במהלך השבועיים האחרונים הפך ציר צלאח א-דין, "ציר פילדלפיה", הסמוך לגבול מצרים עם רצועת עזה, לנקודת משיכה מצרית-ישראלית, וקהיר ותל אביב החליפו הצהרות שתוארו כ" חד" בעניין בימים האחרונים, שכן מצרים דחתה את "המאמצים הישראלים להשתלט על ציר הגבול", בהתחשב בכל מהלך בכיוון זה "קו אדום" שיוביל ל"איום חמור וחמור על יחסי מצרים-ישראל. " לדברי גורם מצרי.

מאז נסיגתה החד-צדדית של ישראל מרצועת עזה ב-2005, "ציר פילדלפיה" לא זכה לתשומת לב כזו מהצד המצרי והישראלי, ולא נשפך זרקור על גורלו ועל ההשלכות שהוא עלול לעורר, כפי שהוא עדה בימים אלה. .

"ציר פילדלפיה" הוא חלק מאזור חיץ במסגרת הסכם "קמפ דוד" בין מצרים לישראל שנחתם בשנת 1979. רוחבו אינו עולה על מאות מטרים, ומשתרע על 14.5 ק"מ מהים התיכון ועד למעבר כרם שלום על החוף. שטחים פלסטיניים בין חצי האי סיני לרצועת עזה.

הסכם השלום בין מצרים וישראל מאז 1979 הטיל את נסיגת הכוחות הצבאיים מצידי הציר, וכוחות ישראליים נותרו בשליטה באזור עד ליציאתם מרצועת עזה באמצע אוגוסט 2005, ומסירתו לפלסטינים. הרשות, שקיבלה פיקוח על אזורי הגבול והמעברים, בנוכחות משקיפים מהאיחוד האירופי.

בספטמבר 2005 נחתם "הסכם פילדלפיה" בין ישראל למצרים, שישראל רואה בו נספח ביטחוני לאמנת ה"שלום" משנת 1979, ואומר כי הוא נשלט על פי עקרונותיו והוראותיו הכלליים. ההסכם כולל פריסת מצרים. כוחות על הגבול המפריד בין רצועת עזה, וכוחות אלה מוערכים בכ-750 חיילים ממשמר הגבול המצרי, ומשימתם נסובה סביב "לחימה בטרור, הסתננות חוצת גבולות, הברחה ואיתור מנהרות".

בשנת 2007 השתלטה תנועת חמאס על רצועת עזה ו"ציר פילדלפיה" נכנס לשליטתה. ישראל הטילה מצור חונק על הרצועה, ובעקבות מבצע "מבול אל-אקצא" ב-7 באוקטובר החלה ישראל. מקיף את רצועת עזה מכל עבר. "ציר פילדלפיה" הפך לאחד האזורים האסטרטגיים החשובים ביותר בתוכנית הישראלית לבידוד רצועת עזה.

הסלמה ישראלית

ההתמקדות בציר עלתה מדרגה מאז סוף דצמבר האחרון, כאשר ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו ציין במסיבת עיתונאים כי אזור "ציר פילדלפיה" צריך להיות בשליטת ישראל. ב-13 בדצמבר פתחו הכוחות הישראליים ב"מתקפה חריגה" לאורך הגבול בין מצרים לרצועת עזה, באמתלה של השמדת המנהרות ששימשו את ההתנגדות להברחת נשק, בעוד ש"רשות השידור הישראלית" חשפה את כוונת ממשלת ישראל. לשלוט ב"מסדרון פילדלפיה", ע"י הדלפתו. הצהרותיו של נתניהו לפני ישיבה סגורה של ועדת החוץ והביטחון בכנסת.

ב-23 לאותו חודש חידש הצבא הישראלי את תנועותיו באזור, בתמרון קצר באזור הגבול שבין מעבר כרם שלום לרפיח, ואז נסוג לאחר התנגשות אלימה עם ההתנגדות. מאז גבר קצב ההסלמה ברטוריקה הישראלית לגבי אותו אזור, והגיע לקביעתו של נתניהו לפני מספר ימים כי "ציר פילדלפיה" מהווה "פתח" דרכו זורם נשק לתנועת חמאס, וכי "יש לסגור אותו. ."

תגובה מצרית,,

הצהרות ומהלכים ישראלים אלו עוררו תגובה מצרית, שהובעה על ידי ראש שירות המידע המצרי הרשמי, דיאה רשוואן, שתיארה את הצהרות ראש ממשלת ישראל כ"מכילות טענות והאשמות שווא". הוא הדגיש כי "כל מהלך ישראלי לקראת כיבוש מחדש (ציר פילדלפיה) יוביל לאיום (מסוכן וחמור) על יחסי מצרים-ישראל".

שלטונות מצרים דוחים את נוכחותם של כוחות ישראליים כלשהם ב"מסדרון פילדלפיה", ואישרו כי הם השמידו את כל המנהרות ששימשו להברחה בינם לבין רצועת עזה. מנהרות אלו שימשו בעקבות התסיסה הביטחונית שבאה בעקבותיה. אירועי ה-25 בינואר 2011 להברחת נשק וחומרי נפץ ששימשו "ארגונים" טרוריסטים בסיני.

חשיבות אסטרטגית,,

פרופסור ליחסים בינלאומיים, עוזר נשיא המרכז הלאומי לחקר המזרח התיכון, המתמחה בעניינים פלסטיניים וישראלים, טאריק פהמי, אישר כי "מצרים דחתה הצעה מישראל ליותר שליטה ישראלית על אזור החיץ בגבול בין מצרים ועזה", המצביעים על כך כי "אין שיתוף פעולה מצרי-ישראלי בהקשר זה, משום שהעניין נתון לפיקוח משפטי, שחלקם הוא צבאי ואסטרטגי". הוא הוסיף כי כל יציאה ישראלית ממסגרת זו "תגרור הפרות ישירות שמצרים לא תקבל", וציין כי "(ציר פילדלפיה) הוא (קו אדום) ולא יתאפשר לחצותו".

בנוגע לחשיבות הציר לצד המצרי, הסביר הפרופסור ליחסים בינלאומיים כי "מצרים אינה מבטיחה את נוכחותה של ישראל באזור גבול זה בעל חשיבות אסטרטגית, במיוחד לאור מאמציהם של גורמים רבים מהימין הקיצוני להפוך את הפרויקט. (עקירת הפלסטינים) למציאות, בנוסף לאפשר את השליטה "כוחות הביטחון הישראליים מהדקים את המצור על רצועת עזה, אותו מצרים דוחה ומבקשת לשבור בתמיכה ביציבותם של הפלסטינים על אדמותיהם".

ב-10 בינואר דיווח ערוץ 12 הישראלי כי "קהיר דחתה בקשה מתל אביב לישראל לאבטח את אזור (ציר פילדלפיה).

מוקדם יותר החודש הכחישה מצרים את תקפותם של דיווחים שפרסם הוול סטריט ג'ורנל על שיתוף הפעולה שלה עם ישראל לפריסת מכשירי מעקב וחיישנים ב"ציר פילדלפיה".

איום על מצרים,,

בינתיים, עוזר שר החוץ המצרי לשעבר ומנהל מחלקת ישראל לשעבר במשרד החוץ המצרי, חוסיין חרידי, תיאר את ההסלמה של הדיבור הישראלי על ציר "סאלח אלדין" או "פילדלפיה" כ"סוג של הטרדה של מצרים", כלשונו, המצביע על כך שישראל אינה עושה זאת למרות הסכם השלום, מצרים עדיין נחשבת "האיום הראשון על ביטחונה".

חרידי הוסיף כי ההסלמה הישראלית, שאותה תיאר כ"הדרגתית", בכל הנוגע לסוגיית הפיקוח הביטחוני על ציר הגבול, "חושפת רצון ישראלי עמוק לנוכחות ישירה על הגבול עם מצרים", שאותה פירש כמעין לחץ "לנטרל את התפקיד המצרי", בין אם בתמיכה בפלסטינים ובין אם בעימות עם תוכניות ישראליות בנוגע לעתיד רצועת עזה לאחר המלחמה.

עוזר שר החוץ המצרי לשעבר ציין כי העניין אינו חף ממסרים לפנים הישראלי ולבעלי בריתה של תל אביב, לפיהם משך המלחמה עדיין מוארך וכי "מקורות האיום" לפי התפיסה הישראלית עדיין קיימים. נוכח, שמבחינתם מצדיק נקיטת אמצעים כלשהם להתמודדות עם איום זה, שלדעתו הוא "ניסיון מפורש להטיל אימה על מצרים ולאיים". הוא קרא לצורך שהתגובה המצרית תהיה "גדולה וחזקה יותר" מהצהרות גרידא של מקורות תקשורתיים, בנוסף לצורך שתהיה עמדה ערבית ברורה התומכת בעמדה המצרית, במיוחד מאחר שעמדות אלו נמצאות במעקב קפדני. ומוערך בישראל, תוך שימת דגש שההתמדה הישראלית מחייבת כעת "מסר ערבי אמיתי של הרתעה" החורג מעמדות מילוליות.

מקור: המזרח התיכון