חנן עודה: כף רגלי נקטעה בעקבות ההפצצה, אבל נשארתי ללא טיפול או תרופות בבית החולים

מחמוד אלקטאל: הם הכריחו אותי להוריד את הבגדים ולהישאר עירום, והם עצרו את רוב הצוות הרפואי והמלווים

מחמוד חמדונה: סצנה מיום התחייה... הקיפו אותנו בטנקים והפצצות, ונשארנו בלי אוכל ומים.

אבו ספיא: קריסת מערכת הבריאות והפצועים המגיעים לבית החולים כמאל עדוואן מתים מחוסר יכולות

"הכריחו אותנו לעזוב את בית הספר, וברגע שהתחלנו לרדת במדרגות הפציצו אותנו", כך סיפרה הפצועה חנן עודה על הרגע שבו נעקרה בעיצומו של מוות מבית הספר לכמאל עדוואן. בית חולים בצפון רצועת עזה, והיא לא ידעה שאחד מבניה יהפוך לקדוש מעונה והאחרים ייפצעו.

מתחת לממטרים של כדורים חיים מהקוואדקופטר והפצצת הארטילריה והאוויר האלימה, חנן נמלטה לבית החולים, מתוך אמונה שזה המקום הבטוח ביותר, אך איבדה את עיניה מהעובדה שהכיבוש אינו מבדיל בין בית חולים לבית ספר. והמגזר כולו נמצא תחת מיקוד.

Odeh told “ے” and “Al-Quds”.com: “Inside the hospital, I remained without treatment or medication, knowing that my right foot was amputated as a result of the Israeli bombing, and I need spare parts and painkillers.”

בדיוק בשעה אחת לפנות בוקר הסתערו כוחות גדולים של צבא הכיבוש הישראלי על בית החולים כמאל עדוואן חנן: "הכריחו אותנו לרדת לחצר בית החולים, ונשארנו בשטח פתוח 24 שעות, בלי אוכל. לשתות, או אפילו טיפול."

היא הוסיפה: "אחר כך העבירו אותנו למחלקת הילדים בתוך בית החולים, שם עצרו חלק מהנשים והשאירו אחרות מאחור, ונשארתי לבד עם מי שסבלו ממוגבלות ניידות כמוני".

הסתערות ברברית על בית החולים בליווי כלבי משטרה

בחלק השני של בית החולים שוכן הפצוע מחמוד אל-קטיל, שסובל מפציעה בגב. הכיבוש, מלווה בכלבי משטרה, הסתער על כל חלקי בית החולים ואילץ את כל הצוות הרפואי והמלווים ללכת. הם נאלצו לעזוב, ורובם נעצרו, ואז אילצו את החולים והפצועים לצאת לחצר בית החולים. ."

הכיבוש לא מבדיל בין אדם חולה, פליט או ילד כל האזרחים בעזה חשופים למעצר ולהתעללות. הוא עונה: "הם הכריחו אותי להוריד את הבגדים שלי ולהישאר עירום לגמרי, שלא לדבר על העלבת כולנו במילים מגונות".

לא זו בלבד, אלא שחיילים ישראלים מנעו מהפצועים והחולים לקבל טיפול. הוא הוסיף: "נשארנו ללא אוכל ושתייה לאורך כל המצור של בית החולים".

גופות החללים ברחובות נאכלות על ידי כלבים

בבניין הסמוך לבית החולים שהה הצעיר, מחמוד חמדונה, עם משפחתו ועם מספר עקורים נוספים. הפגזות ארטילריה באקראי, וחיילים קוראים ברמקולים לעזוב את הבניינים הסמוכים לבית החולים".

במשך כחמישה ימים נותרו חמדונה ואלה שאיתו לכודים בתוך הבניין, ללא מזון או מים. מים, והיינו אוכלים רק מה שישאיר אותנו בחיים."

הוא נזכר ברגע ההסתערות: "הם הקיפו אותנו עם הטנקים שלהם מארבעה צדדים, והפצצות הארטילריה והאוויר לא פסקו, שלא לדבר על הקוואדקופטר, שלא עזב את שמי האזור".

הוא מתאר את הימים ההם: "סצנה של יום התחייה... כמו סרט הוליוודי הוא מוסיף: "חיינו רגעים של אימה, ורק אלוהים יודע עליהם."

הצבא הישראלי נסוג מבית החולים ומסביבתו מה עשית לאחר מכן? הוא עונה: "לא יצאנו בקבוצות, אלא יצאנו בודדים, כדי שהכיבוש לא יבצע טבח נגדנו מצאנו כמה שיותר גופות מהקדושים ברחובות, רובם היו התפרקו, וכלבים משוטטים קרעו את גופותיהם."

לגבי המצב בצפון רצועת עזה, חמדונה מתאר: "זה מאוד קשה וטרגי הצפון זקוק לצוותים רפואיים, צוותי חילוץ והגנה אזרחית כדי לחלץ את החללים ולחפש את הנעדרים".

אין אמבולנסים מצפון לרצועה

בתורו, מנהל בית החולים כמאל עדוואן בצפון רצועת עזה, חוסאם אבו סאפיה, הודיע על קריסת מערכת הבריאות כולה באזור. לדבריו, "כל מי שנפצע בפשיטות ישראל שמגיע לבית החולים מת מחוסר משאבים".

הוא המשיך: "אין דרך להעביר את הפצועים, והפצועים שמגיעים אלינו מגיעים בעצמם או מובלים על ידי אזרחים, ובמהלך המסע הזה אוזל להם הדם והם מתים".

הוא קרא להכנסת אמבולנסים ודלק, לאחר שצבא ישראל השמיד מספר כלי רכב והוציא אותם משירות, וציין כי אין אמבולנסים בצפון רצועת עזה.