מחנה הפליטים אל-מע'אזי שבמרכז רצועת עזה היה עד לאירוע יוצא דופן: זרימה של כמויות גדולות של חומר מלט נוזלי מהאזור המזרחי, מה שגרם למאות אזרחים לנהור אליו כדי לאסוף אותו ולהשתמש בו למטרות שיקום. מקורות מקומיים דיווחו כי 'נהר המלט' הזה החל לזרום באופן פתאומי ונמשך יומיים שלמים, מה שעורר שאלות רבות לגבי מקורו וטבעו, בעוד התושבים ניצלו זאת כהזדמנות נדירה לפצות על המחסור החמור בחומרי בנייה בסיסיים שהכיבוש מונע את כניסתם באופן קבוע.
תושבים מהמחנה סיפרו כי החומר החל להופיע בצבע צהוב לפני שהפך למלט נוזלי שזרם ברחובות ובאזורים הסמוכים למסגד חוסני אל-מצדר. התושבים השתמשו בדליים ובמכלים קטנים כדי להעביר את החומר לבתיהם שנפגעו מההפצצות, שם עבדו על סגירת סדקים ופתחים בקירות וברצפות כדי למנוע כניסת חרקים ומכרסמים, והדגישו כי הצורך הדחוף הוא שדחף אותם להשתמש בחומר לא ידוע מקור ולא תואם למפרטים הנדסיים כלל.
השימוש לא הוגבל לבעלי בתים, אלא התרחב גם לעקורים באוהלים שמצאו בזרימה זו אמצעי לשיפור תנאי מגוריהם הקשים. רבים מהעקורים ריצפו את רצפות אוהליהם בחומר זה כדי להיפטר מחול, אבק ולחות המתישים את הילדים, וראו בהפיכת הרצפה לשכבה מוצקה, גם אם פשוטה, דרך לספק מידה של יציבות וניקיון שאבדו בתנאי העקירה המתמשכים מזה חודשים ארוכים.
תופעה מוזרה זו יצרה מעין 'שוק חירום' באזור, כאשר חלקם אספו כמויות גדולות ומכרו אותן למי שלא יכלו להגיע למקור הזרימה. מחירי הדליים נעו בין 5 ל-20 שקלים בהתאם להיצע ולביקוש, במראה הממחיש את היקף הטרגדיה הכלכלית וההומניטרית שחווה רצועת עזה, כאשר התושבים נאלצים להמציא פתרונות חלופיים וקשים כדי לשרוד ולשקם את מה שהרסה המכונה הצבאית.
הבאתי מכלים קטנים והתחלתי לאסוף את המלט הזורם, למרות חולשתו, הוא אמצעי להפוך את רצפת האוהל מאדמה לשכבה מוצקה שתגן על ילדיי.
שתף את דעתך
נהר מלט מסתורי במחנה הפליטים אל-מע'אזי הופך למקלט לשיקום בתי עקורים