מדיניות המעצר של נשים פלסטיניות הייתה אחת המדיניות השיטתית הבולטות שהכיבוש נקט נגדן באופן היסטורי, והיא לא הוציאה מהן קטינים כיום, ממשיך הכיבוש לעצור (21) אסירות, לאחר מנות השחרור שהתרחשו, ביניהן אסירה מעזה. הם מתמודדים עם פשעים שיטתיים ומאורגנים בבתי הכלא ובמרכזי החקירות של הכיבוש הישראלי, שרמתם עלתה מדרגה מאז עידן מלחמת ההשמדה, שהיווה את השלב העקוב מדם בתולדות עמנו.
בדו"ח משותף לרגל יום האישה הבינלאומי, הדגישו ועדת האסירים ומועדון האסירים את הנושאים הבולטים ביותר הקשורים לתנאי המעצר של אסירות בבתי כלא כיבוש, אשר כולן נופלות, ברמות שונות, תחת עבירות עינויים, רעב, עבירות רפואיות שיטתיות ותקיפה מינית ברמות השונות והדיכוי של האסירות שוד ומחסור, ושיטות העינויים הפסיכולוגיים שצצו נגדם מרגע מעצרם.
הנציבות והמועדון הוסיפו כי מה שראינו במהלך מלחמת ההשמדה, ולמה שאנו עדים היום בכל הנוגע לפגיעה בנשים, שאחד מהם הוא מעצרים, אינו מהווה שלב חריג, לעומת זאת, רמת הפשעים שבוצעו ונעשים נגדן. מאז 7 באוקטובר 2023 תיעדו המוסדות הרלוונטיים (490) מקרי מעצר בקרב נשים, שכן מעצרים של נשים, לרבות קטינות, היוו את המדיניות הבולטת שננקטה על ידי הכיבוש באופן חסר תקדים.
מהדו"ח עולה כי מספר האסירות הוא (21), (17) מהן עדיין עצורות, כולל אסירה מעזה, כלומר האסירה סיהם אבו סאלם, ובין האסירות, שתי נערות, בהן נערה בת (12), (12) אמהות, אסירה בחודש השלישי להריונה, סטודנטית (6) סטודנטית להריונה אסירות, אסירה חולת סרטן, ונשארו שתי אסירות עצורות מאז לפני 7 באוקטובר 2023, והכיבוש עדיין מסרב לכלול אותן בעסקאות החליפין.
מעצר נשים
מסע המעצר של נשים פלסטיניות והתנאים הקשים העומדים בפניהן לא מתחיל ברגע המעצר חלק מהאסירות הן ממשפחות שעמדו בפני מעצרים חוזרים, פשיטות מתמשכות על בתי משפחה ופגיעה בבני משפחה אחרים באמצעות מעצר, מעצר או רצח, במהלך החודשים שלאחר מלחמת ההשמדה, סוגיית הנשים שנחזו על ידי משפחתו של בני ערובה. זה כלל נשות של אסירים, קדושים ואמהות, שחלקן היו מבוגרים ומעל שבעים שנים. יש לציין כי מדיניות זו השפיעה גם על קבוצות אחרות, לא רק על נשים כשלעצמן כבני ערובה, נלווה התעללות ואיומים שהגיעו עד כדי איום להרוג את הבן או הבעל שנפגעו במהלך הפיגוע. בתיהם, האימה על ילדיהם ובניהם, והחרמת כספם ותכשיטי הזהב שלהם.
רוב האסירות שנעצרו ספגו מכות, התעללות ועינויים עדויות רבות של אסירות משקפות את רמת האכזריות שהוענקה להן.
הדו"ח כלל עדויות של נשים שנעצרו:
"עם מעצר היכו אותי חיילי כיבוש במחסום, בעטתי בבטן, ומיד הונחו שרשראות על הידיים, כוסו לי את העיניים, והובלתי למרכז חקירות, עקב חומרת ההכאה שספגתי ברובים, על כל גופי, מה שהוביל לכך שחלק מגופי נחשף בזמן שהבגדים שלי נחשפו, לאחר שנעצרתי שעות, לאחר מכן נלקחתי לכלא אל-מסקוביה ונשארתי שם במשך חודש במהלך התקופה הראשונה של המעצר שלי, כתוצאה מהמכות, זה הוביל לדימום במהלך הווסת שלי, שנמשך כ-20 ימים, ואז הועברתי לכלא השרון, שם הייתי במעצר בעצמי, בלילה שעבר, ללא כיסוי. העבירו אותי לכלא אל-דמון.
“I was arrested at midnight and taken to a settlement, where I stayed until 7:00 PM the next day, without food or drink. My feet and hands were tied, and I was blindfolded. The whole time, the soldiers stood near me and mocked me. Then they played music very loudly to prevent me from sleeping. They asked me to stand and sit down several times, while they mocked me, laughed, and cursed me with obscene words. The whole time, they were saying death to Islam in a loud voice. On the second day, I was transferred to Hasharon Prison, where I stayed for three days. When I refused to be strip-searched, the female prison guard electrocuted me and forced me to undergo a strip-search. Then, I was taken to a dirty cell. Later, I was transferred to the Petah Tikva interrogation center, where I was hung on a chair. At the end of the interrogation, they forced me to sign papers whose contents I did not know.”
תחנת כלא השרון וחיפושים ברצועות
כלא השרון הוא תחנה של התעללות ועינויים, לפני העברת האסירות לכלא דיימון כל העדות שהשגנו מהאסירות אישרו שהן עברו חיפושים בכלא השרון, והיו עצורים בתנאים קשים וקשים, בתא מלוכלך שאינו ראוי לחיי אדם מספר ימים, ומקבלים נגיסות מזון בלתי אכילות בתוך תא עם מזרון דק ומלוכלך כאן אנו מתייחסים לאחת העדויות על כלא השרון.
"הועברתי לכלא השרון, שם תקפו אותי בחדר ההמתנה, אחד הסוהרים פגע בי במפתחות, והשארתי לילה אחד בכלא השרון, אבל זה היה הלילה הכי גרוע בחיי שהייתי עצור בתא עם מצלמות שאפילו לא הצלחתי להקל על עצמי אסירים פליליים, שהמשיכו לצרוח בלילה, הם הביאו לי שמיכה שהדיפה ריח חזק של שתן בחמש בבוקר, הם הורו לי להוציא אותה מהתא בתואנה של ניקיון, אבל הם לקחו את המזרן והשמיכה, והכריחו אותי לשבת על הנעליים.
מדיניות של ביזה וקיפוח
הנהלת הכלא הפכה את כל הצרכים של אסירות, כולל אסירות, לכלי של קיפוח ושוד, וגם אם הם מסופקים להם, הם מוגבלים מאוד והופכים לכלי לענישה קולקטיבית. מדיניות החסך והשוד היא חלק ממדיניות העינויים הפסיכולוגיים, וזו חלה על רמות אחרות, כולל שלילת לבוש מתאים בקיץ ובחורף, הופכות לכלי לעינויים על ידי מניעת לבוש מתאים, כמו גם אי מתן כלי אוורור הופך לכלי עינויים ולחמם את כל הפרטים הללו אנשים עומדים בפני פעולות בידוד קולקטיביות, כשהן מונעות מהן לבקר את משפחותיהן, כמו אלפי אסירות מאז תחילת המלחמה. זאת בנוסף להגבלות שהוטלו על צוותים משפטיים במהלך ביקוריהם גדולים והחדרים צפופים, כפי שהייתה המציאות לפני מנות השחרור שהתקיימו בינואר ובפברואר האחרון, שם הגיע מספרן ל-86 אסירות לפני מנות השחרור, ולעיתים הגיע מספרן ליותר מ-100 אסירות.
מדיניות פלישה
הפשיטות על תאים של אסירות הסלימו באופן משמעותי במהלך החודשים האחרונים, במיוחד לאחר ספטמבר 2024. למרות שהתקופה שקדמה לתקופה זו הייתה עדה גם לפשיטות חוזרות, הן לא היו באותו קצב, והדבר התעצם בצורה חסרת תקדים נגדן, שכן הנהלת הכלא הפכה כל פרט במבנה הכלא לכלי נגד 202, יותר מאשר באוקטובר הפשיטות של יחידות הדיכוי נמשכו, כשהאסירות מחו על המשך הבידוד של אחת האסירות, והאסירות החזירו ארוחה בתגובה, יחידות ה"יאמז" הסתערו על התאים של האסירות, הדחיקו אותן והמשיכו לחפש אותן בבגדים פנויים, וכל אחד מהם הוחלף אסירה נאלצה להתקדם לאחר חיפוש ולקחת רק בגדים להחלפה אחת, ואז להיכנס לשירותים במהלך ההפסקה, והם נעצרו. בשירותים עד שיחידת "ימז" ערכה חיפוש בתא, ובאותו מבצע תפסו כל מה שבתאי האסירים, כולל נעליים.
תקיפות מיניות
אחד הפשעים הבולטים ביותר שבוצעו על ידי כוחות הכיבוש הישראליים נגד נשים פלסטיניות, כולל אסירות, הוא תקיפה מינית, הכוללת הטרדה, חיפוש רצועות ואיומים באונס.
הארגונים הצליחו לגבות עדויות של אסירות ששוחררו, במיוחד במהלך השחרורים שנערכו בנובמבר אשתקד, וכן עדויות של אסירות בתוך בתי סוהר, ומנשים שקרובותיהן עמדו בפני מעצר ורדיפה, שבהן אישרו שהן ספגו שורה של תקיפות מיניות.
בכלא השרון, ששימש כבית מעצר זמני לאסירות לפני העברתן לכלא דמון, היו עדים לחיפושי רצועות, שאליהם בוצעו רוב האסירות, על פי עשרות עדויות שתועדו על ידי מוסדות, בנוסף לתנאי המעצר המשפילים והמשפילים להם היו נתונות, והפיגועים, לרבות פיגועים קשים.
(בעדות שתיעדה המוסדות של אחת האסירות שנעצרו לאחר ה-7 באוקטובר, היא אישרה כי במהלך הליך המעצר והחקירה היא ספגה תקיפה והטרדה מינית ומילולית, שכן אחד החיילים נגע בראשה וברגליה בצורה לא הולמת, וקילל אותה בתנאים מגונים ואיים עליה את האסירים והשפיל אותה יותר מפעם אחת היא גם הוכתה יותר מפעם אחת על ידי חיילי הכיבוש, מה שגרם לה לכאבים בכל גופה, ולא ניתן לה שום טיפול.)
בין העדויות שתועדו הייתה עדות של אחת האסירות, שסיפרה: "אני ואסירות נוספות הגענו לכלא השרון, לקחו אותנו לתא עם רצפה מלאה במים, והיה שם שירותים שלא היה כשיר לשימוש, ואז הועברנו לתא אחר שבו בוצעו חיפוש על ידי הסוהרות של הסוהרות שלי.
מעצר על רקע חופש הדעה והביטוי
המעצרים הסלימו בנימוק של חופש הדעה והביטוי, או מה שלטענת הכיבוש הוא "הסתה" ברשתות החברתיות הרוב המוחלט של הנשים שנעצרו לאחר המלחמה נעצרו בעילה של "הסתה" או מעצר מנהלי באמתלה של מה שנקרא "תיק סודי" כיום, רוב האסירות העצורות במעצר. לאחרונה, הכיבוש כוון בעיקר למעצרם של צוות חינוכי, כאשר לפחות שמונה מקרי מעצר בקרב מורות נרשמו, כשהכיבוש עדיין מחזיק בשש מהן בטענה של "הסתה" מאז המלחמה, לא היינו עדים להסלמה בפגיעה במורות כפי שראינו לאחרונה.
71 אסירות שוחררו במסגרת עסקת החליפין
שחרור האסירות בשלב הראשון של הסכם הפסקת האש סימן נקודת מפנה בסוגיית האסירות. זאת בנוסף לשחרורים שבוצעו בנובמבר 2023, כאשר 71 אסירות שוחררו בשלב הראשון, שהתרחש במהלך ינואר ופברואר 2025. עם זאת, הכיבוש לא הפסיק פעם אחת מעצרים, מעצרים, מבצעים של נשים. וחקירות שטח.
הרשות לענייני אסירים ומועדון האסירים אישרו, בהתבסס על עדויות והצהרות שהתקבלו מאסירות ועצירות פלסטיניות, כי הכיבוש הישראלי ממשיך להפר את זכויותיהן של אסירות פלסטיניות במרכזי מעצר ובתי חקירה ובבתי סוהר, בבתי חולים ובמרפאות רפואיות, ובכל נקודות הבידוק והמחסומים של תלמידות, אמהות ותלמידות אלה s, ואחרים.
מוסדות האסירים המליצו לאומות המאוחדות ולכל המדינות החברות ללחוץ על המדינה הכובשת לכבד ולציית לחוק הבינלאומי ודיני זכויות האדם הבינלאומיים, וליישם את האמנה נגד עינויים ויחס או ענישה בלתי אנושיים או משפילים ואת האמנה בדבר ביטול כל צורות האפליה נגד נשים.
המדינות המתקשרות שהשתתפו באמנת ג'נבה הרביעית קראו להפסיק את ההתעללות הפיזית והפסיכולוגית שבוצעו על ידי חיילי הכיבוש במהלך מעצרן של נשים פלסטיניות, מעצרן הבלתי חוקי בשטח הפלסטיני הכבוש, ותרגול של עינויים פיזיים ופסיכולוגיים ויחס משפיל לנשים פלסטיניות במהלך חקירה.
הם גם חידשו את קריאתם למערכת זכויות האדם הבינלאומית להתקדם בקבלת החלטות אפקטיביות לחייב את מנהיגי הכיבוש באחריות לפשעי המלחמה שהם ממשיכים לבצע נגד העם שלנו, ולהטיל סנקציות על הכיבוש שיציבו אותו במצב של בידוד בינלאומי ברור, ולהחזיר את מערכת זכויות האדם לתפקידה הבסיסי שעבורו היא קיימת, ולגרום להפסקת מצבה של המלחמה. ולסיים את מצב החסינות יוצאת הדופן שהעניקו המעצמות הקולוניאליות הישנות למדינה הכובשת, בהתחשב בכך מעל אחריות, אחריות ועונש.
