חשובים יותר ומועילים יותר למען המטרה הפלסטינית, כי אין טוב בתקופה שבה הם בוגדים בנו. ערכיו ואידיאלים שלו, והזאבים שלו טורפים אותנו, ואין טוב באדם שנבגד על ידי החבר שלו!!!
