המחשבה האסלאמית והתנועה הלאומית בדרום תימן

מאמרו של ההוגה האסלאמי התימני הגדול, פרופסור עומר סאלם טרמום, "תנועתנו זקוקה לתוכנית", שפורסם בעיתון "אל-פיקר" בעדן בשנת 1957, מייצג אחד מהמסמכים האינטלקטואליים המוקדמים החושפים את מאפייני התגבשות התודעה הפוליטית האסלאמית בדרום תימן, שהייתה תחת שלטון קולוניאלי בריטי מאז 1839. הוא גם משקף את ההתחלות הראשונות של התנועה הרפורמית התימנית בעלת השורשים האסלאמיים בעדן, שטרמום נחשב לאחד ממייסדיה הבולטים וחלוציה האינטלקטואליים והארגוניים. האיש לא היה רק עיתונאי או בעל דעה חולפת, אלא ייצג – כפי שכתביו חושפים – אחד הקולות הראשונים שחתרו לבנות פרויקט רפורמי אסלאמי בסביבה העדנית והדרומית של תימן, המבוסס על קישור בין הזהות האסלאמית לפעולה הלאומית, ובין הקריאה האינטלקטואלית לארגון פוליטי, בתקופה שבה עדן חוותה תסיסה אינטלקטואלית ופוליטית רחבה תחת השלטון הבריטי. חשוב – בקריאת מאמר זה – למקם אותו בהקשרו האינטלקטואלי והפוליטי הרחב יותר בתוך עדן בשנות החמישים והשישים, תקופה שבה התרחשה תסיסה תרבותית ופוליטית יוצאת דופן, כאשר העיתונות העדנית הפכה לזירה פתוחה לדיונים אינטלקטואליים ולוויכוחים פוליטיים בין זרמים ואידיאולוגיות שונות. מי שיחפש בארכיון העיתונות העדנית שיצאה בסוף תקופת השלטון הבריטי ימצא כמות גדולה של מאמרים, ויכוחים אינטלקטואליים ואינטראקציות פוליטיות ששיקפו את מצב התודעה המתקדמת שאפיינה את עדן באותה תקופה, וכן יחשוף את התגבשותם של זרמים אינטלקטואליים מרובים שהתחרו על הובלת התודעה הלאומית והכוונת התנועה הפוליטית בדרום תימן. בראש הזרמים הללו בלט עבדאללה באדיב כאחד הנציגים הבולטים של הזרם השמאלני המרקסיסטי, אשר נשא שיח מהפכני שהושפע מהספרות הסוציאליסטית והתמורות האינטלקטואליות העולמיות באותה תקופה, והגן על התפיסה המעמדית וההצעה המהפכנית השמאלנית מול הזרמים האחרים. לעומת זאת, עומר סאלם טרמום ייצג את הכיוון הלאומי הרפורמי האסלאמי, שחתר לקשור את הפרויקט הלאומי לסמכות האסלאמית, וראה באסלאם את המסגרת האינטלקטואלית והתרבותית המסוגלת לגייס את ההמונים ולהגן על הזהות הלאומית מפני התמוססות בפרויקטים מיובאים. כתביו – כולל המאמר "תנועתנו זקוקה לתוכנית" – שיקפו בבירור מגמה זו, באמצעות התמקדות ברעיון "התוכנית האסלאמית" והצורך לבנות את התנועה הלאומית על בסיס עקרוני המושרש בתודעת החברה התימנית. הזרם הלאומי הערבי יוצג על ידי מספר אישים פוליטיים ואינטלקטואליים בולטים, ביניהם עבדאללה אל-אסנג' ומוחמד סאלם באסנדווה, שהושפעו מהגל הלאומי הערבי העולה באותה תקופה, בין אם בממדו הנאצריסטי או הבעת'יסטי, וכתביהם ונאומיהם הציגו מושגים של אחדות ערבית, שחרור לאומי והתנגדות לקולוניאליזם במסגרת הערבית הכללית ששררה באזור. לאחר מכן, בתחילת שנות השישים, יופיע בחזית הפוליטית סניף של תנועת הלאומנים הערבים בהנהגת פייסל עבד אל-לטיף אל-שעבי וסולטן אחמד עומר, שחזרו מלימודיהם בקהיר ובביירות, ויקימו סניף של התנועה בדרום תימן ובצפונה. וכך, עדן באותה תקופה הייתה מרחב פתוח לאינטראקציה של שלושה כיוונים עיקריים: הזרם השמאלני המרקסיסטי, הזרם הלאומי הערבי, והזרם הלאומי הרפורמי האסלאמי. גיוון זה בא לידי ביטוי בבירור בעיתונות, בפורומים, באיגודים ובתנועות הפוליטיות, מה שהפך את עדן לאחת הערים הערביות החיוניות ביותר ברמת הוויכוח האינטלקטואלי והפוליטי באותה תקופה. בהקשר אינטלקטואלי ופוליטי זה כתב עומר טרמום את מאמרו "תנועתנו זקוקה לתוכנית", שבו לא רק דן בסוגיות ארגוניות של מפלגות ותנועות פוליטיות, אלא חרג מכך לשאלה עמוקה יותר: מהי הסמכות האינטלקטואלית שעליה צריכה להתבסס התנועה הלאומית? ומהי "התוכנית" המסוגלת להנחות את ההמונים וליצור פרויקט שחרור מגובש? עומר טרמום יוצא מביקורת על הטענה המצמצמת את משבר הגופים הפוליטיים בהיעדר "ועדות במשרה מלאה", ומדגיש כי ארגון לבדו אינו מספיק, וכי כל תנועה חייבת להתבסס על "תוכנית ברורה" הקשורה לאמונת העם, להיסטוריה שלו ולתרבותו. מכאן הוא מציג את האסלאם כסמכות הטבעית של החברה התימנית והערבית, והרעיון המסוגל – לדעתו – לאחד את ההמונים, להניע אותם ולהגן על התנועה הלאומית מפני פירוד וחולשה. במאמר ניכרת נוכחות ברורה של מושגים: הקריאה האסלאמית, ההמונים המוסלמים, התוכנית האסלאמית, הארגון הקשור לאמונה. אלו מושגים המשקפים את השפעת ספרות תנועת האחים המוסלמים, והאסכולה הרפורמית האסלאמית שהתפשטה באותה תקופה במספר מדינות ערביות, אולם ייחודו של עומר טרמום טמון בניסיונו להשליך מושגים אלו על המציאות התימנית הדרומית ולקשר אותם לסוגיית השחרור הלאומי וההתנגדות לקולוניאליזם. המאמר גם חושף תודעה פוליטית מוקדמת לגבי אופי "תקופת המעבר" שבה עברה התנועה הלאומית בדרום תימן, שכן הכותב מציין כי שלבי השינוי הפוליטי דורשים בחינה אינטלקטואלית עמוקה והבנה של אופי החברה וערכיה הפסיכולוגיים והתרבותיים, ולכן הוא קורא ל: חיפוש מעמיק ברעיון שעליו מבוססת הקריאה, לימוד אמונת ההמונים ונפשם, ובניית מערכת התואמת את תרבות החברה והיסטוריה שלה. מכאן ניתן לראות בעומר טרמום כאחד המייסדים הראשונים של הזרם הרפורמי האסלאמי התימני בדרום המולדת, ובמיוחד בעדן, שם תרם – באמצעות כתיבה עיתונאית ושיח אינטלקטואלי – לגיבוש תפיסה המקשרת בין האסלאם לפעולה הלאומית ולרפורמה חברתית, תפיסה שתופיע מאוחר יותר בצורה מאורגנת יותר בניסיונות התנועה האסלאמית התימנית. מבחינה סגנונית, המאמר מאופיין בשפה רטורית נלהבת המשקפת את אופי הכתיבה האינטלקטואלית והפוליטית בשנות החמישים של המאה העשרים, וכן מסתמך על חזרות, הדגשות ודיכוטומיות אינטלקטואליות, כגון: ארגון ורעיון, המונים ואליטה, אסלאם ותוכניות מיובאות. אלו דיכוטומיות שבאמצעותן רצה הכותב להדגיש כי הצלחתה של כל תנועה לאומית אינה מושגת באמצעות כלים ארגוניים בלבד, אלא באמצעות פרויקט אינטלקטואלי המושרש בזהות החברה. לסיכום, המאמר "תנועתנו זקוקה לתוכנית" אינו רק מאמר עיתונאי חולף, אלא מסמך אינטלקטואלי והיסטורי חשוב החושף את ההתחלות הראשונות של התנועה הרפורמית האסלאמית בדרום תימן, ואת התפקיד שמילא עומר טרמום כאחד מחלוצי כיוון אינטלקטואלי זה בעדן, וניסיון מוקדם לנסח פרויקט לאומי בעל סמכות אסלאמית מול הקולוניאליזם והתמורות הפוליטיות שחוותה המדינה באותה תקופה. בשל חשיבותו של מסמך אינטלקטואלי והיסטורי זה, ומה שהוא משקף ממאפייני המאבק האינטלקטואלי והפוליטי בעדן בתקופת שנות החמישים, אנו מפרסמים מחדש את הטקסט המלא של המאמר כפי שהופיע בגיליון עיתון "אל-פיקר" העדני מיום 11 במאי 1957, בשל היותו עדות מוקדמת להתגבשות הזרם הלאומי הרפורמי האסלאמי בדרום המולדת, ובשל מה שהוא חושף מאופי הדיונים האינטלקטואליים שהתנהלו בעיתונות העדנית באותה תקופה. * * * תנועתנו זקוקה לתוכנית בגיליון האחרון של עיתון "אל-קאת" המפואר מופיעה כתבה תחת הכותרת "מפלגותינו הפוליטיות" מאת כותב בחתימת "משקיף". סיכום דבריו של משקיף זה הוא שחלק ממפלגותינו הפוליטיות "זקוקות לוועדות במשרה מלאה"! וזה נכון במידה מסוימת! למעשה, היעדר משרדים לוועדות במשרה מלאה נחשב לחיסרון מבין החסרונות המיוחסים לגופים הפוליטיים שלנו, ואם הגופים הפוליטיים אינם מוצאים בתקציבם מה שיאפשר להם לממן משרדים לאנשי משרה מלאה בוועדות.. אז לפחות שיהיו אנשים מומחים בכל מחלקה מהמחלקות המרכיבות את הגופים הללו כדי לטפל בבעיות שהם נתקלים בהן ולבצע את המשימות שהם מבצעים ביעילות ובארגון ללא תשלום! אבל! אבל זה לא העיקר.. העיקר – משקיף יקר – הוא שלגופים תהיה "תוכנית" ברורה לעקרונות שעליהם בונים גופים אלה את קריאתם. חשוב מאוד שגופינו ירכזו את קריאתם, יבססו את רעיונם, ויארגנו את תוכניותיהם על בסיס איתן וחזק, וככל שעקרונות הרעיון קרובים יותר לחיי העם ולאמונתו.. כך הבסיס יהיה עמוק ואיתן, וככל שהתוכנית קשורה יותר להיסטוריה של ההמונים ולדתם.. כך המבנה יהיה חזק ונישא. ושום דבר לא מועיל לתנועה הלאומית כמו התבססותה על הרעיון האסלאמי.. שכן הרעיון האסלאמי הוא רעיון הנובע מהאמונה שבה עמנו מאמין וחי עליה, והרעיון האסלאמי.. הוא קריאה הקשורה לדתנו הנצחית ולהיסטוריה המפוארת שלנו. ותנועתנו הלאומית – בתקופה זו – עוברת לשלב חדש משלבי המאבק.. ותקופות מעבר בחיי תנועות הן תקופות מסוכנות ועדינות הדורשות מהן מחקר, תצפית ולימוד של כל מה שמקיף – את תקופת המעבר שהיא עוברת – מנסיבות ותנאים. ותקופה זו דורשת מהגופים: – חיפוש מעמיק ברעיון המבהיר את קריאתם. – תצפית מוארת על המערכת שבה פועלת קריאה זו. – לימוד מקיף של אמונת ההמונים שאותם הם קוראים. וגופינו נקראים כעת להציג לעם תוכנית ברורה הבנויה על בסיס איתן, שעקרונו הוא אמונה מושרשת בעומק העם, ורעיון הקשור קשר הדוק לחייו ומחובר להיסטוריה שלו, ומערכת המגיבה לנפשו ולרגשותיו, ומתואמת עם הכוחות הטמונים בדתה.. ואשר ביכולתה לדחוף את הסוגיה הלאומית בגלים מתואמים קדימה. ועמנו הערבי מאמין באסלאם, ומאמין בו: אמונה מושרשת בעומקיו, ורעיון המארגן את חייו ויחסיו, ומערכת שבה מתנהלים עסקיו ופעולותיו. התנועה הלאומית זקוקה נואשות לתוכנית אסלאמית, וכל תוכנית שאינה שואבת את עקרונותיה מהאסלאם נדחית.. ההמונים ידחו אותה. ואילו המנהיגים המובילים את תנועתנו הלאומית על פי תפיסות אסלאמיות אלו לא יופתעו מהאירועים, יהיו אשר יהיו, ולא יתעייפו עצביהם מההפתעות, מהירות ככל שיהיו.. מסיבה פשוטה.. שהרעיון האסלאמי מחייב את קוראיו להיות תמיד מוכנים לכל האפשרויות.. והקריאה לרעיון האסלאמי אוחזת במפתח שבאמצעותו יכולים הגופים לחדור לעומק ההמונים כדי לקדם את התנועה בצעדים רחבים למרחקים ארוכים לעבר איחוד ועצמאות, ומעל לכל, היא מספקת לה את הדלק הדרוש המבטיח את מאבק ההתפתחות וההמשכיות, שכן הרעיון האסלאמי הוא הערובה היחידה לשמירה על התנועה הלאומית מפני קיפאון או נסיגה! ובקריאה לרעיון האסלאמי העבודה לא תוגבל לאלה שיתפנו לכיסאות הוועדות או ישבו מאחורי השולחנות.. אלא הרעיון האסלאמי יהפוך את ההמונים הערבים המוסלמים הללו, שיקבלו אותו ולא יוותרו עליו, לאנרגיות ואנרגיות המסוגלות לחולל ניסים. עומר סאלם טרמום, עיתון "אל-פיקר" העדני, גיליון (38), מיום 11 במאי 1957. מועתק מאתר ערבי 21