על חוף רצועת עזה יושבים עשרות אנשים על כיסאות עץ חדישים מול מסך הקרנה גדול, צופים בפליאה בסרט ילדים, באירוע נדיר ברצועת החוף, שמשוללת מבתי קולנוע מזה שנים רבות. .

יוזמת "קולנוע של הים" הסתיימה לפני מספר ימים, במהלכה הוקרנו 15 סרטים, שרובם הופקו או הופעלו על ידי פלסטינים, או עוסקים בנושאים הנוגעים לפלסטינים, באירוע שארגן בית קפה הממוקם ב מערב עזה בשיתוף משרד התרבות הפלסטיני, לדברי עלי מוחנה, המייסד של בית המנוחה ומנהל תיאטרון.

סלמה שמלאך בת השבע ישבה על החול בשמלה הוורודה שלה, יחפה, בוהה במסך המציג את סרט האנימציה המפורסם "פרדינאייד".

"מעולם לא ראיתי טלוויזיה בגודל כזה בחיי", אמרה בתדהמה כשנשאלה על ידי AFP.

ההיסטוריה של הקולנוע ברצועת עזה מתחילה בשנות הארבעים של המאה הקודמת, אז הוקם קולנוע "אל-סאמר", שמבנהו הוסב לסוכנות רכב.

בתי הקולנוע ברצועה נסגרו במהלך האינתיפאדה הפלסטינית הראשונה (1987-1993), רק כדי לחזור לאחר הקמת הרשות הפלסטינית ב-1994 ופתיחת קולנוע "ויקטורי" במרכז עזה, אך מפגינים איסלאמיים שרפו את בניין ב-1996 .

"החיות נראו גדולות ולפעמים מפחידות", אמרה סלמה לאחר סיום הסרט בדיבוב לערבית, "הבית שלנו קרוב. אבקש מאמא שלי שתבוא אלינו כל יום".

לאור עליית הטמפרטורות, נראה כי החוף הוא גם המפלט היחיד לתושבי הרצועה, שאוכלוסייתה מונה למעלה משני מיליון תושבים, ונתונה למצור ישראלי מאז השתלטות עליו חמאס ב-2007, בעוד מעבר רפיח עם מצרים נפתח רק לסירוגין ודורש הרשאות מורכבות.

עלי מוחנה אומר, "בחרנו להקרין סרטים על שפת הים כי זה המוצא היחיד לתושבי הרצועה".

מונה חנפי, בת 50, שהגיעה לפני כמה ימים והשתתפה עם בתה בסרט "פרחה", המספר את סיפורה הנורא של ילדה פלסטינית במהלך מלחמת 1948 או הנכבה, אמרה: "לראות את הילדים והאנשים צופים בקולנוע הפתוח. בהשתאות בעזה שימח אותי".

הילדה, האדיאל חג'ג'י, מצידה אמרה: "מעולם לא ראיתי דבר כזה בחיי... הייתי עם המשפחה שלי כשצפיתי במסך מרחוק, אז באתי".

בית הקפה "קואופרטיב אלבאהר אלנה", שאירח את האירוע ומפוקח על ידי קבוצת אמנים עזה, הוקם בשנת 2020 במימון זמני ממוסדות פלסטיניים התומכים באמנות ותרבות, לדברי מוחנה. ולאחר סיום המימון נמשכו המופעים הקולנועיים, תוך הסתמכות על תרומות מבקרי המקום, בין אם בהתנדבות, במתן פעילויות ובין אם בתרומות בעין וחומר.

בית הקפה מציע תה וקפה, ומחיר כוס שני שקלים (חצי דולר אמריקאי).

מוחנה מסבירה כי מבחר הסרטים התמקד בהדגשת הדרמות ש"הפלסטינים תרמו להפקה ולהעברת ערכי החברה".

הוא הוסיף, "כל מה שיש לנו זה אמנות להעביר מסר לקהל", וציין במקביל כי היוזמה "מופנית למשפחות וילדים, ואנו לוקחים בחשבון בבחירת הסרטים שאין סתירה למנהגים, מסורות ודת, ושכולם מקבלים אותם".

עאטף אקול, מנכ"ל אמנויות ומורשת ברשות הכללית לתרבות ונוער, שהיא הגוף האחראי על אישור כל אירוע תרבות או אמנות בממשלת עזה, מדגיש מצדו את הצורך "להתחשב במנהגים מסורות", וציין במקביל כי "החברה בעזה הוא סובל מהשפעות תנאי החיים הרעים, המצור ומלחמות ישראל, ויש לו את הזכות לצפות בסרטים ובקולנוע".

מאז 2008, ישראל ורצועת עזה נלחמו בשלוש מלחמות, ויותר מהסלמה עקובה מדם אחת התרחשה בין הפלגים בעזה לצבא הישראלי.

בין הסרטים המוצגים במסגרת היוזמה ניתן למנות את "פרחה", העוסק בסיפורה של ילדה פלסטינית בת 14 שאביה נאלץ לנעול אותה בחדר במהלך הסתערות החיילים הישראלים על ערים וכפרים פלסטיניים ב-1948.

"הסרט נפלא בהתמודדות עם סיפור פלסטיני ריאליסטי... הביצוע והבימוי מרשימים. לא ציפיתי שההפקה הפלסטינית שלנו תגיע לרמה הזו", אמרה מונה חנאפי.