האזהרות בתוך החוגים הישראליים הולכות וגוברות מפני ההשלכות המסוכנות של מדיניות ממשלת הימין שמטרתה לספח שטחים בגדה המערבית הכבושה. משקיפים רואים כי מהלכים פוליטיים אלה לוו בגישה רפה מצד כוחות הצבא כלפי תקיפות המתנחלים, מה שהוביל לצמיחה מתמדת במה שמתואר כתופעת הטרור היהודי המכוון נגד אזרחים פלסטינים ורכושם.

בהקשר זה, דיווחו מקורות תקשורת כי ראש המטה הכללי של הצבא, אייל זמיר, הדגיש באירוע צבאי לאחרונה את חומרת הפשעים בעלי אופי לאומני. זמיר הדגיש כי מעשים אלה אינם משרתים את המערכת הביטחונית, אלא פוגעים ישירות בתדמית המדינה והצבא, וקרא לגורמים המוסמכים לפעול באופן מיידי ולא לעמוד מנגד מול קבוצות אלימות.

למרות הצהרות רשמיות אלה, העובדות בשטח מצביעות על פער גדול בין הרטוריקה המוצהרת לבין המעשים בפועל. הפך להיות נפוץ לבקש ממנהיגים צבאיים להעיד על הידרדרות המצב בגדה, על רקע ספקות גוברים לגבי רצונה או יכולתה של המערכת הביטחונית לרסן את המתנחלים שחשים חסינות מוחלטת.

הסטטיסטיקות שנרשמו בתחילת שנת 2026 מצביעות על שינוי דרמטי באופי הסכסוך בשטח בגדה המערבית. בחודש ינואר של השנה הנוכחית נרשם מספר קורבנות טרור יהודי העולה על מספר קורבנות הפעולות שמבצעת ההתנגדות הפלסטינית, מה שמשקף את העוז והיוזמה חסרי התקדים של קבוצות ההתנחלות בביצוע התקפותיהן.

אחד הביטויים הבולטים להסלמה זו הוא מה שהתרחש בכפר עין דיוך באזור יריחו, שם פרצו קבוצות מתנחלים לכפר באמצעות כלים כבדים ודחפורים. התקפה זו גרמה להרס נרחב שפגע במספר רב של בתי פלסטינים, בפעולה מאורגנת שמטרתה לגרש את התושבים ולהשתלט על אדמותיהם.

מקורות זכויות אדם דיווחו על עדויות מחרידות על פריצה של כ-50 מתנחלים לאזור, שם השתלטו על כל הרכוש והבקר ללא כל מעצור. הקורבנות הביעו תדהמה לנוכח שתיקת המנהל האזרחי וכוחות הצבא שהיו נוכחים בסמוך למקום התקיפה, מבלי לנקוף אצבע כדי לעצור את מעשי השוד וההרס השיטתיים.

בניסיון להצדיק את הכישלון הביטחוני, טענו מקורות צבאיים כי הכוחות הגיעו למקום מיד עם קבלת הדיווחים, אך לא הצליחו לזהות את החשודים. טענות אלה סותרות את היקף ההרס שנגרם מהתקיפה, שכן תועד הרס של 20 בתים, מה שאומר שהתוקפים שהו זמן רב במקום תחת עיני המצלמות והפיקוח הצבאי.

במישור המשפטי, המשטרה הסתפקה בהוצאת הודעות שגרתיות על פתיחת חקירות שעדיין מתנהלות בהשתתפות גורמי ביטחון. חקירות אלה מסתיימות לרוב ללא הגשת כתבי אישום אמיתיים, מה שמחזק את ההכרה בקרב הפלסטינים כי קיימת קנוניה מוסדית שמטרתה להגן על התוקפים ולהבטיח את המשך הלחץ על הנוכחות הפלסטינית.

הדיווחים חושפים מתח סמוי בין המגמות הפוליטיות של הממשלה הדוחפות לסיפוח, לבין רמות ביטחוניות מסוימות שמבינות את מחיר ההתפרקות הזו. עם זאת, נראה כי בסופו של דבר ההכרעה היא של ההחלטה הפוליטית, המכתיבה מציאות חדשה החורגת מהחוקים הצבאיים והאזרחיים הנהוגים בשטחים הכבושים.

אחת ההתפתחויות המסוכנות ביותר שנצפו היא גיוס תושבי החוות הבלתי חוקיות והמאחזים על ידי הפיקוד המרכזי של הצבא במסגרת מה שמכונה מערך ההגנה המרחבית. צעד זה העניק למתנחלים הקיצוניים מעמד רשמי, שכן הם לובשים מדים צבאיים ונושאים נשק צבאי בעת ביצוע התקפותיהם על כפרים ועיירות פלסטיניות.

עדויות חוזרות ונשנות מארגוני זכויות אדם בינלאומיים ומקומיים מאשרות כי התוקפים במקרים רבים לובשים מדים צבאיים מלאים. חפיפה זו בין המתנחל לחייל הקשתה על הקורבנות להבחין בין התקפה שמבוצעת על ידי כנופיות מתנחלים לבין פעולה צבאית רשמית, מה שמחריף את חוסר הביטחון האישי של הפלסטינים.

אנליסטים רואים כי תופעה זו אינה רק אירועים בודדים, אלא חלק מאסטרטגיה רחבה יותר שמטרתה ליצור סביבה עוינת לפלסטינים באזורים המסווגים כ'שטח C'. על ידי שילוב המתנחלים במערכת הביטחונית, הממשלה מבטיחה את יישום אג'נדת הסיפוח בפועל הרחק מאחריות בינלאומית או לחצים דיפלומטיים ישירים.

המשך גישה זו מאיים בפיצוץ כולל בשטחים הכבושים, שכן התקיפות אינן מוגבלות עוד להשחתת עצים או רכוש פשוט. הן עברו לשלב של הריסת בתים המונית והשתלטות מלאה על משאבי הטבע, תחת מעטה פוליטי המספק הגנה משפטית ובשטח למבצעי פשעים אלה.

לסיכום, נותרה השאלה לגבי יכולתו של הקהילה הבינלאומית להתערב כדי לעצור את ההידרדרות הזו, על רקע דיווחים ישראליים פנימיים המודים בהתעצמות כוחו של 'הטרור היהודי'. השתיקה על מעשים אלה לא רק תורמת לערעור פתרון שתי המדינות, אלא פותחת את הדלת לגל חדש של אלימות שאף גורם לא יוכל לשלוט בו בעתיד.

כל סוגי הפשעים, כולל הלאומניים, אינם מחזקים את הביטחון, אלא פוגעים בהתנחלויות, בצבא ובמדינה.

משרד הבריאות הפלסטיני ברצועת עזה דיווח היום, יום ראשון, על עלייה במספר קורבנות התוקפנות המתמשכת, כאשר בתי החולים קיבלו שני הרוגים ו-3 פצועים במהלך עשרים וארבע השעות האחרונות. גורמים רפואיים אישרו כי נתונים אלו מייצגים רק את אלה שהצוותים הצליחו להגיע אליהם ולהעבירם למתקני הבריאות הרשמיים באזורים שונים של הרצועה.\n\nהמשרד הבהיר בדו"ח היומי שלו כי מספר רב של קורבנות עדיין נמצאים מתחת להריסות הבתים ההרוסים ובמעברי הדרכים הקשים, כאשר התנאים בשטח מונעים מצוותי ההגנה האזרחית והאמבולנסים להגיע אליהם. צוותי ההצלה מתמודדים עם אתגרים עצומים בפעולות החילוץ עקב מחסור בציוד כבד והמשך הסיכונים הביטחוניים במספר צירים ברצועת עזה.\n\nלגבי הסטטיסטיקה שנרשמה מאז הכרזת הפסקת האש באחד עשר באוקטובר האחרון, נתוני הבריאות חשפו את מותם של 614 אזרחים ופציעתם של 1,643 נוספים בפציעות שונות. צוותי ההצלה והמתנדבים הצליחו גם לחלץ 726 גופות מאזורים שונים שחוו פעולות צבאיות אינטנסיביות בעבר.\n\nבנוגע למספר המצטבר הכולל מאז פרוץ התוקפנות בשבעה באוקטובר 2023, הרישומים הרפואיים הרשמיים תיעדו עלייה במספר ההרוגים ל-72,072, בעוד שמספר הפצועים הגיע ל-171,741. נתונים אלו מראים את היקף האסון ההומניטרי חסר התקדים שחווים תושבי הרצועה במשך למעלה משנה של הפצצות והרס.\n\nמשרד הבריאות הדגיש את המשך מתן שירותי רפואת חירום וחיוניים לאזרחים על ידי צוותיו, למרות המחסור במשאבים והפגיעה במערכת הבריאות. המשרד ציין כי הצוותים פועלים בתנאים קשים מאוד בניסיון לצמצם את ההשלכות הטרגיות של התוקפנות ולספק טיפול אפשרי לאלפי פצועים וחולים תחת המצור ההדוק.\n\nמספר קורבנות עדיין נמצאים מתחת להריסות ובדרכים, כאשר צוותי האמבולנס וההגנה האזרחית אינם מסוגלים להגיע אליהם עד כה.

הנער מוחמד והבי עבד אל-עזיז חנני, בן 17, נהרג לפנות בוקר יום ראשון, לאחר שנפצע באורח אנוש מירי כוחות הכיבוש הישראלי בעיירה בית פורייק ממזרח לעיר שכם. מקורות רפואיים דיווחו כי השהיד נפגע מקליע חי ישירות בראשו במהלך פריצת חיילי הכיבוש לעיירה, והוא הועבר לבית החולים במצב קשה לפני שהוכרז מותו מאוחר יותר.

פריצת צבא הכיבוש לבית פורייק הגיעה בעקבות מתקפה אלימה של מתנחלים קיצונים על 'שכונת הקצינים' באזור, שהובילה להתנגשויות אלימות עם התושבים שניסו להתמודד עם התקיפה. מקורות מקומיים ציינו כי חיילי הכיבוש ירו אש חיה ורימוני גז בצפיפות, מה שהביא לפציעת ילד נוסף בן 14 מירי חי, בנוסף להרס כלי רכב של אזרחים וגרימת נזק לרכושם.

בהקשר קשור, אזורים שונים בגדה המערבית היו עדים לתקיפות דומות, כאשר צעיר פלסטיני נפצע מירי מתנחלים בגבו בכפר אל-מוע'יר מצפון מזרח לרמאללה, ומצבו תואר כאנוש. כמו כן, כוחות הכיבוש ביצעו גל מעצרים שכלל 10 אזרחים מההתיישבות הבדואית אל-ח'ת'רווה ליד חאן אל-אחמר, בזמן שכנופיות מתנחלים ממשיכות לרדוף רועים ולהשחית יבולים חקלאיים במסאפר יטא ובבקעת הירדן.

סטטיסטיקות רשמיות מצביעות על הסלמה מסוכנת בחומרת ההפרות הישראליות בגדה המערבית מאז אוקטובר 2023, כאשר מספר ההרוגים עלה ל-1116, בנוסף לכ-11500 פצועים. תקיפות אלו מתרחשות במקביל למדיניות העקירה הכפויה, כאשר 11 משפחות פלסטיניות נאלצו לאחרונה לפרק את בתיהן ולעזוב את התיישבות 'אל-ח'לאיל' הבדואית ממזרח לרמאללה עקב טרור המתנחלים המתמשך.

משרד הבריאות הפלסטיני הודיע על מותו של הנער מוחמד והבי עבד אל-עזיז חנני (17), לאחר שנפצע מירי כוחות הכיבוש הישראלי בעיירה בית פורייק.

ועידת מינכן לביטחון היא אחת הפלטפורמות העולמיות הבולטות לדיון בנושאי ביטחון ומדיניות בינלאומית. תפקידה אינו מוגבל להיות מפגש של אליטות פוליטיות וצבאיות; במקביל לחדרי המודיעין והביטחון, קיים מרחב אינטראקטיבי שבו נבחנים נרטיבים, מתעצבות מחדש בריתות, ומועלות שאלות הנוגעות לעתיד הסדר הבינלאומי. בעולם העובר שינויים מהירים, ערכה של ועידה זו טמון ביכולתה לאסוף צדדים שונים במרחב אחד המאפשר דיאלוג, גם אם קשה, בנושאים החורגים מגבולות לאומיים. חשיבותה של ועידת מינכן כיום נובעת מכך שהיא משמשת מראה לשינויים המתרחשים במבנה הסדר הבינלאומי. הדיונים אינם מוגבלים עוד לתפיסות ביטחון מסורתיות הקשורות לכוח צבאי והרתעה, אלא התרחבו לכלול ביטחון אנושי, יציבות אזורית, והשפעת סכסוכים מתמשכים על השלום העולמי, בנוסף לאתגרים חוצי גבולות כמו שינויי אקלים, ביטחון תזונתי וביטחון סייבר. שינוי תפיסתי זה משקף הכרה הולכת וגוברת בכך שביטחון אינו נבנה בכוח בלבד, אלא במערכת אינטגרטיבית של צדק, ממשל תקין, וכיבוד החוק הבינלאומי וזכויות האדם. לא ניתן להפריד את הדיונים הביטחוניים במינכן מההקשר הרחב יותר של השינויים הבינלאומיים המתמשכים. הגדרה מחדש של בריתות, נוכחות עיתונאים אמיתיים, והתגברות השיח על סדר בינלאומי מאוזן יותר, והתגברות הקריאות לאחריות של המעצמות הגדולות, כל אלה הם אינדיקטורים לשינוי הדרגתי בשיח העולמי. באקלים כזה, שילוב הסוגיה הפלסטינית בדיונים הביטחוניים והפוליטיים הופך למבחן אמיתי למידת רצינותה של הקהילה הבינלאומית במעבר משיח ערכים למדיניות המבוססת על עקרונות. הסוגיה הפלסטינית, על הצטברותה ההיסטורית של עוול וכפילות בסטנדרטים, נחשבת לאמת מידה מוסרית ופוליטית לאמינותו של הסדר הבינלאומי הקיים. מצד שני, ועידת מינכן מאפשרת מרחבים בלתי רשמיים לדיאלוג המכונים מסלולי דיפלומטיה חצי-רשמיים (Track 1.5), שבהם חוקרים, אקדמאים וקובעי דעת קהל יכולים להשפיע על גיבוש רעיונות והכוונת דיונים הרחק ממגבלות העמדות הרשמיות הנוקשות. במרחבים אלה, הקול הפלסטיני יכול למלא תפקיד מרכזי בעיצוב מחדש של הדיון מ"ניהול סכסוך" לטיפול בשורשיו, ומגישה ביטחונית צרה לחזון מקיף של ביטחון אנושי, צדק מעברי ושלום צודק, וטיפול בשורש הסכסוך, כלומר הכיבוש הצבאי ומדיניות כפיית עובדות בשטח. הנוכחות הפלסטינית בפורומים כאלה אינה נובעת משאיפה לסמליות פורמלית, אלא מההכרה כי היעדרות פלסטין משולחנות הדיון הופכת אותה לנושא לדיון במקום להיות שותפה בעיצוב פתרונות. כל עוד פלסטין נשארת "על סדר היום" ולא "על שולחן ההחלטות", המדיניות הבינלאומית תישאר חסרה ביצירת שלום בר קיימא. מכאן, הדחיפה לייצוג פלסטיני פעיל ומשפיע בפלטפורמות הביטחון העולמיות היא חלק ממאבק רחב יותר להחזרת מרכזיות הזכויות והכבוד האנושי בהנדסת הסדר הבינלאומי. הנוכחות הפלסטינית חשובה ודורשת תיאום רב יותר, ואיחוד נקודות דיבור ובניית מומנטום אפשרי באמצעות השקעה באנשים ובנציגים הנוכחים באופן אישי ורשמי כדי לשרת את הסוגיה באופן התורם לסוגיה ולאינטרס הלאומי. לא ניתן לראות את ועידת מינכן לביטחון כאירוע שנתי חולף בלבד, אלא כאינדיקטור למגמות החשיבה העולמית בנושאי ביטחון ושלום. בעולם המחפש גישות חדשות לביטחון החורגות מההיגיון של הגמוניה וכוח קשה, הנוכחות הפלסטינית הופכת לצורך פוליטי, מוסרי וקוגניטיבי. ביטחון אמיתי אינו נבנה על ידי הדרה של בעלי הזכויות, אלא על ידי שיתופם כשחקנים אמיתיים, וזה מה שהתברר בבירור בוועידת מינכן.

הסופר והאנליסט הפוליטי הישראלי רונן ברגמן אישר כי אזור המזרח התיכון והמפרץ הערבי עובר מצב של ריכוז כוחות צבאיים אינטנסיבי שלא נראה באזור מאז מלחמת המפרץ בשנת 1991. הוא הסביר כי כוחות אמריקאים וישראלים פרסו מאות מטוסים ונושאות מטוסים, בנוסף לסוללות הגנה מפני טילים, על רקע פקודות צבאיות להיערכות מלאה למבצעים אפשריים בטווח הקרוב.

ברגמן ציין בקריאתו את ההתפתחויות בשטח כי הפלגת נושאת המטוסים האמריקאית 'פורד' עם קבוצת הקרב שלה לכיוון מזרח הים התיכון מהווה אינדיקטור חזק להסלמה קרובה. העיניים נשואות כעת לבית הלבן בציפייה להחלטה מכרעת, כאשר ההערכות מצביעות על כך שהנשיא האמריקאי דונלד טראמפ הורה להיערך לתרחישי תקיפה המכוונים לעומק איראן.

על פי הניתוחים שפורסמו, התפקיד הישראלי בכל עימות עתידי יהיה משני בהשוואה למשקל האמריקאי, כאשר משימות הכוחות הישראליים יתרכזו בנטרול מערכות טילי 'קרקע-קרקע'. לעומת זאת, ארצות הברית תיקח על עצמה את המשימה העיקרית של טיפול בפרויקט הגרעין האיראני, תוך ניצול יכולותיה ההרסניות והטכנולוגיות העדיפות.

בחזרה לניסיונות קודמים, האנליסט ציין כי מבצע 'עמוד ענן' שבוצע בעבר השיג הצלחה מודיעינית וצבאית, אך תוצאותיו בשטח היו מוגבלות בכל הנוגע לשיבוש תוכנית הגרעין. מקורות אישרו כי תקיפה זו לא הובילה להרס מתקנים חיוניים או לדחיית העבודה בהם לפרק זמן ארוך, מה שמפעיל לחץ על כל תוכניות תקיפה חדשות להיות יעילות יותר.

בשטח, מקורות זיהו תנועות המצביעות על רצינות האיומים, כולל פינוי בסיסים אמריקאים מסוימים באזור המפרץ והזזת מטוסי תדלוק באוויר באופן אינטנסיבי. תנועות אלו התרחשו במקביל למעברים דיפלומטיים וצבאיים ברמה גבוהה בין וושינגטון לתל אביב, בנוסף לגיוס חלקי של אנשי מילואים בצה"ל, מה שהגביר את מצב הכוננות והדאגה באזור.

בנוגע להגנה, הממסד הצבאי הישראלי ניצל את התקופה האחרונה לחיזוק מערכות ההגנה שלו כדי להתמודד עם כל תגובה טילים מטהרן. הערכות מודיעיניות רואות שאיראן לא תיזום פתיחת חזית ישירה עם ישראל אלא אם כן תותקף בעומקה, בעוד וושינגטון שואפת לבצע מבצע 'בזק ואינטנסיבי' שיסתיים תוך ימים ספורים כדי להשיג את מטרותיה הפוליטיות והצבאיות.

בנוגע למטרות אסטרטגיות, הדעות חלוקות בשאלה האם התקיפה נועדה להפיל את המשטר או רק לאלץ אותו לחזור לשולחן המשא ומתן בתנאים אמריקאים קשים. גורמים בצה"ל רואים בהשתתפות כשותף זוטר במבצע זה הזדמנות נדירה, במיוחד מכיוון שראש הממשלה בנימין נתניהו ביקש בעבר תמיכה בתקיפה כזו מבלי לקבל הבטחות אמריקאיות ברורות באותה עת.

ישראל נחשבת כיום לצד משני באירוע צבאי ענק בהובלת וושינגטון, והמעורבות בו מהווה הזדמנות אסטרטגית לנצל את היכולות הצבאיות האמריקאיות.

מקורות באו"ם דיווחו כי הסלמה בתקיפות המתנחלים בגדה המערבית הכבושה הובילה לגל עקירה נרחב שפגע בכ-880 משפחות פלסטיניות. סטפן דוג'אריק, דובר מזכ"ל האו"ם, הבהיר כי מעשים כפויים אלו הביאו לעקירתם של למעלה מ-4,700 בני אדם, על רקע אזהרות מפני המשך האלימות שמפעילים כוחות ישראליים וקבוצות מתנחלים כאחד.

דוג'אריק ציין בתדרוך עיתונאים כי ארגונים הומניטריים בינלאומיים עוקבים בדאגה רבה אחר הרס רכוש ונפגעים כתוצאה ממדיניות זו. הוא הדגיש כי התקופה שבין השלישי לשישי בפברואר הנוכחי עדה להסלמה קטלנית שהביאה למותם של שלושה פלסטינים מירי כוחות הכיבוש, מה שהעלה את מניין ההרוגים מתחילת השנה לתשעה הרוגים, בהם שני ילדים.

בפירוט התקיפות בשטח, תיעדו המקורות לפחות 86 תקיפות שבוצעו על ידי מתנחלים ישראלים בתוך ימים ספורים בלבד. תקיפות אלו גרמו לפציעתם של למעלה מ-60 אזרחים פלסטינים בדרגות פציעה שונות, בנוסף לאילוץ 146 בני אדם נוספים לעזוב את בתיהם ולעקור בכפייה מחשש לחייהם מפני התקפות פתע.

מזכ"ל האו"ם גינה בחריפות את מותו של נסראללה אבו סיאם, בן 19, אזרח פלסטיני בעל אזרחות אמריקאית שנפל קורבן להתקפה שבוצעה על ידי מתנחלים. אותה תקיפה גרמה לפציעתם של שלושה פלסטינים נוספים מירי, באירוע שתואר על ידי הארגון הבינלאומי כמשקף היעדר אחריות והתפשטות אלימות בשטחים הכבושים.

האו"ם דרש מהרשויות הישראליות לבצע חקירה מיידית, שקופה ומקיפה בנסיבות מותו של אבו סיאם ולהבטיח שהאשמים יובאו לדין. דוג'אריק הדגיש כי ישראל, ככוח כובש, מחויבת משפטית לנקוט בצעדים קונקרטיים למניעת מעשי אלימות שמבצעים מתנחלים נגד האוכלוסייה הפלסטינית חסרת ההגנה ולהגן עליהם מפני מעשי נקם.

בגזרה הלבנונית, חשף הדובר מטעם האו"ם כי ההפרות הישראליות נגד כוחות שמירת השלום הבינלאומיים (יוניפי"ל) נמשכות. הוא ציין כי אירעו מקרים חוזרים ונשנים של הפרעה והתנהגות תוקפנית מצד צבא הכיבוש, כשהאחרון שבהם היה אירוע הפחדה חמור שכיוון נגד אחד מחיילי האו"ם בעת מילוי תפקידו הרשמי באתר השייך לארגון הבינלאומי.

על פי הדיווחים מהשטח, חיילים ישראלים התקרבו לחייל שמירת שלום ליד אזור א-נאקורה, וכיוונו את נשקם ישירות לעברו ממרחק קצר מאוד שלא עלה על עשרה מטרים. האו"ם הדגיש את דחייתו המוחלטת להתנהגויות אלו, ודרש הפסקה מיידית של כל התערבות או הפחדה המפריעה לעבודת המשלחות הבינלאומיות המופקדות על ניטור היציבות בגבול.

התקפות המתנחלים בגדה המערבית גרמו לעקירת כ-880 משפחות פלסטיניות, כלומר למעלה מ-4,700 בני אדם.

החקלאי והמומחה הפלסטיני מוחמד קאיד סלים עומד מאחורי ארגזי תמרים באחד השווקים המקומיים, נושא עמו ניסיון של חמש עשרה שנים בתחום חיוני זה. סלים אינו מסתפק במכירת הפירות, אלא מציג ללקוחותיו סיפור שלם על ההבדלים המהותיים בין התוצרת הלאומית הפלסטינית לבין מה שמייצר הכיבוש בהתנחלויות הניצבות על אדמות בקעת הירדן. סלים רואה שהעניין חורג מהרווח החומרי ומגיע למאבק על זהות, אדמה ומים.\n\nסלים מסביר שהתמר הפלסטיני המקורי מקבל את איכותו מהשקייתו במי בארות ארטזיות טבעיות באזור בקעת הירדן במזרח הגדה המערבית הכבושה, מה שמעניק לו טעם ומראה ייחודיים. לעומת זאת, המומחה הפלסטיני מציין שתמרי הכיבוש מושקים במי ביוב מטוהרים, מה שמשפיע ישירות על התכונות הביולוגיות של הפרי. ניגוד זה במקורות ההשקיה מהווה את ההבדל הראשון והבסיסי בהערכת איכות המוצר הסופי המוצג בשווקים.\n\nלגבי דרכי ההבחנה החושיות, סלים מפנה את תשומת הלב לפרטים מדויקים בגלעין התמר, כאשר גלעין התוצרת הפלסטינית נקי לחלוטין וללא כל כתמים כהים כתוצאה מאיכות המים. לעומת זאת, תמרי הכיבוש מציגים לעיתים קרובות קווים שחורים ברורים בגלעינם, המשקפים את אופי המים המשמשים בחקלאות. סימנים מבדילים אלו מסייעים לצרכנים לחשוף ניסיונות הטעיה שמבצעים גורמים מסוימים כדי להעביר מוצרי התנחלויות לשוק המקומי.\n\nהדו"ח חושף מציאות מורכבת העומדת בפני החקלאי הפלסטיני בבקעת הירדן, כאשר שטחים נרחבים של אדמות דקלים הופקעו באופן שיטתי על ידי שלטונות הכיבוש. לחקלאים נותרו רק שטחים מוגבלים שבהם הם נאבקים להמשיך להתקיים תחת הגבלות חמורות על תנועה ומקורות מים. כמו כן, התוצרת הפלסטינית מתמודדת עם אתגר נוסף המתבטא בגניבת זהותה, כאשר כמויות ממנה מיוצאות לחו"ל תחת שמות מסחריים ישראליים כדי להטעות את החרם הבינלאומי.\n\nקשרו של מוחמד סלים ל'עץ המבורך' החל מילדותו במטעי יריחו, וקשר זה התפתח לאחר שהכיר ניסיונות חקלאיים מתקדמים בממלכה הערבית הסעודית. סלים שב למולדתו כדי להפוך תשוקה זו למסר לאומי שמטרתו להגן על התוצרת הפלסטינית מפני זיוף וניצול. הוא מדגיש כי שמירה על מעמדו של התמר הפלסטיני בשווקים העולמיים והמקומיים היא חלק בלתי נפרד מהמאבק היומיומי על עמידה איתנה על אדמת פלסטין.\n\nההגנה על התמר הפלסטיני אינה רק פעילות מסחרית, אלא מאבק יומיומי על עמידה איתנה לשמירה על מוצר המייצג את זהותנו ומורשתנו החקלאית.

השיח הדיפלומטי והצבאי בין ארצות הברית לאיראן מתחמם, כאשר וושינגטון מאמצת אסטרטגיה מורכבת המשלבת לחץ בשטח עם הצעת הזדמנויות כלכליות. עם תחילת המועד האחרון שקבע הנשיא דונלד טראמפ, גורמים יודעי דבר חשפו כי התכנון הצבאי האמריקאי הגיע לשלבים מתקדמים, מה שהופך את הכוח הצבאי לכלי לחץ חיוני במסלול ההבנות האפשריות.\n\nמשקיפים סבורים כי הצטברות הכוחות הצבאיים האמריקאים באזור אינה מכוונת בהכרח לפתיחת מתקפה מיידית, אלא משמשת כמנוף פוליטי לכפיית עסקה בתנאים מורחבים. משוואה זו מבוססת על דחיפת טהראן לוותר על נושאים רגישים בתמורה להימנעות מהעלות המרבית שעלולה להיגרם מכל התנגשות ישירה עם הכוחות האמריקאים.\n\nמנגד, טהראן מנסה לשמור על איזון עדין בשיח הרשמי שלה, ומפגינה קשיחות בהגנה על תוכנית הגרעין שלה ודחייה של פגיעה בתהליכי ההעשרה. עם זאת, איראן מפגינה פתיחות מחושבת באמצעות הצגת אפשרות לשיתוף פעולה עם חברות אמריקאיות בתחומי הנפט והגז, בניסיון להכניס את גורם האינטרסים המשותפים כערובה לכל הסכם.\n\nשינוי זה בכלי המשא ומתן האיראניים מצביע על רצון להפוך את התיק הכלכלי מפרט חולף לעמוד תווך מרכזי ליציבות. טהראן שואפת באמצעות הצעה זו לפתות את הממשל האמריקאי בהזדמנויות השקעה עצומות שעשויות לתרום לשינוי כללי העימות המסורתיים בין שתי המדינות.\n\nבמישור הפנימי, השיח האיראני מתמקד בחיזוק החזית הפנימית כדי להתמודד עם מה שהיא מכנה מלחמה פסיכולוגית, בעוד שבחו"ל היא פונה למוסדות בינלאומיים. טהראן מדגישה בהודעותיה לאו"ם את זכותה להגנה לגיטימית, ומזהירה בו זמנית מפני תגובה רחבת היקף לכל תוקפנות שעלולה להיגרם לה.\n\nמייד רזא דהקאני, עוזר שר החוץ האיראני לשעבר, הבהיר כי ארצו מתמודדת עם מה שכינה יהירות אמריקאית על רקע ירידת יעילות החוק הבינלאומי. דהקאני ציין בהצהרותיו לגורמי תקשורת כי טהראן מוכנה לחלוטין למשא ומתן, אך בו זמנית יש לה מוכנות מלאה להתמודד עם כל מהלך צבאי.\n\nהבכיר האיראני לשעבר הוסיף כי לארצו ניסיון מר עם משא ומתן קודם שהתלכד עם לחצים צבאיים, וזה מה שדוחף אותה כיום לזהירות. הוא הדגיש כי הרצון להגיע להסדר שלום אינו מעיד על חולשה, אלא הוא ניסיון לחסוך מהאזור את אסונותיו של סכסוך הרסני שעלולות להיות לו השלכות חמורות.\n\nמצד שני, בולטת העמדה האמריקאית הספקנית לגבי הכוונות האיראניות, כאשר אנליסטים פוליטיים בוושינגטון סבורים כי טהראן לא עמדה בכללי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית. קיימת אמונה בחוגי קבלת ההחלטות בארצות הברית כי תוכנית הגרעין האיראנית חסרה פיקוח מספק שיבטיח את שלמותה המוחלטת.\n\nהאנליסט הפוליטי ג'יידן הורן מציין כי וושינגטון אינה יכולה להסתפק בערבויות מילוליות שמספקת טהראן על רקע הפרות קודמות של הכללים הבינלאומיים. ספקנות זו מסבירה את המהלך האמריקאי הנחוש למנוע את התפתחות תוכנית הגרעין האיראנית, ולהבטיח שהיא לא תגיע לשלבי חימוש גרעיני בשום פנים ואופן.\n\nבמישור הכלכלי, מומחים סבורים כי מגזר האנרגיה האיראני מהווה 'גזר' השקעתי שעשוי למשוך את תשומת ליבו של ממשל טראמפ הידוע בהתמקדותו בעסקאות גדולות. תשתית הנפט והגז באיראן זקוקה להשקעות המוערכות בכ-200 מיליארד דולר כדי לחדש אותה ולהעלות את יעילות הייצור והייצוא לרמות תחרותיות.\n\nהשאיפה להשקעה אינה נעצרת במגזר האנרגיה, אלא מתרחבת לכלול את מגזר הכרייה ואת הרצון האיראני לחדש את צי המטוסים שלה באמצעות רכישת מטוסים אזרחיים אמריקאים. הערך הכולל של הזדמנויות ההשקעה הזמינות בשוק האיראני מוערך בכ-400 מיליארד דולר, סכום עתק שעשוי לשנות את חישובי הרווח וההפסד בוושינגטון.\n\nהכלכלן נהאד אסמאעיל סבור כי הנשיא טראמפ עשוי לבחון בקפידה הזדמנויות אלו, בתנאי שיקבל איתותים ברורים למתן ויתורים בתיק הגרעין. השקעה במדינה עשירה במשאבים כמו איראן מהווה רווח כלכלי גדול, אך היא נשארת תלויה בהתקדמות במסלול הפוליטי והביטחוני המקרטע.\n\nדיווחים דיפלומטיים מצביעים על כך שאיראן העבירה באמצעות תיווך עומאני מסרים המביעים נכונות להקפאה חלקית של תוכנית ההעשרה למשך שלוש עד חמש שנים. הצעה זו נועדה לשבור את הקיפאון הנוכחי ולפתוח פרצה בחומת הסנקציות הכלכליות החמורות המתישות את הכלכלה האיראנית מזה שנים.\n\nבסופו של דבר, העימות הנוכחי נראה נשלט על ידי מדיניות 'המקל והגזר' משני הצדדים, כאשר וושינגטון מנופפת בכוח צבאי בעוד טהראן מציעה עסקאות כלכליות. השאלה נשארת פתוחה האם האינטרסים הפיננסיים והנפט יצליחו לכבות את פתיל המלחמה, או שמא הצטברות הכוחות הצבאיים תקדים את שולחן המשא ומתן.\n\nאיראן מוכנה לשבת ולדון בעניינים רבים עם האמריקאים, ולפעול למען השגת הסדר במקום בחירה במלחמה.

חיילי צבא הכיבוש הישראלי באזורים אליהם הם פולשים ברצועת עזה מתחרים על פרסום סרטונים בפלטפורמות המדיה החברתית, המציגים את התרברבותם בירי חי אקראי או צליפה מכוונת. התנהגויות אלו, המתוארות כ'ראוותניות', נועדו לצבור לייקים בפלטפורמות כמו 'טיקטוק' ו'אינסטגרם', ללא כל התחשבות בחיי אזרחים חפים מפשע הנופלים קורבן לכדורים תועים אלו.\n\nמקורות בשטח דיווחו כי כדורים אלו, הנורים מקני רובים של חיילים במרחקים שונים, מוצאים את דרכם לעיתים קרובות לגופם של אזרחים פלסטינים, מה שמעלה את מספר ההרוגים מדי יום. הפרות אלו מתרחשות בזמן שצבא הכיבוש טוען כי הוא מטיל מגבלות על חייליו כדי למנוע תיעוד של פעולות צבאיות, אך המציאות מוכיחה את המשך התופעה הזו כתוצאה מהיעדר אחריות בפועל.\n\nהפעיל הפלסטיני תאמר, העוקב אחר תיעוד הפרות של חיילים, הדגיש כי התנהגויות אלו אינן רק אירועים בודדים, אלא גישה יומיומית המובילה לנפגעים באזורים שונים של הרצועה. הוא הסביר כי פעולות אלו מהוות הפרה בוטה של הסכם הפסקת האש שנכנס לתוקף ב-10 באוקטובר האחרון, ובכך מאיימות על יציבות המצב השברירי ממילא.\n\nבהקשר קשור, הרשתות החברתיות געשו מסרטון מזעזע של חייל ישראלי המשוחח עם יוצר תוכן אמריקאי בשם ג'ף דוידסון. במהלך השיחה, הודה החייל ביהירות כי כוחותיו הורסים בתים והורגים פלסטינים, כולל ילדים, ורואה בכך חלק ממשימותיהם הרגילות ברצועה.\n\nהודאות החייל לא נעצרו בהרג והרס, אלא התרחבו לכלול הודאה בביצוע פשעי אונס נגד נשים וילדים פלסטינים. הודאה מפורשת זו עוררה גל של זעם בינלאומי עצום, כאשר פעילי זכויות אדם ראו בה עדות חותכת לביצוע פשעי מלחמה שיטתיים הדורשים העמדה לדין בינלאומית מיידית.\n\nהדיווחים מצביעים על כך שחיילים רבים נוהגים למחוק סרטונים אלו או לסגור את חשבונותיהם לאחר שספגו ביקורת או מחשש לרדיפה משפטית במדינות זרות. עם זאת, ארגוני זכויות האדם ממשיכים לנטר חומרים אלו ולהשתמש בהם כראיות בבתי דין בינלאומיים כדי להוכיח את היקף ההפרות שבוצעו נגד אזרחים בעזה.\n\nמצדה, ארגון Human Rights Watch פרסם את הדו"ח השנתי שלו לשנת 2025, שהפנה האשמות ישירות לישראל בביצוע פשעי רצח עם וטיהור אתני. הארגון הדגיש כי ההפרות שהתרחשו בשנה האחרונה היו בהיקף חסר תקדים בהיסטוריה המודרנית של הסכסוך, וציין את שיתוף הפעולה של כוחות בינלאומיים בטיוח פשעים אלו.\n\nבשטח, תושבי רצועת עזה מקבלים את חודש הרמדאן המבורך בתוך הריסות בתים הרוסים ותשתיות רעועות שטרם התאוששו מהשפעות המלחמה המתמשכת מזה שנתיים. למרות כניסת השלב השני של הסכם הפסקת האש לתוקף בינואר האחרון, המציאות היומיומית נותרה טרגית לאור המחסור בסיוע.\n\nנתוני משרד הבריאות הפלסטיני מצביעים על כך שמספר קורבנות ההפרות הישראליות מאז כניסת ההסכם לתוקף באוקטובר האחרון הגיע לכ-611 הרוגים. כמו כן, נפצעו למעלה מ-1630 אזרחים כתוצאה מפעולות צליפה והפגזות לסירוגין שמבצע צבא הכיבוש באזורים שונים של הרצועה, תוך התעלמות מההבנות הבינלאומיות.\n\nעל פי הנתונים הרשמיים האחרונים, המספר הכולל של ההרוגים מאז ה-7 באוקטובר 2023 עלה ל-72,069 הרוגים, בעוד שמספר הפצועים הגיע ל-171,728 פצועים. נתונים מזעזעים אלו מראים את היקף האסון ההומניטרי שנגרם על ידי התוקפנות הישראלית המתמשכת, שלא פסקה לחלוטין למרות הודעות הפסקת האש החוזרות ונשנות.\n\nהגורמים הפלסטינים דורשים לחץ בינלאומי אמיתי כדי לחייב את הכיבוש להפסקת אש כוללת ולהכנסת סיוע הומניטרי ורפואי מספק. גורמים רשמיים מדגישים כי המשך ההפרות היומיומיות מונע התחלה של כל פעולות שיקום או שיפור תנאי המחיה הקטסטרופליים שבהם חיים העקורים באוהלים.\n\nמה שחיילים מפרסמים בסרטוני 'שעשועי ירי' משקף מצב של הפקרות מוסרית וצבאית בתוך שורות צבא הכיבוש, כאשר החיילים חשים חסינות המגנה עליהם מעונש. מצב זה מחזק את סבלם של האזרחים המוצאים את עצמם מטרות קלות לחיילים המחפשים שעשוע דרך קני רוביהם ברחובות עזה ההרוסים.\n\nלסיכום, תיעוד פשעים אלו באמצעות המדיה החברתתית נשאר נשק דו-קצוות; בעוד שהחיילים משתמשים בו כדי להתפאר, ארגוני זכויות האדם הופכים אותו למסמכי הרשעה. הדרישות להפעלת מנגנוני אחריות בינלאומיים נמשכות כדי להבטיח שמי שביצעו הפרות בוטות אלו לא יחמקו מעונש צודק.\n\nפעולות ראוותניות אלו של החיילים מובילות לעיתים קרובות למות קדושים מדי יום בתוך הרצועה, ומהוות הפרה ברורה של ההבנות הקיימות.

מקורות תקשורת רשמיים חשפו סרטונים המתפרסמים לראשונה, המתעדים מעורבות אזרחים ישראלים במעשי ביזה וגניבה של רכוש המשתתפים במסיבת המוזיקה 'נובה'. אירועים אלו התרחשו ב-8 באוקטובר 2023, יום לאחר המתקפה שביצע ההתנגדות הפלסטינית במסגרת מבצע 'מבול אל-אקצא' בעוטף עזה.

הקלטות ממצלמות אבטחה הראו שלושה אנשים מתגנבים בין המכוניות ההרוסות והתיקים הנטושים באתר המסיבה, שם ערכו חיפוש מדוקדק של הרכוש ולקחו כל מה שנפל לידיהם. המקורות ציינו כי מעשי ביזה אלו התרחשו בזמן שהאזור עדיין היה נתון למתיחות ביטחונית ועימותים מפוזרים עם לוחמים פלסטינים.

רשימת הפריטים הגנובים שנספרו כללה סכומי כסף שהגיעו ל-13 אלף שקלים שהיו בתוך אחד התיקים, בנוסף לתכשיטים ואביזרים יקרי ערך המוערכים בכאלפיים שקלים. הגנבים גם לקחו מכשירים אלקטרוניים שכללו אוזניות, מחשבים ניידים וכלי עבודה טכניים ששוויים עולה על חמשת אלפים שקלים, מה שמשקף את היקף הניצול של הנסיבות הקטסטרופליות.

במסגרת ההליכים המשפטיים, בית משפט ישראלי הרשיע בחודש שעבר שלושה נאשמים תושבי באר שבע, ירן יעקובוב, נתנאל אביב ועוז חי רוחם. נגזרו עליהם עונשי מאסר בפועל לתקופות שנעו בין 36 ל-40 חודשים, בנוסף לקנסות כספיים בסך 18 אלף שקלים כפיצוי על הנזקים שגרמו לקורבנות המתקפה.

השופטת שניהלה את הדיון תיארה את התנהגות הנאשמים כ'בגידה מוחלטת' בערכים האנושיים והחברתיים, והדגישה כי ביצוע פשעים כאלה בצל טרגדיה לאומית מכפיל את זוועתם. בית המשפט קבע כי אנשים אלה ניצלו את מצב הכאוס המוחלט כדי להשיג רווחים חומריים בזויים על חשבון דמם וסבלם של הקורבנות.

תיעודים אלה שהודלפו עוררו גל עצום של זעם בקרב הציבור הישראלי, כאשר הביקורת התמקדה בכישלון הביטחוני החמור שאפשר לגנבים להגיע למקום. משקיפים תהו מדוע לא הייתה שליטה ביטחונית מלאה על אזור המסיבה לאחר למעלה מ-24 שעות מתחילת האירועים, מה שהפך אותו לזירת פשע פרוצה למעשי גניבה.

שערורייה זו מצטרפת לשורה של כשלים שהודו בהם גורמים ישראלים, שתיארו את אירועי ה-7 באוקטובר ככישלון המודיעיני והצבאי הגדול ביותר בתולדות תל אביב. השלכות אלו ממשיכות לפגוע בתדמית הממסד הביטחוני והצבא, במיוחד עם חשיפת פרטים חדשים המעידים על שבריריות השליטה בשטח ברגעים קריטיים.

ביזה בנסיבות כאלה אינה רק פשע פלילי, אלא בגידה מוחלטת בכבוד האדם ובסולידריות החברתית הבסיסית.

סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם לפליטים פלסטינים (אונר"א) פרסמה אזהרות חדשות לגבי הידרדרות המצב ההומניטרי ברצועת עזה, ותיארה אותו כגרוע ביותר. הסוכנות הבהירה כי רשויות הכיבוש הישראלי ממשיכות להטיל הגבלות חמורות המונעות הגעת אספקת סיוע חיונית לאוכלוסייה הנצורה.

הארגון האו"מי אישר באמצעות פלטפורמותיו הרשמיות כי המשלוחים המורשים לעבור מכסים רק חלק קטן מהצרכים הבסיסיים למחיה של הפלסטינים. אונר"א חידשה את קריאתה לקהילה הבינלאומית ללחוץ להסרת כל המכשולים המונעים זרימה מתמשכת ומספקת של סיוע הומניטרי.

נתונים שפרסמה הסוכנות מצביעים על כך שכשני שלישים מתושבי הרצועה, שהם כ-1.4 מיליון בני אדם, מתמודדים עם תנאים קשים במרכזי עקורים הסובלים מצפיפות יתר. אתרים אלה חסרים את המרכיבים הבסיסיים ביותר לחיים בכבוד, על רקע המחסור החמור במים ראויים לשתייה, מזון ודלק.

מצידה, תת-מזכירת האו"ם לעניינים פוליטיים, רוזמרי דיקרלו, הדגישה את חיוניות חיזוק המאמצים הבינלאומיים שמטרתם הפסקת אש. היא הבהירה במהלך ישיבת מועצת הביטחון כי הקלה על סבל תושבי הרצועה דורשת עלייה מיידית ומשמעותית בהיקף הסיוע ההומניטרי הנכנס דרך המעברים.

דיקרלו ראתה בהבטחת זרימת אספקה רפואית ומזון אבן יסוד לכל תהליך התאוששות או בנייה מחדש עתידית בהובלת הפלסטינים. היא ציינה כי היעדר שלום אמיתי, למרות הרגיעה היחסית, מחריף את מורכבות המצב בשטח ובפוליטיקה באזור המוכה.

מקורות או"מיים דיווחו כי צבא הכיבוש הגביר את קצב תקיפותיו האוויריות בשבועות האחרונים, כשהוא מכוון לאזורי מגורים צפופים ברחבי הרצועה. התקפות אלו הובילו למותם של עשרות קורבנות חדשים, מה שמגביר את הלחץ על מערכת הבריאות המדולדלת ממילא עקב המצור.

הכיבוש ממשיך במדיניות מניעת כניסת תרופות, ציוד רפואי וחומרי מחסה, מה שמותיר כ-1.5 מיליון עקורים מול מחלות ורעב. הגבלה זו מגיעה בהקשר של מצור כולל המוטל על רצועת עזה במשך למעלה משמונה עשרה שנים, שהפך אותה לכלא פתוח.

יצוין כי התוקפנות המתמשכת מאז אוקטובר 2023 הותירה אחריה מספר כבד של קורבנות, העולה על 72 אלף הרוגים ויותר מ-171 אלף פצועים, רובם נשים וילדים. אונר"א, למרות אתגרים אלה, מתחייבת להמשיך במתן שירותיה בתחומי החינוך, הבריאות והסיוע כדי לתמוך בעמידתם של העקורים במרכזי המחסה.

כמות הסיוע המורשית להיכנס כיום מספקת רק חלק קטן מצרכי הפלסטינים, ויש להסיר את ההגבלות באופן מיידי.

השר לביטחון לאומי בממשלת הכיבוש, הקיצוני איתמר בן גביר, פרץ הבוקר (שישי) לחצרות מסגד אל-אקצא המבורך, בצעד פרובוקטיבי חדש שמטרתו להסלים את המתיחות בעיר הקדושה. בן גביר עמד בראש ישיבת ביטחון מורחבת בתוך חדר הפיקוד של המשטרה בירושלים הכבושה, שהוקדשה למה שכינה 'הערכת המצב בשטח' ולקביעת ההסדרים הביטחוניים הסופיים לקראת חודש רמדאן המבורך.

הישיבה כללה נוכחות בכירה של מפקדי מנגנוני הביטחון של הכיבוש, ובראשם המפכ"ל רב-ניצב דני לוי, מפקד מחוז ירושלים ניצב אבישי פלד, לצד מספר קצינים בכירים האחראים על אבטחת האזור. הדיונים התמקדו בתיאום המנגנונים בשטח וההגבלות שיוטלו על מתפללים פלסטינים המעוניינים להגיע להר הבית, בתוך חשש מהתפרצות עימותים כתוצאה מצעדים מדכאים אלה.

במהלך סיור שערך באזור 'שער המוגרבים', נשא השר הקיצוני נאום ישיר בפני עשרות שוטרים של הכיבוש, והדגיש בפניהם כי הוא מעניק להם תמיכה מוחלטת וגיבוי פוליטי מלא לביצוע כל פעולה בשטח שהמפקדים רואים בה צורך. בן גביר הדגיש בדבריו כי אכיפת מה שכינה 'ריבונות ותקיפות' היא הדרך היחידה להבטיח הרתעה ולמנוע כל ניסיונות מחאה, בטענה כי כוח הוא השפה היחידה שמונעת מאנשים להתעסק בביטחון, כפי שהתבטא.

למרות טענותיו של בן גביר בדבר כיבוד 'חופש הפולחן', דבריו נשאו נימה מאיימת ברורה, שכן איים להכות ביד קשה את מי שכינה 'יוצרי הכאוס' במסגד אל-אקצא. הוא ציין כי אסטרטגיית הכיבוש בשלב הבא מתבססת על הידוק האחיזה הביטחונית כדי להבטיח שהמצב לא יצא משליטה, וראה בהרתעה חזקה את הגורם שישיג את השקט המיוחל בשבועות הקרובים.

מצדן, דיווחים עיתונאיים עבריים, ביניהם מה שפורסם בעיתון 'מעריב', הצביעו על כך שכיווניו של בן גביר משקפים את רצון הימין הקיצוני לשנות את הסטטוס קוו במקומות הקדושים המוסלמיים ולאכוף מציאות ביטחונית חדשה. מקורות מקומיים הזהירו כי פריצות ואיומים ישירים אלה עלולים להוביל להתפוצצות המצב בירושלים ובכל השטחים הפלסטיניים, במיוחד לאור המתיחות העצומה השוררת ברחוב הפלסטיני כתוצאה ממעשי הכיבוש המתמשכים.

ממשל ותקיפות הם הדרך היחידה להשגת הרתעה, גם במהלך חודש רמדאן המבורך.

צוותי הסיוע במסגרת מבצע 'האביר האמיץ 3' הצליחו להגיע למשפחות העקורים במחנה מזרח ג'באליה, הממוקם בצפון רצועת עזה, בצעד הומניטרי שמטרתו לתמוך בתושבים באזורים שנפגעו קשה ביותר. חולקו למעלה מ-6,000 חבילות סיוע מגוונות למשפחות הסובלות מתנאי חיים קשים כתוצאה מהמצור המתמשך וממחסור באספקה בסיסית. צעד זה מגיע בתגובה לקריאות הומניטריות דחופות לספק את צרכי החיים הבסיסיים לאזרחים באזורים הצפוניים.

מקורות בשטח הבהירו כי מנה זו של סיוע מהווה חלק מהתמיכה שהגיעה לאחרונה באמצעות הספינה 'נשר הומניטרי', הנושאת כמויות גדולות של חומרים חיוניים. החבילות שחולקו כללו סלי מזון מלאים, ציוד רפואי ותרופות, בנוסף לאוהלי מחסה ייעודיים לסיוע למשפחות שאיבדו את בתיהן. מהלך זה משקף את הגישה ההומניטרית של איחוד האמירויות לעמוד לצד העם הפלסטיני במהלך המשברים המתמשכים הפוקדים את הרצועה.

מצדו, אחמד נאסר, חבר ועדת הסיוע ההומניטרי במבצע 'האביר האמיץ 3', הדגיש כי הצוותים פועלים במאמץ כפול כדי להבטיח שהסיוע יגיע למקבליו באזורים הצפופים והמרוחקים. נאסר ציין כי מגוון הסיוע בין מזון ותרופות נועד לגשר על הפער הגדול בצרכים היומיומיים, במיוחד עם התקרבות חודש הרמדאן המבורך. הוא הדגיש כי פעולות הסיוע לא ייפסקו, אלא יתעצמו בימים הקרובים כדי להקל על נטל עקרות הבית והילדים.

סיוע זה זכה לקבלת פנים רחבה מצד התושבים במחנה ג'באליה, שהביעו את הערכתם למחווה זו המגיעה בתקופה רגישה שבה הצפון סובל ממחסור חמור במזון ובמים. מספר נהנים דיווחו כי חבילות אלו יתרמו ישירות להבטחת מזונם היומי לתקופה מסוימת, במיוחד לאור עליית המחירים המטורפת והיעדר סחורות מהשווקים המקומיים. אזורים אלו נחשבים לאחד המקומות שבהם נתקלו בקשיים חמורים בהבטחת הצרכים הבסיסיים בחודשים האחרונים.

בהקשר קשור, מקורות רשמיים חשפו תוכנית מקיפה של איחוד האמירויות לשלוח כ-4,000 טונות נוספים של סיוע מגוון לרצועת עזה במהלך חודש הרמדאן. שיירות אלו יכללו מוצרי מזון, בגדי חורף וציוד רפואי מתקדם לתמיכה במגזר הבריאות המתמוטט, בנוסף לציוד מחסה. תוכנית אסטרטגית זו נועדה לחזק את עמידותם של האזרחים הפלסטינים ולספק להם סביבת חיים מכובדת לנוכח האתגרים הקשים המתמשכים בשטח.

מאמצי הסיוע של איחוד האמירויות נמשכים כדי להקל על סבלן של המשפחות העקורים, לפני בוא חודש הרמדאן המבורך.

אינדיקטורים למתח גוברים בעיר ירושלים הכבושה עם בוא חודש הרמדאן המבורך, על רקע האשמות גוברות נגד שלטונות הכיבוש הישראליים על ניסיון לכפות מציאות חדשה בתוך מסגד אל-אקצא המבורך. דיווחים מהשטח מצביעים על כך שהצעדים הביטחוניים האחרונים חרגו מכל ההבנות ההיסטוריות ששלטו באתר הקדוש במשך עשרות שנים, מה שמאיים בפיצוץ המצב באזור.

מקורות עיתונאיים בינלאומיים ציטטו מומחים המזהירים כי ההסכם שהסדיר את ענייני התפילה בהר הבית במשך שישה עשורים קרס למעשה. קריסה זו נובעת מהלחצים המתמשכים מצד קבוצות המקדש הקיצוניות, הנהנות מתמיכה ישירה וחסרת תקדים מצד שרים בממשלה הישראלית הנוכחית, השואפים לשנות את זהות המקום.

הימים הראשונים של חודש הרמדאן עדים לשורה של הפרות בוטות, שהבולטות שבהן היו מעצרו של אימאם מסגד אל-אקצא ופשיטת כוחות המשטרה על החצרות במהלך תפילות הערב והתראוויח של המתפללים. מהלכים אלה מהווים הפרה ברורה של הסטטוס קוו משנת 1967, המגביל את זכות התפילה בהר הבית הקדוש למוסלמים בלבד.

משטרת הכיבוש ושירות הביטחון הכללי (השב"כ) נתונים כיום תחת הנהגה פוליטית ימנית קיצונית, המאמצת אג'נדה גלויה לערעור תפקידה של מחלקת ההקדשים האסלאמיים. משקיפים רואים במדיניות זו ניסיון להוכיח שליטה ישראלית מלאה על האתר, ולאלץ את הפלסטינים להתרגל לפריצות היומיומיות כעובדה מוגמרת שאינה ניתנת לשינוי.

מקורות במחלקת ההקדשים האסלאמיים בירושלים אישרו כי השב"כ עצר מספר מעובדיה באופן מנהלי ללא הגשת כתבי אישום ברורים, בצעד שמטרתו להטיל אימה על העובדים. כמו כן, ניתנו החלטות האוסרות על עשרות עובדים ואימאמים להיכנס למסגד כדי למלא את תפקידיהם הדתיים והמנהליים, מה ששיבש את יכולת המחלקה לארגן את זליגת המתפללים.

ההגבלות לא הוגבלו לצד האנושי, אלא התרחבו לכלול מניעת עבודות תחזוקה חיוניות ושוד משרדים השייכים להקדשים בתוך המתחם. שלטונות הכיבוש מנעו מהמתפללים את השירותים הבסיסיים ביותר, כאשר מנעו התקנת סוככים להגנה מפני השמש או הקמת מרפאות רפואיות זמניות לטיפול במקרי חירום בימי שישי ובזמן צפיפות.

בצעד פרובוקטיבי, משטרת הכיבוש האריכה את שעות פריצת המתנחלים והתיירים למסגד אל-אקצא בשעות הבוקר. עדי ראייה תיעדו כניסת מאות מתנחלים שקיימו טקסים תלמודיים ושירו שירים דתיים בקול רם בתוך החצרות, בהתרסה בוטה כלפי רגשות המוסלמים הצמים.

שר הביטחון הלאומי, איתמר בן גביר, מוביל מגמה זו של הסלמה באמצעות הצהרותיו החוזרות ונשנות על רצונו להניף את דגל ישראל בתוך אל-אקצא ולבנות בית כנסת יהודי. בן גביר נתן אור ירוק למתנחלים להכניס ספרי תפילה מודפסים, דבר שנאסר בקפדנות בעבר על ידי גופי הביטחון הישראליים עצמם.

משפטנים ויועצים בינלאומיים תיארו את המצב בירושלים כ'פצצת זמן מתקתקת' העלולה להתפוצץ בכל רגע כתוצאה מפגיעה בקדושת המקום. הם ציינו כי כל איום אמיתי או נתפס על אל-אקצא היה תמיד המניע העיקרי להפרעות גדולות בשטחים הפלסטיניים, כפי שקרה באינתיפאדת אל-אקצא בשנת 2000.

אנליסטים רואים כי הממשלה הישראלית הנוכחית חשה חסינות מעונש, מה שדוחף אותה לחצות קווים אדומים מבלי להתחשב בדעת הקהל הבינלאומית. תחושה זו נובעת מיכולתה ליישם מדיניות צבאית ופוליטית קיצונית בעזה ובגדה המערבית מבלי להתמודד עם לחצים בינלאומיים אמיתיים שיחייבו אותה לסגת.

מחלקת ההקדשים האסלאמיים, הכפופה למשרד ההקדשים הירדני, מתמודדת עם לחצים עצומים לשמור על תפקידה בניהול האתר מכוח האפוטרופסות ההאשמית. אולם, הצעדים החד-צדדיים הישראליים מחלישים את יכולת המוסד להגן על המסגד ולספק שירותים לאלפי המתפללים העולים אליו מאזורים שונים.

הנתונים שפורסמו על ידי מחוז ירושלים מצביעים על כך שמסע המעצרים וההגבלות כוון באופן שיטתי נגד גורמים פעילים במסגד לפני ובמהלך חודש הרמדאן. מטרת הכיבוש בכך היא לרוקן את המסגד משומריו וממשרתיו כדי להקל על פעולות הפריצה ולהעביר את התוכניות הזמניות והמרחביות שהוא שואף לכפות.

חזרת פשיטות המשטרה על חצרות המסגד במהלך תפילות התראוויח משקפת רצון לשבור את המורל של תושבי ירושלים ולמנוע מהם להתבודד. כוחות הכיבוש משתמשים לעיתים בכוח מופרז לפינוי החצרות, מה שמוביל לפציעות ומעצרים בקרב הצעירים המוראביטון בתוך הר הבית.

מסגד אל-אקצא נשאר הציר המרכזי של הסכסוך, כאשר כל הצדדים מבינים כי פגיעה בו משמעותה כניסה לשלב חדש של עימות כולל. עם המשך מדיניות 'קצה התהום' שמנהיגה ממשלת הימין, העיניים נשואות לירושלים מחשש להידרדרות המצב לתוצאות בלתי רצויות.

אל-אקצא הוא פצצת זמן מתקתקת, ומה שאנו רואים היום הן פרובוקציות חוזרות ונשנות ההופכות את המצב לרגיש הרבה יותר על רקע הפיכת הגדה המערבית לחבית אבק שריפה.

רצועת עזה מתמודדת עם אסון הומניטרי הולך ומחמיר שפגע בשכבה הפגיעה ביותר, כאשר ההערכות מצביעות על כך שכ-40 אלף ילדים איבדו הורה אחד או את שניהם כתוצאה מהמלחמה המתמשכת. ארגון האו"ם לילדים (יוניסף) סיווג מצב זה כמשבר היתומים הגדול ביותר בהיסטוריה המודרנית, על רקע קריסה מוחלטת של התשתיות והיעדר תנאי ביטחון בסיסיים.\n\nמקורות בשטח דיווחו על סיפורים כואבים של ילדים שמצאו את עצמם לפתע מתמודדים עם נטל החיים ללא תמיכה, כאשר סבתא אחת המטפלת בנכדיה מספרת שהקטנים חיים במצב של ריקנות רגשית קטלנית. היא הסבירה שילדים אלה צופים בחלונות בציפייה לשובם של הוריהם השהידים, בעוד משפחות מורחבות מנסות למלא את החלל למרות המחסור במשאבים ותנאי החיים הקשים.\n\nבעדויות חיות, חשפו ילדים כי נאלצו לקחת על עצמם אחריות שמעבר לגילם, כולל טיפול באחיהם הצעירים וניהול ענייניהם היומיומיים במרכזי העקורים. אחד הילדים שאיבדו את הוריהם הדגיש כי חיבוק הסבים והסבתות, למרות חשיבותו, אינו יכול לפצות על היעדר האב והאם, ותיאר את החיים תחת יתמות כמאבק יומיומי על הישרדות.\n\nמצדו, סלים עוויס, דובר אזורי מטעם יוניסף, הסביר כי המספרים שפורסמו עשויים שלא לשקף את היקף הטרגדיה האמיתי שחווים ילדי הרצועה. הוא ציין בהצהרות למקורות תקשורת כי יותר מ-3,000 ילדים איבדו את שני הוריהם במתקפות ישירות, מה שדחף את הארגון לפעול לתוכניות איחוד משפחות ומתן תמיכה פסיכולוגית דחופה המתאימה להיקף הטראומות.\n\nבתחום החינוך, עדנאן אבו חסנה, יועץ התקשורת של סוכנות אונר"א, חשף כי 94% ממוסדות החינוך בעזה נהרסו לחלוטין. למרות הרס זה, הסוכנות מנסה לחדש את תהליך החינוך באמצעות אוהלים זמניים המכילים מאות אלפי תלמידים, תוך התמקדות מיוחדת ביתומים הזקוקים לטיפול פסיכולוגי ופיזי אינטנסיבי.\n\nמאמצי הסיוע מתמודדים עם אתגרים עצומים עם כניסת עונת החורף, כאשר ילדים יתומים חסרים בגדי חורף, ציוד משרדי וסביבת לימודים מתאימה. מקורות באונר"א אישרו כי הצרכים הנוכחיים עולים בהרבה על היכולות הזמינות, במיוחד לאור המצור המתמשך המונע זרימת סיוע חיוני לשיקום חייהם של ילדים אלה.\n\nההשפעות העמוקות של מלחמה זו לא הסתכמו באובדן פיזי בלבד, אלא התרחבו ליצירת דור הסובל מנכויות קבועות וטראומות פסיכולוגיות כרוניות. מאות אלפי ילדים בעזה נשארים קורבנות למדיניות המצור וההרס, מה שהופך את סוגיית היתומים לתיק בינלאומי הדורש התערבות דחופה להצלת מה שנותר מילדותם שנשדדה.\n\nהם מחכים לאמם השהידה בחלון.. נכון שהם מרגישים ריקנות גדולה, אבל אנחנו מנסים לפצות אותם ככל יכולתנו.

יום אחר יום נחשפים פרקים חדשים של הסבל האנושי שחווים האסירים הפלסטינים בבתי הכלא של הכיבוש הישראלי, כאשר ההפרות חרגו מגבולות ההתעללות הפיזית והגיעו לבידוד מוחלט מהזמן והמקום. עדויות משפטיות אחרונות מצביעות על כך שמדיניות הבידוד משמשת ככלי למנוע מהעצורים את זכויותיהם הרוחניות והדתיות הבסיסיות ביותר, כולל ידיעת מועדי האירועים הדתיים הקדושים.

בהקשר זה, עורך הדין חאלד מחאג'נה, מהרשות לענייני אסירים ומשוחררים, העביר פרטים כואבים על ניתוק הקשר בין האסירים לעולם החיצון. מחאג'נה הסביר כי במהלך ייצוגו של אחד מאסירי פנים פלסטין העצורים בכלא 'גלבוע' בפני בית המשפט, התברר כי האסיר לא ידע שחודש הרמדאן כבר החל, כתוצאה מההעלמה הכפויה שהוטלה עליו בתאו.

עורך הדין מספר כי כאשר בירך את האסיר לרגל בוא החודש הקדוש ושאל אותו על צומותיו, הוא הופתע מתשובת האסיר ששאל בהתמרמרות: 'היום רמדאן? אף אחד לא אמר לנו שהוא התחיל'. אירוע זה מראה את מידת האכזריות בפעולות הכיבוש שמטרתן לשבור את רוחם של האסירים על ידי ניתוקם מהמציאות החיצונית ומניעתם מהכנה נפשית ופיזית לצום.

עדות זו עוררה גל רחב של תגובות וגינויים בפלטפורמות המדיה החברתית, כאשר פעילים ופעילי זכויות אדם ראו בה הוכחה נוספת לתנאים הנוראים שבהם חיים האסירים. מקורות זכויות אדם הדגישו כי מניעת אסיר מידיעת הזמן והטקסים הדתיים מהווה הפרה בוטה של האמנות הבינלאומיות המבטיחות את זכותם של העצורים לקיים את פולחניהם בחופש וללא הגבלה.

התפתחויות אלו מגיעות בתקופה שבה בתי הכלא הישראליים עדים להסלמה חסרת תקדים בקצב העינויים וההתעללות, על רקע אזהרות מפני השלכות חמורות על חיי האסירים. משקיפים מזהירים כי המשך מדיניות שיטתית זו, הכוללת בידוד ממושך ומניעת צרכים בסיסיים, מבשר על התפוצצות המצב בתוך בתי הכלא בהיעדר פיקוח בינלאומי יעיל.

היום רמדאן?! אף אחד לא אמר לנו שהוא התחיל

לפחות שלושה בני אדם נהרגו הערב (שישי) כתוצאה מתקיפה אווירית שבוצעה על ידי כטב"ם של צבא הכיבוש הישראלי על מחנה הפליטים הפלסטיני עין אל-חילווה בעיר צידון שבדרום לבנון. מקורות בשטח דיווחו כי הכטב"ם שיגר שלושה טילים ישירות לעבר שכונת חטין הצפופה, וגרם להרס נרחב במקום הממוקד.

מקורות בתנועת חמאס אישרו כי ההפצצה פגעה במטה המיועד לכוח הביטחון המשותף בתוך המחנה, והכחישו את הטענות הישראליות לפיהן האתר משמש כמרכז לפעילות התנועה. המקורות ציינו כי הקורבנות נפלו בעת מילוי תפקידם הביטחוני והארגוני בתוך המחנה, הסובל ממילא מתנאים הומניטריים קשים.

מצדה, סוכנות הידיעות הלאומית הלבנונית דיווחה כי שלושת הטילים פגעו במדויק במטרותיהם בשכונת חטין, מה שהוביל למספר פצועים קשה בנוסף לשלושת ההרוגים. צוותי ההצלה וההגנה האזרחית פועלים כעת לחילוץ הקורבנות ולהעברת הפצועים לבתי החולים הסמוכים לקבלת טיפול רפואי הכרחי.

בהקשר לתגובות הרשמיות, הוועדה הלבנונית-פלסטינית לדיאלוג פרסמה הודעה חריפה המגנה את ההתקפות החוזרות ונשנות על מחנה עין אל-חילווה על ידי כוחות הכיבוש. הוועדה ראתה בהתקפה זו הפרה בוטה של ריבונות המדינה הלבנונית והפרה של כל החוקים והאמנות הבינלאומיות המגנים אזרחים באזורי סכסוך.

הוועדה הדגישה בהודעתה כי תוקפנות זו מהווה איום ישיר על הסכם הפסקת האש שנחתם לאחרונה, והזהירה כי פעולות כאלה מעלות את רמת המתיחות במחנות הפליטים הפלסטיניים. היא קראה לקהילה הבינלאומית להתערב באופן מיידי כדי לעצור הפרות אלה המאיימות על היציבות השברירית שלבנון שואפת לשמור עליה.

במקביל לתקיפה, נצפתה בשמי לבנון תנועה אווירית ערה של מטוסי קרב וכטב"מים של הכיבוש מעל אזורי זהרני והכפרים הסמוכים לו בגבהים נמוכים מאוד. כמו כן, מקורות מקומיים דיווחו על זיהוי מטוסי סיור עוינים שחגו מעל שמי ביירות הבירה ועד לפרבר הדרומי, מה שעורר דאגה בקרב התושבים.

ההסלמה הזו מגיעה חודשים ספורים לאחר טבח נורא שביצע צבא הכיבוש באותו מחנה בנובמבר האחרון, שבו נהרגו 13 בני אדם ועשרות נפצעו. חזרה על התקפות אלה מצביעה על אסטרטגיה ישראלית שמטרתה לערער את הביטחון בתוך ריכוזי הפליטים הפלסטינים בתפוצות.

צבא ישראל, מצדו, ניסה להצדיק את הפעולה בהודעה רשמית, בטענה כי תקף מטה שממנו פועלים גורמים השייכים לארגון חמאס באזור עין אל-חילווה. אולם, העובדות בשטח ועדויות ראייה מאשרות כי האתר הממוקד שייך לכוח הביטחון האחראי על שמירת הסדר בתוך המחנה בתיאום עם הרשויות הלבנוניות.

יצוין כי התוקפנות הישראלית הנרחבת על לבנון מאז אוקטובר 2023 גבתה מחיר דמים כבד, כאשר יותר מ-4,000 לבנונים ופלסטינים נהרגו וכ-17,000 נוספים נפצעו. למרות חתימת הסכם הפסקת האש בסוף השנה שעברה, ההפרות האוויריות והיבשתיות הישראליות לא פסקו לחלוטין.

שורה של כעס ועצב שוררת בסמטאות מחנה עין אל-חילווה בעקבות נפילת ההרוגים החדשים, בצל קריאות להסלמת ההפגנות נגד הפעולות הישראליות. חוגים פוליטיים בלבנון עוקבים בדאגה אחר השלכות התקפה זו על המשך הרגיעה השברירית, לאור המשך הפרובוקציות הצבאיות הישראליות בשמי לבנון.

התוקפנות המתמשכת מהווה הפרה של הסכם הפסקת האש, מאיימת על היציבות השברירית ומעלה את רמת המתיחות בתוך מחנות הפליטים הפלסטיניים.

רצועת עזה הייתה עדה להסלמה חדשה בסדרת ההפרות הישראליות של הסכם הפסקת האש, כאשר צה"ל הודיע על תקיפת פלסטיני באזור הדרומי של הרצועה. מקורות צבאיים טענו כי הכוחות המוצבים שם זיהו אדם שחצה את מה שמכונה 'הקו הצהוב', וראו בו איום מיידי שחייב טיפול בשטח.

בהקשר קשור, מקורות רפואיים דיווחו על פציעת ילד פלסטיני מירי ישראלי שכיוון לאוהלי העקורים במחנה חלאווה בעיירה ג'באליה שבצפון הרצועה. המקורות הבהירו כי תקיפה זו התרחשה באזור הנמצא מחוץ לתחום פריסת הכוחות הישראליים המוסכם, מה שמהווה הפרה ישירה של הפרוטוקולים הביטחוניים הנהוגים.

בנוגע לפעולות בשטח באזור המרכז, הצוותים הרפואיים הצליחו לחלץ את גופתו של חלל פלסטיני שנהרג מירי הכיבוש לפני מספר ימים באזור נצרים. הדיווחים מהשטח אישרו כי הקורבן נפל באזור שבו צה"ל אינו נוכח רשמית, מה שמשקף את המשך פעולות הצליפה והירי האקראי לעבר אזרחים.

עם שחר יום שישי, מטוסי קרב ישראליים הגבירו את תקיפותיהם האוויריות והפגזות הארטילריה על אזורים נרחבים בצפון, במרכז ובדרום הרצועה. מקורות מקומיים דיווחו כי מטוסי הכיבוש ביצעו לפחות שתי תקיפות בתוך הקו הצהוב באזורים המזרחיים של שכונות שג'אעיה ותופאח בעיר עזה, מה שעורר בהלה בקרב התושבים.

ההפצצה האווירית התרחשה במקביל לירי כבד מכלי רכב צבאיים ישראליים לעבר בתי אזרחים ואוהלי עקורים בשכונת זיתון בדרום מזרח העיר עזה. כמו כן, אזורי מגורים הופגזו בארטילריה לסירוגין, מה שגרם לנזקים חומריים כבדים לרכושם של הפלסטינים, הסובלים ממילא מהרס התשתיות.

במחנה אל-בורייג' במרכז הרצועה, יחידות הנדסה של צה"ל ביצעו פעולות פיצוץ נרחבות של מבנים ומתקנים הממוקמים ממזרח למחנה. פעולות אלו הגיעו שעות לאחר שדחפורים צבאיים ביצעו עבודות גירוף והרס ליד כיכר 'אבו עטאיה', תוך ירי כבד למניעת התקרבות אזרחים לאזור.

בדרום הרצועה, האזורים המזרחיים של העיר חאן יונס היו עדים לתנועות צבאיות חשודות וירי מכלי רכב המוצבים על הגבול. תנועות אלו מתרחשות בזמן שהתושבים מנסים לשקם חלק מחייהם הנורמליים במהלך ימי חודש הרמדאן המבורך, המגיע בתנאים הומניטריים קשים.

מצדה, סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם לפליטים פלסטינים (אונר"א) הזהירה מפני המשך הידרדרות תנאי המחיה בעזה כתוצאה מהמגבלות הישראליות. הסוכנות אישרה בהצהרה כי המכשולים המוטלים על הגעת סיוע הומניטרי מונעים מענה לצרכים הבסיסיים של מיליוני עקורים התלויים לחלוטין בסיוע בינלאומי.

אונר"א ציינה כי היא עושה מאמצים כבירים לספק שירותי בריאות, חינוך וסיוע במזון, אך הכמויות המותרות לכניסה מכסות רק חלק קטן מהמחסור הקיים. הסוכנות קראה לקהילה הבינלאומית ללחוץ להסרת המצור ולאפשר זרימת ציוד רפואי ודלק כדי להבטיח את המשך השירותים החיוניים.

יש לציין כי הפרות אלו מתרחשות תחת הסכם הפסקת האש התקף מאז אוקטובר האחרון, אשר היה עד למאות הפרות שהביאו למות אזרחים. הכיבוש ממשיך לעכב את הגעת האספקה לכ-2.4 מיליון פלסטינים, כולל 1.5 מיליון עקורים החיים בתנאים טרגיים לאחר שנתיים של מלחמה והרס מוחלט.

כמות הסיוע המותרת כיום לכניסה מספקת רק חלק קטן מצרכי הפלסטינים, ויש להסיר את המגבלות באופן מיידי.

ד"ר איברהים נייראת

בזירה הפוליטית הבינלאומית, מלחמות אינן פורצות ביריה מפתיעה, אלא בנרטיב מדויק הנבנה בקפידה בחדרים סגורים. כאן, המשלחות האמריקאית והאיראנית יושבות משני צידי שולחן ארוך, במרכזו תיקים עבים וחיוכים דיפלומטיים מחושבים, בעוד שמאחורי הדלתות נרקמים חוטי הכוח והלגיטימציה שיקבעו את מהלך האירועים בהמשך. ארצות הברית, עם ריכוז כוחותיה האוויריים והימיים והרחבת בסיסיה הצבאיים, ובמקביל פתיחת דלת המשא ומתן, אינה נעה בשני כיוונים סותרים, אלא בשני מסלולים מקבילים: הראשון מציג כוח, והשני בונה לגיטימציה לדעת הקהל ולמוסדות שהדיפלומטיה קיבלה הזדמנות ולאחר מכן מוצתה.

כאשר ראש המשלחת האמריקאית קם ומכריז שהמשא ומתן נכשל, המילים נאמרות בקפידה: הצד השני התעקש, חצה קווים אדומים, וסירב לתנאים ההכרחיים. אך רגע זה אינו רק אירוע מקרי, אלא חלק מתסריט שתוכנן בקפידה. ארצות הברית מבינה מראש שאיראן לא תקבל את התנאים שהוצבו לה, שכן המשא ומתן אינו באמת במטרה להגיע להסכם אלא כדי להדגיש את סירובה של איראן ללחצים בינלאומיים. המטרה האמריקאית העמוקה יותר בשלב זה אינה להטיל תנאים על איראן, אלא להאיץ את תהליך שינוי המשטר, ולפתוח את הדרך להרחבת הלחץ הצבאי והפוליטי.

רגע זה אינו פרי של שעת אפס, אלא הצטברות של שנים של חשדות והאשמות, במיוחד סביב תוכנית הגרעין האיראנית, כאשר כל התקדמות טכנית בהעשרה נקראת בוושינגטון כהתקרבות לסף מסוכן, וכל סנקציה נוספת נקראת בטהראן כחוליה חדשה במלחמה כלכלית פתוחה. בין קריאות אלו פעור פער האמון, אך איראן אינה צד תמים; היא מבינה שמשא ומתן יכול להיות כלי אסטרטגי בפני עצמו, המעניק לה זמן, מקל על הלחצים הבינלאומיים, ומציג אותה כצד המוכן לדיאלוג גם אם סיכויי ההצלחה מוגבלים.

אך, ארצות הברית וישראל ינצלו את המומנטום שנוצר מלחצים אלה עד כה. שכן, בכך שאיראן קיבלה את המשא ומתן, למרות שלא הגיבה באתגר תקיף מול ריכוזי הכוחות האמריקאים והלחצים הישראליים, איראן נראית כצד שנאלץ להסכים, מה שמחזק את עמדת וושינגטון ותל אביב בזירה הבינלאומית. ברגע זה, ארצות הברית וישראל צוברות כוח בהצדקת עמדתן בכך שהן הציעו את כל ההזדמנויות להגיע להסדר שלום, אך סירובה של איראן להגיב ברצינות יציג אותה כצד עקשן, שאינו מוכן לקבל את התנאים.

מצד שני, תכונותיו האישיות של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ הוסיפו מימד חדש למשבר זה. אילו נשיא ארה"ב היה אדם אחר, כמו הנשיאים הקודמים, שנקטו במדיניות מסורתית ודיפלומטית יותר, איראן הייתה קוראת את המסר באופן שונה לחלוטין. ייתכן שאיראן הייתה רואה בריכוזי הכוחות הצבאיים האמריקאים הכרזת מלחמה ישירה, והייתה מצפה לתגובה מסורתית יותר מוושינגטון בהקשר זה. טראמפ, שהתפרסם בהתערבויותיו הלא קונבנציונליות, כמו שקרה בוונצואלה, משפיע על הקריאה האיראנית של המצב. איראן עקבה בקפידה אחר אישיותו והיסטורית של טראמפ, ובמקום לראות בריכוזי הכוחות הצבאיים האמריקאים איום ישיר למלחמה קרובה, היא ראתה בכך רק תמרון תקשורתי או משחק לחץ זמני שאולי לא יגרור אחריו מהלך צבאי כולל. כפילות זו במסרים הקשתה על איראן לקבל החלטה נחרצת, שכן היא אינה יודעת אם טראמפ רציני בהסלמת המצב או שהוא ממשיך לנקוט בגישה של מדיניות כאוטית ובלתי צפויה.

ברקע האזורי מופיע מרכיב חדש במשוואה: תפקידה של ישראל. על פי ניתוחים, התפקיד שישראל עשויה למלא הוא הצתת הניצוץ הראשון – ביצוע פעולה מוגבלת או פרובוקציה מחושבת נגד יעדים הקשורים לאיראן, מה שיוביל לתגובה ישירה מטהראן. תגובה זו תהפוך לתירוץ המושלם עבור ארצות הברית להתערב מאוחר יותר, בין אם באמצעות הגברת הלחץ הצבאי או ביצוע פעולות מוגבלות, ותאפשר לה להופיע ככוח מתערב הגנתי ולא תוקפני. בחישובים אלה, נראה כי חלוקת התפקידים בין וושינגטון לתל אביב אינה רק תיאום חולף, אלא טקטיקה מדויקת: ישראל פועלת ראשונה ליצירת האירוע, וארצות הברית ממתינה להזדמנות להציג את ההתערבות כאופציה מוצדקת מבחינה משפטית ופוליטית בפני העולם.

אך אסטרטגיה זו טומנת בחובה סיכון גדול; הצעד הראשון של ישראל עלול להתפתח במהירות מחוץ לשליטה, ותגובת איראן עלולה להתרחב גיאוגרפית, ולכלול כלי תגובה ישירים ועקיפים באמצעות בעלות בריתה האזוריות. ארצות הברית, גם אם הייתה מודעת או שותפה חלקית בתכנון, תישא בחלק הארי של הנטל הפוליטי והדיפלומטי בהמשך, במיוחד אם הסכסוך יתרחב או יתארך.

ובעוד שלצופה החיצוני נראה שיש מתח ברור בין ארצות הברית לישראל, הדבר מתגלה למעשה כחלוקת תפקידים. האחד נראה נוקשה ואלים יותר, והשני שומר על אופציית המשא ומתן, כדי ליצור משוואת לחץ כפולה: "הסכם בתנאים שלנו, או תרחיש גרוע יותר." פנימית, זה מאפשר לכל מנהיג לפנות לבסיס הבוחרים שלו, וחיצונית זה יוצר מצב של אי ודאות באיראן, כך שהמסרים הופכים לרב-שכבתיים: לא ניתן לקבוע אם המחלוקת אמיתית או רק תיאטרון פוליטי מחושב.

בדרך זו, האולם ממנו יצאה המשלחת האמריקאית כרגע של כישלון דיפלומטי הופך לחלק ממחזה גדול יותר: כל צד ממלא את תפקידו במחזה הסכסוך, כאשר ישראל מופיעה כגורם פרובוקטיבי ראשון, וארצות הברית מופיעה ככוח מתערב להגנת האינטרסים ובעלות בריתה, תוך שמירה על לגיטימיות החלטתה בפני הקהילה הבינלאומית. מנגד, איראן מנסה לקרוא את האותות הללו, מפעילה איפוק לעיתים, ומחשבת כל צעד בהתאם לאינטרסים האסטרטגיים, הכלכליים והפוליטיים שלה.

הפוליטיקה הבינלאומית אינה במה עם טקסט קבוע, אלא משחק שחמט ארוך, שבו הצדדים נעים בזהירות בין ריכוז כוחות צבאיים, פרובוקציות והזדמנויות דיפלומטיות. בין רגע הנסיגה מהאולם, והתגובה האיראנית הצפויה, ובין ריכוז הכוחות במפרץ ותוכניות התקיפה, נקבעים מהלכי הסכסוך, והשאלה מתי והיכן יודלק הניצוץ הגדול הופכת לשאלת הסתברויות מדויקות יותר מאשר החלטה מוקדמת ובלתי נמנעת.

בסופו של דבר, רגע זה אינו מסתכם בכישלון משא ומתן או בפילוג בעמדות, אלא באינטראקציה מורכבת בין אסטרטגיית כוח, חישובי לגיטימציה, חלוקת תפקידים בין בעלות ברית, וקריאת היריב לכל צעד. הנוף האפור שבין הסלמה להרגעה הוא שיקבע בסופו של דבר את מהלך הסכסוך, ולא רק מילים הנאמרות על שולחן המשא ומתן.

ישראל של היום היא ללא ספק מדינה חזקה. יש לה עוצמה צבאית אדירה, טכנולוגיה מתקדמת וחוסן שהתפתח מעשורים של עימות. ואף על פי כן, ישראל היא גם מדינה פגומה עמוקות — פוליטית, מוסרית ואסטרטגית. ישראל, ואנו אזרחיה, לכודים במעגל של פחד, שליטה על עם אחר, ומלחמות חוזרות, שאינן מייצרות ביטחון, לגיטימציה או תקווה.

מצבה של ישראל נחזה כבר לפני יותר ממאה שנה בידי אחד העם (אשר גינצברג), מן ההוגים הציוניים היהודיים החשובים ביותר. אחד העם הזהיר כי ריבונות יהודית המנותקת מן האתיקה היהודית תערער לבסוף את עצמה. הוא לא התנגד לכוח; הוא עמד על כך שכוח חייב להיות מרוסן באחריות מוסרית. כיום קשה להימלט מן המסקנה שישראל התעלמה מאזהרה זו — והיא משלמת את המחיר, מחיר שילך ויגדל עם הזמן.

הפער בין חזונו של אחד העם לבין המציאות הפוליטית שעוצבה לאורך שנים רבות בידי בנימין נתניהו, ראש הממשלה שכיהן בתפקיד יותר מכל אחר בתולדות ישראל, אינו יכול להיות גדול יותר. האחד הציע תפיסה מושרשת בריסון מוסרי, בכבוד האדם ובאחריות כלפי הזולת. נתניהו טיפח אסטרטגיה פוליטית המבוססת על מצב חירום מתמיד, נורמליזציה של הכיבוש, צמצום הפוליטיקה לניהול ביטחוני, וכעת גם סיפוח בלתי חוקי של שטחים פלסטיניים.

הניגוד הזה אינו תיאורטי. הוא עומד בלב המשבר המתמשך של ישראל.

אחד העם: ריבונות כמבחן מוסרי

אחד העם דחה את הרעיון שהציונות היא רק תגובה לאנטישמיות או מיזם של בניית מדינה לשם עצמה. בעיניו, הציונות הייתה ניסוי מוסרי. הריבונות היהודית לא הייתה נקודת הסיום; היא הייתה תחילתו של מבחן. „מדינה“, כתב, „איננה תחילת הגאולה אלא מבחנה“.

במאמרו משנת 1891, „אמת מארץ ישראל“, ניפץ אחד העם גם את המיתוס של ארץ ריקה. בדומה לז’בוטינסקי, הוא עמד על כך שהאוכלוסייה הערבית של פלסטין היא ממשית, מושרשת, ותתנגד לעוול. „הארץ איננה ריקה; היא מיושבת“, הזהיר, והוסיף כי פגיעה באוכלוסייה המקומית תהרוס בסופו של דבר את הלגיטימציה המוסרית של המפעל הלאומי היהודי. אזהרה זו התבררה כמדויקת עד כאב. בעיני אחד העם, הלאומיות היהודית יכולה לשרוד רק אם תישאר בלתי נפרדת מערכים אנושיים אוניברסליים. כוח הנוטש את האתיקה אינו מחזק את הציונות; הוא מרוקן אותה מבפנים.

הציונות של נתניהו: כוח ללא כיוון

ראש הממשלה בנימין נתניהו מייצג את הגישה ההפוכה. תפיסת עולמו הפוליטית עוצבה כמעט כולה בשפת האיום, ההרתעה וההישרדות הפוליטית האישית שלו. לאורך שנים רבות בשלטון הפך נתניהו את הפוליטיקה הישראלית למצב חירום קבוע, שבו שאלות מוסריות נתפסות כמותרות לא רלוונטיות ופתרונות פוליטיים ארוכי טווח נדחים ללא סוף. נתניהו היה מפורש בדחיית ריבונות פלסטינית. בשנת 2015, ערב הבחירות, הכריז: „לא תהיה מדינה פלסטינית במשמרת שלי“. אף שניסה מאוחר יותר למסגר מחדש את דבריו לקהל הבינלאומי, מדיניותו מאז 2009 משקפת בעקביות עמדה זו. הסירוב לקדם פתרון פוליטי בר־קיימא היה מרכזי למנהיגותו — ומרכזי גם לכישלונה. מסלול זה לא יצר ביטחון. הוא הוביל ישירות ל־7 באוקטובר 2023.

במקום לראות בריבונות אחריות מוסרית, נתניהו מתייחס לכוח כמטרה בפני עצמה. נאומיו רוויים בטראומה היסטורית ובפחד קיומי. באו״ם בשנת 2012, כשהוא מניף ציור של פצצה מצוירת, הכריז: „הלקח של ההיסטוריה ברור: פיוס רק מזמין עוד אלימות“. המסר עקבי: ריסון הוא חולשה, פשרה היא סכנה, והרהור מוסרי הוא נאיבי. בכך הוא השחית חברה שלמה.

נורמליזציה של הכיבוש

תחת הנהגתו של נתניהו חדל הכיבוש בגדה המערבית ושליטתה של ישראל בעזה מלהיות זמניים. הם הפכו לנורמה, לביורוקרטיים, והורחקו במידה רבה מן הדיון המוסרי. הרחבת ההתנחלויות הואצה, במיוחד בשנתיים האחרונות, האופק הפוליטי הפלסטיני נעלם, ופתרון שתי המדינות רוקן מתוכן.

זה בדיוק מה שאחד העם חשש ממנו. הוא הזהיר כי שליטה בעם אחר תשחית את הכובש לא פחות משהיא תעורר התנגדות. ישראל של היום היא צבאית יותר, מקוטבת יותר ומזלזלת יותר בביקורת אתית מאי פעם. הכיבוש אינו נדון עוד כבעיה מוסרית; הוא מנוהל כעניין טכני וביטחוני. אך ה־7 באוקטובר צריך ללמד אותנו שהסכסוך הזה אינו ניתן לניהול — מעולם לא היה ניתן לניהול — הוא חייב להיפתר.

סירובו של נתניהו להתמודד באופן בונה עם הסכסוך מציג שוב ושוב מצב זה כבלתי נמנע. „אין לנו שותף לשלום“, אמר בצורות שונות, תוך שימוש בעוינות הפלסטינית כהצדקה לשליטה קבועה. היגיון זה הופך סכסוך פוליטי למצב קבע, ולשיטתו פוטר את ישראל מאחריות לעיצוב עתיד שונה.

ביולי 2024 קבע בית הדין הבינלאומי לצדק את מה שרבים בישראל נמנעו זה זמן רב מלהכיר בו: הכיבוש של ישראל הפך קבוע באופיו, ולפיכך אינו חוקי לפי המשפט הבינלאומי. בית הדין פסק כי על ישראל לסיים את הכיבוש, לפרק את ההתנחלויות ולשלם פיצויים — וכי על מדינות אחרות לא להכיר במצב הבלתי חוקי ולא לסייע לו. אחד העם היה מזהה בכך תוצאה של ויתור מוסרי, ולא של הטיה בינלאומית או אנטישמיות, כפי שנטען בתגובתו האוטומטית של נתניהו.

עזה: כישלון הכוח לבדו

בשום מקום אין פשיטת הרגל של גישתו של נתניהו ברורה יותר מאשר בעזה. שנים של מצור, מלחמות חוזרות וענישה קולקטיבית לא יצרו הרתעה ולא ביטחון. הן יצרו ייאוש, הקצנה ומעגלים אינסופיים של אלימות.

נתניהו הגן על מדיניות זו בגלוי. בשנת 2018 אמר: „מי שרוצה למנוע הקמת מדינה פלסטינית צריך לתמוך בחיזוק חמאס“. זו לא הייתה פליטת פה. זו הייתה חשיפה של אסטרטגיה מכוונת: שימור הפילוג הפלסטיני והסכסוך המתמשך כאמצעי להימנע מהכרעה פוליטית.

אחד העם הזהיר שכוח עשוי לדכא תסמינים, אך לעולם לא ימחק עוולות המושרשות באי־צדק. כוח ללא אופק מוסרי אינו פותר סכסוך — הוא מנסה לנהל אותו ללא קץ, במחיר אנושי עצום לשני הצדדים, כפי שחזינו ב־16 החודשים האחרונים.

שחיקת השפה המוסרית היהודית

אולי המורשת המזיקה ביותר של הנהגת נתניהו היא שחיקת השפה המוסרית היהודית בפוליטיקה הישראלית. קריאות לאתיקה, לריסון או לערכים אוניברסליים נדחות יותר ויותר כנאיביות, זרות או בלתי נאמנות. הציונות צומצמה להישרדותיות. „תגובות ציוניות“ הן מעשי אלימות נגד פלסטינים והשתלטות על קרקעות בידי המדינה.

אחד העם דחה לחלוטין צמצום זה. הוא האמין שעוצמת היהדות טמונה דווקא בדרישתה המוסרית. „היהדות אינה מצטמצמת לפולחן“, כתב. „היא תפיסת עולם מוסרית“. נטישת תפיסה זו בשם הכוח הייתה בעיניו בגידה בתחייה הלאומית היהודית. נתניהו, לעומת זאת, יישר קו עם כוחות משיחיים ואתנו־לאומניים הדוחים בגלוי אוניברסליות. ישראל מדברת כיום בשפת העוצמה, אך מאבדת בהדרגה אמינות מוסרית — בקרב אזרחיה, בקרב יהודים בתפוצות ובקרב בעלי בריתה. זהו פשעו של נתניהו כלפי העם היהודי.

בחירה, לא גורל

מצבה של ישראל מוצג לעיתים קרובות כבלתי נמנע: אזור עוין, אויב בלתי מתפשר, ואין ברירה אלא להפעיל כוח. אחד העם דחה פטליזם. הוא האמין שעמים בוחרים את אופיים, וכישלון מוסרי אינו גורל — הוא החלטה. הנהגתו של נתניהו מייצגת בחירה: הישרדות פוליטית קצרת טווח על פני חזון ארוך טווח; ניהול סכסוך במקום פתרונו; פחד במקום אחריות. ישראל חזקה מאי פעם מבחינה צבאית — ומבודדת יותר, מפולגת יותר ותשושה מוסרית יותר מכל נקודה אחרת בתולדותיה.

המבחן שטרם הושלם

אחד העם לא התנגד לריבונות יהודית. הוא דרש שתהיה ראויה לשמה. הוא הבין שהכוח יגיע — וכאשר יגיע, הוא יבחן אם העם היהודי מסוגל למשול בצדק. המבחן הזה נכשל כעת.

הניגוד בין אחד העם לנתניהו אינו בין אידיאליזם לריאליזם. הוא בין ריאליזם מוסרי לציניות פוליטית. האחד הבין שצדק הוא נכס אסטרטגי. האחר מתייחס אליו כמטרד. ישראל אינה זקוקה לעוד איש חזק. היא זקוקה להנהגה המסוגלת להשיב לה את עמוד השדרה המוסרי שלה — הנהגה המבינה ששליטה איננה ביטחון, שכיבוש איננו גורל, ושכוח יהודי ללא אתיקה יהודית נידון לבסוף לכישלון עצמי.

אחד העם הציע חזון זה לפני יותר ממאה שנה. כהונתו הארוכה של בנימין נתניהו הראתה לנו, בכאב, מה קורה כאשר מתעלמים ממנו.

ד״ר גרשון בסקין הוא מנהל המזרח התיכון של ארגוןInternational Communities OrganizationומראשיAlliance for Two States.

הכיבוש ממשיך בתוקפנותו הכוללת נגד העם הפלסטיני, כאשר עזה עדה להרס חסר תקדים שפגע בכל היבטי החיים בשנתיים האחרונות. למרות הדיבורים על הפסקת אש, המציאות בשטח מצביעה על המשך מדיניות ההשמדה והעקירה בכפייה, ושימוש ברעב כנשק לשבירת רצון העמידה, בתוך ניסיונות נמרצים לפרק את המרקם החברתי הפלסטיני ולהכניסו לסכסוכים פנימיים.

בגדה המערבית, פעולות הסיפוח, העקירה והמעצרים נמשכות מדי יום, והאחרונה שבהן התרחשה בעיירה עראבה מדרום לג'נין, שם אילצו כוחות הכיבוש את התושבים לעזוב את אדמותיהם באיומי נשק. מהלכים אלו מתרחשים במקביל להמשך פעולות ההתנקשות בתירוצים קלושים, כפי שקרה ברפיח לפני יומיים כאשר ארבעה פלסטינים נהרגו בטענה שאיימו על כוחות הכיבוש דרך מנהרות.

הפנים האכזריות ביותר של התוקפנות מתבטאות במצור המוחלט וברעב השיטתי שהכיבוש מטיל על רצועת עזה, כאשר הרשויות הישראליות מפעילות הגבלות חמורות על כניסת סיוע דרך מעבר רפיח. הגבלות אלו נועדו לשמר את המצב ההומניטרי המידרדר כסוג של נקמה קולקטיבית בעם שסירב לנטוש את אדמתו או להיכנע לתכתיבי הכובש, תוך דבקות בזכותו לשחרור.

עם התקרבות חודש הרמדאן המבורך, משפחות פלסטיניות בעזה חיות בתנאי מחיה קשים ביותר, לנוכח היעדר משאבים כספיים ואובדן צרכים בסיסיים כמו מזון, מים וטיפול רפואי. גם נושא האסירים אינו נעלם מהתמונה, כאשר אלפי פלסטינים בבתי הכלא של הכיבוש מתמודדים עם סוגים של עינויים נפשיים ופיזיים ואיום מתמיד בהוצאה להורג בהיעדר פיקוח בינלאומי.

קריאות השטח מצביעות על כך שהכיבוש עבר לאסטרטגיה של הרס עקיף באמצעות מניעת שיקום ואיסור כניסת בתים טרומיים, כדי למנוע מהתושבים לחזור לשכונותיהם ההרוסות. מדיניות זו נועדה למנוע חידוש הקשרים החברתיים החזקים שאפיינו את החברה העזתית לפני התוקפנות, ולשלול מהתושבים כל הכנסה כספית שתאפשר להם להתמודד עם נטל החיים בכבוד.

למרות אתגרים אלה, ניכר בלבול בשורות הכיבוש, שחושש מהשינויים בדעת הקהל העולמית, כולל בתוך ארה"ב, שהחלה למאוס בפשעים המבוצעים. מאזני הכוחות משתנים מדי יום, ולמרות הימים הקשים שעוברת עזה, עמידת תושביה מציבה את הישות במלכוד מוסרי ופוליטי שקשה לצאת ממנו, מה שמאשר שרצון העמים אינו נשבר על ידי מדיניות הפחדה.

האויב עבר מעדיפות של הרס ישיר להרג עקיף באמצעות מצור, זריעת סכסוכים והרס המורל.

ראש המטה הכללי של צה"ל, אייל זמיר, הדגיש כי היעדים האסטרטגיים של התוקפנות המתמשכת ברצועת עזה לא השתנו, והבהיר כי העדיפות העליונה נותרה פירוק מלא של הנשק ופירוק המבנה הארגוני והצבאי של תנועת חמאס. דברים אלה נאמרו במהלך סיור שערך זמיר בעיר רפיח בדרום הרצועה היום יום שישי, שם ליוו אותו מפקדי פיקוד הדרום ואוגדת עזה כדי לעמוד מקרוב על התקדמות הפעולות בשטח.

זמיר הבהיר כי הכוחות הישראליים המוצבים בתוך הרצועה נמצאים בכוננות עליונה למעבר ממשימות הגנה לפעולות התקפיות בכל רגע. הוא ציין כי הצבא לא יתפשר על כל הפרה ביטחונית, ויפעל באופן שיטתי למנוע מההתנגדות הפלסטינית לשקם את יכולותיה הקרביות או לשקם את תשתיתה שנפגעה במהלך העימותים.

במסגרת סקירתו את המצב בשטח, טען ראש המטה הכללי כי הצבא השיג הישגים צבאיים חסרי תקדים באמצעות השמדת כל גדודי הקו הקדמי של תנועת חמאס. הוא הדגיש כי הפעולות הנוכחיות מתמקדות בהעמקת פעולות הטיהור באזורים הנשלטים, תוך מתן תשומת לב מיוחדת לאיתור והשמדת רשתות המנהרות והתשתיות התת-קרקעיות.

זמיר ציין גם כי היחידות הצבאיות פרוסות כעת לאורך הציר הביטחוני המכונה 'הקו הצהוב', ומטילות שליטה מלאה על כל הכניסות והמעברים המובילים לרצועת עזה. הוא הדגיש כי פעולות הסרת מה שהוא תיאר כתשתיות 'טרור' נמשכות על פי לוח זמנים מוגדר שמטרתו להבטיח אי-חזרה של איומים ביטחוניים מהרצועה בעתיד.

הבכיר הצבאי ציין כי כל התנועות בשטח מתבצעות בתיאום מלא עם ההנחיות הניתנות על ידי הדרג המדיני בתל אביב. הוא הדגיש כי לפיקוד הצבא יש תוכניות מוכנות להכרעה צבאית בחזיתות השונות, והדגיש כי הרוח ההתקפית שבה מתנהלות הפעולות בעזה היא אותה רוח שתיושם מול כל איומים בחזיתות אחרות.

הצהרות אלה באות כהשלמה לעמדות מדיניות קודמות, כאשר ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו קישר בסוף ינואר האחרון בין תחילת שיקום עזה לבין הפיכתה לאזור מפורז לחלוטין. נתניהו הדגיש אז כי כל הסכם הפסקת אש בשלביו המתקדמים חייב להבטיח את פירוק הנשק של הפלגים הפלסטיניים כתנאי יסודי ליציבות.

יצוין כי סעיפי השלב השני של הצעת הפסקת האש המופצת כוללים פירוק נשק של תנועת חמאס ופלגים אחרים בתמורה לנסיגות נוספות של צה"ל ותחילת תהליך השיקום. התפתחויות אלה מגיעות בזמן שבו דוחות בינלאומיים מצביעים על כך שעלות שיקום מה שנהרס במלחמה עשויה להגיע ל-70 מיליארד דולר, על רקע מספר הרוגים שעלה על 72 אלף וקריסה כמעט מוחלטת של מתקני תשתית חיוניים ברצועה.

מה שחל על עזה חל על שאר החזיתות, נמשיך להתמקד ולעקור איומים בנחישות וברוח התקפית.

ההחלטה שאושרה על ידי הקבינט המדיני-ביטחוני של הכיבוש ב-8 בפברואר 2026, מהווה שינוי אסטרטגי החורג מהליכים מנהליים שגרתיים. החלטה זו מייצגת הכרזה פוליטית ומשפטית מפורשת על סיום שלב המעבר שהחל בשנות התשעים, ומבשרת על שלב של ריבונות מוחלטת של הכיבוש על כל שטחי הגדה המערבית.

על פי תיקונים חדשים אלה, ניתנה למתנחלים אור ירוק לרכוש קרקעות ונכסים עמוק בתוך ריכוזי האוכלוסייה הפלסטיניים המסווגים כאזורים (A) ו-(B). ההחלטה גם העניקה למנגנוני הכיבוש סמכויות אכיפת חוק ישירות באזורים אלה, ובכך הוסרו המחסומים המשפטיים שהפרידו בין הכיבוש הצבאי לריבונות האזרחית.

צעדים אלה מגיעים כחלק מאסטרטגיה שיטתית לפירוק המבנה הפוליטי של הרשות הלאומית הפלסטינית, קצב שהתגבר באופן חד מאז אירועי ה-7 באוקטובר 2023. ממשלת הימין הקיצוני ניצלה את הנסיבות הנוכחיות כדי ליישם את המבצע הנרחב ביותר של שינוי דמוגרפי וגיאוגרפי בגדה מאז 1967.

נתונים שפורסמו על ידי מקורות בינלאומיים ופלסטיניים מצביעים על היקף האסון; בשנת 2024 לבדה, רשויות הכיבוש הפקיעו למעלה מ-24 אלף דונם (ומגיעים ל-46 אלף לפי מקורות מקומיים). שטחים אלה הוכרזו כ'אדמות מדינה', נתון חסר תקדים השווה למחצית ממה שהופקע במשך שלושה עשורים קודם לכן.

פעולות הפקעת הקרקעות התרכזו באזורים אסטרטגיים כמו בקעת הירדן ודרום חברון, במטרה לנתק סופית את הרצף הגיאוגרפי הפלסטיני. התנהגות זו לא הייתה אקראית, אלא כוונה לבודד את ריכוזי האוכלוסייה הפלסטיניים ולהפוך אותם למובלעות אנושיות חנוקות בהתנחלויות.

בנוגע לבנייה בהתנחלויות, שנת 2023 רשמה אישור תוכניות לבניית למעלה מ-12 אלף יחידות דיור חדשות, הנתון הגבוה ביותר מאז 2012. לכך התלווה קידום אלפי יחידות נוספות בשנה שלאחר מכן, מה שמשקף את רצון הכיבוש לכפות עובדות שקשה יהיה לבטלן בכל הסדר עתידי.

'הכשרת' מאחזים שהוגדרו בעבר כבלתי חוקיים היא אחת התכונות המסוכנות ביותר של השלב הנוכחי. כ-70 מאחזי רועים וחקלאות הוכרו, עם מתן מימון ממשלתי ישיר לחיבורם לתשתיות, כדי שיהפכו לנקודות יציאה לתקיפות על הכפרים הסמוכים.

ארגוני זכויות אדם בינלאומיים תיעדו עקירה כפויה של למעלה מ-47 קהילות בדואיות ורועים פלסטיניות, במיוחד במסאפר יטא ובבקעת הירדן. פעולות אלה מתבצעות תחת איום טרור מאורגן המופעל על ידי מתנחלים בהגנה ישירה של צבא הכיבוש, כאשר התקיפות עלו על 1400 תקיפות אלימות במהלך שנה אחת.

מדיניות האדמה החרוכה שמנהיג הכיבוש כוללת שריפת יבולים, הרעלת בארות ומניעת גישה של רועים לאדמותיהם. מנהגים אלה נועדו להפוך את חיי הפלסטינים לגיהינום בלתי נסבל, מה שדוחף אותם לעזיבה כפויה ללא צורך בפעולות גירוש צבאיות ישירות.

על ידי ביטול החוקים הירדניים שהגנו על קניין פרטי, הכיבוש פותח את הדלת לפירוק המרקם החברתי הפלסטיני מבפנים. נטיעת מאחזים במרכזים עירוניים גדולים הופכת את רעיון המדינה הרציפה גיאוגרפית לדמיון פוליטי בלתי מושג.

הרשות הפלסטינית הפכה למעשה מפרויקט 'גרעין מדינה' לסוכנות שירותים מנושלת מסמכויות ריבוניות. עם העברת סמכויות המנהל האזרחי לשר אזרחי, אושר המעבר מכיבוש צבאי זמני לסיפוח אזרחי קבוע המשרת את החזון התורני של הימין השולט.

מנגד, הזירה הפוליטית הפלסטינית הרשמית מציגה מצב של חוסר אונים ותלות בהצהרות גינוי וביקורת מסורתיות. סתירה זו בין מציאות הסיפוח המואץ להתנהגות הרשות הדבקה בהסכמים חד-צדדיים מציבה את הסוגיה הפלסטינית בפני מבוי סתום היסטורי וקיומי חסר תקדים.

היום חיוני לבצע סקירה מקיפה של הדוקטרינה הפוליטית ששלטה בשלב הקודם ולהשתחרר מהתחייבויות אוסלו. התמודדות עם מדיניות העקירה דורשת בנייה מחדש של הבית הפנימי על יסודות מאבק המאחדים את כל מרכיבי העם הפלסטיני מול הסכסוך הקיומי.

לסיכום, הסלמה זו מציבה את המערכת הערבית הרשמית בפני אחריותה ההיסטורית, שכן דיפלומטיה רכה אינה יעילה עוד. ההימור על הרגעה הוכיח את עקרותו מול ישות הממשיכה בפרויקט ההתנחלויות שלה מבלי להתחשב בחוקים בינלאומיים, מה שמחייב הפעלת קלפי לחץ אמיתיים כדי לעצור דימום זה.

אנו עומדים בפני רגע המוות הקליני של תהליך אוסלו, כאשר מדינת הכיבוש עברה משלב התמרון במצב זמני לקיבוע סופי של הסיפוח בפועל.

העקורים הפלסטינים ברצועת עזה מתמודדים, ביום שישי, עם תנאי מזג אוויר קשים עם הגעת סערה עמוסה בחול ואבק, מה שהכפיל את סבלם בתוך האוהלים שהפכו למקלט היחיד לאלפי משפחות. שירותי מזג האוויר אישרו כי הרוחות חווות משבים חזקים לעיתים, מה שהוביל להפרעה במי הים ועלייה ניכרת בגליו לאורך החוף.\n\nהחזאי לית' אל-עלאמי הסביר כי פלסטין מושפעת משקע ברומטרי מעורר אבק שנוצר מעל חופי צפון לוב ומצרים, לפני שנע מזרחה כדי לכסות את האווירה הפלסטינית. אל-עלאמי ציין כי גל אבק זה נדחף ממדבריות צפון מזרח אפריקה, וצפוי להמשיך להשפיע עד שעות הלילה המאוחרות.\n\nמקורות בשטח דיווחו כי מזג האוויר הסוער השורר ברצועה גרם לחדירת כמויות גדולות של אבק לתוך מגורי העקורים הזמניים, החסרים כיסויי פלסטיק תקינים. המשפחות נאבקות למנוע את עפיפת אוהליהן שהתבלו עקב גורמי מזג האוויר ההפכפכים והתוקפנות שנמשכה שנתיים רצופות.\n\nעקורים רבים, במיוחד אלה הסובלים ממחלות ריאה ונשימה כרוניות, הביעו חשש מהידרדרות מצבם הבריאותי עקב שאיפת חלקיקי אבק צפופים. המחנות הצפופים חסרים כל אמצעי הגנה רפואיים או מונעים, בהיעדר תנאי בטיחות כלליים בתוך התקהלויות אלו החסרות תשתית בסיסית.\n\nסערה זו מגיעה כהמשך לסדרת שקעים ברומטריים שפגעו ברצועה מאז דצמבר האחרון, שהביאו להצפה ולנזק לעשרות אלפי אוהלים. הרוחות החזקות גרמו בעבר גם לקריסת מבני מגורים שהתמוטטו עקב הפגזות ישראליות, מה שהוביל לקורבנות ופצועים בקרב אזרחים.\n\nלמרות כניסתו לתוקף של הסכם הפסקת האש, המשבר ההומניטרי נשאר במקומו עקב עקשנות הכיבוש ביישום סעיפי ההסכם הנוגעים לשיקום. דיווחים מצביעים על כך שישראל עדיין מונעת כניסת חומרי מחסה חיוניים כמו אוהלים ובתים ניידים, בנוסף לשיבוש אספקת ציוד לשיקום רשתות המים והביוב.\n\nיש לציין כי מלחמת ההשמדה שישראל פתחה בה מאז אוקטובר 2023 הותירה הרס עצום שפגע בכ-90% מהתשתיות האזרחיות בעזה. על פי הערכות האו"ם, עלות שיקום מה שהרס הכיבוש עולה על 70 מיליארד דולר, על רקע מספר כבד של הרוגים ופצועים שעלה על רבע מיליון פלסטינים.\n\nהרוחות החזקות ועמוסות האבק גרמו לטלטולים עזים באוהלי העקורים הקרועים, מה שמאיים בקריסתם על ראשי יושביהם החסרים את מינימום תנאי הבטיחות.

רצועת עזה הייתה עדה היום, יום שישי, לטקסי לוויה כואבים של קבוצה חדשה של "שאהידים" אלמונים, ששרידי גופותיהם נמסרו על ידי רשויות הכיבוש הישראלי באמצעות הוועד הבינלאומי של הצלב האדום. תהליך הקבורה התרחש בבית קברות המיועד לאלמונים מדרום לעיר דיר אל-בלח במרכז הרצועה, בתוך אווירה של עצב וכעס ציבורי על האופן שבו נמסרו הגופות הללו.

מקורות בשטח דיווחו כי במקביל לכך, צבא הכיבוש ביצע הריסות נרחבות של בתים באזורים המזרחיים של העיר חאן יונס בדרום הרצועה. התפתחויות אלו מתרחשות על רקע המשך התוקפנות המכוונת לתשתיות ולאזורי מגורים, מה שמחמיר את סבלם של העקורים באזורים הדרומיים.

זיאד עובייד, ראש ועדת גופות ה"שאהידים", הסביר כי קבוצה זו הייתה מזעזעת באופן חסר תקדים, שכן היא כללה 68 שקים שלא הכילו גופות שלמות אלא איברים אנושיים מפוזרים. הוא ציין כי הקופסאות שנמסרו כללו רק גולגולות, עצמות ורגליים, מה שהפך את זיהוי בעליהן או אפילו את מספרם המדויק לבלתי אפשרי.

המצב שבו הגיעו הגופות עורר שאלות משפטיות ואתיות, במיוחד מכיוון שחלקן היו עטופות בתכריכים אסלאמיים, מה שמחזק את ההשערות המצביעות על כך שהכיבוש חילל קברים קודמים. מקורות מקומיים ציינו כי ישנם חשדות לגבי הוצאת שרידים אלו מקברים שנפרצו בעבר, כמו בית הקברות אל-בטש שנהרס על ידי כלי רכב צבאיים.

מצידו, ד"ר מוניר אל-ברש, מנכ"ל משרד הבריאות בעזה, גינה את המעשים הללו ותיאר אותם כפשע מוסרי ואנושי החורג מכל האמנות הבינלאומיות. אל-ברש תהה מהי ההצדקה המשפטית המאפשרת להחזיר בני אדם כחלקי גופות קרועים, והדגיש כי הכיבוש מתכוון לטשטש את מאפייני הקורבנות כדי לסבך את תהליכי התיעוד הפלילי.

משרד הבריאות הדגיש כי היעדר יכולות רפואיות מתקדמות ובדיקות DNA מונע את השבת השמות לגופות אלמוניות אלו. המשרד הוסיף כי "שאהידים" אלו אינם רק מספרים בדו"חות סטטיסטיים, אלא הם אבות ואמהות ובנים שהיו להם חלומות, בתים ומשפחות שעדיין ממתינות לשובם או לדעת את גורלם.

המקורות ציינו כי פרוטוקול זיהוי הגופות נמשך מספר ימים ללא כל תוצאה משמעותית עקב העיוות הגדול והיעדר תווי פנים ברורים. בהתבסס על כך, הרשויות המוסמכות קיבלו החלטה להתחיל בטקסי קבורה המונית כדי להבטיח את כבוד ה"שאהידים" ולספק מקלט אחרון לשרידיהם שהכיבוש התעלל בהם.

אירוע זה הוא חוליה חדשה בשרשרת ההפרות שמבצעים כוחות הכיבוש נגד גופות פלסטינים, בין אם על ידי החזקה, התעללות או קבורה בקברים אלמונים. ארגוני זכויות האדם בעזה דורשים פתיחת חקירה בינלאומית עצמאית כדי לחשוף את נסיבות מותם של אנשים אלו וכיצד הפכו גופותיהם לשרידים בתוך שקים וקופסאות סגורות.

איזה חוק מתיר להחזיר אדם כחלקי גופה? אין לנו את כלי הבדיקה הנדרשים כדי לזהות אותם ולתעד אותם כראוי לכבוד האדם.

הזירה הפוליטית והביטחונית בישראל עדה להסלמה חדשה בעימות מול ראש הממשלה בנימין נתניהו, כאשר חמישה ראשי שירות הביטחון הכללי (שב"כ) לשעבר, יחד עם 31 מנהלי אגפים בדימוס, שיגרו מכתב חסר תקדים. המכתב כלל האשמות ישירות נגד נתניהו בפגיעה מכוונת במערכת הביטחון ובניסיון נמרץ להתנער מאחריות אישית למחדלים שקדמו לאירועי השבעה באוקטובר 2023 ובאו בעקבותיהם.

מקורות דיווחו כי הבכירים לשעבר בשירות מתחו ביקורת חריפה על ההתקפות הגוברות מצד מקורבי נתניהו וחברי הקואליציה נגד אנשי הביטחון. התקפות אלו כוונו במיוחד נגד ראש השב"כ לשעבר רונן בר, וכן נגד מספר קצינים ועובדים שהיו בתפקידם במהלך המתקפה, מה שהחותמים ראו בו ניסיון לערער את האמון בשירות.

המכתב הזהיר מפני הסכנה שבקמפיין רחב היקף שמטרתו להפיץ תיאוריות קונספירציה ולקדם נרטיבים מטעים שמטרתם העיקרית היא להטיל את האחריות הבלעדית לכישלון על מערכת הביטחון. הבכירים לשעבר הדגישו כי מהלכים אלו אינם ספונטניים, אלא חלק מאסטרטגיה פוליטית שמטרתה להגן על ראש הממשלה מפני השלכות משפטיות או פוליטיות עתידיות.

החותמים גינו את המסמך המפורט בן 55 העמודים שהגיש נתניהו למבקר המדינה בשבוע שעבר, אשר כלל קטעים מדיונים ממשלתיים חסויים. הבכירים ראו במסמך זה נרטיב חד-צדדי ומוטה, שכן הוא חסר את הסטנדרטים המקצועיים הבסיסיים בכך שהוא מונע מהגורמים המואשמים בו את זכות התגובה לטענות שהועלו.

המכתב ציין בבירור כי מטרת מסמך נתניהו היא להכין את דעת הקהל, ובמיוחד את בסיס הבוחרים הימני שלו, לדחות את הרעיון של הקמת ועדת חקירה רשמית ועצמאית. הבכירים לשעבר סבורים כי נתניהו חושש מכל חקירה בעלת סמכויות רחבות שעלולה לחשוף את תפקידו הישיר במדיניות שהובילה לקריסת מערכת ההגנה בעוטף עזה.

הביקורת לא הוגבלה לנתניהו בלבד, אלא כללה גם את שתיקתו של ראש השב"כ הנוכחי דוד זיני, כאשר המכתב דרש ממנו להגיב להאשמות השווא שהופנו כלפי השירות ועובדיו. החותמים הדגישו את הצורך להתמודד עם טענות בגידה והפצת מידע כוזב על פגישות פיקטיביות עם מנהיגים פלסטינים, והדגישו כי חשיפה בלתי חוקית של שמות עובדים סיכנה את חייהם.

המכתב הצביע על הפער המוסרי בין מנהיגי מערכת הביטחון לבין ראש הממשלה, כאשר מנהיגים בולטים כמו רונן בר וראש המטה הכללי הרצי הלוי נטלו אחריות והגישו את התפטרותם. לעומת זאת, נתניהו נראה כדמות בודדה המבקשת להתחמק מהדרישות הלאומיות בסיוע שותפיו לקואליציה הממשלתית הממשיכים לתקוף את הצבא והביטחון.

בהקשר קשור, סקר דעת קהל שפורסם בעיתון 'מעריב' חשף משבר אמון חמור בקרב הציבור הישראלי כלפי הנהגתו הפוליטית. התוצאות הראו כי 47% מהישראלים אינם מאמינים לנרטיב שנתניהו מקדם לגבי אירועי אוקטובר, בעוד שאחוז התומכים בנרטיב שלו עומד על 28% בלבד, מה שמשקף פילוג עמוק בציבור.

התפתחויות אלו מגיעות בזמן שישראל ממשיכה במלחמת ההשמדה על רצועת עזה, שהביאה למספר כבד של קורבנות, למעלה מ-72 אלף הרוגים ו-171 אלף פצועים. התוקפנות המתמשכת הובילה להרס כמעט מוחלט של התשתיות ברצועה, כאשר הערכות בינלאומיות מצביעות על כך שעלות השיקום עשויה להגיע ל-70 מיליארד דולר.

משקיפים סבורים כי המחלוקת בין מוסדות הביטחון והצבא מצד אחד, לבין נתניהו מצד שני, הגיעה למבוי סתום עקב ניגוד אינטרסים. בעוד שמנהיגים צבאיים מתעקשים על הצורך בבדיקות מקיפות לתיקון המסלול, נתניהו רואה בכל ועדת חקירה איום ישיר על עתידו הפוליטי ועל המשך קיומה של ממשלתו הימנית הקיצונית.

ראשי השב"כ לשעבר חתמו את מכתבם באזהרה כי המשך גישה זו יוביל לשחיקת האמון הציבורי במוסדות המדינה החיוניים. הם הדגישו כי הגנה על ביטחון ישראל דורשת מנהיגות הנוטלת אחריות באומץ, במקום לעסוק בהכפשת שמם של קצינים שהקדישו את חייהם לשירות מערכת הביטחון.

המסמך שהגיש נתניהו מוטה ומבוסס על חומרים סודיים, ומטרתו להכין את בסיסו הפוליטי לדחיית הקמת ועדת חקירה רשמית.

דיווחים עיתונאיים בינלאומיים הזהירו מפני שינוי מסוכן במדיניות הישראלית הננקטת בגדה המערבית, והדגישו כי צעדים אלו נועדו ישירות לערער כל הזדמנות עתידית להקמת מדינה פלסטינית עצמאית. המקורות ציינו כי עיסוקה של הקהילה הבינלאומית בתוקפנות המתמשכת נגד רצועת עזה סיפק כיסוי למתנחלים להגביר את מסעות הטיהור האתני באזורים שונים בגדה.

על פי נתוני זכויות אדם ומאמרי מערכת עיתונאיים עולמיים, יותר מאלף פלסטינים נהרגו בגדה המערבית מאז תחילת אוקטובר 2023, כאשר ילדים מהווים כחמישית מהקורבנות הללו. התקפות שיטתיות אלו הובילו לעקירה כפויה של מאות משפחות, וכתוצאה מכך נעלמו קהילות פלסטיניות שלמות מהמפה בשטחים גיאוגרפיים נרחבים.

משקיפים מקשרים בין הסלמת קצב ההתנחלויות וההפרות לבין מועד הבחירות הישראליות המתקרב בעוד מספר חודשים, כאשר שרי הימין הקיצוני בממשלת בנימין נתניהו שואפים לכפות מציאות חדשה בשטח. מהלכים אלו נועדו להכריע סופית את סוגיית הגדה המערבית באמצעות הרחבת השליטה הישראלית ומניעת כל רצף גיאוגרפי בין הערים והכפרים הפלסטיניים.

בנוגע ליחסים בין ארה"ב לאיראן, ניתוחים פוליטיים מצביעים על כך שממשל הנשיא דונלד טראמפ נוקט בגישה המאופיינת בדרישות נוקשות שעלולות להעלות את רמת המתיחות הצבאית באזור. עם זאת, מומחים סבורים כי רצונו של טראמפ נותר טקטי, ומטרתו לחתום על עסקאות גדולות שניתן לשווק כהישגים פוליטיים, מבלי להיגרר בהכרח לעימות צבאי כולל.

העיניים נשואות לבית הלבן כדי לדעת את הכיוון הסופי, כאשר מקבלי ההחלטות חלוקים בין זרם ה'נצים' הרואה צורך לנצל את חולשתה הנוכחית של איראן, לבין זרם זהיר החושש ממעורבות ארה"ב בביצה חדשה במזרח התיכון. בהקשר זה, מקורות תקשורתיים דיווחו כי וושינגטון עדיין מעדיפה את המסלול הדיפלומטי כאפשרות ראשונה להתמודדות עם סוגיית הגרעין האיראני.

מצידו, ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו הביע עמדה נוקשה כלפי כל הבנות אפשריות בין וושינגטון לטהראן, והדגיש כי תל אביב לא תהיה מחויבת לשום הסכם שאינו מבטיח את האינטרסים הביטחוניים שלה. עמדה זו משקפת פער פוטנציאלי בתיאום בין בעלות הברית בנוגע לאופן בלימת ההשפעה האיראנית באזור בשלב הבא.

בהקשר נפרד, המרחב הדיגיטלי ברוסיה מתמודד עם הגבלות הולכות וגוברות לאחר חסימת אפליקציית המסרים 'וואטסאפ', בצעד שפעילים תיארו כניסיון לכפות צנזורה מקיפה. הרשויות הרוסיות שואפות לדחוף משתמשים לאפליקציות מקומיות הנתמכות על ידי המדינה, כמו אפליקציית 'מקס', בתוך חששות משימוש בפלטפורמות אלו ככלי ריגול ורדיפה ביטחונית.

בעוד העולם היה עסוק בהשמדה בעזה, המתנחלים בגדה המערבית הגבירו מסע טיהור אתני שהוביל למחיקת קהילות פלסטיניות שלמות.

ההחלטה לפטר את קארי בריגן בולר מחברות בוועדת חופש הדת בבית הלבן בטקסס עוררה גל רחב של מחלוקת בחוגים הפוליטיים האמריקאים. צעד זה הגיע בעקבות שימוע סוער שבו נרשמו מתיחויות חריפות עקב עמדותיה המוצהרות של בולר כלפי הכיבוש הישראלי ושאלותיה הנועזות בנוגע להגדרת האנטישמיות.

בולר הופיעה במהלך הישיבה הרשמית כשהיא עונדת סיכה המשלבת את דגלי ארצות הברית ופלסטין, באיתות ברור לסולידריותה עם הסוגיה הפלסטינית. פעולה זו נחשבה על ידי יריביה הפוליטיים כחריגה מהפרוטוקול וניסיון להחדיר סוגיות פוליטיות חיצוניות לדיונים מקומיים הנוגעים לחירויות דתיות.

את הליכי הפיטורים הוביל סגן מושל טקסס ויושב ראש הוועדה, דן פטריק, שהפנה האשמות ישירות כלפי בולר בניסיון להסיט את מהלך הדיון. פטריק הדגיש בהצהרה רשמית כי הוועדה לא תאפשר לאף חבר לחטוף ישיבות כדי לשרת אג'נדות אישיות או פוליטיות שאינן קשורות לנושא המחקר הבסיסי.

פטריק הבהיר כי מה שאירע ביום שני במהלך הישיבה שהוקדשה לדיון באנטישמיות בארצות הברית היה חריגה בלתי מתקבלת על הדעת. הוא ציין כי החלטתו להרחיק את בולר נועדה להבטיח את המשך עבודת הוועדה הרחק מהמשיכות שתיאר כ'מגמתיות' ושמטרתן לעוות את מטרות הוועדה.

הישיבה הייתה עדה לחילופי דברים קשים כאשר בולר הפנתה שאלות ישירות לנשיא ישיבה יוניברסיטי, הרב ארי ברמן, בנוגע לטבע היחסים בין הקתוליות לציונות. בולר שאלה אם סירובם של קתולים לציונות מציב אותם אוטומטית בקטגוריית האנטישמים, מה שעורר את חמת הנוכחים.

שאלותיה של בולר לא נעצרו כאן, אלא היא התעמתה עם הפעיל היהודי שבוס קסטנבאום בשאלה על המלחמה המתמשכת ברצועת עזה. בולר דרשה מהעד לגנות באופן ברור את הפשעים שישראל מבצעת בעזה, וציינה כי שמה של ישראל חזר על עצמו מספר פעמים במהלך הישיבה מבלי להתייחס לקורבנותיה.

התנגשות מילולית זו הובילה להתערבותו של יושב ראש הוועדה דן פטריק כדי לסיים את הישיבה באופן פתאומי לפני השלמת סדר יומה. פטריק ראה בהתעקשותה של בולר להעלות את סוגיית עזה חריגה בוטה מנושא הישיבה שהתמקד בהגנה על מיעוטים דתיים באמריקה.

לאחר סיום הישיבה, בולר עמדה בפני לחצים כבדים להתפטר מתפקידה, אך היא סירבה לכך באופן מוחלט. היא הדגישה בהצהרות בפלטפורמות המדיה החברתית כי היא דבקה בעקרונותיה ולא תיסוג מחשיפת מה שתיארה כ'כפילות' בטיפול בסוגיות בינלאומיות.

בולר כתבה בפוסט שזכה לתהודה רחבה כי 'לעולם לא אשתחווה למדינת ישראל', וראתה בפיטוריה מחיר על אמירת האמת. היא הדגישה כי הניסיונות להשתיק קולות המבקרים את המדיניות הישראלית בתוך המוסדות האמריקאים לא יצליחו בסופו של דבר.

מנגד, החלטת הפיטורים התקבלה בברכה על ידי אישים ימניים ופעילים תומכי ישראל, ביניהם לורה לומר ושבוס קסטנבאום. אלה ראו בנוכחותה של בולר בוועדה איום על אובייקטיביות הדיונים הנוגעים למאבק בשנאה ובאנטישמיות.

מצד שני, אישים פוליטיים ותקשורתיים בולטים מתחו ביקורת על החלטת הפיטורים, וראו בה דיכוי חופש הביטוי בתוך הגופים המייעצים. הפוליטיקאית קנדיס אוונס אמרה כי בולר לא חטפה את הישיבה אלא מימשה את זכותה להעלות שאלות לגיטימיות המשקפות את נקודת המבט של פלח רחב מהאמריקאים.

אוונס הוסיפה כי החלטות שרירותיות כאלה יובילו לתוצאות הפוכות, שכן הן יתרמו להגברת המודעות הציבורית למה שתיארה כ'הארה נוצרית'. היא ציינה כי הציבור האמריקאי מתחיל להבין את היקף ההשפעה שמפעילות קבוצות הלחץ הפרו-ישראליות על ההחלטות הפוליטיות המקומיות.

אירוע זה משקף את מצב הפילוג העמוק בתוך ארצות הברית בנוגע לתמיכה הבלתי מותנית בישראל על רקע המשך התוקפנות בעזה. הפיטורים חושפים את היקף המגבלות המוטלות על פקידי ממשל המנסים לקשר את המדיניות האמריקאית לסטנדרטים אתיים וזכויות אדם בפלסטין.

קארי בריגן בולר היא אחד הקולות העולים בתוך המפלגה הרפובליקנית ובחוגים השמרניים שהחלו לסטות מהקונצנזוס המסורתי התומך בישראל. צפוי כי פיטוריה יפתחו דלת חדשה לדיון על גבולות חופש הדעה של פקידי ממשל בסוגיות רגישות.

לעולם לא אשתחווה למדינת ישראל, ומה שאירע הוא ניסיון להשתיק קולות החולקים על המגמות הרווחות.

דיווחים עיתונאיים עבריים חשפו משבר אמון הולך וגובר בתוך דרגי צבא הכיבוש הישראלי, הנוגע ליכולת לפרק את התשתית של רשת מנהרות חמאס ברצועת עזה. המקורות הבהירו כי ההערכות הצבאיות הנוכחיות מצביעות על כישלון חרוץ בהגעה ל'עיר התחתית' המנוהלת על ידי ההתנגדות, למרות עוצמת האש והפעולות הקרקעיות הנרחבות שבוצעו במשך חודשים ארוכים של תוקפנות.

מקורות תקשורתיים דיווחו כי צבא הכיבוש עדיין חסר, נכון לרגע זה, מפה מודיעינית מקיפה או מדויקת המבהירה את נתיבי והסתעפויות המנהרות הללו מתחת לאדמת הרצועה. הדיווחים הדגישו כי רשת זו עדיין פועלת ביעילות גבוהה, גם באזורים שהכיבוש סיווג כחלק מתחום שליטתו הגיאוגרפי המכונה 'הקו הצהוב', מה שמעלה סימני שאלה גדולים לגבי כדאיות הפעולות הצבאיות המוצהרות.

בפרטי השטח, מקורות ציטטו קצין בכוחות היבשה של הכיבוש שאמר כי היחידות ההנדסיות נאלצות לנקוט בשיטות חיפוש פרימיטיביות ואקראיות, באמצעות שימוש במקדחי בארות ענקיים לקידוח בתוך ההריסות וההרס. ניסיונות מאולתרים אלה נועדו להתנגש ב'חללים' כלשהם שעשויים להצביע על קיומם של מעברים סודיים, אך שיטה זו ממעטת להניב תוצאות מוחשיות לאור המורכבות ההנדסית של מנהרות ההתנגדות.

מצדה, עיתון 'הארץ' העברי אישר קיומו של ספק הולך וגובר בקרב החיילים והמפקדים בשטח לגבי האפשרות להשיג את מטרת השמדת המנהרות באופן מוחלט. העיתון ציין כי העדויות המגיעות מהשטח מאשרות כי רוב המערכת ההגנתית הזו עדיין אינה ידועה לחלוטין לגורמי הביטחון, ולא נחשפה או טופלה צבאית עד כה, מה שמחזק את יכולת התמרון של ההתנגדות.

כישלון מודיעיני ושטחי זה משקף את היקף האתגרים העומדים בפני כוחות הכיבוש בהתמודדות עם התשתית הצבאית של חמאס, אשר תוכננה להיות עמידה בפני חדירה טכנולוגית מסורתית. נתונים אלה מאשרים כי שליטה מעל הקרקע אינה בהכרח מנטרלת את הסיכונים המגיעים מלמטה, כאשר המנהרות נשארות הנשק האסטרטגי הבולט ביותר המבלבל את חישובי ההנהגה הצבאית והפוליטית בתל אביב.

הצבא נאלץ להשתמש במקדחי בארות ענקיים לקידוח אקראי בתוך ההריסות בחיפוש אחר חללים שעשויים להוביל למעברים תת-קרקעיים.

הטרגדיה של אלפי משפחות פלסטיניות ברצועת עזה מחריפה עם המשך זרימת גופות של שהידים אלמונים, תיק המכביד על כ-9500 משפחות שאיבדו קשר עם יקיריהן. מקורות בשטח דיווחו כי בימים האחרונים נקברו גופות של 53 שהידים, לאחר שרשויות הכיבוש הישראלי מסרו אותן באמצעות הוועד הבינלאומי של הצלב האדום ללא כל נתונים מבהירים.

הגופות הגיעו לאתרי הקבורה במצב של אי-בהירות מוחלטת, כאשר הצד הישראלי נמנע מלספק פרטים כלשהם הנוגעים לנסיבות מותם של אזרחים אלה או למקומות שבהם הוחזקו לאורך כל התקופה האחרונה. הוועדות המיוחדות לתיק הנעדרים הדגישו כי היעדר מידע רשמי מכפיל את סבלם של קרובי הקורבנות המחפשים תשובות מספקות.

במשך שבוע שלם, מתחם בית החולים שיפאא' היה עד לזרימת מאות משפחות בניסיונות נואשים לזהות את שרידי יקיריהן, אך ההלם היה השולט עקב העיוות החמור שנגרם לגופות. המקורות הסבירו כי אובדן חלקי גוף והתפוררותם הפכו את תהליך הזיהוי הוויזואלי לכמעט בלתי אפשרי ברוב המקרים שהגיעו לאחרונה.

בניסיון להקל על המשימה עבור המשפחות, פנתה הוועדה המיוחדת לצילום חלק מהשרידים והצגתם באמצעות מסכי טלוויזיה בתוך בתי החולים, בתקווה לזהות סימנים מיוחדים כלשהם שעשויים לאפיין את השהיד. למרות מאמצים מפרכים אלה, פעולות ההצגה לא הניבו תוצאות מוחשיות עד כה, מה שאילץ את הגורמים הרלוונטיים להמשיך בהליכי קבורה המונית מאורגנת.

פעולות הקבורה התרחשו במה שנודע כ'בית הקברות של המספרים' הממוקם מדרום לעיר דיר אל-בלח, שם מוקצים שטחים לאלמונים שקרוביהם לא אותרו. הסטטיסטיקה מצביעה על קבורתם של למעלה מ-450 שהידים בבית קברות זה מאז כניסתו לתוקף של הסכם הפסקת האש ב-10 באוקטובר 2025.

צוותי הקבורה מתמודדים עם קשיים לוגיסטיים עצומים כתוצאה מההרס הנרחב שנגרם לתשתיות, מה שאילץ אותם להשתמש באמצעים פרימיטיביים בבניית הקברים והכנתם. ההסתמכות היא בעיקר על אבני בתים הרוסים ופסולת הריסות כדי לסמן את מאפייני הקברים, בצל מחסור חמור בחומרי בנייה ובציוד הנדרש להכנת בתי הקברות באופן הולם.

הגופות הונחו בתוך שקיות לבנות עם מספור סידורי על הקברים, בצעד שמטרתו לשמור על זכויות המשפחות לבצע בדיקות DNA בעתיד. הרשויות המקומיות מקוות לזמינות הציוד הטכני והמעבדתי הנדרש בהמשך, כדי לאפשר למשפחות להשיב את שרידי יקיריהן ולהעבירם לבתי הקברות המשפחתיים שלהן.

מאז כניסתו לתוקף של הסכם הפסקת האש, משרד הבריאות בעזה קיבל שרידי 414 פלסטינים באמצעות הצלב האדום, במסגרת הבנות שנכללו בשלב הראשון של ההסכם. הנתונים הרשמיים מאשרים כי הכיבוש החזיק לפני תאריך זה כ-735 גופות בבתי קברות סודיים, בנוסף למאות נעדרים שגורלם אינו ידוע עד לרגע זה.

דוחות זכויות אדם ומקורות תקשורת בינלאומיים מצביעים על כך שצבא הכיבוש מחזיק במחנה 'שדה תימן' לבדו כ-1500 גופות של פלסטינים מרצועת עזה. מספרים אלה מעוררים חששות גדולים בקרב ארגונים הומניטריים לגבי אופי התנאים שבהם נהרגו אלה, ומידת העמידה בחוקים הבינלאומיים הנוגעים ליחס לגופות קורבנות בסכסוכים מזוינים.

המשפחות הפלסטיניות נותרות תלויות בין התקווה למצוא את יקיריהן בחיים בבתי הכלא של הכיבוש, או לקבל את גופותיהם לקבורה בכבוד, כאשר פעולות הזימון לזיהוי חיצוני נמשכות. פעולות אלה מסתמכות על בדיקת בגדים, גובה או פציעות ישנות, ואלה אמצעים שנותרים חסרים מול היקף העיוות וההתפוררות שנגרם לגופות המתקבלות.

קבוצת גופות זו נחשבת לקשה ביותר מבחינת ניסיונות הזיהוי, שכן הן נקברו בתוך שקיות לבנות עם מספור הקברים כהכנה לבדיקות עתידיות.