ההוספיסים והפינות מילאו תפקיד חשוב בקהילה המוסלמית, והם ייצגו את אחד מעמודי התווך החשובים לגידול הנוער המוסלמי מבחינה דתית וחברתית, ולאנשי ההוספיס לאורך ההיסטוריה האסלאמית היו חוקים, וללופטים היה תפקידם בשימור. שתי החובות הדתיות של תפילה וג'יהאד בראשית ימי האסלאם, והפינות והאירוח הוקדשו לטובת אלה שהתמסרו לידע ולמשננים ספר האלוהים, ורבים מהשייח'ים בפינות אלו נהרגו במהלך התנגדותם לפלישות המונגוליות, הטטריות והצלבניות, ולסופים היו את ההרכבים שלהם ותפקידם בתוך הצבא העות'מאני עצמו, שכן הוספיסים ופינות הפכו בין רוב המסגדים שנבנו, כך הם נהגו לחיות בבתי החולים ובפינותיהם. בכל מקום שבו הצבא התיישב.

ויש המייחסים את מקור המילה "הוספיס" ל"שוכב", שזו אותה משמעות בשפה הטורקית, שפירושה "עור", ששימשה את הסופים בהוספיסים, והם הפכו אותה לסלוגן שלהם כסמל. של סגפנות וצנע. באשר לרעיון ההוספיס עצמו, הוא הופיע בקרב הממלוכים במצרים ובלבנט ההוספיס התפשט תחת השם "ח'אנקה", שהוקם על ידי הסולטאנים והנסיכים כדי לטפל בתלמידי ידע ואלה שהפסיקו להתפלל ולספק להם את אמצעי החיים בתוכו, לרבות מזון, לינה ואחרים.

בתקופה העות'מאנית נבדל ההוספיס מהחנאקים הממלוכיים, עם תפקידו הבולט בניהול ענייני התלמידים, העניים והנוסעים, כמעין סולידריות חברתית שאותה ציווה האיסלאם ועודדו על ידי השליח, יהי רצון ואלוהים. עליו השלום, שכן האסלאם הותיר את חותמו הברור על החיים החברתיים והאדריכליים ברחבי העולם האסלאמי.

הוספיס "אבונה איברהים" או "הוספיס איברהימי" נחשב לאחד ההוספים העתיקים ביותר בפלסטין. לטענת ההיסטוריונים, גיל ההוספיס מתוארך לשנת 1279, אז הוקם על ידי הסולטאן קלון אל-סליחי במהלך התקופה של סלאח אל-דין אל-איובי. ואנשי חברון אומרים שתולדות ההוספיס (הפינה) עוד מתקופת הנביא איברהים עליו השלום.

חאזם מוג'אהיד, מנהל ההוספיס, " אדונינו איברהים " בחברון, אמר ל-Al-Quds.com: "ההוספיס נחשב למגדלור של משואות חברון ופלסטין, ביטוי של ציוויליזציה וסמל לסולידריות חברתית במדינה. חברון ונדיבות אנשיה מרחק מטרים ספורים מההוספיס ששמו נקשר בו לאורך הדורות והוא תואר "אבו אלדיפאן". עליו השלום, נהג לאכול רק עם אורח.

מוג'אהיד הוסיף: "ההוספיס הפך לבית לעניים, לעוברים ושבים ולזרים, והוא תפס את מפקדתו בשנת 1279, כאשר אלנסיר צלאח אלדין אל-איובי הניח את אבן היסוד להוספיס אברהם. באותו מקום, מימי אברהם אדוננו ועד היום, תוך שהוא העניק לו כספים ומקרקעין, לספק לו כסף ואספקה לשמירת קביעותו." נתינה ופועלה, כבעבר, מרק. הוגשה לבאים לעיר ולאנשיה, והיא חולקה על פני שלוש פעמים, בתחילת היום, אחר הצהריים ואחר הצהריים, תוך כדי פעימות התוף בעת חלוקת הפעם השלישית מדי יום.

מוג'אהיד הסביר שהעבודה בהוספיס היא לאורך כל השנה, ואין יום חופש, ויש עשרה עובדים הקשורים למשרד ההקדשות האסלאמיים המוקדשים לבישול ומתן ארוחות יומיות לכל מי שמבקר בהוספיס. הכנה והפצה ארוחות מוקדמות לפני שהחום הקיץ התגבר וקבע לבאים ליהנות מהטקיה, שהיא ארוחות ירקות ובשר בימים שני וחמישי בכל שבוע, ובשאר הימים מוגש המרק של איברהים למשפחות.

הוא המשיך ואמר: "מספר המוטבים מההוספיס לאורך חודש הרמדאן הקדוש הוא כ-4,000 אזרחים, ובימים רגילים כ-2,000, מתושבי העיר העתיקה ומהמחוז, ומבקרים מכל העולם. בא לאכול בהוספיס".

מוג'אהיד הדגיש כי להוספיס אין כל קשר לכסף הזק"ת, ואמר כי הוא חלק מהתרומות של אנשי חברון ומשפחותיה, וכי רוב המרוויחים ותלויים בהוספיס הם עניים ו הנזקקים, ומספרם גדל בדרך כלל בחודש הרמדאן, ובהתחשב בפרטיותו ובריבוי צורכי המשפחות, במיוחד הנזקקים מביניהם, אנו מכפילים את כמויות הארוחות המורכבות מבשר, עופות, ירקות ולחם, בנוסף למרק ולחם "ג'רשה".

והוא ציין שההוספיס מכין מדי יום 4,000 ארוחות מלאות במהלך חודש הרמדאן הקדוש, כולן מחולקות והעבודה נמשכת כל עוד יש נזקקים, ומוג'אהיד העריך את העלות היומית שלו נעה בין 11 ל-15 אלף. דינר ליום, ובימים רגילים, פרט לרמדאן, העלות והמספר מצטמצמים לחצי.

הוא הסביר שהסכומים והצרכים הללו להוספיס מכוסים על ידי תורמים ומיטיבים, ומי שמבקר בהוספיס מעולם האסלאם, ואנשי ומשפחות חברון, ויש אנשים ואזרחים מחברון שלוקחים ימים מהחודש. של הרמדאן. עד 15 אלף דינר, והוא מביא בשר, אורז וכל הצרכים של הטקה לאותו יום, מה שמעיד שהוואקף האיסלאמי אחראי על זה מבחינה מנהלית, שכר והוצאות תפעול.

מנהל הוספיס איברהימי מציין כי מספר המשפחות הנהנות מארוחות חמות בחודש הרמדאן הנוכחי עולה, בהשוואה לשאר חודשי השנה, בשל חומרת הדלות הפוקדת את תושבי העיר העתיקה ובשכונות נוספות. .

מוג'אהיד מוסיף: "רוב המשפחות העניות המתגוררות בעיר העתיקה ובסמוך למסגד איברהימי אוכלות את האוכל שלהן במהלך חודש הרמדאן מההוספיס, כמו גם מחוץ לרמדאן, שכן הוא מהווה עבורן מקלט ומקור. שהם לא יכולים בלעדיהם, וביום חלוקת בשר הטלה אנחנו מרגישים שמחים ומרוצים ורואים את החיוך על פניהם של הילדים שאינם יכולים להרשות זאת לעצמם". הם אוכלים בשר כל השנה, למעט ברמדאן, ומן הטקה בלבד."

מוג'אהיד הפנה את תשומת הלב לטעם המובהק של בישול תקייה בחברון, בעיקר המרק, ואמר שהטעם שונה מכל מרק או מאכל, וה' יתברך ונתן מברכת המקום ובעל המקום. , אבי הנביאים, אדוננו אבראהים עליו השלום.

המילה "הוספיס", שמקורה בטורקיה, פירושה מסעדה בחינם.

מוחמד אבו סאלח, שעבד כמורה במסגד איברהימי אל-שריף ומחבר הספר "אל-חליל... ערבי איסלאמי" אומר שלמדינה האסלאמית בתקופות שונות היה אכפת מההוספיס, בדיוק כפי שהאיובים לקחו לטפל בו, ולהגדיל את יתרונותיו והתעניינותו בו.

אבו סאלח מוסיף שההוספיס איברהימי שימש להכנסת מרק לבאים לעיר ולאנשיה, ובתקופה הפאטמית "הוקצו הכספים הדרושים וההקצאות השנתיות להמשך עבודת ההוספיס, ולכן המלכים , סולטנים, מנהיגי הצבא של הכפרים והנכסים הרבים העניקו את מסגד איברהימי והוספיס איברהימי, "והוסיף כי מדובר במימון הוואקף מגיע ממקורותיו השונים, ממצרים, לוינט, טרנסג'ורדן וכל רחבי פלסטין.

אבו סאלח מציין כי הוספיס איברהימי הוזכר על ידי מטיילים ותיירים שביקרו בחברון מימי קדם, בהם אבן אל-פדל אל-עומרי, שביקר בחברון בשנת 745 לספירה, ואבן בתותא שביקר בו בשנת 725 לספירה. ביום שישי הוא מכיל אורז מפולפל, גרגירי רימון ועדשים כל יום, ובחגים מכינים מאכלים יוקרתיים".

ההוספיס זכה לתשומת לב רבה מצד המדינה האסלאמית בתקופות ההיסטוריות השונות שלה, החל מהכיבוש האסלאמי השני בידי סלאח א-דין אל-איובי, כאשר הסולטן הזמין 10 משפחות בעיר חברון לשרת את מסגד איברהימי, וציווה לתת שעורה לסוסים של אותן משפחות כדי לשמור אותם בקשר קבוע עד יום התחייה, הוא גם הקים את ההקדש של הוספיס איברהימי, שנהג להאכיל את המגיעים אליו, והארוחה כללה לחם שטוח ו. מרק, שכן ההוספיס נהג לצרוך 14 אלף כיכרות לחם ביום, ולפעמים המספר הגיע ל-15 אלף כיכרות. ההוספיס המשיך בעבודתו באספקת מזון למגיעים לעיר במלחמות 1948 ו-1967, כשהוא מחבק אלפי פלסטינים שנעקרו עקב כיבוש אדמותיהם.

אבו סאלח מסביר כי ההוספיס בזמן הנכבה נהג לבשל יותר מ-24 סירי אוכל מדי יום כדי להאכיל את הפלסטינים חסרי הבית, שמצאו מקום בטוח בחברון.

הוא הזכיר כי כחמישה סירים, כל אחד בנפח של כ-200 ק"ג ירקות ובשר, מתבשלים מדי יום ומחולקים לעניים ולנזקקים, ומבשלים מדי יום למעלה ממאתיים ק"ג חיטה, שמתבשלת ומבושלת ב. דרך מיוחדת, ויש מאות משפחות שנהנות ממנה מדי יום.

אחד ממתקני ההוספיס היה מטבח גדול לדישה (מרק חיטה), בנוסף למספר טחנות הטוחנות חיטה וכן מספר תנורים שיצרו לחם שטוח שהוגש לאורחים ולאוכלוסיית הסביבה, כתנורים אלו. הופק כחמישה עשר אלף יום בתקופה האיובית. כיכר חולקת ללא תשלום. בתקופה הפאטמית הוענקו לטובת התקיה נדל"ן, חוות, מאפיות וטחנות רבות, ותעודות ההקדש של התקיה נשמרו בתיבה שהיתה חבויה בהיכל אדוננו יוסף עליו השלום. , בתוך מסגד איברהימי.