ראש ועדת ההתנגדות לחומות ולהתנחלויות, השר מואיד שעבן, אמר כי המדינה הכובשת החלה, מאז הקמת הממשלה האחרונה, לבצע שינויים קיצוניים באופן הטיפול באדמות הגדה המערבית וירושלים, באמצעות שורה של צעדים שהיא כפתה על המציאות של האדמות הפלסטיניות.

שעבן הצהיר היום, שבת, בהצהרה כי שורת הצעדים והצעדים שיזמה המדינה הכובשת צמצמה תחילה את המהלכים לאישור תוכניות הרחבה למושבות מארבעה שלבים לשני שלבים, ולאחר מכן אפשרה את החזרת הקולוניאליזם לצפון הגדה המערבית. והקל על הליכי הסדרת מעמדם של מאחזים קולוניאליים או מתן לגיטימציה לפי שם הכיבוש בנוסף לעקירה בכפייה של יישובים בדואים על מנת לפנות את הקרקע מבעליה המקוריים, למסור אותה לפרויקט הקולוניאלי, ולבסוף. להגביר את פעולות תפיסת הקרקע, שכולן נועדו לחסל את הנוכחות הפלסטינית ולהחליש את יכולותיה.

הוא אמר: המדינה הכובשת ערכה רשימה של יותר מ-70 מאחזים קולוניאליים על מנת לפעול להסדרת מצבם על ידי מתן שירותים בסיסיים ובטחוניים, שמשמעותם הטלת מערכת של גטאות וקנטונים שמטרתם לגרום לשיבוש שיטתי של הפלסטינים. גיאוגרפיה, שמובילה בהכרח להרס מוחלט של האפשרות להקים מדינה פלסטינית.

הוא קבע כי המדינה הכובשת, מתחילת השנה שעברה ובמקביל להקמת ממשלת הימין הקיצוני, שסיסמאות ויעדיה החשובים ביותר היו סוגיית ההתיישבות הקולוניאלית, תפסה יותר מ-75 אלף דונם של קרקע פלסטינית תחת שמות, כולל: הצהרות קרקעות של המדינה, שמורות טבע וצווים צבאיים.

שעבאן חשף כי הדבר המסוכן ביותר שעשתה המדינה הכובשת בשנים האחרונות, אשר התגלמה במלואה בממשלת הכיבוש הנוכחית, הוא לתת לצורת הנהלים הקולוניאליים שלה אופי מינהלי, על ידי הסרת הממדים הביטחוניים והצבאיים מהשטח. פעולות של בקרת קרקע והתרחבות קולוניאלית.

הוא המשיך: טופס זה, המגיע לרמות של סיפוח מינהלי של קרקעות, ייצג את שילוב תהליכי פרסום התוכניות לפי אתרי משרדי הכיבוש ולא לפי אתרי המוסדות הקולוניאליים, בנוסף לדיון בנושא סיפוח מושבות דרום הגדה המערבית לרשות לפיתוח הנגב בכנסת הכיבוש, ומה כרוך בכך בהיותו טופס בין צורות הסיפוח המנהלי של אזורים אלו, ומה הוכרז בימים האחרונים בנושא יצירת תפקיד סגן נשיא המינהל האזרחי, המעניק לתפקיד סמכויות עליונות ברמת הקרקעות, המבנים, המים, השמורות והעתיקות.

שעבן הדגיש כי מה שהמדינה הכובשת עושה ומה שהיא שואפת ליישם, בנוסף להיחשב כגמול נגד רצונן של המדינות שהחלו להכיר במדינה הפלסטינית, הוא התקפה על הרצון והלגיטימיות הבינלאומית שהפלילו את הקולוניאליזם ואת התנהגות של המדינה הכובשת המחייבת שליטה באדמות פלסטיניות.

הוא הדגיש כי אלמלא חולשת הרצון הבינלאומי הזה להגן על החלטותיה ועמדותיה ועל המוסר הכפול, המדינה הכובשת לא הייתה מעזה להמשיך בהתקפה על יכולות עמנו.