רשויות הכיבוש הישראליות ממשיכות לשלול מ-14 אמהות פלסטיניות את חירותן ואת היכולת לחבק את ילדיהן. נכון להיום, 25 אסירות פלסטיניות נמקות בבתי הכלא הישראלים, סובלות מתנאים קשים ועגומים ביותר. מעצרן של אמהות אלו שלל עשרות ילדים מאמהותיהם.
הוועדה לענייני אסירים פלסטיניים, מועדון האסירים הפלסטינים ועמותת אדמיר אמרו בהצהרה משותפת ביום חמישי, לציון יום האם, כי התקופה האחרונה הייתה אחד החודשים העקובים מדם והאכזריים ביותר עבור נשים פלסטיניות, שכן ההפרות הסלימו באופן שיטתי, במיוחד עם האנשים האכזריים המתמשכים בכל מקום נגד התוקפנות הפלסטינית ורצח העם. נשים פלסטיניות, במיוחד אסירות, חיות בתנאים של דיכוי והתעללות המפרות את כל זכויות האדם שלהן, בסצנה שחוזרת על עצמה מדי יום ללא כל דין וחשבון.
בהודעה הוסיפו כי מאז הימים הראשונים של מלחמת רצח העם, רשויות הכיבוש פתחו בקמפיינים נרחבים של מעצרים המכוונים לעשרות אלפי אזרחים, כולל נשים ואימהות. בעקבות מלחמת רצח העם נגד העם הפלסטיני, נרשם השיעור הגבוה ביותר של מעצרים של נשים, כאשר רשויות הכיבוש עצרו כ-500 נשים פלסטיניות, כולל אמהות ונשים ששימשו כבנות ערובה כדי ללחוץ על בני משפחה להיכנע.
הטרגדיה של האם הפלסטינית: מעצר, בידוד וסבל אינסופי
בהצהרה נאמר כי הטרגדיה של האם הפלסטינית מתחילה מהרגע שכוחות הכיבוש מסתערים באלימות על ביתה, לעתים קרובות בשעות הלילה המאוחרות, שם היא נחטפת מילדיה באיומי אקדח, בין צעקותיהם של צעיריה וסצינות ההתעללות המכוונת לנגד עיניהם. סבלה לא נעצר בנקודת המעצר, אלא נמשך במהלך תהליכי ההעברה והחקירה הקשים, שבהם היא נתונה להשפלה ולעינויים פסיכולוגיים ופיזיים. גם אסירות נמנעו מביקורי משפחות מאז תחילת מלחמת רצח העם.
סבלן של אסירות בבתי חקירה ומעצר
לאחר מעצרן, סבלן של אסירות מועבר למרכזי החקירות של הכיבוש, שם הן נתונות לשיטות חקירה וחקירה קשות. הם נאלצים לעמוד שעות ארוכות בתנאים לא אנושיים, ללא שינה ומזון, ומתמודדים עם איומים מתמידים בכל צורות האלימות שמטרתן לחלץ הודאות או להשיג מידע. רבים מהם נמנעת גישה לעורכי הדין שלהם, מה שמגביר את סבלם ומותיר השפעות ארוכות טווח על בריאותם הפיזית והנפשית.
כלא אל-דמון: אכזריות ותנאי מעצר בלתי אנושיים
כוחות הכיבוש עוצרים את הרוב המכריע של האסירות בכלא אל-דמון, הנחשב לאחד ממרכזי המעצר הבולטים לנשים פלסטיניות. אסירות בכלא זה מתמודדות עם תנאים קשים שהפכו קשים משמעותית מאז 7 באוקטובר 2023, במיוחד בשבועות שלאחר מועד זה. אסירות היו נתונות להתקפות מתמשכות, כולל בידוד והתעללות מצד יחידות הדיכוי, בנוסף להחרמת כל רכושן האישי ושלילת זכויותיהן הבסיסיות ביותר, לרבות הזכות לתקשר עם משפחותיהן וילדיהן.
במסגרת הפרות מתמשכות אלו, הנהלת בתי הסוהר הטמיעה מדיניות הרעבה, המונעת מאסירות, כמו אסירות אחרות, לרכוש מזון מהמזנון ולספק להן ארוחות דלות הן בכמות והן באיכות. הם גם נתונים למדיניות של רשלנות רפואית מכוונת. בנוסף, הצפיפות בכלא החריפה את סבלן של האסירות, שכן רבים נאלצו לישון על הרצפה על רקע מחסור חמור בבגדים ובשמיכות. זה הוחמר בגלל מזג האוויר הקר, שכן כמה אסירות נאלצו ללבוש את אותם הבגדים שבהם היו עצורים לתקופות ארוכות מבלי להחליף.
פשעים רפואיים נגד אסירות: סבל מתמשך ומניעת טיפול
האסיר (ר, א). חודש שלישי להריונה בבתי הכלא הכיבוש
פשעים רפואיים נגד אסירות ואסירות בבתי כלא כיבוש מהווים מדיניות זכויות אדם מתמשכת במשך עשרות שנים, כאשר אסירות רבות נמנעה מגישה לטיפול רפואי הכרחי למרות שסבלו ממחלות כרוניות או פציעות שנגרמו במהלך המעצר. אסירות נמנעות מתרופות חיוניות, וחלקן סובלות מעיכובים חמורים בקבלת הטיפול, מה שמחמיר עוד יותר את מצבן הבריאותי.
מבין האסירות, לפחות אחת נמצאת בחודש השלישי להריונה, אם לשתי בנות, וסובלת ממצבים בריאותיים קשים עקב הזנחה רפואית מכוונת. אסירה זו ועצירות אחרות אינן זוכות לטיפול הולם, וזכויותיהן לעבור בדיקות נדרשות או לקבל את הטיפול הדרוש לשמירה על בריאותן וחיי עוברן נשללות. הזנחה זו מהווה הפרה בוטה של זכויותיהן של נשים הרות בבתי הסוהר, המחמירה את סבלן הנפשי והפיזי בהיעדר טיפול רפואי, מניעת ארוחות איכותיות ומחסור חמור במזון המונע מנשים בהריון את אבות המזון הדרושים להבטחת בטיחותן ושל עובריהן.
אמהות לאסירים: חרדה מתמדת וניתוק מוחלט
אסירים אינם היחידים שסובלים ממרירות הבידוד והקיפוח. גם משפחותיהם ואמהותיהם מחוץ לבתי הכלא סובלות. אלפי אמהות פלסטיניות חיות בחרדה יומיומית מגורלם של ילדיהן הכלואים, בלי יכולת לבדוק מהן או לשמוע את קולן. כל האסירים כיום, ללא יוצא מן הכלל, נמנעים מקשר עם משפחותיהם בשל אמצעי הדיכוי של הכיבוש, המונעים ביקורים ומנתקים כל אמצעי תקשורת.
בין המקרים של אמהות כלואות ניתן למנות אם לשני קדושים, האסיר חנין ג'אבר מטול כרם, ואסיר נוסף חולה סרטן, האסיר (F.A.) מקלקיליה, בנוסף לשתי אחיות שהן אמהות כלואות, אימאן ואפנן זחור מחברון, וישנה אם ובתה הכלואות יחדיו מבית הכלא דלבל, הכלואות שלה נלבי ער איה אלחטיב שנכלאה מלפני ה-7 באוקטובר.
מעצרי נשים בעזה לאחר מלחמת ההשמדה: המשך סבל וסיפורים קשים
בעקבות מלחמת ההשמדה והפלישה הקרקעית שפתחו כוחות הכיבוש ברצועת עזה, נשים פלסטיניות רבות הועברו למעצר בתנאים לא אנושיים. מספר לא ידוע מהם נעצר כחלק ממדיניות שיטתית של הכיבוש שמטרתה לנקום בעם הפלסטיני, בעיקר באמהות. המעצרים כללו נשים בכל הגילאים, כולל אמהות, סטודנטים, פעילים ואפילו קטינים. למרות היעדר סטטיסטיקה מדויקת, מדיניות ההיעלמות הכפויה הייתה הגורם הדומיננטי.
בין הסיפורים האנושיים הכואבים הללו בולט המקרה של אסירה מבוגרת מרצועת עזה, שנשארת בכלא הישראלי למרות גילה הגבוה. אם זו, שנעצרה יחד עם שתי בנותיה, ישבה זמן רב במעצר לפני ששוחררה, בעוד האם נותרה במעצר. היא ממשיכה לסבול מהשפעות ההזדקנות וממחלות המוחרפות עקב פשעים רפואיים.
