בדיווח ארוך ביום שישי, ה"ניו יורק טיימס" אומר שככל שהמלחמה בעזה נמשכת, מתרבים הדיבורים על נוסחת "יום שאחרי" לרצועה הקרועה, אבל הרעיון הזה חולף - לא יהיה קו בהיר בין מלחמה ושלום בעזה.גם אם יושג איזשהו הסדר מו"מ.
על פי הדיווח, "ישראל הבהירה כי היא לא תוותר על אבטחה לאורך גבולה הדרומי לאף אחד אחר, וגורמי צבא ישראלים אומרים כי כוחותיהם ייכנסו ויצאו מעזה בהתבסס על מודיעין במשך זמן רב מאוד, גם לאחר הכוחות נסוגים לבסוף".
העיתון מצטט את אהרון דיוויד מילר, פקיד אמריקאי לשעבר בעיצומו של מו"מ לשלום בעידן הנשיא לשעבר ביל קלינטון, ופקיד בקרן קרנגי בוושינגטון, שאמר: "עלינו לזנוח את כל הרעיון של 'הבא יום', כי זה מטעה ומסוכן", כי לא יהיה קו הפרדה ברור "בין סיום המבצעים הצבאיים של ישראל ליציבות יחסית המאפשרת לאנשים להתמקד בשיקום".
ישנם מגוון רעיונות מעורפלים - "תכניות" עשויות להיות ספציפיות מדי - של מה שקורה לאחר פעולות צבאיות. אבל גוברת ההבנה שכל הסדר בר קיימא מחייב הסכם אזורי הכולל מדינות כמו מצרים, ערב הסעודית, איחוד האמירויות הערביות, ירדן וקטאר.
עסקה כזו בוודאי תצטרך להיות מובלת על ידי ארה"ב, בעלת הברית האמינה ביותר של ישראל, ורוב הפקידים והאנליסטים מניחים שהיא תדרוש ממשלות חדשות הן בישראל והן ברשות הפלסטינית, אשר שולטת בחלקה בגדה המערבית אך נחשבת למיושנת ומושחתת. , אינדיקציה לדרך הארוכה לפנינו. "מחכה לנו", לפי הדו"ח.
ראוי לציין שהשליח המיוחד של ארה"ב, ברט מקגורק, מטייל באזור ומתמקד ב"אפשרות להגיע לעסקת בני ערובה נוספת, שתדרוש הפסקת אש הומניטארית לזמן מה כדי להשיג זאת", על פי דובר הבית הלבן. . , ג'ון קירבי ומקגורק יצטרף בימים הקרובים מנהל ה-CIA ויליאם ברנס.
מקורות מצביעים על כך שהמאמצים של מקגורק הם מסובכים, שכן הוא עובד דרך קטאר, שבתורה מעבירה מסרים למנהיגי חמאס. גם אם יושג הסכם ראשוני בין ישראל לחמאס, שני הצדדים יצטרכו לנהל מו"מ הדרגתי של בני ערובה, נשים וילדים תחילה, בתמורה לאסירים פלסטינים בבתי הכלא הישראליים.
"שחרור כל בני הערובה, כולל חיילים, יחייב שחרור שנוי במחלוקת של אלפי אסירים פלסטינים, כולל אלה שהורשעו בהריגת ישראלים", נכתב בדו"ח. יחיא סינוואר, מנהיג חמאס בעזה, היה בדיוק מקרה כזה, כפי שהוא היה הוא שוחרר בחילופי שבויים קודמים ב-2011 לאחר 23 שנות מאסר.
העיתון שואל: "אז ישנה שאלה לגבי (יחיא) סינוואר ושאר מנהיגי חמאס, אם הם בחיים - האם הם ייצאו לגלות במסגרת איזשהו הסדר? נכון לעכשיו, חמאס דוחה את הרעיון הזה; אבל עסקת הערובה הראשונה היא תנאי הכרחי." לדברי מומחים, מדובר בעסקה האזורית הגדולה ביותר עבור המינהל.
גורמים אמריקנים מקווים שזה יפתח את הדרך למשא ומתן רחב יותר, "כולל מדינות ערביות סוניות מתונות, שאהבה מועטה לחמאס ולתומכתו העיקרית, איראן השיעית, ואשר מודאגות מכוחה הגדל של איראן".
בעוד ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו תומך במאמצים להגיע לעסקת בני ערובה, הוא גם פועל למען הישרדותו הפוליטית ומתנגד לנדבך חשוב בתפיסה הגדולה יותר של הנשיא ביידן.
נשיא ארה"ב ג'ו ביידן אמר כי הוא רוצה ש"רשות פלסטינית מתחדשת" שתנהל בסופו של דבר את עזה כשלב לקראת "פתרון שתי מדינות" ופלסטין עצמאית, מפורזת ברובה, לצד ישראל ומחויבת לשלום בר קיימא.
נתניהו מציג את עצמו כאדם היחיד שיכול למנוע מהאמריקאים לכפות מדינה פלסטינית על ישראל המוכת פגזים או להטיל הגבלות משמעותיות על פעילות ההתנחלויות הישראליות בגדה המערבית שסופגת בהדרגה אדמות פלסטיניות.
"אבל האמריקנים מאמינים שעשויה להיות להם השפעה חשובה על ישראל ועל נתניהו בעתיד", נכתב בדו"ח. "סעודיה, שחקנית אזורית מרכזית, ציינה שהיא רוצה להמשיך את הדרך לנורמליזציה עם ישראל בתמורה לביטחון אמריקאי. ערבויות נגד איראן, שהיא כשלעצמה דרישה". שנוי במחלוקת, אבל סעודיה אמרה גם כי נורמליזציה, שלא לדבר על כל שיתוף פעולה על עתיד שלאחר עזה, בין אם על שיקום או סיוע ביטחוני, תלויה בביסוס נתיב "בלתי הפיך" לעבר מדינה פלסטינית, שנתניהו דוחה.
לפי העיתון, החזון של נתניהו לעתיד עזה אינו ברור, שכן הוא ממשיך להתעקש כי חמאס "ייהרס" וכי יוכל לשחרר את כל החטופים, "אך מטרות אלו נראות סותרות יותר כמו הצבא הישראלי. הפעולה בעזה נעה באיטיות וההפסדים גדלים בשני הצדדים". "זה יוצר עליו יותר לחץ מקומי ובינלאומי".
נתניהו חוזר ואומר כי הנוכחות הצבאית והפוליטית של חמאס בעזה אינה מתקבלת על הדעת. מתן שליטה לרשות הפלסטינית על עזה אינו מתקבל על הדעת. כל כוחות שמירת שלום זרים נדחים; גם מדינה פלסטינית עצמאית נדחית. הוא אמנם הכחיש את רצונו לכבוש מחדש את עזה בטווח הארוך, אך עמד על כך שישראל תשמור על השליטה הביטחונית לא רק על עזה, אלא גם על הגדה המערבית.
שותפיו מהימין הקיצוני, בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר, הציעו לעקור אזרחים פלסטינים ולהחזיר מתנחלים ישראלים לעזה, מה שהוביל לנזיפה אמריקאית מוגבלת.
ראוי לציין שגלנט, ממפלגת הליכוד בראשות נתניהו, פיתח תוכנית מעורפלת, שבאמצעותה הוא רוצה שישראל תשמור על שליטתה הביטחונית בעזה, כאשר הצבא הישראלי יהיה חופשי להיכנס ולצאת לפי הצורך. מוצע שמצרים וישראל ישלטו יחד על מעבר הגבול הדרומי לעזה. גם לא תהיה נוכחות אזרחית (התנחלות) ישראלית בעזה (בחזונו), עם ממשל אזרחי המנוהל על ידי פלסטינים בפיקוח זר, אך לא על ידי הרשות הפלסטינית.
מעריכים כי תוכניתו של גלנט דומה למה שנתניהו מאמין בסתר, אך גלנט משקפת גם בחלקה את השקפת הצבא הישראלי (אמר נחום ברנע, בעל טור מקושר ביומון הפופולרי "ידיעות אחרונות").
לדבריו, "החזון (החזון של גלנט) אינו ניצחון, אלא סכסוך לסירוגין ומנוהל ללא נוכחות ישראלית קבועה ומשמעותית".
הצבא רוצה להפוך את עזה למשהו קרוב יותר למצב בערי צפון הגדה הכבושה, כמו שכם וג'נין, לשם הוא (צבא הכיבוש) הולך לאן שהוא רוצה. בעזה, התוכנית צופה לפעול מאזור חיץ בתוך עזה, שנבנה כעת, ולחדור מפעם לפעם לעומק השטח בפעולות ספציפיות.
אף אחד לא מאמין שיש עסקה מהירה לעשות, שכן "בכירים בארה"ב מעריכים שאימון של כ-6,000 כוחות ביטחון פלסטינים לנטר את עזה, אפילו בשיתוף פעולה עם כמה כוחות ערביים רב-לאומיים, ייקח עד 10 חודשים".
בינתיים הם מקווים שמדינות ערב, ואולי טורקיה, יסכימו לפקח על עזה. זוהי שאיפה מפוקפקת ביותר, לאור הרגישות הפוליטית של מדינות מוסלמיות שיפקחו על הפלסטינים בין השאר מטעם הביטחון הישראלי.
אז אין דרך מהירה ל"RPA", הקיצור החדש ביותר של ממשל ביידן ל"רשות מתחדשת". בכירים בארה"ב אומרים כי הדבר ידרוש לכל הפחות את פרישתו של הנשיא הפלסטיני אבו מאזן או את מעמדו כ"נשיא אמריטוס", רפורמות פנימיות וצורה כלשהי של בחירות פלסטיניות.
ראוי לציין כי הבחירות האחרונות נערכו ב-2006, וכמעט בטוח שהבחירות החדשות יובילו למתן תפקיד פוליטי חשוב לחמאס. הם אומרים שצריך בינתיים להיות ממשל זמני בעזה שמורכב מבכירים פלסטינים או טכנוקרטים.
לדברי אינדיק, "הפלסטינים עצמם לא מוכנים...למען האמת, יש נתק מוחלט בין קריאתה של הקהילה הבינלאומית לפתרון שתי המדינות לבין הנכונות של ישראלים ופלסטינים לשקול זאת כעת כאמצעי בר קיימא לסיום סְתִירָה."
עם זאת, לדבריו, וושינגטון "חייבת לנסות לגבש משטר חדש ויציב יותר בעזה, ולא ניתן לעשות זאת מבלי לבסס אופק מדיני אמין שיוביל בסופו של דבר לפתרון שתי המדינות".
למרות המשימה העצומה העומדת בפני הדיפלומטיה האמריקאית, הזמן מוגבל - אולי רק עד ספטמבר, אומרים גורמים רשמיים - וזה עלול ליצור לחץ לפעול. נתניהו מודע לכך שבידן מועמד להיבחר מחדש בנובמבר הקרוב, ואולי ירצה לראות מה יקרה בהצבעה האמריקאית.
גם בני שיח ערבים מודעים לחלוטין לכך שאם לא תושג איזושהי הסכם עד הסתיו, ביידן עלול להפסיד בבחירות, והם מחכים לדונלד טראמפ הבלתי צפוי. אפילו בכירים בארה"ב מאמינים שהסיכוי הטוב ביותר להגיע להסכם הוא בחירתו מחדש של ביידן, הודה דיפלומט מערבי בכיר.
העיתון ייחס ליעקב עמידרור, האלוף לשעבר והיועץ לביטחון לאומי של ישראל, כי הוא סבור כי שנת 2024 היא שנת המלחמה בעצימות נמוכה. עמידרור, כיום עמית במכון ירושלים למחקרים אסטרטגיים, צוות חשיבה שמרני, אמר כי השנה או 18 החודשים הקרובים יוקדשו למציאת והשמדת מנהרות, תשתיות ולוחמים של חמאס.
הוא הוסיף כי בסופו של דבר, עד אמצע 2025, הוא מאמין שלחמאס לא תהיה יותר היכולת הצבאית והפוליטית לנהל את עזה. הוא הוסיף כי ייתכן שהצבא הישראלי יוכל לפעול בעזה בדומה למודל שלו בגדה המערבית.
הדו"ח מסכם: "לכן, גם עם הכוונות הטובות ביותר, יש עוד דרך ארוכה לקראת "היום הבא" האמיתי, ודרכים אפשריות רבות לכשלון התוכניות הטובות ביותר. אולי החשובה שבהן היא, למרות כל המאמצים האמריקאים , אם תפרוץ מלחמה בין ישראל לחיזבאללה. בדרום לבנון, מה שעשוי לגרום להרס בעזה להיראות כהקדמה בלבד".
