עם תווי פנים שהוסתרו על ידי ההפצצה... אם עזתית מספרת את הטרגדיה של אובדן בתה ודחיית ילדיה מצורתה המעוותת

בסצנה המגלמת את אכזריות המלחמה המתמשכת ברצועת עזה, סיפורה של האזרחית נג'ווא אבו עטיווי בולט כעדות חיה לטרגדיות האנושיות שפצעיהן אינם נרפאים. פרקי הסבל החלו ברגע של הפצצה ישראלית בוגדנית, שלא רק שללה ממנה את תווי פניה, אלא הכניסה אותה למערבולת של כאב פסיכולוגי ופיזי בלתי נגמר.

האם העזתית מספרת במרירות כיצד חייה הפכו לסיוט יומיומי, שכן ילדיה החלו לחשוש להתקרב אליה או להביט בפניה ששונו לחלוטין על ידי הפציעה. שינוי אלים זה ביחסים בין האם לילדיה משקף את גודל ההלם שהכיבוש כפה על המשפחות הפלסטיניות, כאשר הפחד תפס את מקום הביטחון והחום.

הרסיסים והפיצוץ גרמו לנזקים חמורים לעצמות הפנים, הלסת והאף, בנוסף לאובדן מוחלט של אחת העיניים, מה שהפך את פעולות האכילה, הדיבור והנשימה לאתגר יומיומי קשה. למרות שעברה מספר ניתוחים ראשוניים מורכבים בבתי החולים ברצועה, השפעות העיוות עדיין שולטות במראה ובפונקציות החיוניות שלה.

מקורות רפואיים העוקבים אחר מצבה של נג'ווא דיווחו כי מצבה הבריאותי עלול להידרדר בכל רגע כתוצאה מהמגבלות של היכולות הרפואיות הזמינות בעזה. הדיווחים מאשרים את הצורך הדחוף שלה בנסיעה מיידית להשלמת מסע טיפולי הכולל שיקום עצמות הגולגולת והתקנת עין תותבת במרכזים מיוחדים מחוץ לרצועה.

הטרגדיה של נג'ווא אינה נעצרת בגבולות הגוף, שכן היא איבדה את אחת מבנותיה באותה התקפה שעיקמה את פניה, מה שגרם לה לחיות במאבק מר בין כאב האובדן וחוסר האונים של הפציעה. היא חיה כיום בתנאי מחיה קשים ביותר המכפילים את נטל הסבל היומיומי שהיא מתמודדת איתו יחד עם שאר בני משפחתה ששרדו.

סיפורה של נג'ווא עורר גל רחב של הזדהות בפלטפורמות המדיה החברתית, כאשר פעילים ופעילי זכויות אדם קראו בדחיפות להציל את חייה. המזדהים הדגישו את הצורך לשבור את המצור הרפואי המוטל על הפצועים, ולאפשר למקרים קריטיים להגיע לבתי חולים בינלאומיים לפני שיהיה מאוחר מדי.

פעילים הדגישו כי מצבה של אם זו מייצג מודל לאלפי פצועים בעזה המתמודדים עם פציעות מורכבות החורגות מיכולת המערכת הבריאותית המותשת. הם ציינו כי המשך מניעת נסיעה לטיפול שולל מהקורבנות הזדמנויות להחלמה, והופך את חייהם לסדרה של ייסורים פיזיים ונפשיים מתמשכים.

ארגוני זכויות אדם תיארו את מה שנג'ווא עוברת כ'זעקת כאב' מול קהילה בינלאומית שותקת מול פשעי השמדת עם. הם הוסיפו כי הפיכת חיק האם למקור פחד עבור ילדיה היא התמונה הקשה ביותר של כאב אנושי שיכולות מלחמות להותיר בזיכרון הקולקטיבי של העמים.

במישור הרשמי, משרד הבריאות ברצועת עזה הודיע על ביטול נסיעת קבוצת חולים ופצועים בשבת האחרונה דרך מעבר רפיח. שיבוש זה נבע מסירוב שלטונות הכיבוש להעניק להם את האישורים הביטחוניים הנדרשים, מה שמחריף את משבר מערכת הבריאות הקורסת ממילא.

נתוני משרד הבריאות מצביעים על פער הומניטרי חמור, כאשר רק 1204 חולים הצליחו לעזוב מתוך יותר מ-17 אלף מקרים רשומים. חוסר יכולת זה להבטיח נסיעה מעלה את שיעורי התמותה היומיים בקרב הפצועים הממתינים לתורם מאחורי מעברים סגורים.

המשרד הזהיר את המוסדות הבינלאומיים כי כל יום עיכוב בפתיחת המעברים פירושו אובדן חיים נוספים שניתן היה להציל. הוא קרא להפעיל לחץ אמיתי על ישראל כדי להבטיח זרימת סיוע רפואי ויציאת מקרים הדורשים התערבויות כירורגיות מדויקות שאינן זמינות מקומית.

מאז תחילת התוקפנות באוקטובר 2023, הסטטיסטיקה הרשמית רשמה את מותם של יותר מ-73 אלף פלסטינים ופציעתם של למעלה מ-173 אלף נוספים. מספרים אדירים אלה משקפים את גודל האסון שפקד בני אדם ואבנים, כאשר הכיבוש הרס כ-90% מהתשתיות ברצועה.

סיפורה של נג'ווא אבו עטיווי נשאר זעקה בואדי עמוק, הדורשת השבת הזכות לטיפול ולכבוד אנושי שנשללו על ידי ההפצצה. היא מייצגת אלפי סיפורים נסתרים מאחורי הקירות, כאשר הפצועים נאבקים במוות ובשכחה תחת מצור הדוק המונע מהם אפילו את הזכות לתקווה להחלמה.

התערבות בינלאומית דחופה אינה עוד דרישה מותרות, אלא הכרח להצלת מה שנותר מהאנושיות ברצועת עזה הנצורה. שכן ללא פתיחת המסדרונות ההומניטריים, סיפורים כמו סיפורה של נג'ווא ימשיכו לחזור על עצמם מדי יום, כדי להעיד על עידן שבו הצדק נעלם ושפת הכוח וההרס שלטה.

ילדיי החלו לחשוש ממראה לאחר הפציעה, בסצנה המסכמת את השינוי האלים שכפתה המלחמה על פרטי חיינו.