הדו"ח האסטרטגי של מדר 2025 הגיע למסקנה שבשנת 2024 הצליחה ישראל להכיל את ההלם שנגרם מהתקפות ה-7 באוקטובר ולהחזיר את האיזון האסטרטגי שלה, עם תמיכה וגיבוי אמריקאי חסרי תקדים מהמעצמות הבינלאומיות הגדולות. זה איפשר לה להחזיר את היוזמה בשטח, לאמץ רצח עם כדי להחזיר את ההרתעה שלה ולכוון את מהלך האירועים לניסיון לפתור סופית את הסוגיה הפלסטינית. הדבר הושג על ידי "לגיטימציה" לשיח העקירה והיערכות אליו בעזה, העתקת צורת ההתערבות הצבאית הקשה בגדה המערבית, לצד סיפוח שקט, עיצוב מחדש של היחסים עם הרשות הפלסטינית ומסירת ישיר את המפתחות לניהול הכיבוש למתנחלים. זאת בנוסף לאימוץ גישת בריונות אזורית רחבה המבטאת תפיסה חדשה של הרתעה המבקשת לעצב מחדש את מפת הסמכויות באזור.

הדו"ח, שהשיק מדר בסימפוזיון שהתקיים אתמול במטהה ברמאללה, הוסיף: "אך מצד שני, שתי פעולות נגד העמיקו, עם השלכות שליליות מרחיקות לכת. הראשונה היא חיצונית, המיוצגת על ידי התהליך המואץ של הפיכת ישראל ל"מדינת פאריה", ששמה הוא הניאויזם הגלובלי, הניאו-צ'ייד העולמי והאפרטצ'ייד. תנועות ניאו-פשיסטיות, הינה תהליך פנימי, שבו התגברה החלוקה הפוליטית והחברתית בין התנועות והקבוצות הישראליות השונות, והקבוצות המסוכסכות נכנסו למצב הדומה ל"מלחמת אזרחים קרה", הפתוחה לאפשרות של עימות.

הדו"ח סבר כי חזרתו של דונלד טראמפ לשלטון בארצות הברית, עם פמלייתו המייצגת את הימין הקיצוני, הניאו-שמרנים והציונות הנוצרית, מהווה משתנה אסטרטגי שישפיע עמוקות על הדינמיקה הפנימית בישראל ועל הסוגיה הפלסטינית. נוכחותו תחזק את התעוזה של נתניהו בפירוק "המדינה העמוקה", הדומה לאסטרטגיה של טראמפ עצמו בארה"ב. מאידך, נוכחותו עשויה להוות "הזדמנות פז" לממשלת ישראל "לחסל את הנושא הפלסטיני" ולהפוך את הפרויקטים האידיאולוגיים שהציע בצלאל סמוטריץ' ב"תוכנית המכרעת" שלו מפרויקטים תיאורטיים לפרויקטים ברי השגה.

אפקט דומינו

הדו"ח התמקד במה שהוא כינה "אפקט הדומינו" של מתקפת 7 באוקטובר ועיצוב מחדש של המפה האזורית, כאשר ישראל פתחה במלחמה רב-חזיתית, המאופיינת באופי יוצא דופן וחסר תקדים מבחינת עוצמה, כוח ולוח זמנים. המבצעים הצבאיים התרחבו לרצועת עזה, לבנון, סוריה, איראן ותימן, במקביל להסלמה הצבאית המתמשכת בגדה המערבית, ולהגברת מדיניות המעקב והענישה הקולקטיבית נגד פלסטינים בתוך ישראל. הדבר הביא להשמדת עזה, לאחר מכן להיחלשות האסטרטגית של חיזבאללה, ובסופו של דבר לפירוק ציר ההתנגדות הנתמך על ידי איראן.

בנוגע למלחמת רצח העם בעזה, הדו"ח סבור כי מלחמה זו, על המחזה האפוקליפטי והתמונות ההרסניות שלה, נועדה להשיג שתי מטרות: ראשית, להפוך את עזה לאמצעי הרתעה להפגנה נגד האזור בכלל, ונגד מדינות וארגונים שהיא מחשיבה עוינים בפרט; ושנית, להפוך אותה לכלי להשגת "הפתרון הסופי" של מה שהיא מכנה "בעיית עזה", על ידי הפיכת הרצועה לאזור בלתי ראוי למגורים, במטרה לאלץ את האוכלוסייה להגירה המונית בכפייה.

בחזית הלבנונית, הדו"ח מנתח את השלכות הקרב עם חיזבאללה ואת תוצאות חזית התמיכה המבוקרת בעזה. התקיפות הישראליות הביאו לכך שאלפי לוחמים נפגעו מפיצוץ של צמדים וביפרים, רצח מנהיגי חיזבאללה והמזכ"ל שלו, חסן נסראללה, ההתנתקות בין החזית הצפונית והדרומית והנזק האסטרטגי שנגרם למפלגה, שהוחמר בעקבות השינויים בסוריה.

הדו"ח קובע כי עם קריסת משטרו של בשאר אל-אסד - למרות שאין קשר סיבתי ישיר בין נפילתו למלחמה הרב-חזיתית - איראן והציר שלה איבדו בעל ברית אסטרטגי מכריע באזור, וקווי אספקה חיוניים שהזינו את חיזבאללה הלבנוני, שכבר מותש מהתקיפות הישראליות, נותקו. בסופו של דבר, התמורות השפיעו ישירות על הנוף הפוליטי הפנימי של לבנון, ושינו את יחסי הכוחות בין הפלגים הפוליטיים השונים.

טרנספורמציות גיאו-אזוריות

הדו"ח התמקד במערך של שינויים אסטרטגיים רדיקליים בנוף הגיאו-אזורי, לאור השפעתם העמוקה הפוטנציאלית על האיזונים הגיאו-אסטרטגיים האזוריים העתידיים ועל מעמדה ותפקידה של ישראל. היא ראתה שהשינויים הללו נמצאים במצב של דינמיקה תנודתית, הקשורה לעמימות ולנזילות של המצב הסורי, ולפוטנציאל של הסכסוך לחזור לסכסוך ערבי-ישראלי רגיל לאור כרסום היחסים בין ישראל, מצרים וירדן, והתפקיד הגובר של סעודיה.

בסוריה, הדו"ח סבור שמוקדם מדי לתת פסק דין סופי לגבי כיוון ההתפתחויות בשטח ובפוליטיקה בסוריה, לאור שבריריותו של המשטר החדש והסיכון לגלישה למלחמת אזרחים חדשה. כמו כן, עדיין לא ברור איזו צורה תלבש בריתות עתידיות כתוצאה מהשינוי הזה, והאם הוא יוביל, למשל, להופעתו של ציר טורקי-סוני חדש שיחליף את הציר האיראני היורד, עם ההשלכות הפוטנציאליות שיהיו לכך על סכסוכים אזוריים והסלמה פוטנציאלית של טורקיה-ישראלית עם סוריה.

הדוח הוסיף: לנוכח חוסר הוודאות הזה, ישראל מתערבת באופן פעיל בזירה הסורית כדי לשלוט בהתפתחויות בצבא (השמדת הצבא הסורי) וברמת השטח (הקמת אזורי חיץ) ומנסה לכבוש כתות לא-סוניות.

בנוגע לסיכויים למסגר מחדש של הסכסוך כסכסוך ערבי-ישראלי, הדו"ח מתמקד בשתי התפתחויות אסטרטגיות בעלות השלכות עתידיות משמעותיות בטווח הקרוב: הראשונה היא שחיקת יחסי מצרים וירדן עם ישראל, שכן ההצעות החוזרות ונשנות של ישראל להעביר את אוכלוסיית עזה לסיני הובילו לתגובה מצרית-ירדנית חריפה. השני הוא השינוי בתפקידה של סעודיה, שכן הממלכה עדה לשינוי אסטרטגי משמעותי המשקף שאיפה רחבה למקם את עצמה מחדש אזורית. הדבר ניכר בתפקידה ההולך וגדל בסוריה, בלבנון ובעזה, ובחיזוק מעמדה כמעצמה אזורית מרכזית על רקע התדרדרות התפקיד האיראני.

שובו של טראמפ... ושלוש זרועות של "חיסול"

הדו"ח מקדיש מקום לבחינת חזרתו של דונלד טראמפ לשלטון בארה"ב, במקביל לעליית ממשלת ישראל הימנית בראשות בנימין נתניהו.

הדו"ח צופה כי עם טראמפ בשלטון, תנועות המתנחלים הימניות הישראליות יכפילו את מאמציהן להבטיח את המשך ממשלת נתניהו עד תום כהונתה בסוף 2026, תוך ניצול "חלון הזמן" המצומצם העומד לרשות ממשלת נתניהו כדי לחסל את העניין הפלסטיני בכמה אמצעים:

ראשית: זרוע המלחמה לצורך עקירה באמצעות הגברת המלחמה בעזה כדי לאלץ את האוכלוסייה להגר. זהו התרחיש האופטימלי לממשלת ישראל, וניתן להשיגו בשילוב כוח אש, מצור והרעבה, תוך פתיחת יציאה לאוכלוסייה דרך שער ישראלי. אבל אפשר לעצור את התרחיש הזה בהתערבות ערבית רצינית ואמיתית.

שנית: התוקפנות נגד הגדה המערבית על ידי עיצוב מחדש של מפת הגדה המערבית וערעור תפקידה של הרשות הפלסטינית. בהקשר זה משתלבות מספר שיטות ישראליות, לרבות הסלמה במבצעים צבאיים, הרס ועקירה שיטתית של המחנות הצפוניים בטול כרם ובג'נין, והתרחבות הדרגתית צפויה של מחנות אלו לאזורים חדשים, המכוונות לאונר"א, חלול כלכלת הגדה המערבית, ערעור סמכויות הרשות והפרת נוכחותה, וללא סמכות אסטרטגית מצומצמת.

שלישית: סיפוח בחוק, כאשר ישראל מתקדמת לקראת מעבר ממדיניות של סיפוח דה פקטו של אדמות פלסטיניות למדיניות של סיפוח משפטי פורמלי של חלק מהגדה המערבית.

פיתוחי גיוס פנימיים

בחזית הישראלית המקומית, דו"ח מדר ממשיך לבחון את המשבר הבלתי פתיר, האורגני והדואלי שנוצר על ידי מבנה המשטר הקולוניאלי-מתנחלי. משבר זה קשור בהתמדה, בעקשנות והסלמה של הסכסוך עם העם הפלסטיני מחד, ובעימות הפנימי המשתולל בין קבוצות בעלות חזונות מנוגדים, במיוחד ביחסי דת-מדינה, ממשל וערכים דמוקרטיים במדינת היהודים מאידך. למרות שעוצמת הסכסוך הפנימי שככה לאחר הפיגוע ב-7 באוקטובר, מאז הוא העמיק.

בהקשר זה נטען בדו"ח כי הסכסוך הזה הולך לקראת הסלמה נוספת לאור מלחמתו של נתניהו נגד המוסדות המקצועיים של המדינה, לרבות המוסדות המשפטיים, הביטחוניים והצבאיים. באופוזיציה סבורים כי ערעור המוסדות הללו יערער את יסודות השיטה הדמוקרטית בישראל ותביא לכך שנתניהו יהפוך לשליט אוטוריטרי.

הדו"ח טוען: הדינמיקה של הסכסוך הפנימי והיחסים המבניים בין המערכים והזהות האתנית, החברתית והאידיאולוגית של המחנות הלוחמים מצביעים על כך שהסכסוך לא יהיה בר פתרון בעתיד הנראה לעין והוא עשוי להסלים. יש הסבורים שישראל נכנסה למצב של מלחמת אזרחים קרה, שהביאה ליציאה משמעותית בקרב קבוצות נוער משכילות וחילוניות. אם זה יימשך, הדבר יחליש את הקבוצות החילוניות הליברליות תוך הגברת כוחן של קבוצות מתנחלים דתיות, לאומניות ושמרניות. היא נושאת גם זרעים של היחלשות מעמדה הכלכלי של ישראל.

הבידוד הבינלאומי של ישראל

דו"ח מדר עוקב אחר התפתחויות בינלאומיות סביב המלחמה בפלסטין במהלך 2024, לרבות ניסיונות לפרק פסיקות של בתי המשפט הבינלאומיים וירידה ברורה בחוזקה וברוחבה של התנועה העממית העולמית נגד המלחמה ובתמיכה בעניין הפלסטיני. תנועה זו, שהחלה בהיקף חסר תקדים והתפשטה לאוניברסיטאות אמריקאיות ואירופיות, איבדה במהירות מומנטום ושככה למרות הפשעים המתמשכים.

הדו"ח קובע: ירידה זו נובעת בעיקר מהקמפיינים העזים שפתחו גורמים רשמיים ולא רשמיים, בעיקר בארה"ב ובאירופה, נגד מוקדי התנועה. קמפיינים אלו כוללים איומים לקצץ במימון לאוניברסיטאות ומרכזי מחקר המארחים תנועות סטודנטים פרו-פלסטיניות, כמו גם הטרדה, קמפיינים של השמצה ומיקוד אישי של פעילים.

הדוח מגיע למסקנה שלמרות זאת, התנועה העממית, המשפטית והבינלאומית, השפעתה המצטברת ומאמצי הדיכוי האכזריים לרוב, בטווח הבינוני, יעצימו עוד יותר את הבידוד הבינלאומי של ישראל וידחפו אותה לעבר הפיכתה למדינת פרה רחבה יותר, שישראל רואה בה איום קיומי.

ראוי לציין כי הדו"ח השנתי של מדר, שהוכן על ידי ד"ר חנידה גאנם, בהשתתפות קבוצת מומחים לענייני ישראל, כולל שבעה צירים מרכזיים: ציר הנושא הישראלי והפלסטיני, ציר הפנים המדיני/מפלגתי, ציר יחסי החוץ, הציר הביטחוני/צבאי, הציר הכלכלי, הציר החברתי הפלסטיני, והציר הסופי של ישראל.

בהכנת פרקי הדו"ח לשנה זו השתתפו הבאים (לפי סדר הפרקים): וליד חבס, אנטואן שלחט, אזאר דקור, פאדי נחאס, אסאעד אטרש, ריימונדה מנצור, ארן חווארי ואחמד אמארה.