ביום אירופה... בין עמדותיו לעובדות 76 שנים לאחר פשע הנכבה

ב-9 במאי, מדינות אירופה חגגו את "יום אירופה", המנציח את הצהרת שומאן ב-1950, אשר ביססה אז את קיומו של האיחוד האירופי במבנה הנוכחי שלו המורכב מ-27 מדינות אירופיות. זה אותו יום שבו עמי אירופה, ורוסיה בפרט, חוגגים את יום הניצחון על יום הנאציזם.

בשלב זה, ו-74 שנים לאחר ההודעה הזו, שהגיעה שנתיים לאחר פשע הנכבה, הנושא הפלסטיני נותר דמות קשה בכל משוואות אזוריות למרות כל ניסיונות החיסול, והוא עלול להתפוצץ בצורה גדולה יותר בכל רגע , בדיוק כשהרגע של 7 באוקטובר התפוצץ ומה שהותיר אחריו השלכות ופרדוקסים על החברה הישראלית בכלל ועל החזון הביטחוני שלה. אז ההשלכות שלה יגיעו לרחובות הערביים והבינלאומיים, כפי שקורה עכשיו, אבל בצורה רחבה ומשפיעה יותר על החברות שלהם, במיוחד מאז אסטרטגיית הכיבוש המבוססת על העובדה שהישראלים הם קורבנות של פיגוע, שחייב להיות מכובד ובטחונם הושג, אינו נוכח עוד על שולחנה של דעת הקהל הבינלאומית, מלבד בראשם של רוב הישראלים, פרט למעטים שכבו אתמול את מה שמכונה "לפיד עצמאותם" במקום להדליק אותו על ידי ההמונים. של מפגינים, במחאה נגד ממשלת נתניהו והמלחמה שהוא מנהל, אותה הוא מגדיר כקרב קיומי. אנשים אלה חייבים להרגיש יותר שאין מקום ליציבות עבור החברות שלהם, אלא על ידי סיום הכיבוש כשהם מבינים את מידת העלות שלו עבורם.

מה שקורה היום הוא לא רק חיסול כלי ההתנגדות הצבאי, אלא הפלת כל הגופים הלאומיים והיכולות של עמנו בכל מקום, מהרעיון ועד למנהיגים הפוליטיים והשטחים, ועד לצוותי הסיוע, עד פרויקט השחרור הפלסטיני על כל מרכיביו. אבל היא גם תגרור את הקהילות היהודיות במדינה הכובשת לפיזור וכאוס, ומאיימת על ההצדקה ללכידותן לאחר היום, ועל השינויים הנלווים לטיהור האתני שלהן מבעלי הקרקעות.

למרות זאת, אין בישות המדינה הכובשת, לא במשטר הקיים בארה"ב, וגם לא ברוב המערב, מי שמוכן באמת למלא חלק מהזכויות הפוליטיות, ההיסטוריות והמשפטיות של הפלסטיני. אנשים, המסוכמים בעצם כזכות להגדרה עצמית, וההכרח לסיים את הכיבוש בהתנחלויות לחלוטין, מה שיוביל להקמת מדינה עצמאית וריבונית שבירתה ירושלים על כל האדמות לפני ה-4 ביוני 1967, וכן החזרת פליטים בהתאם להחלטה 194, שמפרטיה מתעלמת ארצות הברית כשהיא מדברת על פתרון שתי המדינות.

כיום, אם האיחוד האירופי או המדינות החברות בו, עם עמדות שונות לפעמים, אינן רוצות שהמדיניות שלהן תתואר כצביעות או כסטנדרט כפול לגבי הנושאים המועלים בעולם הזה, ובטיפולם או היקף המחויבות שלהם למה נקבעו בעקרונות היסוד של האיחוד האירופי, המסוכמים כצדק, חופש ודמוקרטיה, כמו גם החוקים וההחלטות, התקנות והאמנות הבינלאומיות שהיא עצמה חתמה עליהן והתחייבה להן על ידי הצטרפותן לאלה. אמנות והסכמים שהיו קיימים להסדרת יחסים בינלאומיים. על מנת שחוקי חוק הג'ונגל לא יחולו בעולם הזה, על האירופים להחזיק בעמדות נועזות על עיקרון ההכרח לסיים את הכיבוש הקולוניאלי והאפרטהייד, ומלחמת רצח העם, העקירה והרעב המתרחשת היום ב רצועת עזה, ולנקוט את הדרוש כדי להפסיק לספק לה נשק ולנקוט באמצעי ענישה בהתאם למה שנקבע בחוקים.

מכיוון שאנחנו לא קלות דעת, זה הוגן לראות כמה שינויים בעמדות של מספר מדינות אירופיות שהונפקו עד כה, במיוחד אלה שהכירו במדינתנו או לפחות אלה שהצביעו לצד החלטת העצרת הכללית של האו"ם. לפני ימים, ולראות את הצד החיובי בה ולבנות עליו, ולסקור את המדינות שהצביעו נגד ההחלטה או נמנעו מהצבעה, במיוחד ממדינות האיחוד האירופי. למרות שישראל שלחה וממשיכה לשלוח אותות ישירים למי שמצביע בחיוב, מאשימה אותם באנטישמיות ומדגישה שגזענות מותרת נגד לא-יהודים, היא אסורה נגד יהודים.

עם זאת, רוב העמדות הממשלתיות הרשמיות שהוצאו, בארצות הברית או באיחוד האירופי, עדיין מבטאות את האמת של עמדותיהן הפוליטיות ההיסטוריות, האינטרסים שלהן והאידיאולוגיה שבה הם מאמינים, מבלי שיהיה אכפת שתביעת "עצמאות ישראלית" זו מייצגת לכאורה. הנכבה של עמנו הפלסטיני, שהשלימה את הפשע את עמודי התווך של הטיהור האתני וההתיישבות, שהעולם לא הטיל עליהם דין וחשבון עד היום.

עמדות אלו חייבות להשתנות כך שהן לא ישרתו רק את קיימות הכיבוש המתנחלים בשטח, ואת המשך מדיניות ניהול משברים ללא פתרונות מדיניים לשורש הסכסוך המיוצג על ידי הכיבוש המתנחלי והאפרטהייד. ווסט מבטא בצורה מאוד ברורה, בהתבסס על הקובעים של מה שהם מכנים ערכים משותפים עם מדינת הכיבוש הישראלי עליהם הם שרים, ובשל חשיבות מיקומה הגיאופוליטי לשאיפותיהם, וכתמיכה להמשך. תסביך אשמה על "השואה" שעדיין רודפת חלק מהאירופאים, והאובססיה לפחד מהתנועה הציונית או מעורבותם בה מסיבות שונות, כפי שמצהירים חלקם בגלוי, למרות כל הזוועות שהיא מבצעת.

מה שנדרש מהאירופאים כיום הוא שחרור מעבדות אמריקאית רשמית לנוכח גילוי פניה של המדינה הכובשת בפני המהססים במערב, והדבר תלוי כאן בכיעור של המתרחש היום מבחינת תוקפנות ופשעים נגד. העם שלנו, באופן שמשרת את מדיניותו של נתניהו ואת חישוביו הפנימיים בבריחה קדימה מהקונפליקט המשתולל בתוך החברות, ובניסיון להשיג אחדות והסכמה בתוך ממשלתה, כמו כל הציונים, ולהשיג את הסיסמה של השבת ההרתעה והשליחות. מסרים לאחרים הקשורים לחזון העתיד של רצועת עזה, כחלק מהסדרים המשרתים את הפרויקטים של המדינה הכובשת ומה שנלווה לה בירושלים ובגדה המערבית, באמצעות תוקפנות של רצח עם ועקירה ברברית נגד עמנו. עזה, ועליית הקדושים מדי יום בשכם, בג'נין ובשאר הערים והמחנות שלנו, שעמדו איתנים מתחילת השנה הזו ולפני כן, או ההחלטות האחרונות של ממשלת הכיבוש למצור את מוסדותינו וערינו הלאומיים ולבנות חדשות. יחידות התיישבות, או המשך ההתקפה על זהותה של ירושלים, מעמדה וקדושותיה, ואף ניסיונות לסכל את תפקידה של הרשות הלאומית ולהרחיב את פער המחלוקות ביניהן ובין עמנו והחלשתן.

כל אלו נחשבים לפשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות מן המניין, ופרטיהם רואים מדי יום נציגי מדינות האיחוד האירופי הפועלות בירושלים או ברמאללה, המגישים דוחות לממשלותיהם בהם הם מדגישים את אופי היישום המצטבר. של הפרויקט הציוני, אך ללא תשומת לב רצינית של מספר ממשלותיהם שיוצאות במדיניות צבועה זה משווה את הקורבן לתליין.

מדוע כמה אירופאים שחגגו את "יום אירופה" לפני מספר ימים, חגיגה שנתית של שלום ואחדות ביניהם בתשיעי במאי, שוכחים שהם אלה שהקימו את בתי המשפט הבינלאומיים והאירופיים בנירנברג ובמקומות אחרים נגד הפשעים של הכיבוש הנאצי נגדם לאחר תום מלחמת העולם השנייה, והם אלו שנלחמו במפלצת הזו באמצעות צבאות ארצם ובאמצעות ההתנגדות הלאומית העממית האמיצה שניהלו עמי אירופה, אשר הונצחה ביום של? ניצחון על הנאציזם ב-9 במאי ברוסיה, ששילמה לבדה 27 מיליון קורבנות באותה תקופה כדי להשיג את הניצחון הזה, בנוסף לקורבנות של עמים אחרים. אמנם אסור לנו במערב להתנגד לכיבוש הישראלי גם בשיטות שנקבעו בחוקים הבינלאומיים להתנגד ולהתעמת עם המעצמה הצבאית הרביעית, ואפילו הגרעינית, בעולם, והמתנחלים הגזעניים הבאים אחריו באמונתם התנ"כית והתלמודית. , כל עוד אירופה לא מציגה יוזמה מדינית רצינית לפתרון הסכסוך, ואפילו כמה ממדינותיה כמו צרפת, היא נסוגה מהרעיונות שהעלתה במסגרת ועידת פריז לפני מספר שנים.

האיחוד האירופי ויורשו, ארה"ב, הענישו כמה מדינות ועדיין מענישות אותן, האחרונה שבהן היא מה שקורה היום באמצעות הטלת סנקציות נגד הפדרציה הרוסית, מכיוון שלפי טענותיהן, היא הפרה את החוק הבינלאומי. ביצעו פשעים על פי טענותיהם, ולפני כן איראן, דרום אפריקה, בעידן הגזענות ומדינות נוספות.

עניין זה חייב לדחוף את האירופים להפוך לעצמאיים בעמדותיהם הפוליטיות והכלכליות ולהתנתק מהתלות שלהם שהתרחשה לאחר מלחמת העולם השנייה, וכתוצאה מתוכנית מרשל האמריקאית באותה תקופה, ולנקוט עמדות שאינן קשורות מדיניות החוץ של ארצות הברית בנוגע לסוגיית העם שלנו, אלא הסוגיות של העולם המועלות על ידי האינטרסים של ארצות הברית ומשתקפות כעת לרעה היא משפיעה על החברות האירופיות עצמן מבחינה כלכלית וחברתית ומאיימת עליהן משברים.

השאלה כאן היא: למה מחכים האיחוד האירופי והמדינות החברות בו כדי לעשות צדק עם המאבק הצודק של עמנו, להסיר את העוול ההיסטורי נגדם ולהעניש את ישראל? האם לאחר שהיא מרחיבה את מעשי הטבח שלה כדי להביא את מספר השהידים למספר אינסופי ותוציא לפועל את הפרויקט שלהם עם מה שנקרא החלטה מוקדמת או סיפוח של כל השטחים הפלסטיניים הכבושים, על פי איומיו הקודמים והמתמשכים, באופן הדרגתי. הפרה של החוק הבינלאומי והחלטות לגיטימציה בינלאומיות שהאיחוד האירופי תרם למעשה לניסוח? או כשהמדינה הכובשת מבצעת אסונות חדשים בנוסף לאלה המתנהלים כעת על ידי הרחבת היקף המלחמה באזור הרחב, על פי מה שנתניהו וקבוצתו מבקשים.

אנחנו הפלסטינים עדיין חיים את העוול ההיסטורי שנכפה עלינו על ידי המעצמות הקולוניאליות במערב מאז פשע הנכבה ב-1948. זהו עוול המשקף את המנטליות של הקולוניאליזם והעליונות היהודית, שהמחשבה הציונית קבעה, בדיוק כמו הפשיסטים. והנאצים ביססו בעבר את העליונות הגזעית שלהם זה עוול שמתבצע בשנאה נסתרת ולעיני הממשלות באירופה ללא דין וחשבון או ענישה, ואפילו עם תמיכה אמריקאית-אירופית חלקית בפורומים בינלאומיים ובשטח.

זה משהו שדורש מהקהילה הבינלאומית, לרבות האיחוד האירופי, לקחת את האחריות המשפטית, ההיסטורית, הפוליטית והמוסרית שלה על ידי עבודה קשה לסיום הכיבוש של המתנחלים, שאיננו רואים בו השפעה רצינית ואחראית לאחר יותר מ- רבע מאה חלפה מאז תחילת הדרך הפוליטית הנקראת תהליך שלום כביכול, שכמעט בגלל שזהו תעתועים, או שזה הפך למיתוס שהתנועה הציונית מנצלת ביישום פרויקט ההתיישבות השלם שלה על כל השטחים ההיסטוריים. ארץ פלסטין ומרוץ נגד הזמן באמצעות טיהור אתני ועקירה.

מדינות האיחוד האירופי חייבות להקשיב לעמדות העמים שלהן די לקורבנות הגדולים שהקריבו העמים האירופיים הידידותיים במהלך הקרבות לעצמאות מדינותיהם והמאבק בכיבוש הנאצי, הניצחון עליו הנצחנו. לפני כמה ימים אלו הם העמים שמצהירים על סולידריותם עם זכויות עמנו ומאבקם הצודק והתנגדותם להמשך הכיבוש, הרחק מעמדות הממשלות המהוססות שלהם, או אלה המשווים את הקורבן לתליין ומעניקים למדינה הכובשת את הזכות להגן על המשך עיסוקה, באמתלה של הגנה עצמית לכאורה.

לכן, וזה מה שהכי חשוב בנסיבות אלו להתמודדות עם הפשיזם של הכיבוש, עלינו לגלם אחדות ולהגדיר את החזון, התכניות והכלים במסגרת הארגון לשחרור פלסטין, שעדיין חשוף לפרויקטים המערערים לעקוף אותו, ולהפעיל את תפקידו ולגבש את נוכחותו הציבורית הרחבה, במיוחד בקרב הדורות המתהווים, כדי להשלים את שלב השחרור הלאומי, על בסיס אחדות העם, הארץ והעניין, ועל פי ה ההיגיון של קידום תפקידה ובאמצעות סקירה והערכה לקבוע את הסיכויים לעבודה עתידית, ולהתבסס על העמדה הלאומית של דחיית ההצעה האמריקאית לנהל את מעבר רפיח, ובהתחשב בשינויים הנוכחיים, אם מדובר בהתפשטות של דתיים הפשיזם במדינת הכיבוש הקולוניאלי והסלמה בפשעיה, והתמורות מה קורה באזור, והתמורות המהירות המתרחשות במדיניות הבינלאומית.

------------------

רוב העמדות הממשלתיות הרשמיות שהוצאו, בארצות הברית או באיחוד האירופי, עדיין מבטאות את האמת של עמדותיהן הפוליטיות ההיסטוריות, האינטרסים שלהן והרעיונות שבהם הם מאמינים, בלי אכפת מהטענה של "עצמאות ישראל" מייצגת את הנכבה. של העם הפלסטיני שלנו.